חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:15 זריחה: 6:41 כ"ח בתשרי התשפ"ז, 9/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1701 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת דברים / חזון, ח' במנחם-אב ה'תשע"ט (09/08/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1701 - כל המדורים ברצף
כאב ואבל, תקווה ואמונה
יש חדש
הטוב הנסתר שבתוך החורבן
אלה הדברים
שמחה גלויה
חזון למועד
משחק באש
"ראו חיבתכם לפני המקום"
מסר בן אלפיים: עוד נשוב
תשעה באב בשבת

מס' 1701, ערב שבת-קודש פרשת דברים / חזון, ח' במנחם-אב ה'תשע"ט (09.08.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כאב ואבל, תקווה ואמונה

השם 'שבת חזון' משלב אבל ותקווה, של יגון הגלות וזוהר הגאולה. והשילוב הזה הוא היוצר את שלמות ההוויה היהודית

שבת תשעה באב נקראת 'שבת חזון', שם הנושא משמעות של דבר נשגב, תקווה, עתיד מזהיר. רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה אומר שהשבת שלפני תשעה באב נקראת 'חזון' –  מלשון 'מחזה', שכן מראים בה לכל יהודי את חזון בית המקדש השלישי. אמנם העיניים הגשמיות אינן רואות את המחזה, אבל הנשמה שבקרבנו רואה גם רואה.

אך הטעם הפשוט לכינוי המיוחד 'חזון' הוא על שם הפטרת השבת, שמתחילה במילים "חזון ישעיהו בן-אמוץ". הפטרה זו מלאה דברי תוכחה קשים ביותר לעם ישראל, והנביא מזהיר את העם על הצפוי לו אם לא יתקן את דרכיו.

לא להשלים

נמצא שהשם 'שבת חזון' משלב אבל ותקווה, את יגון הגלות וזוהר הגאולה. שתי התחושות הללו כרוכות יחדיו ואי-אפשר לזו בלא זו. אבל וכאב בלי תקווה ואמונה, מובילים לעצב וייאוש. תקווה ואמונה שאינן מלוּות תחושת אבל וצער על החורבן והגלות – אינן אמיתיות. דווקא השילוב של אבל ותקווה, צער ואמונה – הוא היוצר את השלמות של ההוויה היהודית.

התורה קבעה לעם ישראל מערכת שלמה של הלכות, שמטרתן להזין את שתי התחושות הללו. נקבעו הלכות שהן בגדר 'זכר לחורבן'. נקבעו צומות מיוחדים. הוגדרו שלושה שבועות שבהם כל העם היהודי שרוי באבל גובר והולך, שמגיע לשיאו בתשעה באב. ובמקביל אנו נדרשים לייחל לגאולה ולצפות לביאת המשיח "בכל יום שיבוא".

התורה תובעת מהיהודי לחוש במלוא העוצמה את הכאב על הגלות והחורבן. שלא ימצא מנוח לנפשו. שלא ישלים עם המציאות הקיימת. שיזכור בכל רגע כי המצב הנוכחי הוא עיוות, מצב של "בנים שגלו מעל שולחן אביהם". שלא ימלא פיו שחוק כל עוד בית המקדש חרב ושועלים מהלכים בקודש הקודשים.

ובה בעת, חלילה ליהודי מלשקוע בעצב. עליו להיות מלא תקווה, שהנה-הנה, עוד רגע קט, יבוא משיח צדקנו. "לישועתך קיווינו כל היום" – אנו מחכים לו בכל יום ובכל משך היום. מחכים, כי אנו יודעים שהגאולה צריכה לבוא עכשיו ממש. ולא סתם מחכים, אלא כבר חשים את שמחת הגאולה הצפויה. אנו כבר נתונים בעיצומו של ה'חזון' על נפלאותיה של הגאולה הנשגבה.

