חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1697 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בלק, ט' בתמוז ה'תשע"ט (12/07/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1697 - כל המדורים ברצף
הנחישות והדבקות הן המנצחות
יש חדש
על חוצפה ודרכים עקלקלות
נבואת בלעם
"השלך עצמך לאש"
צעצוע לא מפחיד
אש של הצלה
בלעם וחזון הגאולה
איש התביעה הרוסית חושף את השיטה
הדברת מזיקים

מס' 1696, ערב שבת-קודש פרשת בלק (חוקת בחו"ל), ט' בתמוז ה'תשע"ט (12.07.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הנחישות והדבקות הן המנצחות

לפעמים נדמה שצריך להיכנע ולהרכין את הראש אל מול כוחות חזקים הקמים עלינו. חג הגאולה י"ב-י"ג בתמוז מוכיח שהעמידה האיתנה גוברת לבסוף

זה קרה לפני תשעים ושתיים שנה בלנינגרד (כיום ס' פטרבורג) שברוסיה. בשעת לילה מאוחרת הקיפו אנשי המשטרה החשאית את ביתו של רבי יוסף-יצחק שניאורסון, הרבי הריי"צ מליובאוויטש, והובילו אותו לכלא.

זו הייתה נקודת שיא במאבק שניהל הרבי נגד השלטון הקומוניסטי, שניסה לחסל את היהדות ברחבי ברית-המועצות. השלטון סגר את תלמודי התורה והישיבות, והרבי פעל לפתוח מוסדות מחתרתיים. השלטון אסר לערוך ברית מילה, והרבי שיגר מוהלים לרחבי רוסיה. השלטון אטם מקוואות טהרה, והרבי הקים מקוואות חדשים.

נס גלוי

מאסרו של הרבי בא אחרי שהשלטונות עמדו על היקפה ונחישותה של הפעילות המחתרתית שניהל. שליחיו וחסידיו הגיעו לכל פינה ברחבי המדינה. המשטרה החשאית עצרה את הפעילים, אך מייד באו במקומם אחרים. התלמידים הושלכו לכלא, אך בצאתם נמלטו למקום אחר והוסיפו ללמוד תורה. דבר לא הרתיע אותם – לא מאסר, לא הגליה לסיביר, אפילו לא מוות. ואז גמלה בלב השלטון ההחלטה לפגוע בראש המחתרת – ברבי.

מטרתם הייתה ברורה. "בעוד 24 שעות תומת בירייה", הודיע לרבי אחד החוקרים. זה לא היה איום סרק. כך נקבע שחור על גבי לבן בתיק החקירה שלו. בימים ההם היו החלטות כאלה מיושמות מייד. העובדה שהרבי ניצל היא נס גלוי ממש.

במבט לאחור קשה מאוד להבין זאת. בימים האפלים ההם נאסרו וחוסלו מאות אלפים שהוגדרו 'אויבי המהפכה'. לא היה צורך בבתי משפט ובהליכים מסובכים. החקירות נועדו למטרה אחת ויחידה – לעלות על עקבותיהם של עוד פעילים. לאנשי הבולשת הוענקה סמכות אדירה, והם לא נרתעו מלאסור ומלחסל שרים ואישי ציבור נכבדים, רבנים ולהבדיל כמרים, גנרלים ואנשי מדע דגולים.

מה אפוא קרה? מדוע נאלץ השלטון הרוסי העריץ לסגת אט-אט מכוונתו, עד שניתנה ההוראה לשחרר את הרבי? היו קצת לחצים בין-לאומיים, הייתה פעילות דיפלומטית, ואחרי הכול אין לזה הסבר. זה היה נס גלוי מאת ה'.

עברנו את רוסיה

המאבק הזה הוכיח שעמידה יהודית עקשנית על שמירת התורה והמצוות בכוחה לנצח גם אימפריה אדירה. כשבעים שנה נמשך המאבק, והוא נסתיים בניצחונו של עם ישראל. יד הברזל של השלטון הקומוניסטי לא הצליחה לכבות את גחלת היהדות. גם בימים הקשים ביותר הלהבה הזאת בערה וחיממה, אם כי במחתרת ובהיחבא. בבוא העת התלהטה מחדש, וכיום היהדות פורחת ומשגשגת ברחבי ברית-המועצות לשעבר.

