חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1675 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תרומה, ג' באדר-ראשון ה'תשע"ט (08/02/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1675 - כל המדורים ברצף
כשראש העיר פיצח את הסוד
חדש על המדף
שלבים בהשפעת אור המנורה
השולחן
כל תרומה יקרה
עשה הכנה
אמנותו תורתו
הסוד במטמוניות עמוקות
משכן בלונדון, חלום ילדות
החלפת תרומות

מס' 1675, ערב שבת-קודש פרשת תרומה, ג' באדר-ראשון ה'תשע"ט (08.02.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כשראש העיר פיצח את הסוד

"למה בכלל צריך כל-כך הרבה בתי כנסת? למה מספיק היכל תרבות אחד, ואילו בתי כנסת יש שישים ומבקשים עוד שישים?!"

סיפור אמיתי: בעיר בת-ים נבחר לפני עשרות שנים ראש עיר חדש. אף-על-פי שלא היה אדם שומר מצוות ולא נהג ללכת לבית כנסת, התחיל אחרי היבחרו לבקר בכל שבת בבית כנסת אחר. איש לא ידע את פשר הדבר.

כעבור זמן הסביר: "כשנכנסתי לתפקידי מצאתי על שולחני שישים בקשות להקמת בתי כנסת חדשים. שאלתי כמה בתי כנסת קיימים בעיר, ואמרו לי – שישים. תמהתי. למה בכלל צריך כל-כך הרבה בתי כנסת? למה דיי בהיכל תרבות אחד, ואילו בתי כנסת יש שישים ומבקשים עוד שישים?! אמרתי בליבי, אני חייב לפצח את העניין הזה, והתחלתי ללכת בכל שבת לבית כנסת אחר".

וסיים ראש העיר: "אחרי שבתות רבות וביקורים בבתי כנסת מגוּונים הבנתי שההשוואה בין בית כנסת להיכל תרבות אינה במקומה כלל. בית כנסת הוא מוסד מרכזי בחיי הקהילה. זה לא רק מקום תפילה ולימוד תורה, אלא הוא מחבר בין אנשים, ויוצר סביבו מעגל שלם של אכפתיות ועזרה הדדית".

הנדיבות המופלאה

הסוד הזה, הטמון ביסודו של בית הכנסת, מלווה את העם היהודי אלפי שנים. זה המקום שבו מתפללים לבורא העולם. שבו מתקיימים שיעורי תורה. שבו נישאות דרשות של התעוררות והתחזקות. וכל בית כנסת הוא גם אכסניה למוסדות תורה וחסד, כמו פעילויות לילדים, קופת גמ"ח, התגייסות לעזרה ועוד ועוד.

אחד הדברים המתסכלים פעמים רבות הוא העדר תקציבים ממוסדים לבניית בתי כנסת. אנחנו רואים שכונות מפוארות, שהמדינה והרשות המקומית דאגו לבנות בהן מערכת שלמה של מבני ציבור – ובית כנסת אין. צריכים לקום אנשים פרטיים, להתחנן להקצאת מגרש ולאסוף פרוטה לפרוטה כדי לספק לציבור התושבים שירות חיוני זה.

ומן הצד השני, דווקא מציאות זו חושפת את הנדיבות המופלאה של יהודים, ואת האהבה הגדולה של יהודים מן השורה לבית הכנסת. בכל מקום שבו נבנה בית כנסת רואים אנשים התורמים סכומים מפתיעים. לא מדובר בעשירים בלבד, אלא גם באנשי עמל, התורמים מחסכונותיהם ואפילו מפרישים מלחמם למען בית הכנסת.

מסורת זו מלווה את עם ישראל מ'בית הכנסת' הראשון שהוקם – המשכן. התורה מתארת את ההתגייסות הגדולה להבאת התרומות למשכן. גברים ונשים תרמו בנפש חפצה מכל מה שהיה בידם, עד שמשה היה צריך לעצור את זרם התרומות.

