חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1685 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש חג הפסח, י"ד בניסן התשע"ט (19/04/2019)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1685 - כל המדורים ברצף
מסורת, חירות, צניעות וציפייה
יש חדש
כשיהודים של 'שמש' ו'ירח' נפגשים
פסח
שיעור מול צורכי העניים
אין זכר
מצות ונשמות
סיום המהלך
מאחורי החותמת 'כשר לפסח'
פסח שחל בשבת

מס' 1685, ערב שבת-קודש חג הפסח, י"ד בניסן ה'תשע"ט (19.04.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מסורת, חירות, צניעות וציפייה

ליל הסדר הוא סוד כוחו של העם היהודי, וחג הפסח כולו נושא עמו ערכים חשובים. איך יוצאים לחירות, כמה חשובה הענווה, ואיך זוכים לגאולה

חג הפסח הוא חגה של המסורת היהודית. במרכז ליל הסדר עומד הציווי " וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ", שעניינו הנחלת המסורת לדור הבא. כאשר אנו מסובים בלילה הזה משפחות-משפחות, הילדים שואלים קושיות וההורים מספרים להם את סיפור יציאת מצרים ואת אירוע לידתו של העם היהודי – אנו חשים את הכוח ששימר את העם היהודי במשך יותר מ-3330 שנה.

עמים רבים ודאי שאינם יודעים את ראשיתם, קל וחומר שאינם יכולים להצביע על רצף של קיום. אימפריות קרסו ונפלו ולא נשאר מהן זכר. אבל העם היהודי הקטן, שנדד בכל קצווי תבל, שסבל השפלות, רדיפות ושחיטות – הנה הוא, בכל פזורותיו, זוכר ויודע כיצד קם והיה לעם. זה כוחו של ליל הסדר, ובלילה הזה הננו חשים היטב את נחיצותה של המסורת לעצם קיומנו כעם.

איפה פרעה?

חג הפסח הוא גם חג החירות, שבו אנו שמחים על החירות ועל היציאה משעבוד מצרים. אבל אמרו חז"ל: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כלומר, היציאה לחירות איננה זיכרון היסטורי בלבד, אלא חוויה מתמדת.

ברוך השם, איננו עבדים לפרעה. איש אינו רודה בנו ואינו מענה אותנו. אבל חירות אינה מתקשרת לעבדות פיזית בלבד. חירות פירושה – היכולת לבטא את מה שאנו חשים ורוצים באמת. ומתברר, שמי שכובל אותנו ומונע מאיתנו לתת ביטוי למי שהננו אינו בהכרח פרעה חיצוני כלשהו, אלא פעמים רבות אנו עצמנו.

חג הפסח הוא הזמן להשתחרר. בכל אחד מאיתנו בוערת להבת האמונה. בכל אחד מאיתנו יש אוצרות של טוב וחסד. צריך 'לצאת לחירות' – לפרוץ את המעצורים האישיים ולהיות מי שהננו באמת!

לא לתפוח

לקראת חג הפסח אנו מבערים את החמץ; בל ייראה ובל יימצא. מה רע בחמץ, שצריך להשמידו כאילו היה רעל מסוכן? הלוא כל השנה אנו אוכלים אותו, מברכים עליו ונהנים ממנו? אלא שהחמץ מסמל את ההתנשאות והגאווה, לעומת המצה המסמלת ענווה וצניעות. פעם בשנה יש צורך להדגיש במלוא החומרה את איסור הגאווה. אנו מוזהרים לסלק אותה עד תום, משום שהיא אם כל חטאת.

הביטו סביב וראו כמה מלחמות, מאבקים, תחרויות, השמצות ותככים סובבים סביב הגאווה האישית. היא הורסת כל חלקה טובה ומכניסה מדון ומריבה גם בין ידידים ואוהבים. צריך ללמוד מהמצה את הצניעות – לא לתפוח, לא להתנשא.

סימני הגאולה

בחג הפסח נגאלו אבותינו ממצרים, והקב"ה הבטיח: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". אנו זוכים לחיות בתקופה מופלאה, שבה רואים את הניסים והנפלאות המבשרים את בוא הגאולה הצפויה.

