חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1700 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת מסעי, א' במנחם-אב ה'תשע"ט (02/08/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1700 - כל המדורים ברצף
תרגיל עצמי באהבת חינם
יש חדש
המסר הכפול של המסעות
מסעות בני ישראל
תשובה ותמיהה
המתיק את הגזירות
הנפח לא חתם
מי יבנה את המקדש?
בית המקדש בתלת-מימד
שיפוץ בתשעת הימים

מס' 1700, ערב שבת-קודש פרשת מסעי  (מטות-מסעי  בחו"ל), א' במנחם-אב ה'תשע"ט (02.08.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תרגיל עצמי באהבת חינם

לאהוב את הזולת גם כשלא מגיע לו; גם כשיש סיבות רבות לכעוס עליו. הוא אומר ועושה דברים מרגיזים, אבל עדיין הוא אח אהוב

בימים האלה, שבהם אנחנו אבלים על חורבן הבית ועל הגלות הארוכה, עולה שוב ושוב הסיבה שציינו חז"ל לכל צרותינו – שנאת חינם. למרבה הצער, אין צורך להרחיק אלפיים שנה לאחור כדי לראות תופעה מעציבה זו. היא שוטפת אותנו מכל פינה.

הקושי להתמודד עם שנאת חינם נובע מההכחשה. איש לא יודה שהרגשות השליליים שהוא חש כלפי הזולת הם חינם, בלי סיבה. תמיד יהיו בפיו סיבות למכביר. הוא שונא את הזולת בשל מעשיו, דבריו, דעותיו. שנאת חינם? – מה פתאום!

אבל האמת היא שבשורש הדברים טמונה אותה שנאת חינם. כל הסיבות והנימוקים הם בדרך כלל כסות חיצונית. בעומק הדברים יש כאן חוסר יכולת לסבול את עצם קיומו של הזולת, ואחר-כך מלבישים זאת בכל מיני הסברים וטעמים.

סיבת האהבה לעצמך

הרבי מליובאוויטש אמר פעמים רבות, כי התיקון לשנאת החינם שגרמה לחורבן הוא ההפך – אהבת חינם. לאהוב את הזולת בלי סיבה. לאהוב אותו גם כשיש אלף סיבות הפוכות. זוהי אהבת חינם – אהבה שאינה זקוקה לסיבה ושאינה תלויה בסיבה כלשהי.

הדוגמה המובהקת לאהבת חינם היא האהבה שכל אחד ואחת מאיתנו אוהב את עצמו. האדם אינו צריך סיבות לאהוב את עצמו. אהבתו לעצמו אינה תלויה בכישורים ובתכונות, במעשים ובהתנהגויות, בדעות ובהשקפות. אדם אוהב את עצמו אהבת חינם, בלי סיבה. לא צריך סיבה.

גם אם האדם מידרדר לשאול תחתית, וגם אם הוא עושה את הדברים החמורים ביותר – ואף כשהוא מודע לחומרת מעשיו ולשפל שלתוכו שקע – אין הוא מפסיק לאהוב את עצמו. כי זו אהבה שורשית ובסיסית שאינה מותנית בשום דבר.

מתוך אהבה עצמית זו ינסה להצדיק את עצמו, למצוא נקודות זכות, להיתלות בנסיבות מקילות. גם אם ברור לו שעשה מעשה חמור ביותר – עדיין יצפה שיסלחו לו, שייתנו לו הזדמנות נוספת, שיאמינו בכוחו לקום ולתקן. ככה זה כשאוהבים.

לנשום אוויר נקי

באותה אהבת חינם עלינו לאהוב את הזולת. גם כשלא מגיע לו. גם כשיש סיבות רבות לכעוס עליו. נכון, הוא אומר דברים מקוממים. הוא עושה דברים מרגיזים. הוא מחזיק בדעות שגורמות לך להתפוצץ. ובכל-זאת, עדיין הוא אח אהוב.

