חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1694 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שלח, י"ח בסיוון ה'תשע"ט (21/06/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1694 - כל המדורים ברצף
מי שמרגיש חגב – יירמס
יש חדש
המחשבה מפיחה רוח חיים
ציצית
הרחקת השקר וקניית האמת
מה אכפת לכם
שני צדדים למטבע
גיור – רק עכשיו
"פתאום גילינו את אבא"
טלית-קטן בלילה

מס' 1694, ערב שבת-קודש פרשת שלח (בהעלותך בחו"ל), י"ח בסיוון ה'תשע"ט (21.06.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מי שמרגיש חגב – יירמס

בניגוד לגישה הפחדנית, זקיפות קומה וגאון יהודי אינם מגבירים את שנאת הגויים אלא להפך. מי שעומד בגאון על ערכיו, הוא הזוכה להערכה

ההתעוררות המחודשת של האנטישמיות בכמה ממדינות העולם מעלה מחדש דילמה המלווה את העם היהודי לאורך כל הגלות: להתייצב בגאון מול הגל העכור או להרכין את הראש ולהניח לו מלחלוף מעליך? לחבוש בהפגנתיות את הכיפה או להצניע אותה?

הנטייה הטבעית היא להתכנס פנימה, לא להרגיז יותר מדיי את האויבים, לא להתבלט. אולי אם נצמצם את נוכחותנו, אם לא נפריע להם כל-כך, כי אז הם יסכימו ברוב טובם לשאת את קיומנו בסביבתם.

מדרון לתהום

הניסיון הרב שנצבר לאורך ההיסטוריה היהודית הוכיח חד-משמעית כי דרך זו פותחת מדרון לתהום. ברגע שאתה משדר חולשה, התקפלות, התבטלות, אתה רק מעורר יותר את תאבונם של האויבים. אם אתה מוותר על זהותך ועל ערכיך, אתה מאבד את כבודך.

אמת בסיסית זו מופיעה בדברי המרגלים, החוזרים מהסיור בארץ והמספרים לעם ישראל על הענקים שראו בארץ כנען. הם אומרים שם משפט מפתח: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". הכול בעצם מתחיל מזה שאתה 'חגב' בעיני עצמך. כשאתה רואה בעצמך 'חגב', כך תיראה גם בעיני האחרים. אם לא תראה את עצמך 'חגב', ותעמוד בגאון על שלך, יכבדו אותך ויעריכו אותך.

ראו איך מתנהל הוויכוח רב-השנים בעניין חבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים. כשאתה מציע ליישב את הסכסוך בעזרת הנוסחה 'שלום תמורת שלום', אומרים לך: הערבים לעולם לא יסכימו לזה. רגע, אבל גם אנחנו לעולם לא נסכים לוותר על נחלת אבותינו. מדוע 'הם לא יסכימו' חזק מ'אנחנו לא נסכים'?

התשובה פשוטה וכואבת: כי הערבים דבקו תמיד בעמדתם, לא גמגמו ולא היססו; ואילו אנחנו שיגרנו מסרים של נכונות לוויתורים, בתנאים כאלה ואחרים. ברגע שאנחנו מצטיירים כמי שאינם נחושים בעמדותיהם, מייד הלחץ מופעל לעברנו. התנהגנו כחגבים, והעולם קיבל מייד את המסר והתחיל לרמוס אותנו כשם שרומסים חגב.

השינוי התחולל אצלנו

לעומת זה, כאשר העולם התחיל לשמוע צלילים אחרים מכיוונו של עם ישראל, פתאום החל להיווצר שינוי. הלחץ פחת, קשרים חדשים נרקמו, שווקים נפתחו. נשמעים יותר ויותר קולות התוהים אם אכן נסיגות ומסירת שטחים לידי הערבים הם המפתח לשלום. כל זה נבע מהשינוי שהתחולל אצלנו.