גם בחיים שלנו יש ללא הרף מאבקים ומבחנים. לפעמים נדמה שצריך להיכנע ולהרכין את הראש. חג גאולתו של הרבי, בי"ב-י"ג בתמוז תרפ"ז (1927), מלמד שדווקא נחישות ודבקות מוחלטת בה' ובתורתו הן המנצחות. עברנו את פרעה, עברנו את המן, עברנו את רוסיה ואת גרמניה הנאצית, ועם ישראל חי ומשגשג, עד הגאולה השלמה.


הרבי הריי"צ מליובאוויטש. ניצח את שלטון האימים הקומוניסטי

  יש חדש

התוועדויות חג הגאולה

בימים שני ושלישי בשבוע הבא יצוינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות. בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות מיוחדות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים. בתי חב"ד מזמינים את הציבור לבוא להתוועד יחדיו, שבת אחים גם יחד, לשמוח בשמחת הגאולה ולשמוע דברים מפי רבנים, משפיעים חסידיים ואישי ציבור.

סמינר קיץ 'התקשרות'

עמותת התקשרות עורכת סמינר קיץ במלון 'כינר' שלחוף הכינרת, בימים כ"ח בתמוז - ב' במנחם-אב (31.7-3.8), בהשתתפות הרב שניאור אשכנזי, הרב עמרם מויאל, הגב' זיוה מאיר, הזמר אהרון רזאל, ומרצים נוספים. תכנית עשירה ופעילות ערכית לילדים. פרטים והרשמה בטל' 039302030 שלוחה 1.

שני תפוחים

שני תפוחים ועוד שישה סיפורים מרגשים על הרבי מליובאוויטש – זה ספר ילדים חדש של הסופרת חסידה הלוי, מלוּוה בציוריו של אורי לוי. הפצה: חיש. טל' 039600770.

  שלחן שבת

על חוצפה ודרכים עקלקלות

התורה מספרת בפירוט רב על הדו-שיח בין בלעם לשרי בלק: לינתם בביתו של בלעם; חלומו של בלעם; תשובתו השלילית אליהם; בואם של שרים נכבדים יותר; והודעתו של הקב"ה לבלעם כי ילך עמם.

התורה היא נצחית; איזו משמעות אפוא יש לתיאור המפורט הזה בעבורנו? ואכן, בגמרא לומדים מהפסוקים "לא תלך עמהם" ו"קום לך אִתָּם" שני לקחים: א) "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" (מכות י,ב). ב) "חוצפה אפילו כלפי שמיא מועילה" (סנהדרין קה,א). בלעם הצליח לאלץ כביכול את הקב"ה להתיר לו ללכת, כבקשת בלק.

הדרך שהאדם 'רוצה'

לכאורה עלינו לבחור באחד משני הלימודים האלה. כי אם "חוצפה אפילו כלפי שמיא מועילה", נמצא שאילולא החוצפה, לא היו מנווטים את בלעם ללכת בדרך שרצה. וכן להפך, אם "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", אין שום משמעות לחוצפה ולתעוזה.

למעשה, שני הלימודים האלה נושאים עמם משמעות רוחנית בחיי היהודי. יש שהאדם מגלה כי ה'דרך שאדם רוצה לילך' אינה טובה. הנפש הבהמית גוברת בתוכו על הנפש האלוקית. רק חלק קטן מסדר יומו מוקדש ללימוד התורה וקיום המצוות, ואילו הבלי העולם גוררים אותו וממלאים את מרבית זמנו.

חוצפה יעילה

בעקבות זאת עלול להתגנב לליבו חשש, שהואיל ויצרו מסיטו אל הדרך הרעה, הרי שמן השמים יכוונו אותו אליה – "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". כאן עומד לעזרתו הלימוד השני של הגמרא: "חוצפה אפילו כלפי שמיא מועילה".

