חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:31 זריחה: 6:32 ט"ו בתשרי התשפ"ז, 26/9/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1676 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצוה, י' באדר-ראשון ה'תשע"ט (15/02/19)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1676 - כל המדורים ברצף
מי יודע, 'פלילי' או 'לאומני'
יש חדש
עַם השמן: נפרד וצף
הציץ
ואח למה
כתית למאור
מנורת הנפש
מהחושן למשיח
מגלה הקברים בהר הזיתים
נרות בבית הכנסת

מס' 1676, ערב שבת-קודש פרשת תצווה, י' באדר-ראשון ה'תשע"ט (15.02.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מי יודע, 'פלילי' או 'לאומני'

זה שקר, הונאה עצמית ועצימת עיניים. יש פיל בחדר, גם אם התקינות הפוליטית מחייבת להתעלם ממנו. הוא כאן, משתולל ומפיל קרבנות

ההודעות היוצאות מגורמי החקירה אחרי מעשי טרור זוועתיים, בסגנון "עדיין לא ידוע אם זה פשע לאומני או פלילי", מרתיחות את הדם בכל פעם מחדש. מי אחראי שוב ושוב לאיוולת המקוממת הזאת, ומי מבקש מאותם גורמים לפרסם את ההודעות חסרות הרגישות האלה?

הגיע הזמן להשיל מעלינו את מעטפת התקינות הפוליטית (פוליטיקלי-קורקט) המזויפת ולקרוא לילד בשמו. הנחת היסוד צריכה להיות הפוכה לחלוטין. פגיעה ביהודים מצד ערבים יש לראות בה טרור ופשע לאומני, גם אם המניע הישיר הוא פלילי. כי המרכיב הלאומני תמיד נמצא שם ברקע.

התשובה ידועה

ההתעלמות מהרקע התרבותי, המצמיח את מעשי הפשע הנתעבים, היא רעה חולה הכובלת את ידי העולם המערבי כולו מלהילחם בטרור כראוי. אסור לדבר על כך. אסור להכליל. אסור לחפש מכנה משותף. אסור להצביע על מקור ושורש השנאה. צריך להפריח לאוויר הרבה ססמאות יפות, ריקות מתוכן.

אבל זה שקר, הונאה עצמית ועצימת עיניים. יש פיל בחדר, גם אם התקינות הפוליטית מחייבת להתעלם ממנו. הוא כאן, משתולל ומפיל קרבנות. והמצחיק או המכאיב הוא שכל אחד ואחד יודע זאת בתוך-תוכו.

זה שנים עומדים החקלאים בישראל כמעט חסרי אונים מול הפשיעה החקלאית. יותר משני שלישים של הגניבות נעשות בידי ערבים (רובן ככולן מחקלאים יהודים. מחקלאים ערבים כמעט שאין גונבים). בשלב מסוים, כאשר החקלאים כבר לא יכלו לשאת את הנזקים, הם העיפו הצידה את התקינות הפוליטית והחלו לתבוע כי פשיעה זו תכונֶה בשמה הנכון – טרור חקלאי.

כולנו יודעים שהם צודקים. כי כיצד מגיבה הסביבה ברחוב הערבי לנוכח הפשיעה הזאת? מה יאמרו שכניו של הערבי שגנב עדר כבשים מחקלאי יהודי? האם יאמרו לו "אתה גנב מנוול, העושק את לחמו של חקלאי מסכן"? נו, באמת. הם יטפחו לו על השכם, יקרצו בעין ויאמרו בחיוך: "מברוּכּ!".

ודאי שיש גם ערבים ישרים והגונים, שלעולם לא יגנבו, ואף יחזירו אבידה לבעליה היהודי, אבל האווירה הכללית היא לראות בחיוב כל דבר הפוגע ביהודים. מי שגונב מכוניות מיהודים, מי שפורץ לבתים של יהודים, מי שפוגע בילד או בילדה יהודים – אינו מוקע כפושע נתעב. הוא משרת את המאבק של העם הערבי בעם היהודי.