בניגוד לגישה הפחדנית, זקיפות קומה וגאון יהודי אינם מגבירים את שנאת הגויים אלא להפך. היו שחששו בעבר מהצבת חנוכיות במרכזי הערים ומביטויים אחרים של סממנים יהודיים בראש חוצות. המציאות הוכיחה את ההפך. פעולות אלה הביאו כבוד והערכה ליהודים. אישים בכירים באו לטקסים, בירכו ועודדו. התקשורת סיקרה באהדה, התעניינה וביקשה ללמוד על החגים היהודיים ועל משמעותם. הציבור הרחב הגיב בהבעת הערכה.

יהודים צריכים להיות גאים ביהדותם. לא להרכין ראש ולא לנסות לשכך את זעמו של הפריץ. בדיוק להפך. עמידה זקופה על אמונתנו ועל ערכינו – היא שתביא גם את הערכת העולם שסביבנו.


גאון יהודי מעורר כבוד והערכה. הדלקת חנוכיית הענק מול 'שער הניצחון' בברלין

  יש חדש

עצרת חצי יובל

ביום שני, כ"ח בסיוון, בשעה 18:30, תהיה אי"ה בהיכל ארנה בירושלים עצרת ענק, לקראת יום ההילולא העשרים וחמישה של הרבי מליובאוויטש, שיחול בג' בתמוז. העצרת, המאורגנת על-ידי צעירי אגודת חב"ד, היא בסימן 'עמדו הכן כולכם', להגברת האחדות ולהתחזקות בדרכי הרבי, והיא מותאמת להשתתפות אנשים, נשים וילדים (מבני חמש ומעלה). הרשמה בכתובת kinus-chabad.co.il או בטל' 6565*.

שתי שבתות הכנה

שבת ההכנה המסורתית לקראת ג' בתמוז, שעורך ועד התמימים העולמי לאלפי תלמידי ישיבות חב"ד, מתפצלת השנה לשתי שבתות: בשבת זו יתכנסו בכפר חב"ד תלמידי הישיבות הקטנות, ובשבת הבאה יבואו תלמידי הישיבות הגדולות. במהלך השבתות התלמידים ילמדו יחדיו, יסעדו את סעודות השבת בצוותא ויתוועדו עם משפיעי הישיבות.

שבת יום ההילולא

אלפים צפויים לשהות בשבת פרשת חוקת, ג' בתמוז, ליד ציונו של הרבי בניו-יורק. בעבורם יוקמו אוהלי ענק ללינה ולסעודות שבת. 'בית אוהל חב"ד-ליובאוויטש' מבקש מהציבור להקדים ולהירשם בכתובת: [email protected].

  שלחן שבת

המחשבה מפיחה רוח חיים

אחד הדברים שציווה משה רבנו על המרגלים הוא להביא עמם מפירות הארץ. ואכן, המרגלים כרתו "זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים". רש"י מפרט ששמונה נשאו אשכול, אחד תאנה ואחד רימון, ואילו יהושע וכלב לא נשאו פירות, "לפי שכל עצמם להוציא דיבה נתכוונו: כשם שפרייה משונה, כך עמהּ משונה".

מקור דברי רש"י הוא בגמרא (סוטה לד א), אך שם מובא עוד הסבר: יהושע וכלב "חשובים היו", ולכן לא נשאו בעצמם את הפירות. מדוע רש"י מתעלם מהסבר זה?

הפעולה או התוצאה

הדבר יובן לאחר עיון מדוקדק בנוסח הגמרא ורש"י. הגמרא נוקטת לשון קצרה: "שלא היו באותה עצה", ואילו רש"י מאריך לתאר את כוונתם הרעה של המרגלים בנשיאת הפירות, ואף מבטא את מחשבותיהם: "כשם שפרייה משונה, כך עמה משונה".

ידוע שיש שני סוגים במצוות התורה: יש מצוות שבהן הפעולה היא העיקר. למשל, בתפילין של יד המצווה היא הפעולה – "וקשרתם"; פעולת הנחת התפילין על היד. לעומת זה, בתפילין של ראש המצווה היא התוצאה – שיהיו מונחות על הראש, "והיו לטוטפות בין עיניך". ומה באשר לציווי של משה רבנו על הבאת הפירות – האם הדגש הוא על נשיאת הפירות (כדברי משה: "והתחזקתם ולקחתם"), או על התוצאה – הצגתם לפני בני ישראל?

