חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"ב בכסליו התשפ"ז, 22/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1687 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת קדושים, כ"ח בניסן ה'תשע"ט (03/05/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1687 - כל המדורים ברצף
ישראלים במקום יהודים
יש חדש
מעלת הפירות של השנה החמישית
אהבת ישראל
לא לחש לעין הרע
אהבת הבעש"ט
"תן לי את המפתחות!"
זעקה מתוכנו
הפעמון צלצל אחרי 37 שנים
תחזיות לעתיד

מס' 1687, ערב שבת-קודש פרשת קדושים, כ"ח בניסן ה'תשע"ט (03.05.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

ישראלים במקום יהודים

בעבר כשקרה אירוע בעולם, השאלה שנשאלה בארץ הייתה – "יש שם יהודים?". כיום שואלים – "יש שם ישראלים?"

אירועי האנטישמיות המתחוללים ברחבי העולם מעירים את תשומת ליבנו להיבט שאיננו נותנים עליו את דעתנו בימי שגרה. פגיעות ביהודים ליוו את ההיסטוריה היהודית לכל אורכה. פעמים היו אלה התקפות נקודתיות של יחידים או קבוצות, ופעמים נוהלו הרדיפות מטעם השלטון.

מה עשו יהודים במצבים כאלה (לצד תפילה לבורא העולם, כמובן)? – הפעילו שתדלנים, ניסו לשחד את בעלי הכוח, התאמצו לגייס מדינות ידידותיות למען אחיהם הנרדפים. היו מקרים שהמאמצים הועילו, ובמקרים לא מעטים נותרו הקהילות היהודיות חסרות ישע. לא היה ליהודים כוח משלהם, שבעזרתו יכלו לעמוד נגד מעניהם.

הקמת המדינה שינתה את המשוואה. עכשיו יש מדינה שמחויבת לשלומו של העם היהודי בכל תפוצותיו. אם יהודים נרדפים במקום כלשהו בעולם, המדינה היהודית מפעילה את יכולותיה למענם, ומגייסת מדינות אחרות למאבק באנטישמיות ובניסיונות פגיעה ביהודים. לאורך שבעים ואחת שנות קיומה של המדינה היא הניעה לא אחת את זרועותיה למען יהודים השרויים במצוקה. על כך בהחלט ראוי להודות לבורא העולם, שנתן לעם ישראל כוח מגן ברמה מדינתית.

הפרדה מקוממת

דווקא משום כך יש להתריע על מגמה שמסתמנת בעשורים האחרונים, שעניינה מעבר מראייה כלל-יהודית לתפיסה אזרחית צרה. פעם דיברו על 'יהודים', וכיום מדברים יותר ויותר על 'ישראלים'. בעבר כשקרה אירוע בעולם, השאלה שנשאלה בארץ הייתה – "יש שם יהודים?". כיום שואלים – "יש שם ישראלים?".

וכך יכולנו לשמוע במוצאי השבת האחרונה, כאשר הגיעו הדיווחים על מתקפת הירי על בית חב"ד בפאוויי שבקליפורניה, את הודעת משרד החוץ כי בודקים אם יש שם ישראלים. אתם קולטים? אנטישמי נכנס בנשק שלוף לבית כנסת ויורה במתפללים, ואילו מהדורות החדשות של המדינה היהודית מתעסקות בשאלה אם יש שם ישראלים.

לשיא הגיחוך הגיע קונסול ישראל בלוס-אנג'לס כשמיהר להודיע ש'אין ישראלים בין הנפגעים'. זהו, אפשר לנשום לרווחה. אלא שבבוקר התברר שדווקא יש 'ישראלים' בין הנפגעים. ההפרדה המקוממת בין 'יהודים' ל'ישראלים' התנפצה לו בפרצופו.

מאבק לרוחב הזירה

הלוואי שהיה אפשר לראות בזה מעידה נקודתית. יש כאן מגמה מתמשכת, המובלת על-ידי גורמים ידועים, ובראשם הקרן החדשה וזרועות התמנון שלה, של הינתקות מהיהודיות לטובת חברה אזרחית.

