חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1704 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ט במנחם-אב ה'תשע"ט (30/08/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1704 - כל המדורים ברצף
בן-אדם יכול להשתנות
יש חדש
השופר מהדהד בשני קולות
יראת שמים
תפקידו של הרב
האמונה היא הברכה
ילד בוכה בלילה
דו-שיח עם הנביאים
דיי להאביס את המוח
התקיעות של אלול

מס' 1704, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ט במנחם-אב ה'תשע"ט (30.08.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

בן-אדם יכול להשתנות

חודש אלול מַפנה קריאה לכל יהודי לשנות את דרכיו לטובה. שום דבר אינו סגור וחתום. עכשיו אפשר וצריך לפתוח דף חדש

תקיעות השופר שיבקעו בשבוע הבא מבתי הכנסת יבשרו כי נכנסנו לחודש אלול. זה חודש הקורא לכל יהודי לעצור, להתבונן, לחשוב. לפחות פעם אחת בשנה חייבים לערוך מאזן שנתי רוחני, ולברר לעצמנו אם אכן חיינו מתנהלים בכיוון הנכון.

הנטייה הטבעית של כולנו היא לעשות היום את מה שעשינו אתמול. "כזה אני", אנחנו נוהגים להצטדק, כשדורשים מאיתנו להשתפר ולתקן את דרכינו. איננו אוהבים להיכנע לקריאה המחייבת טלטלה ושינויים.

קריאה של אהבה

ככל שהשנים חולפות האתגר הזה נעשה קשה יותר ויותר. האדם מרגיש מגובש. כבר מזמן אין הוא נער  צעיר, שמשנה כיוון בקלות. יש לו המעלות שלו והחולשות שלו. לכאורה כזה יישאר עד יומו האחרון.

באה היהדות ואומרת: לא, גם אתה יכול וצריך להשתנות. גם אתה נקרא לעשות תשובה. שום דבר אינו סגור וחתום. עכשיו אפשר וצריך לפתוח דף חדש. גם אם היית 'בסדר', גם אם אתה ירא שמים ועובד ה' – עדיין עליך להתקדם, לתקן, לא לדרוך במקום.

בכל יהודי שוכנת נשמה בעלת כוחות אין-סופיים. אם נרצה באמת לחולל שינוי, שום דבר לא יעמוד בפנינו. לא ההרגלים, לא הגיל, לא הסביבה. ברגע שנהיה נחושים לעשות שינוי במהלכי חיינו – נצליח לעשות זאת.

בחודש אלול בורא העולם פונה אלינו באהבה וקורא לנו לשוב, לשפר, לתקן. מי שלא הניח תפילין עד עכשיו – שיתחיל עכשיו לקיים את המצווה הגדולה. מי שלא הקפיד על תפילה בציבור ועל קביעות עיתים לתורה – זה הזמן להחליט החלטות מתאימות. ומי שמועד פה ושם בלשון הרע ובכבוד הבריות – שיעשה את התשובה שלו ויחולל את המפנה המתחייב אצלו. זהו חודש אלול – קריאה לכל יהודי לשנות את דרכיו לטובה.

בימי חודש אלול מאיר הקב"ה את פניו אלינו, מגלה לנו את י"ג מידות הרחמים שלו, ובכך נותן לכל יהודי כוחות עצומים לחולל את המפנה. מי שינצל את הכוחות הניתנים עכשיו – יוכל לחולל מהפך במסלול חייו. שום דבר אינו בלתי-אפשרי. הקב"ה מושיט לנו יד תומכת. צריך רק לרצות.

בלי תוויות

הדברים אמורים גם בהתייחסות לזולת. יש נטייה להדביק תוויות על אנשים, לקבוע מי טוב ומי רע. זו גישה מוטעית מיסודה. חז"ל אמרו כי אחד הדברים המכוסים מליבו של אדם הוא – הנעשֶה בליבו של חברו. היהודי הציני והקשוח, שלכאורה אינו מקשיב כלל לדבריך, עשוי להתגלות כמי שהדברים פולחים את כליותיו וליבו.

