חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1706 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצא, י"ג באלול ה'תשע"ט (13/09/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1706 - כל המדורים ברצף
אל תזלזלו בפתק שלכם
יש חדש
הנחמה המיוחדת של שבת זו
מלחמת היצר
בשמחה או בזעף
מעלת הבעש"ט
עמו אנוכי בצרה
לעורר באהבה
הסטודנט גרר את הד"ר אל החסידות
חלק הבכור בירושה

מס' 1706, ערב שבת-קודש פרשת תצא, י"ג באלול ה'תשע"ט (13.09.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אל תזלזלו בפתק שלכם

חשוב מאוד להצביע ולחזק את הכוחות שירימו קול למען הערכים שאתם מאמינים בהם. ועם זה יש לזכור שכולנו עם אחד ושצריך לחיות יחד

הציבור חש מיאוס ממערכת הבחירות השנייה שנכפתה עלינו השנה. במקום לתקן בחודש אלול את נזקי מערכת הבחירות הראשונה, אנו מוצאים את עצמנו מדשדשים מחדש בתוך פוליטיקה דוחה, רוויית יצרים וליבוי שנאה. הדבר הטוב היחיד שיש בזה הוא שבשבוע הבא זה ייגמר, בעזרת השם.

ובכל-זאת אסור להניח לתחושות המיאוס לבלבל אותנו. עם כל הסלידה מהפוליטיקה, לבחירות יש משמעות גדולה ביותר, אולי אפילו גורלית. אין כאן התגוששות בין אישים פוליטיים בלבד, אלא הכרעות על דרך ומדיניות ועל שאלות מהותיות ביותר, שאין להקל ראש בהן.

לא פוליטיקה

הרבי מליובאוויטש הקפיד מאוד על אי-הזדהות פוליטית. הוא קיים קשרים עם כל הקשת הפוליטית בישראל, וקיבל באהבה ובמאור פנים אישים מכל הזרמים והמפלגות. ועם זה הבהיר פעמים רבות את החובה "להצביע עבור החרדים לדבר ה'", ו"שלא יֵלך לאיבוד אפילו קול אחד".

כמה וכמה פעמים הבהיר הרבי, שהימנעות מהצבעה מחזקת את כוחם של הגורמים הפועלים נגד ערכי היהדות. הוא אף התבטא בחריפות, שאם בעקבות זאת יתקבלו חוקים המערערים את אופייה היהודי של המדינה, הרי הקולר תלוי בצווארם של מי שלא הצביעו, ובכך איפשרו את החקיקה השלילית.

כי זו איננה פוליטיקה אלא מהות החיים שלנו. ההצבעה קובעת את דרך החינוך שיקבלו מיליוני ילדים יהודים. את דמותה של השבת. את ערכי המשפחה. את צביון המקומות הקדושים. את האפשרות לקיים אירועים ציבוריים מתוך שמירת גדרי צניעות. את האקטיביזם השיפוטי. כל אלה הם בנפשנו.

ועל כל אלה בא העניין המדיני-ביטחוני. מתגוששות כאן שתי תפיסות עולם. אחת גורסת שהדרך לשלום היא ויתורים ונסיגות והקמת מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל. ניסינו את הדרך הזאת בהסכם אוסלו ובעקירת יישובי חבל עזה. את התוצאות המרות ראינו כולנו. ועם זה, עדיין יש הדוחפים בכל הכוח להמשיך במדיניות אומללה זו.

מול התפיסה הזאת ניצבת דרך אחרת – עמידה איתנה, חיזוק ההתיישבות, הצהרה גאה ובוטחת שארץ ישראל היא נחלתו של העם היהודי ואינה קלף למשא ומתן, התנגדות לכל ויתור ומסירת חבלי ארץ לידי אויבינו. הרבי סבור שזו הדרך שתביא את השלום והביטחון.

זהירות מאדישות

תוצאות הבחירות עלולות להיות מכריעות גם בהיבטים האלה. אדישות ואובדן קולות בשל נהייה אחר הרפתקאות מסוכנות – עלולים להתברר כהרי-אסון. כבר היינו שם. ראינו בדיוק איך קרו הדברים. האוּמנם אנחנו רוצים לחזור למציאות החיים ההיא?