יעשה כל אחד תרגיל פשוט: אילו אדם יקר לך – בנך, אחיך, חבר קרוב – היה אומר או עושה את הדברים האלה, האם היית מגיב באותה צורה? באותה חריפות? באותם ביטויים? אין ספק שהיית חושב שבע פעמים אם בכלל צריך להגיב. וגם אם היית מגיע למסקנה שאין ברירה, היית בורר כל מילה ומתנסח ברגישות ובהתחשבות.

שוו בנפשכם איזה אוויר נקי היינו נושמים אילו כל אחד ואחת היו נוהגים כך. כמה נתזי רפש וביטויי משטמה היינו חוסכים מעצמנו ומכל סביבתנו. והעיקר – אם נאמץ גישה זו, נזכה שתתוקן סיבת החורבן וכך ייהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים.


אהבת חינם תדחה את שנאת החינם (צילום: שימי קוטנר)

  יש חדש

מצטרפים לרמב"ם היומי

השבוע יסתיים מחזור הלימוד השנתי של הרמב"ם היומי, וייפתח מחזור הלימוד החדש. את לימוד הרמב"ם היומי תיקן הרבי מליובאוויטש, ומעלתו המיוחדת היא שהמוני בית ישראל לומדים יחדיו את כל הלכות התורה. זו הזדמנות להצטרף ללימוד, באחד המסלולים שנקבעו – שלושה פרקים ליום, פרק אחד ליום, או ספר המצוות.

האזינו לסיומי המסכת

סיומי מסכת ישודרו בתשעת הימים ברשתות הרדיו. ברשת מורשת של כאן (105, 104.8) מדי יום בשעה 16:45, ובמוצאי שבת בשעה 23:00. בקול חי (93 ו-92.8): ביום שישי בשעה 12:45, במוצאי שבת בשעה 21:50, ומדי יום ב-17:10. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3): בכל יום בשעה 15:05, בימי שישי בשעה 9:05, במוצאי שבת בשעה 21:15, ובתשעה באב בשעה 12:00.

ועידת המחנכים ה-31

בימים שני-רביעי, י"א-י"ג במנחם-אב, תתכנס במלון ניר עציון שבמורדות הכרמל הוועידה השנתית השלושים ואחת של המחנכים, שמארגן המרכז החינוכי-חסידי. הרב נפתלי רוט, מנהל הוועידה, אומר כי השנה יעמוד במרכזה הנושא השנתי של מוסדות רשת חב"ד, לרגל שבעים שנה לנשיאות הרבי מליובאוויטש. טל' 025000770.

  שלחן שבת

המסר הכפול של המסעות

מהותה של פרשת מסעי, כפי שמשתקף בשמהּ, היא המסעות של בני ישראל במדבר. לכאורה הדגש היה צריך להינתן על החניות ולא על המסעות, כי המקומות המנויים בפרשה הם מקומות החניה. אם כן, מדוע התורה כותבת "אלה מסעי בני ישראל" ולא "אלה חניות בני ישראל"?

השאלה מתעצמת למקרא ביאורו של רש"י בפירוט המסעות: "משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפואתו. כיוון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'". והלוא האירועים האלה התרחשו במקום החניה ולא בעת המסע!

קביעות בחניה

יתרה מזו, העבודה הרוחנית של בני ישראל במדבר לא נעשתה בעת המסעות, אלא בחניותיהם. אז הקימו את המשכן, ונעשתה בו עבודת הקודש. פעולה זו גרמה להשראת השכינה, ומימשה את הציווי "ושכנתי בתוכם". לעומת זה, בשעת המסעות המשכן היה ארוז וטעון על עגלות.

אף הגמרא (עירובין נה,ב) מדגישה את חשיבות החניות במדבר: "כיוון דכתיב 'על-פי ה' יחנו ועל-פי ה' ייסעו', כמאן דקביעי להו דמי". כוונת הגמרא להסביר שהואיל ומשך החניה נקבע על-פי ה', הרי אפילו אם זו הייתה חניה קצרה, היא נחשבה לקבועה. שוב אנו רואים שהדגש הוא על החניות, ואילו התורה מציינת את "מסעי בני ישראל" דווקא.