רק לא להתייאש

רגשות מעורבים אלה מפעמים בנו ערב תשעה באב. אחרי שכבר עברנו את כל צרות הגלות, את כל הגזירות, ההשמדות והעינויים, אנו מצפים בכיליון עיניים ליום הקרוב שבו נבין כי הסבל היה כדאי, כשנזכה לראות את הטוב המופלא המובטח לנו.

אחרי כל-כך הרבה סבל וייסורים עתידה לבוא הגאולה השלמה, שמאות דורות של יהודים ציפו לה. הגאולה המובטחת בדברי נביאינו הקדושים. ועלינו רק לא להתייאש, להתחזק באמונה, לבקש מהקב"ה שיחישהּ עוד יותר, ולהתכונן לקראת היום הגדול, כשתשעה באב ייהפך לשמחה ולמועד.


אבל על החורבן, אמונה ותקווה לקראת הגאולה הקרובה (צילום: שימי קוטנר)

  יש חדש

עוד סיומי מסכת

סיומי מסכת ישודרו גם ביום שישי ובצום תשעה באב (נדחה). ביום שישי ברשת מורשת בשעה 12:45, בקול חי בשעה 18:00, ובקול ברמה בשעה 9:45. ביום ראשון, יום הצום, ישודר סיום על מסכת מועד קטן בקול חי, בשעה 14:00, בתכנית מיוחדת שתעסוק בגישה החסידית לצום, לחורבן ולציפייה לגאולה.

מינוי לספר המצוות

מטה הרמב"ם היומי מגיש מהדורה חדשה של ספר המצוות לרמב"ם, במתכונת של חוברת חודשית, מבוארת ומוּארת. הציבור יכול להירשם למינוי חודשי, הכולל משלוח עד הבית, ב-10 ש"ח בלבד. לקבלת דוגמת חוברת חינם יש לשלוח הודעה למספר 0527707384.

נסיעה לאוהלים

לקראת ח״י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ובעל התניא, מתארגנת נסיעה קבוצתית לציוניהם שבאוקראינה ולציוני המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, אדמו"ר ה'אמצעי' ועוד. בשבת קודש פרשת תבוא ישבתו במז'יבוז', בסמיכות לאוהל הבעש"ט. טל' 025410100.

  שלחן שבת

הטוב הנסתר שבתוך החורבן

בספרי החסידות מוגדר חורבן בית המקדש – "אור החסד בכלי הגבורה". כלומר, ה'כלי', הביטוי החיצוני, היה פעולה של דין וגבורה, אבל האור הפנימי היה חסד. וכך מוסבר שם (אור התורה נ"ך, כרך ב, עמ' א'פג): "עִם שבחיצוניות היה גילוי הגבורה והדין והרוגז, מכל מקום, בפנימיותו, מחמת זה נתבטלה השנאה הכבושה... ונתעורר האהבה והרחמים".

אפשר להסביר עניין זה בשתי דרכים. האחת, על-פי הכלל "כל מה שעושה ה', לטוב הוא עושה". על הפסוק (תהילים עט,א): "מזמור לאסף, אלוקים, באו גוים בנחלתך", נאמר במדרש (איכה רבה ד,יד): "לא היה צריך לומר אלא בכי לאסף, נהי לאסף, קינה לאסף! ומהו אומר מזמור לאסף? כך אמרו לאסף, הקב"ה החריב היכל ומקדש, ואתה יושב ומזמר? אמר להם, מזמר אני ששפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים, ולא שפך חמתו על ישראל". כלומר, החורבן הוא פגיעה, אך על-ידי הפגיעה הזאת נמנעה פגיעה קשה יותר בעם ישראל.

גם זו לטובה

ההסבר השני הוא על-פי האמירה "גם זו לטובה". חורבן בית המקדש הוא עצמו דבר טוב. היה הכרח להחריבו כדי לבנות במקומו מקדש נעלה יותר, בית המקדש השלישי.

