חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1693 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך, י"א בסיוון ה'תשע"ט (14/06/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1693 - כל המדורים ברצף
היגיון מול דפי מסרים
חדש על המדף
השילוב בין משה לאהרון
משה רבנו
הנעלבים ואינם עולבים
מה עושים בשתי העיניים
הלוואה חלומית
חזרת הנבואה
בהעלותך את הנרות בנורמנדי
ענווה ומנהיגות

מס' 1693, ערב שבת-קודש פרשת בהעלותך (נשא בחו"ל), י"א בסיוון ה'תשע"ט (14.06.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

היגיון מול דפי מסרים

ההנחה היא שאם ערוצי השיח הציבורי יוצפו בשלל ססמאות, הן יתקבלו כאמיתות, ואחר-כך הציבור כבר יגלגל אותן הלאה

ויכוח עתיק יומין מתנהל בשאלה אם 'עולם=גולם', או שהציבור אינו טיפש ואי-אפשר להוליכו שולל. התשובה, ככל הנראה, מורכבת. יש ציבור שהוא בבחינת 'עולם=גולם', ויש מי שבוחנים דברים בחשיבה עצמאית ואינם נוהים אחרי ססמאות ריקות מתוכן.

הדרך שבה מתנהל השיח הציבורי אצלנו מעידה על נטייה גוברת והולכת בקרב גורמים מסוימים לראות בציבור עדר של שוטים, שדיי בהפרחת ססמאות קולנית כדי לגרום לו להצטרף למקהלה.

לאן נעלמו השאלות

ראו את הצעקה (המתואמת והמתוזמרת, יש לומר) שקמה בעקבות הפרסום כי המפלגות החרדיות ביקשו במשא ומתן הקואליציוני לתקן את החוק, בדרך שתאפשר לקיים אירועים בהפרדה בין נשים לגברים. 'איראן זה כאן', 'כפייה דתית', 'מדינת הלכה', 'הדרת נשים', 'כניעה לחרדים' – אלה הססמאות ששמענו בתגובה על הפרסום.

כי כך הדברים מתנהלים בימינו. אסטרטגים במטות המפלגות ויחצנים המשרתים שורה של ארגוני נשים וכדומה מעבירים דפי מסרים, שבהם המרואיינים והמגיבים מתבקשים לחזור שוב ושוב על כמה מנטרות. בדפי המסרים נאמר: הכניסו 'איראן' בכל משפט שני, אִמרו שוב ושוב 'מדינת הלכה', הרימו קול נגד 'הכפייה הדתית', זעקו שיש כאן 'הדרת נשים', וסַכמו במשפט המחץ שלפנינו 'כניעה מבישה לחרדים'.

ההנחה היא שאם ערוצי השיח הציבורי יוצפו בשלל הססמאות האלה, הן יתקבלו כאמיתות, ואחר-כך הציבור כבר יגלגל אותן הלאה, בלי לחשוב לרגע אם יש בהן ממש. כי מי מתעמק בימינו במהותם של דברים.

בעולם תקין הייתה התקשורת דווקא זו שאמורה לשאול את השאלות הנכונות. איפה הכפייה הדתית בהצעת חוק המבקשת לאפשר לציבור דתי את הזכות לקיים אירועים ציבוריים בהפרדה? על מי בדיוק כופים משהו? ואיך אירוע שיש בו מקום הן לגברים הן לנשים נהפך ל'הדרת נשים'? ואולי ההפך הוא הנכון, והאיסור התמוה על קיום אירועים בהפרדה הוא המדיר נשים שומרות מצוות משורה של אירועים שהיו רוצות להשתתף בהם?

חזרה לשפיות

מאז ומעולם נערכו אירועים בהפרדה, בעבור הציבור הדתי והחרדי, עד שקם עלינו אותו אקטיביזם משפטי, שבאמצעותו מנסים להשליט השקפת עולם מסוימת על כלל הציבור. וכך פקידה במשרד המשפטים החלה לפעול מתוך פעלתנות-יתר, ושיגרה לרשויות מקומיות מכתבים האוסרים עליהן לממן אירועים בהפרדה. אירועי תרבות דתיים בוטלו, וארגוני זכויות האזרח לא קמו לזעוק על גזל כבשת הרש מהציבור הזה.