אותם גורמים פועלים בשני צירים, שאינם אלא שני צידיו של אותו מטבע: קידום ערכים של חברה אזרחית שוויונית מזה, וכרסום בערכים יהודיים מזה. יד אחת מטיפה לשוויון, לכיבוד האחר, למתן לגיטימציה לכל ביטוי של חירות הפרט, והיד השנייה מנסה לחסום הנחלת יהדות בבתי ספר, טיפוח אהבה לארץ ישראל והבעת עמדה נגד התבוללות. המטרה אחת – עיקור המדינה היהודית מנשמתה והפיכתה למדינת כל אזרחיה.

העם, בחושיו הבריאים, דוחה את המגמות האלה, אבל המאבק הזה ניטש לכל רוחב הזירה. וזה האתגר העומד לפתחנו – לפעול שהמדינה תהיה מדינה יהודית, מדינה שערכיה ועולם מושגיה יהודיים, מדינה שחוקיה, מערכות המשפט שלה וכלי התקשורת שלה חיים ונושמים יהדות.


בית חב"ד בפאוויי, שבו נרצחה יהודייה ונפצעו מתפללים יהודים

  יש חדש

אקורד כואב

הפיגוע הכואב בבית חב"ד בפאווי שבקליפורניה הסיט את תשומת הלב מההצלחה הבלתי-רגילה של סדרי הפסח השנה. מכל קצווי תבל מתקבלים דיווחים על סדרים המוניים, שבהם חגגו מאות אלפי יהודים את החג וקיימו סדר כהלכתו, מתוך שמחה והתרוממות רוח. בעבור המוני יהודים זו חוויה יחידה במינה, של ישיבה בצוותא עם ציבור רחב ומגוּון, מתוך אחדות אמיתית וחיבור עמוק למורשת.

לכתחילה מלמעלה

בב' באייר יחול יום הולדתו של הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, נשיאהּ הרביעי של חסידות חב"ד. הוא ידוע בפתגם שטבע: "העולם אומר שכאשר לא מצליחים ללכת מלמטה, הולכים מלמעלה; ואני אומר שצריך ללכת מלכתחילה מלמעלה ('לכתחילה אריבער')". במרכזי חב"ד נערכות התוועדויות מיוחדות לציון היום.

סדנת 'התקשרות'

ארגון 'התקשרות מחברים קצוות בבית' פותח עוד סדנה לזוגות שיש בתוכם פערים על רקע דתי, ולהורים שילדיהם שינו את דרכם. הסדנה היא גלגל הצלה לשמירה על התא המשפחתי. פרטים והרשמה בטל' 0772172770, או במייל www.zoogit.org.il.

  שלחן שבת

מעלת הפירות של השנה החמישית

התורה קובעת כי פירות העץ בשלוש השנים הראשונות שלו אסורים באיסור עורלה. פירות השנה הרביעית הם קדושים, ונאכלים בקדושה בירושלים. רק בהגיע העץ לשנתו החמישית נעשים הפירות מותרים לגמרי. והתורה מוסיפה שברכה מיוחדת ניתנת בפירות השנה החמישית: "וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ, לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".

נמצא שפירות השנה החמישית נעלים אף מפירות השנה הרביעית, שכן הם מתברכים בהוספה מיוחדת. ונשאלת השאלה: האוּמנם פירות חולין, המותרים באכילה אפילו בטומאה, עומדים במדרגה רוחנית גבוהה מפירות קדושים, שיש לאוכלם בירושלים?!

שאלה לפָרוּש

מסופר שבטרם גילה הבעל-שם-טוב את תורת החסידות, כשהיה נסתר, היה עובר בקהילות יהודיות, פוגש עוברים ושבים ומתעניין בשלומם, כדי שישיבו לו "ברוך ה', תודה לה'", ועוד דברי שבח והודיה לקב"ה.

פעם אחת בא למקום שבו חי תלמיד חכם גדול, זקן מופלג, שהיה פרוש מענייני העולם יותר מחמישים שנה ועסק בלימוד התורה. הבעש"ט התעניין בשלומו ובמצב בריאותו, ונענה בהתעלמות. תהה הבעש"ט: "מדוע אתם מקפחים את פרנסתו של הקב"ה?". והסביר, כי כשם שבני ישראל מתפרנסים מידי הבורא, כך הבורא "יושב תהילות ישראל" – 'יושב' כביכול על הפרנסה שבני ישראל מספקים לו, בדמות התהילות שהם מהללים אותו.