נכס לנצח

ובאמת, התרומות לבית הכנסת מביאות מימד של נצח לתוך חיינו החולפים. כסף בא והולך. מכונית מפוארת מתבלה ומתיישנת. רהיטים מרהיבים יוצאים מהאופנה. בסופו של דבר לא נשאר מזה כלום. אבל בית כנסת עומד ופועל שנים רבות. אנחנו יכולים לראות היום ברחבי הארץ והעולם בתי כנסת בני מאות שנים, ושמם של התורמים לבנייתם נשאר חקוק בהם לעד.

השאיפה לפאר את בית הכנסת מבטאת את סדר העדיפויות הנכון בחיינו. המשכן לבורא העולם הוא הדבר החשוב, והוא הנכס האמיתי שילווה אותנו לעולמים.


נתינה מהלב. בית כנסת מפואר בעיר הבירה אסטנה שבקזחסטאן

  ספרים

כתר שם טוב
מאת הבעש"ט
בהוצאת קה"ת

הכרך השני של המהדורה החדשה של הספר עם פירוש וביאור, מקורות והרחבות, על-ידי מערכת 'מעיינותיך', 552 עמ'. אתר ayeca.shop.

אסיף מנהגים והנהגות
בעריכת הרב מנחם-מענדל והבה
בהוצאת חזק

ריכוז מקיף של מנהגי חסידי חב"ד, לאורך מעגל החיים, מיום הלידה ועד יום השנה. 750 עמ'. טל' 039606018.

לא רק טלאי צהוב
מאת איתמר לוין
בהוצאת המחבר

המחבר, עיתונאי ותיק, מבקש להעמיד דברים על דיוקם בנושא השואה. בספר מוצגות 101 טעויות על השואה. 161 עמ'. טל' 0523423224.

ההבטחה
מאת זלמן רודרמן
בהוצאת 'יפה נוף'

סיפורה של חבורת נערים יהודים בימי הכיבוש הנאצי בהולנד. עלילה אמיתית, סוחפת ומרגשת. 236 עמ'. להשיג בחנויות הרשת ובטל' 1599581581.

  שלחן שבת

שלבים בהשפעת אור המנורה

ענייני המשכן וכליו מופיעים בתורה פעמיים: בפעם הראשונה בפרשיות תרומה ותצווה, שבהן מפורטים הציוויים של הקב"ה לבני ישראל בדבר בניית המשכן וכליו, ובפרשיות ויקהל ופקודי כתיאור עשיית המשכן וכליו בפועל.

כך מנורת המשכן מפורטת פעמיים: בפרשת תרומה – "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר" (כה,לא), ובפרשת ויקהל – "וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר" (לז,יז). ואולם בהמשך הפרשיות מתפצלות לעניינים אחרים. פרשת תרומה עוברת אחרי המנורה לעסוק ביריעות המשכן, ואילו פרשת ויקהל מדברת על מזבח הקטורת. בזה נרמז תהליך מפורט בעבודת ה' של כל יהודי.

התפקיד: להאיר

כל יהודי נדרש לבנות משכן לה' בנפשו, ככתוב (שמות כה,ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". המנורה מסמלת את תפקידו של האדם להאיר באור התורה והמצוות. יריעות המשכן מבטאות את הצורך בהגנה על היהודי מפני השפעות זרות ומזיקות. המזבח מייצג את הצורך למסור לה' את תמצית הנפש, כשם שהקרבנות היו עולים ונשרפים על המזבח.

וכאן יש הבדל בין המזבח החיצון, שעליו העלו את הקרבנות, ובין המזבח הפנימי, מזבח הקטורת. המזבח החיצון עניינו העלאת התענוג והחיות של האדם לקב"ה, כשם שבמזבח היו מעלים את חֵלֶב הקרבנות (שומן, המסמל תענוג) ומזים עליו את הדם (המסמל את החיוּת).

