חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:48 זריחה: 6:01 כ"ד בחשון התשפ"ז, 4/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1683 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תזריע /החודש, כ"ט באדר-שני ה'תשע"ט (05/04/19)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1683 - כל המדורים ברצף
מישהו נכנס, מישהו בחוץ
יש חדש
קמילה לצורך פריחה
לידה
הסוס והמלאכים
עבודת ההתבוננות
סרבנות צרופה
ניסן – ניסי ניסים
הרב שמאחורי 'הכשר הרב לנדא'
קניית חמץ

מס' 1683, ערב שבת-קודש פרשת תזריע/החודש, כ"ט באדר-שני ה'תשע"ט (05.04.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מישהו נכנס, מישהו בחוץ

גם אי-הצבעה – הצבעה היא. כשאינך טורח ללכת להצביע, אתה משמח מאוד מישהו. בדיוק את מי שממוקמים בקצה המנוגד לך

השפל שאליו מידרדרת מערכת הבחירות יוצר תחושת מיאוס כללית. הציבור מבקש רק דבר אחד – שכל זה כבר יהיה מאחורינו. אבל אסור לטעות – בסופו של דבר הבחירות אינן זירת משחק של משרדי פרסום ויצרני ספינים. זה אולי מסך עשן שמאחוריו מסתתרים דברים חשובים באמת.

רבים חשים דחייה מהפוליטיקה. "אין למי להצביע", הם אומרים. ואכן, הציבור אינו טיפש. הוא חש את המניפולציות שעושים על גבו. את הפרחת ההבטחות שאין כוונה או יכולת לקיימן. את החלפת העמדות לפי כיוון הרוח. את התחפושות שאנשים לובשים רק כדי לקבל את קולך, ואחר-כך לעשות בו מה שהם רוצים. "אם כך, לשם מה להצביע?", תוהים בציבור.

מעדיף להוסיף להתרגז?

אלא שגם אי-הצבעה – הצבעה היא. כשאינך טורח ללכת להצביע, אתה משמח מאוד מישהו. בדיוק את מי שנמצאים בקצה המנוגד לך. כי בכך אתה מחליש את כוחם של הקרובים לעמדותיך, ומחזק את מי שביום הבחירות ילכו לקלפי ויצביעו לרשימות הממוקמות בקצה השני.

צריך להבין את כללי המשחק. לכנסת ייכנסו מאה ועשרים חברים. לא יהיה מצב של ואקום. אם לא הכנסת חברי כנסת המייצגים את העמדות הקרובות לליבך, ייכנסו לכנסת יותר חברים המחזיקים בעמדות המנוגדות. הדרך היחידה העומדת לפניך לדחוק אותם החוצה, היא להכניס מישהו אחר במקומם. זאת תוכל לעשות רק על-ידי הצבעה.

למשל, סביר להניח שבארבע השנים האחרונות התרגזת לא אחת למשמע הצהרותיהם המקוממות של חברי כנסת מסוימים מהרשימות הערביות. התפוצצת לראות חברים בכנסת ישראל התומכים בגלוי בארגוני הטרור. ובכן, יש לך אפשרות להוסיף להתרגז ולהתפוצץ, או לעשות מעשה קטן שיביא לידי כך שבכנסת הבאה יהיו פחות חברי כנסת כאלה. איך? על-ידי הכנסת עוד חבר כנסת אוהב ישראל.

כי כך בנוי המשחק – אם יותר יהודים אוהבי ישראל מצביעים ובוחרים נציגים הקרובים לעמדותיהם, ממילא נדחקים החוצה אותם מועמדים שונאי ישראל. וחלילה להפך, אם אנשים כמוך נשארים בבית, ייכנסו יותר חברי כנסת שיכעיסו אותך בשנים הבאות.

הצבעת-נגד

אם אתם יהודים מאמינים, וערכי היהדות והמסורת יקרים לליבכם – ודאי התרגזתם במהלך הקדנצייה האחרונה מפעילותם של חברי כנסת אנטי-דתיים, ששמו להם למטרה לרמוס את השבת, לפגוע בערך המשפחה היהודית, להילחם בעד הכנסת חמץ בפסח למרכזים הרפואיים, לסלק את מעט היהדות שעדיין נותרה בבתי הספר.