זה הזמן להתכונן, להחליט החלטות טובות, להתחזק באהבת חינם, לבצר את האחדות, ונזכה בקרוב ממש לחגוג את גאולתנו ופדות נפשנו האמיתית והשלמה.


חג הפסח. החג שבזכותו אנו יודעים מאין באנו (ציור: ברוך נחשון)

  יש חדש

עושים סדר בעולם

שליחי חב"ד ברחבי העולם משלימים את ההיערכות לארגון כשלושת-אלפים סדרים ציבוריים. סדרים כאלה יהיו בנפאל, בסין, בתאילנד, ביוון, בקפריסין, בבוליוויה, בטורקיה, בקונגו, באוגנדה, בקמבודיה ועוד. השאיפה היא לאפשר לכל יהודי לחגוג את הסדר כהלכתו. פרטי הסדרים באתר www.chabad.org/seder.

מצות וסדרים בארץ

בתי חב"ד ברחבי הארץ מארגנים יותר ממאתיים סדרים ציבוריים, שבהם משתתפים עשרות אלפי יהודים. שליחי חב"ד הפיצו מאות אלפי מארזים של מצות שמורות, כדי לזכות את המוני בית ישראל במצוות אכילת מצה בהידור. עשרות אלפי משפחות קיבלו חבילות סיוע לקראת החג, כדי שכולם יוכלו לחגוג את הפסח בשמחה.

סעודת משיח

בשביעי של פסח מקיימים את המנהג שיסד הבעל־שם־טוב, לערוך אחרי תפילת מנחה סעודה מיוחדת — 'סעודת משיח'. נוטלים ידיים, אוכלים מצות וגם שותים ארבע כוסות. השנה יש להקדים וליטול ידיים לפני השעה 4 אחה"צ, מפני כבוד השבת. סעודות משיח נערכות בבתי הכנסת, וכמובן אפשר לקיים סעודה זו גם בבית, עם המשפחה.

  שלחן שבת

כשיהודים של 'שמש' ו'ירח' נפגשים

חג הפסח שחל בשנה מעוברת נושא עמו משמעות מיוחדת. עיבור השנה (הוספת חודש בשבע שנים מתוך מחזור של תשע-עשרה שנים) נועד להתאים את לוח השנה, המבוסס על מחזורי הירח, למחזור השמש, כדי להבטיח שחג הפסח יחול באביב. השנה המעוברת מסמלת אפוא את החיבור בין השמש ובין הירח.

שני המאורות שונים במהותם זה מזה. השמש עניינה יום והירח – לילה. השמש היא מקור עצמי של אור, ואילו הירח אין לו אור משל עצמו והוא רק משקף את אורה של השמש.

האוּמנם עולמות נפרדים?

גם בני-האדם נחלקים לשני הסוגים האלה. יש מי שהם בבחינת 'שמש' ויש שהם בבחינת 'ירח'. יש 'משפיעים' ויש 'מקבלים'. אלה נותנים – חוכמה, מידות טובות או שפע גשמי – ואלה נזקקים, הנצרכים לנתינה הזאת.

לכאורה, אלה שני עולמות נפרדים, שאין חיבור ביניהם, חוץ מנקודת המפגש שנוצרת מעצם העובדה שזה נותן וזה מקבל. יהודי שהוא בבחינת 'שמש' עלול לחשוב שאין לו בעצם חיבור עם ה'ירח' – הנזקק והמקבל. בשעה שאין הוא עוסק בנתינה, אלא ממוקד בפעילותו עם עצמו, נדמה לו שעכשיו ה'מקבל' אינו קיים בעולמו.

ראש וכרעיים יחדיו

מלמדת אותנו שנת העיבור שצריך להיות חיבור בין ה'שמש' ל'ירח', ובאופן שכל אחד ואחד תורם את חלקו ליצירת שלמות אחת. הקב"ה מזמן את ה'משפיע' וה'מקבל' למקום אחד ולזמן אחד כדי שה'משפיע' ייתן ל'מקבל', אבל באותה עת גם יקבל ממנו, וכמאמר חז"ל שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית.