קשר של קטורת

הקרבנות הם בדוגמת התפילות, שבהן האדם 'מקריב' את נפשו לקב"ה, ועד שעבודתו היא "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". ועם זה, עדיין אין הכרח שהדבקות עם הקב"ה תקיף את היום כולו, גם בשעה שיהודי עוסק בענייני מסחר ובצרכיו הגשמיים.

זה עניינו של מזבח הקטורת. קטורת היא במשמעות קשר וחיבור. זו עבודה בדרגה עליונה יותר, שהדבקות והקשר עם הקב"ה ניכרים בגלוי במשך כל היום כולו, שגם כשיהודי עוסק בענייני העולם רואים בבירור שזה יהודי שהולך בשליחותו של הקב"ה.

מן הקל אל הכבד

וזה ההבדל בין שני התיאורים של מעשה המנורה: תחילה בא אחרי המנורה תיאור היריעות, שעניינן הגנה מפני דברים בלתי-רצויים. וכך האור של המנורה מאיר את סביבתו של האדם ומגן עליו, אבל עדיין אור הקדושה לא חדר בפנימיות לתוך כל הווייתו ומציאותו.

תיאור המנורה בפרשת ויקהל מבטא את השלב השני בהשפעת אור הקדושה – האור האלוקי חודר פנימה, עד שהוא מביא את האדם לעבודת הקרבנות (המזבח החיצון), ולמעלה מזה – הקטרת הקטורת (המזבח הפנימי), שגם ענייני העולם נעשים חדורים באור הקדושה, וכל מציאותו במשך כל היום אינה אלא הקשר והדבקות עם הקב"ה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1511)

  מן המעיין

השולחן

קמח ותורה

"ועשית שולחן" (כה,כג). הארון והשולחן באים כאן יחד, זה אחרי זה. כי "אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח".

(שפתי כהן)

לחם לעני

"ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד" (כה,ל). על שולחנו של כל יהודי צריך להימצא "לחם תמיד" – תמיד צריך להיות שם לחם מוכן ומזומן לעני ולרעב.

(רבי משה-לייב מסאסוב)

השולחן מלווה

מנהג חסידים בצרפת, שעושים משולחנם ארון לקבורה. לומר שהאדם אינו נושא מאומה בידו, ודבר לא ילוונו בדרכו האחרונה אלא הצדקה שעשה והטובה שהיטיב על שולחנו.

(תולדות יצחק)

קידוש החומר

הארון היה משכן לשכינה, ואילו השולחן נועד להשרות קדושה בעולם החומרי. כיכרות הלחם, שהיו מונחות על השולחן, העידו שהקב"ה, אף שהוא רם ונישא מכל ענייני החומר, מחבב את החומר אם הוא קדוש.

(דעת סופרים)

בלי רחבות מוגזמת

הארון היה רוחבו כגובהו, ואולם השולחן רוחבו היה פחות מגובהו. יש בזה רמז, ששולחנו של אדם לא יהיה ברחבות מופרזת, יתר על המידה, אלא פחות מגובהו – פחות ממעמד הגדוּלה והיהירות.

(מגנזנו העתיק)

רמזים לעליונים

כל כלי המקדש וצורתם רומזים לעניינים גדולים ועליונים, כדי שמתוך מחשבתו בהם יהיה האדם נפעל לטובה.

(ספר החינוך)

שלושת העמודים

בהוראות לעשיית המשכן התורה מדברת תחילה על הארון, אחר-כך על השולחן ובסוף על המנורה. הארון עניינו תורה; השולחן – גמילות חסדים; והמנורה עניינה תפילה.