אם לא תצביעו בעד רשימות שהערכים האלה חשובים להן, תגרמו במו ידיכם שייכנסו עוד חברי כנסת אנטי-דתיים, שימשיכו את המלחמה במסורת ישראל. אבל אם תקומו ותצביעו, תכניסו בהצבעתכם עוד כמה נציגים הקרובים לעמדותיכם, והם יצמצמו את משקלם ואת מספרם של חברי הכנסת בעלי הדעה המנוגדת.

במילים אחרות: אם אינכם מתלהבים להצביע בעד, לכו להצביע הצבעת נגד – נגד אותם גורמים שלא הייתם רוצים לראות בכנסת. ואז פחות משנה לאיזו רשימה בדיוק תצביעו, אבל כל קול בצד הזה, מפחית ממילא את הכוח של הצד השני. זו זכותכם וחובתכם!


לכו להצביע! אל תוותרו על זכותכם להשפיע (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

  יש חדש

הילולת הרש"ב

ביום ראשון, ב' בניסן, חל יום ההילולא ה-99 של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, נשיאהּ החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת 'תומכי תמימים'. הוא נסתלק ונטמן בעיר רוסטוב, בשנת תר"פ. ביום הזה לומדים מתורתו ועורכים התוועדויות מיוחדות לציון היום.

סדרים ציבוריים

בתי חב"ד ברחבי הארץ נערכים לארגון יותר ממאתיים סדרים ציבוריים, שבהם ישתתפו עשרות אלפי יהודים. הסדרים מיועדים לכל שִכבות הציבור, לכל המעוניין לחגוג את הסדר כהלכתו, באווירה חסידית שְמֵחה ומאחדת. ההשתתפות מותנית ברישום ובאישור מראש. פרטים בבית חב"ד המקומי. המרכז לעזרי שליחות הפיק לקראת הפסח מגוון עלוני הסברה על החג, הלכותיו ומצוותיו, לילדים ולמבוגרים, ואפשר להשיגם בבתי חב"ד.

אירוח ותכנית

לקראת יום ההילולא ה-25 של הרבי מליובאוויטש, גובר הביקוש בציבור לביקור בבית מדרשו ולהשתטחות על ציונו. הארגון לגנוני מודיע על סידור אירוח ותכנית קבועה בחצר הרבי לקראת כל שבת מברכים. פרטים והרשמה בטלפון 0543009217.

  שלחן שבת

קמילה לצורך פריחה

התורה קובעת שחג הפסח חייב לחול בעונת האביב, מפני שבאביב יצאו בני ישראל ממצרים: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב... כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז,א). זו הסיבה שאחת לכמה שנים מעַבְּרים את השנה ומוסיפים עוד חודש אדר, כדי שחודש ניסן אכן יחול תמיד בעונת האביב.

התזמון של חג הפסח באביב אינו סתמי, אלא נושא עמו מסר מהותי, המשתקף במהותו של החג. המעבר מעונת החורף לעונת האביב כרוך בהתרחשות גדולה בעולם הטבע, בדגש על ממלכת הצומח. חודשים של מזג אוויר סוער, רוחות עזות וגשמים, יצרו תחושה של שיתוק וריק. העלים נשרו, הפירות נעלמו, והאדמה חדלה מלהפיק יבול.

אוגרים כוחות

והנה מגיע האביב, ולפתע מתפרצים התחדשות גדולה, פריחה ולבלוב. עולם הצומח מתעורר לחיים, וממלא את האופק במרבדי פרחים ועצים מוריקים. מתברר שכוח הצמיחה, שבימי החורף נרדם, ונראה היה כי לא ישוב עוד, לא אבד באמת. הוא תמיד היה שם, ממתין לפריצה הגדולה של עונת האביב.

יתרה מזו, גם היעדר הצמיחה לא היה אובדן וקמילה, אלא התכנסות פנימה, שנועדה להכשיר את הקרקע לקראת הצמיחה העתידה בבוא האביב. בעונת החורף כוחות הצמיחה מתכנסים לתוכם, אוגרים יכולות ומתעצמים לקראת תנופת הפריחה העתידית בעונת האביב. כדברי הגמרא (ברכות מג,ב): "היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים מברך 'ברוך שלא חיסר בעולמו כלום'".