חיבור זה משתקף גם בחג הפסח, ובמיוחד בקרבן פסח, שעליו נצטוו ישראל בראש חודש ניסן, עם מצוות עיבור השנים וקידוש החודשים. את הפסח יש לצלות "ראשו על כרעיו ועל קרבו". אמנם זה 'ראש' ואלה 'כרעיים', והמרחק הערכי ביניהם מובן מאליו, ובכל-זאת נדרש שכל החלקים יוקרבו יחד ובדרך אחת.

מתאחדים ונגאלים יחד

זאת ועוד, קרבן הפסח נאכל ל'מנויים' בלבד – יחידים שהתאחדו יחד לאכול את הקרבן בחבורה אחת דווקא ובמחיצה אחת. ההשתתפות של כל אחד ואחד הייתה שונה, אך כולם אכלו "על השובע".

מכאן עולה החשיבות של ההתאחדות בין כל חלקי העם, הנותנים והנזקקים, ה'משפיעים' וה'מקבלים', שכולם יחד תורמים את חלקם לשלמותו של עם ישראל. וזו ההכנה לגאולה, שגם בה נגאלו כולם יחד, ברגע אחד, בחצות הלילה, ולא על-ידי מלאך אלא על-ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו.

(תורת מנחם תשמ"ט, כרך ב, עמ' 519; כרך ג, עמ' 18)

  מן המעיין

פסח

שלושה אופנים

חז״ל (פסחים כא) מציינים שלושה אופנים של ביעור חמץ. האחד: ״אין ביעור חמץ אלא שריפה״. השני: ״אף מפזר וזורה לרוח״. והשלישי: ״או מטיל לים״. גם השמדת המצרים באה בשלושה אופנים אלה: ״וישקף ה׳ אל מחנה מצרים בעמוד אש״, ״ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה״, ״וינער ה׳ את מצרים בתוך הים״.

(חתם סופר)

הלבשה במצוות

"והיה לכם למשמרת" (שמות יב,ו). היה רבי מתיא בן-חרש אומר: הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים. הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו, שנאמר ואת עֵרום ועריה, ונתן להם שתי מצוות דם – דם פסח ודם מילה.

(רש״י)

לקרב כל יהודי

יש להשתדל לקרב כל יהודי, גם מי שהוא 'עֵרום' מן המצוות, ולתת לו ״מצוות להתעסק בהם״. כי מאחר שבגאולה העתידה לא יישאר שום יהודי בגלות, מחובתנו להשתדל שלכל יהודי ויהודי תהיה לפחות מצווה אחת, כדי שלא יהיה 'ערום'. ובזה תלויה גאולת כלל ישראל.

(לקוטי שיחות)

לא בחיפזון

״ואכלתם אותו בחיפזון״ (שמות יב,יא). כשאכלו ישראל את הפסח במצרים, אכלו אותו בחיפזון, אבל לעתיד לבוא נאמר "כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו".

(מדרש רבה)

בריחה מהרע

יציאת מצרים הייתה לא רק יציאה משעבוד גשמי לחירות גשמית, אלא גם יציאה מן המצרים הרוחניים לחירות רוחנית. לכן בשעת יציאת מצרים, כאשר הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו, כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה, היו מוכרחים לברוח מן הרע. אבל לעתיד לבוא, כאשר הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ והרע יתבטל לגמרי – הרי אז ״לא בחיפזון תצאו״.

(תניא)

גבורה שבחסד

״ועבר ה׳ לנגוף את מצרים״ (שמות יב,כג). שם הוי'ה הוא מידת החסד והרחמים, ובכל-זאת נאמר ״ועבר ה׳ לנגוף את מצרים״. כי מכת בכורות הייתה בבחינת ״גבורה שבחסד״, וכמשל האב שמגודל אהבתו לבנו מכה את שונאו.

