חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1692 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נשא, ד' בסיוון ה'תשע"ט (07/06/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1692 - כל המדורים ברצף
כשהילדים חותמים על ערבות
יש חדש
שלוש אזהרות, שלושה כתרים
חג השבועות
כוחה של אמונה
שתי השבועות
ההבטחה קוימה
ה'גזירה' שהתבטלה
מרחובות סיאטל לישיבה בירושלים
הכנות לחג השבועות

מס' 1692, ערב שבת-קודש פרשת נשא (במדבר בחו"ל), ה' בסיוון ה'תשע"ט (10.05.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כשהילדים חותמים על ערבות

הערובה לנצחיות העם היהודי היא כאשר הילדים מחוברים לתורה, מקבלים את החינוך הנכון, וגדלים יהודים בעלי שורשים עמוקים במורשתם

בכל אחד ואחד מחגי ישראל יש מגוון תכנים, משמעויות ורעיונות. אם תשאלו אדם מן הרחוב מהו חג השבועות, תקבלו תשובות על גבינות ופירות ביכורים, טנא ובגדים לבנים. יוצאי צפון אפריקה אולי יציינו מזיכרון הילדות את 'חג המים'.

אכן, מנהג ישראל לאכול מאכלי גבינה וחלב בחג השבועות. בחג הזה גם הייתה מתקיימת בבית המקדש מצוות הביכורים (לא טנא הפירות המפורסם, אלא שתי כיכרות לחם מיבול החיטה החדש). היו שנהגו ללבוש בגדים לבנים, ומנהג שפיכת המים אף הוא ממנהגי עדות ישראל בשבועות.

אבל במרכזו של חג השבועות עומד מעמד הר סיני ונתינת התורה. ביום הזה, אחרי ארבעים ותשעה ימי ציפייה וגעגועים מיום יציאת מצרים, זכינו לעמוד לרגלי הר סיני ולחזות בהתגלות האלוקית שלא היה לה אח ורע בתולדות העולם. וכך אנו אומרים בתפילות החג – "זמן מתן תורתנו".

דו-שיח עם הבורא

בחג השבועות קיבלנו את התורה ונעשינו 'עם סגולה'. זה היום שבו הקב"ה ירד לעיני כל העם על הר סיני, ונתן לנו, בקולות וברקים, את התורה והמצוות. זה היום שבו הוטלה על העם היהודי השליחות המיוחדת, לקדש את העולם הגשמי והחומרי ולהפוך אותו למשכן השכינה.

חז"ל מספרים שקודם מתן התורה אמר הקב"ה לבני ישראל: "הביאו לי ערֵבים טובים שתשמרוה ואני נותנהּ לכם". אמרו ישראל: "אבותינו ערֵבים לנו. נביאים ערֵבים לנו". אמר להם הקב"ה: "גם הם צריכים ערֵבים. אלא הביאו לי ערֵבים טובים ואתננה לכם". אמרו: "הרי בנינו ערֵבים לנו". אמר להם הקב"ה: "אלו ודאי ערֵבים טובים, על-ידם אתננה לכם".

מה משמעות הדו-שיח הזה בין הקב"ה ובין עם ישראל? יש הסבורים שהעם היהודי יכול להתקיים כאשר ה'נביאים' או ה'אבות' עוסקים בתורה. יש קומץ מובחר של לומדי תורה, וכל השאר יכולים לעסוק בחיים גשמיים וארציים. על כך אומר הקב"ה, שמצב כזה אינו מבטיח את השתמרות התורה בעם ישראל.

רק כאשר בני ישראל אומרים "בנינו ערֵבים לנו" הקב"ה נותן את התורה לעם ישראל. הערובה לנצחיותו של עם ישראל ולהמשך אחיזתו בתורת ישראל היא כאשר הילדים מחוברים לתורה, מקבלים את החינוך הנכון, וגדלים יהודים בעלי שורשים עמוקים במורשתם.