גלות לשם גאולה

עונות השנה מייצגות את התנודתיות בחיי האדם. החיים אינם חדגוניים וקבועים, אלא מאופיינים בעליות וירידות. יש רגעי צמיחה ולבלוב, המתחלפים בתקופות של ירידה ומשבר. חילופי העונות מעבירים מסר חשוב להתמודדות בזמנים קשים. אל לנו לחשוב שהסערות הפוקדות אותנו הן לרעתנו ומסמלות סוף פסוק וחידלון. ההפך הוא הנכון; הירידה והמשברים אינם אלא שלבים של צבירת כוח, שנועדו להביא לידי התחדשות גדולה בחלוף הטלטלה.

ההוכחה המובהקת לכך היא יציאת מצרים עצמה. זו התרחשה אחרי תקופת גלות מרה וארוכה, שנמשכה מאתיים ועשר שנים. זו הייתה גלות הגוף והנפש. בני ישראל סבלו ייסורים של עבודת פרך ועינויי רדיפה יום-יומיים, ובד-בבד שקעו בגלות רוחנית – הם נטמעו בתרבות האלילית של מצרים, אימצו את אורח החיים הזר, ושקעו במ"ט שערי טומאה.

בזכות גלות מצרים

הזוהר (תרומה ע,ב) מעיד על כך בהביאו את דברי הקטרוג של השׂר המלאך הממונה על מצרים כלפי בני ישראל, בניסיונו למנוע את קריעת ים סוף: "ריבון העולם... הרי כולם רשעים לפניך... אלה עובדי כוכבים ומזלות ואלה עובדי כוכבים ומזלות".

ובכל-זאת, בתוך זמן קצר ביותר נהפכו בני ישראל לצדיקים גמורים, עד שכאשר התייצבו לרגלי הר סיני כבר היו כשרים וראויים לקבל את התורה. תורת החסידות מסבירה שגלות מצרים פעלה זיכוך בבני ישראל, מירקה את נשמתם, כיפרה על מכירת יוסף והכשירה אותם לקבלת התורה. אילולא הגלות לא היו משיגים זאת.

(אגרות-קודש, כרך ד, עמ' רסז)

  מן המעיין

לידה

כסדר הבריאה

״אשה כי תזריע וילדה זכר״ (ויקרא יב,ב). אמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף.

(רש״י)

אם זכה אדם

זהו שנאמר (תהילים קלט,ה) ״אחור וקדם צרתני״. אומר המדרש (רבה): אם זכה אדם, אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית; ואם לאו, אומרים לו יתוש קדמך. אם זכה אדם, ועל-ידי מעשיו מתאהב שם שמים, אזיי הוא קודם לכל מעשה בראשית; ואם לא זכה, אומרים לו יתוש קדמך, כפי סדר הבריאה.

(משך חוכמה)

שבח גדול

אם זכה אדם והוא מתנהג כשורה, אומרים לו – ודאי קידמת והעלית את החלק האלוקי שבך על יצרי הבראשית שלך; ושבח גדול הוא. אבל אם לא זכה למדריגה זו – יתוש קדמך, אפילו דבר פעוט כבריה קלה זו מקדים אותך, שולט בך ומעכב אותך.

(שארית מנחם)

משביעים אותו

משבא ולד לאוויר העולם, בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר ״לפתח חטאת רובץ״, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו. ומהי השבועה שמשביעין אותו? ״תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע״.

(נידה ל)

שבועה שנותנת כוח

יהודי נולד עם שתי נפשות: נפש בהמית, המחיה את גופו, ונשמה אלוקית, שהיא חלק א-לוה ממעל ממש. ביום הלידה, בשעה שהנשמה יורדת למטה להתלבש בגוף, נותנים לה כוחות להתגבר על חומריות הגוף, לכבוש את הנפש הבהמית ולנצח את ההעלמות וההסתרים המעלימים כאן בעולם הזה על אור הנשמה.