הגמרא (בבא בתרא ד,א) מספרת שלצורך בניין הורדוס נאלצו לסתור תחילה חלק מהבניין הקודם, ורק אחר-כך יכלו לבנות את הבניין המפואר יותר. ואם כך לבית מקדש שנבנה בידי אדם, על-אחת-כמה-וכמה שלצורך בניית בית המקדש שיבוא מן השמים צריכים לסתור תחילה את הבית הקודם. נמצא שהחורבן הוא חלק מהבנייה – "סותר על-מנת לבנות".

בידנו הדבר

כל עוד שרויים בגלות קשה להשיג הרגשה זו, כי בינתיים מרגישים את מלוא עוצמתו של החורבן. לכן בזמן הזה אנו מתנחמים בהסבר הראשון, שחורבן בית המקדש מנע כליה של עם ישראל.

אך כשתבוא הגאולה במהרה בימינו יתגלה שהחורבן עצמו טוב, כי על-ידו יכול היה לרדת מן השמים הבית השלישי. ובידנו הדבר – אם הגאולה תבוא באופן של 'בְּעִתָּהּ' או בבחינת 'אֲחִישֶׁנָּה' (ישעיה ס,כב).

חורבן של רגע

אילו זכינו, הייתה תקופת החורבן נמשכת רגע אחד בלבד. כפי שחז"ל מספרים (איכה רבה פרשה א,נא) על האיש שהיה חורש שדהו עם פרתו, וגעתה פרתו. עבר לפניו ערבי אחד שהיה מבין שיחת בהמות, ואמר לו: הנח המחרשה, כיוון שעכשיו חרב בית המקדש. עודו מדבר עמו, געתה פרתו פעם שנייה. אמר לו הערבי, יכול אתה לחזור ולהוסיף לחרוש שדך, מכיוון שעכשיו נולד מושיען של ישראל.

מזה מובן שמשך החורבן היה יכול להיות רגע אחד, כמו הזמן שבין געיית הפרה הראשונה לשנייה. וגם עכשיו הדבר אפשרי, כי בכוחנו לגרום שבית המקדש השלישי יירד מן השמים ויתגלה היום, "היום, אם בקולו תשמעו". ואז נאמר (ישעיה יב,א): "אודך ה' כי אנפת בי" – נודה לה' על החורבן והגלות שהביאו את הגאולה הנשגבה.

(תורת מנחם, כרך ג, עמ' 272)

  מן המעיין

אלה הדברים

בדיבור אחד

״אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל״ (דברים א,א). משה דיבר בדיבור אחד אל כל ישראל – הוא כיוון אל כל אחד מישראל, לפי שורש נשמתו.

(אמרי ברוך)

אבק לשון הרע

אמרו חז״ל (בבא בתרא קסה,א) "רוב [בני-אדם נכשלים] בגזל ומיעוט בעריות והכול בלשון הרע". 'אלה' ראשי תיבות אבק לשון הרע. יש כאן רמז: "אלה הדברים" – את התוכחה על 'דברים', על אבק לשון הרע, דיבר משה אל כל ישראל, כי הכול צריכים לתוכחה זו.

(מגלה עמוקות)

דברים כדבורים

״כדבורים היו בניי״ – מה  הדבורה הזאת מה שהיא מסגלת – מסגלת לבעליה, כך מה שישראל מסגלין מצוות ומעשים טובים, הם מסגלים לאביהם שבשמים.

(מדרש רבה)

לא למען תועלת

משל הדבורים מורה על דרגה נעלית ביותר של עבודת ה׳ לשמה. האדם אינו חושב על עצמו, ועל העילוי הנפלא שישיג על-ידי עבודתו, אלא הוא חושב על קיום רצון הבורא, כמאמר ״אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".

(לקוטי תורה)

תוכחה וסנֵגוריה

את הדברים הקשים דיבר משה ״אל כל ישראל״ בלבד, אבל בשעה שדיבר עם הקב"ה דיבר עליהם רק טוב, והיה סנֵגורם ומליץ טוב עליהם.