נקבל עם הילדים

האתגר הזה נעשה קשה יותר בזמן הזה. כיום הילדים חשופים מגיל צעיר לאופנות הכלל-עולמיות. הטכנולוגיה המתקדמת מעבירה רעיונות, תרבויות וסגנונות חיים, במהירות עצומה, ויוצרת שיטפון שקשה לעמוד בפניו. כדי שהדור הצעיר יוכל לעמוד מול הרוחות הללו, הוא זקוק לשורשים איתנים יותר ולבסיס יהודי עמוק ויציב.

לכן חשוב כל-כך להביא בחג השבועות לבתי הכנסת, בעת קריאת עשרת הדיברות, גם את הילדים. הרבי מליובאוויטש ציין שחשוב להביא למעמד הזה אפילו תינוקות בני יומם, כי אף-על-פי שאין הם יכולים להבין את הנעשה, נשמתם קולטת וסופגת את קדושת המעמד. נבוא אפוא עם הילדים ונקבל את התורה מחדש, בשמחה ובפנימיות.


חיבור הילדים לתורה הוא הערובה לניצחיותו של עם ישראל (צילום: בלינקו)

  יש חדש

שבועות 10

בתי חב"ד בערים רבות, בתיאום עם גבאי בתי הכנסת, מקיימים את מבצע 'שבועות 10', לעידוד בואם של המוני ילדים בחג השבועות למעמד קריאת עשרת הדיברות. הילדים שיבואו למעמד ויקשיבו לקריאה יקבלו כרטיסי השתתפות בהגרלת פרסים יקרי ערך, ואחרי החג יוכלו לבדוק באתר המבצע אם זכו ובמה. המבצע כפוף לתקנון. לפרטים: www.shavuot10.org.il.

ילדי ירושלים מתאספים

גם השנה יהיה אי"ה בירושלים מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים, בשעה 11:30 בבוקר, בבית כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית ישראל). צפויים להשתתף בו כאלף ילדים. הילדים שיבואו למעמד ייהנו מכיבוד מיוחד.

שבת לצעירים

ארגון אשנב לחב"ד מקיים בשבת הבאה, פרשת בהעלותך, י"ב בסיוון (14-15.6), 'שבת עם חב"ד' בכפר חב"ד לצעירים (גברים בלבד) עד גיל 35. לינה בבית הארחה מפואר. תפילות, שיעורים, הרצאות וסעודות שבת בצוותא. הרשמה מראש חובה בטל' 0526565190.

  שלחן שבת

שלוש אזהרות, שלושה כתרים

הגמרא (בבא בתרא קמז, א) מספרת: "שלושה דברים ציווה אחיתופל את בניו: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת בָּרוּר – זִרעו חיטים". מה פשר מקבץ ההוראות הזה? והאם ההנחיה "אל תמרדו" אינה מיותרת, אחרי שכבר נצטוו "אל תהיו במחלוקת"?

אחיתופל היה אדם גדול, כפי שמעיד עליו הנביא, שדבריו הם בבחינת: "כאשר ישאל איש בדבר האלוקים" (שמואל-ב טז,כג). צוואתו לבניו נושאת בתוכה סוד הנוגע לחייו של כל יהודי.

טעותו של אחיתופל

בדבריו ביקש אחיתופל לסלול לבניו דרך בעבודת ה', ברוח דברי המשנה במסכת אבות (ד,יג): "שלושה כתרים הן, כתר תורה, כהונה ומלכות". אלה שלוש שאיפות רוחניות שאליהן ראוי כי האדם ישאף. ואולם יש שתי דרכים להשיג אותן: "יראת חטאו קודמת לחוכמתו" או ההפך. על כך המשנה אומרת: "כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחוכמתו, אין חוכמתו מתקיימת".

אחיתופל העדיף כל חייו את דרך החוכמה, ולא טיפח די הצורך את עניין יראת החטא (קבלת עול). גישה זו הובילה אותו לשגיאה קשה, בדמות ההצטרפות למרד של אבשלום בדוד המלך (תוספות 'כל', חגיגה טו,ב). התברר לו שהקדמת החוכמה ליראה פגעה ב'כתר מלכות'.

