חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1678 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויקהל-שקלים, כ"ד באדר-ראשון ה'תשע"ט (01/03/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1678 - כל המדורים ברצף
איך להתייחס לקצוות
יש חדש
לשמוח באדר או כל השנה
נדבת המשכן
להיצמד להוראות
שני כיסים
דמעתה של אלמנה
צדקה גואלת
החללית לירח ושמירת השבת
שכר שבת

מס' 1678, ערב שבת-קודש פרשת ויקהל/שקלים, כ"ד באדר-ראשון ה'תשע"ט (01.03.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

איך להתייחס לקצוות

האם הציבור יכול להכיל גם קצוות, שאינם מנגנים באותו טון של המחנה כולו? הגיע הזמן להפסיק להתייפייף, להתנער, לגנות ולהתנצל

אם כל ימות השנה אנו יודעים שיש לקבל דברים בזירה התקשורתית והפוליטית בעירבון מוגבל, על-אחת-כמה-וכמה בימי בחירות. סערות תקשורתיות ומחאות נמרצות אינן אלא קמפיינים ציניים מתוזמרים, המנוהלים על-ידי משרדי פרסום ויחסי ציבור.

גם את הזעקה הנרגשת של כמה ארגונים ביהדות ארה"ב ראוי לפטור בפיהוק קל. הלוא אך מקרה הוא שמשרד יחסי ציבור המקדם מפלגה מסוימת הוא גם המייעץ לארגונים האלה. כמו שממש אין קשר בין עיתונאי מסוים, המשגר מסרים נסערים באנגלית אל אותם ארגונים, דוחק בהם להגיב, ולמחרת מפרסם כותרות ענק בעיתונו על ה'סערה ביהדות ארה"ב'.

נפילה למלכודת

אבל בלי קשר לסערה המלאכותית והצבועה, יש כאן נקודה הראויה לדיון רציני, והיא ההתייחסות לקצוות. בכל ציבור ובכל מחנה יש קצוות. אנשים קיצוניים יותר, נחרצים יותר, קולניים יותר. לפעמים הם בבחינת גורם המנער את המחנה וממריץ אותו. לעיתים הם מסיבים נזק, והמחנה נדרש לרסן אותם.

אבל השאלה היא אם הציבור יכול להכיל גם קצוות, שאינם מנגנים באותו טון של המחנה כולו. בתזמורת זה כמובן יוצר קקופוניה וצרימת אוזניים, ואולם ציבור מעצם טבעו אינו תזמורת צייתנית, ויש בו מגוון רחב של דעות ותפיסות. הוא יכול לשאת גם דעות וגישות שאינן תואמות את המיינסטרים.

אלא שהקצוות משמשים יעד נוח למתקפות של היריבים. כשרוצים לפגוע במחנה כולו שולפים ציטוט, תמונה או פעולה של מישהו בקצוות, ומנסים באמצעותו להשחיר את פניו של כלל הציבור. כאן נטמנת מלכודת, ולמרבה הצער יש הנופלים לתוכה שוב ושוב.

מתקפות כאלה דוחקות אנשים מסוימים להתנער ולגנות. כך הם מדמים להיבדל מאותם קצוות ולהתנקות מהבוץ המוטח לעברם. הם אינם מבינים שבכך נפלו לבור שכרו להם. עכשיו הם בעמדת המתגוננים והמתנצלים, ואילו יריביהם מצטיירים כנושאי דגל הצדק והמוסר. המתייפייפים שוכחים שהכוונת של היריבים אינה מופנית אל הקצוות דווקא, אלא אל לב המחנה, והקצוות לא היו אלא מטרה זמינה ונוחה.

ללמוד ולאמץ

הביטו וראו איך נוהג הצד השני של הקשת. שם לעולם לא יגנו את הקיצונים. שם ממלאים את הפה מים כשחברי כנסת ערבים תומכים בגלוי בארגוני טרור. שם מתייצבים כחומה בצורה להגנת ארגונים המכפישים את חיילי צה"ל בעולם כולו ומתדלקים את יוזמות החרם נגד ישראל. שם לעולם לא יגנו ביטויי הסתה נוראים נגד חרדים, מתנחלים, ראשי ממשלה מהימין. להפך, הם ינופפו בדגלי חופש הביטוי והדמוקרטיה.