דרושה הרתעה

המחבל הנתעב שרצח את אורי אנסבכר הי"ד לא יוקע בחברה שהוא חי בתוכה. הללו לא יראו בו רוצח שפל ונטול צלם אנוש. היו סמוכים ובטוחים שאבו-מאזן (ה'פרטנר') ידאג לו למשכורת, ואולי אף יקרא כיכר על שמו. רק אצלנו גורמי החקירה עדיין שוקלים אם המעשה 'לאומני' או 'פלילי'.

התייצבות אמיתית נוכח האמת מחייבת התייחסות שונה לפשיעה ערבית, גם אם היא רק 'פלילית'. כאן דרושה הרתעה הרבה יותר תקיפה, דווקא מפני הרקע הסביבתי התומך בפשיעה והמעודד אותה. כדי שזה יקרה צריכים גורמי אכיפת החוק להחליף דיסקט. אבל נראה שיותר ריאלי לצפות לביאת המשיח.


הלווייתה של אורי אנסבכר השם ייקום דמה (צילום: מאיר אליפור /TPS )

  יש חדש

קבוצה בשבת מברכים

הארגון לגנוני, העוסק בהדרכת קבוצות הבאות לביקור בחצר הרבי מליובאוויטש, מודיע על סידור אירוח ותכנית קבועה של ארבעה ימים לקראת כל שבת מברכים. התכנית מיועדת לגברים דוברי עברית, ואינה תלויה במספר המשתתפים. פרטים בטל' 0543009217.

בר-מצווה למחולצים

אירוע מרגש נערך בשבוע שעבר בירושלים – חגיגת בר-מצווה ובת-מצווה (בנפרד) לעשרים נערים ונערות שחולצו בשנים האחרונות עם אימותיהם מכפרים ערביים, על-ידי ארגון יד לאחים. אלה בנים ובנות לאם יהודייה, שגדלו כמוסלמים, ושמאז חילוצם מהכפרים מלווים אותם חונכי הארגון, המסייעים להם לשוב אל חיק העם היהודי. הנערים עברו שנה של 'מסע בר-מצווה', שנסתיים בכותל המערבי.

זיכרון השואה בברלין

לרגל יום השואה הבין-לאומי הכינו תלמידים בגרמניה יצירות זיכרון, אחרי ביקור במחנות ההשמדה. בטקס באנדרטה לזכר נרצחי השואה, בלב ברלין, הציגו התלמידים את יצירותיהם. שר החוץ של גרמניה הזמין את רבה של ברלין ושליח חב״ד, הרב יהודה טייכטל, לשאת דברים לפני התלמידים.

  שלחן שבת

עַם השמן: נפרד וצף

פרשתנו נפתחת בציווי על הבאת השמן להדלקת המנורה במשכן. המדרש (רבה, תחילת פרשת תצווה) מוצא נקודות דמיון בין שמן הזית ובין עם ישראל: "מה הזית הזה, עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר-כך מורידין אותו מן הזית... חובטין אותו וכו' ואחר-כך נותנין את שומנן, כך ישראל".

המדרש מוסיף עוד פירוש: "מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית ("זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, קָרָא ה' שְׁמֵךְ" [ירמיה יא, טז]), אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד. כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים וכו'". ועוד אומר המדרש: "כל המשקין שבעולם אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן – אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן. כך אבותינו, בשעה שהיו עושים רצונו של מקום, ניצבים למעלה מן העובדי כוכבים".

זֵית שמן

השמן המופק מהזית יש לו ייחודיות לעומת משקאות המופקים מכל פרי אחר. במשקאות המופקים מפירות יש כמה דרגות. יש היורדים בדרגה, שכן על הפרי מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על המשקה 'שהכול נהיה בדברו'. יש העולים בדרגה, כמו היין, שעל פרי הגפן מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על המשקה היוצא ממנו מברכים 'בורא פרי הגפן'.