התקשורת, שהייתה אמורה להתרעם על העוול, הצטרפה למקהלה והוסיפה להדהד את הססמאות השקריות. עכשיו לך ונסה לצעוק את האמת שהמלך עירום כשמקהלה שלמה מתפעלת מבגדי המלכות המפוארים שלו...

את הזכות לקיים אירועים בהפרדה צריך היה להבטיח מכבר. יהודים שומרי תורה ומצוות אינם אזרחים סוג ב במדינה. גם להם מותר לקיים אירועי תרבות בדרך המתאימה לערכיהם ולאורח חייהם. האיסור לממן אירועים כאלה הוא הכפייה. תיקון החוק אינו 'כניעה', אלא חזרה לשפיות.


בטיימס סקוור במנהטן אפשר לעשות 'הבדלה' בהפרדה לאלפי צעירים (צילום: בנצי ששון)

  ספרים

תניא – חסידות מבוארת
מאת רבי שניאור-זלמן מלאדי
בהוצאת קה"ת

כרך שישי של ספר התניא, מבואר על-ידי מערכת 'חסידות מבוארת'. הכרך מבאר את הפרקים לה-לח. 496 עמ'. טל' 039606018.

אור הרשב"י
ליקוט ועריכה הרב חיים ששון
בהוצאת המחבר

אוצר מקיף שהוא לקט מספרי אדמו"רי חב"ד על רבי שמעון בר-יוחאי, כוחו הנעלה ומעלת יום ההילולא שלו, ל"ג בעומר. תורותיו של כל אדמו"ר מובאות בשער נפרד. 572 עמ'. טל' 025806268.

סידור הליכות התפילה
מאת הרב שלמה-יוסף אוביץ
מהדורת הוכמן

סידור שנועד להאהיב את התפילה ולקרב אותה אל המוח והלב. את נוסח התפילה מלווים שני מדורים: הליכות התפילה – מבנה התפילה, מקורותיה וחשיבות עניינה; רוממות התפילה – הרחבה בנושאים השייכים לקטע התפילה. 1142 עמ'. טל' 036741912.

  שלחן שבת

השילוב בין משה לאהרון

פרשתנו נפתחת בציווי: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת". ציוויים רבים בתורה נמסרו למשה כדי שיאמרם לאהרון. אהרון גם היה הראשון שלמד מפי משה, כפי שרש"י מפרש (תשא לד,לב): "כיצד סדר המשנה? משה היה לומד מפי הגבורה, נכנס אהרון – שנה לו משה פרקו וכו'".

ואולם ציוויי הדלקת המנורה מתייחדים בכך, ששניהם – משה ואהרון – מודגשים כמקבלי הציוויים. בפעם הראשונה שבה התורה מצווה על המנורה, בתחילת פרשת תצווה, הדברים מופנים למשה בלבד: "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן" (אף שהשמן הוא קרבן ציבור). אחר-כך, בפרשתנו, הציווי "בהעלותך את הנרות" מופנה לאהרון דווקא, אף שכל כוהן רשאי להדליק את המנורה.

שני רועים

מה ייחודם של משה ואהרון, שדיני הדלקת המנורה נמסרו אליהם דווקא? הדבר יובן על-פי המבואר בזוהר (חלק א, רסו,ב), שמשה הוא 'שושבינא דמלכא' [=השושבין של המלך] ואהרון 'שושבינא דמטרוניתא' [=השושבין של המלכה]. על-ידי שניהם נעשה הייחוד של הקב"ה (המלך) ובני ישראל (המלכה).

משה ואהרון הם מ'שבעת הרועים' שמעניקים שפע לכללות נשמות ישראל, כמו רועה המזין את צאנו. בנשמתו של כל אחד ואחד מבני ישראל יש בחינת 'משה' ובחינת 'אהרון'. עניינו הרוחני של משה הוא הורדת הקדושה האלוקית מלמעלה למטה, ואילו 'אהרון' מגלה בקרב בני ישראל את הרצון והתשוקה לקבלת אור אלוקי זה.

