חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1690 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בחוקותי, י"ט באייר ה'תשע"ט (24/05/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1690 - כל המדורים ברצף
מקל וגזר למען השבת
יש חדש
אל תתחיל לשקול שיקולים
עמל תורה
מאחורי הקללות
חברים הופכים קללה לברכה
מהפך בלבבות
מחכים לאנחה שלך
כשכתבה מחוללת צונאמי
קרדום לחפור בה

מס' 1690, ערב שבת-קודש פרשת בחוקותי (בהר בחו"ל), י"ט באייר ה'תשע"ט (24.05.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מקל וגזר למען השבת

כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתרום תרומה מכרעת למען השבת. כשאתם צריכים לתדלק את המכונית, סעו לתחנה שומרת שבת

פרשת פניציה מעלה על סדר היום היבט חשוב מאוד במאבק על דמותה של השבת במדינת היהודים – כוחו של הציבור. יש דברים התלויים בחקיקה ובהחלטות הגורמים הרשמיים, אבל יש דברים שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לעשות.

בעידן התחרותי של ימינו שמירת השבת נהפכת לאתגר בעבור מנהלי חברות ומפעלים. כל מנהל שואף להשיג תוצאות עסקיות טובות יותר, להרוויח יותר, להתמודד טוב יותר עם מתחריו. מכאן הפיתוי הגדול לעבוד גם בשבת.

בעיניים עסקיות קרות, שמירת שבת וחג היא בזבוז משווע. לפנינו מפעל עם מכונות יקרות שמשביתים אותן מפעולה שישים ימים בשנה – כחמישה-עשר אחוזים מימי העבודה. באותה עלות של שכירת המבנה, הארנונה ועלות רכישת המכונות אפשר להפיק עוד תוצרת ולהרוויח הרבה יותר כסף.

כסף מול ערכים

את הטענה הזאת אנו מוצאים כבר בימי קדם. המושג של יום מנוחה שבועי היה זר ומוזר. אומות העולם לעגו לעם ישראל על שהוא משבית את העבודה יום שלם בשבוע. 'עם בזבזן', כינו אותנו. ובאמת, האין זה בזבוז משווע לבטל את הפועלים, העבדים והבהמות ממלאכתם יום תמים בשבוע?!

מול הפיתוי הזה עומד הערך הקדוש של השבת, והציווי בעשרת הדיברות: "זכור את יום השבת לקדשו". השבת יקרה מכל הון שבעולם. לכן ביום שישי בצהריים יהודי סוגר את חנותו, עסקיו ומפעליו ושומר את השבת.

המסורת היהודית מלאה סיפורי מופת של יהודים שהיו מוכנים להפסיד עסקות ענק, לאבד לקוחות, להסתכן בעימות עם מלכים ורוזנים, ובלבד שלא לחלל את השבת. כי השבת אינה נמדדת במונחים של רווח והפסד. היא ערך מקודש, מתנת בורא העולם לעמו.

ואולם לא כל מנהל מפעל או חבר דירקטוריון מכירים בערכה של השבת. הם מביטים בטבלאות האקסל ורואים את הפיתוי להרוויח יותר כסף. הם יסבירו שאי-אפשר לסגור את המפעל בשבת. שבעידן המודרני המפעל חייב לעבוד סביב השעון. שהשבתתו תגזור את דינו לסגירה ואת עובדיו לאבטלה.

תמיכה לשומרי השבת

איך מתמודדים עם הפיתוי הזה, המפעיל לחץ על עובדים לעבוד בשבת ובחג, והגורר בעקבותיו עוד ועוד עסקים ומפעלים לחלל את שבת קודש? אפשר וצריך לבלום אותו על-ידי חקיקה, אבל אפשר להעמיד מולו אינטרס כלכלי נגדי. מקל וגזר: תשמרו שבת – תרוויחו לקוחות; תחללו שבת – תאבדו לקוחות.

זה המקום שבו כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתרום תרומה מכרעת למען השבת. כשאתם צריכים לתדלק את המכונית, סעו לתחנה שומרת שבת. מחדשים ריהוט – לכו לחנות שאינה פתוחה בשבת. מוצרי מזון וכלי בית – חפשו את הרשתות שאינן מחללות את קדושת השבת.