צריך רק לפנות איש אל רעהו מתוך אהבה וחיבה, מתוך רצון כן ואמיתי, ולעזור זה לזה. בלי התנשאות, בלי איומים והפחדות. לדבר אל הזולת כחבר, כידיד. וחזקה על דברי אמת, היוצאים מן הלב, שגם ייכנסו אל הלב, ותהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה.


השופר, קריאת התעוררות. תקיעת שופר באוסלו, נורווגיה (צילום: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

בדיקת תפילין ומזוזות

בתי חב"ד פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול. גם תפילין ומזוזות כשרות עלולות להיפגם במשך השנים. צעירי חב"ד מתגברים את 'מוקד המזוזה הארצי', הפועל כל השנה ובאמצעותו אפשר לשגר פנייה לאחד מ-450 בתי חב"ד, לבדיקת מזוזות הבית. כמו-כן אפשר לקבל מידע על קניית מזוזות כשרות חדשות עם 'תו פיקוח' חב"ד. פרטים באתר www.mezuza.org.il.

מסע לידידי בית חב"ד

לקראת הכינוס העולמי של שלוחי חב"ד, שיתקיים בניו-יורק לקראת ראש חודש כסלו, מארגנים כמה מבתי חב"ד בארץ מסע משותף לידידי בתי חב"ד בישראל. המשתתפים יסיירו במרכז חב"ד העולמי, יתפללו בציונו של הרבי, יטעמו מחוויות הכינוס, ויוכלו לבקר גם במוקדי תיירות בעיר. פרטים בטל' 0546506770.

מפעל התנ"ך

החלה ההרשמה למחזור העשרים ושלושה של מפעל התנ"ך. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 0528630212.

  שלחן שבת

השופר מהדהד בשני קולות

ב'טור' (אורח חיים, תחילת סי' תקפא) נכתב על מנהג התקיעה בשופר בחודש אלול: "התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בראש חודש אלול בכל שנה ושנה, וכל החודש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר 'אם יתקע שופר בעיר וגו'". נמצא שהתקיעה בשופר בחודש אלול דומה לתקיעות השופר בראש השנה, ש"רמז יש בו: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם" (רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג, הלכה ד). שתי התקיעות הן קריאת השכמה לאדם לחזור בתשובה.

יש עוד כוונה בתקיעת השופר (כדברי הרס"ג, הובאו באבודרהם, בטעמי התקיעות) – הכתרת הקב"ה למלך, שכן תקיעת השופר היא ביטוי של הכתרה. אם כן, מאחר שתקיעת השופר בחודש אלול היא מעין התקיעות של ראש השנה, יש לומר שיסוד ההכתרה קיים גם בתקיעת השופר שבחודש אלול.

מקור המשל

דברי ה'טור' האלה הם המקור (בנגלה שבתורה) למשל המפורסם של רבנו הזקן על חודש אלול: "משל למלך, שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

ימי חודש אלול הם ימי רצון. בחודש הזה מאירות י"ג מידות הרחמים העליונות, שזו התגלות אלוקית עצומה, שאמורה הייתה לקדש את ימי החודש כמו שבתות וחגים. כאן טמון החידוש של חודש אלול: הקב"ה מתגלה ב'שדה' דווקא, בימי חולין ובסביבה של חולין, והאדם אינו נדרש לשביתה ממלאכה כדי לקבל התגלות זו.

הידיים אינן ריקות

לכאורה, יש כאן דבר והיפוכו: נמצאים ב'שדה', במצב גשמי סתמי, המנוגד כל-כך ל'ארמון' הרוחני של המלך, ודווקא ב'שדה' המלך מקבל את כולם במאור פנים. לכאורה הדבר נוגד את הסדר המקובל, שאדם המבקש את קרבת אלוקים נדרש להזדכך, להתעלוֹת, ולעשות כברת דרך תובענית כדי להיות ראוי ל'פגישה' עם המלך.