מהפסגות הגבוהות

בכוחו של אהרון הכוהן עושה יהודי את נפשו 'כלי' לקליטת האור האלוקי. רק כאשר הנפש פתוחה להכיל את השפע האלוקי, הקדושה יורדת מלמעלה על-ידי משה ונתפסת בנפשו של היהודי. זה ה'ייחוד' שבין הקב"ה ובני ישראל, כאשר הללו יכולים לקבל בתוכם את האור האלוקי.

פעולתו של משה להוריד את הקדושה למטה נעשית על-ידי התורה, שנקראת על שמו – "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג,כב). החוכמה האלוקית ירדה מהמדריגות הרוחניות הגבוהות ביותר אל העולם התחתון. ובכל-זאת התורה נותרת בטהרתה, כפי שהייתה בהיותה בשורשה העליון, בחוכמתו יתברך.

להפוך לנר

מן העבר השני, פעולתו של אהרון הכוהן היא לרומם את ה'מטה' למעלה, בכך שהוא מגלה אצל היהודי את הנקודה הקיימת בתוכו, שאינו רוצה ואינו יכול להיפרד מאלוקות. לפעמים נקודה זו מעומעמת בנפשו ואינה באה לידי ביטוי בהתנהגותו היום-יומית. על-ידי אהרון האמת הזו מתפרצת ומתגלה, ומחוללת שינוי באורח המחשבה, הדיבור והמעשה של היהודי.

זה עניינו של אהרון – "בהעלותך את הנרות", להעלות את נשמות ישראל שנמשלו לנרות. פעולתו של אהרון נותנת כוח לכל יהודי לרומם את עצמו ולהיות נר מאיר, ובאופן שבו ניכרת האחדות של הקב"ה עם בני ישראל.

(תורת מנחם, כרך נג, עמ' 109)

  מן המעיין

משה רבנו

עובד מתוך אמונה

״לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא״ (במדבר יב,ז). אף שהיה יכול להגיע לכל דבר דרך התבונה, כבן-בית שיכול לראות כל דבר משורשו, בכל-זאת "בכל ביתי נאמן הוא" – הוא עובד ה׳ מתוך אמונה.

(המגיד ממזריטש)

שלושת עבדיו

שלושה קרא להם הקב"ה בתורה 'עבדי': "אברהם עבדי", "עבדי כָּלֵב", "עבדי משה". שלא אמרו לשום אדם 'אדוני' או 'עבדך'. וכמו שאמרו חז״ל (ברכות) שלא רצו להזכיר מלכות שמים אצל מלכות בשר ודם.

(משך חכמה)

הנבואה טבעוֹ

כל הנביאים היו צריכים להשתנות בזמן הנבואה על-ידי התפשטות הגשמיות ולהיעשות כברייה חדשה, כמו שנאמר שבשעה שהנבואה הייתה שורה עליהם היו פניהם מאירות כלפידים. נמצא שאין הנבואה דבוקה בהם בעצם. ואילו משה רבנו, כשהיה צריך לדבר עם הבריות, שם על פניו מסווה והתלבש בגשמיות. כי כשהנבואה דיברה בו היה בעצם טבעו.

(שפת אמת)

אי-אפשר להכחיש

אם שני נביאים מכחישים זה את זה בנבואתם – שניהם מוכחשים, אבל נבואת משה רבנו אי-אפשר לשום אדם להכחישה. וכך אומר הרמב״ם (הלכות יסודי התורה ח,ג): ״אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים וביקש להכחיש נבואתו של משה רבנו, אין שומעין לו״. זהו ״בכל ביתי נאמן הוא״ – אי-אפשר להכחישו.