אולי הגיע הזמן ללמוד מהם, בבחינת "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי". להפסיק להתנצל. לחדול מלגנות. להימנע מניסיונות ההתייפייפות. כן, יש אצלנו קצוות, והם טובים וראויים פי אלף מהקצוות בצד השני. הקצוות שלנו הם אוהבי ישראל, ובצד השני יש שונאי ישראל. אצלנו הם רוצים בטובת העם היהודי, ובצד השני רוצים בחורבנו (היו-לא-תהיה).

וזה בדיוק הזמן לשלוף את כל הססמאות: הזכות להביע דעה, חופש הביטוי, דמוקרטיה, סתימת פיות. ובקיצור, בשלוש מילים פשוטות – אל תבלבלו במוח.


ללמוד לנופף בססמאות חופש הביטוי ולדחות את הניסיונות לסתום פיות

  יש חדש

תפילין לזכות איצי

בשבת הבאה, ב' באדר-ב, יציין הרב איצי הורביץ, שליח חב"ד בקליפורניה, המתמודד זה שש שנים עם מחלת ALS, את יום הולדתו. חבריו יזמו מבצע תפילין עולמי לזכותו ולרפואתו, במהלך השבוע הקרוב. אלפים בכל העולם יניחו תפילין כ'מתנת יום הולדת' עבור השליח המדהים, המתַקשר עם סביבתו באמצעות העיניים בלבד. פרטים באתר TefillinForYitzi.com.

פורים עם 'התקשרות'

ארגון התקשרות חוויה יהודית עורך סמינר פורים, מיום רביעי ועד מוצ"ש, י"ג–ט"ז באדר-ב (20-23.3), בבית ההארחה קשת יהונתן. פרטים בטל' 039302030.

משפטים ממגנטים

היוצרת ציפי קולטניוק הפיקה מארז מגנטים עם משפטי העצמה, המבוססים על רעיונות תורת החסידות. המארז מאפשר לבחור לכל יום משפט שיוצמד למקרר וייתן כוח ועידוד. הזמנות באתר www.zipikol.com.

תיקון: מספר הטלפון לקבלת הרמב"ם היומי המוקלט הוא 0547369179.

  שלחן שבת

לשמוח באדר או כל השנה

הכול מכירים את מאמר חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אך למרבה הפלא, אין מאמר זה מוזכר בספרו ההלכתי של הרמב"ם ולא בשולחן ערוך. השאלה גוברת לאור המשקל הרב שניתן לשמחה בעבודת ה', כלשון הפסוק (תהילים ק,ב) "עבדו את ה' בשמחה", ובמיוחד על-פי הדגש הרב על השמחה בדרך החסידות.

יש לומר שהביאור טמון בעיון במקורהּ של אמרת חז"ל "משנכנס אדר" (תענית כט,א). את המאמר הזה אמר רב יהודה בנו של רב שמואל בר-שילת, בשם רב. רב יהודה הולך כאן לשיטתו, שכל השנה אין מקום לשמחה סתמית, אלא לשמחה של מצווה בלבד.

שמחה של מצווה

הגמרא (שבת ל,ב) מביאה מאמר אחר של רב יהודה, הדן בסתירות שבספר קוהלת. פסוק אחד אומר "וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה", ופסוק שני תוהה "לְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה". מסביר רב יהודה: "לא קשיא", הפסוק "ושיבחתי" מדבר על שמחה של מצווה, ואילו "לְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" מכוּון על שמחה שאינה של מצווה.

מכאן אנו למדים כי רב יהודה סבור שכל השנה השמחה אמורה להיות שמורה לשמחה של מצווה בלבד, ואין מקום לשמחה מענייני חולין. להפך, על שמחה זו תוהה ספר קוהלת: "לְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה!"; איזה מקום יש לשמוח בענייני חולין סתמיים!

