חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1689 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בהר, י"ב באייר ה'תשע"ט (17/05/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1689 - כל המדורים ברצף
נחת וברכות מקבלים בתהלוכות
יש חדש
בקעה של מטבעות וניסים
פרנסה
מי ייתן לי תלמיד חכם
הזַכּוּת מגינה
מדורה מן השמים
ההשתטחות אצל רשב"י
להילולת רשב"י יש חפ"ק
צדקה בתוך המשפחה

מס' 1688, ערב שבת-קודש פרשת בהר (אמור בחו"ל), י"ב באייר ה'תשע"ט (17.05.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

נחת וברכות מקבלים בתהלוכות

ההשתתפות בתהלוכות ל"ג בעומר היא קודם כול זכות עצומה לכל אחד ואחת, לכל ילד וילדה, לכל הורה, סבא וסבתא

השיח הציבורי האגרסיבי, המשסע והמפלג, נמאס על כולנו. איש אינו רוצה לחיות בחברה שנדמית לחבורת תנינים רעבים, המשחרים לקרבן התורן. אבל נדמה שאפשר רק להביע את מורת הרוח והסלידה מההתנהלות הזאת ולא באמת לשנותה.

כי זה העולם בימינו. כל אחד יכול להקליד ולשגר לחלל האוויר טקסטים רעילים, ליזום פרובוקציה, לחולל שערורייה. אין שום אפשרות לשלוט על מיליוני כתבנים וצייצנים ולגרום להם להתנהג בכבוד לזולת ולאמץ סגנון מאַחד ונעים. זו המציאות העצובה שאנו חיים בה.

להתחבר למימד הניסי

אלא שלצד התהליכים הארציים והטבעיים עומדת לפנינו תמיד האפשרות לפנות אל המימד העל-טבעי, האלוקי, הניסי. לא אחת רופאים אומרים לְחולה: הרפואה אינה יכולה להועיל במצב הזה, תתפלל לנס. ועינינו הרואות שפעמים רבות התפילות מתקבלות והנס מתחולל, בניגוד לכל התחזיות.

ל"ג בעומר הוא יום שכל-כולו קשור במימד הזה – הניסי, המיסטי, העל-טבעי. זה יום ההילולא של רבי שמעון בר-יוחאי, שגילה את תורת הנסתר וגילם באישיותו ובפועלו את החיבור עם המימד הרוחני העליון. זה יום הידוע בסגולותיו לישועות ניסיות ועל-טבעיות.

כשמתבוננים בתשומת הלב המיוחדת שהרבי מליובאוויטש ייחס לתהלוכות ל"ג בעומר אפשר לחוש מעט איזו עוצמה טמונה בהן. ידוע היטב עד כמה כל רגע היה יקר אצל הרבי, ובכל-זאת נהג לצאת ולהשתתף בתהלוכת הילדים הענקית שעברה בחזית בית מדרשו, לנופף לשלום לילדים הצועדים ולהשמיע לפניהם דברי תורה וברכה.

שוב ושוב זירז הרבי והמריץ לפעול ולארגן עוד ועוד תהלוכות ילדים ביום המיוחד הזה, בדגש על שיתוף מספר ילדים גדול ככל האפשר. כשמעיינים בדברים אפשר לחוש את החשיבות העצומה שהרבי מייחס לעצם ההתכנסות המשותפת של המוני ילדי ישראל בל"ג בעומר ולַהתחברות לערכי אהבת ישראל ואהבת התורה שיום זה מסמל.

כוחם של הילדים

מקורותינו מייחסים כוח מיוחד לילדי ישראל, לתפילתם ולתורתם, המוגדרות 'הֶבֶל שאין בו חטא'. דוד המלך אומר בספר תהילים (ח,ג): "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ, לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם" – היינו שבכוחם של הילדים להשבית את מזימות האויב. חכמינו אומרים שגזירת המן התבטלה בזכות הילדים.

הדברים האלה מעניקים לנו נקודת מבט מעמיקה יותר על התהלוכות. אין זה רק בילוי נחמד וססגוני לילדים. זו אולי המעטפת החיצונית, אבל בתוכה טמון עניין גדול וחשוב מאין כמותו. כאשר מאות אלפי ילדים מתכנסים ברחבי הארץ והעולם, קוראים יחדיו פסוקי תורה, נושאים יחד תפילה, מתחברים למסרים של אהבת ישראל ואחדות ישראל – מתחוללים בשמים דברים כבירים שאין לנו מושג בהם, לטובת עם ישראל כולו.