לכן חשוב מאוד להצביע ולחזק את הכוחות שירימו קול למען הערכים האלה ולמען המדיניות שאנו מאמינים בה. ועם זה יש לכבד ולאהוב גם את מי שחושב אחרת. לזכור שכולנו עם אחד. בסופו של יום אף אחד לא הולך לשום מקום. אנחנו צריכים לחיות יחד, מתוך כבוד הדדי, עם כל ההבדלים וחילוקי הדעות. ושתהיה לנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


שתחושות המיאוס לא יבלבלו אותנו (צילום: ניתאי אבל)

  יש חדש

התוועדויות ח"י באלול

ביום רביעי הקרוב יחול ח"י באלול, יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט, מייסד החסידות, ורבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. ביום הזה הבעש"ט גם נתגלה לעולם והחל להפיץ בגלוי את אור החסידות. לרגל יום זכאי זה יהיו בקהילות חב"ד ובבתי חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, והציבור מוזמן.

אלף סיומי זוהר

לפני כמאה שנה יצאו גדולי עולם בקריאה לארגן אלף סיומי הזוהר הקדוש, דבר שבכוחו לקרב את הגאולה. באותם ימים הגיעו לשש-מאות סיומים בלבד. עתה מתקיימת יוזמה ששואפת להשיג את היעד. לצורך זה הודפסה מהדורה מיוחדת של הזוהר, בשבעים חוברות. מי שמארגנים קבוצה לסיום הזוהר יקבלו את המהדורה בעבור חברי הקבוצה. טל' 025612121.

סמינר 'התקשרות'

עמותת התקשרות עורכת אירוח מיוחד בראש השנה, בבית הארחה רבין בירושלים, בהשתתפות הד"ר יחיאל הררי ועוד. תפילות, שיעורים והתוועדויות, באווירה מיוחדת. פרטים והרשמה בטל' 039302030.

  שלחן שבת

הנחמה המיוחדת של שבת זו

כאשר שבת פרשת ראה חלה בראש חודש אלול אין קוראים בה את הפטרת 'ענייה סוערה', אלא את הפטרת ראש חודש 'השמים כסאי'. בשבת תצא מוסיפים ומשלימים את הפטרת 'ענייה סוערה' אחרי הפטרת 'רני עקרה'.

האבודרהם (סדר הפרשיות וההפטרות) מביא בשם המדרש שרצף הפטרות של 'שבעא דנחמתא' הוא למעשה דו-שיח בין הנביאים לכנסת ישראל. בהפטרה הראשונה מבקש הקב"ה מהנביאים "נחמו, נחמו עמי", ובהפטרה הבאה כנסת ישראל מביעה אכזבה: "ותאמר ציון, עזבני ה'!". בהפטרה השלישית מוסרים הנביאים לקב"ה: "ענייה סוערה לא נֻחמה", והקב"ה משיב ברביעית: "אנכי אנכי הוא מנחמכם". הנחמות באות בהפטרות שלאחר מכן: "רני עקרה לא ילדה", "קומי אורי כי בא אורך". הסדרה נחתמת בקבלת הניחומים: "שוש אשיש בה'".

תגמול לצדיקים

על-פי זה מתבקשת השאלה מה טעם לחזור בשבת זו אל ההפטרה שעליה דילגנו, "ענייה סוערה לא נוחמה", אחרי שבשבת פרשת שופטים כבר הבטיח הקב"ה "אנכי הוא מנחמכם"?! מכאן מובן שבקביעות כזאת בני ישראל אינם מתנחמים גם מהפטרת "רני עקרה", אלא מההפטרה "קומי אורי כי בא אורך".

ההסבר טמון בדברי הבעל שם טוב, המפרש את הפסוק "קומי אורי" כמכוּון כלפי נשיאי ישראל: "שאתם מניחים הצידה את התורה והעבודה שלכם בשביל טובת הרבים, מה יהיה איתכם (עם שכרכם)? – על כך אומר הקב"ה: 'קומי אורי' – באור הפרטי שלכם, לאור הכללי – 'כי בא אורך'".