(קדושת לוי)

איש כמידתו

״הדברים אשר דיבר משה״ שייכים ״אל כל ישראל״, לכל אחד לפי מידתו וגדולתו, הבנתו והשגתו; כל חד לפום שיעורא דיליה.

(רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

תוכחה לישראל ולקב"ה

משה הוכיח על חטא העגל הן את ישראל הן את הקב״ה כביכול. לישראל אמר ״אתם חטאתם חטאה גדולה״ (תישא לב), ולקב״ה אמר ״למה ה׳ יחרה אפך בעמך״.

(מדרש רבה)

כל ישראל

זהו שנאמר ״אשר דיבר משה אל כל ישראל״ – לעם ישראל למטה ול'ישראל' העליון, שם ה׳. שכן 'ישראל' הוא על שם ״כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל״ (וישלח לב), ושם ה׳ נקרא 'ישראל' על היותו שולט ושׂר על שם אלוקים.

(אור התורה)

  אמרת השבוע

שמחה גלויה

האדמו"ר ממונקאטש נהג לערוך בשבת תשעה באב סעודה שלישית עם סדר הזמירות ואמירת דברי תורה, כבכל שבת.

והסביר: גדולי החסידות אמרו שיש להתחזק בימי בין המצרים בביטחון גמור בבוא הגאולה בקרוב ממש, ובפרט יש להתחזק בביטחון זה בתשעה באב עצמו. אלא שבשנה רגילה אי-אפשר להראות כלפי חוץ את הביטחון ואת השמחה, מפני האבל. אבל כאשר תשעה באב חל בשבת, האסורה באבלות, יש להפגין את הביטחון ואת השמחה.

וסיים: לכן נאמר בגמרא שבשבת זו "מעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו" – רמז לסעודת שלמה, שמשיח צדקנו יהיה מזרעו.

  פתגם חסידי

חזון למועד

"בעם ישראל שרוי הפתגם 'עוד חזון למועד'. הכוונה הפנימית בביטוי זה היא ששבת חזון, שקודם תשעה באב, עוד תהיה למועד גדול ושמח בישראל" (רבי שלום מקוידנוב)

  מעשה שהיה

משחק באש

זו הייתה משפחה מוּכרת בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן, אך לא מסיבות חיוביות. בני המשפחה הסבו עוגמת נפש רבה לקהילה היהודית. הם היו חצופים ועזי מצח, והיו הראשונים לפרוץ את גדרות המסורת ולרמוס את קודשי ישראל.

הכול חששו מלהתעמת עם האנשים האלימים האלה. וכך סבלו היהודים בשקט, ושמה של המשפחה נהפך לשם נרדף להתנהגות גסת רוח ותוקפנית.

בתשעה באב תר"פ (1920) נפל דבר. בית הכנסת המרכזי בעיר המה מיהודים שישבו על הארץ וקוננו על חורבן בית המקדש. נעימת הקינות העגומה השרתה אווירת אבל על כולם.

ופתאום נפתחה הדלת וקבוצת אנשים פסעה פנימה. עיני המתפללים נפערו בתדהמה. אלה היו בני המשפחה הידועה לשמצה, מגדול ועד קטן. הם נכנסו לבית הכנסת בראש מורכן ומעיניהם זולגות דמעות.

עד מהרה נודע פשר הדבר. כמה ימים קודם לכן חלם אחד מראשי המשפחה חלום ביעותים. בשנתו הופיע זקן המשפחה המנוח, איש רע-מעללים, סולימאן שמו.

שמו של סולימאן זה נישא בתיעוב בפי הבריות. הוא היה איש תקיף ופורק עול. בעקבותיו יצאו כל ילדיו לתרבות רעה. לפני שנים רבות עלה לירושלים ושם התחבר אל פורקי עול מסוגו.