אלא שגם ב'שדה' אין היהודי בא אל המלך בידיים ריקות. קול השופר, שהוא דוגמת השופר של ראש השנה, מפיל עליו חרדה, וגורם לו לקבל עול מלכות שמים. החרדה אינה תולדה של עבודה רוחנית ממושכת, אלא תגובה מיידית לקול השופר. היא מסלקת מהאדם את החיות וההתלהבות שבענייני החולין, ואף שהאדם מוסיף לעסוק במלאכת השדה, הדבר נעשה מן השפה ולחוץ, ואילו עיקר מרצו מופנה לקדושה.

הכתרה בשמחה

לצד זה, בחודש אלול מתקיימת גם הכתרת הקב"ה למלך על-ידי השופר. ההכתרה מציגה תנועת נפש הפוכה, של שמחה והתרוממות הרוח, בבחינת "ומלכותו ברצון קיבלו עליהם".

גם הכתרת מלך בשר ודם, אף שעניינה כפיפות הנתינים לסמכות עליונה וקבלת מרותו עליהם, נעשית תמיד בפאר ובשמחה. כך המלכת הקב"ה צריכה להיות בשמחה, וזה מתבטא גם אצל המלך עצמו, ש"מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".

(תורת מנחם, כרך סה, עמ' 130)

  מן המעיין

יראת שמים

לבדוק עם מי אוכלים

״ואכלת לפני ה׳ אלוקיך... למען תלמד ליראה את ה׳ אלוקיך״ (דברים יד,כג). מה שייך הסיום ״למען תלמד ליראה״ אחרי ״ואכלת לפני ה׳ אלוקיך״? אלא שהתורה מזהירה כי בשעה שאדם יושב לאכול בחברותא, עליו לדקדק ביושבים עמו, שיישב עם אנשים מהוגנים. ״למען תלמד ליראה את ה׳ אלוקיך״ – עם מי שאפשר ללמוד מהם יראת שמים.

(עטורי תורה)

אכילה שמביאה יראת ה'

״ואכלת לפני ה׳ אלוקיך״ – אכילת מצווה, ״למען תלמד ליראה״ – מאכילה כזאת תלמד לירא את ה׳. כשיהודים אוכלים יחד לשם שמים, בקדושה ובטהרה, הדבר מביא לידי יראת שמים.

(רבי שמחה-בונם מפרשיסחה)

יראה מחשש איסור

ירא אני מאוד מקוזק, ובפרט כשבידו נשק. כל שכן שאני מפחד מפני גדוד קוזקים מזוינים. וכל זה אינו בר-השוואה כלל ליראתי וחרדתי מספק-ספקא של איסור דרבנן.

(רבי ברוך ממז׳יבוז׳)

יראת העונש מצילה

׳יראת העונש׳ אינה עבודה תמה, שהרי האדם נזהר מחטא מתוך דאגה לעצמו. ובכל-זאת התורה מזהירה מהעונש הצפוי לחוטא, כדי שיראת העונש תצילנו מעשיית עבירה, שהיא גרועה בהרבה מפנייה אישית.

(אור התורה)

שתי דרכים

אני הגעתי ליראת שמים דרך התורה, ואילו חברי רבי דוד מללוב הגיע לתורה דרך יראת שמים.

(היהודי הקדוש מפרשיסחה)

עדות לרוממות

עונשי התורה אינם בגדר נקמה וגמול, אלא תוצאה טבעית של החטא. זו תופעה נפלאה, המצביעה על רוממות הבורא וגדולתו. כאשר אדם מכיר בתופעה זו, יש ב׳יראת העונש׳ שלו משום ׳יראת הרוממות׳. הדבר דומה לאדם המפחד מצדיק גדול, שיכול להענישו בדיבור פיו. היראה מעונשו של הצדיק נובעת מהכרה ברוממותו, בכוחו העל-טבעי.

(הצמח צדק)

החטא גרוע מהעונש

החטא גורר עונש בגיהינום, שהוא בגדר רפואה וטובה גדולה לחוטא, כי החטא גרוע עוד יותר. ידיעה זו צריכה להביא את האדם לידי ׳יראת חטא׳, יראה מפני החטא עצמו.