(אור התורה)

להאמין בהשגחה פרטית

״ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם״ (שמות יב,כד). המשמעות של קרבן הפסח לדורות היא, שיהודי צריך להאמין בהשגחה פרטית. גם כאשר שרויים במצבים הקשים ביותר, צריך שיהיה ביטחון אמיתי בה׳ שהוא יתברך שומר ישראל, וכמו שכתוב ״הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל״. כי ההנהגה של הקב״ה עם ישראל היא למעלה מהטבע.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

יוכיחו את אמונתם

״ומלתה אותו אז יאכל בו״ (שמות יב,מד). בני ישראל נצטוו להימול קודם צאתם ממצרים, כדי שלא יסמכו על כוחות עצמם. ייצאו נא כאובים וחלושים למדבר, וכך יוכיחו את אמונתם ואת ביטחונם בה׳.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

שיעור מול צורכי העניים

כמה ימים קודם חג הפסח עצרה מכונית ליד ישיבתו של רבי יוסף-צבי דושינסקי, בשעה שזה עמד ומסר שיעור לתלמידיו. בפתח נראתה דמותו של 'הרב מטפליק', רבי שמשון-אהרון פולונסקי. בלי אומר ודברים ניגש אל ראש הישיבה וקרא: "רבי! יש אביונים שאין להם מאומה בעבור צורכי הפסח – לא מצה ולא ארבע כוסות. מכונית מחכה לנו בחוץ. ניסע יחדיו אל כמה גבירים ונאסוף כסף בעבור העניים".

"הלוא אני עומד באמצע השיעור!", תמה הרב דושינסקי.

"בטוח אני שאתם תמסרו עוד שיעורים רבים, אבל אותם יהודים, מה יאכלו בחג!", השיב הרב מטפליק. למשמע הדברים ירד הרב דושינסקי מהדוכן ויצא עם הרב מטפליק.

  פתגם חסידי

אין זכר

"למה אוכלים מרור, זכר לשעבוד מצרים, ואין עושים זכר לביזת הים? – מפני שהמרור נשאר עד היום, ואילו מהרכוש הגדול לא נשאר זכר" (רבי מאיר מפרמישלן)

  מעשה שהיה

מצות ונשמות

רבקה שיחקה עם חברותיה על מדרכת האבן שמחוץ לבית. למראית עין הייתה שקועה במשחק, אבל גם היא וגם עמיתותיה זכרו כל הזמן את תפקידן. הן נועדו להיות שומרות הסף, שתפקידן להזהיר מפני עיניים בולשות.

הימים ימי ניסן תשי"א (1951). בפרוור השקט מלאכובקה שליד מוסקווה התנהלה פעילות עבריינית לגמרי בברית-המועצות של אותן שנים – אפיית מצות.

השלטון הקומוניסטי הכריז מלחמת חורמה על היהדות ועשה כל שבידו להכחידהּ. תלמודי תורה, ישיבות, בתי כנסת ומקוואות נסגרו. מפיצי היהדות – רבנים, מורים, שוחטים ומוהלים – נכלאו, נשלחו למחנות עבודה או אף הוצאו להורג.

החוק הסובייטי התיר לאזרח הפרטי לקיים אורח חיים יהודי, אולם השלטון בערמומיותו ראה בכל פעילות יהודית מאורגנת צעד אנטי-מהפכני. ממילא נהפכו החיים היהודיים כמעט לבלתי-אפשריים. איך אפשר לשמור מצוות בלי תשתית הולמת? כיצד אפשר להנחיל את המסורת לדור הבא, אם הפצת היהדות אסורה?

ואולם גם בתנאים קשים אלה נמצאו מי שהעזו להמרות את הוראות השלטון, ודאגו לקיום היהדות. הם פתחו בסתר מקוואות טהרה. לימדו יהדות במחתרת. ערכו בריתות מילה. סיפקו תשמישי קדושה. ולקראת חג הפסח - התארגנו לאפיית מצות.