(ספר המאמרים תרפ"ז)

פדה בשלום נפשי

על חשיבות שלושת העניינים האלה בעבודה בנפש האדם נוכל ללמוד ממה שאמרו רז"ל (ברכות ח,א) על הפסוק (תהילים נה,יט) "פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי": אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבניי מבין אומות העולם.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

כל תרומה יקרה

רבי פינחס טברסקי מאוסטילה יצא פעם אחת לאסוף כספים לצורכי צדקה. בבואו לאחת העיירות קיבלו אותו ראשי הקהילה בכבוד גדול, והכינו בעבורו רשימה של תושבים שאליהם כדאי לו לפנות.

שאלם רבי פינחס: "האם רשומים כאן כל בעלי האמצעים שבעיירתכם?".

השיבו ראשי הקהילה: "רשמנו את מי שנותנים ביד רחבה, ודילגנו על מי שתורמים סכומים זעומים".

אמר להם רבי פינחס: "התורה אומרת 'וייקחו לי תרומה', ורש"י מפרש 'לי – לשמי'. מכאן למדנו שהאוסף צדקה אינו צריך לחשוב מה כדאי לו יותר, אלא עליו ללכת לכל יהודי, כי גם תרומה מועטה יקרה בעיני הקב"ה".

  פתגם חסידי

עשה הכנה

"הקב"ה אומר ליהודי 'ועשו לי מקדש' – אתה עשה מה שבידך להכין כלי להשראת השכינה, ואז 'ושכנתי בתוכם' – את כל השאר אעשה אני בעצמי" (רבי שמלקה מניקלשבורג)

  מעשה שהיה

אמנותו תורתו

קול פסיעות זריזות התגלגל במורד מדרגות העץ שהובילו אל מרתף הבית. הבן התייצב בפתח בית מלאכה עמוס בכלי עבודה, בלוחות עץ גולמיים וביצירות אמנות בשלבי גימור שונים. "אבא", קרא הבן, "ה'אהבת ישראל' הגיע!". נימת בהילות ותחנונים נשזרה בקולו: "אנא, אבא, עלה הביתה וקבל את פניו!".

האדמו"ר רבי משה מקוסוב הניח בנחת את המפסלת מידו, והישיר מבט נוקב לעבר בנו. "האם גם אתה, בני, מתבייש במלאכתי?", אמר. "אנא אמור לאורח שאני מחכה לו כאן, בבית המלאכה שלי".

עבודתו בקודש של האדמו"ר מקוסוב הייתה אפופת מסתורין, ומלוּוה צניעות גדולה. רבי משה השתדל מאוד להסתיר את אישיותו הדגולה ואת צדיקותו, והתחזה ככל יכולתו לאדם פשוט, המנהל אורח חיים ארצי לחלוטין.

בלילות נהג להאפיל את חדרו, כדי שהתמדתו בלימוד התורה לא תיחשף. אם התדפק אורח על דלתו, מיהר להטמין את ספרי הקודש שהיו פתוחים על שולחנו. אך למרות מאמצי ההסתרה הגדולים שלו, נפוץ שמו בגליציה כולה, ואלפי חסידים הסתופפו בצילו, מבקשים לספוג השראה מקדושתו.

הצדיק התברך בידי אמן, והחזיק במרתף ביתו בית מלאכה מאובזר היטב, שבו שקד על יצירת חפצי קודש אמנותיים. עיטורים מעשי ידיו אף קישטו את בית הכנסת בקוסוב.

בכך לא הסתפק. בחצר ביתו בנה אורווה גדולה, ובה גידל סוסים חסונים. לא אחת ניגש להאכיל את הבהמות בעצמו, כמעשה בני-אדם השקועים בחיי החולין ואינם שרויים בנשגבות.

האורח, בן-דודו, רבי ישראל הגר, בעל ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ, נענה להזמנה לבקר בבית המלאכה. הוא הסתגר עם רבי משה למשך זמן ארוך, וקיבל הסבר על הפריטים המיוצרים בבית המלאכה.

*

הקפדתו של רבי משה להסתיר עצמו באה לידי ביטוי בסיפור שאירע באותו זמן. משמשו נאלץ לנסוע לכמה שבועות, ובחצר הרבי חיפשו לו ממלא מקום זמני.