(לקוטי תורה)

יראת חטא

מי שיש בידו יראת העונש בלבד, עלול להתפתות מפיתויי היצר, שכן הנאת העבירה באה מייד, והעונש בא לאחר זמן. האדם גם חושב שביכולתו לעשות תשובה ולמנוע את העונש. ואולם המפחד מן החטא עצמו, היינו מן הפירוד מהקב״ה הנגרם על-ידו, מרגיש מייד את חומרת העבירה. כמו-כן אין הוא רוצה להיפרד מאלוקות אפילו לרגע אחד.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

תפקידו של הרב

בחודש אלול היו באים המונים לעיר בעלז, לשהות במחיצתו של הצדיק ולהתנער מענייני החולין.

כשהיה האדמו"ר מבעלז, רבי ישכר-דב רוקח, פותח בדבריו היה אומר בענוות-חן: "נהוג בישראל שהרב משמיע לפני הציבור דברי תוכחה. כי כבר נאמר בגמרא שבדור הזה אין מי שיכול להוכיח, שכן כדי להוכיח אחרים צריך אדם להיות קודם כול טהור ונקי מכל חטא.

"כל זה אמור ביהודי מן השורה, אבל הרב יכול להוכיח, כי דברי התוכחה שהרב אומר אינם מפני שהוא מחזיק את עצמו טוב מאנשי עירו, אלא מפני שהוא מקבל שכר מבני העיר, וזה תפקידו להוכיח את הציבור"...

  פתגם חסידי

האמונה היא הברכה

"התורה אומרת: 'את הברכה אשר תשמעו' – הברכה האמיתית היא האמונה עצמה, שיהודי שומע ומאמין ואינו דורש לראות בעיניים ולהבין בשכל" (רבי אהרון מקוידנוב)

  מעשה שהיה

ילד בוכה בלילה

בהיותו בן תשע גמלה בליבו של הילד החלטה יוצאת דופן. מיום ליום נעשתה נחושה ונחרצת יותר. יקותיאל-יהודה הקטן החליט לקום משנתו בכל חצות לילה, לערוך תיקון חצות ולקונן על חורבן הבית וגלות השכינה.

אפילה כמעט מוחלטת שררה ברחובות העיירה הפולנית רודניק. התושבים היו שרויים בשינה עמוקה, ורק כמה פנסי רחוב הבליחו מבעד לעלטה. יקותיאל-יהודה היה מסתנן אז מחדרו, יוצא אל החוצות השוממים, ומתגנב בלאט אל בית הכנסת.

איש לא היה שם כדי להבחין בדמותו הקטנה חומקת פנימה, אל ההיכל הריק והחשוך, חוצה אותו לכל אורכו, בין הכתלים הגבוהים והעתיקים, וניגשת אל ארון הקודש. הילד היה מסיט את הפרוכת הצידה, ובמאמץ רב פותח את הדלתות הכבדות. רטט של יראת אלוקים היה עובר בו, למראה ספרי התורה הגלויים מולו במלוא הדרם.

ברתיעה של קדושה נסוג לאחור, ומייד פרץ בבכי נסער, שנמשך באמירת פרקי תהילים בלחש. דקות ארוכות שפך את ליבו בהמיה נרגשת, ולבסוף סגר את דלתות ארון הקודש ובדממה סב על עקבותיו ויצא מבית הכנסת. לביתו נכנס על בהונותיו, נזהר שלא להעיר את בני הבית משנתם. בבוקר היה מתעורר כהרגלו. איש לא ידע את סודו.

זה קרה לילה אחד. שכן, שהתגורר בקרבת בית הכנסת, התעורר באישון לילה לקול בכי של ילד. האיש היטיב את השמיכה מעל לראשו, אולם הקול המתייפח חדר מבעד לפוך והדיד את השינה מעיניו. אולי ילד שרוי במצוקה, הרהר. קול פנימי לא הניח לו לחזור לשנתו. בחוסר רצון קם ממיטתו הנוחה ויצא בעקבות הבכי הבלתי-פוסק.