(עיטורי תורה)

למה "וייחר אף ה'"

״וייחר אף ה׳ מאוד ובעיני משה רע״ (במדבר יא,י). למה ״וייחר אף ה׳ מאוד״? משום ש״בעיני משה רע״ – שהפעם לא לימד זכות על בני ישראל.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ׳ב)

במחנה בעת הפורענות

״ויאסף משה אל המחנה״ (במדבר יא,ל). בשעה שחש משה רבנו שפורענות מתרגשת ובאה על ישראל – העונש הכבד בקברות התאווה – נטל את אוהלו, שנמצא כל הזמן מחוץ למחנה, ונטה אותו ״אל המחנה״. אם פורענות באה על העם, רצונו להיות עמו ובתוכו.

(לקוטים חדשים)

ונחנו מה

״והאיש משה עניו מאוד מכל האדם״ (במדבר יב,ג). ראשי התיבות של 'אדם' הם: אברהם, דוד, משה. אלה שלושה שהצטיינו במידת הענווה. אברהם אמר: ״ואנכי עפר ואפר״. דוד אמר: ״ואנכי תולעת ולא איש״. הרחיק לכת משה בענוותנותו, שאמר: ״ונחנו מה״.

(של״ה)

רבי כריבונו-של-עולם

אילו היה לי רבי כריבונו-של-עולם, הייתי אף אני משה רבנו. ואם תאמרו, מפני מה אין לי רבי כריבונו-של-עולם? משום שאין אני משה רבנו.

(החתם סופר)

  אמרת השבוע

הנעלבים ואינם עולבים

העיר סלונים סערה: יהודי תושב העיר החל לפתוח את חנותו בשבת. רב העיר, רבי מרדכי וייצל רוזנבלט, הִתרה בו כמה וכמה פעמים, ומשהוסיף זה לעמוד במריו, גזר עליו נידוי. בעקבות זאת חדלו בני העיר לפקוד את חנותו.

בחמתו נכנס היהודי לביתו של הרב ואיים עליו באקדח. קמה מהומה, שכנים תפסו את האיש וגם המשטרה הוזעקה. עד מהרה עמד האיש למשפט.

ביום המשפט בא הרב לדיון. לתדהמת כולם לימד זכות על האיש וביקש והפציר לזכּוֹתו בדין, ולא נח ולא שקט עד שכך היה. בעבור העיר כולה זה היה שיעור במידת הענווה.

  פתגם חסידי

מה עושים בשתי העיניים

"למה ניתנו לאדם שתי עיניים? כדי שבעין אחת יראה את מעלותיו של חברו, ובעין השנייה יראה את חסרונות עצמו" (רבי מאיר מפרמישלן)

  מעשה שהיה

הלוואה חלומית

שם משפחתו של ר' חיים לִיכְטצִיהֶר, חסיד תם וירא שמים מהעיר וורקה שבפולין, העיד על עיסוקו – יצרן נרות. באותן שנים טרם הומצאה הנורה החשמלית, ובבית המלאכה הקטן שלו עמל ר' חיים על ייצור נרות שעווה פשוטים שסיפקו אור צנוע בסביבתם.

בגֵו כפוף היה ר' חיים רוכן על חומרי הגלם, ומוציא מתחת ידיו עוד נר ועוד נר, שנמכרו בפרוטות עלובות ובקושי סיפקו לחם דל למשפחתו הברוכה. ואולם בשעה שידיו עסקו בעבודה היה ראשו נתון במחוזות אחרים. הוא הגה בסוגיה שלמד אמש, בתום יום עבודה מפרך, או הרהר בענייני עבודת הבורא.

מפלט מעסקי החולין מצא ר' חיים בחצר ה'סבא' מרדזימין, רבי יעקב-אריה גוטרמן. שם קרנה דמותו של ר' חיים, בסופגו קדושה והתרוממות הנפש עד לביקורו הבא. אם בביתו לא הייתה דעתו נתונה יתר על המידה לעניינים גשמיים, על-אחת-כמה-וכמה בשהייתו בחצר הקודש ברדזימין. שם נשמתו הייתה פושטת לגמרי את הבלי העולם ומתעלה לשמי רום.

שנים חלפו. ר' חיים התפרנס בדוחק, אך שמח בחלקו. ילדיו בגרו והגיעו לפרקם. עכשיו מצוקת הממון הקבועה נהפכה לאבן הרובצת עליו. הוא הביט בעצב בילדיו המתבגרים, והצעות שידוכים אין, בשל עוניו הרב.