זה חשוב לא רק כאמצעי לבלימת מחללי השבת, אלא גם לחיזוק שומריה. בעל עסק השומר שבת עומד בניסיון קשה מול מתחריו, והמעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת לו עדיפות ולהשתדל לחזקו, לעודדו ולפרנסו.


"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". לחזק שומרי שבת (צילום:shutterstock)

  יש חדש

שבת של אחדות

לקראת השבת הבאה, שלפני ראש חודש סיוון, ראוי להיערך להדגשת האחדות הפנימית, כשם שעם ישראל התאחד ביום הזה "כאיש אחד בלב אחד" לקבלת התורה. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים בשבת זו כינוסים של אחדות ישראל בשעת המנחה, ובהם לעורר על טיפוח הנקודה המשותפת לכל בני העם היהודי, שהיא ההכנה הראויה לקבלת התורה.

מסע לרבי לג' בתמוז

לקראת ג' בתמוז, יום ההילולא ה-25 של הרבי מליובאוויטש, מארגנים כמה מבתי חב"ד בארץ מסע משותף, שייצא מישראל דרך אוקראינה. שם יתפללו נוסעי המסע על ציון בעל התניא, וימשיכו לניו-יורק, לתפילה בציונו של הרבי. משתתפי המסע גם ישהו בבית מדרשו של הרבי, יבקרו בביתו הפרטי ובמקומות נוספים בעיר. פרטים והרשמה בטל' 0546506770.

סמינר 'התקשרות'

עמותת התקשרות עורכת סמינר שבועות במלון ניר עציון לרגלי הכרמל, בימים ד'-ו' בסיוון (7-9.6), בהשתתפות הזמר אהרון רזאל, הגב' זיוה מאיר ומרצים נוספים. תפילות מרוממות, תכנית עשירה ופעילות ערכית לילדים. פרטים והרשמה בטל' 039302030 שלוחה 1.

  שלחן שבת

אל תתחיל לשקול שיקולים

בסוף פרשתנו התורה אומרת: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ". הדברים נאמרים בהמשך לדין 'מעשר בהמה' – את הבהמה העשירית העוברת תחת השבט יש להקדיש ואסור להחליפה – לא ברעה ממנה ולא בטובה ממנה.

מדוע אסור להחליף את הבהמה בטובה ומשובחת ממנה? מסביר הרמב"ם (בסוף הלכות תמורה): "ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו... אם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף".

סייג להרחקה

נמצא שבעצם היה אפשר לשדרג את ה'מעשר' ולהחליפו ב'יפה', אלא שהתורה אסרה זאת כדי שהאדם לא יתפתה לעשות ההפך ולהחליף בהמה נאה בפחוּתה ממנה, כדי לחוס על ממונו.

דברי הרמב"ם האלה מכריעים בדיון של הפוסקים (לקח טוב לר"י ענגיל כלל ח), בשאלה אם גם בתורה יש מצוות שהן בגדר 'גזירה' או שדברים אלה קיימים בדברי חכמים בלבד. הרי לנו הוכחה שהתורה קבעה איסור כסייג, כדי להרחיק את האדם מחטא.

'תמורה' בחיים

דין זה מורה כלל גדול בעבודה הרוחנית של היהודי, שאף היא בבחינת 'קרבן' שעליו 'להקריב'. לעיתים האדם נדרש לפעול בתחום מסוים, והוא מתפתה לעסוק בעניין אחר הקרוב לליבו. לזכותו יטען, שההתקרבות שלו לקב"ה צריכה להיות נאה והולמת אותו יותר.

וכאן אומרת מצוות 'לא יבקר': עליך לעשות כפי שנצטווית, ולא לערב שיקולים אישיים. ייתכן שהללו באים ממניעים חיוביים, אך באותה מידה אפשר שהם נובעים מן היצר הרע. ומניין לך הכלים לבחון בכנות אם שיקוליך חפים ממניעים אישיים?