אלה היו חסידי חב"ד, שהפעילו מחתרת ענפה לשימור גחלת היהדות בברית-המועצות. רבים מהם התגוררו במוסקווה, ובכל שנה נהגו לאפות מצות בביתו של יהודי ממלאכובקה, שניאות לקבל עליו את הסיכון ולהעמיד את ביתו לצורך המשימה. מי שחשקה נפשו במצות מצווה מהודרות, בא להשתתף באפייה, שדבר קיומה נשמר בחשאיות והועבר מפה לאוזן בלבד.

עיניה החדות של רבקה הבחינו מייד באישה שהתהלכה הלוך ושוב ברחוב הקטן, בלי יעד מוגדר. מטפחת ראש הייתה קשורה לסנטרה, והסתירה את רוב פניה. עיניה התרוצצו אנה ואנה בתזזיתיות. עוד כמה ילדות הבחינו בה, והנורות האדומות נדלקו.

בתוך רגע נטשו הילדות את המדרכה ונבלעו באחד הבתים. שם, מאחורי התריסים המוגפים, התנהלה המלאכה. האחד לש את העיסה. כמה רידדו את חתיכות הבצק למצות. זה חורר והאחרון אפה. הכול נעשה בזריזות, לא רק בשל הזהירות מחמץ. בכל רגע הם היו עלולים להיתפס.

התפרצות הילדות אל תוך הבית עצרה באחת את העבודה. "מתהלכת כאן אישה שפניה מוסתרות, היא מתרוצצת אנה ואנה, מחפשת משהו", דיווחו בחרדה. אחת הילדות הוסיפה: "נדמה לי שהצלחתי לזהות את פניה. היא אשתו של מנהל תחנת המשטרה האזורית!".

בבת אחת הופעל במאפייה המאולתרת נוהל החירום. כלי העבודה הועלמו, המצות הושמדו, ציוד פורק ונזק רב נגרם. בתוך רגעים אחדים נעלם כל זכר לקמח ולבצק. הנוכחים הביטו זה בזה בפנים חיוורות מאימה.

ואז נשמעו נקישות על הדלת. דממת מוות שררה בבית. השפתיים החלו למלמל פסוקי תהילים.

הנקישות לא פסקו. בעל הבית החליט לעשות מעשה. הוא לקח צרור כסף מכובד, ויצא עמו כדי לקדם את פני הרעה.

הגברת החשודה עמדה בפתח. היא הסיטה את רדיד הבד מעל פניה, והביטה במבט אטום בשוחד שהושיט לעברה בעל הבית.

"אנא, בבקשה ממך, לא ראית כלום!", התחנן לפניה בעל הבית. "בבקשה, קחי את הכסף ולכי מכאן בלי להרע לנו!".

האישה הביטה חליפות בכסף ובבעל הבית. היא הנידה בראשה לשלילה. "לא!", אמרה, "לא באתי לכאן לעשות לכם צרות".

"אז מה את רוצה מאיתנו?", תמה האיש.

האישה שלחה מבטים חוששים לכל עבר, הנמיכה את קולה ואמרה: "ראה, כל שנה, בעונה הזאת, יש שמונה ימים שבהם בעלי אינו אוכל דבר! הוא מבקש ממני שאשיג בעבורו רק את המצות, שאתם היהודים אופים בתקופה הזאת".

האיש הביט בה בתמיהה גוברת והולכת, והאישה המשיכה בדבריה: "בשנים שעברו השגתי את המצות במקום אחר, ואולם השנה כבר לא אופים אותן שם, ומסרו לי את הכתובת שלכם. האם תוכל למכור לי כמות שתספיק לאדם אחד?".

אנחת רווחה גדולה התפרצה מליבו של בעל הבית. איש לא העלה על דעתו שמפקד תחנת המשטרה הוא יהודי, המקפיד לאכול מצות בחג הפסח!