קול היבבה הוביל את האיש לבית הכנסת. הוא פסע חרש פנימה, והקשיב בדריכות לבכי שבקע מתוך ההיכל. מחשבות מפחידות חלפו במוחו, והוא מיהר להימלט מהמקום. אולי זה קולן של נשמות מיוסרות, שנשלחו לתקן את מעשיהן?

מעודו לא נתקל ברוחות רפאים. האיש היה קל דעת ופוחז, פרק מעליו עול תורה ומצוות וחי חיי הוללות. אבל עתה התמלא אימה ונמלט אחוז בעתה מבית הכנסת.

עברו כמה לילות ושוב שמע את קול הבכי שהרעיד את ליבו. סקרנותו ניעורה לבחון מקרוב את מקור היבבות המסתוריות. הסקרנות גברה אפילו על החרדה שחש מנוכחות האורחים מעולם האמת.

בשקט ובזהירות פסע אל אולם בית הכנסת. הוא פנה לעזרת הנשים, וביד רועדת פער חרך צר בווילון, וסקר במבטו את האולם החשוך. כשהתרגלו עיניו לחשיכה הבחין בדמות של ילד, שמפיה בוקע הבכי. מייד זיהה שזה יקותיאל-יהודה, בנו של הרב.

הילד היה שרוי בתפילה סוערת, ידיו פרושות למעלה, והוא בוכה בכי מטלטל, במר נפשו, על חטאיו הרבים ומבקש מחילה וכפרה מאביו שבשמים.

האיש נדהם. ילד תמים זה, שלא טָעם טעם חטא מימיו, מתחטא לפני הקב"ה כבעל תשובה הממרק את נפשו מפשעיו הרבים. הוא נותר פעור-פה, צופה בתפילה המתמשכת של הילד הקטן, שעתה החל להתחנן ולבקש סייעתא דשמיא בלימוד התורה.

הילד הקטן ביקש פתיחת המוח והלב, להשכיל ולהיטיב להבין את הסוגיות שהוא לומד. הילד החל לציין את פירוש התוספות המסוים שבהבנתו הוא מתקשה, את דברי רש"י שלא ירד לסוף עומקם, ועוד כהנה בקשות לעזרה.

כשסיים את הפצרותיו האישיות, החל להתחנן למען עם ישראל השרוי בגלות, נאנק תחת עול השלטונות העריצים, וסובל צרות ומכאובים. הוא ביכה את סבלה של השכינה השרויה בגלות, את ירושלים השוממה ואת חסרונו של בית המקדש.

שעה ארוכה נמשך תיקון חצות של יקותיאל-יהודה הקטן. לכל אורך תפילתו היה הילד שרוי בסערת נפש, נשנק מבכי ודמעות זלגו מעיניו. כשהבחין האיש כי הילד נערך לסיים את התפילה, הזדרז לצאת מהמקום ולחזור לביתו.

כל אותו לילה לא הצליח האיש לתת תנומה לעפעפיו. המחזה המופלא שהיה עֵד לו טלטל את מצפונו. הוא התהפך על מיטתו, וחשבון נפש החל לייסר אותו. פתאום נתמלא בושה גדולה. הנה, ילד רך בשנים, שקם לתיקון חצות מפני שנשמתו הטהורה מחפשת את קרבת אלוקים. ואתה, הוכיח את עצמו, שנכשלת לא אחת ולא שתיים – טרם שבת בתשובה שלמה!

איש ממכריו לא הבין מה פשר השינוי שחל בו. המבע הזחוח שנח תמיד על פניו – נעלם, וארשת רצינות תפסה את מקומו. הוא חדל מללהג בקלות דעת עם עוברים ושבים, אלא התכנס בתוך-תוכו, והחל להיראות שוב בבית הכנסת – הפעם בשעות התפילה ושיעורי התורה. אט-אט שב אל דרך הישר ונהפך לבעל תשובה גמור.