מילוי התכלית

מה פשר תשובת הבעש"ט? וכי לימוד התורה של אותו גאון אינו 'מפרנס' את הקב"ה? איזו עדיפות יש להודיה לה' על בריאות טובה מלימוד תורה בהתמסרות מוחלטת? ההסבר הוא, ש'פרנסתו' של הקב"ה נמצאת דווקא בתחומים הגשמיים ביותר של האדם. זו תכלית הבריאה, לקדש את הארציוּת הנחותה ולגלות את האור האלוקי הטמון בה, כמאמר המדרש (תנחומא בחוקותי ג): "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים".

זו גם המעלה בפירות החולין של השנה החמישית, לעומת הפירות הקדושים של השנה הרביעית. כשיהודי מגלה בגידולי חולין סתמיים לכאורה את ברכת ה', והוא מהלל את הקב"ה על כך – אין מעלה גדולה מזו. הוא מצליח להשרות את השכינה, מהמדרגה הגבוהה ביותר – "ואתה קדוש", ועד לעולם הזה הירוד – "יושב", על-ידי "תהילות ישראל".

שלב הכרחי

ואולם אל המעלה הגדולה של פירות השנה החמישית אי-אפשר להגיע אלא על-ידי שעוברים קודם בשנה הרביעית. אי-אפשר לקפוץ היישר אל המעלה הגדולה שבקידוש החולין, וחייבים לעבור תחילה שלב של קדושה שלמעלה מהעולם.

כאשר מתעלים בהדרגתיות ועל-פי הסדר הנכון, תחילה עוסקים בקדושה הגלויה שבתורה וממנה עוברים לקידוש החולין – גם התורה עצמה משתבחת. לכן התורה ירדה לעולם הזה דווקא, ולא נותרה בקרב המלאכים. ולכן אמרו חז"ל (יבמות קט,ב): "כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו". יהודי נדרש לשלב את לימוד תורה עם גמילות חסדים והשראת הקדושה בתחומי המעשֶה.

(תורת מנחם, כרך מג, עמ' 263)

  מן המעיין

אהבת ישראל

אהבה ושם ה'

״ואהבת לרעך כמוך אני ה׳״ (ויקרא יט,יח). בשעה ששני בני-אדם אוהבים זה את זה, אזיי ״אני ה׳״. שכן פעמיים 'אהבה' (13) בגימטרייה שם הוי׳ה (26).

(רבי חיים ויטאל)

מידה כנגד מידה

״ואהבת לרעך כמוך״ – אם תאהב את חברך אפילו אם אין הוא נוהג כלפיך כהוגן, ואפילו אין מעשיו אינם מצדיקים שיהיה ראוי לאהבתך – ״כמוך אני ה׳״, אף אני אנהג כך כלפיך, לִפְנים משורת הדין.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

לא יותר ממך

״ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה״ (תורת כוהנים על הפסוק). ״בתורה״ – בדברים של תורה ויראה תאהב את רעך ״כמוך״, ולא יותר מזה. שכן על-פי-רוב, כשמדובר ביראת שמים ובצדקות, אדם דואג לזולת יותר משהוא דואג לעצמו.

(נועם מגדים)

אהבה לכל יהודי

אחד הדברים שחידש הבעש״ט היה בעניין אהבת ישראל: לאהוב לא רק יהודי שהוא גאון וצדיק ויחיד בדורו, אלא כל יהודי, בהיותו יהודי.

(לקוטי דיבורים)

בכל המהות

העניין של ״ואהבת לרעך כמוך״ אינו מתבטא רק בזה שנותנים לשני לאכול, מלווים לו גמילות חסד, או נותנים לו ללון לילה אחד. העניין של ״ואהבת לרעך כמוך״ צריך להיות בכל מהותו של האדם, שצורכי הזולת יהיו נוגעים לו יותר מענייני עצמו.