מה יהיה איתכם?

לכאורה, מה פשר השאלה "מה יהיה איתכם"? הלוא נשיאי ישראל, המתמסרים לטובת העם, מקיימים את מצוות התורה "הוכח תוכיח את עמיתך" ו"ואהבת לרעך כמוך". הם פועלים מתוך ויתור אישי על יכולתם לעסוק בתורה, ובוודאי הם זכאים לשכר על כך!

יש לומר, שאילו היו מתמקדים בלימוד התורה בלבד, ולא היו מפסיקים את תלמודם למען הציבור, היו מגיעים לעילוי גדול יותר. העדפת העשייה הציבורית מן הלימוד פוגמת בשלמותם, עד שיש מקום לשאלה "מה יהיה איתכם?".

אור חדש

על זה באה התשובה: "קומי אורי" – מהאור הפרטי לכללי. נוסף על השכר הייעודי למצוות "הוכח תוכיח" ו"ואהבת לרעך כמוך", שאותו הם מקבלים בזכות פועלם, נשיאי ישראל משתבחים באור חדש, אור כללי, שיהיה נעלה מ"שבעתיים כאור שבעת הימים".

גם ב'שבעה דנחמתא' כנסת ישראל מסכימה להתנחם רק אם תקבל את התגלות האור האלוקי הכללי. היא מבקשת אור נעלה בכמות ובאיכות, שיגבר על כאב החורבן והגלות. ואכן, הקב"ה מבטיח: "קומי אורי כי בא אורך". נחמה זו מתעצמת השנה במיוחד, שכן היא באה אחרי הטענה "ענייה סוערה לא נֻחמה". נחמה זו ביכולתנו לקבל כאשר ננהג כנשיאי ישראל, ונתמסר להשפעה רוחנית על הזולת מתוך מסירות נפש.

(תורת מנחם, כרך סה, עמ' 159)

  מן המעיין

מלחמת היצר

מפתה שזה רשות

"כי תצא למלחמה על אויביך״ (דברים כא,י). רש"י מפרש: ״במלחמת רשות הכתוב מדבר״. כל תחבולותיו של היצר הן לפתות את האדם שזה עניין של רשות. כי אם יאמר לו שזו עבירה, לא ישמע לו. ולכן כל המלחמה של היצר היא על דבר הרשות.

(חובת הלבבות)

ציווי וחיוב

'מלחמת מצווה' – זו עבודת האדם להאיר את עצמו וביתו באור הקדושה, שהיא בגדר חיוב. 'מלחמת רשות' – היינו העבודה להאיר גם את ה'חוצה', מקום רחוק, שהיא בבחינת רשות. ״במלחמת רשות הכתוב מדבר״ – גם העיסוק ב'מלחמת רשות' הוא ציווי וחיוב בתורה.

(הרבי מליובאוויטש)

מלחמה בתפילה

"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה׳ אלוקיך בידך״ (דברים כא,י). מלחמה זו רומזת למלחמת היצר בעת התפילה. וההקדמה למלחמה זו היא ״כי תצא״ – היציאה לבית הכנסת, שכן ״אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת״ (ברכות ו); וכמו-כן הלוא המטרה היא ״ונתנו ה׳ אלוקיך בידך״, והקב״ה נמצא בבית הכנסת, כמאמר רז״ל (ירושלמי ברכות ה) ״היכן הוא מצוי, בבית הכנסת״.

(אור התורה)

לצאת למתקפה

״כי תצא למלחמה״ – אין לחכות עד שה'אויב' יבוא בגבולך, ואז תנהל מלחמת הגנה, אלא עליך לצאת אל שטח האויב במתקפה. ״על אויבך״ – היינו לא רק הנפש הבהמית שלך, אלא גם כל הדברים המנוגדים לקדושה המצויים בסביבתך.

(לקוטי שיחות)

לשבות את היצר

"ושבית שביו" (דברים כא,י). בידו של אדם לא רק לנצח את היצר אלא גם לקחת אותו בשבי, כלומר – לנצח את היצר על-ידי היצר עצמו. תפקידו של היצר לפתות את האדם לחטוא, והוא זריז במלאכתו זו, כדי למלא את שליחות בוראו. ומזה יכול האדם לקחת מוסר לעצמו, להזדרז בקיום רצון הקב״ה ולא להישמע לפיתויי היצר. זאת ועוד, מרצונו של יצר הרע אפשר ללמוד מה רצונו של יצר הטוב.