(ספר המאמרים קונטרסים)

לא להיבהל

לכל אחד ואחד יש כוח ל'סור מרע' ול'עשה טוב'. גם אם האדם חש שיש לו גוף עב וגס, הנמשך אחר התאוות החומריות, או שהוא לקוי במידות רעות, כשקר, גאווה, רכילות, לשון הרע ושאר תאוות – אל לו להיבהל, כי ודאי יש לו הכוחות המתאימים, לפעול את הזיכוך הראוי בגופו ובנפשו הבהמית.

(אגרות-קודש)

שבועה נמהרת

״אשה כי תזריע... וטמאה שבעת ימים״ (ויקרא יב,ב). מפני מה יולדת מביאה קרבן? שבשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תיזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה: תביא קרבן.

(נידה ל)

מחליטים ומתחרטים

זהו שנאמר (ישעיה כו,יז): ״כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת, תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ, כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה׳״. היולדת, בשעה שפוסקים ייסוריה, היא מתחרטת על שבועתה. ואף בני ישראל כך: בעיתות של צער וייסורים הם מקבלים עליהם להיות טובים ויראים ושלא לחטוא עוד. אבל כשמצבם משתפר מעט, מייד הם מתחרטים, וההבטחה שהבטיחו משתכחת מליבם.

(נועם מגדים)

  אמרת השבוע

הסוס והמלאכים

יהודי מודרני שאל את אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש על העיסוק בתורת החסידות בעולמות רוחניים ובמלאכים וכדומה – וכי מניין יודעים שכן הוא, והלוא איש עוד לא בא משם וסיפר איך נראה מלאך.

השיב לו הרבי הרש"ב: "משל למה הדבר דומה, לעגלה רתומה לסוס, המונהגת בידי עגלון, ובתוכה יושבים שני חכמים ומדברים על מלאכים עליונים. הסוס חושב שמטרת הנסיעה היא מנת התבן המחכה לו בתחנה הסופית. העגלון חושב שתכלית הנסיעה היא התשלום שיקבל תמורת הנסיעה. והחכמים – הם עוסקים במלאכים".

הישיר הרבי את מבטו אל האיש ואמר: "וכי מפני שהסוס חושב על התבן והעגלון חושב על הכסף – אין המלאכים מלאכים?!".

  פתגם חסידי

עבודת ההתבוננות

"מהי התבוננות? אדם צריך לחשוב ולהתבונן – מה הוא יכול להיות, מה הוא מוכרח להיות, ומה הוא בהווה. זוהי התבוננות!" (אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

סרבנות צרופה

חברי המשלחת עמדו בשערי הארמון, ושפתותיהם רחשו תפילה. "לב מלכים ושרים ביד ה'", הזכירו זה לזה.

זה היה בצנעא, בירת תימן. נכבדי הקהילה היהודית במדינה באו לפגישתם הראשונה עם האימאם יחיא מוחמד חמיד א-דין, ששחרר את ארצו מידי העות'מאנים. הנעלם הגדול היה שאלת יחסו ליהודים. האם יאיר פנים להם?

החשש התגבר לנוכח היועץ האנטישמי המקורב אליו, השיח' קסאם עזאי אלנאצר. בכובעו השני היה ממונה על ההקדש המוסלמי, ונודע כשונא ישראל.

תקוות רבות נתלו בפגישה עם האימאם. היהודים הביאו עמם דורון מיוחד – רקמה אמנותית ובה תפילה לשלום המלכות בלשון הקודש ובערבית. כך קיוו למצוא מסילות לליבו של האימאם.

הדלתות נפתחו והאורחים הוזמנו אל הטרקלין המפואר. ליבם נפל כשראו את השיח' יושב לימינו של האימאם. הם סקרו את טבעת השרים והיועצים שהקיפה את האימאם; איש מהם לא נחשד באהבת ישראל יתרה.

אנשי המשלחת, ובראשם רבי אברהם בדיחי, קדו לפני האימאם, הגישו לו את המתנה, וכלאו את נשימתם בציפייה לתגובתו.

מבטו של האימאם התמקד ברבי אברהם בדיחי, הדיין הנערץ, שלצד נשיאתו בעול הרוחני של הנהגת הקהילה, החזיק גם בשרביט הממונה על קופת הצדקה והעזרה לנזקקים. הוא סירב להתפרנס מן הציבור, וחי מעבודתו כצורף מומחה.