(ספר השיחות)

ההיכלות נפתחים

הבעש״ט אמר שאהבת ישראל היא השער הראשון המוליך לחצרות ה׳. אדמו״ר הזקן אמר לנכדו ה'צמח צדק' כי העושה טובה ליהודי, כציווי התורה ״ואהבת לרעך כמוך״ – שערי היכלי מעלה פתוחים לפניו.

(לקוטי דיבורים)

'כלי' לאהבת ה'

יש מי שהוא בעל חוש בדברי השכלה. לשני חוש בתורה. ויש מי שיש לו חוש באהבת ישראל. פעם יצא רבנו הזקן ואמר ברבים: אהבת ישראל היא 'כלי' לאהבת ה׳. ״ואהבת לרעך כמוך״ היא כלי ל״ואהבת את ה׳ אלוקיך״. למשמע דברים אלה קיבלו עליהם אברכים רבים אהבת ישראל.

(ספר השיחות תרצ״ט)

אף-על-פי שהוא 'כמוך'

מטבע הדברים נוח לאדם שהזולת שרוי במדריגה נמוכה ממנו, והוא נוהג דרך-ארץ כלפי מי שהוא למעלה ממנו. אבל אין אדם סובל את מי שעומד באותה מדריגה כמוהו, שכן ״כל אומן שונא את בני אומנותו״. על כך נאמר: ״ואהבת לרעך כמוך״ – גם אם הוא ״כמוך״.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

לא לחש לעין הרע

הצדיק רבי יענקל'ה מפשווארסק (רבי יעקב לייזר) הבחין פעם אחת לפני תפילת שחרית כי לבית המדרש באנטוורפן נכנס אורח. הוא מיהר והכין בעבורו כוס קפה.

אחד מיושבי בית המדרש, שראה את הנעשה, הגיב על כך באוזניו: "וכי ראוי שאדם גדול כמותו ישרת אורח פשוט?!".

השיב לו רבי יענקל'ה: "ודאי אתה סבור שמה שנאמר בשם האריז"ל כי נכון לומר קודם התפילה 'הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך' – זה מעין לחש לעין הרע. ובכן, לא. אין זו אמירה סתמית, אלא צריך לקיים את הדבר בפועל".

  פתגם חסידי

אהבת הבעש"ט

"הלוואי שאזכה לנשק ספר תורה באותה אהבה שנשק הבעש"ט לילדי ישראל בימים ששימש עוזר למלמד, והיה מוליך את הילדים אל החדר" (המגיד ממזריטש)

  מעשה שהיה

"תן לי את המפתחות!"

המפקד ערבב את הפתקים והוציא מהערימה פתק אחד. דממה שרתה במקום. את המתח והחרדה אפשר היה לחתוך בסכין. שמו של האיש שעלה בגורל הוקרא, והוא החוויר כסיד. ברגליים כושלות החל להתקדם לעבר המשאית, נפרד בליבו מבני משפחתו.

הימים ימי המצור על ירושלים, שנת תש"ח. החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, על 'תכנית החלוקה' של ארץ ישראל בין היהודים לערבים, העמידה במוקד המאבק את הקרב על ירושלים. על-פי ההחלטה, ירושלים וסביבתה היו אמורות להיות אזור בין-לאומי. היהודים לא הסכימו לוותר על ירושלים, וגם הערבים מצידם תבעו ריבונות מלאה עליה.

לשני הצדדים היה ברור שהקרב על ירושלים יכריע את גורל המערכה כולה. היישוב היהודי ריכז מאמץ גדול לחיזוק העמידה של ירושלים, שהייתה למעשה נצורה. נתיב האספקה מהשפלה עבר בדרך המפותלת, שהייתה חשופה לפעולות איבה רבות מצד הערבים. משאיות שניסו לפרוץ את המצור הותקפו והועלו באש.

בעקבות זאת הוחלט על תנועה בשיירות, כדי לספק את הצרכים החיוניים של תושבי ירושלים. המשאיות, שהובילו מזון, דלק ותחמושת, נסעו בשיירה, שאותה ליוו כוחות חמושים.