במצב כזה על היהודי להיאחז במסירות נפש, ולתבוע בכל כוחו שלא יוליכו אותו לאבדון. הוא נתלה בהוראת חז"ל "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא" (פסחים פו,ב). אין הוא רוצה להינתק מהקב"ה! אמנם התעקשותו זו יכולה לעורר את המקטרגים להתרעם על חוצפתו של היהודי, אבל "חוצפה אפילו כלפי שמים מועילה", וכך הוא נשאר קשור בקב"ה למרות הכול.

תשובה למקטרגים

מנגד, גם מידת הדין עלולה להשתמש ב'חוצפה', ולקבול אפילו כלפי הקב"ה, על שהוא מאיר פנים ליהודי אף שהלה אינו זכאי לכך. יהודי זוכה לעיתים להתגלות של אהבה מהקב"ה, העוקפת את כל הכללים שהוא עצמו קבע בתורה. הדבר דומה לנידון למוות הפוגש בדרך לגרדום את המלך, והמלך מחליט לחון אותו, בבחינת "באור פני מלך חיים" (משלי טז,טו).

כאן נכנס הלימוד השני: "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". הרצונות השליליים הם חיצוניים בלבד, ואילו הרצון הפנימי והכֵּן של כל יהודי הוא לדבוק בקב"ה. ברגע שהוא מכיר כי חטאיו מנתקים אותו מהקב"ה, הוא מזדעק כלפי חוצפת מידת הדין, ומציג את הרצון הפנימי שלו – הדרך שהוא באמת רוצה ללכת בה. ואם כן, גם על-פי כללי מידת הדין יש להניח לו ללכת בדרכו האמיתית.

(תורת מנחם, כרך כג, עמ' 152)

  מן המעיין

נבואת בלעם

ראו מי מוכיח

״ויישא משלו ויאמר, מן ארם ינחני בלק״ (במדבר כג,ז). 'מן ארם' – קרא בלעם בלעג – הביאני בלק לייסר ולקלל את ישראל. 'מן ארם', מלאת החטא והזימה, הביאני להטיף מוסר לבני ישראל. וכי לא צחוק הוא?

(המגיד מדובנה)

אז אומרים

״הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב״ (במדבר כג,ט). ״ובגויים לא יתחשב״ – זו מעלה טובה, המבטיחה את קיומו של עם ישראל. אין הוא מתחשב בדעת הגויים, אינו נותן דעתו על מה שהם חושבים ואומרים עליו, ואינו שם ליבו ללעגם.

(הבעש״ט)

חסרונות ביחידים בלבד

״אפס קצהו תראה וכולו לא תראה״ (במדבר כג,יג). כשאתה מוצא חסרונות בישראל, אין זאת אלא ב'קצהו', ביחידים, ולא בכלל ישראל.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

לחשב את ההעלם

״בואו חשבון״ (במדבר כא,כז). אומרת הגמרא (בבא בתרא עח): "בואו ונחשוב חשבונו של עולם". 'עולם' מלשון העלם והסתר. 'חשבונו של עולם' – ככל שההעלם גדול יותר, יש צורך באור גדול יותר. לכן יש לחשב ולדעת את מידת ההעלם והחושך.

(לקוטי תורה)

אגג – גסות הרוח

״וירם מאגג מלכו״ (במדבר כד,ז). הרשב״ם מבאר: "כל מלכי עמלק נקראים אגג". 'אגג', מלשון 'גג', מורה על הגבהה והתנשאות. לכן נקראו כל מלכי עמלק בשם זה, שכן קליפת עמלק היא גסות הרוח והגאווה – "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו".

(ליקוטי לוי יצחק)

הלב ער

״כרע שכב כארי״ (במדבר כד,ט). 'כרע שכב' – גם כשיהודי 'ישן' בתרדמת הגלות, הרי הוא 'כארי' – ליבו ער לקב״ה ולתורתו.