מבוקשה של האישה ניתן לה, ואולם בשנה הבאה ננקטו כמה צעדים למשנה זהירות. המאפייה במקום הזה נסגרה ופסקה מלהתקיים. משפחת קרביצקי עצמה, וכמותה חסידים אחרים, עברו לקנות מצות בפרוור אחר, בולשובה, שבו ניהל איש מסירות הנפש ר' אהרן חזן מאפייה פרטית וחשאית משלו. כשבנה את ביתו הכין בו מקווה טהרה וגם תנור חימום גדול המותאם לאפיית מצות. עוד מוקד של יהדות נחושה מאחורי מסך הברזל.

(תודה לגב' רבקה קרביצקי מקריית מלאכי ולבנה ר' שמואל)

  לומדים גאולה

סיום המהלך

ארבע גלויות גלה עם ישראל, אך יש קשר מיוחד בין הגלות הראשונה לגלות האחרונה ובין הגאולה הראשונה לגאולה האחרונה. הגאולה ממצרים והגאולה הקרובה הן חטיבה אחת, שלמות אחת – גאולת מצרים היא ההתחלה, והגאולה הקרובה היא סיומו של התהליך כולו. לכן נאמר (מיכה ז,טו) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וכמו-כן אמרו חז"ל (שמות רבה ב,ד): "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כי זו שלמות אחת.

מן המשותף לשתי הגאולות: שלא כגאולות מבבל, מפרס ומדי ומיוון – שגם לאחר הגאולה היו יהודים שנשארו בגלות – בגאולת מצרים לא נשאר אפילו יהודי אחד במצרים, וכך יהיה גם בגאולה העתידה. עוד דבר משותף הוא הדגש על גאולה של הציבור כגוף אחד, ולא של יחידים: ממצרים יצאו בני ישראל כשהם "צבאות ה'", ועל הגאולה העתידה נאמר: "קהל גדול ישובו הנה" – גאולה של ציבור וקהל.

לכפות ולהפוך

לצד הדברים המשותפים לשתי הגאולות, הן מייצגות מהויות נבדלות. אחד הביטויים לכך הוא השוני בדרך הגאולה: גאולת מצרים באה בחיפזון – "כי ברח העם" (שמות יד,ה) – ואילו הגאולה העתידה תבוא בשובה ונחת – "לא בחיפזון תצאו" (ישעיה נב,יב).

רבנו הזקן מסביר זאת בספר התניא (פרק לא. וראו לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 35), שהבריחה ממצרים מציינת בריחה מהרע. הם היו חייבים 'לברוח', מפני שעדיין היה להם קשר אל הרע – "הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו". אך בגאולה העתידה לא יהיה עוד רע, משום שיתקיים "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג,ב), וממילא לא תהיה שום סיבה לברוח.

בשפת החסידות, אלה שתי דרכי התמודדות עם הרע – 'אתכפיא' ו'אתהפכא'. הדרך הראשונה ('אתכפיא') היא כפיית הרע, מלחמה מתמדת בו. הרע קיים במלוא תוקפו, מנסה להפריע, ואילו האדם מתגבר עליו וכופה את הטוב על הרע. הדרך השנייה ('אתהפכא') היא הפיכת הרע לטוב. כבר אין מלחמה, כי כבר אין שום משיכה לכיוון השלילי.

יציאת מצרים הייתה ניצחון של הדרך הראשונה – הטוב גבר על הרע, ניצח אותו, עד שהרע נאלץ להיכנע ולוותר. הרע נשאר רע, אלא שנוצח. לכן נאלצו בני ישראל לברוח ממצרים, כדי שלא ליפול שוב לזרועות הרע. אבל הגאולה העתידה מבטאת ניצחון בדרך השנייה – הפיכת הרע לטוב. העולם יתוקן, כל הרע שבו ייעלם, ויישאר טוב צרוף בלבד. ממילא ייעלם הצורך להילחם ברע ולהתמודד עמו, ולכן לא יהיה עוד צורך בבריחה וב'חיפזון'.