חשיבות מול שליחות

יש לומר, שהגמרא גורסת שהתוצאה היא העיקר. אין זה משנה כיצד יילקחו הפירות, העיקר שיובאו לפני בני ישראל. לכן ההסבר שיהושע וכלב היו 'חשובים' מסביר את הימנעותם מלשאת את הפירות, שהרי הציווי של משה התקיים גם בלי שהם עצמם יישאו את הפירות. כמו-כן, מאחר שביקשו להיבדל מ"אותה עצה" של שאר המרגלים, השתמטו מלהשתתף עמם בנשיאת הפירות.

ואולם רש"י סבור כפי השיטה שעיקר המצווה היא חובת העשייה של האדם. לכן יהושע וכלב היו צריכים להשתתף בעצמם בנשיאת הפירות – אלא אם כן הייתה סיבה בעלת משקל רב יותר, שגברה על קיום הציווי. הנימוק ש"חשובים היו" אינו מצדיק את הימנעותם מקיום הציווי, ולכן רש"י אינו מביא טעם זה.

חשיבות הכוונה והמחשבה

לכן הוא מפרט באריכות את כוונת הזדון של המרגלים, כדי להורות שמאחורי מעשה נשיאת הפירות הסתתרה מזימה רעה, שכולה מרידה במשה רבנו. אילו יהושע וכלב היו משתתפים בנשיאת הפירות, היו מסייעים לדבר עבירה. נימוק זה דוחה את מילוי השליחות שמשה הטיל עליהם.

מכאן אנו למדים עד כמה חשובות כוונת הלב ומחשבת המוח בקיום המצוות. לא דיי במעשה, אלא יש לוודא שהתודעה בטהרתה תתמסר לקב"ה, שהרי תחילת ההידרדרות של המרגלים החלה ממחשבה פסולה. ומכיוון ש"מרובה מידה טובה", הדבר מלמדנו את גודל כוחה של מחשבה טובה, המפיחה חיים במעשה המצווה.

(לקוטי שיחות, כרך לח, עמ' 48)

  מן המעיין

ציצית

בזכות השפלות

״ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם״ (במדבר טו,לח). מברכים 'להתעטף בציצית' ולא 'להתעטף בטלית', אף-על-פי שמתעטפים בטלית. משום שהציציות תלויות למטה, כלפי הארץ, בשפלות, ולכן הן העיקר.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

נקודה על-שכלית

אף שכל תרי״ג המצוות נרמזות בציצית, יש צורך גם בטלית. כי הטלית היא לבוש המקיף וסובב את האדם מבחוץ, רמז לבחינה על-שכלית, שאינה ניתנת לתפיסה שכלית והגיונית. יש לדעת ולזכור תמיד שתרי״ג המצוות יוצאות ונמשכות מנקודה שהיא למעלה מהשכל.

(לקוטי שיחות)

כשהלב חומד, העין רואה

״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר טו,לט). רש״י מביא: "העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות". לכאורה היה צריך לכתוב ״הלב חומד והעין רואה״, כפי סדר הכתוב ״אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״? אלא מי שאין ליבו חומד, עיניו אינן רואות כלל מה שאין צריכים לראות.

(תולדות אפרים)

טהרה וזכירה

מובא בספרי יראים, שסמיכות הפסוקים האלה באה להורות שאם אדם טהור מרעיונות וממחשבות תאווה, קל לו יותר לזכור את תורתו. והרמז: ״ולא תתורו אחרי לבבכם... למען תזכרו״.

(פניני תורה)

לב ועין

״אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר טו,לט). 'לב' – ל״ב החוטים של הציצית. 'עין' – התכלת והלבן שבציצית, הרומזים לשחור וללבן שבעין.

(אור התורה)

האהבה עיקר

בזמן הזה אין לנו תכלת, וכל שמונת החוטים לבנים. תכלת רומזת ליראה, סור מרע, ואילו לבן רומז לאהבה, עשה טוב. נמצאנו למדים שעיקר העבודה בזמננו הוא בקו של אהבה, עשה טוב.