רעייתו פנתה אל בעלה בזעקה: "מדוע אינך פונה אל רבנו שיברכנו? המוני יהודים נוסעים לרדזימין ורואים ישועות. בקש גם אתה!".

הודה ר' חיים כי הצדק עם רעייתו, ארז צרור קטן ויצא לדרך. ככל שהתקרב לרדזימין, כך גברה השתוקקותו לחזות בפני הצדיק. רגליו קלו ונפשו התרוננה. אך דרכו רגליו בחצר הקודש, שכח לגמרי את סיבת בואו. הוא אסף מלוא חופניים קדושה ויראה, ונפשו התבשמה מדברי התורה ומאורחותיו הטהורים של ה'סבא'.

רק כשכבר היה בדרכו לשוב לוורקה קלט פתאום כי לא מילא את המטרה שלשמה בא. הוא סב על עקבותיו, והתייצב שוב מול רבו. "מדוע חזרת?", תהה הרבי.

ר' חיים השפיל את מבטו. בנימת התנצלות שח לפני הרבי את מצוקתו. "ומה בעניין עסק ייצור הנרות?" שאל הרבי, "האין בו לספק לך רווחה כלכלית?".

ר' חיים נאנח. "הסוחרים מעריכים מאוד את תוצרתי", אמר, "אולם בתנאים הנוכחיים ההספק שלי דל וממילא גם הרווח קטן".

"אולי תשיג הלוואה, שתאפשר לך להשקיע בבית מלאכה גדול יותר?", הציע הרבי.

"מי ייתן לי הלוואה?", השיב ר' חיים בחיוך מריר. "אצלנו לוקחים הלוואות בריבית מהפריץ, ראש העיר, אולם הלה ודאי ישלחני מעל פניו בבושת פנים".

"לך אליו!", הפתיע הרבי את החסיד, "ובקש ממנו שילווה לך שלוש-מאות רובלים. הוא ייענה לך!".

ר' חיים לא היה זקוק ליותר מכך. בלב קל מיהר לשוב לוורקה, ופנה היישר אל ביתו של הפריץ.

"שלוש-מאות רובל?", תמה הפריץ, "לשם מה זקוק אתה לסכום כזה?".

ר' חיים פירט בהתלהבות את תכניותיו להרחבת העסק. "אייצר כמות גדולה של נרות, ואמכור אותם בסיטונאות".

"נשמע משכנע", הנהן הפריץ, "מה העירבון שתיתן לי?". ר' חיים השיב מייד: "אמשכן את ביתי!".

הפריץ ביקש שהות להרהר בבקשה. באותו יום פגש אחד מפרנסי הקהילה היהודית, ושאל אותו על מצבו הכלכלי של ר' חיים. הלה הניח שר' חיים ביקש הקלה במיסים, וברצותו לעזור לו אמר שהוא עני מרוד, המתקשה להביא לחם לפיות ילדיו.

בשובו של ר' חיים אל הפריץ זכה למטר גידופים ועלבונות. "איך אתה מעז להעמיד פנים של לווה הגון, בשעה שעני ואביון אתה?! הסתלק מכאן!".

ר' חיים יצא מביתו בלב כבד. רגליו נשאוהו מאליהן לרדזימין. "הלוא אמרתי לך שהוא ילווה לך!", אמר לו הרבי בנימת תרעומת. "אמרתי וכך יהיה! רק אני מזהירך שלא תשיב לפריץ את הכסף אלא כנגד שטר החוב!".

הנהן ר' חיים ושב לוורקה. אך דרכו רגליו על מפתן ביתו, וכבר בא שליח מאת הפריץ והזמינו לבוא אליו מייד.

"הו! סוף-סוף באת!", קידמו הפריץ בחביבות, שלא היה בה שמץ מהתנהגותו הקודמת. "אמור לי, בבקשה", הוסיף, "מיהו היהודי הזקן שטורד את שנתי לילה אחר לילה, ומצווה עליי להלוות לך את הכסף? הוא מזכיר לי שלפני שנים רבות יהודי אחד הפקיד בידי שלוש-מאות רובלים, אך נפטר ואיש לא בא לדרוש את כספו. הזקן הזהירני שאם לא אציית לדבריו – איענש קשות!".