מבין המשקאות העולים בדרגה, לשמן מעלה יתרה, עד שכל חשיבותו של הזית היא בהיותו מקור לשמן, ועד שהוא נקרא "זֵית שמן". מעלותיו של השמן, על-פי המדרש, הן שאינו מתערב במשקים אחרים, ואף צף מעליהם.

אין מתבטלים ברוב

גם בני ישראל, שנמשלו לזית, הם "עם לבדד ישכון" (בלק כג,ט), שאינם מתערבבים עם העמים האחרים, ואף "ניצבים למעלה" משאר האומות.

ולכאורה, הרי בני ישראל הם מיעוט לעומת אומות העולם, והתורה עצמה קובעת כי "אחרי רבים להטות". אלא שרק דבר שאינו ניכר בפני עצמו יכול להתבטל ברוב, אך דבר שניכר תמיד בשוֹנוּתוּ מהאחרים, אינו מתבטל אפילו באלף. לכן בני ישראל אינם מתבטלים בקרב אומות העולם, אלא בולטים תמיד בייחודם.

דיי בכתישה קלה

אך כדי שבני ישראל ישמרו על המעלה הייחודית שלהם, עליהם לשמור על ההיבדלות מהעמים האחרים. רק כאשר יידמו לשמן, בהיבט ש"אינם מתערבים עם העובדי כוכבים", יזכו להגיע לעניין השני – "ניצבים למעלה מן העובדי כוכבים".

הסיבה שיהודי עלול לטעות בעניין זה, ולא להקפיד על אי-ההתערבבות עם העמים האחרים, נובעת מחיסרון בנקודה שהמדרש מציין כחלק מתהליך הפקת השמן: "חובטין אותו". יהודי נדרש 'לכתוש' את עצמו, להכניע את תאוותיו, ודיי ב'כתישה' קלה זו כדי להפיק שמן, כפי שהיה בהדלקת המנורה במשכן, שהשמן ששימש להדלקה היה זה שהופק בכתישה קלה מן הזית.

(תורת מנחם, כרך ס, עמ' 439)

  מן המעיין

הציץ

עזות דקדושה

הציץ, כדברי חז"ל , בא לכפר על עזות ועל גאווה. לכן נחרתו בו המילים: "קודש לה'", לרמז שהעזות אינה בהכרח מידה מגונה. יש גם עזות דקדושה. כשמדובר בכבוד ה' ובכבוד התורה, צריך ומותר להשתמש במידה זו.

(חתם סופר)

להגיב בכבוד שמים

זהו שנאמר "אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי" (תהילים לט,ב). עליי לשתוק מול מעשיו של הרשע "בעוד רשע לנגדי" – כל עוד מעשיו של הרשע הם "לנגדי", מופנים נגדי אישית; אבל כשהדבר נוגע בכבוד שמים אין אני רשאי עוד להיות עניו וסבלן; אז אסור לשתוק.

(כתב סופר)

עזות 'בתורתך'

"עז פנים לגיהינום... ותן חלקנו בתורתך" (אבות ה,כג). מה הקשר בין השניים? אלא נאמר בגמרא (ביצה כח): לא "ניתנה תורה לישראל אלא מפני שעזים הם". אנו מבקשים אפוא: "ותן חלקנו בתורתך" – שאם עלתה בחלקנו מעט עזות, היא תבוא לידי ביטוי "בתורתך"; היא תהיה לצורך לימוד, לשם שמים.

(רבי יעקב עמדין)

מתי להתבייש

אם יתבייש האדם בגלוי ובסתר לפני ה' יתברך לבד, אין מעלה למעלה מזאת; אך מה שהאדם אינו מתבייש מפני ה' יתברך אלא הוא בבחינת עז פנים, זהו מפני שבעיניו ה' יתברך רחוק ממנו.

(אורחות צדיקים)

הסתכלות למעלה

זהו שרמז הכתוב "ועשית ציץ". 'ציץ' הוא מלשון ראייה (כמו מציץ מן החרכים), שזו העבודה של הסתכלות כלפי מעלה, ועל-ידי כך יתבייש האדם מהקב"ה.