(כתר שם טוב)

למד ממנו

לְמד מדרכי היצר. כשם שהוא אינו מסיתך בפעם אחת להטותך מדרך הטוב, אלא היום אומר לך עשה כך ומחר עשה כך, כך גם אתה, אל תעשה קפיצות אלא עלה ממדריגה למדריגה.

(חתם סופר)

ההיתר אינו מפתה

״וראית בשביה... ולקחת לך לאישה״ (דברים כא,יא). רש״י מבאר: ״לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע״. מה שהתירה התורה במלחמה הרי זה ״כנגד יצר הרע״ – כדי שיצר הרע יהיה נגד זה. שכן היצר אינו מעלה באדם תשוקה אלא לדבר אסור. דבר מותר אין בו תשוקה.

(רבי יונתן אייבשיץ)

האמצעי היעיל

״ולקחת לך לאישה״ – זה האמצעי היחיד והיעיל ביותר ״כנגד יצר הרע״. כאשר אדם שרוי בעמל ובטרדות, ויש עליו עול אישה ובנים, אין דעתו נתונה ליצר הרע ולמחשבות חטא והבל.

(תולדות יעקב יוסף)

  אמרת השבוע

בשמחה או בזעף

תלמידי הבעש"ט שאלו אותו: חז"ל אומרים שאדם נידון בכל יום, והלוא ידוע שהדין הוא בראש השנה? הבעש"ט לא השיב.

כעבור כמה ימים יצא הבעש"ט לנסיעה עם תלמידיו. הם פגשו זקן נושא דליי מים. שאלו הבעש"ט לשלומו והזקן נאנח: "אני עובד קשה. לפעמים נתקל באבן, מועד, והמים נשפכים. ילדיי אינם מתפנים לעזור לי".

עברו כמה שבועות והבעש"ט יצא שוב לנסיעה. שוב פגשו את הזקן נושא דליי מים. הפעם האירו פניו והוא אמר: "ברוך השם, יש לי פרנסה. לפעמים אני מועד, אבל לא נורא, אני חוזר וממלא את הדליים. יש לי ילדים טובים, שעוזרים לי לפעמים".

אמר הבעש"ט לתלמידיו: "אדם נידון בראש השנה, אבל בכל יום יש דין נוסף, אם יקבל את השפע בפנים זעופות ומתוך כעס, או בשמחה ובמאור פנים".

  פתגם חסידי

מעלת הבעש"ט

"אם הבעש"ט היה חי בימי האבות – הייתה לו חשיבות; אם היה בימי הנביאים – היה כמותם; אם היה בזמן התנאים – היה בבחינת פלא" (רבנו הזקן)

  מעשה שהיה

עמו אנוכי בצרה

ההפתעה שציפתה לתושבי העיירה באותו יום שישי הייתה גדולה: הבעש"ט הופיע פתאום בעיירה והודיע שישבות בה. זו הייתה עיירה שהבעש"ט נהג לשבות בה בזמנים קבועים, אבל הפעם בא אליה בהפתעה, שלא במועד הקבוע.

הפתעה שנייה נרשמה כאשר הבעש"ט חרג ממנהגו לשבות בביתו של ר' הרשל הגביר, והודיע שהפעם יישאר בבית הכנסת ויערוך בו את סעודת השבת.

הפליאה התעצמה בתום תפילת קבלת שבת. הבעש"ט בירך את הקהל בברכת "שבת שלום" לבבית, ואז פנה בבקשה: "אנא הישארו בבית הכנסת ונקרא כולנו פרקי תהילים". דממה השתררה בקהל. באין אומר ודברים שבו המתפללים למקומותיהם. במקום לפנות לבתיהם לסעודת השבת, פצח הקהל כולו בפסוקי תהילים.