השמועה הגיעה לאוזניו של 'משולח' מארץ ישראל, שבא לגייס תרומות בעבור היישוב היהודי. הוא נדרש לשהות כמה שבועות בקוסוב וחיפש מקור פרנסה זמני. משרת השמשות אצל רבי משה קסמה לו.

בבואו לביתו של הרבי לא מצאו שם, ובחיפושיו אחריו נקלע אל בית המלאכה של הרבי. הוא הבחין באיש השקוע במלאכתו ושאלו היכן הרבי. רבי משה השיב לאורח שהרבי צריך לבוא והורה לו להמתין לו ליד חדרו.

בינתיים חמק רבי משה מהמרתף ונכנס לבית בדלת האחורית. הוא החליף את בגדיו, ולאחר מכן פתח את הדלת לפני ה'משולח'.

הלה הביט בתדהמה בדמותו של הרבי. "אינני מבין, האם אתם הרבי מקוסוב?", תהה באי-אמון. "האם אתם מהתלים בי?".

"ומה אעשה?", הפטיר הרבי, "בעיר מכנים אותי 'הרבי מקוסוב'. וכי יש לי ברירה? ואתה, מה בקשתך?".

האיש אמר לרבי ששמע כי דרוש לו משמש לתקופה קצרה, והוא מתעניין במשרה. השיב הרבי: "אינך חייב לקבל עליך מייד את התפקיד. חשוב על כך כמה ימים. בינתיים תוכל להתארח בביתי". ה'משולח' נענה בחפץ לב, ובימים הקרובים החליט להתחקות אחר הרבי ולתהות על קנקנו.

למרבה אכזבתו גילה כי הרבי ממעט לעסוק בתורה, ומבלה את מרבית יומו בעבודת כפיים. בשעות הערב הוא מקבל קהל של מבקשי ברכה, ולאחר זמן קצר כבה האור בחדרו. האורח ציין לעצמו כי לא ראה את הרבי אוחז בידו ספר קודש קודם שנתו. ספקות מטרידים התגנבו לליבו. וכי כך מתנהג רבי?

לאחר מחשבה החליט לעקוב טוב יותר אחרי מעשי הצדיק. בלילה, כאשר חדרו של הרבי הוחשך, התגנב האורח אל החלון והבחין כי בין הסדקים מבצבץ אור. הוא הצמיד את עיניו אל חרכי החלון ונדהם מהמחזה שראה: ערימת ספרים גדשה את שולחנו של הרבי. הצדיק היה שקוע בלימוד עמוק, מתוך דבקות גדולה. מפעם לפעם רשם לעצמו משהו.

בושה גדולה מילאה את ה'משולח'. כיצד טעה כל-כך בדמותו של הרבי?! הוא הוסיף לעמוד ליד החלון, וראה כי רק אחרי שעות רבות כבתה העששית בחדר.

למחרת פנה האורח אל הרבי, והביע את רצונו לקבל עליו את תפקיד המשמש. הישיר אליו הרבי מבט חד והשיב לו: "ואני החלטתי שאינך ראוי לתפקיד, מפני ש'משמש' שבולש אחריי – אינני זקוק לו".

*

וכך הגיב ה'אהבת ישראל' באוזני חסידיו של רבי משה מקוסוב בתום ביקורו אצלו: "ידעתי כי רבכם קדוש וכי דרכו מופלאה, אבל רק עכשיו גיליתי עד כמה עמקו מחשבותיו, כוונותיו ומעשיו".

(על-פי 'נזר החיים')

  לומדים גאולה

הסוד במטמוניות עמוקות

אחד מכלי המקדש החשובים ביותר הוא הארון, שעמד בקודש הקודשים, ואולם בבית השני הארון נעדר, כפי שהגמרא אומרת (יומא כא,ב): "חמישה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן – ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים". הדבר מעורר תמיהה גדולה: הייתכן שהיה חסר בבית המקדש השני אחד ממרכיביו החשובים והעיקריים?