(אור התורה)

אחרי החורבן

בעוונותינו הרבים אין לנו מקדש וכוהן שיכפרו עלינו. לכן גם בענייני קדושה חלילה מלהשתמש בעזות, כי אין ציץ שיכפר על חטא זה.

(רבי זושא מאניפולי)

חותם הקודש

"ופיתחת עליו פיתוחי חותם, קודש לה'" (שמות כח,לו). עליו, על פניו של אהרון, היה טבוע חותם הקודש. "בפניי נכתב ובפניי נחתם" – על פניו של האדם כתובים וחתומים תוכֵי פנימיותו.

(רבי ברוך ממז'יבוז')

שלושה מפתחות

חז"ל אמרו (תענית ב): "שלושה מפתחות בידיו של הקב"ה: חיה (יולדת), תחיית המתים ומטר". הדבר נרמז בפסוק "פיתוחי חותם" – 'חֹתם' ראשי תיבות : חיה, תחיית המתים, מטר. המפתחות האלה הם "קודש לה'" ולא נמסרו לשליח.

(הגר"א)

  אמרת השבוע

ואח למה

יהודי שיגר מכתב אל הרב אפרים-זלמן מרגליות מהעיר ברודי וביקש את עצתו בשאלה שנתחבט בה:

הציעו לפניו שידוך בעבור בתו. הבחור המוצע היה תלמיד חכם ומושלם במעלותיו, אבל היה לו אח שהוא אדם שלילי, שמעשיו רעים. שאל האיש אם לדחות את השידוך מפני האח הזה, או להעלים עין מחיסרון זה ולסיים את השידוך בכי טוב, כי הבחור עצמו מושלם בכול.

השיב לו הרב מרגליות בשלוש מילים מפרשת תצווה: "לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה". בכך רמז לו שראוי להביט "לַשֵּׁם שֶׁבּוֹ", על שמו הטוב של הבחור ומעלותיו הרבות, ואילו האח – "וְאָח-לָמָה" – מדוע להניח לעניין זה לקלקל את השידוך הטוב. וסיים וכתב: "יגמור את השידוך בשעה טובה ומוצלחת".

  פתגם חסידי

כתית למאור

"לימוד התורה צריך להיות בבחינת 'כתית למאור': גם כשיש קשיים וייסורים ('כתית'), אין ללמוד כדי להיחלץ מן הייסורים, אלא 'למאור' – שיאיר אור ה' בעולם" (האדמו"ר מצאנז)

  מעשה שהיה

מנורת הנפש

אגלי זיעה בצבצו על מצחי האנשים. הם פכרו את אצבעותיהם בעצבנות, ושלחו מבטים בהולים לעבר השמש הנוטה לשקוע. ראשוני המתפללים כבר החלו להופיע, והצדיק עודנו מחכה.

רבי מרדכי מנדבורנה, אורח השבת בקהילה הקטנה, ישב בבית הכנסת לבוש בבגדי השבת, ותלה עיניים מצפות.

פתאום נפתחה הדלת בתנופה. גבר גדול-ממדים פסע בצעדים רחבים לעבר הצדיק. בידו אחז כלי פח גדול. זו הייתה מנורת קנים פשוטה, בעלת גימור גס. ואולם למראה המנורה עלה חיוך רחב על פני הרבי. הוא נפנה בשמחה אל האיש, נטל מידיו את המִתקן ובחן אותו בהנאה גדולה, כאילו מדובר בפמוטות כסף מרהיבים.

מן הצד עמד ר' אברהם, ראש הקהל, וחש הקלה גדולה. ברגע האחרון, במירוץ בלתי-אפשרי נגד הזמן, הצליח המבצע.

הכול החל בצוהרי יום השישי. הקהילה הקטנה נערכה לבואו של הצדיק מנדבורנה. בית הכנסת מורק ותכונה נרגשת שרתה באוויר. כל בני הקהילה, ובראשם הרב, יצאו לקדם את פני הצדיק וליוו אותו בכבוד לאכסנייתו.