שילוב הגאולות

בכל אחת משתי הדרכים יש מעלה, ונדרש שילוב של שתי הגאולות זו בזו. הדבר נרמז בפסוק (בראשית מו,ד) "ואנכי אעלך גם עָלֹה" – שתי עליות, האחת כנגד הגאולה ממצרים והשנייה כנגד הגאולה העתידה. כאן רואים כי הגאולה העתידה רמוזה גם בגאולת מצרים. ובה בעת נאמר, שגם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים, שכן יש מעלה מיוחדת בדרך הגאולה ממצרים.

להפיכת הרע לטוב מעלה ברורה, כי היא מבטאת את האחדות האלוקית של העולם ואת השלטון המוחלט של הטוב. אבל יש יתרון גם בכפיית הטוב על הרע – זה היתרון שבמאבק, בהתמודדות, ביגיעה הפנימית להילחם ברע, בהתבטלות לקב"ה על אף הרצונות האישיים והנטיות הטבעיות. בגאולה העתידה ישתלבו שתי המעלות הללו, ולכן היא תהיה גאולה שלמה.

  חיים יהודיים

מאחורי החותמת 'כשר לפסח'

שפע של מוצרים נושאים את החותמת 'כשר לפסח'. מאחורי החותמת, מתברר, יש מאמץ גדול, שמתחיל כמעט חצי שנה קודם הפסח, במסעות סביב לעולם.

הרב יעקב-דוד ליברמן (56), חסיד גור תושב אשדוד, עוסק בתחום כבר כחצי יובל. הוא התחיל במערכת הכשרות של הרב לנדא בבני-ברק, וכיום משמש משגיח בכיר בבד"ץ העדה החרדית. "בפסח", הוא מסביר, "כל גרגיר חמץ יכול להפוך טונה של מזון לחמץ גמור. אין כאן 'בטל בשישים' וגם לא באלף. לכן השגחה לפסח דורשת עיניים קפדניות ביותר ומעקב צמוד".

שינויים במזון תינוקות

ההיערכות להכשרת המפעלים לייצור מזון כשר לפסח מתחילה בתקופת חנוכה. דרכונו הבריטי של הרב ליברמן מאפשר לו לבקר גם במדינות שאין לישראל יחסים דיפלומטיים עמן. הוא מבקר בכל מפעל, בוחן את תהליכי הייצור ואת החומרים המשולבים במוצר, ומכין פרוטוקול מפורט, שמוגש לעיונם של רבני מערכת הכשרות.

הכשרת מוצר לפסח דורשת לעיתים לשנות את הרכבו. במזון תינוקות, למשל, השינוי הזה מחייב אישורים של גורמים רבים, כמו שהרב ליברמן מסביר: "בעת האחרונה עבדנו מול חברה עולמית לייצור מזון תינוקות, ודאגנו שכל הרכיבים המשמשים לייצור התרכובת כל השנה יהיו כשרים לפסח, וכך לא נצטרך פס ייצור חדש לחג. המהלך הזה דרש שנה של עבודה, ואין-ספור ישיבות ושיחות בין-לאומיות".

ממה עשוי מיץ תפוזים

הרב ליברמן מספק הצצה למורכבות התעשייה בימינו: "משקה קל תפוזים יכול להיות מיוצר משלושים רכיבים, שכל אחד ואחד מהם עשוי מרכיבים רבים, וכל זה כדי להשיג טעם קרוב ביותר לתפוז. יש פה תעשייה מסועפת של תמציות וטעמים, והכשרתם לפסח אינה ישימה, טכנית וכלכלית. לכן בהשגחה שלנו יש רק מיץ תפוזים טהור, בלי שום תוספות".

ומה עושים כשיש דרישה מהציבור לאננס בשימורים כשר לפסח? "עבדנו עם המפעל והגענו לנוסחה המאפשרת לשמר את פלחי הפרי בתוך מיץ טהור של האננס עצמו, בלי שום חומרים אחרים", מספר הרב ליברמן.