רק באדר מותר

בהקשר זה יש להבין את מאמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה". המאמר השלם הוא: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". הדרישה למעט בשמחה בחודש אב היא בדברי רשות – בניית בית, נטיעת כרם מסוימת ועוד; ומכאן אנו למדים שהקריאה להרבות בשמחה בחודש אדר אף היא בדברי הרשות.

זו אפוא שיטתו של רב יהודה: כל השנה האדם צריך לשמוח שמחה של מצווה בלבד, ולא שמחה הקשורה בענייני הרשות; ואולם בחודש אדר "מרבים בשמחה", ויש לשמוח אף בדברי הרשות.

לשמוח בחשיכה

עתה מובן מדוע הרמב"ם אינו מביא מאמר זה, שכן הוא סבור כי האדם צריך לשמוח כל השנה אף בשמחה שאינה של מצווה. וכך הוא כותב (הלכות דעות פרק א, הלכה ד): "הדרך הישרה היא מידה בינונית... לא יהא מהולל ושוחק ולא עצב... אלא שמח כל ימיו". גם השולחן ערוך סובר כך, כפי שהרמ"א מסיים בהגהותיו בסוף הלכות מגילה בפסוק: "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד".

לעומת זה, ה'מגן אברהם' מביא את המאמר "משנכנס אדר" בחיבורו ההלכתי. זאת אפשר לתלות בהיותו מקובל, על-פי דברי האריז"ל שבדורות האחרונים "מותר ומצווה לגלות זאת החוכמה". מכיוון שבדורות האחרונים גבר החושך הרוחני, וקשה ליהודי להיות שמח בתמידות, יש צורך לנצל את "משנכנס אדר" לתוספת שמחה, ועד שהשמחה תפרוץ את חומות הגלות ותביא את הגאולה.

(תורת מנחם, כרך סג, עמ' 356)

  מן המעיין

נדבת המשכן

נדבה ברצון

״והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר-בבוקר״ (שמות לו,ג). זה סימנה של נדבה הניתנת ברצון ובכל הלב, שהנותן בא בעצמו ומביאה ״בבוקר-בבוקר״, משכים ונותן.

(כלי יקר)

נדבת הפועלים

הפועלים העניים, שלא היה בידם לתת, תרומתם הייתה ״נדבה בבוקר-בבוקר״ – הם השכימו ובאו להתנדב לעבוד במלאכת המשכן ״בבוקר-בבוקר״, קודם יציאתם לעבודתם.

(ברוך טעם)

לתת את הלב

״כל איש אשר נשאו ליבו... אותו הביאו את תרומת ה׳״ (שמות לה,כא). "אותו הביאו" –  את הלב. לא דיי שתורמים למשכן; התרומה צריכה להיות בלב שלם.

(אור ישרים)

נדבה פלאית

״ויבואו האנשים על הנשים״ (שמות לה,כב). הבעלים לא האמינו שאמנם הנשים יסירו מעליהן את תכשיטיהן וייתנו אותם לצדקה, לצורכי המשכן. לכן התלוו אליהן ובאו לחזות בפלא.

(אמרי חן)

חוכמה בלב

״וכל אשה חכמת לב״ (שמות לה,כה). מקור החוכמה הוא במוח, אבל יש חוכמה שיסודה בלב – חוכמת לב, והיא גדולה וחשובה יותר.

(עיטורי תורה)

חוכמה עם רוח אלוקים

״וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה״ (שמות לה,לא). יהודי אמיתי הוא חכם, טוב לב וירא שמים. רוח אלוקים מזוגה בחוכמה.

(רבי מאיר מפרמישלן)

שכל עם יראה

אמנם רוח אלוקים היא מדריגה נעלה מאוד, אבל לפחות ששכלו ובינתו של אדם ילכו בד בבד עם יראתו.