עידוד לשוקע

אלא שיש כאן מסר מרכזי לכל יהודי. מסע איננו מעבר מנקודה אחת לשנייה בלבד, אלא הוא תנועה נפשית של התקדמות מתמדת. יהודי נדרש לחיות בתודעה מתמדת של מסע פנימי ושיפור עצמי. התפיסה הזאת מעניקה לאדם כוחות נפש גדולים להתמודד עם קשיים ומשברים.

גם אם חלילה הידרדר האדם לשפל המדרגה, והוא נוטה ליפול ברוחו ולחוש ייאוש, עליו לדעת כי בכוחו להיחלץ ממצבו הירוד. הוא מצוּוֶה וניתנו לו כוחות להיות בתנועה של 'מסעי' – להתעלות מנקודת השפל העמוקה ביותר אל הפסגות העליונות ביותר.

תמיד לעלות

התורה מוסיפה ומדגישה: "אלה מסעי", לשון רבים. לאמור, אם יש בך רצון כן להשתנות, אל תסתפק במאמץ חד-פעמי של היחלצות מהבור. מעתה ואילך עליך להיות במסע תמידי, לנוע ללא הרף, שכן אין סוף לעליות. וגם אם עכשיו אתה בשאול תחתית, דורשים ממך להתעלות עד בלי סוף, שכן האפשרות לכך טמונה בך כבר עכשיו!

ומנגד, גם למי שנמצא בקצה השני – אדם שהגיע למדרגה רוחנית גבוהה, והוא סבור שעשה דיי וכעת ביכולתו לנוח וליהנות מהישגיו – גם לו התורה אומרת: עליך להוסיף ולהתקדם. 'מסעי' הוא צורך חיוני, שכן אם אינך בתנועה מתמדת של עלייה – משמע שעדיין אתה שרוי ב'מדבר' וטרם הגעת ל'ארץ ישראל'.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ד, עמ' 2272)

  מן המעיין

מסעות בני ישראל

לנצל לטוב

הבעל שם טוב אומר כי כל יהודי עובר ארבעים ושניים מסעות במשך ימי חייו, מ״אשר יצאו מארץ מצרים״, רמז ללידה, ועד ״ארץ ישראל״, ארץ החיים העליונה. המסעות שכבר עברו, יודע אדם בנפשו איזה מהם נוצל לטוב ואיזה לא; אך באשר למסעות שעדיין יש לעבור, הלוא ביד האדם לנצל את כולם לטוב.

(הרבי מליובאוויטש)

כפרת עוונות

״אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים״ (במדבר לג,א). המסעות הם רמז לגלויות, ויש בהם כוח לכפר. גם מי שמכתת רגליו ללמוד תורה וגולה למקום תורה, נדידה זו היא מעין ״מסעי בני ישראל״. לכן היו הראשונים נודדים מביתם למקום תורה. וסימנך: "צא ולמד".

(השל״ה)

מסע לגאולה

יש לדקדק בזה: הרי יצאו ממצרים במסע אחד, המסע מרעמסס לסוכות, ולמה נאמר 'מסעי'? אלא שכל עוד לא הגענו ל'ירדן יריחו', לגאולה העתידה, עדיין אנחנו ב'מצרים', מלשון מיצר וגבול. כל המסעות עד ביאת המשיח הם בגדר 'יציאת מצרים'.

(לקוטי תורה)

המסעות שאליהו כותב

משה רבנו כתב את כל המסעות של בני ישראל, והדברים היו לתורה שלמה. עכשיו אליהו כותב את כל המסעות, הנדודים והתלאות של ישראל. כשיבוא משיח יהיה זה הספר שהכול ילמדו בו.