ר' חיים הודה לו על נכונותו להעניק לו את ההלוואה. הפריץ מנה לידיו של ר' חיים שלוש-מאות רובלים, וזה מילא שטר חוב ובו התחייבותו להשיב את ההלוואה כאשר המלווה ידרוש זאת.

עברו כמה ימים. הפריץ חפץ לעשן, וברגע של היסח הדעת נטל דף שהיה מונח על שולחנו, גלגל לתוכו טבק, ושאף להנאתו מן העשן. רק כשסיים לעשן את הסיגריה גילה שדף הנייר לא היה אלא שטר ההלוואה של ר' חיים! "יהי לו הכסף למתנה", אמר בליבו.

ור' חיים, בַהלוואה שקיבל פתח בית מלאכה גדול, החל להתפרנס בכבוד, והשיא את ילדיו ברוחב לב.

(על-פי 'הסבא קדישא מראדזימין')

  לומדים גאולה

חזרת הנבואה

אחד מביטויי הגלות הוא הסתלקות הנבואה. אחרי חורבן הבית הראשון, כשנגנזו הארון והלוחות, חלה ירידה תלולה ברמת הנבואה, כפי שהגמרא אומרת (יומא ט,ב; סוטה מח,ב; תוספתא שם פרק יג,ד. סנהדרין יא,א): "משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל".

מוסבר על כך (עבודת הקודש חלק ד, פרק כד), שאף שהנביאים האחרונים נתנבאו גם אחרי גניזת הארון זה היה "לפי שקיבלו נבואתם ועדיין האור היה מתנוצץ", ולכן הייתה נבואתם "במשלים וחידות ולמטה ממדרגת הנביאים הראשונים". אולם לאחר מכן נעלמה גם רמת הנבואה הזאת. בספר ה'עיקרים' (מאמר ג, סוף פרק א) מבואר, שאף שבזמן הבית השני "היו חסידים ואנשי מעשה ראויים לנבואה יותר מבבית ראשון", "לא היה שם נבואה, לפי שלא היה שם ארון".

נבואה בהדרגה

בדורות שלאחר מכן איננו מוצאים עוד גילויים של נבואה ממשית, אלא רק של השראת רוח הקודש. כל זה מוכיח שעם החורבן נסתיימה תקופת הנביאים, ולאחר מכן אין רוח הקודש מצויה כמקודם, ואף אין היא בדרגה שהייתה בימי הנביאים – אף שפה ושם עדיין יש גילויים של צדיקים שרוח ה' דיבר בם. זה חלק מההסתר של הגלות, שמחריף והולך ככל שהגלות מתמשכת.

הנבואה תחזור בזמן הגאולה, ויתרה מזו, תהיה התגלות עצומה של רוח נבואה, שתחול לא רק על יחידי סגולה, אלא על כל ישראל. כך נאמר (יואל ג,א) "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם". במדרש (תנחומא סוף פרשת בהעלותך) נאמר על כך: "אמר הקב"ה: בעולם הזה יחידים נתנבאו, אבל לעולם הבא, כל ישראל נעשין נביאים".

כשם שהסתלקות הנבואה הייתה הדרגתית, גם חזרת הנבואה באה בהדרגה. לקראת הגאולה מתחילה התעוררות מיוחדת של נבואה ורוח הקודש. הרמב"ם (איגרת תימן, פרק ג) מביא חשבון שקיבל בקבלה מאבותיו, שלפיו אמורה הנבואה לחזור לקראת סוף האלף החמישי. הרמב"ם מוסיף: "אין ספק כי חזרת הנבואה ממה שיקדם למשיח". ואכן, באותו זמן הופיעו צדיקים גדולים ששרתה עליהם רוח הנבואה, כמו ר' שמואל החסיד (אביו של ר' יהודה החסיד), ר' אלעזר בעל ה'רוקח', הרמב"ן, הראב"ד (שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו), ר' עזרא הנביא, ור' יהודה החסיד (שעליו כתוב, שלו היה חי בימי הנביאים – היה נביא).