התשובה לשאלה זו רמוזה בדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה. בפרק הרביעי, שבו הוא מפרט את מבנה הבית, הרמב"ם כותב: "בעת שבנה שלמה את הבית, וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון, למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה" (והרמב"ם מאריך בזה עוד).

מקום קבוע מראש

כאן מתעוררות כמה שאלות: ראשית, הלוא ספר הרמב"ם הוא ספר הלכות, ומה משמעותו ההלכתית של כל הסיפור הזה? שנית, אם אמנם נחוץ לספר מה נעשה בארון, מן הראוי היה לציין זאת בפרקים הקודמים, כאשר פורטו הלכותיו של הארון, ולא בפרק הרביעי, שבו מדובר על מבנה המקדש עצמו!

אלא בזה הרמב"ם מבקש ללמדנו דבר גדול וחשוב במבנה בית המקדש. כאשר נבנה הבית נקבע מלכתחילה שיהיו לארון שני מקומות – אחד, מקום גלוי, על אבן השתייה, בקודש הקודשים; והשני, מקום גנוז ונסתר, תחת קודש הקודשים ("במטמוניות עמוקות ועקלקלות"). נמצא שגם המקום הזה, שבו נגנז הארון, הוא מקומו של הארון מלכתחילה, וכך נבנה הבית בידי שלמה המלך.

מכאן עולה שגניזת הארון בימי יאשיהו איננה פעולה של בדיעבד או באין ברירה, אלא כך נקבע מלכתחילה, שיש בעבור הארון עוד מקום, במטמוני האדמה, תחת המקדש. לכן מדגיש הרמב"ם שהדבר נעשה בידי שלמה המלך "בעת שבנה" את הבית, כאשר "ידע שסופו ליחרב" – שכן הדבר מוכיח שמקום הסתר נתקדש מלכתחילה להיות מקומו של הארון, כחלק מקודש הקודשים.

על-פי זה מובן גם מדוע הרמב"ם מוסיף ומציין שגניזת הארון הייתה על-ידי יאשיהו המלך: אותו זמן לא היה עת החורבן, ובית המקדש לא היה כלל וכלל בסכנה (כידוע עד כמה היה תוקף יד ישראל בימי יאשיהו). נמצא אפוא שהכנסת הארון למקום גניזתו הייתה מעין הכנסת הארון לקודש הקודשים על-ידי שלמה – הכנסתו למקומו המיועד לו.

תכנית אלוקית

דבר זה מסביר מדוע בית המקדש השני לא היה חסר דבר מעיקרי בניין הבית, שכן אף הארון היה במקומו, אלא שהוא היה במדורו הגנוז, שנועד לכך מלכתחילה.

עתה יובן עוד, ששלושת בתי המקדש אינם שלושה בניינים נפרדים, אלא בעיקרם הם בית אחד, שנבנה מחדש. כבר בבניין הבית הראשון נקבעו דברים הנוגעים לבית השני ולבית השלישי, וחלק ממנו (מקום הארון הגנוז במעמקי האדמה) נצחי וקיים לעד.

במקדש מצד עצמו לא היה יכול להתרחש חורבן, שכן לא ייתכן שתהיה לאומות העולם שליטה בבית המקדש, ביתו של הקב"ה. החורבן קרה מפני שבעת בניינו נקבעה בו האפשרות הזאת, כדי שתהיה ירידה לצורך עלייה, עד העלייה הגבוהה ביותר, 'בניינא דקוב"ה'. הדבר רמוז בלשון הרמב"ם: "מטמוניות עמוקות" – יש כאן סוד עמוק, בבחינת "עמוק-עמוק מי ימצאנו" (קוהלת ז,כד), שעל-ידי הירידה דווקא, שממנה באים לידי עבודת התשובה, ייבנה הבית השלישי במהרה בימינו, על-ידי משיח צדקנו (ראו לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 156).