(רבי דוד מללוב)

האפשרות לתקן

העולם הזה נקרא עולם התיקון, והאדם צריך בכל יום לתקן את מה שעשה אתמול. המלאכים נקראים 'עומדים', כי הם תמיד במדרגה אחת, ואין להם הסגולה והצורך לתקן את העבר. אבל בני ישראל הולכים ממדרגה למדרגה, בבחינת "אלה מסעי בני ישראל״.

(שפתי צדיקים)

נסעו וחזרו שלמים

״ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על-פי ה׳״ (במדבר לג,ב). טבע הדברים, שאדם היוצא למסע בעולם אינו חוזר ממנו כפי שהיה עם צאתו, ובעיקר כך הוא בכל הקשור ליראת שמים. החידוש בבני ישראל היה, ש״מוצאיהם למסעיהם״ ו״מסעיהם למוצאיהם״ – יציאתם וחזרתם היו על-פי ה׳, ובמשך הזמן לא נשתנו כלל.

(רבי אשר מרימנוב)

המטרה – רפואה

"משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפואתו" (רש״י). המסעות רומזים לירידת הנשמה מהעולם העליון לעולם הזה. רש״י רומז שירידה זו צורך עלייה היא – מטרת הבאתו של 'בן המלך' ל'מקום רחוק' אינה אלא לשם 'רפואתו'.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

תשובה ותמיהה

רבי משה מקוברין שאל פעם אחת אברך צעיר למעשיו ולמקור פרנסתו.

השיב האברך: "אני יושב בבית המדרש ולומד תורה. לפני חתונתי סיכמו אבי וחותני כי בחמש השנים הראשונות אבי יפרנס אותנו, ובחמש השנים הבאות חותני ידאג לפרנסתנו, וכך אנחנו מסודרים לעשר שנים".

אמר לו רבי משה: "האמן לי, כשאני רואה אדם המתקן את חלון ביתו שנשבר, אני תמה עליו, שהרי בכל רגע ורגע משיח עומד לבוא ונעלה כולנו לארץ ישראל. ואתה אומר שאתה מסודר לעשר שנים בגלות?!"...

  פתגם חסידי

המתיק את הגזירות

"תמה אני על התנאים והאמוראים שצפו גזירות קשות וייסורים קודם ביאת המשיח. וכי לא ראו שאלימלך יהיה אז בעולם וימתיק הכול?" (רבי אלימלך מליז'נסק)

  מעשה שהיה

הנפח לא חתם

'הנפח', זה היה כינויו במחנה. הידע המקצועי שלו סיפק לו תעודת ביטוח מסוימת מפני הסוף המר. כל זמן שהיה יכול להביא תועלת למרצחים, זכה בחיים.

הוא הובא בשנת תש"ד למחנה העבודה 'הק"פ'. במקורו היה מעיירה קטנה בליטא. תמיד נצפה באותה תנוחה: כתפיו שחוחות וגופו רכון על פיסות המתכת הגולמיות.

הנפח היה אדם בריא וחסון, שכוחותיו בגילו המופלג לא ביישו עלם צעיר. במחנה כינוהו 'שמשון הגיבור'. שעות רבות עמד במקומו, ידיו מחשלות את הברזל בזריזות ובמיומנות. עד מהרה למדו עובדי הכפייה האחרים להכיר את אופיו המסוגר ושתקנותו.

מפקחי העבודה לא הסתירו את השתאותם מעבודתו המדויקת והרעיפו עליה שבחים, בהציגם אותו כמודל לחיקוי. התפוקה שהניב הפכה אותו לנכס חשוב בעבורם.

בזכות זה הצליח הנפח להגיע להסכם יוצא דופן עם הממונה עליו: בכל שבת זכה לפטור מעשיית מלאכות האסורות מן התורה. הותר לו להסתפק בעבודות שאסרו חכמים, כמו גרירת גרוטאות ברזל, מלאכה האסורה מדין 'מוקצה' בלבד.