"עתידות קולע אל השערה"

כשהתקרבנו יותר לביאת המשיח זכינו להתגלות מחודשת של רוח הקודש, וזאת אצל צדיקי החסידות, החל בבעש"ט והמגיד ממזריטש ועד גדולי החסידות האחרים. הם נשאלו שאלות שבעבר נהגו לשאול כמותן רק אצל נביאים, וענו תשובות שרק ברוח הקודש אפשר היה לאומרן.

כך כותב אדמו"ר ה'צמח צדק' (ספר החקירה, מצוות עדות, סוף פרק ח, עמ' סה,א) על הבעש"ט ובעל התניא: "הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים. פלאי פלאות, ניסים היוצאים מהטבע, היו נראים על-ידו... גם מזקני נ"ע שמענו עתידות קולע אל השערה".

התגלות גדולה של נבואה מופיעה גם אצל המשיח, אפילו קודם הגאולה, כהכנה לרוח הנבואית העצומה שתשרה עליו לאחר מכן (כפי שהרמב"ם מציין בהלכות תשובה פרק ט, הלכה ב, שהמשיח "נביא גדול הוא, קרוב למשה רבנו"). הוא מודיע בנבואה לעם ישראל על הגאולה הקרובה ומכין את העם לקראתה.

  חיים יהודיים

בהעלותך את הנרות בנורמנדי

המניין שעמד בבית העלמין הצבאי בחבל נורמנדי שבצרפת היה נרגש. זה היה רגע מצמרר. הצלב שעמד מעל קברו של החייל היהודי הורם ובמקומו הונח עמוד ובראשו מגן דוד. הקדיש שלאחר מכן נאמר בהתרגשות עצומה ומתוך תחושת הקלה ושמחה.

בבית העלמין הזה טמונים אלפי חיילים אמריקאים, שהיו בין מאה וחמישים אלף חיילי בעלות הברית שפלשו לנורמנדי בפלישה הגדולה, לפני שבעים וחמש שנים, מהלך שפתח חזית שנייה במלחמה נגד גרמניה והיה ראשית קיצה של גרמניה הנאצית.

אישור חריג מוושינגטון

הטקס הצנוע חתם חודשים של התדיינות מול הרשויות בארה"ב, שקיבלו בשעתו מצרפת את הבעלות על בית העלמין. הכול החל לאחר פנייה מבני משפחתו היהודים של החייל, שביקשו להחליף את הצלב בסמל יהודי. גורמים ב'ישיבה אוניברסיטי' והרב הצבאי האמריקאי, יעקב שכטר, פעלו בוושינגטון לקידום ההחלטה להעניק את האישור החריג.

בין המשתתפים במעמד המרגש היה הרב מרדכי לוין, שליח חב"ד בעיר קן, אחת הערים החשובות בחבל נורמנדי. בשעה ששוחחנו עמו, בשבוע שעבר, היו רחובות עירו חסומים, בשל הטקס לציון שבעים וחמש שנים לפלישה, בהשתתפות מנהיגי העולם ובהם נשיא ארה"ב.

מיפוי של קברי היהודים

הרב לוין, שהביא עמו את מניין היהודים, מספר: "אתה עומד שם וחש צמרמורת. חשבתי על הדקות האחרונות של החייל היהודי. מה עבר עליו. אפשר רק לשער איזו שמחה יש לנשמתו אחרי החלפת המצבה והתפילות".

בחבל יש כשלושים בתי קברות של חיילים מהמדינות השונות שלחמו בנאצים. "ערכנו מיפוי מדויק של היהודים הקבורים באותם בתי עלמין", מספר הרב לוין. "יש 22 יהודים בבית הקברות הבריטי, 36 יהודים בבית הקברות הקנדי, ו-150 יהודים בבית הקברות האמריקאי".