(הרבי מליובאוויטש)

ה'לכם' יתקדש

״אני ה׳ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים״ (במדבר טו,מא). גם ה'לכם', הדברים הגשמיים והחומריים, יצורפו, יזוככו ויתקדשו בקדושה אלוקית. זהו שנאמר: ״קודש הוא, קודש יהיה לכם״ (תשא ל,לב) – שה'לכם' יהיה קודש.

(רבי ישראל מרוז׳ין)

לא כדאי להפסיד

"וזכרתם את כל מצוות" – עליכם לזכור את המצוות שזכיתם לעשות, ובזה תוכלו להתגבר על פיתויי היצר. שהרי לא כדאי להפסיד את כל המצוות בעבור הנאה רגעית של התאווה – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

(רבי מרדכי מצ'רנוביל)

  אמרת השבוע

הרחקת השקר וקניית האמת

רבי פינחס מקוריץ סיפר לרבי שניאור-זלמן מלאדי, כי הוא עמל שבע שנים להכיר מהו שקר; שבע שנים עבד להרחיק ממנו את השקר; ואחר-כך עבד עוד שבע שנים לקנות את מידת האמת.

השיב לו רבי שניאור-זלמן כי דרך זו קשה מאוד והיא שייכת למלאכים וליחידי סגולה. הוא סבור כי צריכים לקנות תחילה את מידת האמת ורק אחר-כך להרחיק את השקר.

אמר על כך רבי פינחס מאוסטילה: "שתי הדרכים רמוזות בפרשת ציצית. תחילה נאמר 'וראיתם אותו וזכרתם' ורק אחר-כך 'ולא תתורו' – זו דרכו של בעל התניא. ואילו דרכו של רבי פינחס מקוריץ רמוזה במילים 'למען תזכרו ועשיתם' – תחילה סור מרע ואחר-כך עשה טוב".

  פתגם חסידי

מה אכפת לכם

"עיקר חטאם של המרגלים טמון בחלקו השני של הפסוק 'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם' – מה אכפת לכם איך אתם נראים בעיני אחרים?!" (רבי מנחם-מענדל מקוצק)

  מעשה שהיה

שני צדדים למטבע

הילד רץ בסמטאות המפותלות. הוא הכיר כל משעול ברחובות הצרים של ירושלים העתיקה, והתמצא בהם בקלות. זו הייתה שעת אחר-הצהריים של שבת קיצית, ויצחק אייזנבך, ילד ירושלמי פעלתני ומלא מרץ, יצא אל הכותל המערבי. רגליו נשאו אותו לעבר שער יפו, ומשם פנה במרוצה לתוך העיר העתיקה.

יצחק חצה את שוק הבַשמים, והמשיך לשוק הקצבים ושוק הצורפים. בתי הקפה הדיפו ניחוח עז של המשקה, מהול בריח הקטורת של מעשני הנרגילות. יצחק לא שת ליבו לכל זה. שבת היום, והוא רוצה להגיע אל שריד בית המקדש.

פתאום עצר. עיניו לכדו מטבע זהב נוצץ, המוטל בצד הדרך. פיו נפער בתדהמה; מימיו לא נתקל במציאה כזאת. כבן למשפחה מרובת ילדים ידע כל ימיו רק עוני ומחסור. האוצר המונח לרגליו הצית את דמיונו. איזו רווחה יביא למשפחתו, המתקיימת בקושי!

אבל שבת היום. רגע עמד תוהה סמוך למטבע הנחשק. במוחו הבזיק רעיון: הוא הביט ימינה ושמאלה, לוודא שאיש אינו חומד את מציאתו, ודרך על המטבע בנעלו. החלטה גמלה בליבו: הוא יישאר עומד על המטבע עד מוצאי השבת. רק אז, כששלושה כוכבים יזהרו בשמים, ייקח את המטבע. עדיין נותרו כארבע שעות עד צאת השבת, אך ההמתנה הארוכה לא הרתיעה אותו.

דקות ארוכות ניצב הילד ברחוב ההומה, נטוע במקומו בלי תזוזה, עד שהעמידה הממושכת עוררה את חשדנותו של נער ערבי. "יהודי!", קרא לעברו, "מדוע אתה עומד כאן זמן רב כל-כך?".