מצחו של האימאם התכווץ בריכוז, כמנסה להיזכר מניין מוכרות לו הפנים האלה. ופתאום עלה חיוך על פניו. הוא חכך את כפות ידיו בשביעות רצון, והפטיר לעבר שריו: "רואים אתם יהודי זה? האיש הזה התיש את כוחי שלוש פעמים, עוד בהיותי בבית אבי!".

רעדה אחזה בחברי המשלחת. טרם החלה הפגישה, והנה היא נפתחת בנקודת מוצא גרועה כל-כך. ליבם צנח. ברטט האזינו לדברי האימאם, שפתח וסיפר:

"זה היה לפני שנים רבות. אברהם בדיחי, העומד לפנינו, היה צורף מומחה כבר בנעוריו. אבי, האימאם מוחמד, שמע על מקצועיותו וכישרונו, והזמין אצלו עבודה יקרה ומסובכת מאוד: ליצור בעבורו מחרוזת 'מסבחה' מתשעים ותשע פנינים נדירות, שייבא במיוחד מבחריין. הצורף נדרש למלאכה עדינה ומדויקת, לחורר את הפנינים ולהשחיל בהן את השרשרת.

"אבי הבהיר לצורף את גודל המשימה ואת האחריות הרבה הכרוכה בה. הוא ביקש לוודא שהאיש מודע למורכבות הרבה שהיא דורשת, ואת הנזק העלול להיגרם לחומר הגלם היקר אם ייכשל במלאכתו. אברהם ניאות לקבל עליו את העבודה, אך התנה שזו תיעשה בארמון דווקא.

"אבי נדהם. איש מעולם לא הכתיב לו תנאים, והנה צעיר יהודי חצוף מעז להציב לו דרישות. ברוב זעמו הורה לשומריו לעצור את האיש, והוא הושלך לכלא אלקלעא.

"כעבור זמן מה שכך מעט כעסו. הוא החל להרהר שוב בדברי הצעיר, והסתקרן לפשר בקשתו. מדוע רצונו לבצע את העבודה בארמון דווקא? הוא הורה להחזירו ודרש הסבר. הצעיר השיב: 'מוטב לי להיכלא בלי סיבה, מאשר עם סיבה. הלוא אם תיעלם או תיגנב פנינה אחת, מניין אשלם את דמיה? עני אני. אם אעבוד בארמון, לא איחשד'.

"הדברים התקבלו על לב אבי. הוא הורה למשרתיו להכשיר מקום בעבור הצורף הצעיר, שיוכל לעשות את מלאכתו בלי הפרעה. יום אחד הבחין הצורף, כי מאפרה מלוכלכת, שקלטה לתוכה פסולת טבק שעישנו באי הארמון, עשויה למעשה ממתכת יקרה. הוא ניקה אותה מעט, וגילה שהיא עשויה מזהב טהור, והיא עתיקה מאוד ועליה תחריט בכתב חִימְיַירי קדום.

"שמחתו של אבי לא ידעה גבול. הפריט הנדיר הוצג מעתה לראווה בארמון, והצורף זכה ליחס יוצא דופן. כשסיים את עשיית השרשרת, אבי שמח מאוד. הוא ציווה עליי לגמול לו ביד נדיבה. נתתי לו כסף, חיטה, שעורה וקטניות. אלא שאז גילה הצורף כי כמות התבואה עולה על השכר שנקבע בסיכום המוקדם.

"התפתח בינינו ויכוח. אני דחקתי בו לקבל גם את היתרה במתנה, אך הוא עמד על דעתו שלא ייקח מאומה יותר מן המגיע לו. האיש התגלה כאגוז בלתי-ניתן לפיצוח. הוא התיישב במחאה על הקרקע, וסירב בכל תוקף להמשיך בדרכו, עד שאקבל מידיו בחזרה את היתרה.

"באין ברירה הבאתי אישור חתום מאבי הקובע כי תוספת השכר ניתנה כדין. גם הצעה זו נענתה בשלילה. לא היה מנוס מלהטריח את אבי בכבודו ובעצמו לבוא ולדבר על ליבו של הצורף. אך הצעיר עשה עצמו כחירש שאינו שומע. בסופו של דבר נחישותו ניצחה. הוא הצליח לשכנע את אבי שלא לתת לו פרוטה נוסף על מה שסוכם. שלוש פעמים ניסיתי להשפיע עליו, ושלוש פעמים גבר עליי".