שמעו של הנפח הגיע לאוזני המנהלים הבכירים. אלה התרשמו מהמוניטין שיצאו לאיש, והחליטו לקדמו ולהעבירו אל בית המלאכה הראשי של המחנה.

כאן היו נהוגים כללים אחרים. פעמיים בכל יום נערך מפקד לכל עובדי הכפייה, ובמהלכו נדרשו לחתום את שמם במחברת הנוכחות. הימנעות מחתימה משמעה היעדרות מעבודה – מעשה שגרר עונש קשה.

באה השבת הראשונה של הנפח במקום עבודתו החדש. בשעת בוקר מוקדמת פסעו האסירים לעוד יום מפרך. בסוף השורה העורפית צעד הנפח. הטור התקדם לאיטו לעמדת ההחתמה. איש לא הבחין בדמות החומקת וניגשת היישר אל שולחנות העבודה.

כעבור שעה קלה בא בריצה שמואל שניידר, האסיר הממונה על פלוגת העבודה. הוא ניגש בבהילות אל הנפח, טפח קלות על כתפו, והצביע באצבע רועדת על מחברת הנוכחות. "שכחת לחתום", אמר בטון נוזף, "הוסף מהר את חתימתך, בטרם יבולע לך!".

חרש הברזל הסב את ראשו באיטיות לעבר הדובר. הוא הניח מידיו את הפטיש, שבו עשה שימוש למראית עין, ואמר בשקט: "לא שכחתי לחתום. שבת היום, וכתיבה היא מלאכה מדאורייתא. כך למדתי מהרב שלי, שלימד אותנו הלכות שבת בעיירה!".

פניו של שניידר החווירו. "מה?!", לחש בתדהמה, "וכי יצאת מדעתך? האם אתה חי על הירח?! חתום מייד! אינך מבין את גודל הסכנה שבדבר!".

שריר לא זע בפניו של הנפח. הוא הסב את מבטו מאיש שיחו אל שולחן עבודתו, ושב לשקוד על עבודתו המדומה. שניידר לא ידע את נפשו. הנפח הזקן עקשן כסלע ואינו מוכן לחתום בשום אופן. מה עושים?

הוא הזעיק למקום את מנהל העבודה היהודי. הלה הצטרף לניסיונות השכנוע וניסה לדבר על ליבו של הנפח. בעוד זמן קצר, הזהיר, יגלו המנהלים את החתימה החסרה, שמשמעותה אחת בעיניהם – השתמטות מעבודה.

אך הדברים נפלו על אוזניים ערלות. הנפח התגלה כיצוק מבטון. לא היה אפשר להזיזו מעמדתו. "שמע נא", ניסה המנהל לדבר עמו ברַכּוּת, "להבא אעשה מאמץ להשיג בעבורך פטור מחתימה בשבתות. אבל עכשיו עשה לעצמך ולנו טובה וחתום את שמך!".

פתאום הזדקף הנפח. עיניו בערו כלפידים. כל עובדי הכפייה השתתקו באחת. הנפח פתח את פיו והחל לשאת נאום נרגש וחוצב להבות על חשיבות שמירת השבת.

בבית המלאכה הדהדו לפתע מושגים אבודים, שנשכחו במלחמת ההישרדות בתופת. שבת, אמונה, מצוות, בורא עולם, התורה הקדושה. אט-אט נשמטו כלי העבודה מהידיים העמלות, גווים הזדקפו וברק חזר להאיר בעיניהם הכבויות של היהודים המעונים.

במחנה קמה סערה. הנפח האמיץ, שהעז לקרוא תיגר על חוקי האופל, עורר תסיסה בקרב האסירים. היו שהביעו תמיכה במעשהו והיו שהסתייגו. "רבותיי", השתיק אותם הנפח, "אני מוכן להיהרג, אך לא אחלל שבת בפרהסיה!".

וכך היה. הנפח לא חתם במחברת הנוכחות. הכול ציפו במתח להתפתחויות הצפויות.