תחילה התעלם יצחק מן השאלה, אך הנער הערבי לא הרפה, ויצחק סיפר בתמימות, שתחת נעלו הוא שומר על מטבע יקר, מפני שאינו רוצה לחלל את השבת. עוד בטרם סיים את הסבריו ניגש אליו הנער ודחף אותו בחוזקה. יצחק ההמום לא הצליח להשמיע הגה, והנער כבר נעלם מעבר לבניין ובידו המטבע היקר.

מושפל ומוכה הלם נותר יצחק מוטל על הארץ. המחשבה לדלוק אחרי הערבי אפילו לא עלתה בדעתו. אכזבה עמוקה מילאה אותו על אובדן מטבע הזהב. בראש מורכן קם, ניער את האבק מבגדיו והסתלק מהמקום בבושת פנים. הוא סב על עקבותיו, ושירך את דרכו בחזרה לעבר בית המדרש של האדמו"ר רבי נחום מצ'רנוביל, שבו נהג אביו להתפלל מנחה ולסעוד סעודה שלישית.

איש לא הבחין בדכדוך שאפף את הילד הפעלתן והנמרץ. במקום להתנדב כדרכו לארגון הסעודה השלישית והגשת התקרובת, הצטנף לו בפינת בית הכנסת, אכול רגשות תסכול ועצב, ודמעות חונקות את גרונו.

אך הרבי הבחין בעינו החדה בהתנהגותו החריגה של הילד. הוא ניגש אליו ודרש בשלומו. "האינך חש בטוב?", שאל. "אנו זקוקים לך לעריכת השולחן!", הפציר בו.

לבסוף הצליח לדובב את הילד. בקול בוכים שיתף יצחק את הרבי בפרטי המעשה. הרבי האזין בריכוז לדבריו, ואז אמר לילד: "בוא עמי אל שולחן הסעודה השלישית, ואחר צאת השבת גש בבקשה אל ביתי". הילד הנהן בהסכמה.

אחרי תפילת ערבית התלווה יצחק הקטן אל הרבי, ונכנס אחריו ביראת כבוד לביתו. הרבי בירך את בני ביתו, ופנה אל שולחנו. שם פתח מגירה והוציא מתוכה מטבע זהב, זהה לגמרי למטבע שהתגולל על קרקע הרחוב בעיר העתיקה. "הרי לך מטבע", מסר הרבי את המטבע ליצחק, שעיניו נפערו באי-אמון למראהו. "אבל", הוסיף כממתיק סוד, "אני מעניק לך את המטבע בתנאי אחד".

"ומהו?", תלה הילד עיניים משתוקקות. מה הרבי כבר יכול לבקש?

"אני מבקש ממך שתיתן לי את שכר המצווה שקיימת היום!", אמר הרבי.

"הרבי רוצה את שכר המצווה שלי, תמורת המטבע?", התקשה הילד להבין.

הרבי הניד בראשו לחיוב: "זכית לקדש שם שמים, בהימנעותך מלחלל את השבת. שכר המצווה הזאת גדול מאוד. תן לי אותו, ובתמורה קח את מטבע הזהב".

יצחק הרהר רגע: האם המצווה שעשה גדולה כל-כך, עד שהרבי מוכן לשלם בעבורה מטבע זהב? אכן, הוא חושק מאוד במטבע היקר, אבל אם הרבי מוכן לשלם מחיר גבוה כל-כך תמורת שכר המצווה, אולי מוטב שישמור את השכר לעצמו?

חיבוטי הנפש של יצחק לא היו קלים. אגרופו שכבר חפן את המטבע הנוצץ, נפתח ונסגר חליפות. קולות מנוגדים בתוך נפשו דחקו בו: קח כבר את הכסף! לא, יש כאן זכות נדירה, שאפילו הרבי רוצה אותה! אל תיכנע!

ברגע של אומץ נפלה ההכרעה. הוא הושיט את ידו והניח את המטבע על שולחנו של הרבי. "אם המצווה שלי שווה כל-כך הרבה, אינני מעוניין למכור אותה!", אמר בפסקנות. המטבע שב אל הרבי, ונהרה גדולה התפשטה על פניו.