האימאם סיים את דבריו ותלה עיניים מעריצות ברבי אברהם בדיחי. "מימיי לא נתקלתי בשונא בצע שכזה!", קרא בהערכה. ואז הפנה מבט נוקב לעבר יועציו: "הלוואי שאתם תנהגו כך. ובינתיים, אבוי למי שיעז לחרוש רע כנגד היהודים!".

  לומדים גאולה

ניסן – ניסי ניסים

חז"ל נחלקו ביניהם (ראש השנה יא,א) על זמן הגאולה. רבי אליעזר אומר: "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל", ורבי יהושע סבור: "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". המחלוקת אינה מתמקדת רק בחודש שבו תבוא הגאולה, אלא יש כאן בעיקר מחלוקת על מהות הגאולה.

החודשים ניסן ותשרי מסמלים שתי דרכים נבדלות. תשרי הוא החודש שבו נברא העולם, והחודש הזה מייצג את ההנהגה הטבעית, שבאה בתוך מערכות העולם. לעומתו, ניסן הוא חודש הגאולה, שבו אירעה יציאת מצרים מתוך ניסים אדירים. ניסן מייצג את ההנהגה הניסית של הקב"ה, המשדדת את מערכות הטבע ('ניסן' גם מלשון 'ניסי ניסים').

בתהליך טבעי או בניסים?

השאלה שבה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע היא בעצם כיצד תבוא הגאולה – בתהליך הדרגתי, המתחולל בתוך מסגרות העולם, כאשר העולם נעשֶה אט-אט מוכן ומוכשר לקבל את אור הגאולה, או בצורת נס אדיר – כשם שבאה יציאת מצרים.

רבי אליעזר סבור שהגאולה האמיתית והשלמה שונה מגאולת מצרים. שם היה מקום לתהליך ניסי, מכיוון שהעולם טרם הזדכך ועדיין לא היה יכול להכיל את אור הגאולה, ובני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה. לכן לא הייתה ברירה אלא לשבור את מערכות הטבע ולהביא את הגאולה מלמעלה. ואולם הגאולה האמיתית והשלמה, שבאה לאחר מתן תורה ולאחר הזיכוך שנעשה בעולם על-ידי העבודה של עם ישראל – היא צריכה לבוא בתוך מסגרות העולם דווקא ולא על-ידי ניסים על-טבעיים. מכאן נגזרת קביעתו "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל".

לעומתו, רבי יהושע סבור שגם הגאולה האחרונה תבוא בניסים גדולים, ולכן הוא אומר: "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". שכן אף שהעולם נזדכך ונתקדש במרוצת הדורות ונעשה כלי לאור הגאולה, עדיין רב המרחק בין מציאות העולם לבין הגאולה. אי-אפשר לצפות שהגאולה תבוא אט-אט בדרכי הטבע, אלא חייב להתרחש נס אדיר שבמהלכו יפציע אור הגאולה – ממש כשם שהיה צורך בניסים בזמן גאולת מצרים.

ההכרעה – ניסן

מחלוקת זו היא בעצם המשך לעוד מחלוקת בין שני התנאים (סנהדרין צז,ב): "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין". לעומתו רבי יהושע סבור שכשיגיע זמן הגאולה, שום דבר לא יוכל לעכבהּ; שכן הגאולה אינה תלויה "לא בתשובה ומעשים טובים", אלא תבוא מלמעלה. לדעת רבי יהושע, גם התשובה שתידרש לצורך הגאולה תבוא מלמעלה – הקב"ה ייצור נסיבות שיאלצו את עם ישראל לשוב בתשובה.

בהמשך נאמר שם שרבי אליעזר שתק והודה לרבי יהושע, ואכן כך נקבעה ההלכה. גם במחלוקת על חודש הגאולה ההכרעה היא שזה חודש ניסן, כפי שנאמר בפשטות במדרש (שמות רבה טו,א): "יבוא משיח, שנקרא ראשון, בחודש הראשון, שנאמר החודש הזה לכם ראש חודשים" [=חודש ניסן].