יצר הרע מתחכם

אמרו חז"ל (שבת קח,ב): "כך היא אומנותו של היצר הרע. היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד כו'". היצר פועל בתחכום. אין הוא משדל מייד את האדם לחטוא ולהתנתק חלילה מהקב"ה. תחילה הוא מנסה להסיט אותו מדרך עבודת ה', ולכרסם בה אט-אט.

היצר פונה אל היהודי הלומד תורה ואומר לו: "עשה כך!". אני מעודד אותך ללמוד תורה ולקיים מצוות, שכן בפמליה של מעלה נהנים ממך. גם אם תשב בגיהינום יבואו הקב"ה ומלאכי השרת לשמוע את חידושי התורה שלך. כך הוא מחדיר מסרים של גאווה ואנוכיות בעבודתו הרוחנית של היהודי, ולבסוף מרוקן אותה ממשמעותה הפנימית והופך אותה לאמצעי לטיפוח הגאווה האישית. מכאן הדרך קצרה להידרדרות מוחלטת. לכן אסור לסטות מהוראות התורה כמלוא נימה, אלא למלא את השליחות הרוחנית בלי לשקול שום שיקולים, מתוך התבטלות אישית וקבלת עול.

(תורת מנחם, כרך א, עמ' 76)

  מן המעיין

עמל תורה

הולכים מול עומדים

״אם בחוקותיי תלכו״ (ויקרא כו,ג). אדם נקרא 'הולך', ואילו מלאכי השרת מכונים 'עומדים'. כי המלאכים יודעים ומבינים את טעמי המצוות, ואין להם צורך בעמל ויגיעה. לכן גם שכרם אינו גדול כל-כך. לא-כן בני-אדם, שעמלים ויגעים בתורה, ואף-על-פי שאין משיגים את הטעם, בכל-זאת הם מקיימים את המצוות כגזירת המלך. לכן שכרם גדול יותר. נמצא שעל-ידי קיום החוקים – מצוות בלי טעם – נקרא האדם 'הולך'. זהו ״אם בחוקותיי תלכו״.

(תפארת יהונתן)

ההליכה היא העיקר

״שתהיו עמלים בתורה" (רש״י). למה לימוד התורה מכונה 'תלכו', ולא 'תלמדו', או 'תעסקו' בתורה? כי ההליכה היא העיקר. מהיקף ההליכה והעלייה מדרגה לדרגה יודעים את מידת העמל שמשקיעים בלימוד.

(נפלאות חדשות)

'אם' – הלוואי

פעמים המילה 'אם' מבטאת תנאי, כנאמר להלן ״ואם לא תשמעו לי״ (ויקרא כה,יד) או ״ואם בחוקותיי תמאסו״ (ויקרא כו,טו), אבל בפסוק ״אם בחוקותיי תלכו״ המילה 'אם' אינה במובן של תנאי, אלא 'הלוואי' ובגדר עצה טובה – ״הלוואי בחוקותיי תלכו״. ויש להוסיף, שעצם העצה הטובה נותנת כוח וסיוע לקיומה.

(ספר המאמרים ה׳ת״ש)

ללמוד להיטיב

חסיד התאונן לפני הרבי מקוצק, שהוא עוסק הרבה בתורה ומתאמץ להיות למדן, והיעד רחוק ממנו. אמר לו הרבי: לא מצאנו בכל התורה מצווה להיות למדן. ואם כתוב (ישעיה א,יז) "לִמְדוּ הֵיטֵב", מייד מפרש רש״י: ״היטב – להטיב״. המטרה אינה לדעת היטב, אלא לדעת להיטיב; לעשות מעשים טובים.

חוק בטבע

״אם בחוקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה״ (ויקרא כו,ד). כשם שעל-ידי ״ונתתי גשמיכם בעיתם" תהיה התוצאה "ונתנה הארץ יבולה״, שכן חוק הוא שהטביע הקב״ה בסדר הבריאה שהגשם מצמיח יבולים, כן הוא חוק בטבע: ״אם בחוקותיי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם״.