(שיחות צדיקים)

נדבת האישה

בבניית המשכן הפרטי, בחיי המשפחה, צריכים להשתתף הן הבעל הן האישה, אך הנדבות הראשונות למשכן בחיי המשפחה, הן מתנות האישה. כאשר היא נותנת את תכשיטיה לבניין החינוך, נעשה הבית משכן לתורה ולמצוות, ובו ישכון הקב״ה באושר רב.

(הרבי הריי״צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

להיצמד להוראות

אל רבי יהושע רוקח מבעלז נכנס רב עיר וסיפר כי בחסדי ה' הצליח לעורר את ליבם של כמה יהודים שנטשו בעבר את דרך התורה, ועכשיו נעשו בעלי תשובה, עד שהם מהדרים במצוות יותר מחסידים ואנשי מעשה מן השורה.

אמר לו הרבי: "התורה מספרת כי בתרומות המשכן הביא העם יותר מהדרוש, עד שמשה ציווה להכריז במחנה שאין להביא עוד תרומות.

"באותה שעה היו בני ישראל בבחינת בעלי תשובה, אחרי חטא העגל, והרגישו צורך לעשות מעל ומעבר למְצוּוֶה עליהם. הורה משה רבנו, שגם בעשיית תשובה ובהידור-יתר צריך להיות צמודים להוראות חכם ורב, ולא לעשות דברים על דעת עצמם".

  פתגם חסידי

שני כיסים

"כשאני יוצא לאסוף כספים לצורכי צדקה, אני לוקח איתי שני כיסים – אחד בעבור הכסף ואחד בעבור הביזיונות" (רבי זושא מאניפולי)

  מעשה שהיה

דמעתה של אלמנה

החסיד שנקרא אל חדרו של הצדיק רבי חיים-מאיר הגר, ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ, היה נרגש מאוד. בחוץ נטו צללי ערב, והעיירה גרוסוורדיין שברומניה נכנסה לתוך מנוחת הלילה. החסיד השתוקק תמיד שתיפול בחלקו הזכות הגדולה לשרת את רבו, והנה סוף-סוף באה ההזדמנות.

בחרדת קודש פסע אל החדר פנימה. "שמע נא", נשא אליו ה'אמרי חיים' את עיניו הטובות. "יש בידי סכום כסף שרצוני לחלק למשפחות נזקקות. אבקשך שתהיה 'גבאי צדקה' שלי לערב הזה. התיאות?".

החסיד הנהן בראשו בהתלהבות. בוודאי, איזו שאלה. ארשת שביעות רצון עלתה על פני הרבי. הוא פתח את מגירת שולחנו והוציא ממנה צרור תפוח.

הרבי החל לפצל את הכסף לקבוצות נפרדות. הוא נקב בשמות של משפחות בעיירה, והורה איזה סכום להעניק לכל אחת ואחת מהן. החסיד רשם את ההנחיות, לבל יסטה מהוראות הרבי. כך וכך לאלמנה פלונית, סכום זה לקשיש ההוא, וכך הלאה.

"הלילה עליך לעשות את חלוקת הכספים", הוסיף הרבי. "עליך לעבור בין הבתים, לפי הרשימה שפירטתי, ולהעניק להם את כספי הצדקה. האם תוכל לעשות זאת?".

"איזו שאלה!", קרנו פניו של החסיד. בחדווה גדולה נטל את הכסף, מודה לבורא על שנפלה בחלקו מצווה גדולה כזאת, ויצא בהכנעה מאת הרבי.

ברחובות שרתה עלטה מוחלטת והם היו ריקים מאדם. שאון היום התחלף בצרצור החרקים. אלומות אור קלושות נראו מבעד לחלונות הבתים. מפעם לפעם נשמעה ממרחק יללת בעל-חיים. זו השעה ההולמת ביותר לעשיית 'מתן בסתר', בלי לבייש את הנזקקים לתמיכת בשר ודם.

החסיד צעד בצעדים נמרצים. השמחה שפיעמה בתוכו הזריקה מרץ בעורקיו. עמוק בכיס מעילו הטמין את צרורות הכסף. בלב מתרונן צעד לעבר הכתובת הראשונה. כשנפתחה הדלת, העניק את כספי הצדקה במאור פנים ומיהר להסתלק. את מלאכתו עשה ברגישות וביעילות.