ההשתתפות בתהלוכות האלה היא קודם כול זכות עצומה לכל אחד ואחת, לכל ילד וילדה, לכל הורה, סבא וסבתא. כשאתם באים עם הילדים לתהלוכות אתם מקבלים את כל הברכות המוענקות במעמד מיוחד זה – ברכות לכל הדברים הטובים, ובעיקר לנחת מהילדים!


מתחברים למימד העל־טבעי בכוחם של הילדים. התהלוכה אשתקד באילת

  יש חדש

היכונו לתהלוכות

בתי חב"ד ברחבי הארץ משלימים את ההיערכות לקראת תהלוכות הילדים הגדולות של ל"ג בעומר, שיהיו בע"ה בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ. השנה אמורות להתקיים יותר משמונה-מאות תהלוכות, ובהן ישתתפו כרבע מיליון ילדים. פרטים בבית חב"ד.

ספרונים חדשים

לצד הספר החדש והמרהיב (חומש במדבר) בסדרת 'התורה שלי' הפיקו צעירי חב"ד לקראת ל"ג בעומר שני ספרונים חדשים לילדים: 'תרנגולים או עיזים', הפונה לגיל הרך בציבור הכללי ומביא את סיפור גמילות החסדים של רבי חנינה בן-דוסא, בשילוב עלילה עכשווית. הספרון השני הוא 'משפט שדה' – סיפור צדיקים, השזור בעלילה מותחת, והעוסק בערכי אהבת ישראל והתנהגות נאותה לזולת. הציבור מוזמן לתרום לבתי חב"ד ולהשתתף בעלות הספרים והספרונים שיוענקו לילדים.

סרט לילדים

לקראת ל"ג בעומר הופק סרט חדש בהשתתפות כוכבי ילדים נודעים, המגיש עלילה משעשעת שבה משולבים מסרים הקשורים לערכי אהבת ישראל ולשנים-עשר הפסוקים ומאמרי חז"ל, שהרבי קרא להנחילם לכל ילד וילדה. הסרט הופק בהשקעה גדולה ביוזמת יהדות TV, בעריכת אגף התוכן של צעירי חב"ד.

  שלחן שבת

בקעה של מטבעות וניסים

המדרש (שמות רבה נב,ג) מספר כי תלמיד של רבי שמעון בר-יוחאי הלך למקום אחר והתעשר, והתקנאו בו חבריו. הוציאם רשב"י לבקעה ואמר: "בקעה בקעה, מִלְאִי דינרי זהב". כשנתמלאה הבקעה מטבעות אמר רשב"י לתלמידים שהם רשאים ליטול מהם כאוות נפשם, אולם עליהם לדעת שבכך ייגרע חלקם לעתיד לבוא, והתלמידים נמנעו מלקחתם.

בהמשך לזה מספר המדרש עוד סיפור: האמורא ר' שמעון בן-חלפתא היה עני מרוד, ולא הייתה לו פרוטה להוצאות השבת. התפלל ומן השמים ניתנה לו אבן טובה, שאותה מכר ובדמיה קנה את צורכי השבת. כששמעה אשתו מניין באה האבן, הסתייגה ואמרה שאין רצונה שבעתיד "יהא שולחנך חסר ושולחן חברך מלא". התפלל ר' שמעון ונטלו ממנה את העושר.

עושר מהתורה

לאחר שהמדרש מביא את שני הסיפורים הוא חותם: "רבותינו אמרו, הנס השני גדול מן הראשון", שכן מן השמים נותנים אך אין לוקחים, וכאן נלקחה האבן בחזרה. אך לאור זאת מתעוררת שאלה: הלוא גם הדינרים שמילאו את הבקעה ודאי נלקחו ממנה מן השמים, שהרי תלמידי רשב"י לא לקחום. מדוע פרט זה בסיפור, המבטא נס גדול יותר מהופעת הדינרים, אינו מוזכר במדרש?