רק סמוך לחצות הלילה קטע הבעש"ט את אמירת התהילים. הוא הורה לנוכחים ללכת לבתיהם ולערוך את סעודת השבת, ולאחר מכן לשוב לבית הכנסת להמשך אמירת התהילים. הוא עצמו ביקש לסעוד את סעודת השבת בבית הכנסת.

האנשים התפזרו לבתיהם בתחושת מסתורין. רבים חשו בליבם דאגה. ודאי רואה הבעש"ט קטרוג המתוח מעל ראשם, והוא מתאמץ להעביר את רוע הגזירה. אך מהי אותה גזירה? זאת לא ידע איש.

התעלומה לא נפתרה גם בשובם לבית הכנסת. הבעש"ט ביקש מהציבור להמשיך באמירת תהילים רצופה עד אור הבוקר. עם הנץ החמה החלו להתפלל שחרית. כשנסתיימה התפילה פנה הבעש"ט אל מארחו הקבוע והודיע לו: "עכשיו אלך לסעוד על שולחנך". הבשורה הביאה אל בית הגביר קהל גדול, שנלהב מהזכות להסתופף בצל הבעש"ט ולשמוע מדברי תורתו.

לאחר שקידש על היין נהרו פניו של הבעש"ט. האווירה הכבדה ששרתה עד עכשיו על הציבור – התפוגגה. הבעש"ט השמיע דברי חסידות, והציבור התעלה לעונג שבת אמיתי.

ופתאום נפתחה הדלת ועל המפתן עמד גוי מקומי. "תנו לי מעט משקה", ביקש. בעל הבית עמד לסלק את האיש מביתו, אך הבעש"ט התערב וקרא: "תן לו את מבוקשו!". הוא הורה להכניסו פנימה ולכבדו בכוס משקה חריף, ואז פנה אליו: "ספר מה קרה בלילה".

הלה תחב פרוסת חלה לפיו, להפיג את חריפות המשקה, והחל לדבר: "אתמול בלילה כינס הפריץ את כל כפריי האזור. הוא חילק לכולם כלי משחית – סכינים, חרבות, גרזינים וקלשונים – ופקד עלינו להיערך להסתערות על יהודי העיר".

הגוי לגם עוד מעט מהמשקה החריף, והמשיך: "כל הלילה עמדנו בחצרו והמתנו לפקודתו. לפנות בוקר נכנסה פתאום אל חצר האחוזה מרכבה הדורה. פריץ נכבד ירד ממנה והסתגר עם הפריץ שלנו שעה ארוכה. לאחר מכן יצא הפריץ והודיע לנו על ביטול התכנית. התפזרנו אפוא איש-איש לביתו. אפשר עוד מהמשקה?"...

בעוד האיש מערה לגרונו את יתרת הבקבוק ויוצא החוצה, אמר הבעש"ט לקהל: "עכשיו אשלים לכם את התמונה.

"הפריץ עתיר הנכסים ותאב הבצע החל לדרוש מחיר מוגזם בעבור תבואת שדותיו, בהנחה שיימצא מי שייאות לשלם את המחיר שדרש. אלא שהמחיר הגבוה הרתיע את הסוחרים, והללו העדיפו לחפש חלופה במחיר הוגן יותר.

"במחסניו של הפריץ הצטברה סחורה שאין לה דורש, עד שהחלה להרקיב. גאוותו של הפריץ לא הניחה לו להודות בטעותו ולהתפשר על המחיר, והוא ראה בעיניים כלות את תבואתו יורדת לטמיון.

"ידידיו, שהבחינו במצב רוחו הירוד, החלו להסית אותו כנגד היהודים ולתלות את האשם בהם. הם בדו עלילה שהיהודים הניאו את הקונים מלקנות את סחורתו היקרה. זעמו על היהודים גאה, עד שגמלה בליבו החלטה לטבוח ביהודי המקום.

"לא הייתה לי ברירה", הוסיף הבעש"ט, "אלא לגייס למען הצלתכם חבר ילדות של הפריץ, שכבר מת לפני שנים, אלא שהפריץ המקומי לא ידע זאת. הבוקר הוא הופיע בבית הפריץ, ותהה לפשר כנופיית החמושים הממתינה בחוץ.