ואולם אף-על-פי שהגאולה תבוא 'בניסן' – מתוך ניסים ומלמעלה – בכל-זאת היא תהיה פנימית ותחדור לתוך גדרי המציאות (שלא כבגאולת מצרים), שכן העבודה של עם ישראל במשך כל הדורות כבר הכינה את הקרקע וסללה את הדרך, שכאשר יפציע אור הגאולה יוכל העולם לקבלו בפנימיות ובתוך גדריו הטבעיים. זו גדולתה של הגאולה הקרובה, שאף שהיא באה מלמעלה, היא מתחברת עם המציאות הטבעית של העולם וחודרת לפנימיותו בשלמות העליונה ביותר.

  חיים יהודיים

הרב שמאחורי 'הכשר הרב לנדא'

בגשם שוטף צעדו רבבות ביום ראשון בצהריים, במסע הלוויית רבה הנערץ של העיר בני-ברק, הגאון החסיד הרב משה-יהודה-לייב לנדא. רבים, מכל רחבי הארץ, באו לחלוק לו כבוד אחרון, כי הרב לנדא לא היה רב עיר בלבד, אלא קבע רף גבוה במערכת הכשרות שניהל, ועליה סמכו בעיניים עצומות מיליוני יהודים ברחבי העולם כולו.

בעבור כל יהודי שמקפיד על כשרות המושג 'הכשר הרב לנדא' מייצג תו איכות ראשון במעלה. יותר מזה, הסטנדרטים הגבוהים שהציב העמידו אתגר לכל גופי הכשרות, שראו ברב לנדא מודל נדיר ויחיד מסוגו. "בכל מקום ובכל גוף כשרות דנו 'מה יגיד הרב לנדא'. השיקול הזה סייע רבות בהכרעות", ציין האדמו"ר מצאנז שליט"א, בהספדו, עם יציאת מיטתו של הרב לנדא מנתניה.

עקרונות ברזל

את ההכשר רב המוניטין ייסד אביו, הגאון החסיד הרב יעקב לנדא, רב העיר. ממנו ינק הבן את העקרונות שליוו אותו כל חייו. למשל, שלא לגבות אגרה מהעסק המושגח, כדי שלא תהיה שום זיקה כלכלית בין העסק ובין נותן ההכשר. עוד עיקרון – עסק שניסה להערים על המשגיח, ברמה שהביאה לידי הסרת ההכשר – ההכשר לעולם לא יוחזר לו. בעלי העסקים ידעו היטב כי עם הכשר הרב לנדא אין משחקים.

בצעירותו שימש הרב משה לנדא, לצד עמידתו לימין אביו הגדול, מראשי ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. הוא העמיד דורות של תלמידים, שרבים מהם היו לרבנים, ראשי ישיבות ושלוחי חב"ד בארץ ובעולם. לאחר פטירת אביו, בשנת תשמ"ו, מונה לממלא מקומו כרב העיר בני-ברק וכממשיך מערכת הכשרות המהודרת, וזכה לברכתם של גדולי הדור.

לרדת לשורש הדברים

שאלות הלכתיות זרמו אליו מכל רחבי העולם, והוא טרח תמיד לרדת לשורשי הדברים, ולא נרתע מלחקור ולברר את התשתית העובדתית, בעזרת אנשי מקצוע בתחומי הרפואה, המדע והטכנולוגיה. בית ההוראה הציבורי, שאותו הנהיג, היה מוקד לרבים. ברוחב דעתו ידע לגשר ולפשר, להשכין שלום ולהאיר כל סוגיה בזווית הראייה המקורית שלו.

לצד כל אלה שמר הרב לנדא על חומות העיר בני-ברק מפני פרצות ומכשלות. הוא לא נרתע מלעמוד על עקרונות ההלכה ולשמור על צביונה של העיר, כעיר התורה והחסידות, והציבור כיבד את הוראותיו והחלטותיו.

בית פתוח

ועם כל גדולתו ופעילותו, ביתו היה פתוח לרווחה, גם לבעלי תשובה טריים, שמצאו אצלו את ביתם השני ולמדו ממנו איך מנהלים בית יהודי. כמה מבניו משמשים שלוחי חב"ד ברחבי העולם.