(אור התורה)

לא שייך לברכה

לא ייתכן שבלעם ירעיף ברכה למישהו, שכן הוא לא היה שייך לברכה כלל. כל מעיינו היה אך ורק קללה. לכן נאמר ״אשר תברך מבורך״ (במדבר כב,ו) – מעצמו, מכבר.

(רבי מיכל מזלוצ'וב)

מלאך רע עונה אמן

מה שמצאנו שבלעם בירך את ישראל וברכותיו נתקיימו – אין הכוונה שהברכה באה מבלעם עצמו, שכן בלעם לא היה שייך לברכה. אלא הברכה כבר ניתנה מהקב״ה, ורק היה צורך שתצא גם מפיו של אותו רשע, בבחינת ״מלאך רע עונה אמן״.

(אדמו"ר האמצעי)

  אמרת השבוע

"השלך עצמך לאש"

חודשים אחדים קודם מאסרו של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, כאשר מלחמת השלטון הקומוניסטי בדת ישראל הגיעה לשיאה, ערך הרבי התוועדות בביתו לרגל פורים. באותה התוועדות השתתפו חסידים רבים, שבאו על אף הפחד והאיסור, וכמו-כן נכחו בה מרגלים מטעם ה'יבסקצייה'.

באמצע ההתוועדות קם הרבי ממקומו והחל לדבר בלהט על הצורך להיאבק במגמות הכפרניות ולא להניח למחוק את מורשת ישראל. בתוך הדברים פנה אל אחד החסידים ואמר:

"כשיעשו מדורה מזרדים יבשים, ויעמידו לפניך ברירה: למסור את ילדיך לבתי הספר הקומוניסטיים או להיזרק לתוך האש – השלך עצמך לאש ואל תמסור את ילדיך לבתי הספר שלהם!".

  פתגם חסידי

צעצוע לא מפחיד

"אקדח יכול להרתיע מי שיש לו עולם אחד ואלים רבים, אבל מי שיש לו א-ל אחד ושני עולמות – אין ה'צעצוע' הזה מפחיד כלל" (הרבי הריי"צ לחוקריו)

  מעשה שהיה

אש של הצלה

זו הייתה שעת בוקר בעיר טשקנט שבאוזבקיסטן. בבית צנוע ישב ר' חייקל חאנין ללימוד חשאי עם החברותא שלו. הספרים הוצאו מהמחבוא, וחושי השניים התחדדו בהאזנה דרוכה לכל רחש מחשיד. לפתע קפא ליבו של חאנין. דמות מוּכרת חלפה ליד החלון. ליבו ניבא לו רעות.

אלו היו שנות האימה ברוסיה הסובייטית. שלטון הרשע קידש מלחמת חורמה ביהדות. פעילות דתית נאסרה, ו'עבריינים', כמו רבנים, שוחטים ומלמדים, נרדפו בידי המשטרה החשאית ונידונו לעונשים חמורים.

אדם אחד העז להרים ראש כנגד המשטר האימתני – אדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף-יצחק שניאורסון. בעוז רוח קם ופרשׂ בכל רחבי ברית-המועצות מחתרת שפעלה לשמר את הגחלת היהודית. חסידיו נרדפו, נכלאו, נשלחו לסיביר ואף הוצאו להורג, אולם במקומם באו אחרים והמשיכו במאבק ההירואי.

חסידים רבים מצאו מפלט בערים טשקנט וסמרקנד שבאוזבקיסטן, שבהן ידו של הקג"ב הייתה רופפת יחסית. אלא שגם שם היו החיים אפופי פחד ורצופי תלאות. נוסף על הקושי לקיים אורח חיים יהודי, הייתה גם מצוקת הקיום.

בשם עקרון השוויון אסר השלטון עסקים פרטיים. הדרך היחידה להתפרנס הייתה על-ידי עבודה בתאגידים הציבוריים, אך שם בלתי-אפשרי היה להימנע מחילול שבת. מצב זה דרדר רבים מהחסידים לחרפת רעב.