דבר המעשה נחקק בזיכרונו של ר' יצחק אייזנבך כל חייו, והוא נהג לחלוק את המסר עם ילדיו ונכדיו. באותו מוצאי שבת הוטמעה בו ההמחשה החיה על ערכה של מצווה יותר מכל מה שלמד מעודו...

(על-פי 'בנתיבות המגיד')

  לומדים גאולה

גיור – רק עכשיו

התורה והמצוות ניתנו לעם ישראל בלבד. הגויים נדרשים לקיים את שבע מצוות בני נח, שהן אבני-היסוד לחברה אנושית מתוקנת. אנחנו צוּוינו מפי ה' בהר סיני למסור את שבע המצוות הללו לכל בני האנוש.

לעם ישראל ולעמי העולם תפקידים נבדלים זה מזה. תפקידם של היהודים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו), ואילו תפקידם של הגויים להבטיח את יישובו התקין של העולם, "לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיה מה,נח) – ליישב את העולם ולעשותו למקום שטוב לחיות בו, עולם של אמונה, צדק ויושר.

הניצוצות ייגאלו

ועם זה, אף שלגויים שמור תפקיד מיוחד, בכל-זאת ניתנה להם אפשרות להתעלות ולזכות בתפקיד המיוחד שניתן ליהודים, על-ידי התגיירות. אמנם היהדות איננה שואפת לעשות את כל בני-האדם ליהודים. נהפוך הוא, גוי שבא להתגייר אנו מצוּוים לדחותו בראשונה. זאת משום שאין לנו שום עניין להפוך גויים ליהודים. אך מי שרוצה מאוד ומתעקש להיות יהודי – אנו מצוּוים לקבלו כאחד מאיתנו והוא נעשֶה יהודי לכל דבר.

אלא שאפשרות זו קיימת רק בזמן הזה. בזמן הגאולה לא יהיה אפשר להתגייר. הגמרא (יבמות כד,ב) אומרת: "אין מקבלין גרים לימות המשיח". גם בימי דוד ושלמה, שבהם היה מעמד העם היהודי רם ונישא, לא קיבלו גרים. הטעם הפשוט לכך, שבתקופות כאלה אין ביטחון שהרצון להתגייר אכן נובע מתשוקה להצטרף לעם ה', ולא מפחד היהודים או משאיפה ליהנות מהמעמד המכובד של עם ישראל. לכן בזמן הגאולה, שבו יתגלה לעין כול המעמד המיוחד והנעלה של עם ישראל, ודאי שכל הגויים ירצו להיות יהודים וליהנות מהשפע הרוחני והגשמי הרב שיינתן לעם היהודי, ואין הדבר מעיד על הזדהות אמיתית עם ייעודו הרוחני של עם ישראל.

בתורת החסידות (אור התורה האזינו א'תרפד-ה) מבואר טעם פנימי ועמוק יותר לדחיית הגרים בימות המשיח. כל עניין הגרים הוא בירור וגאולת ניצוצות קדושים שנפלו בין אומות העולם, אך בזמן הגאולה יושלמו כל הבירורים וממילא לא יהיה מקום לגיורי גויים (ראו עוד בעניין זה בזוהר ח"ב, קכ,ב; ח"א כו,ב, ועוד).

תפקיד הגויים לעתיד

תפקידם של הגויים בימות המשיח יתבטא במתן סיוע לעם ישראל למלא את ייעודו, כפי שנאמר (ישעיה סא,ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר – אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם". ומה נעשה אנחנו? ממשיך הנביא: "וְאַתֶּם – כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ, מְשָׁרְתֵי אֱלֹקֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם". אומות העולם יראו זכות גדולה בהושטת סיוע לעם ישראל, כדי שיוכל למלא את תפקידו. כאשר העולם כולו יגיע לתיקונו יתוקנו גם היחסים בין ישראל לעמים ויעמדו במתכונתם הנכונה כפי כוונת הבריאה.