ואולם הערבים הוסיפו לארוב לשיירות ולירות לעברן. כל נסיעה כזאת הייתה כרוכה במסירות נפש גדולה. סכנה גדולה במיוחד נשקפה למוביל השיירה, שבמקרה של מארב היה היעד הראשון לתקיפה.

מפקד השיירות החליט כי הנהג המוביל ייבחר בהגרלה. מי ששמו יעלה בגורל, יעלה אל תא הנהג של המשאית הראשונה ויוביל את השיירה.

האיש ששמו עלה עכשיו בגורל היה יהודי ניצול שואה. הוא חווה על בשרו את כל מוראותיה של השואה הנוראה. בניסי ניסים ניצל מידי המרצחים, עלה לארץ, הקים משפחה ופתח בחיים חדשים.

לנגד עיניו עלו דמויות רעייתו וילדיו הקטנים. מי יודע אם יזכה לשוב ולראותם? חבריו כבשו את פניהם בקרקע, שותפים לחרדת המוות שאופפת את חברם לנשק.

ופתאום קם חסיד גור צעיר, מאיר טיפנברון שמו, וניגש בצעדים נחושים אל המשאית המובילה. אותות שנות העינוי והרעב שעבר בשואה האיומה עדיין ניכרו על גופו הכחוש. "תן לי את המפתחות. אני אחליף אותך!", אמר לנהג בטון תקיף.

מאיר נולד בעיירה ביליץ, שעל גבול פולין-גליציה. כשהיה בן שלוש-עשרה פרצה המלחמה. את רוב בני משפחתו איבד בתופת, ונותר לפליטה עם שתיים מאחיותיו בלבד. השלושה התגלגלו לסיביר, שרדו ברעב ובכפור, והגיעו על סיפונה של האונייה 'אקסודוס' לחופי ארץ ישראל. כאן גויס, כרבים מהעולים, למאמץ המלחמה מול הפורעים הערבים.

במקורו בא ממשפחת אדמו"רי צאנז, ואולם בשנות המלחמה פגש את החסיד הנודע ר' לייבל קוטנר, ובעקבותיו התקרב לעולמה של חסידות גור.

הנהג היסס. "אני עליתי בגורל, לא אתה", אמר.

"תן לי את המפתחות!", חזר מאיר על דרישתו, והפעם ביתר תקיפות.

לאחר רגע של דממה הוסיף: "גם אני וגם אתה ניצלנו בניסי ניסים מהתופת. אכן, יש לי חלומות להקים משפחה בישראל, אולם החלומות שלי טרם התממשו. אתה כבר זכית להקים משפחה ויש לך ילדים קטנים. הם זקוקים לך. אם יקרה לי אסון, חס וחלילה, חלומותיי יאבדו. ואולם אתה – אם לא תחזור בשלום – תותיר אחריך אלמנה ויתומים. לכן אני נוסע בראש השיירה ולא אתה!".

דבריו המצמררים של מאיר הצעיר הותירו את האיש פעור פה. בלי אומר ודברים, כמי שחזר מעמוד התלייה, ירד מן המשאית, מביט במאיר המטפס בזריזות אל מקומו ומתיישב על כיסאו. בחצי חיוך המרחף על שפתיו נופף מאיר לשלום, לחץ על דוושת ההאצה – והמשאית זינקה קדימה, מותירה אחריה את הלוחמים האחרים משתאים לנוכח מסירות נפשו של חברם.

חסדי ה' הוסיפו ללוות את מאיר. הנסיעה עברה בשלום, וכך הקרבות שבהם השתתף במלחמת השחרור. הוא זכה להיחלץ בשלום מהמערכה, והקים דור ישרים מבורך בארץ ישראל. הוא דבק באדמו"ר ה'בית ישראל' מגור, ואף זכה להתברך מפיו בבית מדרשו, ביום הכיפורים תשל"ד, בשעה שגויס בעיצומה של התפילה ביום הקדוש היישר לקרבות המרים בסיני.

במהלך המלחמה נפצע ר' מאיר קשה בקרב. מתוך הכרתו המעורפלת שמע את צוותי החילוץ סבורים שכבר אינו בין החיים. באותם רגעים נשא תפילה חרישית לקב"ה ובה התחנן כי ידאג שארבעת ילדיו ייכנסו לחופה.