אך אז אירע דבר מפתיע. המפקחים הגרמנים רפרפו על רשימת השמות במחברת, ולא הבחינו בחתימה החסרה, כאילו הוכו בסנוורים.

ביום שישי שבשבוע הבא החתים הממונה שניידר את הנפח מראש, בסוד, על רשימת הנוכחות של השבת.

בבוקר קרה דבר בלתי-צפוי. בטרם ניגשו האסירים לחתימת הנוכחות נכנס למקום במפתיע קלגס האס-אס, שהיה ידוע באכזריותו. בחיוך שטני הרים את מחברת הנוכחות והחל לעלעל בה, בניסיון לגלות אם מי מהאסירים מעז להערים על חוקי המחנה ולחתום מראש.

אימת מוות נפלה על האסירים. שניידר רעד כעלה נידף. לעומתו, הנפח נותר שליו. השניות האלה נדמו לנצח. ואז השליך הקלגס את המחברת על השולחן ועל פניו עווית החמצה. הוא סב על עקבותיו ויצא. האסירים ראו נס גלוי מול עיניהם!

(על-פי 'יומנו של בן-תורה בשואה')

  לומדים גאולה

מי יבנה את המקדש?

כיצד ייבנה בית המקדש השלישי? בכמה מקומות נאמר שהוא יירד מן השמים, ואילו במקומות אחרים נאמר שייבנה בידי אדם (המלך המשיח). אחד ההסברים לסתירה הוא שבבניין בית המקדש השלישי יהיה שילוב של מעשי אדם ומעשי שמים: תחילת בניינו תיעשה בידי אדם, ולתוך הבניין הזה יירדו דברים מן השמים.

אחד ההיבטים המעשיים של ההסבר הזה הוא השילוב בין תיאור הבית השני, המפורט במסכת מידות, לבין תיאור בית המקדש השלישי בספר יחזקאל: הבניין שייעשה בידי אדם יהיה על-פי מסכת מידות, ולתוך הבניין הזה יירדו אותם חלקים שמתוארים ביחזקאל.

הקב"ה יגלה את עינינו

בספר יחזקאל (פרקים מ-מג) מופיע תיאור מדוקדק של בית המקדש, ולדברי המפרשים זה בית המקדש השלישי. מפורטת שם נבואה שבה גילה הקב"ה את "צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו" (מג,יא). הבית המתואר שם שונה מבית המקדש הראשון והשני, ואולם איננו יודעים לתרגם את הדברים לתכנית אדריכלית מעשית, שכן דברים רבים אינם מובנים, והמפרשים מגדירים אותם 'סתומים'. הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א, הלכה ד) אומר: "בניין העתיד להיבנות, אף-על-פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר".

לעומת זה, במסכת מידות מופיע תיאור מפורט של הבית השני. הרמב"ם, בפירוש המשניות, אומר שכאשר יגיע הזמן לבנות את בית המקדש השלישי, הוא ייבנה על בסיס המידות שבמסכת זו. ואז "יזכנו הא-ל יתברך ויגלה עינינו להבין הסתום ביחזקאל... שעל-ידי הסיפור הזה של בית שני, אנו יכולים לדרוש ולהבין בבניינא דיחזקאל" (לשון ה'תוספות יום-טוב' בהקדמתו למסכת מידות).

שילוב דומה היה בבית המקדש בעניין הקרבנות. הכוהנים נצטווּ להביא אש להקרבת הקרבן, ובה בעת הייתה יורדת אש מן השמים. האדם צריך לעשות את המוטל עליו, והקב"ה מוסיף את השלמות העליונה מן השמים. בבית המקדש השלישי יגיע השילוב הזה לשיא שלמותו, עד שיתבטא גם בעצם בניינו של הבית.