תיקון זה של העולם יהיה בסוף תהליך הגאולה (על-פי הסדר של הרמב"ם), לאחר בניין בית המקדש השלישי וקיבוץ כל נידחי ישראל. אז יגיע השלב שבו יתקן המשיח את העולם כולו ויביאו על שלמותו. ומבחינה מסוימת, עיקר חידושו ושלמותו של המשיח – בתיקון העולם דווקא (ראו התוועדויות תשמ"ח כרך ג, עמ' 145). שכן שלמותו של עם ישראל וקיום התורה מתוך מנוחה כבר היו במידה מרובה בימי שלמה ובימי חזקיה, אך תיקון אומות העולם לא היה מעולם. זה כוחו הגדול של משיח צדקנו, "אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים; אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ, וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד" (ישעיה יא,י).

  חיים יהודיים

"פתאום גילינו את אבא"

"את אבא הכרנו למעשה אחרי פטירתו", אומר הגאון הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, בשיחה מיוחדת לקראת יום ההילולא של אביו, הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל. "בחייו הסתיר הכול מאיתנו, אם כוח הברכות ואם עצות מופלאות שחלק עם שותפי סוד, והזהירם שלא לספר דבר".

גם הציבור התוודע יותר ויותר לגדולתו בתשע השנים שחלפו. כחמישה-עשר ספרי הלכה חדשים שלו הופיעו בשנים האלה. "בחיי אבא יצאו לאור חמישה ספרים בלבד מתורתו", מסביר הרב שמואל. "את רוב זמנו וכוחותיו הקדיש לשיעורי תורה, לביקורי חיזוק, לשיחות אישיות. אבל עכשיו, בכל שנה יוצאים עוד ועוד ספרים, על-ידי מכון הוראה מיוחד שמנהל אחי, הרב יוסף".

שליחות ברוח הרב

הרב אליהו מציין את בית המדרש הגדול שאחיו מנהל בירושלים. מאות אברכים לומדים שם, בדרכו של אביו: "האברכים מוסמכים לרבנות ויוצאים לשליחות בקהילות בחו"ל. גם בארץ הם מקימים מרכזים תורניים".

לוח הזמנים של רב העיר צפת עמוס. את יומו הוא פותח בשעת בוקר מוקדמת וחותם מאוחר בלילה. "אני מנסה להמשיך במשהו את מה שאבא עשה. לפעמים אני מצליח", הוא מצטנע. כמו האב, גם בנו אינו חת מלהתייצב כחומה בצורה בסוגיות ציבוריות הדורשות עמידה תקיפה.

הרבי על הקו

"אבא היה אומר דברים ברורים, אבל בהארת פנים", הוא אומר. "תמיד ראה לנגד עיניו את הצורך להגן על קודשי ישראל. פעם אחת אפילו נכלא על נחישותו זו, בהיותו צעיר לימים. הרב חיפש תמיד לחזק את קדושת השבת, את ערכי המשפחה היהודית. כשחש סכנה, אמר את דעתו בנחרצות ובלי פחד. קו אדום בעבורו היה פגיעה בהלכה; בענייני ארץ ישראל, השבת, הצניעות וכדומה".

קשר מיוחד היה בין הרב אליהו לרבי מליובאוויטש. הרב שמואל זכה להיות באחד הרגעים שסיפקו הצצה לקשר הזה. "זה היה בחצות הלילה, כמדומני בשנת תשנ"ב. הטלפון בבית צלצל. הרמתי את השפופרת ושמעתי את קולו של הרבי. הוא אמר את שמו הפרטי ושאל אם אפשר לדבר עם הרב אליהו. מייד העברתי את הטלפון לאבא. לא העזתי לשאול, לא באותו לילה ולא אחר-כך, מה היה באותה שיחה. אפשר לשער שאלה דברים העומדים ברומו של עולם".

להפוך את נקודת המבט

את חסרונו של אביו הוא חש יום-יום. "בכל פעם שאנשים באים לבקש ברכה או עצה, אני אומר לעצמי, חבל שהרב לא פה. הוא חסר מאוד גם למנהיגי ציבור, שנהגו להיוועץ בו דרך קבע".