(ה'סבא' מסלבודקה)

חובת העמל

האדם צריך לעמול ולהתייגע בפועל בלימוד התורה. גם כשהוא טרוד בעסקיו, וקביעת עיתים לתורה כרוכה בעמל, מחובתו לקבוע בכל יום זמנים מיוחדים ללימוד תורה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

מקרירות להידרדרות

״ואם תלכו עמי קרי״ (ויקרא כו,כא). ראשית הירידה, רחמנא ליצלן, היא העדר העבודה בתפילה, שאז הכול נעשה יבש וקר. גם המצוות שמקיימים כ״מצוות אנשים מלומדה״ נהפכות לנטל. ממהרים, מאבדים את הטעם בתורה, והאוויר מתגשם. ומובן שבמצב כזה לא שייך כלל שהאדם יפעל וישפיע לטובה על הזולת.

(היום יום כ"ג באייר)

לחם ב'תנור אחד'

״ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד״ (ויקרא כו,כו). הלחם האמור בפסוק רומז לתורה, כמו שכתוב ״לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי״ (משלי ט,ה). האפייה ב'תנור אחד' רומזת לחמימות האהבה הבאה מההתבוננות ב'אחד', יחידו של עולם.

(ספר המאמרים תש״ד)

  אמרת השבוע

מאחורי הקללות

שתי נשים באו אל רבי ברוך-מרדכי מבוברויסק לדין תורה. אחרי ששמע את טענותיהן, זיכה את האחת וחייב את השנייה. האישה שהפסידה בדין התרגזה והחלה לקלל את הרב.

הרבנית ביקשה מהרב לגרש את החצופה מהבית. אמר לה הרב בנחת: "אל תשימי לב לדבריה; היא אינה מתכוונת לזה".

בשומעה זאת הגבירה האישה את שטף קללותיה. ואז פנה אליה הרב ושאל: "אמרי לי, האם רצונך שיהיו לך בנים כמותי?". "אוי, ריבונו של עולם!", נשאה האישה את ידיה למרום, "מי ייתן!".

צחק הרב ואמר לרבנית: "רואה את שאין היא מתכוונת באמת לקללותיה"...

  פתגם חסידי

חברים הופכים קללה לברכה

"חברים המעוררים רחמים רבים על חברם בשעת דוחקו, קורעים גזר דין של שבעים שנים, הופכים את הקללה לברכה ואת המוות לחיים ארוכים" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

מהפך בלבבות

היהודי ניצב בפתח חדרו של רב העיר, בגדיו מוכתמים בחלמוני וחלבוני ביצים. "רבי", רעד קולו, "זה עתה חוויתי את פגיעתו הרעה של המלשין!".

בדמעות רותחות תיאר האיש את שאירע. הוא בא מהכפר הסמוך ובידו סל מלא ביצים, למוכרן בשוק. עם כניסתו לעיר פגע בו המלשין.

פניו של הרב נפלו למשמע זהותו של התוקף. זה היה איש רע-מעללים, שהטיל את חיתתו על בני המקום. כל מי שעמד בדרכו קיבל עלילה שהוגשה לשלטונות, ומצא את עצמו מסובך בחקירות ובמשפטים. קרבנותיו נאלצו לנשוך שפתיים ולתת לו את מבוקשו.

היהודי ניסה לחמוק מהמלשין, אך הלה חסם את דרכו והניח את ידיו על סל הביצים. הרמז היה ברור: הסחורה הזאת שייכת לי.

באין ברירה נאלץ היהודי לשאת את הביצים אל ביתו של המלשין. שם העז וביקש בשפה רפה את מחירן. בתגובה תפס המלשין את סל הביצים והטיח את כל תכולתו באיש האומלל.

"אני מבקש לזַמן אותו לדין תורה אצל הרב!", חתם היהודי את דבריו.

פניו של הרב התכרכמו למשמע התיאור הקשה. הרב ציווה על משמשו לצאת מייד ולזַמן את המלשין לדין תורה, מול תביעת הממון שהוגשה נגדו.