בקשה אחת הייתה לרבי ממארחיו: שיביאו בעבורו הרבה נרות, כמנהגו להדליק נרות רבים לכבוד שבת המלכה. ר' אברהם, שעמד בראש ארגון האירוח, יצא בשמחה לביצוע המשימה. עד מהרה הובאו לרבי נרות רבים.

הרבי הביט בנרות, ושאל את ר' אברהם בעדינות: "האם אלה כל הנרות שברשותך?". ר' אברהם מיהר אל המחסן, ושב משם ובידו כמות כפולה של נרות. הרבי הודה לו, ואולם מסבר פניו הסיק העסקן כי הרבי אינו מסתפק בנרות האלה.

ר' אברהם החל להתרוצץ בין בתי העיירה, אוסף עוד ועוד נרות כבקשת הרבי. כשהביאם אל הרבי עלתה נהרה על פניו. "יישר כוחך!", הודה לעסקן הנמרץ, "ואולם כעת זקוק אני למנורה להדליק בה את הנרות".

ר' אברהם יצא שוב לאסוף פמוטות. הוא לא נח, עד שאסף פמוטות רבים. ועדיין מספר הנרות היה גדול מן הפמוטות. בלב כבד נאלץ להודות לפני הרבי כי לא הצליחו למצוא פמוטות נוספים. "אולי יש בעיירה בעל מלאכה שיוכל ליצור במהירות מנורה רבת קנים?", הציע הרבי.

עננה עלתה על פניו של ר' אברהם. "כן!", השיב בשפה רפה, "זה פחח יהודי, שלמרבה הצער מתרועע עם הגויים ובז לכל דבר של קדושה".

"אנא גש אליו", הפתיעה תשובתו של הרבי, "ובקש ממנו ליצור מנורה שתוכל להכיל את כל הנרות!".

ר' אברהם הנהן בראשו, ויצא לקיים את מצוות הרבי. ביד רועדת נקש על דלת ביתו של הפחח, חושש מתגובתו.

בפתח נראו פניו הגסות של בעל הבית. "מה רצונך?", שאל.

ר' אברהם נשם עמוקות והשיב: "הרבי מנדבורנה מתארח בעיירה, והוא שלחני לבקשך להכין בעבורו מנורה רבת קנים".

למרבה ההפתעה עלתה ארשת נעימה על פני האיש. הוא הודיע כי יתחיל מייד בעבודה ויספיק ליצור את המנורה הדרושה.

בשעה שקבע הפחח חזר אליו ר' אברהם, ואכן, האיש יצא אליו ובידו המוצר המוגמר. זה היה רחוק מלהיות מנורה מרהיבה. בעצם זה היה כלי קיבול לנרות. "רצוני להגיש לרבי את המנורה בעצמי", אמר לר' אברהם.

"בשמחה!", קרא העסקן המשתאה. כך צעדו השניים ברחובות העיר, ר' אברהם לבוש בבגדי השבת, והפחח בבגדי עבודה מוכתמים.

בהתרגשות הגיש הפחח לרבי את המנורה. הצדיק התבונן במנורה בהתפעלות, והרעיף שבחים על הפחח. לחייו של האיש הסמיקו. הוא דחה באדיבות את בקשת הרבי לשלם לו, וקרא בהתלהבות: "זו מתנה גמורה ממני!".

הצדיק הפנה אל עיניו של הפחח מבט חודר ואמר: "אני מברך אותך, יקירי, שתזכה לחזור בתשובה שלמה".

שנים חלפו. שבת אחת הזדמן ר' אברהם לעיר מרוחקת. בבית הכנסת הבחין כי אחד המתפללים מתבונן בו. משהו בתווי פניו של האיש היה מוכר לו, אך הוא לא הצליח לזכור מנַיין.

בתום התפילה ניגש המתפלל אל ר' אברהם והושיט את ידו לברכת שלום. "האם אתה מזהה אותי?", שאל. ר' אברהם השיב בשלילה.

"אתה ר' אברהם, ראש הקהל בעיירה פלונית?", אמר האיש.

"אכן, אבל מהיכן אתה מכיר אותי?", תמה ר' אברהם.