כשהוא מתבקש לבחור רגע שנחרת בליבו מימיו בצל אביו הוא בוחר רגע מפתיע: "שנה אחת, במוצאי חג הפסח, אבא ראה יהודים עומדים בתור במאפיית אנג'ל. בתחילה התפלא: 'מה הלהיטות? חכו עוד יום'. אך מייד התעשת ואמר: 'וכי באתי לעולם לקטרג על יהודים? ראו אילו יהודים יקרים! הם אוהבים מאוד לחמניות, אך לכבוד ה' יתברך ויתרו עליהן שבעה ימים'. הסיפור הזה מלמד איך אפשר להפוך מבט שלילי לראייה חיובית".


לא לקטרג על יהודים. הרב שמואל אליהו

  פינת ההלכה ומנהג

טלית-קטן בלילה

שאלה: האם אפשר לייעד לשינה בלילה טלית-קטן שבלתה, באופן שאין לובשים אותה כלל ביום?

תשובה: נאמר בפרשת ציצית (במדבר טו,לט): "וראיתם אותו", ועל כך אמרו חז"ל: "פרט לכסות לילה", שפטורה ממצוות ציצית. ונחלקו בזה הראשונים: לפי הרמב"ם, כל מה שלובשים ביום (אפילו בגד המיוחד ללילה) חייב, וכל מה שלובשים בלילה (אפילו בגד המיוחד ליום) פטור. לפי הרא"ש, בגד המיוחד ליום, או ליום ולילה, חייב אפילו כשלובשים אותו בלילה, ואילו בגד המיוחד ללילה בלבד פטור אפילו כשהוא נלבש ביום.

למעשה, נפסק להחמיר ככל השיטות, ולכן אין לברך אלא על ציצית בבגד של ארבע כנפות שלובשים אותו ביום, והוא בגד המיועד ללבישה ביום. כמו-כן אין ללבוש בגד כזה בלי שתהיה בו ציצית, אם הוא מיוחד ללבישה בלילה ורוצים ללובשו ביום, או שהוא בגד המיוחד ללבישה ביום ורוצים ללובשו בלילה.

בסידור אדמו"ר הזקן כתב: "והמדקדקים נוהגין לישן בטלית-קטן, א) כדי שאם יישן על היום - לא יהיה ערום בלא מצוות; ב) וגם לא יצטרך ללובשו קודם נטילת ידיים לעבור על קדושת הזוהר... ואף אם פשטו מעליו וחזר ולבשו בלילה, אין בו משום 'בל תוסיף', מאחר שיש אומרים שכסות יום חייב בלילה; ג) וכן על-פי הסוד יש מצווה בלבישת טלית-קטן בלילה".

ה'צמח צדק' כתב: "יש להיזהר לישן בלילה בטלית-קטן המיוחד ליום ולילה, כיוון שיש לומר שעל-ידי זה מקיים מצוות ציצית גם בלילה".

על כן ראוי לייעד לשינה בלילה טלית-קטן שמשתמשים בה גם ביום.

מקורות: מנחות מג,א. טושו"ע, רמ"א ונו"כ ושו"ע אדה"ז ר"ס יח. סידור אדה"ז (נדפס במהדורת השו"ע החדשה ח"א ס"ע תרטו). צמח צדק, פסקי דינים עמ' 5.

  מושג ברגע

לבדוק בציציות

הביטוי 'לא לבדוק בציציות' בא לבטא קבלה של כל אחד ואחד, בלי להעמיד לפניו תנאים. אך האוּמנם בדיקה בציציות היא דבר שלילי?

ובכן, בדיקת הציציות היא דבר שכל יהודי עושה קודם שהוא מברך על הציצית.  חוטי הציצית עלולים להיקרע בצורה הפוסלת אותם. אם נברך את הברכה במצב כזה, זו תהיה ברכה לבטלה. לכן בודקים את הציציות, לוודא שהן כשרות.

אז את הציציות בהחלט צריך לבדוק, אבל מזה נולד הביטוי המושאל. כי יש מצבים שבהם אין לבדוק ולפשפש יתר על המידה. צריך לאהוב כל יהודי בלי לבדוק בציציותיו. לעזור לכל יהודי בלי לדקדק אם הוא ראוי לעזרה או לא. לבדוק בציציות ולא ביהודים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)