"הפריץ שיתף את חברו בכוונתו להיפרע מהיהודים. 'השתגעת?', הוכיח אותו חברו, 'אני התעשרתי בזכות היהודים, וכל עסקיי הם עם יהודים בלבד. נסה לקרוא להם אחרי השבת ולבקשם למכור את סחורתך הנרקבת, והם יצליחו להציל ממנה סכום יפה'. דבריו ריככו את העוינות של הפריץ, והוא החליט לחזור בו מכוונות הזדון".

את הסיפור סיפר רבי אברהם-יעקב מסדיגורה לאחיו, רבי מרדכי-פייביש מהוסיאטין. לאחר שסיים לספר שאל: "וכי הבעש"ט לא היה יכול לחולל מופת זה גם ממקום מושבו במז'יבוז'? מדוע הטריח עצמו לעיירה למשך כל השבת?!".

הסביר הרבי מסדיגורה: "הבעש"ט אמר: אם אצליח להציל את בני העיירה – מה טוב, ואם חלילה אכשל במאמציי – רוצה אני להיות עמם בצרתם".

(על-פי 'אבן ישראל')

  לומדים גאולה

לעורר באהבה

בימי הבעש"ט הייתה נפוצה תופעת ה'מגידים', שהיו עוברים בעיירות ישראל ונושאים דרשות של הטפת מוסר, איומים והפחדה. הם היו מזהירים את המוני העם, יהודים פשוטים ותמימים, בעונשים נוראים מלמעלה אם לא יתקנו את דרכיהם. הבעש"ט התקומם נגד השיטה הזאת, וקרא לעורר את לב העם בדרכי נועם ואהבה ולא באש ובגופרית.

החסידות מאמינה שאיומים והפחדות מרחיקים יהודים מעבודת ה' ומייאשים אותם. דיבורים אלה  גם מציירים דמות מעוּותת של הקב"ה, ומשרים אווירה שכביכול צריכים לקיים את התורה ומצוותיה מתוך כפייה ואילוץ. תפיסה כזאת שוללת מהאדם את השמחה ואת החיות וההתלהבות בעבודת ה'.

מעלתו של יהודי

הבעש"ט ותלמידיו נקטו גישה הפוכה – הם סיפרו ליהודים הפשוטים על מעלת תום הלב; על גדולתה של מצווה הנעשית בלב טהור; על כוחה של תפילה כנה וזכה; על יופייה של נשמה יהודית. דרכו זו של הבעש"ט הצליחה לחולל מהפכה אמיתית בליבם של המוני יהודים.

אכן, עבודת ה' נשענת על שני היסודות של אהבה ויראה, ולא דיי באהבה לבדה, אבל צריך להיזהר שהיראה לא תשתלט יתר על המידה. אדם שמתרגל לעשות דברים מתוך פחד מעונש, מתחיל לפתח התנגדות פנימית גוברת והולכת, ויום אחד עלול לבעוט בכול. לכן נדרש איזון בין האהבה ליראה, וככלל ראוי לבסס את עבודת ה' על אהבה, שמחה, חשק, ורצון חיובי ללמוד תורה ולקיים מצוות.

הרבי מליובאוויטש הדגיש פעמים רבות, כי הדרך לקרב לבבות היא על-ידי הפצת אור וגישה חיובית: "כשפוגשים יהודי שהוא במצב של 'תינוק שנשבה' – הדרך לקרבו לתורה וליהדות אינה יכולה להיות באופן של 'שמאל דוחה', לרגוז ולצעוק עליו וכו', ולאיים עליו בענייני עונשים וכו'... יש להסביר לו את גודל מעלתו, שהוא בן אברהם יצחק ויעקב... בנו-יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ונשמתו היא 'חלק אלוקה ממעל ממש'!" (התוועדויות תשד"מ, כרך ד, עמ' 93).

בהזדמנויות אחרות ציין הרבי (למשל, התוועדויות תשמ"ג כרך ד, עמ' 1930), שבימי אלול, שבהם מאירות י"ג מידות הרחמים, צריכים לעורר רחמים על יהודים ולא חלילה לעורר קטרוגים. הרבי ציין שאפילו ישעיהו הנביא נענש על שבדבריו אל הקב"ה כינה את בני ישראל בתארים לא-חיוביים; ואם כך ישעיהו הנביא – מי יכול לקבל עליו אחריות לדבר בסגנון לא-חיובי על עם ישראל!