באין ברירה פנו לאפיקי פרנסה לא-חוקיים, כדי להביא בכל-זאת טרף לביתם. שניים כאלה, בעיר טשקנט, היו בן-ציון שם-טוב ומרדכי ריבקין. הם סחרו בחומרי גלם שנקנו בשוק השחור. חלק נכבד מההכנסות הועבר לישיבת 'תומכי תמימים' המחתרתית ואִפשר את קיומה.

השניים החזיקו משאית ובאמצעותה שינעו את הסחורה מטשקנט לסמרקנד. קטעי הנסיעה היו מסוכנים, שכן המשטרה נהגה להציב מחסומים ולבדוק את המשאיות. כל בדיקה הייתה עלולה להמיט עליהם אסון.

ואכן, יום אחד התרחש הגרוע מכול: המשאית נתפסה. זה היה ערב חתונתו של מרדכי ריבקין. הוא עצמו הצליח בדרך נס לחמוק ולהסתתר. כעת לא ידע את נפשו. כיצד יוכל להינשא, כשמעל ראשו תלוי צו מעצר.

הוא פנה אל חייקל חאנין, שהיו לו קשרים עלומים עם גורמים בעלי השפעה. חאנין שמע את אשר אירע והרגיע את החתן הדאוג. "העניין בטיפולי", אמר לו.

אחד מאנשי הקשר של חאנין היה ראש המשטרה החשאית. בין השניים נרקמו קשרי ידידות, וחאנין דאג לתַגמל את האיש כהוגן, כאשר עדכן אותו על חסידים שעלו על כוונת הקג"ב.

הופעתו של ראש הקג"ב ליד ביתו של חאנין הייתה אות מבשר רעות. בתירוץ כלשהו נפטר חאנין מן החברותא שלו ויצא  לרחוב. "חבר חאנין", לחש באוזנו ראש הקג"ב, "עלינו לשוחח בדחיפות".

חאנין הוסיף ללכת, וראש הקג"ב בעקבותיו. בגינה שקטה עצר חאנין, וראש הקג"ב הוציא תיק עבה והניחו בידי החסיד. זה הצטמרר. הופיעו שם תמונותיהם של ריבקין ושם-טוב, ולצידן הוראה חד-משמעית ללכוד את המבוקשים חיים או מתים. "הצו הזה הופץ בכל רחבי ברית-המועצות", הנחית ראש הקג"ב עוד מהלומה על ראשו. כעת גם בריחה מהעיר ירדה מעל הפרק.

בעוד חאנין חושב בקדחתנות על מוצא מהסבך דחק בו ראש הקג"ב: "נו, חבר, אפילו אם ארצה להצילם – מה בידי לעשות?".

חאנין הצליח לכבוש את רגשותיו, וביקש מאיש שיחו לחזור למשרדו ולקרוא בעיון את החומר. "ניפגש אחר-הצהריים ונראה מה לעשות", סיכם איתו.

בפגישתם השנייה הוציא חאנין מכיסו מעטפה שמנה, ובה הון עתק במונחי אותם ימים. כשהתשר התקבל בברכה אצל ראש הקג"ב, חש רגיעה מסוימת. הוא הציע לאיש להתלוות אליו לטיול קצר.

בעודם מטיילים חלפו ליד בית מרזח. חאנין הציע לעמיתו להיכנס ולשתות כוסית. הלה קפץ על ההזמנה. מייד בהיכנסם הבחין חאנין באח הבוערת. "נשב סמוך לתנור", החווה לעבר ראש הקג"ב.

בעוד האיש לוגם בהנאה כוסית וודקה, ביקש חאנין לעיין בתיק המסמכים. הוא הביט כה וכה, הרים את תיק המסמכים, ובתנופה חדה השליכו אל תוך האש.

פיו של ראש הקג"ב נפער בתדהמה. "זה הפתרון לבעיה", אמר חאנין. "אין לך תיק, אין לך מסמכים ותמונות, ואיש מלבדך אינו יודע דבר על התיק הזה!".