"מה?!", נהם הלה כחיית טרף למשמע דברי השמש. "לבוא לדין תורה?! צא מביתי מייד!", שאג בחמת זעם והניס את המשמש ממפתן דלתו.

המשמש חזר ובפיו תשובת הנתבע. "גש אליו שנית", הורה הרב בפנים חמורות סבר, "ואמור לו שאם לא יציית ויתייצב כאן מייד – ינודה מקרב הקהל!".

גם הפעם נפלו האזהרות על אוזניים ערלות. האיש גיחך בלעג למשמע האיומים, וכאשר המשמש חזר בשלישית על דבריו, התחלפה הזחיחות של המלשין בחימה גדולה. הוא הסתער על השמש והיכה אותו מכות נמרצות.

באה השבת. המלשין הקפיד לפקוד את בית הכנסת מדי שבת בשבתו. כעת עמדו איומיו של הרב למבחן. המלשין סימן לגבאי להעלותו לתורה, וזה לא העז לסרב לבקשתו. אלא שאז, בטרם בירך את הברכה, עלה הרב אל הבימה והוכיח אותו נמרצות: "רשע שכמותך! מסרב לדין תורה ומעז לעלות לתורה?!".

פני המלשין חוורו. בלי אומר ודברים ירד מבימת הקריאה, ופסע בשתיקה אל מקומו. תחילה כבש את כעסו, אולם כשהתיישב במקומו סינן בזעם: "אני אנקום בו!".

עברו כמה ימים והרב כובד בסנדקאות בברית מילה בכפר סמוך. הרב יצא לדרכו, מלוּוה בשניים מתלמידיו, אחד מהם רבי נחום לעווי משאדיק. באמצע הדרך זיהו התלמידים ממרחק את המלשין רוכב על סוסו ודוהר לעברם. "רבי!", קראו התלמידים בחרדה, "המלשין מבקש לפגוע בנו!".

הרב ביקש מהעגלון לעצור את העגלה. הוא ירד ממנה, עמד בלי ניע שקוע במחשבותיו. רגעים ארוכים חלפו, כאשר המלשין והרב עומדים זה מול זה בלי אומר ודברים. ואז החל המלשין להצעיד את סוסו לעבר הרב.

ליבם של התלמידים החסיר פעימה. המתח היה גדול. האם יממש האיש השפל הזה את איומיו ויהין לפגוע ברבם האהוב?

ואולם למרבה ההפתעה עצר הרוכב, ירד מסוסו, ניגש אל הרב ובמבט מושפל אמר: "האם תרשה לי להכות את תלמידיך?".

"חס וחלילה!", הזדעק הרב.

"מכה אחת קטנה", התחנן האיש בנימה כנועה, שלא אפיינה את דיבורו הבוטה.

"בשום פנים!", פסק הרב בהחלטיות.

"יריקה כלפיהם!", הפציר המלשין.

"לא בא בחשבון", חתם הרב את הדיון המוזר.

פתאום פרץ האיש בבכי. כל גופו היטלטל ברעד בלתי-נשלט. "רבי", נקטע קולו, "מחל לי על הצער ועוגמת הנפש שגרמתי לך!".

"עליך לשלם על הנזק שגרמת ליהודי. פייס אותו על הבושה שגרמת לו, ואז אסלח לך!", נענה הרב.

האיש הוציא מכיסו עשרה רובלים, נתן אותם לרב ואמר: "אנא, תנו זאת ליהודי כפיצוי על הנזק שנגרם לו. את העודף ישמור אצלו, תמורת הצער שהצטער". הרב ניאות ומחל למלשין.

הרב ותלמידיו המשיכו במסעם לברית המילה. "מה אירע שהמלשין הפך את עורו ונתקף הרהורי חרטה?", שאל רבי נחום.

הרב השיב: "למדתי מרבותיי שאין מצוקה שפתרונה אינו מצוי בתורתנו הקדושה. עלה במוחי הפסוק 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם'. התחלתי לפשפש בתוכי: אולי גם בליבי יש שנאה כלפיו? התחלתי לנסות ללמד זכות עליו, כדי להפיג את כעסי עליו. מן הסתם גדל בסביבה רעה. אולי התכוון לשלם ליהודי על הביצים, אלא שנתקף זעם בלתי-נשלט. ושמא ניסוח הזימון לדין תורה היה חריף מדיי. ואולי טעיתי כשביישתי אותו ברבים בבית הכנסת.