כשנודע הדבר לרבי הרשל, אביו של יקותיאל-יהודה, הורה ליודעי הסוד לשמור עליו כמוס וחתום, ושהדבר לא יתגלה לבנו – כדי שלא ישתרבב לליבו שמץ של יוהרה. לימים גדל הילד יקותיאל-יהודה ונעשה האדמו"ר המפורסם מצאנז-קלויזנבורג.

(על-פי 'לפיד האש')

  לומדים גאולה

דו-שיח עם הנביאים

הקב"ה משגר עשרה נביאים לנחם את עם ישראל ולבשר לו על הגאולה הקרובה, אך עם ישראל מסרב להתנחם, כדברי חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה כט,ז). כל אחד ואחד מהנביאים אומר לבני ישראל פסוק של נחמה, אך בני ישראל טוענים כלפיו: "הרי תנחומיך נתונים לך. אתמול אמרת (וכאן מובא פסוק בעל תוכן הפוך)... לאילו נאמין, לראשונים או לאחרונים?".

ואז חוזרים עשרת הנביאים אל הקב"ה ואומרים לו: "ענייה סוערה לא נוחמה". כנסת ישראל מסרבת להתנחם. ובלשון הפסיקתא: "ריבונו של עולם, ביקשנו לנחם אותה ולא קיבלה. אמר להם הקב"ה: בואו עמי, אני ואתם, ומנחמים לה – נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".

עשר נקודות

האברבנאל (בפירושו לנבואת ישעיהו, תחילת פרק מ) מסביר למה הוזכרו כאן עשרה נביאים דווקא. הוא מסביר שעשרת הנביאים מכוּונים כנגד עשר נקודות שמקשות על עם ישראל לקבל את בשורת הנחמה והישועה ועלולות להביאו לידי ייאוש מן הגאולה.

ואלה עשר הנקודות: א) העם מועט וקטן. ב) העם עני ודל. ג) אין מלך בישראל. ד) ריבוי החטאים והעוונות. ה) האויבים מושלים בנו. ו) העם חלש וחסר כוח. ז) הסתר פנים מהקב"ה. ח) הארץ אינה מבורכת. ט) חוזקם ותוקפם של הגויים. י) לעגם של הגויים לעם ישראל.

כל אחד ואחד מעשרת הנביאים אומר לעם ישראל פסוק שבא לחזק את רוח העם באותה נקודת חולשה. למשל, על הנקודה הראשונה אומר הושע: "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה". כלומר, אין לחשוש שהעם מועט ודל, שכן "בהשגחת השם ירבו ויפרחו, כשושנה שיכרתו אותה מבעוד יום ובלילה תפרח ותצץ ציץ כאילו לא נכרתה". אולם בני ישראל משיבים לאותו נביא שהוא עצמו אמר פסוק הפוך. להושע הם אומרים: "אתמול אמרת לי 'הוכה אפרים, שורשם יבש, פרי בל יעשון'". לכן הם מסרבים להתנחם.

ומסכם האברבנאל: "הנה בזה נשלמו העשרה ספקות שהיו לישראל בעניין גאולתם, שהמה עשר אבידות גדולות שאיבדו בגלות, ולא נתפייסו בייעודי הנחמות שאמרו הנביאים הנזכרים בעניינם, לפי שכל אחד ואחד מהם אמר סותרו. ועניין כל זה, שאנחנו בגלות לא נתפייס בנחמות הנבואות, לפי שראינו בדבריהם תוכחות ונאצות גם כן, ואין אנו מבינים דברי הנביאים וענייניהם...

"ולכן אמר שהלכו כולם אצל השם יתברך ואמרו: לא קיבלה ממנו תנחומין... כלומר, שלא הספיק זכות הנביאים לגאולתם. ולכן אמר הקב"ה: אני ואתם נלך לנחמהּ, כלומר, שהניחומים האמיתיים יהיו מאת השם יתברך ותשועתו וכשתראה בפועל".