עברו שנים רבות. בקיץ של אותה שנה נפטר סולימאן הזקן, ופתאום הפתיע את אחד מבני משפחתו בחזיון לילה מבעית. בחלום השמיע לו דברים נוקבים, הזהיר אותו במילים קשות ועורר אותו לחזור בתשובה. הלה הקיץ משנתו מזועזע, אך התעשת במהרה והתייחס לאירוע כאל חלום שווא.

בלילות הבאים חוו עוד בני משפחה חוויה דומה. הם הוסיפו וסיפרו על תיאורים חריפים שהשמיע סבם בחלום, על העונשים הצפויים להם אם יוסיפו ללכת בדרכם הרעה.

כעת כבר לא היו יכולים להתעלם מהמסר החוזר ונשנה. התכנסו כל ראשי המשפחה לחשבון נפש נוקב. כך ישבו בתשעה באב טרוטי עיניים, והחלו להכות על חטא ולהביע חרטה על אורחות חייהם. משם יצאו לבית הכנסת, בהחלטה נחושה לשוב בתשובה שלמה.

גם נסיבות מותו של סולימאן היו אפופות מסתורין, שהוסיף נופך לסיפור כולו.

הוא נפטר בירושלים, במרכז הרפואי 'משגב לדך'. שנתיים קודם לכן נפגע מירי בידו, במהלך אירועי מלחמת העולם הראשונה. ידו נקטעה והוא נעשה סיעודי. האיש אושפז ב'משגב לדך', אך אופיו התוקפני לא נטש אותו גם שם.

רגיל היה לעלות על יצועו בלילה ולקרוא סיפורי מעשיות. בשל מנהגו זה נקלע לעימותים תכופים עם שכניו לחדר, שהאור הפריע להם.

האחות הראשית, מלכה-דיצה, החליטה לשים קץ למריבות הבלתי-פוסקות, והורתה להתקין מחיצה סביב מיטתו של סולימאן, כדי שיוכל ליהנות מאור הנר בלי להפריע לשנתם של חבריו לחדר.

לילה אחד נפל הנר הדולק על מיטתו של סולימאן. האש אחזה במזרן במהירות, ועד שהצוות הרפואי הוזעק למקום – נקבע מותו של סולימאן.

"יש דין ויש דיין", הפטירו זקני ירושלים בעצב. הללו זכרו היטב את שהתרחש כשישים שנה קודם לכן. באותה עת בערה ירושלים על רקע מאבק עז, בין קהילת היראים לבין אנשי ההשכלה והרפורמה. הללו הקימו מוסד חינוכי ברוח ליברלית, ורבני ירושלים הכריזו מלחמה נגדם.

בט' בסיוון תרט"ז נערך כינוס גדול בבית הכנסת 'החורבה', ובראשו גדולי התורה של ירושלים, כדי להכריז חרם על פורצי החומות. נישאו נאומים נוקבי תהומות, מלוּוים תקיעות שופר, פרקי תפילה וזעקה על צער השכינה.

ואז קרה הדבר. מבעד לחלון בית הכנסת השתרבב פנימה פרצופו של צעיר גלוי ראש. זה היה סולימאן, שנשלח לרחרח אחר מעשיהם של הרבנים.

בדיוק אז הושמע נוסח החרם, ובו האזהרה: "וכל מי אשר יעבור על האיסור וייתן מזרעו שמה, ורבצה בו כל האלה". למשמע הדברים גאה זעמו של סולימאן בקרבו. סמוך אליו עמד רבי יונה-לייב מנדלזון, מנקיי הדעת שבירושלים, ובידו נר שחור דולק.

כאחוז טירוף שלח סולימאן את ידו, חטף את הנר הדולק מידו של רבי יונה-לייב, והטיח אותו בפניו. מהומה קמה במקום. קצוות זקנו של רבי יונה-לייב התלקחו, אך העומדים סביב הצליחו לכבות במהירות את האש. כשנרגעו הרוחות הוסיף המעמד להתנהל עד סופו.