איומים מרחיקים

הדרך לקרב יהודי אל הקב"ה היא על-ידי שמגלים את מעלתו האמיתית, "שביכולתו להגיע למעמד ומצב נעלה ביותר, עד לפסק דין הרמב"ם, שעל-ידי 'מצווה אחת' בלבד 'הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות'" (התוועדויות תשמ"ב, כרך ד, עמ' 2130).

לעומת זה "כשמדגישים ומבליטים את החיסרון של אלה מבני ישראל שלעת-עתה אינם מקיימים תורה ומצוות, ולא עוד אלא שמוסיפים בהפחדות ובאיומים בעונשים קשים רחמנא ליצלן היו-לא-תהיה – לא זו בלבד שלא זו הדרך לפעול בהם (ובכלל) חיזוק בענייני יהדות, תורה ומצוותיה, אלא אדרבה, על-ידי זה מחלישים את רוחם, ויתרה מזו, מרחקים אותם מתשובה, תורה ומצוותיה, כנראה במוחש (ובפרט בדורנו זה) שהדרך היחידה לקרב את ליבם של בני ישראל לאביהם שבשמים היא הוכחה בדרכי נועם ודרכי שלום, מתוך אהבת ישראל דווקא" (ספר השיחות תנש"א כרך א, עמ' 228).

  חיים יהודיים

הסטודנט גרר את הד"ר אל החסידות

הצעיר עטור הזקן וחובש הכיפה הגדולה היה מוכר מאוד לד"ר דביר קווה. הוא היה סטודנט שלו, ואחד המבריקים שבהם. זה שהיה בא אליו בסוף שיעור עם שורת שאלות מעמיקות. בעבר הצעיר היה רחוק מאוד מחיי תורה ומצוות. מה קרה? תהה דביר.

התברר לו שהסטודנט הציץ למיזם 'חברותא' שמפעיל הרב עדי אלפנט, משליחי חב"ד בתל-אביב, שבו יושבים צמדים ולומדים חסידות. "בוא גם אתה", הציע לו הסטודנט לשעבר. הד"ר קווה החליט ללכת ולבדוק במה מדובר. זה קרה לפני ארבע שנים. הוא נכנס, העמיק בתורת החסידות, התחמם בהתוועדויות החסידיות ומצא מענה למאוויי נפשו הכמוסים.

חלל גדול נפער

דביר (47), ד"ר לפסיכולוגיה, תושב תל-אביב, נולד בבית דתי בפתח-תקווה. אביו שימש נשיא אוניברסיטת בר-אילן. בילדותו ראה אורחות חיים חסידיים אצל דודו, חסיד לֶלוב, ואצל סבו, שהיה מתלמידי ישיבת 'חכמי לובלין'. "הדברים משכו אותי מאוד, אבל לא ממש הבנתי את מהותם", הוא מספר.

בשלב מסוים נטש את חיי התורה והמצוות וחיפש את עצמו. "כשאתה גדל בבית דתי, נטישת חיי המצוות פוערת בליבך חלל גדול", הוא אומר. "ניסיתי למלא אותו בכל מיני תיאוריות פסיכולוגיות, אבל החלל נשאר ואתה מוסיף לחפש. אין לך מרגוע".

התלהבות בחממה

ד"ר קווה חוזר לרגע שבו נכנס לחממה החסידית בתל-אביב: "אני רואה חב"דניק חייכן וצעירים לומדים תניא, ואווירת התלהבות סביב. כשנכנסתי לעומק הדברים גיליתי שהתניא עוסק בשאלות עמוקות, מסביר מה זה הקב"ה ואיך אפשר לחוש אותו. שאלות שהעסיקו אותי בצעירותי ולא קיבלתי עליהן תשובות".