רוצים שנבקש

הרבי מליובאוויטש אומר על כך (התוועדויות תשמ"ה כרך ה, עמ' 2780): "מכיוון שטענת כנסת ישראל היא טענה צודקת, ובוודאי יודע הקב"ה שבני ישראל יטענו כן – אם כן, למה שולח תחילה את הנביאים שהם ינחמו את כנסת ישראל?!

"והביאור בזה – שאמנם הקב"ה יודע את צורכיהם ורצונם של בני ישראל, אבל אף-על-פי-כן, מכיוון שרצונו וחפצו בעבודת המַטָה, לכן ממתין עד שבני ישראל יבקשו על הגאולה, 'אנו רוצים משיח עכשיו!', ואז ממלא את בקשתם תיכף ומייד, ברגע כמימרא. וכן הוא בנידון דידן – שהקב"ה ממתין שבני ישראל יטענו ויאמרו שאינם מתפייסים בנחמת הנביאים... ואז מקבל הקב"ה את טענתם, ומנחמם בעצמו – 'אנכי אנכי הוא מנחמכם'".

  חיים יהודיים

דיי להאביס את המוח

זה קרה לפני שנה. חוקר המוח, הד"ר תומר בקלש (46), החליט ללחוץ על הבלמים ולעצור. שנים רבות עסק בייעוץ לחברות פרסום ושיווק, תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות של חקר המוח, בניסיון לגלות מה 'עובד' עלינו ומה גורם לנו לצרוך מוצר או שירות. כמי שחקר את המוח האנושי שנים רבות והתמקצע בהתנהגות צרכנים ושיווק בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוא מגדיר את עצמו: "דוקטור בשטיפת מוח". כעשור מחייו השקיע בבניית מודלים מוחיים לתמרון המוח, כדי למקסם פרסום ושיווק.

אט-אט חִלחלה לתודעתו המשמעות ההרסנית של כל הטכנולוגיה הזאת, והנזק שהיא גורמת לנו, והוא החליט לעבור צד. עכשיו הוא יוצא ונותן לציבור מידע איך להיזהר ואיך להתגונן. מביתו, ביישוב טנא-עומרים, הוא נוסע ברחבי הארץ. מרצה, מתראיין ומתריע.

סף הריגוש עולה

הד"ר תומר טוען שהמוח שלנו אינו בנוי לכמויות המידע האדירות שאנחנו מאביסים אותו בהן. הטכנולוגיה העכשווית מעלה כל הזמן את סף הריגוש. אנחנו כבר לא יכולים להתרגש מפרח, מחיוך, מ'חוכמה' של ילד. "אני צריך לקפוץ בנג'י ממסוק כדי להרגיש משהו", הוא מסביר. "ההתמכרות הזאת ממש אוכלת לנו את המוח".

כששומעים אותו, זה מפחיד ממש. הוא מדבר על נזקיה של הזמינות המתמדת. אנשים מרגישים כל הזמן שהם שכחו משהו. אורך הגל של המסכים גורם בעיות במחזור השינה. אנשים מתבלבלים ומגיבים לזרים כאילו הם חברי המעגל האינטימי, ולבני משפחה קרובה – כאילו הם עמיתים לעבודה.

בעקבות האישה

לפני כחמש-עשרה שנים החלה רעייתו לשמור מצוות. "אני תמיד הייתי קרוב לארון הספרים היהודי, אבל בעקבות אשתי, אני מקיים מה שצריך", הוא אומר, ורעייתו מוסיפה בהומור: "הוא סוכן סמוי של היהדות"...

לימוד היהדות מפעים אותו, כשהוא מוצא את החיבור בין הכתבים העתיקים ובין הממצאים העכשוויים של חקר המוח. "אני משתמש במושג הידוע של מייסד חסידות חב"ד – 'מוח שליט על הלב', ומנתח אותו לעומק". גם חשיבותה של השבת עולה לאור המציאות העכשווית. "כשאני מסביר על התלות של האדם המודרני בטכנולוגיה, הרבה יותר קל להבין מדוע חיוני להתנתק ממנה ליממה".