"זוכר אתה את השבת שבה התארח בעיירה הרבי מנדבורנה?", שאל האיש.

"בוודאי!", השיב ר' אברהם.

"ובכן", חייך האיש, "אני הפחח שיצר בעבור הרבי את המנורה רבת הקנים".

פיו של ר' אברהם נפער בתדהמה: "אתה הפחח?!".

האיש הנהן. "אני הוא. כשבאת אליי קרה לי דבר שאינני יודע להסבירו. קול פנימי פקד עליי להיענות לבקשתך, לעזוב הכול וליצור מייד את המנורה. ככל שהתקדמה העבודה, התמלאתי תשוקה בלתי-מוסברת לפגוש את הצדיק. כאשר בירכני הרבי שאחזור בתשובה, התמלאתי כוחות מחודשים, עזבתי את העיירה ונהפכתי לאדם אחר".

(על-פי 'אורות מרדכי')

  לומדים גאולה

מהחושן למשיח

אחד מבגדי הכהונה של הכוהן הגדול היה החושן, שהכוהן הגדול היה לובש על חזהו. בחושן היו קבועות שתים-עשרה אבנים יקרות, שעליהן חקוקים שמות שנים-עשר שבטי ישראל. בתוך קפלי החושן היה מונח השם המפורש של הקב"ה. בני ישראל היו שואלים שאלות ומקבלים תשובות על-ידי שאותיות באבני החושן היו מוארות.

זהו ה'אורים ותומים', כפי שהתורה מצווה בפרשתנו: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים". ה'אורים ותומים' הוא "כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החושן, שעל-ידו הוא מאיר את דבריו ומתמם את דבריו" (כדברי רש"י). על שם זה הוא גם נקרא 'חושן המשפט', שכן על-ידו ביררו בני ישראל את המשפט.

החושן שלם

מצב זה התקיים עד חורבן בית המקדש הראשון. לאחר מכן, בבית המקדש השני, לא היה בחושן השם המפורש, וכמו-כן לא היו ה'אורים ותומים'. הכוהן הגדול לבש את החושן, אולם בלי השם המפורש ובלי הסגולה הפלאית של 'אורים ותומים'.

נשאלת השאלה, איך היה אפשר ללבוש את החושן בלי המרכיב החשוב כל-כך של ה'אורים ותומים'? הלוא כל פרט בבגדי הכוהן הגדול חיוני, ובלעדיו אי-אפשר; וכאן מוותרים על ליבו ונשמתו של החושן – ה'אורים ותומים'?!

הדבר מובהר (ראו לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 133) מתוך עיון בפרטי הציווי בעניין החושן. התורה מפרטת את כל הפרטים של החושן, בלי להזכיר את ה'אורים ותומים'. לאחר מכן היא אומרת: "ונשא אהרון את שמות בני ישראל... לזיכרון לפני ה' תמיד". בכך מסתיים תיאור מרכיביו של החושן עצמו.

אחר-כך בא עניין נוסף: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים... ונשא אהרון את משפט בני  ישראל על ליבו". זה עניין נפרד – סגולת ה'משפט' שהייתה בחושן, שעל-ידה היו יכולים לשאול שאלות ולקבל תשובות. ומכיוון שזה עניין בפני עצמו, אין היעדרו מעכב ומונע מללבוש את החושן.

ניגודו של הנחש

נמצא שגם בבית השני היה החושן עצמו בשלמותו, ומה שהיה חסר הוא עניין ה'משפט' – פעולתו של החושן בעולם. מצב דומה שורר גם בזמן הגלות. האמת האלוקית קיימת בכל תוקפה גם בתקופת הגלות, אך היא חבויה ונסתרת, ואילו הכוחות השליליים גלויים ונראים חזקים. עבודתנו היא שלא להתרשם מהעלם והסתר זה, ולגלות את האמת האלוקית, עד שתתגלה במלוא זוהרה בגאולה העתידה.