ואולם ניסי שמים הוסיפו ללוותו. הוא החלים, ולאורך כל חייו נשא שבח והודיה לבורא העולם על חסדיו. התגורר בבני-ברק ונפטר בי' בניסן תשע"ד, בהיותו בן 83, מוקף בילדיו, מניח אחריו דור ישרים מבורך.

(תודה לנכדו, ר' יונתן טיפנברון)

  לומדים גאולה

זעקה מתוכנו

על הפוסק הגדול רבי משה פיינשטיין זצ"ל מסופר (בספר תולדותיו), ששנה אחת, כשעבר חודש ניסן, מצאוהו מקורביו יושב ונאנח. שאלוהו לפשר אנחותיו, והוא הסביר: "שוב חלף חודש ניסן ולא נמצאנו ראויים לקדם את פני משיח צדקנו". כך חי יהודי אמיתי – מתוך ציפייה דרוכה לביאת המשיח, ציפייה שגוברת ומתעצמת כאשר מגיעים לימי רצון מיוחדים.

חודש ניסן, חודש הגאולה, הוא שעת רצון מיוחדת. בעומדנו בשלהי ניסן צריכה להתגבר אצל כולנו התפילה והזעקה לביאת המשיח ולגאולה האמיתית והשלמה.

אם יזעקו באמת – משיח יבוא!

בשלהי חודש ניסן תנש"א פרצה הזעקה הזאת בכל עוצמתה מליבו הטהור של הרבי מליובאוויטש. זה היה בכ"ח בו, כשהרבי שב מהשתטחות על ציון חותנו, הרבי הקודם, וארשת פניו רצינית ומתוחה ביותר. לאחר תפילת ערבית נשא הרבי דברים קצרים, שהיו בעיקרם קריאה נוקבת אל כל יהודי – לזעוק אל הקב"ה ולפעול להבאת הגאולה תיכף ומייד.

איך ייתכן, שאל הרבי, שבזמן מסוגל כל-כך להבאת הגאולה – הימים האחרונים של חודש ניסן – מתאספים יחד עשרה מישראל, ואינם מרעישים עולמות על ביאת המשיח. "לא מופרך אצלם, רחמנא ליצלן, שמשיח לא יבוא בלילה זה, וגם מחר לא יבוא משיח צדקנו, וגם מחרתיים לא יבוא!... גם כשצועקים 'עד מתי', הרי זה מפני הציווי, ואילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!".

לצערנו, גם זעקת הגאולה נשחקת על-ידי השגרה. אף-על-פי שכולנו מאמינים בביאת המשיח, מצפים לגאולה ומתפללים לבואה, הדברים נעשים לא אחת כמצוות אנשים מלומדה. כשיש למישהו בעיה אישית המציקה לו – הוא יודע לזעוק באמת ולהתפלל בכוונה כנה; אבל התפילה לגאולה, שתביא עמה את הפתרון האמיתי והשלם לכל בעיותינו ומצוקותינו, נעשית כדבר שבשגרה.

על כך הרבי מביע את כאבו. אמנם מתפללים לגאולה וזועקים לקב"ה "עד מתי", אבל הדברים נעשים "מפני הציווי", משום שאנו מצוּוים להתפלל ולזעוק; לא כזעקה פנימית אמיתית, הפורצת מתוכנו. והרבי אומר במפורש: אילו היו זועקים ומבקשים מתוך כוונה אמיתית – "בוודאי ובוודאי שמשיח כבר היה בא!".

להתאחד למען הגאולה

כל מי שבוחן את מציאות ימינו בראייה מפוכחת, מבין ורואה שרבות מהבעיות הטורדות אותנו אין להן פתרון ארצי-אנושי. גם מן הבחינה הרוחנית הבעיות מסתבכות ומחמירות, ואין רואים כיצד אפשר להיחלץ מהן.

ברור שאסור לצפות לניסים בלבד אלא חייבים לפעול ככל האפשר בדרכי הטבע, אך בד בבד צריכה להתפרץ מלב כולנו זעקה לגאולה השלמה, שהיא ורק היא תביא את הפתרון והישועה האמיתיים לכל הבעיות המציקות לנו, הבעיות הגשמיות והרוחניות גם יחד.