באותו ערב פגש רבי יונה-לייב את ראש ישיבת המקובלים, רבי רפאל-ידידיה אבולעפיה. הלה הביט בזעזוע בזקנו החרוך של רבי יונה-לייב ואמר: "בטוחני שהאיש שהעז לפגוע כך בדיקנא קדישא לא יינקה וישולם לו מידה כנגד מידה". הדברים יצאו מפיו של הצדיק, וכחלוף יותר משישים שנה שבו להדהד בקרב זקני ירושלים. "האיש שיחק באש ונענש באש", שחו בחרדת קודש.

(על-פי 'בין ירושלים והגולה')

  לומדים גאולה

"ראו חיבתכם לפני המקום"

בתשעה באב שפך הקב"ה את חרון אפו על עם ישראל, הצית אש בהיכלו והחריב את עיר קודשו. ביום מר זה התחילה הגלות האיומה והנוראה, שבה אנו שרויים עד היום הזה.

על רגע החורבן מספרת הגמרא (יומא נד,ב): "בשעה שנכנסו נוכרים להיכל, ראו כרובין המעורין זה בזה. הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו". עלינו לשים לב לדרך עמידת הכרובים בשעת החורבן – "מעורין זה בזה".

זריעה לצורך צמיחה

בגמרא (בבא בתרא צט,א) יש מחלוקת בדבר עמידת הכרובים בבית המקדש: "חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית". כלומר, לפי דעה אחת פנו הכרובים איש אל אחיו, ואילו לפי הדעה השנייה הם עמדו וגבם זה לזה. הגמרא מתווכת בין שתי הדעות ומסבירה שעמידת הכרובים הייתה משתנה על-פי מצבו של עם ישראל: "כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום".

כלומר, בשעה שהיהודים היו עושים את רצון ה', היו הכרובים פונים איש אל אחיו ומבטאים את אהבת הקב"ה לעמו. כך מצאנו גם במסכת יומא (שם, א): "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגלגלין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום".

אם כן, כאשר הכרובים פונים איש אל רעהו ("מעורין זה בזה") הדבר מבטא את אהבתו של הקב"ה לעמו ומוכיח שישראל עושים רצונו של מקום. איך ייתכן אפוא שברגע החורבן הנורא, כאשר הקב"ה שופך על בית המקדש את חרון אפו, יעמדו הכרובים בדרך שמבטאת אהבה וחיבה לעם ישראל?!

תורת החסידות מסבירה, שאף שבחיצוניות ובגלוי הגלות היא דבר רע ומר, הרי בפנימיותה צפון עניין נעלה ונשגב ביותר. בתוך הגלות מסתתרת הגאולה השלמה, הגאולה שאין אחריה גלות. מטרת הגלות היא זיכוך העולם וגאולת הניצוצות האלוקיים הפזורים בו, ועל-ידי כך מכשירים את העולם לקראת הגאולה. בתוך כל הקשיים, הסבל, הצרות והרדיפות של זמן הגלות חבויה אותה תכלית נשגבה שמוליכה לבניין בית המקדש השלישי ולגאולה השלמה. הגלות דומה לזריעה, שאף שהזרעים נרקבים לפי שעה בתוך האדמה, הרי בתוך הריקבון וההרס מתרחשת הצמיחה שמביאה יבול הגדול עשרת מונים מן הזרעים שנזרעו בארץ.

אהבה חבויה

גם חורבן המקדש הוא בבחינת 'סותר על-מנת לבנות'. הרס בית המקדש השני נועד לבנות דבר גדול ונשגב לאין ערוך – את בית המקדש השלישי, שמעלתו עולה על הבית השני. בחיצוניות הרי זה הרס וחורבן, אבל בפנימיות מסתתרים כאן הבניין והיצירה.