הטון ההחלטי שבו דיבר הסתיר את המתח העצום שמילא את ליבו. הוא המתין לתגובת עמיתו. האיש קם וגירד בפדחתו. "חבר חאנין!", אמר, "אני מעריך כל-כך את עוז רוחך, ובעיקר את אחוות האחים שיש ביניכם, היהודים".

האיש הרהר רגע והוסיף: "אינני יודע מה יילד יום. ייתכן שמחר יוציאו אותי להורג. אבל אמור לחבריך, שכל עוד ראשי על כתפיי – לא יאונה להם רע. רק הזהר אותם שלא ייצאו מטשקנט!".

באותו ערב, זמן קצר לפני חתונתו של ריבקין, קיבל מסר מחאנין: "הסכנה חלפה. לך לחופתך בלב שקט ובשמחה".

(על-פי 'אלה תולדות פרץ')

  לומדים גאולה

בלעם וחזון הגאולה

נבואת בלעם היא אחד המקומות במקרא שיש בהם רמזים ברורים על הגאולה העתידה על-ידי המלך המשיח. חלק זה בנבואתו בלעם פותח בהכרזה: "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים", ולאחר מכן הוא מתנבא על התקופה העתידית.

הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה א) מציין נבואה זו כמקור מפורש בתורה לאמונה במשיח: "אף בפרשת בלעם... ניבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד... ובמשיח האחרון שעומד מבניו... 'אראנו ולא עתה' – זה דוד; 'אשורנו ולא קרוב' – זה מלך המשיח", והרמב"ם מוסיף ומפרט את חלקי נבואת בלעם הנוגעים לדוד המלך ולמשיח.

כידוע, הרמב"ם הוא ספר הלכה, שעניינה להורות לנו איך להתנהג. אין זה מעניינו לדרוש דרשות על פסוקי התורה. אף-על-פי-כן הרמב"ם מביא כאן מדרש ארוך המפרש את נבואת בלעם. מכאן שיש לעניין זה היבט הלכתי ולא רק של דרש וכיוצא בזה.

המשיח כדוד המלך

בפתח הפרק העוסק בעניין המשיח הרמב"ם קובע את החובה להאמין במשיח ולחכות לבואו. המשך דבריו הוא פירוט האמונה בביאת המשיח. כלומר, הרמב"ם מפרט בזה מה כוללת האמונה בביאת המשיח ובאיזה סוג של משיח עלינו להאמין (ראו בכל זה לקוטי שיחות כרך חי, עמ' 271; ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 529).

הרמב"ם קובע כי המשיח יחזיר את מלכות דוד לממשלתה, יבנה את בית המקדש, יקבץ את נידחי ישראל ויחזיר את משפטי התורה לכמות שהיו בזמן בית המקדש. זו מהותו של המשיח – הוא מחזיר את השלמות בתורה ובמצוותיה שנפגמה בשל הגלות.

על-פי זה יובן מדוע הרמב"ם מביא את כל הראיות מפרשת בלעם, המדברת "בשני המשיחים" (דוד והמשיח): ההקבלה הרצופה לדוד המלך מחזקת את מעמדו של המשיח כמי שמביא שלמות בתורה ובמצוותיה. דוד יצר את התנאים להשגת שלמות בתורה ובמצוות. הוא היה מלך על כל ישראל; הוא סיים את כיבוש הארץ ואת המלחמות מול אויבי ישראל; והוא שהחל בהכנות לבניית בית המקדש.

כזה יהיה גם המשיח: הוא יחזיר את מלכות דוד, יבנה את בית המקדש ויקבץ את נידחי ישראל, דבר שיאפשר את חזרת כל משפטי התורה ואת יכולתו של עם ישראל לקיים את התורה במלוא שלמותה.