אלא שהדבר קשור למהותו הרוחנית של רשב"י, 'תורתו אומנותו'. התורה היא מקור כל השפע, הרוחני והגשמי, כמו שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר"; "בשמאלה עושר וכבוד" (משלי ג). בזמן בית המקדש, כאשר עסקו בתורה כראוי, הביאה התורה שפע עצום לעולם, עד שהיו "חיטים ככליות" (תענית כג,א) – גרגיר חיטה היה בגודל של כִליה!

מהותו של רשב"י

על רשב"י נאמר שלגביו לא היה החורבן, ולכן היה בכוחו להביא על-ידי התורה שפע גשמי, עד דינרי זהב גשמיים. יתרה מזו, הוא היה יכול להביא את השפע לא רק לעצמו, אלא גם לתלמידיו, אף שלא עמדו במדריגתו הגבוהה, והראיה שהתקנאו בעושרו של חברם.

לכן המדרש מדגיש את נס הופעת דינרי הזהב, ולא את לקיחתם בחזרה. מפני שהפרט שמשקף את מהותו של רשב"י הוא הופעת הדינרים ולא היעלמותם, אף שמבחינה ניסית הסתלקות המטבעות היא נס נעלה יותר.

גילוי בגאולה

רשב"י חיבר בין החלק הגלוי שבתורה לחלק הנסתר שבה. היו תנָאים שעסקו בקבלה וברזי התורה, אבל העיסוק הזה היה מנותק מהעולם. עיסוקו של רשב"י בתורת הנסתר היה באופן שהאור חדר לתוך העולם ובא לידי ביטוי בגלוי.

כך יהיה לעתיד לבוא, שהאלוקות תהיה גלויה בעולם ותבוא לידי ביטוי בשפע גשמי עצום גם בהיבטים הגשמיים. מעלתו המיוחדת של רשב"י שגם בזמן הגלות עמד במדריגה זו, עד שהגלות לא הייתה קיימת כלל מבחינתו. לאור זאת אמירתו (בראשית רבה לה,ב) כי יגן על כל הדורות עד ביאת המשיח – מקבלת משמעות מיוחדת.

(תורת מנחם, כרך טז, עמ' 281)

  מן המעיין

פרנסה

הרגשה של עני

״וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו״ (ויקרא כה,כ). עשיר, שיש לו שדות, כרמים, נחלות ואחוזות, ואינו יודע מחסור, חש בטוח בעצמו, ליבו קשוח ואינו מרגיש את מצוקת העני. לכן ציווה הקב״ה על שנה של שמיטה, שבה אסור לחרוש ולזרוע, כדי שגם העשיר יידע מחסור, ירגיש בסבלו של העני ויישא עיניו לשמים בדאגה: מה נאכל?

(צרור המור)

בלי שאלות

הלוא גם אם לא ישאלו 'מה נאכל' עדיין יש צורך שה׳ יצווה את ברכתו? אלא שאם לא ישאלו הברכה תבוא מאליה, אבל כשיהיו חסרי ביטחון וישאלו 'מה נאכל' יהיה צורך לצוות את הברכה.

(רבי זושא מאניפולי)

בריאה חדשה

מי שהוא צדיק וישר, צרכיו מוכנים ומזומנים לו, ככתוב אצל הגר (וירא כא,יט): ״ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים״, היינו שבאר המים כבר הייתה מוכנה, אלא שלא נראתה. אבל מי שאינו כדאי, שאמונתו נחלשה וביטחונו רפוי, כגון מי ששואלים תמיד ״מה נאכל״, בעבורם יש צורך לצוות את הברכה, שתהיה בריאה חדשה.

(דברי שאול)

טפל ועיקר

גם ביגיעה הגדולה ביותר אי-אפשר להרוויח פרוטה אחת יותר ממה שקבע הקב״ה שכך וכך ישתכר פלוני. אכן, צריך לעשות את כל הנחוץ להצלחה, אבל יש לזכור שכל העבודה אינה אלא טפל, וברכת ה׳ היא העיקר.

(היום יום)

הדאגה האמיתית

יהודי בא אל הרבי מקוצק והתאונן שדאגות הפרנסה מטרידות אותו מאוד. אמר לו הרבי: התפלל אל ה׳ וישלח לך את פרנסתך. אמר היהודי: אינני יודע איך להתפלל. הגיב הרבי: אם כן, הדאגה הזאת חמורה מדאגות הפרנסה.