לכן בעת החורבן פנו הכרובים איש כלפי רעהו, וסימלו את אהבת ה' לבניו. שכן בתוך החורבן הסתתרה אהבת ה' לעמו והרצון האלוקי להביאם אל הגאולה השלמה ואל הבית השלישי. בגלל חטאינו לא יכולנו להגיע לעלייה זו אלא על-ידי החורבן והגלות, ועל כך אנו מתאבלים ומצטערים, ועם זה עלינו לדעת שכל מטרת הגלות והחורבן אינה אלא הגאולה ובניין בית המקדש השלישי.

עלינו לבטל את סיבת הגלות, על-ידי תשובה ומעשים טובים והתחזקות באהבת ישראל; ובה בשעה יש לטפח את הציפייה לגאולה השלמה על-ידי העיסוק בתורת בית המקדש ובתפילה ובתביעה מהקב"ה שימהר לגואלנו, תיכף ומייד ממש.

  חיים יהודיים

מסר בן אלפיים: עוד נשוב

הד"ר חגי בן-ארצי, מרצה להיסטוריה ותנ"ך באוניברסיטת בר-אילן וחוקר המקדש, נוהג לקחת את תלמידיו לכותל הדרומי, לקשת רובינסון. שם הוא מוביל אותם למשפט חרות על אבן, שנחשף אחרי מלחמת ששת הימים. לדעת החוקרים, את החריתה עשה יהודי בתקופת חורבן בית המקדש.

"וראיתם ושש ליבכם ועצמותם כדשא", נחרת על האבן. "האיש טעה בציטוט, וכתב 'עצמותם' במקום 'עצמותיכם' (שלא כנוסח הפסוק בישעיהו)", מסביר בן-ארצי, "אבל עצם הדבר מרגש אותי בכל פעם מחדש. אני אומר לתלמידיי: ראו, לפני אלפיים שנה עמדו כאן אבותינו וראו את בית המקדש נשרף. ובכל-זאת היהודי הזה מנציח מסר לדורות הבאים: עוד נשוב, נבנה את ירושלים ובעזרת ה' ייבנה המקדש".

הגבורה היהודית

שנים רבות הד"ר בן-ארצי (69), תושב בית-אל, חוקר סוגיות הקשורות לבית המקדש ומפרסם ספרים העוסקים בנושא זה. בהיותו נער הוכתר לחתן התנ"ך הארצי, אך הפעם הראשונה שנפשו נקשרה לעומק עם בית המקדש הייתה לפני כחמישים שנה. "המורה נתן לנו לקרוא את ספרו של יוסף בן-מתתיהו, על מלחמת היהודים ברומאים, וככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי את עומק הקשר של העם היהודי לארצו ולמקדשו", הוא מספר.

"קראתי על המוטיווציה של היהודים להילחם למען המקדש, עד שהיו מוכנים להקריב הכול. נכון, את בית המקדש איבדנו, אבל הצלחנו לשמר את תורתנו ואת עצם קיום העם היהודי. ועובדה שאנחנו נמצאים כאן אחרי אלפיים שנה. עלינו לספר גם על גבורת רוחם של קדמונינו, ולא רק להתאבל על החורבן".

בלוף ההכחשה

השיחה עם בן-ארצי מרתקת. הוא בקי בתולדות המקדש לפרטי פרטים, ומעודכן בכל תגלית וממצא חדש בעיר דוד ובאתרי העתיקות הסובבים את המקדש. כשהוא שומע מעת לעת את הקשקשת הפלסטינית המנסה להכחיש את קיום בית המקדש בהר הבית הוא מגחך ואומר: "זה בלוף שהם עצמם אינם מאמינים בו".

לדבריו, "גם במסורת המוסלמית כיפת הסלע נקראת 'בית אל-מקדסה'. עד מלחמת ששת הימים היה בהר הבית שלט ובו כתובת בערבית שתרגומה – 'המקום של בית המקדש'. ברור שברשעותם ובטיפשותם הם מכחישים כל מה שכתוב גם בספריהם. אך זו עובדה שאינה נתונה כלל לוויכוח".