חיים יהודיים מלאים

עדיין אפשר לשאול: אם מדובר על מושיעי ישראל, ההשוואה המתבקשת היא למשה רבנו, שעליו נאמר: "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון". למה הרמב"ם משווה את המשיח לדוד? מכאן שדווקא ההשוואה לדוד מבטאת את מהותו ועניינו של המשיח.

הסבר הדבר נעוץ ביסוד גדול שהרמב"ם מדגיש: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם". מה כן? – "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם". כלומר, עיקר עניינו של המשיח הוא להחזיר את מלכות בית דוד ולהביא שלמות (שאינה קיימת כיום) בכל ענייני התורה והמצוות.

מלכות דוד מסמלת שלמות בחיי התורה והמצוות. תפקידו של המלך המשיח (לפחות בתקופה הראשונה לבואו) הוא להחזיר שלמות זו. הוא יבנה את בית המקדש ויאפשר לכל עם ישראל לחיות חיים יהודיים מלאים, כפי שהיה הדבר בימי דוד המלך. זאת רמז בלעם בנבואתו, ולזה אנו מצפים ומתפללים לה' בכל יום ויום.

  חיים יהודיים

איש התביעה הרוסית חושף את השיטה

מנסים לשמור על שקט. אין תזוזה מיותרת. הדיבור בלחש. התנועות מחושבות. רק העיניים זזות מצד לצד במהירות. אלה ימי שלטון האימה הקומוניסטי. בבית משפחת פוגאטש בעיר דנייפרופטרובסק עורכים עכשיו ברית מילה, ביום השמיני. "וייקרא שמו בישראל אברהם", לוחש האב הנרגש ופני המשתתפים צוהלות.

אלא שהשכנה מלמעלה קלטה תנועות לא-שגרתיות ומיהרה לעדכן את הרשויות. "אבא היה קצין בכיר בצבא האדום", משחזר התינוק דאז, כיום ר' אברהם (ארקדי, בשמו הרוסי). "הוא הועמד מייד למשפט, הודח מהצבא, אך חייו ניצלו בנס גדול".

מלמד בהיחבא

אברהם, עורך דין ונוטריון במקצועו, כבר בן שבעים. חסיד חב"ד, תושב נתניה. הוא עלה לארץ לפני כשלושים שנה. זיכרונות הילדות מציפים אותו בשיחתנו. זיכרונות מהוריו, שמסרו את נפשם על יהדותו של ארקדי הקטן. "לא אשכח איך אימא לקחה אותי לבית הכנסת על אף הסיכון הגדול", הוא מספר. "או את המלמד שהביאה בעבורי בהיחבא, שילמד אותי תורה".

הוריו גדלו בבתים חסידיים. "אבא למד בישיבה של ליובאוויטש. מחזה ילדותי עומד לנגד עיניי: אבא מתפלל בבית, עטוף בטלית ועטור בתפילין, ושר ניגונים חסידיים".

היתר לזקנים בלבד

בעברו שימש אברהם תובע בפרקליטות המדינה הרוסית, ברפובליקת טג'יקיסטן. הוא ממחיש איך עבדה השיטה הרוסית, בשאיפה לחיסול מתוחכם של היהדות: "החוק הרוסי אִפשר רק ליהודים מעל גיל שישים – אחרי הפרישה לגמלאות – ללכת לבית הכנסת". זה לא היה איסור טכני בלבד, אלא הכרזה רשמית וממוסדת:

"החוק בעצם קבע כי מי שהולך לבית כנסת הוא נגד המדינה. גרנו בדנייפרופטרובסק, ושם, בהיותי כבן עשרים ושלוש, היו אולי מאה אלף יהודים. כמה יהודים באו לבית כנסת? בבוקר היו קצת יותר ממניין, ובמנחה וערבית לא היה מניין. בשבת לפעמים היו באים שני מניינים. אנשים פחדו להראות בחוץ שהם יהודים. היה אסור ללמוד עברית אלא לבני שמונה-עשרה ומעלה. כל זה נועד למטרה אחת – להבטיח שהדת היהודית לא תתקיים. בילדותי עוד היה בעיר שוחט, חסיד חב"ד, והייתי הולך אליו עם תרנגולות שקניתי. אחר-כך גם זה לא היה".