ללא שהיות פנה לעבר הכתובת השנייה. גם הפעם עשה את המוטל עליו בעדינות, משתדל שלא להשתהות יתר על המידה ולא להביך את הנזקקים. בעודם מודים לו כבר היה בדרכו לכתובת השלישית.

השעות נקפו. צינה שררה ברחובות. אט-אט החל החסיד לחוש עייפות וכבדות. פסיעותיו נעשו איטיות יותר. מכתובת לכתובת אזלו כוחותיו. צרורות הכסף שבתוך מעילו נדמו בעיניו למשקולות כבדות. בקושי גרר רגליים מיעד ליעד.

השעה כבר אחרי חצות הלילה. בכיסו המתין צרור אחרון. הוא נועד לאלמנה המתגוררת בקצה העיירה. החסיד חשב על הדרך הארוכה המצפה לו, וזו נדמתה בעיניו למסע מפרך. מרוב עייפות כבר לא זכר את אזהרת הרבי לסיים את החלוקה עוד הלילה.

הוא עצר, התנשם עמוקות ונשען על גדר אבנים. הפיתוי לסוב על עקביו ולחזור לביתו גבר עליו. אין דבר, ניחם את עצמו, מחר עם שחר ישלים את החלוקה האחרונה. בליבו אמר: "ממילא אין לאלמנה מה לעשות בשעה זו בכסף. החנויות נעולות, השוק ריק. כשיאיר היום, עוד לפני תפילת השחר, וקודם שהחלבן יחלק את מרכולתו, אזדרז ואביא לה את הכסף".

סחוט ועייף שקע החסיד בשינה עמוקה, והשכם בבוקר מיהר בכוחות מחודשים לעבר ביתה של האלמנה. הוא העניק לה את הכסף וחש שסיים את תפקידו.

אחרי תפילת שחרית ניגש בהתרגשות אל הרבי, לבשר לו על השלמת השליחות. "עשיתי כפי שהרבי ביקש", שמח החסיד לעדכן. "חילקתי את הכסף לכל האנשים".

ה'אמרי חיים' הודה לחסיד, וביקש לקבל דוח מפורט ממעשיו של החסיד באותו לילה. הצדיק ייחס חשיבות רבה לדרך שבה הצדקה ניתנת לנתמכים, והקפיד על מתן תחושה נעימה ומתחשבת. ואכן, דבריו של החסיד העידו כי מילא את תפקידו בצורה מושכלת ועל הצד הטוב ביותר.

אלא שאז, ממש בסוף תיאור קורותיו אמש, הפטיר החסיד כי את מסירת הסכום האחרון דחה לבוקר. למשמע הדברים קדרו פניו של הרבי. החיוך שהיה על שפתיו נמחק, ועצב ניבט מעיניו. "חבל", לחש בצער, "חוששני שכבר לא תוכל עוד לשמש גבאי צדקה שלי".

פיו של החסיד נפער בתדהמה, והרבי המשיך: "כיצד לא נתת את דעתך על כך שהאלמנה האומללה לא ישנה כל הלילה מדאגה? אני משוכנע שכך היה. הלוא היא יודעת שבתאריך פלוני בא שליח מטעמי ומעניק לה את הכסף הדרוש למחייתה. היא מצפה לו בכיליון עיניים, כדי להאכיל את הפיות הרעבים בביתה.

"והנה, שעות הערב חלפו, הלילה ירד, ואיש לא בא. ודאי החלה האומללה להתענות במחשבות דאוגות, שמא לא תזכה עוד לקבל את התמיכה החיונית לה כל-כך. היא בודדה ועזובה כל-כך, ואפילו אין לה אוזן קשבת שלפניה תוכל להשיח את צרותיה. עיניה החלו זולגות דמעות צער, ובכייה לא נתן לה מרגוע כל הלילה. אח, צערה של אלמנה!".