'כלי' לפרנסה

״וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנֹה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו״ (ויקרא כה,יד). את הברכה לפרנסה נותן הקב"ה, והאדם צריך רק לעשות 'כלי' לפרנסתו, ולהשתדל בכל כוחו שהכלי יהיה טהור מכל סיג ופסולת של הונאה וכדומה. עליו לוודא שמסחרו יהיה על-פי דיני התורה, שאז הוא 'כלי' ראוי לברכה העליונה בשתיים: א) לפרנסה ברווח; ב) שהפרנסה תופנה למקום הראוי, ותנוצל רק לדברים שיש בהם תועלת.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

עבודת בעל עסק

זאת צריכה להיות עבודתו של בעל העסק: לעורר בעצמו את האמונה והביטחון הגמורים בה׳, הזן ומפרנס לכל בשר, כי הוא יתברך ייתן לו פרנסתו ברווח. ועוד יותר על האדם לדעת שהוא צריך להיות בשמחה ובטוב לבב באמת, כאילו פרנסתו כבר מזומנת לפניו.

(אגרות-קודש)

הרבי מקנא

החסיד ר׳ אליהו אבֶּלֶר היה איש פשוט. פעם אחת, בהיכנסו אל הרבי מהר״ש ל'יחידות', אמר לו הרבי: אליהו, אני מקנא בך. נוסע אתה ליריד, ופוגש אנשים רבים. וכאשר בשעת העסק אתה מדבר עם הזולת על עניין יהודי כלשהו – אומר לו אמרה מ'עין יעקב', או מעוררו על לימוד נגלה וחסידות – נוצרת מזה שמחה למעלה. ואת 'דמי התיווך' הקב״ה משלם בבני, חיי ומזוני. וכמובן ככל שהשוק גדול יותר, יש יותר עבודה, וכך גם גדֵלה הפרנסה.

(היום יום)

  אמרת השבוע

מי ייתן לי תלמיד חכם

בני עיר אחת באו אל ה'צמח צדק' ושאלו לדעתו על מועמד לכיסא הרבנות בעירם. הרבי שיבח אותו באומרו שהוא תלמיד חכם מופלג וגדול במעשים טובים.

בני העיר קיבלו אותו לרב, וכעבור זמן נודע לרבי שאנשי העיר מזלזלים ברב, מבזים אותו וממררים את חייו.

קרא הרבי לנציגי העיר ואמר: "כתוב בגמרא שרבי עקיבא אמר 'כשהייתי עם-הארץ אמרתי מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור'. כל ימיי תמהתי על הלשון 'מי ייתן לי תלמיד חכם' –  ילך לו לבית המדרש וימצא שם תלמיד חכם! עתה נתיישב לי הדבר. עם-הארץ רוצה להיות סמוך ובטוח שמדובר בתלמיד חכם אמיתי, ואז הוא רודף אותו. אף אתם, רק אחרי ששמעתם ממני שהרב הוא תלמיד חכם, אתם יכולים לרדוף אותו".

  פתגם חסידי

הזַכּוּת מגינה

"כאשר מזכירים צדיק שנפטר מוסיפים 'זכותו יגן עלינו'. כלומר, עבודתו של הצדיק בזיכוך העולם ('זכותו' מלשון זַכּוּת) – מגינה עלינו ומעניקה לנו כוח בעבודת ה'" (הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

מדורה מן השמים

האב הדאוג עמד ליד מיטת חוליו של בנו, והביט בעיניים כלות בנער הדועך. הרופאים נואשו ממנו. בשפה רפה בישרו לאב כי אין בידם מזור לחולה.

באותו רגע הרים רבי עמרם דיוואן את ידיו השמימה ומפיו יצאו המילים: "אנא, ריבונו של עולם, קח את חיי כפרה תמורת חייו של בני, נפש תחת נפש".

למרבה הפלא החל הבן להתאושש, וכעבור זמן הבריא לגמרי.

זה היה במרוקו בשנת תקמ"ב. רבי עמרם דיוואן, איש ירושלים, יצא עם בנו למסע בקהילות יהודי אלג'יריה, מרוקו ותוניס, בשליחות היישוב היהודי בארץ ישראל. הוא נדד בין הכפרים והעיירות וקיבץ פרוטה לפרוטה. בכל מקום נתקבל בהערצה ובחיבה. הכול ביקשו לחזות באחד מגדולי חכמי ארץ ישראל.