כשחיילים סירבו לאכול טריפה

את מעמדו המשפטי ניצל כדי לסייע ליהודים: "פעם אחת הגיע לשולחני מקרה של שני חיילים יהודים שסירבו לאכול בשר 'דבר אחר'. הוריתי למפקדי הצבא לאפשר לחיילים להימנע מאכילת בשר. צמחונות, מתברר, לא נאסרה בחוק הסובייטי"...

תפקידו הבכיר היה בעוכריו כשביקש לצאת מרוסיה. "לאשתי ולילדיי התירו לצאת ולי לא. אחד הבכירים אמר למשפחתי: 'הוא לא ייצא מכאן לעולם!'. זה היה ברור. הם חששו שאחשוף את הסודות של התביעה". רק בשנת תשמ"ט זכה לעלות לארץ. גם מכאן הוסיף לדאוג לחיים היהודיים של אחיו מאחורי מסך הברזל. סיפוריו רבים, אך קצרה היריעה.


פוגאטש. תובע רוסי בעברו, היום בנתניה

  פינת ההלכה ומנהג

הדברת מזיקים

שאלה: בהדברת מזיקים, יש שהם גוססים זמן רב; האם יש בכך איסור 'צער בעלי-חיים'?

תשובה: אסור לצער בעלי-חיים בידיים, ולדעת פוסקים רבים זה איסור מן התורה. כל זאת אם הדבר נעשה שלא לצורך, או למטרת ספורט ותענוג. אך אם הדבר מביא תועלת לאדם, כגון בניסויים שנעשים בבעלי-חיים, אין בכך איסור, שהרי התורה התירה שחיטה. וכן בכל שימוש הנחוץ לרפואה או לכבודו של אדם או למנוע ממנו צער או הפרעה או הפסד ממונו (או אף מניעת רווח). לכן על-פי ההלכה אין חובה להרבות בהוצאות כדי למנוע כל צער מבעלי-החיים בבתי המטבחיים.

אבל חייב אדם לטרוח בגופו להציל כל בעל-חיים (אפילו של הפקר) מצער. לכן מזיקים הגוססים אחרי הדברה ואפשר להורגם מייד, בלי הוצאה כספית ובלי לגרום צער, גועל או פחד לבני-אדם – יש לעשות זאת. ככלל, בבעלי-חיים (בלבד!) יש מקום על-פי ההלכה ל'הרג מתוך רחמים'.

אגב, חשוב לדעת כי הצלת בעל-חיים מסכנה או ממחלה, אף שיש בה מצווה, אין דינה שווה להצלת בני-אדם, ואינה מתירה עשיית מלאכה בשבת ובחג. ואפילו לעניין טלטול מוקצה לשם כך, אם וכיצד, יש לשאול רב.

מקורות: שו"ע אדה"ז, חו"מ, הל' עוברי דרכים וצבע"ח ס"ג-ד (במהדורה החדשה: כרך ו עמ' פב). והל' שבת סי' שה סכ"ו, וש"נ. אנציקלופדיה הלכתית–רפואית כרך ו עמ' 534-524, וש"נ.

תיקון: בפינת ההלכה בשבוע שעבר נפלה טעות. כך צריך היה להיכתב: למנהג הספרדים, אם הוחסרה מילה, או אפילו בטעות בקריאה שאינה משנה את המשמעות, חוזרים וקוראים בברכה.

  מושג ברגע

אחרית הימים

הביטוי 'אחרית הימים' הוא שם נרדף לתקופת הגאולה, ואכן, מקורו בנבואת בלעם על הצפוי בעת הגאולה.

כך בלעם אומר לבלק: "לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". בנבואתו הוא רומז לאירועים עתידיים, שיקרו בשעה שהמשיח יבוא.

הוא גם מתנבא על המשיח עצמו ומצייר אותו ככוכב הזורח בשמים - "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)