בימים האלה כולנו נדרשים להתלכד, לחפש את המאחד בין יהודים. פחות להתווכח, פחות להתמקח, פחות להתעמת זה עם זה. יש להתרכז בעשייה חיובית – תוספת בלימוד תורה, התחזקות בקיום המצוות, תגבורת בעשיית מעשים טובים, פתיחת היד לצדקה, התעצמות באהבת ישראל אמיתית.

לכל זה תוקף מיוחד בתקופתנו, כאשר על-פי כל גדולי ישראל הגיעה עת הגאולה, וכבר אין יודעים מה מעכב אותה. ודאי שזעקה אמיתית לגאולה, מלוּוה עשייה גדולה של מצוות ומעשים טובים, מתוך אהבת ישראל –  תביא את הגאולה השלמה עוד בימי ניסן אלה.

  חיים יהודיים

הפעמון צלצל אחרי 37 שנים

השעה הייתה שלוש ורבע בצהריים. שמעון באומל ישב בחדר עבודתו, בביתו ברמת-גן. הפעמון צלצל. הוא ניגש לדלת ומצא מולו שני קציני צה"ל. ליבו הגביר את קצב פעימותיו. הקצינים התיישבו והנחיתו עליו את הבשורה: גופתו של אחיך הצעיר, זכריה הי"ד, אותרה בשטח סורי והיא עכשיו בארץ.

הפגישה ארכה כעשר דקות. שמעון, האח הבכור, קיבל את המידע הראשוני, ששם קץ לספקות ולתהיות שליוו את המשפחה שלושים ושבע שנים, מאז הקרב המר בסולטאן יעקוב שבלבנון, שבו נעדרו זכריה וחבריו יהודה כץ וצבי פלדמן.

מידע ממדינות ערביות

שעתיים אחרי ההודעה למשפחה התפרסם מבצע 'זמר נוגה' וריגש את העם היהודי כולו. בעוד הפרשנים והעיתונאים אוספים מידע על המבצע, עשה שמעון את דרכו אל אימו, להיות לצידה בשעה המרגשת כל-כך. "לא ידענו דבר עד קבלת הבשורה", מספר שמעון (64). "התחושות היו מעורבות. אלה רגעים שאתה קופא. ברוך השם שהגענו ליום הזה ויש לנו קבר להתפלל עליו".

שמעון נאנח כשהוא מספר על שנות הייסורים שליוו את המשפחה: "היו המון ספקולציות. בשלב מסוים הגיע להוריי מידע שזכריה נראה חי אחרי אותו קרב. אבי, יליד ארה"ב, פיתח מערכת קשרים מסועפת עם גורמים רבים, ובכלל זה במדינות ערביות. אבא תמיד אמר שלא יקבל שום גרסה עד שתובא לפניו הוכחה חד-משמעית".

מבצע בחשאיות מלאה

בשעת ערב באותו יום הוזמנו שמעון ובני משפחה נוספים למפגש מיוחד עם ראש הממשלה נתניהו, שבמהלכו נחשפו לפניהם עוד פרטים. "המערכת הצבאית הצליחה לשמור על חשאיות מלאה, וזו ההזדמנות שלנו להודות לכל הגורמים שעשו את עבודתם בדרך הטובה ביותר", אומר שמעון. "הם פעלו ברגישות רבה, והודיעו את הבשורה ישירות לבני המשפחה שלנו וגם למשפחות הנעדרים האחרים. וכמובן, אנו מביעים תודה לדרג המדיני וגם לנשיא רוסיה פוטין".

שמעון מספר מעט על המבצע, שנמשך שנתיים. למעשה הייתה כאן סדרת מבצעים חשאיים, שלא נעשו במקום אחד. הכוחות בשטח היו של צבא רוסיה, והמידע המודיעיני שמיקד את החיפושים נבנה על-ידי חטיבת המחקר של צה"ל. פעם אחר פעם הובאו גופות, והתברר כי אינן קשורות לחללי צה"ל, עד שלבסוף זוהו שרידי גופתו של זכריה. "ראיתי ספקולציות בתקשורת כאילו זה היה מהלך פוליטי", אומר שמעון. "אלה דברי הבל. אי-אפשר לתכנן דבר כזה לצורכי בחירות".