לא ארכו הימים והידיעה המרה פשטה בקהילות המגרב: רבי עמרם חלה פתאום ובט"ו באב נלקח לבית עולמו. יהודי מרוקו ליוו אותו בהמוניהם למנוחת עולמים בבית העלמין שבאסג'ן, כפר ליד העיר וזאן, דומעים על המאור הגדול שנלקח. מקום קברו נהפך למוקד עלייה לרגל. סגולות רבות נקשרו במקום, ויהודים מכל האזור נהרו להתפלל בקבר.

העלייה לקבר התעצמה בעיקר בל"ג בעומר, שבו נהגו המונים לפקוד את הציון, להדליק מדורה גדולה ולרקוד לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי.

סיפורי הניסים והנפלאות שנפוצו סביב ציונו של רבי עמרם הגיעו גם לאוזני הערבים, ועוררו התעניינות גדולה. זו הייתה לצנינים בעיני מושל וזאן. הלה, שונא ישראל מובהק, החליט לגדוע את התופעה.

שנה אחת, לקראת ל"ג בעומר, פרסם המושל כרוז המזהיר את היהודים לבל יהינו להתקרב לקבר בל"ג בעומר. מי שיפר את האיסור, פקד, מתחייב בנפשו.

הגזירה הפתאומית הפילה חרדה על יהודי האזור. בלב כבד ומתוך חשש לחייהם נאלצו לציית להוראה. בערב ל"ג בעומר הסתגרו בבתיהם, כאובים ומלאי צער על ההחמצה הגדולה שנגרמה בעטיו של השליט הרשע.

אלא שדבר הגזירה לא הספיק להגיע אל יהודי הכפרים והעיירות המרוחקים יותר, שכבר החלו את מסעם השנתי לכפר אסג'ן זמן רב קודם לכן. רק כשהגיעו לווזאן התבשרו בעצב על ההוראה החדשה, ונמלאו צער על הטרחה הגדולה שטרחו לריק.

ליל ל"ג בעומר ירד, והמתח באסג'ן הגיע לשיאו. המושל פרש את חייליו בכל הדרכים המובילות לבית העלמין. שוטרים חמושים פטרלו בלי הרף, מחפשים בשבע עיניים יהודי שיעז להתעלם מהפקודה ולהסתנן לקבר הצדיק. חלקת הציון, שבכל שנה הייתה מוארת באור יקרות ומלאה המוני יהודים רוקדים, הייתה עכשיו שוממה ושרויה בחשיכה מוחלטת. ליבם של היהודים נחמץ.

אך בדיוק בשעה המסורתית להדלקת המדורה קרה דבר מופלא. הכפר החשוך הואר לפתע, כאילו מדורת ענק ירדה מן השמים והפכה את חשכת הלילה ליום. החיילים ההמומים נשאו את מבטם לעבר בית העלמין, ועיניהם נפערו בתדהמה: מדורה ענקית להטה בחצר חלקת הקבר, ולהבותיה עולות ונישאות השמימה ומאירות את המרחב כולו. ממרחק נשמעו צהלות חוגגים, קולות זמר ושאון אדם.

החיילים חרקו שיניים בזעם. האוּמנם העזו היהודים להמרות את פי המושל ולהצית מדורה בחלקת הקבר? הם מיהרו אל המקום, לתפוס את הפושעים ולהענישם. ואולם כשהגיעו לציון עצמו גילו שהמראות והקולות גוועו, ואפילה ודממה היו שרויות בו. החיילים ניצבו על עומדם משתאים. האוּמנם זה היה מחזה תעתועים?

נבוכים ותמהים סבו על עקבותיהם. אך התרחקו כברת דרך – והאש המסתורית שבה והתלקחה. גם הקולות התחדשו. שוב זינקו החיילים על סוסיהם והדהירו אותם לבית הקברות, נחושים שלא להניח ליהודים לחמוק מידיהם.

אלא ששוב, בהגיעם למתחם בית העלמין, האש כבתה, הקולות נדמו, ורק צרצור הצרצרים ליווה את עלטת הליל. מחשבת ביעותים מילאה את מוחם של החיילים. אין זאת אלא שהיהודים עושים שימוש בכוחות עליונים, ובוודאי הזעיקו שדים ורוחות להתל במושל.