שילוב היתרונות

בזה ייחודו של הבית השלישי לעומת שני בתי המקדש שקדמו לו. בבית המקדש הראשון היה יתרון גדול בתחום הקדושה שבאה מלמעלה, אך העולם עצמו טרם היה מוכן לגילויים הנעלים האלה. מצב הפוך היה בבית המקדש השני – הזדככות גדולה מלמטה, שכן בוניו היו בדרגת בעלי תשובה, ואילו הקדושה שהאירה בו לא הייתה בדרגה גבוהה (ולכן חסרו בו חמשת הדברים המבטאים את גילוי הקדושה). בבית המקדש השלישי יתמזגו שני ההיבטים – הקדושה שבאה מלמעלה וההזדככות של העולם התחתון.

בית המקדש השלישי ייבנה אחרי הגלות הארוכה והקשה, שבה העולם עובר תהליך עמוק של זיכוך פנימי. דורות של יהודים קידשו וזיככו את העולם והכשירו אותו להיות כלי לגילויי הקדושה העליונים ביותר. עכשיו יכול להתרחש השילוב המלא בין הזיכוך שבא מלמטה עם הגילוי האלוקי שבא מלמעלה.

דבר זה יתבטא בבניין המשולב של בית המקדש השלישי. לכן ייבנה בידי אדם, כחלק ממצוות "ועשו לי מקדש", ובה בעת יירד באש מלמעלה. הוא ייבנה על-פי מתכונת בית המקדש השני, ובה בעת ישתלבו בו מלמעלה הדברים ה'סתומים' המפורטים ביחזקאל (ראו בכל זה לקוטי שיחות כרך חי, עמ' 418 ואילך; כרך יא, עמ' 98; כרך יג, עמ' 84).

  חיים יהודיים

בית המקדש בתלת-מימד

כבר שנים לוח הזמנים של איש החינוך ואמן המולטימדיה ר' אליעזר בן-חמו עמוס בימי בין המצרים. בימים האלה הוא מרצה ברחבי הארץ על בית המקדש הראשון והשני. אבל השנה הוא נרגש במיוחד, לרגל סיום פרויקט ענק על בית המקדש השלישי.

מאה וארבעים ציורים מרהיבים עשה בעת האחרונה לספר מיוחד על בית המקדש השלישי. "עשיתי לא מעט עבודות בחיי, אבל העבודה הזאת היא דבר אחר לגמרי", אומר בן-חמו. "קשה לתאר את החוויה, כשאתה מאייר מציאות נשגבה שאמורה להתרחש בכל רגע. זו פעם ראשונה שלא חשתי קושי בעבודה, אלא הנאה צרופה". את המחמאה המרגשת ביותר, מבחינתו, קיבל מהרב המלווה את הפרויקט. "הרב אמר לי, אליעזר, כשייגשו לבנות את בית המקדש, כל האדריכלים יבואו אליך, לקבל את התכניות"...

דרמה בלב ים

בן-חמו עוסק זה כמה שנים בהמחשה ויזואלית של המקדש. הוא יצר הפקת וידאו בתלת-מימד הממחישה בדרך מיוחדת את מבנה המקדש ועבודתו. בשנה האחרונה שידרג את הפקת הווידאו ושילב בה מרכיבים נוספים, שעליהם עמל חודשים רבים. "אחד הקטעים ממחיש את הסיפור המפורסם של שער ניקנור", הוא מספר.

חז"ל מספרים על הנס שאירע לדלתות שתרם ניקנור לבית המקדש, ובן-חמו הפך את הסיפור לחי ומוחשי: "העלילה בלב ים, הדלת הכבדה שהושלכה למים, ההכרזה המסעירה של ניקנור, והנס הגדול שנחשף בנמל עכו – הכול קורה מול העיניים. במהלך העבודה למדתי את הסיפור לפרטי פרטיו. כמו-כן שילבנו בהפקה המשודרגת גם קטעים על עבודת הלוויים, על העיסוק של הכוהנים בלשכת החביתין ועוד".