הגנה ממחלוקת

לכן הזהיר את בניו: "אל תמרדו במלכות דוד". דוד הקים עול תורה ועול תשובה, ולכן זכה שכתר המלכות ניתן לזרעו, אף שחטא פעמיים, יותר משאול. קבלת העול שלו הבטיחה את נצחיות מלכות בית דוד.

אחיתופל הוסיף והזהיר את בניו גם באשר לכתר כהונה, באומרו: "אל תהיו במחלוקת". בכך רמז למחלוקת קורח ועדתו, שערערו על כהונת אהרון. גם לקורח ולעדתו היו נימוקים שכליים חזקים, אבל העדפת החוכמה מן היראה גרמה להם להידרדר למחלוקת שהיא אב-טיפוס למחלוקת שאינה לשם שמים.

חוכמה ראויה

על רקע זה אזהרתו השלישית של אחיתופל נראית תלושה. לכאורה, זו המלצה חקלאית, שאם שורר מזג אוויר טוב בחג השבועות כדאי לזרוע חיטה. אך לאמיתו של דבר יש כאן סוד: החיטה מייצגת את החוכמה והשכל, שהרי עץ הדעת חיטה היה, וגם התינוק מתחיל לקרוא 'אבא' רק אחרי שטָעם טַעם דגן (ברכות מ,א).

אכן, לשכל מעלות רבות, אבל כדי שינוצל כראוי נדרשת קבלת עול תחילה. זה מה שאמר אחיתופל: אם חג השבועות נחגג כראוי, היינו שזוכרים להקדים 'נעשה' ל'נשמע' כי אז הלימוד והחוכמה של השנה הבאה – ה'חיטים' העתידות לצמוח – יהיו איכותיים וטובים. זו הדרך להשגת הכתר השלישי, כתר תורה.

(לקוטי שיחות, כרך כח, עמ' 305)

  מן המעיין

חג השבועות

לא להסתפק בקצה

״הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו״ (שמות יט,יב). אם זכיתם ועליתם בהר, אל תסתפקו בנגיעה בקצהו בלבד; אל תהיו מהמסתפקים במועט, אלא השתדלו לעלות מעלה-מעלה.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

מ'אנכי' ועד 'לרעך'

עשרת הדיברות מתחילים ב״אנכי ה׳ אלקיך״ ומסתיימים ב״כל אשר לרעך״. להורות שמצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו אחוזות, תלויות ודבוקות זו בזו, ולא ייתכן קיום אלו בלי אלו.

(עטורי תורה)

צריך אש

״מפני אשר ירד עליו ה׳ באש״ (שמות יט,יח). כל העניינים שהיו במתן תורה סיבתם האש. ללמדך כי כל ענייני תורה ומצוות ועבודת ה׳ בתפילה צריכים להיות בחמימות וברשפי אש. והכוח לזה ניתן במתן תורה, ״אשר ירד עליו ה׳ באש״.

(ספר המאמרים תש״א)

התורה עוצרת

מדוע קראו חכמים לחג השבועות 'עצרת'? מפני שביום זה ניתנה התורה, העוצרת את ישראל מללכת בדרכי היצר הרע.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

המטרה – להרים

״כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם״ (שמות כ,יז). מפרש רש"י: "נסות לשון הרמה״. משה הסביר לבני ישראל שהכוונה בקולות ובלפידים הייתה להעלותם לדרגה נעלית ביותר של התבטלות ויראה מה' יתברך, ״בעבור תהיה יראתו על פניכם״.

(תורה אור)

מהו 'חציו לכם'

כאשר רבי חיים מצאנז סיים בחג השבועות אחר-הצהריים את תפילתו, אמר לחסידיו: קיימנו עד עכשיו את ה'חציוֹ לכם', שהרי אין לך בתענוגי העולם הזה כתענוג של לימוד תורה, אמירת 'אקדמות' ותפילת החג. עכשיו נעבור לקיים את החלק השני, את ה'חציוֹ לה׳', ונאכל את סעודת החג בקדושה ובטהרה.