הנהג והבאגט

לדבריו, הניסיון הוכיח שחייבים לקיים פיקוח הדוק על כל שלב. הוא מדגים זאת בסיפור משעשע: "שלחנו צוות למדינה מסוימת בעולם, ללוות ייצור שמן זית לפסח. שם סוחטים את הזיתים במפעל אחד, ומעבירים את השמן במכליות למפעל אחר, למילוי. המשגיח שליווה את המכלית ראה לתדהמתו את הנהג הגוי קונה באגט ומטפס על המכלית. המשגיח שאל את הנהג לפשר מעשיו, וזה השיב שרצונו לטבול את הבאגט בשמן הזית הטרי"...

או שוקולד, מה כבר יכול להיות בו? הרב ליברמן מסביר שבייצור השוקולד משתמשים בחומרים הגורמים לערבוב חלק של המרכיבים, ומקצתם אינם כשרים לפסח. בייצור לפסח משתמשים בתחליפים כשרים. "אנחנו עובדים כל השנה כדי שעם ישראל יוכל ליהנות משפע של מוצרי מזון כשרים לפסח. חשוב לוודא שעל המוצר כתוב 'כשר לפסח' ומוטבעת חותמת הבד"ץ, כי המוצרים יכולים להיראות דומים", הוא מסיים.


כשר לפסח מתחיל בחנוכה. הרב ליברמן בעבודה

  פינת ההלכה ומנהג

פסח שחל בשבת

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות כשהחג הראשון של פסח חל בשבת?

תשובה: יש להכין מבעוד יום חרוסת ומי מלח. להשיג חסה 'ללא חרקים', ולפעול על-פי ההוראות, או לבדוק היטב את החסה הרגילה מחרקים. למנהגנו שאוכלים גם שורש 'חזרת' למרור, יש לרסקו לפני השבת.

זרוע: יש לצלותה מבעוד יום, ומי ששכח, יניח אותה מבושלת.

חרוסת: אם לא הוכנה לפני השבת, אפשר לחתוך את הפירות בשבת בסכין ובחתיכות גדולות מהרגיל.

מי מלח: יש להכינם מבעוד יום. מי ששכח, יכין בשבת רק את המינימום הנחוץ לטבילת הכרפס.

למנהג חב"ד אומרים את כל ההקדמות לקידוש של שבת ('שלום עליכם', 'אשת חיל' וכו') בלחש.

בחג רגיל, כשפותחים את הדלתות לאליהו הנביא, לפני 'שפוך חמתך', הולכים לשם עם נרות דולקים. כשפסח חל בשבת אסור כמובן לטלטל נרות.

ערב שביעי של פסח: מכיוון ששביעי של פסח חל ביום שישי, חייבים לעשות 'עירוב תבשילין' ביום חמישי, ערב החג, כדי להתיר הכנה מהחג לשבת (ולפחות כדי להדליק נרות שבת).

ביעור מעשרות: פעמיים במשך שבע שנים, בערב שביעי של פסח בשנה הרביעית (שהיא השנה הנוכחית) ובשנת השמיטה (תשפ"ב), חייבים לבער מן הבית את חובות המעשרות (הוודאיים) שבידינו. 'מעשר עני'  – לעניים (והנותנים תמיד מעשר ראשון ללוויים – לתיתו להם). המנויים ב'קרנות המעשרות', דיי להם בנוסח ההפרשה ובפדיון המעשר השני על המטבע שבקרן. מי שמחזיקים מטבע לחילול מעשר שני, יפדוהו על כף סוכר וישליכוה לכיור.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' תל. תעג,יט. לד. ספר המנהגים עמ' 38. וראה משפטי ארץ, תרו"מ, פ"כ.

  מושג ברגע

פסח

חג הפסח נקרא כך על שם פעולת ההצלה של הקב"ה, שהגנה על בני ישראל ממכת הבכורות: "וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף".

פסח הוא מלשון פסיחה ודילוג, וזו הייתה מהותה של יציאת מצרים - קפיצה ומעבר חד משעבוד לחירות, ממ"ט שערי טומאה להתחברות אל הקדושה.

בספרי הקבלה נאמר ש'פסח' הוא חיבור של שתי מילים - פה סח. מכאן החשיבות לספר ביציאת מצרים באמירה בפה דווקא.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)