"מרגע לרגע הצטברו בדעתי דברי סנגוריה על המלשין ועל נסיבות חייו. הכעס שהיה בליבי עליו התחלף בחמלה. בעקבות זאת התרכך גם ליבו והוא פנה אליי באהבה ובחיבה".

שאלו רבי נחום: "אם כן, מדוע רצה להכותנו?".

השיב הרב: "מפני שאתם לא עשיתם כמוני אלא הוספתם לחשוב עליו רעות. אילו הייתם מתאמצים ללמד עליו זכות – אין לי ספק שגם כעסו עליכם היה נעלם".

 (על-פי 'עבד המלך')

  לומדים גאולה

מחכים לאנחה שלך

הציפייה לגאולה, נוסף על עצם חשיבותה, גם מזרזת את בואה. במקומות רבים נאמר כי העדר הציפייה הוא מן הגורמים העיקריים שמעכבים את הגאולה. אם עם ישראל אינו מצפה לגאולה, כאילו הוא מצהיר שהמצב הנוכחי נוח לו.

רבי שמעון בר-יוחאי אף אומר (מדרש תהילים מזמור יז) כי העדר הציפייה והבקשה על הגאולה מעורר קטרוג קשה: "כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בניין בית המקדש. והלוא דברים קל וחומר: ומה אם אלו, שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך ונענשו על שלא תבעו אותו – אנו, שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים – על אחת כמה וכמה". ומוסיף רשב"י: "לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלוש תפילות בכל יום, והתקינו בו 'אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים', ותיקנו 'בונה ירושלים' ברכה בפני עצמה בתפילה ובברכת המזון".

הכרחי שכולם יתפללו

בעל חידושי הרי"ם אומר כי לפני הגאולה מגלות מצרים נאמר 'וייאנחו בני ישראל'. הם היו שקועים בגלות רוחנית, עד שלא חשו את הגלות, ורק כשהחלו לחוש את מרירות הגלות ונאנחו – גאל אותם הקב"ה. כך יהיה גם באחרית הימים, שהיהודים ישכחו שהם בגלות, ודבר זה יגביר חלילה את הגלות, אך כאשר ייאנחו ויבקשו להיגאל – תבוא הגאולה.

בילקוט מעם לועז (לרבי יעקב כולי, שמות עמ' ריב) נאמר: "בעניין הגאולה, שהיא עניין כולל, הנוגע לכלל ישראל, אינו דיי אם חלק מישראל יאמרו תפילה בכוונה גדולה, אלא הכרחי הדבר שכל ישראל יתפללו בכוונה עצומה בשעה שמתפללים לה' כי יגאל אותם. וכן לא דיי לכך בתפילה אחת, כי מאחר שהגאולה העתידה צריכה להיות בנפלאות גדולות, יש להרבות בתפילה עליה".

בספר קץ הפלאות (סי' כד, ברכת ישועה סק"א) נאמרים דברים מבהילים: "בשנת ת"ח היו ישראל עוסקים בתורה ובמעשים טובים, ולפי מעשיהם הטובים היו ראויים לבקש על הגאולה. ועבר עליהם כל החורף עד אחר הפסח, ולא ביקשו על הגאולה... והתחיל האויב להתגבר אחר הפסח והרג מהם לאלפים ולרבבות".

ומעניינים דברי ה'חפץ חיים' (על הסידור סימן קסח): "כמה פעמים ביום אנו מבקשים על הגאולה, אולם הבקשה בלבד אינה מספקת; יש לתבוע את הגאולה, כפועל שכיר המבקש את שכרו, שהדין הוא, שאם אינו תובע – אין חיוב לתת את שכרו בו ביום. כן אנו צריכים לתבוע את גאולתנו".