(על-פי 'בחוזק יד')

  לומדים גאולה

צדקה גואלת

למצוות הצדקה סגולה מיוחדת לקרב את הגאולה. כך אמרו חז"ל (בבא בתרא י,א): "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", וזאת על-פי הפסוק (ישעיה נו,א): "שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא". עוד נאמר בגמרא (שבת קלט,א): "אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר (ישעיה א,כז): ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".

בספר התניא (פרק לז) מוסבר מדוע בכל התלמוד הירושלמי הצדקה נקראת 'מצווה' סתם, שכן היא "עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה". במקום אחר (איגרת הקודש פרק ט) מבואר ש"עיקר עבודת ה' בעיתים הללו, בעקבות משיחא, היא עבודת הצדקה". מה יש במצוות הצדקה שאין בכל המצוות?

הכסף והחיים

את מעלתה המיוחדת של הצדקה אפשר לראות בשלושה מישורים. האחד – בהשפעה המזככת שיש לה על נפש האדם; השני – בבירור חומריות העולם ובהשכנת הקדושה בתוכו; והשלישי – בשפע האלוקי העצום ששופע בזכותה לעולם.

מעלתה של הצדקה בזיכוך נפש האדם היא, שכל מצווה מזככת ומקדשת חלק מוגדר של הנפש, אותו חלק הקשור באותה מצווה, ואילו הצדקה מרוממת ומעלה את הנפש כולה. הדבר נובע מההתקשרות הנפשית העמוקה של האדם עם כספו. לא לשווא אמרו חז"ל שיש מי שממונם חביב עליהם יותר מגופם. הלהיטות של בני-האדם אחר הכסף אינה מקרית. את הכסף האדם משיג בעמלו ובזיעת אפיו, והכסף גם נתפס כביטוי ליכולתו לחיות, ליהנות, לעשות דברים. מבחינות רבות, הכסף הוא החיים.

כאשר אדם נותן מכספו לצורכי צדקה, הוא נותן את נפשו, את חייו. במקום להנות את עצמו ולענג את גופו, הוא נותן כסף זה לצדקה. בעצם, הוא נתן בזה חלק מהתענוג שלו וממאווייו הנפשיים. הצדקה מבטאת אפוא יותר מכל מצווה אחרת את מסירת הנפש ותענוגותיה לקב"ה. על כן היא יוצרת הזדככות כללית בכל הנפש.

השפעת הצדקה על הנפש גדולה כל-כך, עד שבדורות האחרונים, כשנתקטנו המוחות והלבבות, וקשה להגיע לדבקות בקב"ה על-ידי עבודת המוח והלב, העצה שניתנת לאדם שרוצה לדבוק בקב"ה היא – להרבות בצדקה. על-ידי הצדקה הוא "זובח את יצרו", הופך את חשכת הנפש הבהמית לאור ולקדושה, ומגיע לדבקות עם הקב"ה.

מביאה שפע

נוסף על כך יש בצדקה מעלה מיוחדת מבחינת זיכוך חומריות העולם. חלק חשוב מחייו של אדם מופנה לעבודה ולהשגת פרנסה. העיסוק בהשגת פרנסה מקיף את כל תחומי החיים והעולם. כשיהודי מפריש מממונו לצדקה, בכך הוא מגלה כי כל עיסוקו בפרנסה נעשֶה מתוך כוונה לעבוד את ה', ועל-ידי כך כל עבודתו עולה לקדושה. יוצא אפוא שהצדקה מרימה ומזככת את כל חלקי העולם, שמתוכם הושג הכסף שהופנה לצדקה.

המישור השלישי, שבו אנו רואים את מעלת הצדקה, הוא בשפע האלוקי שהיא מורידה לעולם. הקב"ה קבע שכל שפע מלמעלה יבוא בהקדמת פעולה ממשית מצד האדם. כל מצווה מביאה שפע מיוחד, הקשור באופייה ובמהותה של המצווה. בצדקה הדבר פועל ביתר שאת. כשאדם נותן מממונו לצדקה – הוא מעורר שפע אלוקי רב ועצום מלמעלה, וככל שהוא מדקדק פחות במתן הצדקה, מדקדקים עמו פחות מלמעלה, והשפע האלוקי שניתן לו ולעולם בכלל, מדוד ומוגבל פחות.