בעת האחרונה התערער מצב בריאותו והוא אושפז במרכז הרפואי לניאדו בנתניה. במוצאי השבת ניצחו אראלים את המצוקים, ועם ישראל קיבל את הבשורה המרה על פטירתו, והוא בן 83. בהלווייתו הגדולה הכריז ראש העיר בני־ברק: "על דעת גדולי התורה, אדמו"רים ורבני העיר שליט"א הוחלט כי כל ענייני הדת והכשרות יתנהלו על-ידי הרבנים הגאונים, בנו ממלא מקומו על־פי בקשתו, הרב חיים־יצחק־אייזיק לנדא שליט"א והרב שבח־צבי רוזנבלט שליט"א, בשיתוף פעולה מלא, והאמת והשלום אהבו".


מודל נדיר של רבנות ללא חת. הרב לנדא ע"ה

  פינת ההלכה ומנהג

קניית חמץ

שאלה: האם מותר לקנות מוצרי חמץ שברור כי לא ייגמרו קודם הפסח, והכוונה היא להשאירם ולמוכרם בחמץ?

תשובה: מכירת החמץ לגוי החלה כהיתר של שעת הדחק, למי שהיה להם חמץ מרובה, ואם היו חייבים לבערו היה נגרם להם הפסד גדול ופגיעה בפרנסתם. חמץ שאינו בהגדרה זו לא היו מוכרים, מכיוון שחששו שמא המכירה לא תהיה כהוגן, ואולי לא מכרו בדעה שלמה, ואין זו אלא 'הערמה'.

מי שראו במכירה זו מעין 'הערמה' נהגו לבער 'חמץ בעין', ושלא למכור לגוי אלא תערובות חמץ, כלי חמץ, ו'חמץ נוקשה'. בעקבותיהם הולכים מי שנזהרים שלא לקנות מייד אחרי הפסח 'חמץ בעין' שנמכר לגוי על-ידי מפעלי המזון ובעלי החנויות, אלא ממתינים לייצור חדש, שנעשה אחרי החג.

ואולם במרוצת הדורות התירו לכולם למכור חמץ, ובכלל זה 'חמץ בעין', ובדורותינו נעשה הדבר אף בלי לחייב להוציא את החמץ פיזית מרשות המוכר.

במכירה הנעשית לפי שיטת אדמו"ר הזקן יש להעמיד 'ערב קבלן', שיהיה אחראי שהגוי (אם ייקח את החמץ לרשותו) ישלם את מלוא מחיר החמץ למוכר, שאז המכירה היא גמורה ואמיתית, ואין בה 'הערמה'. לכן אין שום חשש למכור גם 'חמץ בעין'. וגם אם נדמה למוכר שזו 'הערמה', הרי "דברים שבלב אינם דברים".

לכן אין מניעה לקנות מוצרי חמץ שברור כי לא ייאכלו קודם הפסח, וקנייתם היא במחשבה שמה שיישאר יימכר בחמץ, והדבר מותר גם לכתחילה.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' תמח. הל' מכירת חמץ שלו (הנדפסות בסוף השו"ע שלו הל' פסח), וש"נ. לקוטי שיחות טז, עמ' 130. יח, עמ' 369. אוצר מנהגי חב"ד, חודש ניסן, עמ' פ. פסקי תשובות סי' תמח ס"ק י, וש"נ.

  מושג ברגע

לשון הרע

חכמינו אומרים שנגעי צרעת באים על האדם בעוון לשון הרע. האיש הזה הפריד בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ולכן דינו להיות בבידוד.

האיסור של התורה לדבר לשון הרע  שונה מאיסור לשון הרע בחוק האזרחי. אדם שנתבע לדין אזרחי על לשון הרע, ייצא זכאי אם יוכיח ש"אמת דיברתי". ואולם טענה זו אינה מתירה את האיסור של התורה.

איסור לשון הרע בתורה חל גם על דברי אמת, הפוגעים בשמו ובכבודו של הזולת. הפצת שקרים היא איסור לעצמו - הוצאת שם רע.

גם דברי אמת אסור להפיץ, אלא במצבים ברורים ומוגדרים מאוד, כשיש צורך אמיתי להזהיר את הזולת מפני פגיעה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)