הדבר היחיד שמעכב

הרבי מליובאוויטש דיבר פעמים רבות על חיוניות התביעה מהקב"ה כי יביא לנו את הגאולה. כך אמר (התוועדויות תשמ"ה, כרך ה, עמ' 2899): "החיסרון הכי עיקרי של בני ישראל הוא – שנמצאים עדיין בגלות, חושך כפול ומכופל, ומשיח צדקנו עדיין לא בא!... ומכיוון שישנו ציווי בתורה 'שיהא אדם... שואל צרכיו שהוא צריך להם' – שואלים יהודים ומבקשים מהקב"ה שמשיח צדקנו יבוא תיכף ומייד, 'משיח נאו'!".

פעמים רבות ציין הרבי כי העדר התביעה הוא הדבר היחיד שמעכב את הגאולה: "הדבר היחיד שמעכב עדיין את הגאולה הוא הצורך שכל בני ישראל יבקשו וידרשו ויתבעו מהקב"ה להביא את הגאולה האמיתית והשלמה!" (התוועדויות תשמ"ז, כרך ב, עמ' 164).

  חיים יהודיים

כשכתבה מחוללת צונאמי

לפני כשלושה שבועות עמדו בני משפחת גברא מול המצבה של האם ג'מילה (יפה) גברא בהר הזיתים ועיניהם דמעו מהתרגשות. שבעים ואחת שנים חיכו לרגע הזה. כמה מילים בסוף נוסח המצבה סיפרו את הסיפור: "נקברה ללא מצבה בכ"ה תשרי תש"ח עקב חלוקת הארץ. בחסד ה' זכינו צאצאיה להקים מצבה על קברה".

בני המשפחה זכו לרגע הזה בזכות כתבה שקראו במדור הזה, לפני כמה חודשים. בכתבה סופר על פועלו של הרב מרדכי מוטולה מבני-ברק, האיש שמקדיש את חייו לאיתור קברים בהר הזיתים. הקריאה הציתה בלב בני המשפחה זיק של תקווה. הם צלצלו אל הרב מוטולה ומשם החלו הדברים להתגלגל עד איתור הקבר והקמת המצבה.

נדהם מהתפוצה

משפחת גברא היא אחת מתוך עשרות משפחות, מהארץ ומהעולם, שגילו את מקום קבורת יקירם בעקבות אותה כתבה. "נדהמתי לחלוטין מהתפוצה העולמית, הענקית בכל קנה מידה, שיש לגיליון שלכם", סיפר הרב מוטולה. "בעקבותיה, מה שקרה במרכז המידע של הר הזיתים היה פשוט צונאמי. כל שלוש דקות הגיעה פנייה חדשה. רוב הפניות קיבלו מענה מיידי, ואחרות הצריכו מסע בלשי, שבמקרים רבים הניב תוצאות חיוביות".

הרב מוטולה הופתע לראות מאין באו הפניות. "הטלפונים זרמו מכל העולם ממש. היו שאמרו כי הם מחפשים את קבר יקירם יותר מחמישים שנה, וכבר נואשו מהסיכוי לאתרו". לדבריו, כל פנייה קיבלה את מלוא תשומת הלב, מתוך הכרה בחשיבות המשימה: "אין לתאר את השמחה העצומה של בני המשפחה כשהקבר מתגלה. זה סוג של גאולה בעבורם, שיש להם קבר להתפלל בו".

פעם ראשונה מתש"ב

הצונאמי, מתברר, לא פסק גם בשבועות שאחרי הפרסום. הרב מוטולה מתעד הכול בפנקסים אישיים. הוא עובר על רשימות הפונים אליו מפרסום הכתבה. "הנה פנייה מטורונטו, וכאן מבלגיה", הוא מציין.

בעבורו כל אדם הוא עולם ומלואו: "הייתה משפחה שביקשה לאתר קבר של בחור שנפטר בצעירותו, בשנת תש"ב. בחסדי שמים הקבר אותר. אחיו בן ה-82 זכה לעלות בפעם הראשונה לקברו. אין לתאר את שמחתו. זה היה מרגש מאוד. המשפחה כבר טיפלה בהקמת המצבה, והנה הנפטר זוכה שבני משפחתו יעלו על קברו ויכבדו את זכרו".