לכן, כשאנו מצפים יום-יום לבוא הגאולה, חשוב להרבות ביותר בצדקה, המביאה את חסד ה' ובזכותה תבוא הגאולה במהרה בימינו.

  חיים יהודיים

החללית לירח ושמירת השבת

בתמונה העליונה נראים שלושה יהודים בדיון הלכתי אצל אחד מגדולי התורה של דורנו. האיש משמאל הוא מהנדס החלל הבכיר אלכס פרידמן, מנהל הנדסת המערכת של שיגור החללית הישראלית הראשונה לירח. לצידו אריאל גומז, יד-ימינו ומהנדס מערכת בפרויקט. מימין נראה הרב שרגא דהן, היועץ ההלכתי של המשימה. התמונה צולמה כארבעים ושמונה שעות לפני שיגור החללית, בדיון שעסק בשאלות שהתעוררו לקראת השיגור.

ביום חמישי שעבר שוגרה החללית 'בראשית', למסע של כחודשיים אל הירח, על-ידי עמותת SPACEIL והתעשייה האווירית. ישראל היא המדינה הרביעית שעושה את הצעד ההיסטורי, אחרי ארה"ב, רוסיה וסין. דהן (41), רב ומהנדס המתמחה במערכות צבאיות, ביטחוניות וטכנולוגיות, הוכנס לעניין על-ידי ידידו אריאל גומז, כפי שהוא מספר בריאיון בלעדי: "הוא התייעץ איתי אם להיכנס למיזם, לאור האתגרים העלולים לצוץ".

מתי שבת בחלל

בעקבות הקשר בין השניים נהפך הרב דהן ליועץ ההלכתי של העמותה המשגרת את החללית. לפני פחות משנה הוזמן לפגישת עבודה רשמית, שבה נכחו גם מנהל מחלקת תחנת הקרקע ואלכס פרידמן.

בתום המפגש הרכיב הרב דהן מיפוי של האתגרים ההלכתיים שדורשים בירור. "היה ברור שצריך כאן מענה ייחודי לשאלות שרבנים מעולם לא נדרשו להן", הוא מספר. "התייעצתי עם גדולי תורה, ובהם הגאון רבי זלמן-נחמיה גולדברג. אחת הסוגיות עסקה בשאלות של שבת בחלל. או מה עושים אם החללית סוטה מהמסלול בשבת".

השיגור הוזז לחמישי

אחד הרבנים שהוכנס לעובי הקורה בשנה האחרונה היה הראשון לציון והרב הראשי לישראל, הגאון רבי יצחק יוסף. "הרב השקיע מאמץ מיוחד לדון בשאלות", משתף הרב דהן. "הוא נתן לנו מכתב ארוך ומפורט, המרחיב בכל הקשור לאתגרים ההלכתיים".

עכשיו, אחרי שיגור החללית, מבסיס החלל בקייפ-קנוורל בפלורידה, אפשר לגלות כי בתחילה ביקשו הגורמים בארה"ב לקבוע את שיגור החללית לשבת, ואולם לאור העבודה ההלכתית שנעשתה ולבקשת פרידמן פעלה הנהלת החברה לשנות את מועד השיגור ליום חמישי בלילה.

כבוד למהנדסים שומרי המצוות

ב-3:45 לפנות בוקר של יום שישי שעבר, לפי שעון ישראל, המריאה החללית. בחדר הבקרה בתעשייה האווירית ביהוד ישב הצוות הבכיר, שאותו הוביל פרידמן. הוא נשאר בעמדת הפיקוד כמעט עד כניסת השבת, ושב לעמדה מייד במוצאי השבת. "ריגש אותי מאוד", אומר הרב דהן, "לראות מהנדסים מהשורה הראשונה שלא מוותרים על פסיק בהלכה, כשהם עושים עבודה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר בעולם".