ללמוד כמדבר

חז״ל אמרו שיש ללמוד תורה באופן שהאדם ״משים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכול״. כלומר, יש לגשת לקבלת התורה בלי חשבונות של תועלת אישית, אלא אך ורק לשם קבלת התורה, בחינת 'הקדמת נעשה לנשמע'.

(לקוטי שיחות)

תכלית התורה

מדבר, שהוא מקום אשר ״לא ישב אדם שם״ (ירמיהו ב,ו), רומז למקום ש'אדם העליון' אינו יושב שם, שזה מקום הקליפות והסטרא אחרא. התורה ניתנה במדבר דווקא, כי תפקידה להפוך את העולם הזה התחתון, שהוא ״מלא קליפות וסטרא אחרא״, להיות דירה לו יתברך.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

כוחה של אמונה

בליל שבועות תש"ג, בגטו יאסי, ישב רבי יעקב-יוסף מסקווירה והתלבט כיצד לנהוג בעניין הטבילה בעלות השחר. מהשעה תשע בערב ועד שש בבוקר שרר עוצר מוחלט, ומי שיצא החוצה סיכן את חייו.

בעודו מתחבט נכנס לחדרו אהרון הבלן, בחור צעיר שירש את המלאכה מאביו הי"ד, אחרי שזה נרצח. הוא שאל אם צריך להכין את המקווה לטבילה בעלות השחר. שאלו הרבי: "מה אתה חושב?". השיב הבחור בפשטות: "ודאי שהרבי צריך ללכת לטבילה, ואני אתלווה אליו".

כששמע זאת אמר הצדיק בליבו: "אם לבנו של הבלן אמונה כזאת, ראוי שאזכר בנו של מי אני". בני הבית ניסו להניאו, אך הוא יצא עם הבלן לטבילה, וכעבור שעה ארוכה שב ללא פגע.

  פתגם חסידי

שתי השבועות

"השם 'שבועות' הוא על שם שתי השבועות – בני ישראל נשבעו לקב"ה 'נעשה ונשמע', והקב"ה נשבע לבני ישראל 'אנכי ה' אלוקיך'. שבועות אלה מתעוררות מחדש בכל שנה" (שפת אמת)

  מעשה שהיה

ההבטחה קוימה

האברך התהלך בחדרו אנה ואנה בסערת נפש. הידיעה שקיבל הסעירה את רוחו. רבו האהוב, הצדיק רבי מנחם-מענדל מרימנוב, ייעדר מבית מדרשו ומעירו בחג השבועות. והוא, רבי משה מסמבור, החסיד הנאמן, לא ידע מרגוע לנפשו. הדאגה לשלום רבו נמהלה עתה בצער אישי גדול.

זה זמן רבי מנחם-מענדל חש שלא בטוב. בשל כך נאלץ לעזוב את משכנו ולנדוד למעיינות מרפא בהונגריה. ההחלמה התארכה זמן רב מעבר למתוכנן. החסידים התאכזבו מרה למשמע הבשורה כי רבם יחגוג את חג מתן תורה הרחק מהם, במקום זר ובלי שיהיה מוקף בחסידיו.

ואולם רבי משה לא אבה להשלים עם הגזירה. שנים רבות הוא נוהג מדי שנה בשנה לכתת את רגליו בעונת הקציר לעיר רימנוב. הדרך ארוכה, אך רגליו קלות. ליבו מתרונן והומה מהתשוקה להסתופף בחג השבועות במחיצת רבו.

היכן תספוג עכשיו נשמתו את התרוממות הרוח שלה היא נכספת בכל שנה בהיכלו של הרבי? כיצד יחמיצו אוזניו את נעימת ה'אקדמות' משובבת הנפש הנשמעת מפי רבו? ובעיקר, אין הוא מסוגל להעלות על דעתו לחוות את רגעי הדבקות הנעלים של שמיעת עשרת הדיברות שלא בארבע אמותיו של הצדיק.