קודשי ישראל מחוללים

כשבן-ארצי מזכיר את הר הבית נפלטת אנחה כאובה מפיו: "ישראל איבדה את השליטה על הר הבית, כשנמסרו המפתחות למוסלמים. קודשי ישראל מחוללים שם. הערבים פוגעים בשרידים ארכיאולוגיים ועושים ככל העולה על רוחם". לדבריו, בשנים האחרונות חל שינוי מסוים לטובה, אך המציאות עדיין עגומה למדיי.

הד"ר בן-ארצי סבור כי הדרך הטובה ביותר ללמוד על בית המקדש היא דרך התנ"ך: "זו הדרך להראות כמה בית המקדש היה חשוב לאבותינו. כמה מתו על קדושתו וכמה היו מוכנים למסור את הנפש בעבורו. חשוב גם ללמוד את ההלכות הקשורות לבית המקדש, ובעיקר לאהוב איש את רעהו אהבת חינם".


בן-ארצי. אמונה חרותה באבן ובלב (צילום: דוד שטיין)

  פינת ההלכה ומנהג

תשעה באב בשבת

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות של תשעה באב שחל בשבת?

תשובה: בתשעה באב לימוד התורה אסור, מפני שהוא מביא שמחה, כפי שנאמר: "פיקודי ה' ישרים... משמחי לב", אך בשבת מותר ללמוד הכול עד חצות היום. אחרי חצות היום נהוג שלא ללמוד תורה, ובכלל זה פרקי אבות, אך יש מקום להקל בשיעורים קבועים, פרשת השבוע, תהילים, דף יומי, רמב"ם יומי וכדומה (מותר, כמובן, ללמוד את הדברים המותרים בתשעה באב). פוסקים רבים מתירים כל לימוד תורה בשבת, ויש האוסרים ללמוד כל השבת.

מצווה לאכול בשר ולשתות יין בשבת, אפילו יותר מהרגיל בכל שבת, וגם בסעודה השלישית, שהיא הסעודה המפסקת; אלא שיש להפסיק לאכול קודם השקיעה.

בתפילת מנחה אין אומרים 'צדקתך'. אין להכין את מגילת איכה או ספרי קינות בשבת, או את נעלי תשעה באב.

רצוי לאחֵר את זמן ערבית כדי שהמתפללים יוכלו לשוב מבתיהם נעולים נעלי גומי או בד. וכך עושים: אחרי הסעודה השלישית ממתינים בבית עד צאת השבת, אומרים 'ברוך המבדיל בין קודש לחול', מחליפים את הנעליים לנעלי תשעה באב, ולוקחים לבית הכנסת ספרי איכה, קינות וכדומה.

מתפללים ערבית בישיבה על כיסאות נמוכים. מברכים במשך הלילה 'בורא מאורי האש' (אך אין מברכים על הבשמים). אין אומרים 'וייתן לך'.

ביום ראשון בערב, בצאת הצום, עורכים הבדלה, ומותר לשתות את יין ההבדלה. מייד במוצאי הצום מותר להסתפר ולכבס, להאזין למוזיקה ולברך 'שהחיינו', אך יש להימנע מאכילת בשר ומשתיית יין עד מחר אלא לצורך מצווה; ויש מתירים.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תקנב-תקנח ומפרשיו. לוח 'דבר בעתו'. ועיין לקוטי שיחות חי"ד עמ' 185, חי"ט עמ' 43. ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 723. נטעי גבריאל הל' בין המצרים פרק צד הע' טו.

  מושג ברגע

אירועי תשעה באב

המשנה מציינת חמש פורענויות שאירעו בתשעה באב: נגזר על אבותינו (בדור המדבר) שלא ייכנסו לארץ ישראל. נחרב בית המקדש הראשון. נחרב בית המקדש השני. נלכדה העיר ביתר. נחרשה ירושלים אחרי החורבן.

בהמשך קרו בתשעה באב עוד אירועים מצערים, והקשה מכולם – גירוש ספרד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)