בחללית מככבת הכתובת 'עם ישראל חי', ויש בה גם ספר תנ"ך ופריטים יהודיים נוספים. "ראיתי במו עיניי את הערכתם של אנשי החברה למהנדסים שומרי המצוות", מוסיף לספר הרב דהן. "אין לי ספק שעוד ידובר בפתרונות ההלכתיים שלובנו בכל הקשור לשיגור החללית הישראלית הראשונה לירח".


למעלה: ההתייעצות ההלכתית בבית אחד מגדולי ההלכה בדור. משמאל לימין: פרידמן, גומז, דהן. למטה חדר הבקרה ביהוד: מסומנים בעיגולים: מימין גומז, משמאל פרידמן

  פינת ההלכה ומנהג

שכר שבת

שאלה: האם מותר לקבל שכר בעבור קריאה בתורה או מסירת שיעורים והרצאות בשבת?

תשובה: בשבת וביום טוב עצמם אסור לשכור אדם לעבודה כלשהי, גם אם המלאכה עצמה מותרת (אפילו תקיעת שופר בראש השנה), משום גזירת מיקח וממכר בשבת.

גם מי שנשכר לפני שבת אסור לו לקבל שכר על עבודתו בשבת. יש פוסקים המתירים לקבל שכר שבת אם הוא ניתן לצורך מצווה, אך גם הם כתבו, שהשכיר אינו רואה סימן ברכה משכר זה (שהוא 'שכר שבת') לעולם, שמה שמרוויח כאן, יפסיד כנגדו במקום אחר.

אם מדובר בעבודה לאורך תקופה – שנה, חודש ואף שבוע – שבה השכיר עושה את העבודה הן בימי החול הן בשבת, והשכר משולם כסכום גלובלי, בלי לחשב את עבודת השבת כתשלום לפי שעות או כיום עבודה לעצמו – הרי זה 'שכר שבת בהבלעה', ומותר לכל הדעות לקבלו (ולא חל עליו העניין ש"אינו רואה סימן ברכה").

ואולם כל זה בתנאי שההסדר לתקופת העבודה נחשב מחייב, והצדדים מצפים שיתקיים לאורך כל התקופה. אבל אם כל צד חופשי לסיימו כראות עיניו, ובסיומו ישולם השכר לפי מספר ימי (או שעות) העבודה – אי-אפשר לייחס את השכר למכלול הימים.

אם הצדדים מסכמים שהתשלום הוא בעצם על ההכנה בימי החול, כמו הכנת הקריאה בתורה או הכנת השיעור – אפשר לשלם בדרך זו, בתנאי שמקובל לשלם על כך אילו הקריאה בתורה או השיעור היו נעשים ביום חול.

מקורות: טושו"ע סי' שו ס"ה, ונו"כ. שו"ע אדה"ז שם ס"ד (וסי"א), וסימנים: תקפה סי"א, רנא ס"א. פסקי תשובות שם ס"ק ט, וש"נ.

  מושג ברגע

שנה מעוּבֶּרֶת

בשבוע הבא יסתיים חודש אדר וניכנס לחודש אדר. אנו יוצאים מאדר-א ונכנסים לאדר-ב.

לוח השנה היהודי יש בו מנגנון כיוונון עדין, המאפשר לנו למנות את ימי החודש על-פי מחזור הירח, ועם זה לשמור על עונות השנה.

בכך הלוח שלנו משוכלל מלוח השנה הנוצרי והמוסלמי. הראשון נצמד למחזור השמש, ומאבד את הקשר לימי החודש. השני כפוף למחזור הירח, ומתנתק מעונות השנה.

אצלנו יש שילוב בין השניים, וזאת מכיוון שהתורה מצווה להקפיד שפסח יחול באביב. לכן אחת לשנתיים-שלוש מוסיפים עוד חודש אדר, כדי לפצות על הנסיגה הנגרמת בשל מניין הימים לפי מסלול הירח.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)