מובא בספרי הקבלה (שער המצוות וטעמי המצוות לרבי חיים ויטאל, פרשת תצווה) שהחושן היה כנגד הנחש הקדמוני, שפיתה את חווה לחטוא בחטא עץ הדעת, והמסמל את מקור הרע. מכיוון ש"זה לעומת זה עשה אלוקים", הרי ה'חשן' הוא הניגוד של ה'נחש'. הזיקה ביניהם באה לידי ביטוי בכך שהמילים 'חשן' ו'נחש' מורכבות מאותן אותיות. החושן גם שימש לבירור שאלות וספקות ברוח הקודש, ולכן הוא ה'לעומת זה' של ה'נחש', שמסמל ניחוש אסור שמצד הטומאה.

עוד מובא בספרי הקדמונים ('מאורי אור' בערכו, בשם רבי אפרים מבעלי התוספות) ש'חשן' בגימטרייה 'משיח'. משמעות הדבר שעלינו לברר את ה'נחש' ולגלות את ה'משיח' המסתתר בתוך המציאות, עד שיהיה בבחינת 'חושן משפט' – שהמשיח יתגלה מהעלמו ותתגלה פעולתו בעולם, ובקרוב ממש.

  חיים יהודיים

מגלה הקברים בהר הזיתים

האב ובנו בן השתים-עשרה עמדו ליד קברו של התנא רבי יהודה בר-אלעאי, בדרך מעין זיתים לצפת. השניים הדליקו נר נשמה והתפללו. האב הבחין כי בנו הצעיר נרגש. "אנחנו לומדים בכיתה הרבה את תורתו", הסביר לאביו.

האב זיהה את החיבור המיוחד של הבן עם קברי הצדיקים, ובהזדמנות כלשהי, כשחיפש מתנה לבנו, קנה לו ספר על קברי הצדיקים שבגליל. הנער קרא בו בשקיקה והיה בקי בכל בדל מידע.

חורבן מימי הירדנים

הנער הוא הרב מרדכי מוטולה (38), תושב בני-ברק. הוא מקדיש את חייו לאיתור ולשיקום קברים בהר הזיתים בירושלים. "בימי לימודיי בישיבה גדולה הלכתי להילולת הרש"ש, הטמון בהר הזיתים", מספר הרב מוטולה. "הבחנתי בסביבת ציונו בשורת קברים של רבנים גדולי עליון שגדלתי על דמותם. אמרתי בליבי: מה, כל אלה נמצאים כל-כך קרוב אלינו?!".

המפגש הזה טלטל את תלמיד הישיבה הצעיר. "מאז עשיתי לעצמי נוהג ללכת להר הזיתים בימי צום או בבין הזמנים", הוא אומר. "בהר הזיתים בימים ההם היו המון שברי מצבות בערימות, חורבן של ממש, עוד מימי השלטון הירדני. קברים רבים מאוד פשוט נהרסו. על מקצתם סללו אויבינו כבישים".

פנקסים עתיקים

התפנית התחוללה בשנת תש"ע. "אחרי שהקמתי בית בישראל החלטתי לעשות מעשה. חיברתי את הספר 'דובב שפתי ישנים', שתיאר קרוב למאתיים קברי צדיקים הטמונים בהר. בהמשך הגעתי להבנה שגם קברי יהודים, עמך בית ישראל, דורשים טיפול".

אחרי תחקיר מעמיק הצליח להשיג פנקסים של משפחת קברנים שעבדה בהר הזיתים משנת תרי"ג ועד פורים קטן תש"ח. "בפנקסים היה תיעוד מלא, יומי, מכל אדם שהובא לקבורה. זה נתן לי אפשרות להרכיב פאזל ולהביא לחשיפת קברים רבים", הוא אומר.