אחרי זמן מה של חיבוטי נפש גמלה בליבו ההחלטה. הוא קם ועשה מעשה: שכר עגלה, נפרד לשלום מבני משפחתו, ויצא למסע הארוך לכיוון הונגריה. יהיה הרבי היכן שיהיה – הוא, תלמידו הנאמן, נכרך אחריו ודבק בו.

ככל שעזה הייתה אהבתו של רבי משה לרבו, כך כמים הפנים לפנים התעצמה חיבתו של רבי מנחם-מענדל לתלמידו האהוב והמסור. שמחתו על בואו הפתאומי לא ידעה גבול. הוא האיר פנים לחסיד שבא ממרחקים, קיבלו בחום ובלבביות, ואמר לו: "יודע אתה כי אנו רגילים לחוג את חג השבועות בכל שנה ברוב עם הדרת מלך. בואך לכאן חשוב לפניי כמו אותם מאות חסידים שהיו באים אליי לרימנוב".

ואז הוסיף ואמר משפט שהפעים את רוחו של רבי משה והדהד באוזניו כל ימיו: "כאות להערכתי", המתיק הרבי סוד, "אשלם לך על כך בזה ובבא!".

שנים רבות חלפו. רבי מנחם-מענדל מרימנוב נסתלק והשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. את נזר הנשיאות נשא עתה תלמידו וממשיכו, רבי צבי-הירש מרימנוב. יום אחד פקד את מעונו אחד מחסידיו, שהתגורר בעיר דוקלה, והשיח לפי תומו כי בשבת האחרונה שהה בקהילתם רבי משה מסמבור. הוא הוסיף, כי רבי משה בא לגייס תרומות, בעקבות מצוקה כלכלית כבדה שפקדה את חצרו.

למשמע הדברים נדרך רבי צבי-הירש ופניו הרצינו. הוא הורה למשמשיו להכין מייד עגלה, שכן רצונו לנסוע לדוקלה לקבל את פני הצדיק מסמבור.

הגבאים הביטו זה בזה בחמיצות. כבודו של רבם היה יקר בעיניהם, והם לא התלהבו מהרעיון שרבם הדגול יבוא אל רבי משה כתלמיד היוצא להקביל את פני רבו. שמו של רבי צבי-הירש יצא בכל הארץ, ואילו רבי משה הוא משומעי לקחו ומתלמידיו. האם ראוי שהצדיק יטריח את עצמו למען התלמיד?

הגבאים ניסו להשתמט, בתואנה כי אינם מצליחים להשיג עגלה פנויה. "אין עגלה? נצא ברגל!", דחה רבי צבי-הירש את דבריהם. במהרה הושגה עגלה, ורבי צבי-הירש יצא לדרך.

בואו של רבי צבי-הירש לדוקלה עשה כנפיים במהירות, והמונים צבאו על משכנו של האורח הדגול. יהודים רבים נהרו לחלות את פניו, בידיהם פתקאות ו'פדיונות' ובפיהם תחינות ובקשות. איש-איש ותלאותיו, צרותיו ומצוקותיו.

רבי צבי-הירש ישב מבוקר ועד ליל וקיבל את מבקשי הברכות. הרעיף עליהם ברכות ודברי נוחם ועידוד, והביא מזור ומרפא לנפשות הדוויות. זה ביקש בריאות, חברו שידוך לבת, השלישי פרנסה והרביעי פתיחת הלב לעבודת הבורא. ככל שחלפו השעות גבהה על שולחנו ערימת המטבעות שניתנו לו כ'פדיון'. באישון לילה, כשאחרון הפונים עזב את המקום, הצטבר הון רב על שולחנו.

סוף-סוף יכול היה רבי צבי-הירש לקום מכיסאו. הוא פנה אל הצדיק מסמבור כדי להיפרד ממנו לשלום. השניים החליפו ביניהם מילים חמות, ואז החווה רבי צבי-הירש לעבר ערימת הכסף שכיסתה את השולחן, והפטיר: "הרי זה שלכם!".