הציצית של זכריה

שמעון מספר עוד: "בפגישה עם ראש הממשלה הוא גילה לנו שלצד עצמותיו של זכריה נמצאו גם הסרבל והציצית שלו. זכריה הובא לקבורה בארץ עם הציצית הזאת, שהייתה לצידו כל השנים".

אחרי ההלוויה ישב שמעון 'שבעה' יום אחד, כדין 'שמועה רחוקה'. בכ' בסיוון, יום הקרב, יאמר קדיש על אחיו. "איני יודע אם זה היום המדויק שבו נהרג זכריה, אבל זה התאריך היחיד שאפשר להיאחז בו. המצבה תוקם על קברו בשבוע הבא".


שמעון עם ראש הממשלה. בעיגול האח זכריה הי"ד

  פינת ההלכה ומנהג

תחזיות לעתיד

שאלה: האם מותר להיעזר ב'מתַקשרים' ובאנשים הטוענים שבכוחם לחזות את העתיד?

תשובה: בספר דברים (יח,יג) נאמר: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". יהודי נדרש להאמין באמונה שלמה שה' לבדו הוא העושה הכול והיודע אמיתת כל עתיד, ורק ממנו לבדו (או מנביאיו) נשאל עתידות, לא מאסטרולוגים ולא ממגידי עתידות. גם אם נשמע מהם תחזית לעתיד, נאמר ש"הכול בידי שמים", כי ה' משנה את מערכות העולם כרצונו, וכל העתידות יתקיימו לטובתנו, כפי שנתקרב לעבודתו.

הוזהרנו בתורה (ויקרא יט,כו-לא, ובדברים שם) שלא לנהוג כדרך המצרים והכנענים ושאר עמי הקדם, שהיו פונים לבקש עתידות על-ידי גופות או רוחות של מתים, או פולחן כוחות טבע, דרכים המטמאות את נפש האדם (כגון אוב, יידעוני, קוסם, מעונן ועוד).

נוסף על הפקפוק אם בכלל יש ממש בתחזיות האלה, וגם אם אכן יש בזה משהו, אין ספק שלפחות חלק ממנו הוא שקר – הרי הנזק הרב הכרוך בהשגת המידע הזה אינו שווה את התועלת שבו. יצוין כי ספר הזוהר מזהיר שלא להשתמש בכוחות טומאה אפילו לריפוי.

הרבי מליובאוויטש הסתייג אפילו מ"לשאול עתידות אצל פלוני" (מצד 'תמים תהיה'), וכמו-כן משימוש בקבלה מעשית ואביזריה לייעוץ או כסגולה (מפני גודל קדושתה, וגם מפני שעל-פי-רוב אין למתעסק בזה ידיעה ברורה ונכונה), כגון בקמעות וב'חוכמת היד', והורה להעדיף התחזקות בביטחון בה' ובקיום המצוות, ובפרט לבדוק את התפילין והמזוזות בכל עת שנדרשים לברכה מיוחדת.

מקורות: רמב"ם, הל' ע"ז פי"א. סהמ"צ להרמב"ם, מצוות עשה (נוספות להרמב"ן) מצווה ח. טושו"ע יו"ד סי' קעט ונו"כ. שלחן מנחם ח"ד סי' לב.

  מושג ברגע

ימי הספירה

בימים שבין חג הפסח לחג השבועות אנו סופרים את 'ספירת העומר'.

העומר הוא קרבן שהיה מובא לבית המקדש למחרת חג הפסח. המצווה היא להביא עומר (מידה מקראית) של שעורים, וזה היה מתיר באכילה את היבול החדש.

התורה מצווה לספור את הימים מיום הבאת העומר, וכעבור ארבעים ותשעה ימים לחגוג את חג השבועות.

אחרי חורבן הבית השני אירע בתקופה זו אירוע טרגי - מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא. מאז נעשו הימים האלה ימי אבל וימי התחזקות באהבת ישראל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)