טוב לִבְהוֹת

בהרצאותיו הוא מדגיש את חשיבותם של קשרים חברתיים אמיתיים. "חקר מחלת האלצהיימר מעלה כי הדבר התורם לבריאות מוחית בגיל השלישי הוא הקשרים החברתיים שיש לאדם. זה בדיוק המאמר היהודי 'או חַבְרוּתָא או מִיתוּתָא' (או חברות או מוות)".

הד"ר תומר מספק שורת המלצות לשיפור יכולותיו של המוח: "לישון בצהריים בין רבע שעה לעשרים דקות. לעשות משימה אחת ולא שתיים בו בזמן. לכבות את הנייד בכביש, בארוחות, בלילה. וחשוב מאוד – תתרגלו להיות אפילו כמה דקות עם עצמכם; לחשוב, לִבְהוֹת. זה תורם המון למוח".


תומר בקלש. הדוקטור לשטיפת מוח עבר צד

  פינת ההלכה ומנהג

התקיעות של אלול

שאלה: האם כל אדם צריך להשתדל לשמוע את תקיעות השופר בימי חודש אלול, או שזה מוטל על הציבור?

תשובה: התקיעות בראש השנה הן מצווה מן התורה, ואילו התקיעות בחודש אלול הן בגדר 'מנהג ישראל' בלבד.

מהמקורות עולה שבתקיעות אלול יש שני העניינים שבתקיעות ראש השנה: א) לעורר לתשובה; ב) התחלת ההכתרה של הקב"ה למלך. גם מה שנמנעים מלתקוע בערב ראש השנה, כדי להפסיק בין שני סוגי התקיעות, מוכיח שהתוכן והכוונה בשניהם זהים.

יש שכתבו שתקיעות אלו נתקנו בציבור בלבד, ולא ביחיד. ציבור שלא תקעו בשחרית, יתקעו לאחר מנחה, אבל לא בלילה. ומי שאוחז באמצע תפילת העמידה ולא יוכל אחר-כך לשמוע את התקיעות, מותר לו לעצור ולשמוע אותן באותו זמן. מנהג הספרדים לתקוע בעת אמירת י"ג מידות שבסליחות, המתחילות מב' באלול.

הרבי מליובאוויטש הנהיג בכינוסים וכו' לתקוע גם אחרי מנחה, מתוך מחשבה שאולי נמצא במקום מישהו שעדיין לא שמע היום תקיעות אלה, ומזה עולה שיש עניין ליחיד לשמוע את התקיעות.

מנהג קהילות אשכנז לומר מא' של ראש חודש בכל יום (עד הושענא רבה ועד בכלל) אחרי שחרית ומנחה את פרק כז בתהילים, "לדוד, ה' אורי", שבו נרמזו כל חגי תשרי. מנהג הבעש"ט לומר בכל יום מא' באלול שלושה פרקי תהילים, וביום הכיפורים – 36 פרקים, ומסיימים את הספר כולו אחרי תפילת נעילה.

הרבי קרא לצאת לכל מקום שיש בו יהודים, לזכותם בתקיעת שופר ולעוררם שבחודש אלול 'המלך נמצא בשדה', וכל אחד ואחד יכול לגשת אליו ולבקש שנה טובה ומתוקה.

מקורות: פדר"א פי"א ופמ"ו. טור ונו"כ, רמ"א והשלמה לשו"ע אדה"ז, ר"ס תקפא. פסקי תשובות ס"ק ג. לקוטי שיחות כד,131 ו-303.

  מושג ברגע

חודש אלול

חודש אלול הוא החודש האחרון של השנה, והוא גם חודש התשובה והתיקון, לקראת הכתיבה והחתימה הטובה בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה.

מהותו של חודש אלול רמוזה בראשי התיבות של שמו. הנה כמה מהרמזים:

"אני לדודי ודודי לי". זה חודש שבו אנו פונים אל הבורא באהבה, והוא מקבל אותנו באהבה.

"איש לרעהו ומתנות לאביונים" — חודש של עזרה לזולת וראייה חיובית על יהודי שני.

"ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" — רמז לתשובה, שעניינה מילת הלב.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)