ההתלהבות והמוטיווציה

בשנים הראשונות לפעילותו היה מרצה בעיקר במוסדות חינוך. בעת האחרונה הוא ממלא אולמות באנשים מהציבור הרחב. "בעיר אחת האולם היה מלא עד אפס מקום", הוא מספר, "ומייד בסיום ההרצאה התמלא האולם שנית. מדהים לראות את ההתלהבות של האנשים ללמוד על בית המקדש. כגודל הביקוש, כך גדלה המוטיווציה שלי להגביר את המוּדעוּת ללימוד ענייני המקדש".

לבן-חמו עוד תכניות רבות. "אני רוצה להמחיש את עבודת יום הכיפורים וסוכות בבית המקדש. העלות של ההפקה גבוהה, אבל ההתלהבות של הציבור דוחפת אותי להמשיך, ובמיוחד לאור דברי החפץ חיים, הרבי מליובאוויטש וגדולי תורה נוספים, כי לימוד ענייני המקדש מזרז את הגאולה".

איזון בין המחשה ולימוד

תלמידיו בבית הספר של החינוך העצמאי באשקלון הם הנהנים ראשונים מיצירותיו. "הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת להמחיש את בית המקדש", הוא אומר, "אבל צריך להיזהר שההמחשה לא תהיה ריקנית. לפעמים אני חש שכיום יש יותר מדיי המחשה והמְחזה ופחות לימוד. צריך לשמור על האיזון. ההמחשה היא אמצעי, אבל בשום אופן לא תחליף ללימוד עצמו. והעיקר שנזכה לחזות בדבר האמיתי –  בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו".


סיפור שער ניקנור. אליעזר בן-חמו

  פינת ההלכה ומנהג

שיפוץ בתשעת הימים

שאלה: הבונה או משפץ בית, משרד וכדומה, האם הוא רשאי לעשות זאת בתשעת הימים?

תשובה: ההלכה קובעת כי "מראש חודש אב ממעטים בבניין של שמחה". הציווי למעט בבניין אמור על כל מלאכת בנייה או שיפוץ שאינה הכרחית לשימוש במבנה, אלא נועדה ליופי או הרווחה. אבל אם יש צורך להרחיב את המבנה מפני שנתרבו בני הבית או העובדים, או שנדרש לתקן נזקים וכדומה – הדבר לא נאסר.

כאשר הבנייה או השיפוץ הם לשם יופי או הרווחה בלבד, גם אם העבודה כבר בעיצומה, חייבים להפסיקה בהגיע ראש חודש אב.

אם הבעלים שכר פועלים גויים בקבלנות לביצוע השיפוץ או הבנייה, והשבתת העבודה תסב לו הפסד כספי, או אם הבנייה תיפגע מהפסקת העבודה – מותר להמשיך בה.

שיפוץ בית כנסת, ישיבה או תלמוד תורה וגני ילדים, וכל בניין המיועד לצורך רבים – מותר, אפילו בערב תשעה באב.

מותר לשפץ בימים האלה כל בניין כשהמטרה עסקית – למוכרו או להשכירו.

אפילו בתשעה באב עצמו יש מצבים שבהם אפשר להתיר בנייה על-ידי גוי, ובפרט בבניין של מצווה, ויש לשאול רב בכל מקרה לגופו.

מקורות: פסקי תשובות סי' תקנא ס"ק יב. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים פכ"ח ס"ב-ו.

  מושג ברגע

ייבנה המקדש

בניין בית המקדש הוא תמצית משאלותיו של העם היהודי לדורותיו. הכמיהה לבניינו ממקדת את הציפייה לבניינה המחודש של האומה היהודית ושיבתה למקומה הראוי לה, ועמה השכינה החוזרת לשכון בישראל.

מרכזיותו של בית המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו. בהעדר בית המקדש חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים.

היהדות איננה תפילין ושבת בלבד, אלא גם קרבן התמיד וקטורת הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור. בית המקדש הוא גם המקום שבו הקב"ה שוכן ומתגלה לעמו.

על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו ללמוד ולחלום בלבד, ולכן אנו מחכים ומצפים להתממשותם המלאה, בבניין המקדש.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)