הסבתא רבתא נחשפה

סיפור רודף סיפור. "הייתה משפחה שפנתה בבקשה לסייע באיתור קבר הסב, ובעקבות החיפושים מצאתי גם את קברה של אם הסב, שלא ידעו עליה כלל. המשפחה הופתעה ולא הפסיקה להתפעל ולהודות על התגלית. כולם עלו יחד למקום ואף הקימו מצבות חדשות על קברי ראשי המשפחה".

רוב השיחות התנקזו למרכז המידע של הר הזיתים. "מפעילי המוקד לא ידעו את נפשם לנוכח ההיקף המדהים של הפונים. אחת הפניות המפתיעות התקבלה מאוסטרליה. אישה ביקשה לסייע לה באיתור קבר סבהּ. אחרי בדיקות אותר הקבר בהר המנוחות דווקא", מחייך הרב מוטולה.


מצבות חדשות שהוקמו בעקבות הכתבה. משמאל: הרב מוטולה

  פינת ההלכה ומנהג

קרדום לחפור בה

שאלה: מה משמעות ההוראה שלא לעשות את התורה "קרדום לחפור בה"; האם אסור לתלמיד חכם להתפרנס ממסירת שיעורי תורה?

תשובה: הרמב"ם פוסק להלכה שהדברים כפשוטם, ואסור ליהנות מדברי תורה. כנגד זה התורה פטרה תלמידי חכמים ממיסים (והקהל משלם זאת במקומם). את פרנסתם עליהם למצוא מזה שאחרים יעשו עסקים בכספם ויחלקו עמם ברווחים.

לעומתו, מרן ה'בית יוסף', בספרו 'כסף משנה' על הרמב"ם, דן בדברים וסותר את כל הראיות שהביא הרמב"ם. מסקנתו היא שלכתחילה אין ללמוד תורה על-מנת להתפרנס, אבל אם למד לשם שמים וכעת אין לו פרנסה – מותר לו לקבל שכר מלימודו עם תלמידים או תמורת עיסוקו בשפיטה או בפסיקת הלכה. וגם בדעת הרמב"ם הוא מפרש, שעל האדם להשתדל ללמוד מלאכה המפרנסת אותו, ואם לא תספיקנו, יקבל שכרו מן הציבור.

עוד הוא מציין, שכל חכמי ישראל שלפני הרמב"ם ושאחריו קיבלו שכר מהציבור, ואפשר שהסכימו על כך כל חכמי הדורות משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך", שאילולא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה – לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי, והייתה התורה משתכחת חלילה. זו גם דעת הפוסקים בהלכות תלמוד תורה.

אדמו"ר הזקן מוסיף, שמי שחננו ה' באפשרות להתפרנס ממעשה ידיו, ועדיין תורתו קבע ומלאכתו עראי – לא יתפרנס מהתורה, גם אם בשל כך יתקדם לאט יותר בידיעת התורה. ואולם אם רבים צריכים לו, שאין בסביבתו גדול בתורה כמוהו – חובה עליו להתמנות למשרה ששכרה בצידה, והציבור חייב לפרנסו בכבוד.

מקורות: אבות פ"ד מ"ה, ופיה"מ לרמב"ם. רמב"ם ה' ת"ת פ"ג ה"י וכס"מ. רמ"א ונו"כ יו"ד סי' רמו סכ"א. שו"ע אדה"ז הל' ת"ת פ"ד הי"ד-ט"ז.

  מושג ברגע

שכר מצווה — מצווה

המשנה קובעת: "שכר מצווה - מצווה". יש דברים שבהם השכר הוא דבר נפרד מהמעשה שהאדם עשה, אבל שכר המצווה הוא המצווה עצמה.

כשאדם עושה מצווה הוא מביא לעולם אור חיובי של קדושה, והאור הזה עצמו נהפך לשכר בעבורו ומביא לו את כל הדברים הטובים, עד לשפע בהיבטים הגשמיים של החיים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)