ארשת הפתעה עלתה על פני רבי משה מסמבור. זו התחלפה במהירות להבעת הקלה גדולה. הוא הודה בהתרגשות לרבי צבי-הירש, ואז סיפר לרבי צבי-הירש את אשר אירע שנים רבות קודם לכן, עם מורו ורבו רבי מנחם-מענדל מרימנוב.

"אביכם הבטיח לגמול לי על ביקורי אצלו בעולם הזה ובעולם הבא", אמר, "והנה את הבטחת התגמול בעולם הזה קיימתם אתם!".

(על-פי 'כהן גדול משרת')

  לומדים גאולה

ה'גזירה' שהתבטלה

הגאולה היא שלב הסיום של התפקיד הגדול שהטיל הקב"ה על עם ישראל. הקב"ה ברא עולם גשמי וחומרי, שמסתיר ומעלים את האמת האלוקית, ותפקידנו להסיר את מסך ההסתר ולגלות את הקדושה האלוקית שבבריאה. משימה זו החלה במתן תורה ותגיע לסיומה בימות המשיח.

אך מדוע אנו מציינים את חג השבועות כיום שבו ניתנה התורה ובו התחיל כל המהלך, בשעה שתורה כבר הייתה קיימת קודם לכן? חז"ל אומרים (קידושין פב,א. יומא כח,ב) שהאבות קיימו את כל התורה עוד בטרם ניתנה. גם בני ישראל במצרים, ובמיוחד שבט לוי, עסקו בתורה. מהו אפוא החידוש הגדול והכביר של מעמד הר סיני?

הקב"ה התחיל

תורת החסידות מסבירה שהחידוש של מעמד הר סיני לא היה בעצם גילוי התורה, אלא בשינוי מהותי ביחסים שבין האדם לבוראו. המדרש (שמות רבה פרשה יב,ג. תנחומא וארא טו) ממשיל עניין זה למלך שגזר גזירה: "בני רומי לא יעלו לסוריה ובני סוריה לא יֵרדו לרומי". אחר-כך עמד המלך וביטל את הגזירה, ואמר: "ואני המתחיל". כך לפני מתן התורה הייתה קיימת גזירה: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". במעמד הר סיני נתבטלה הגזירה, והקב"ה 'התחיל' בביטולה – "ויֵרד ה' על הר סיני".

קודם מתן התורה הייתה 'גזירה' בין השמים לבין הארץ, ובמילים אחרות: בין האור האלוקי ובין העולם הגשמי. עמד ביניהם פער אין-סופי שלא היה אפשר לגשר עליו. ובאמת, איך אפשר לקשור את מציאות העולם החומרית עם אור אלוקי בלתי-מוגבל? לכן לא היה לתורה ולמצוות שקודם מתן תורה הכוח לקדש את המציאות הגשמית.

עבודת ה' של האבות ושל בני ישראל קודם מתן תורה הצטמצמה אפוא למישור הרוחני בלבד. לא היה אפשר לקחת דבר גשמי ולהופכו ל'דבר שבקדושה'. העולם לא היה מסוגל להתעלות ולהתקדש, ואף היה בבחינת הפרעה להתקרבות אל ה'. דבקות בה' לא התיישבה עם חיי עולם, מכיוון שהללו סתרו זה את זה.

קדושה בכוח הבורא

זה ההסבר למעשהו של אברהם אבינו, שכאשר רצה להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים-נא ידך תחת ירכי". וכי לא מצא דרך אחרת להשביעו? אלא שהנשבע צריך לאחוז בידו חפץ של קדושה, ולאברהם לא היה שום דבר שבקדושה לבד ממצוות המילה. כל עבודתו הנפלאה ודבקותו בה' לא יכלו להפוך דבר גשמי לחפץ קדוש. רק מצוות המילה, שבאה על-פי ציווי ה', נתנה לו בפעם הראשונה מציאות של 'דבר שבקדושה'.