המרצה השכלתן, יצא מהשיעורים נלהב. "המשתתפים היו מאוד איכותיים", הוא מספר, "הרגשתי איך החלל הולך ומתמלא בדברים טובים. המקום הזה של עבודת השם מתוך שמחה הכניס אותי לעולם החסידות". העיסוק בפסיכולוגיה העצים את התפעלותו מספר התניא: "אחרי שלמדתי את תורת פרויד, אני מגלה שהתניא, שהקדים אותו במאה שנה, דיבר על אותם דברים, ובהם המתח המתמיד בנפש. פתאום הבנתי שתורת פרויד היא צל של הדבר האמיתי – תורת החסידות".

התפילות של אבא

לדבריו, החסידות השביחה את עבודתו הפסיכולוגית: "היום ברור לי שחיים בלי חסידות אינם חיים. אני משלב כיום פסיכולוגיה חיובית, לעבוד על הדברים החזקים ולא על החולשות. אני מדבר עם מנהלי ארגונים על חשיבות האהבה לעובדים, למצוא את התכונות הטובות שלהם. סביבנו יש המון עצב וחרדה. הפסקתי לצרוך חדשות. מאז יש לי חיים שפויים יותר".

ואיך קיבל אבא את השינוי? "הוא היה המאושר באדם", מחייך הד"ר קווה. "הוא התפלל שנים רבות שאשוב. כיום הוא חש קשר אישי לתורת החסידות, ומקפיד לבוא איתי בכל י"ט בכסלו להתוועדות חסידית. וכן, אנחנו גם לומדים יחד תניא".


"חיים בלי חסידות אינם חיים". הד"ר קווה

  פינת ההלכה ומנהג

חלק הבכור בירושה

שאלה: האם אב שיש לו בן בכור רשאי לחלק את נכסיו בחלוקה שווה לכל ילדיו?

תשובה: על-פי דין התורה הבן הבכור מקבל מירושת אביו "פי שניים". למשל, אם יש לאב חמישה בנים, מחלקים את הירושה לשישה חלקים: הבכור מקבל שתי שישיות, וכל אחד מהאחים האחרים מקבל שישית אחת.

הבכור, לעניין זה, הוא הבן הזכר שנולד ראשון לאביו. אם הוא נולד בניתוח קיסרי, אין לו דין בכור לעניין זה, והרכוש יתחלק בשווה בין כל האחים. ואולם בכור שלפניו נולד נפל, נחשב בכור לענייני ירושה.

אין הבכור מקבל פי שניים בנכסי אימו, אפילו הוא בכור לאביו ולאימו. זה דין מיוחד שקבעה התורה על ירושת האב דווקא. לכן בדירה הרשומה על שמות שני ההורים, יקבל הבכור פי שניים בחלקו של האב בלבד.

הבכור מקבל פי שניים רק מנכסים שהיו ברשות האב בשעת פטירתו. אבל כספים או רווחים שהגיעו לאחר מותו אין הבכור יורש בהם פי שניים.

מצווה על היורשים לפרוע את חובות אביהם מרכוש הירושה, ומובן שהבכור גם משלם פי שניים מהחובות.

האב יכול לשנות סדר חלוקה זה, כשם שהוא יכול לשנות את כל סדרי הירושה, אך לא כצוואה שלאחר המוות (שכן זו צוואה הנוגדת את דין התורה), אלא כמתנה המתממשת שעה אחת לפני המוות. יש לערוך מסמך זה אצל עורך דין או טוען רבני הבקיאים בהוראות ההלכה בעניינים אלה.

עם זה, ראוי שגם במקרה כזה ישאיר האב חלק מסוים מנכסיו מחוץ ל'מתנה' שציווה, כדי שיחולו על החלק הזה כל דיני הירושה שעל-פי התורה, והבכור יקבל בחלק זה "פי שניים".

מקורות: חו"מ סי' רעז-ח ונו"כ. 'דיני ממונות' ח"ג עמ' רכ ואילך.

  מושג ברגע

והיה מחניך קדוש

יש הסבורים שהאווירה במחנה צבאי יכולה להיות קלת דעת יותר מבאזרחות. התורה סבורה להפך: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ".

בעקבות זאת נדרש שיהיה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" - יש צורך בקדושה יתרה, והיא מקור ההצלחה והניצחון.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)