ליבם התמלא אימה. עוד מעט יתנפלו עליהם המזיקים ויעשו בהם שפטים! מבועתים ומבוהלים זינקו על סוסיהם וברחו לעבר ביתו של המושל. בסערת נפש סיפרו לו על המחזה הפלאי שמתרחש בבית הקברות.

המושל התקשה להאמין, וביקש לראות את הדבר במו עיניו. הוא התלווה אל חייליו, ואכן נוכח שהצדק עמם. רגעים אחדים עמד נפעם, חוכך בדעתו כיצד לנהוג. לבסוף הגיע למסקנה כי אם יותיר על כנו את איסור הגישה אל הקבר – ייוודע הסיפור ליהודים ויוסיף עוד יוקרה לקברו של החכם היהודי. מוטב לו אפוא לאפשר ליהודים לפקוד את הציון כבכל שנה.

הפקודה החדשה נפוצה במהירות, ובתוך זמן קצר כבר גדשו אלפי יהודים את חלקת הקבר, רוקדים וצוהלים סביב מדורת עצים אמיתית, ומהללים את בוראם על הנס הגדול שהתחולל בזכות הצדיק.

(על-פי 'חוט של חסד')

  לומדים גאולה

ההשתטחות אצל רשב"י

גילוי החסידות הוא שלב מתקדם יותר בגילוי פנימיות התורה שאותו פתח רבי שמעון בר-יוחאי. לכן בחצרות החסידים שמחים במיוחד בל"ג בעומר, יום שמחתו של רשב"י. כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר כי "אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מן החגים המצוינים... היו רואים אז הרבה מופתים, ובעיקר בקשר להולדת ילדים. כל השנה היו מצפים לל"ג בעומר" (היום יום יח באייר).

פעם אחת אמר מישהו לרבי הרש"ב, שיש יהודים שאינם מניחים תפילין אך הולכים לקברו של רשב"י במירון. השיב לו הרש"ב: "אם רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב היה חי בימינו, היה עושה מיהודים אלה נברשת מאירה" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 331).

אחד מעשרים ושניים

בשנת תרפ"ט ביקר הרבי הריי"צ בארצנו הקדושה. לימים סיפר: "כשזכיתי להיות אצל רשב"י במירון, שמעתי ביטוי: מירון הוא 'אוהל שמח'; מי שבא לשם מתחזק. כמו-כן שמעתי: רשב"י הוא 'רבי שמח'. הוא לקח עליו כל מה שיהודים מחסרים חס ושלום בקיום התורה והמצווה" (לקוטי דיבורים חלק ג, עמ' 1034). בהזדמנות אחרת אמר: "כשהייתי בארצנו הקדושה, שמעתי אנשים מדברים: הייתי אצל רשב"י ואני הולך אל רבי אלעזר. או: הייתי אצל רבי חייא ואני הולך אל רבי עקיבא. אם אומרים זאת בתמימות – זהו עניין ההשתטחות" (ספר השיחות תש"א עמ' 121).

רבנו הזקן אמר שלגבי רשב"י לא נחרב בית המקדש. פירש זאת רבי הילל מפאריטש: רשב"י היה נשמה דאצילות, ולגבי נשמה גבוהה כזאת אין חורבן הבית מעלים ומסתיר את האלוקות (פלח הרימון עמ' ז). נשיאי החסידות ציינו את המעלה המיוחדת שבלימוד ספר הזוהר. ה'צמח צדק' אמר: "לימוד ספר הזוהר מרומם את הנפש" (היום יום טז בטבת).

בספר הזוהר נזכרים מאמרי חז"ל שנאמרו אחרי ימיו של רשב"י (כמו מאמריו של רבה בר-בר-חנה). אמרו על כך חסידים בשם רבנו הזקן: בשעה שרשב"י חיבר את ספרו היה בגן העדן, למעלה מהזמן. עוד אמרו בשם אדמו"ר הזקן: רשב"י חיבר עשרים ושניים ספרים, כמספר כב האותיות: ספר האורה, ספר הברכה וכך הלאה. אך אלינו הגיע רק חלק קטן מהספר השביעי – ספר הזוהר (מגדל עז עמ' תכו).