ואולם במעמד הר סיני העניק הקב"ה לעם ישראל את הכוח המופלא לחבר ולקשר דברים גשמיים מוגבלים עם אורו האין-סופי. בכוחותינו-שלנו לעולם לא היינו יכולים להשיג זאת, שכן האדם עצמו אינו יכול להתעלות ממגבלות העולם הגשמי. רק הקב"ה, הכול-יכול והבלתי-מוגבל, בכוחו לעשות את החיבור הזה בין מציאות גשמית לבין האור האלוקי, וכוח זה נתן לכל יהודי בעת מתן תורה.

כשיהודי נוטל, לאחר מתן תורה, קלף גשמי וכותב עליו מזוזה או פרשיות של תפילין – הוא יוצר מציאות חדשה: חפץ של קדושה. כשהוא שותה כוס מים ומברך 'שהכול נהיה בדברו' – הוא מחולל שינוי מהותי במים הגשמיים ומעלה אותם לקדושה. כל מצווה וכל דבר שיהודי עושה לאחר מתן תורה מותירים רושם לא רק במישור הרוחני העליון, אלא גם במציאות הגשמית; העולם הגשמי מתקדש ומזדכך על-ידי כך, ונעשֶה 'דירה' לקב"ה – "דירה בתחתונים". ובבוא הגאולה השלמה, בקרוב ממש, יתגלה כל זה לעיני כול.

  חיים יהודיים

מרחובות סיאטל לישיבה בירושלים

מאות אלפים בארץ ובעולם נחשפו לראפר ניסים בלאק, המוזיקאי האפרו-אמריקאי שהתגייר והסב את כישרונו למוזיקה יהודית. את הדרך אל היהדות לא עשה לבדו, אלא עם חבר ילדות, יוסף בראון.

השניים הכירו זה את זה כילדים ברחובות סיאטל. בהמשך גם נשאו שתי אחיות ונעשו גיסים. אבל יוסף, ברדלי בשמו הקודם, החל לחפש משמעות לחייו. זה קרה בהיותו בן שבע-עשרה. כעבור ארבע שנים, בהיותו בן עשרים ואחת, הגיע להכרה שמשמעות החיים טמונה בקשר עמוק עם בורא העולם.

גילוי באמצעות האתר

ברדלי הצעיר שיתף במחשבותיו את חבר הילדות שלו, ניסים, שנעשה בהמשך גיסו. בחיפושים במרשתת בנושאי אמונה הגיעו לדפי מידע באתר 'חב"ד.אורג'. "לא ידענו מה זו יהדות", הוא אומר, "רק רצינו להתקרב לאלוקים".

באמצעות האתר החלו ללמוד. "אט-אט נחשפנו לתנ"ך, ובהמשך גם לספר התניא שפתח לפנינו עולם מופלא", הוא נזכר. נשותיהם תמכו בכל צעד וגם עודדו. "אחרי שהעמקנו בלימוד זמן רב החלטנו, שתי המשפחות, להתגייר יחדיו ובסוף התהליך גם להינשא מחדש, והפעם כדת משה וישראל".

אחרי הגיור צץ היצר

בתהליך הגיור עברו להתגורר בשכונה דתית בסיאטל. "קיבלו אותנו יפה מאוד", הוא מספר. "לפני שש שנים התגיירנו בפועל, ובהמשך עלינו לארץ. תהליך הגיור היה מייגע, אבל לא קשה. כשאתה אוהב משהו ומשתוקק אליו, אין שום קושי". יוסף משתף בתובנה מעולמם של הגרים: "קודם הגיור הרגשנו שעבודת השם קלה ונעימה. אחרי הגיור פתאום הופיע גם יצר הרע. לפתע צצו האתגרים. הבנו שעכשיו מתחילה העבודה שכל יהודי מתמודד עמה".

משפחתו של יוסף קיבלה את החלטתו בלב שלם. "אימי אוהבת יהודים ואני מלמד אותה מדי פעם בפעם על הבורא", הוא מספר. הקשר עם הגיס נמשך גם כיום, כשיוסף מלחין לו שירים. את כישרונו המוזיקלי גילה בהיותו בן חמש-עשרה. "למוזיקה השפעה רבה", הוא מטעים. "אם אדם מאזין למוזיקה שמקורה אינו טהור, הדבר מפריע לעבודת ה' שלו. צריך זהירות בהאזנה למוזיקה".