בשורה שמעוררת התרגשות

עד היום חשף הרב מוטולה יותר מאלף קברים, וכשלוש-מאות מתוכם שוקמו. יש לו מפות מסודרות, שעליהן הוא עמל בכל יום, בהפסקה שהוא לוקח מלימודיו בכולל. "כשאני מזהה קבר, אני מנסה לאתר את בני משפחתו", הוא מתאר את עבודתו. "אני מציע להם להקים מצבה. יש המגיבים בהתרגשות עצומה, בבכי נסער, ויש גם תגובות אדישות. פעם אחת אמר לי מישהו, 'תן לי להמשיך לישון וגם לאבא שלי'... אבל זה חריג. בדרך כלל בני המשפחה מבקשים לעשות משהו לשיקום קבר יקירם".

לדבריו, יש המקימים מצבה בתוך שבוע, ויש העושים זאת רק כעבור שנים. "אני לא לוחץ, אבל משתדל לתת תזכורות", הוא אומר. ויש בפיו בשורה: "מי שחיפש את קברי יקיריו בהר הזיתים ואמרו לו שאי-אפשר לאתרם, יש כיום כלים חדשים וייתכן שנוכל לסייע. אתם מוזמנים לצלצל (026275050)", הוא מסיים.


הרב מוטולה בפעולה. איתור קברים אבודים

  פינת ההלכה ומנהג

נרות בבית הכנסת

שאלה: האם צריך להדליק נרות בבית הכנסת בזמן התפילות ולפני כניסת השבת?

תשובה: יש עניין להדליק נרות בבית הכנסת לכבוד ה', וסמכו זאת על הפסוק (ישעיה כד,טו): "באורים כבדו ה'". במקומות רבים מדליקים לפני ארון הקודש 'נר תמיד', הדולק כל הזמן (זכר לנר המערבי שדלק תמיד במנורת בית המקדש), כמובן כשאין חשש לשריפה.

למנהג חב"ד מדליקים חמש נורות במנורה החשמלית שבעמוד הש"ץ (כנגד חמש הדרגות שבנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה) לפני התפילות, וכן לפני כניסת שבת ויום טוב. עושים זאת גם כשאין אבל או בעל יארצייט בבית הכנסת.

נוסף על הנורות החשמליות מדליקים גם נרות בעמוד הש"ץ. כשיש אבל או בעל יארצייט מדליקים חמישה נרות, ואם אין, מדליקים לפחות שני נרות (ויש המדליקים תמיד חמישה נרות). בסיום התפילה (ביום חול) מותר לכבות נרות אלו.

עושים זאת כעניין סמלי, ובמדרשים ובספרי מוסר כתבו שהמדליק מזלו גובר והוא זוכה לשפע ברכה, ישועה ורפואה, ו"נר מצווה ותורה אור", לו ולזרעו.

מובן שכל האמור הוא נוסף על הדלקת 'נר למאור' – התאורה הדרושה בעבור המתפללים ולומדי תורה. בתאורה הרגילה הכול מודים שמותר להשתמש בה (או להדליק ממנה) גם לדברי חול, ואולם בנר הש"ץ וארון הקודש יש מסתפקים אם הדבר מותר.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' קנא ס"ט, נו"כ ופסקי תשובות ס"ק יח-יט. סי' תרי ס"ד, ושו"ע אדה"ז. ראשית חכמה שער היראה פט"ו, אותיות סד-סו. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 8,79,95. וראה שו"ע הקצר ס"פ כד.

  מושג ברגע

פורים קטן

בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר - אדר-א ואדר-ב. את פורים נחגוג בעוד כחודש, בי"ד באדר-ב, עם כל מצוותיו והלכותיו. אבל ביום שלישי, י"ד באדר-א, נציין את 'פורים קטן'.

לא, אל תמהרו להוציא את התחפושות מהארון ולהכין משלוחי מנות. את כל זה נעשה בחודש הבא. המשמעות המעשית של 'פורים קטן' היא באי-אמירת 'תחנון' ובהוספה מסוימת בשמחה.

הפוסק הנודע הרמ"א (רבי משה איסרליש) מציין דעות שלפיהן יש לערוך משתה ושמחה גם ב'פורים קטן'. הוא קובע שאין נוהגים כן, ועם זה ראוי  להרבות קצת בסעודה. את העיסוק בסוגיה הוא מסיים בפסוק מספר משלי: "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)