אדמו"ר האמצעי שאל את משרתו: ממה אתה נהנֶה יותר - מלימוד משניות או מלימוד ספר הזוהר? ענה המשרת: מלימוד הזוהר, אף-על-פי שבלימוד משניות אני מבין, לפי ערך, מה שאני לומד, ואילו את דברי הזוהר אינני מבין. אמר לו הרבי: אכן, הנשמה נהנית יותר מלימוד זה. והוסיף: הנשמה מבינה מה שהיא לומדת (שמועות וסיפורים כרך ב, עמ' 43).

רשב"י תיקן

שאלו משפיע חסידי: איש פשוט, שאין לו שייכות ללימוד ספר הזוהר – מה לו ולשמחת ל"ג בעומר? הסביר המשפיע: רשב"י טיהר את האוויר המעופש של העולם, וכך גרם טובה לכל יהודי באשר הוא. שכן כאשר אוויר העולם אינו נקי – הדבר משפיע לרעה על כל אחד ואחד.

הרבי מליובאוויטש מבאר (ספר השיחות תשמ"ט כרך ב, עמ' 437) שרשב"י היה מתלמידי רבי עקיבא שנשארו בחיים, כי נהג כבוד בחבריו, והייתה אצלו אהבת ישראל בהדגשה (ראו שבת לג,א). כלומר, הוא תיקן את העניין של "לא נהגו כבוד זה בזה". לכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה גדולה – מפני העילוי של שלום הבא אחרי מחלוקת, כיתרון האור שבא מתוך החושך.

  חיים יהודיים

להילולת רשב"י יש חפ"ק

בצאת הפסח חוגג ר' ישראל דרעי בביתו שבמגדל העמק את המימונה, ומייד אורז מזוודה ויוצא למירון. שם ישהה עד שאחרון החוגגים בל"ג בעומר יעזוב את ציון רבי שמעון בר-יוחאי. דרעי, כמעט בן 60, הוא הממונה על המקומות הקדושים בצפון. השיחה עמו מתנהלת מהחפ"ק במירון, שממנו הוא מנהל את ההיערכות המסועפת לאירוע הגדול.

מתי מתחילים להיערך להילולה, אנחנו שואלים. "במוצאי ל"ג בעומר אשתקד", הוא משיב. "כולנו מתכנסים בחפ"ק, לדיון ראשון של הפקת לקחים, ומכינים מסמך הכנה ראשון להילולה בשנה הבאה".

להימנע מהפקקים

לאורך השנים שהוא ממלא תפקיד זה הוא חווה את הזינוק המדהים במספר העולים לציון רשב"י בל"ג בעומר. לדבריו, ההיערכות והנגישות הן המאפשרות לקהל עצום כל-כך להשתתף בהילולא הענקית.

"הדרך היחידה המאפשרת לקהל בהיקף כזה לבוא היא בהזרמת התנועה לחניונים הגדולים שאנחנו מכשירים בכרמיאל, בחצור וכדומה", מסביר דרעי. "משם מתנהל שינוע ההמונים באמצעות צי מסודר של אוטובוסים היישר אל הציון. הנוהל הזה מתנהל היטב: הציבור מגיע כמעט עד שער הציון, בנחת וברוגע; ובחזור שוב אותו נוהל. מכאן הקריאה לציבור – בואו בתחבורה הציבורית. מִנעו מעצמכם פקקים. תגיעו בזמן ולא תבזבזו שעות".

איפה האוהלים והכבשים

ההגעה למקום היא האתגר הראשון. הכניסה אל תוך הציון עצמו היא אתגר שני, לנוכח העומס והצפיפות. דרעי מגלה כי נעשתה פנייה אל חברה בין-לאומית לבדיקת אפשרות להקמת מסוע חשמלי שיאפשר לכל יהודי לעבור בתוך הציון ולפנות מקום לבאים אחריו. "התכנית הזו נפלה כי גם היא לא יכלה להתמודד עם הקהל הגדול", הוא מספר. "אבל בנינו בעבור הנשים שרוול מיוחד, המוביל אותן אל הציון. הנשים נכנסות למסלול הזה, הולכות בנחת ואומרות תהילים תוך כדי התקדמות, מגיעות אל הציון, מתפללות וממשיכות הלאה. המסלול הזה חסך התעלפויות וקריאות הצלה שהיו בעבר".