חיי נצח בירושלים

כיום, הצעיר בן השלושים ואחת שוקד על לימוד התורה בישיבת 'מתתיהו' בעיר העתיקה בירושלים, שבה הוא מלמד נערים אמריקאים. הוא מתנהל בצניעות, מחזיק טלפון נייד נטול מסרונים, שמצוי רוב הזמן ב'השתק'. מפעם לפעם הוא מציץ במכשיר לראות אם מישהו צלצל. בירושלים הוא חש כי מצא את מקומו. "פה הם חיי הנצח", הוא אומר בעיניים נוצצות.

עד היום הוא מחובר לספר התניא. "כשאני נוסע לארה"ב אני לוקח איתי את התניא וכמובן משתדל להתפלל בציונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש, שאני חייב לו חלק ניכר מהעולם החדש שלי, כי בזכות שלוחיו קיבלתי את המידע על היהדות. החסידות תורמת לי המון, כי היא נותנת חשק להתקדם בעבודת ה' ומעוררת את הלב".


הגיסים יוסף וניסים. יחד כל הדרך

  פינת ההלכה ומנהג

הכנות לחג השבועות

שאלה: מתי מדליקים את נרות החג?

תשובה: את נרות החג מכינים רק אחרי צאת השבת (בת"א: 8:28). אסור להדביק את הנרות בפמוטות משום איסור 'ממרח' בחג, אך מותר לנקות את הפמוטות בסכין או בכלי אחר.  אסור להבהב את הפתילה ולתקנה או לחתוך נר לשניים בחג, אף לצורך היום. מדליקים נרות מאש קיימת, ואם מעבירים את האש על-ידי גפרור, אין מכבים אותו אלא מניחים אותו שיכבה מאליו.

מותר להדיח כלים בשבת כל עוד יש סיכוי שיזדקקו להם בשבת עצמה, וכמו-כן מותר להוציא מאכלים (מבושלים) מהמקפיא (או להכניס בקבוקי משקה למקרר) לצורך הלילה, כל עוד אין בזה טרחה יתרה. אבל אסור לערוך את השולחן בשבת לצורך הלילה.

מכיוון שאיסור הכנה משבת ליום אחר כולל גם דברים שאין בהם משום מלאכה, אסור גם (לנוהגים בכך) לשטוח בשבת עשבים וענפי אילנות בבית הכנסת לכבוד חג השבועות.

אסור לגלול את ספרי התורה בשבת לקריאת שבועות. אם אפשר, יש להכינם מערב שבת, כדי שלא יהיה צורך לגוללם בחג עצמו, בשעה שהציבור ממתין.

מותר לישון בשבת כדי להיות ערים בליל שבועות, אבל אסור לומר שישנים לשם כך.

מותר ללבוש בגדי חג בשבת, וכן לטבול בשבת לכבוד החג, מכיוון שנהנים מזה עוד בשבת, אף שעיקר הכוונה לצורך מחר, ובלבד שלא יאמרו זאת בפה.

מקורות: ס' חסידים סי' רסו. שו"ע אדה"ז רצ,ו. תצד,יד. קצות השלחן סי' קמו בבדה"ש ל. פסקי תשובות סי' שב ס"ק ב, שכג ס"ק ח ובהערות. לוח 'דבר בעתו'.

  מושג ברגע

חג הביכורים

רבים סבורים שבחג השבועות היו מביאים את ביכורי הפירות, כמתואר בדברי חז"ל. זו טעות. החג נקרא 'ביכורים' מפני שבו הובאו לבית המקדש 'שתי הלחם', שנאפו מיבול החיטה החדש, ומכאן ואילך היה אפשר לקיים את מצוות הביכורים.

בחג השבועות לא היו מביאים את הפירות אלא אחרי-כן, בעונת הבשלת הפירות משבעת המינים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)