חסד של אמת

כחלק מפעילותו עם התיירים היהודים שבאים למקום הוא לוקח אותם לקברי החיילים היהודים, שם הוא אומר קדיש ומציע להם להניח תפילין לזכרם של הקדושים. לנשים רעייתו מעניקה נרות שבת. "לא מכבר הבאתי עשרות ילדים שיאמרו תהילים על קברי חיילים יהודים. זה חסד של אמת", הוא אומר.

לדבריו, הוא רואה לא פעם שמות יהודיים מובהקים על קברים המצוינים בצלב. "היו חיילים יהודים שפחדו כי ייפלו בידי הנאצים ובחרו שלא תצוין עובדת יהדותם. אנחנו פועלים לאיתור משפחותיהם, ואם אכן מתברר שהמשפחה יהודית, אנחנו מנחים את בני המשפחה לפעול לתיקון המצבה. כשאני יודע על חייל יהודי הטמון תחת צלב, זה כואב לי בכל פעם מחדש", מספר הרב לוין. "המינימום שאנחנו יכולים לעשות למענם הוא לציין את היותם יהודים ולומר מדי פעם בפעם פרקי תהילים וקדיש על קברם, לעילוי נשמתם".


הרב לוין (בקטן): "כואב בכל פעם מחדש"

  פינת ההלכה ומנהג

ענווה ומנהיגות

שאלה: האם החתירה למידת הענווה אינה גורמת שהאדם ימעיט מיכולותיו ולא יקבל עליו תפקידים?

תשובה: משה רבנו היה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג), ועם זה קיים במלואה את ההוראה הכתובה לאחר זמן במשנה: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

"ענווה" אין משמעה שאדם מתעלם ממעלותיו ומכישוריו, שהרי כל אדם חייב להכיר היטב את מעלותיו ויכולותיו (לצד חסרונותיו), ולהשתמש בהן לעבודת הבורא.

הבעל-שם-טוב אומר שיש מצב שבו אדם, מרוב ענוותנותו, אינו מאמין כי על-ידי תורתו, תפילתו ומעשיו הטובים הוא גורם ירידת שפע אלוקי לכל העולמות (מעין מאמר חז"ל ש"ענוותנותו של רבי זכריה בן-אבקולס" גרמה לחורבן בית המקדש), ואילו היה מאמין בזה – היה עובד את ה' מתוך התעוררות, בשמחה וביראה "מרוב כול".

מי שההשגחה העליונה הביאה אותו לחיות בדור ובמצב שבו יש לו כוח להוסיף קדושה בעולם ולהועיל לעם ישראל למלא את תפקידו, הרי בכך הטילה עליו שליחות חשובה ביותר.

כנגד זאת, גם בעל נשמה גבוהה וכוחות נעלים, הממלא את שליחותו בשלמות, נוסף על כך שאין לו להחזיק טובה לעצמו בשל דברים שניתנו לו במתנה מלמעלה, נדרש לחשוב ולהתבונן, שאילו היו ניתנים לאדם אחר כל המעלות שלו, היה פועל יותר ממנו.

מקורות: גיטין נו,א. בית הבחירה והון עשיר אבות פ"ב מ"ה, מהרש"א ברכות סג,א. כתר שם טוב המבואר סי' קמה,שצג, וש"נ. ס' המאמרים תש"י עמ' 236. תורת מנחם כג,64.

  מושג ברגע

מקהלת הלוויים

אחד המעמדים המיוחדים בבית המקדש היה שירת הלוויים, שהייתה מתקיימת לפחות פעמיים בכל יום, בשעת הקרבת קרבן התמיד בבוקר ואחר-הצהריים.

בחגים היו הלוויים שרים בעת ניסוך היין של קרבנות החג.

במקהלה הזאת היו פחות משנים-עשר משוררים, כולם מבני שבט לוי, והיה אפשר להוסיף עליהם עשרות ואפילו מאות משוררים.

את השירה שלהם ליוותה תזמורת, שלפעמים השתתפו בה מאות נגנים. נמנו בה בין שניים לשישה נגני נבל; בין שניים לשנים-עשר נגני חליל; בין שניים למאה ועשרים נגני חצוצרות; נגני כינור בלי הגבלה (אך לא פחות מתשעה); ונגן צלצל (כמו מצלתיים) אחד.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)