המבוגרים יותר זוכרים את האוהלים והכבשים שנראו בעבר לאורך כל העלייה להר. לאן הם נעלמו? "הם לא נעלמו", משיב דרעי. "בנינו שטח מיוחד בצד מערב, שבו מתמקמים האנשים עם האוהלים. זה מקום מסודר ובטיחותי שאינו יוצר הפרעה למהלך ההילולא". דרעי מחייך ומוסיף: "גם אני הייתי בא בעבר עם אוהל וכבשים, אבל כל זה כבר נוסטלגייה"...

"רשב"י צריך אותי בחפ"ק"

דרעי מספק הצצה לקהל שבא להילולא בטיסה. "בכל שנה עוברים בנתב"ג אלפי יהודים מהעולם שבאים לל"ג בעומר ומייד חוזרים. בעלי האמצעים באים בטיסה עד מנחת חצור". גם לבעלי מוגבלויות יש פתרון: "הם זוכים לשירות מיוחד על-ידי 'עזר מציון', שמסיע אותם בהתנדבות".

ולשאלת המפתח: מה המועד הטוב ביותר לבוא? – "באמצע הלילה או ביום המחרת. בשעות האלה עדיין יש קהל גדול, אבל העומס פוחת והכול זורם". דרעי מספר שלאורך כל היממה של ל"ג בעומר אין הוא עוצם עין. "המעקב מתנהל דקה אחרי דקה. אני גם רוצה מאוד להתפלל בציון עצמו, אבל מרגיש שרשב"י צריך אותי בחפ"ק, לנהל את ההילולא בדרך הטובה ביותר".


לא עוצם עין כל היממה. דרעי (צילום: צביקה גרוניך)

  פינת ההלכה ומנהג

צדקה בתוך המשפחה

שאלה: אדם המסייע סיוע כספי לילדיו או לקרובי משפחה אחרים, האם הוא רשאי לתת סיוע זה מכספי מעשר?

תשובה: כשאדם מחלק כספי מעשר לעניים, מצווה להקדים את קרוביו העניים. ואפילו אם בידו לפרנסם ממקום אחר, מותר לתת להם ממעות מעשר.

עני הוא מי שאין לו הכנסה קבועה שביכולתו להתפרנס ממנה (או שיש לו הכנסה קבועה ונפלו עליו הוצאות לא-רגילות, כמו נישואין או רפואות, שאז מותר לו לקבל כדי צורכו), או שאין ברשותו סכום שיספק לו פרנסה שנה אחת. נכסים המשועבדים לאחרים, אף שטרם הגיע זמן הפירעון, אינם נכללים בסכום זה.

הנתינה העדיפה מכולן היא ככתוב (ויקרא כה,לה): "והחזקת בו", לתת מתנה או הלוואה לאדם שמצבו הכלכלי דחוק, או לעשות עמו שותפות, או לספק לו מלאכה – כדי לחזק את ידו, שלא יצטרך לקבל צדקה.

אסור לאדם לפרנס את אביו ואימו העניים ממעות מעשר, כשיש לו יכולת לפרנסם משלו.

פרנסת הילדים הקטנים אינה נכללת בחשבון המעשר, אבל מי שנותן לבניו ובנותיו הגדולים (במצב שאין דרך העולם לפרנס אותם), אם אין להם כדי פרנסה, או אם הוא נותן להם כדי להדריכם בדרך ישרה או כדי שיעסקו בתורה, וכן המפרנס את חתנו או את נכדיו – רשאי לתת זאת מכסף מעשר.

מקורות: שו"ע ורמ"א יו"ד סי' רמ ס"ה, רמט ס"ו, רנז ס"י. צדקה ומשפט פ"ב, ופ"ו ס"ג-ה.

  מושג ברגע

פסח שני

הכלל קובע: "עבר זמנו – בטל קרבנו". כל קרבן ציבורי בבית המקדש אם עבר זמנו, אין עוד אפשרות להביאו.

ואולם לקרבן הפסח ניתן מועד ב. המועד המקורי הוא י"ד בניסן, אבל מי שהיה בדרך רחוקה או טמא - יכול להביא את הקרבן כעבור חודש, בי"ד באייר.

מכאן נלמד כלל גדול: "לעולם לא אבוד. תמיד אפשר לתקן".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)