  חיים יהודיים

משכן בלונדון, חלום ילדות

לפני שמונה שנים, כשהתחילו לקרוא את ספר שמות, פנה ר' שלמה-צבי שטרובך, חסיד בעלז המתגורר בלונדון, אל תלמוד תורה של החסידות וגילה שהוא עומד לסיים בנייה של דגם המשכן. "תרצו להציג את הדגם לפני התלמידים?", שאל. ההנהלה הגיבה בחיוב. "מיד נכנסתי לשבועיים אינטנסיביים מאוד, שבהם השלמתי את כל הליטושים האחרונים", נזכר שטרובך.

הדגם הובא בזהירות לתלמוד התורה החסידי. שטרובך, המתמחה בעבודות שיפוצים, הרכיב את החלקים והעמיד את כלי המשכן. בשבועות של פרשיות המשכן נעזרו המורים בדגם להמחשת הנלמד בפרשיות התורה. "אין מה להשוות", אומר שטרובך. "כשרואים את הדגם מול העיניים ההבנה במבנה המשכן וכליו אחרת לגמרי".

שנה של עמל

שטרובך נולד בבני-ברק, שבה התגורר עד נישואיו. "מאז שאני זוכר את עצמי", הוא מספר, "אהבתי לעבוד בידיים, להרכיב, לפרק, לבנות. החלום שלי היה לבנות דגם של המשכן. בכל שנה, בפרשיות המשכן, החלום הזה היה מתעורר מחדש. כשעברתי ללונדון אמרתי לעצמי שהגיע הזמן להגשים את החלום".

בכספו הפרטי קנה את החומרים הדרושים והחל בעבודה. "העבודה התפרשה על פני שנה תמימה, לצד לימודיי בכולל", הוא אומר. "העמל הגדול ביותר היה עם הקרשים. את כל החיתוכים והליטושים עשיתי בעבודת יד. אבל ראיתי את יד ההשגחה מלווה אותי".

כשרואים מבינים

בניית הדגם חייבה אותו להעמיק בלימוד תורת מלאכת המשכן. "רציתי שהדגם יהיה מדויק ככל האפשר", הוא מסביר. "בניתי על-פי אמות מידה, כדי שהצופה יוכל לקבל תמונה מוחשית. יש הסברים ברש"י, שרק אחרי שכתבתי אותם על דף, כתכנית עבודה, התחלתי להבין את משמעותם.

"המציאות הוכיחה לי שכל עוד לא מתרגמים את הדברים למעשה בפועל, יש קושי בהבנת הדברים. יש הרבה שיטות בקשר למשכן. לפני שמונה שנים זכיתי לברך על המוגמר. מאז הדגם שוכן בביתי, ומדי פעם אני מביא אותו לתלמודי תורה, כדי לאפשר לילדים להבין לעומק את תבנית המשכן".

ציפייה לבית המקדש

שטרובך יצר עוד עבודות, אבל זו העבודה המסיבה לו אושר גדול. "כל פעם שאני מוציא את הדגם ובונה אותו מחדש, זה תענוג גדול", הוא מספר בהתרגשות. "אני מרגיש שזה לא היה סתם תחביב, אלא שעשיתי דבר מועיל, המסייע להסברת המשכן לילדי ישראל. פתאום הכול עומד מול עיניהם. הילדים שואלים שאלות ומקבלים תשובות ברורות".

חוויית ילדות מלימודי המשכן מלווה אותו: "המורה הביא פיסת עץ כדי להמחיש לנו את אדני המשכן, ואני זוכר שהתלהבתי מהקרש הזה... עכשיו אני זוכה ברוך השם שהילדים יבינו לא רק באמצעות קרש, אלא על-ידי דגם מלא של המשכן וכליו. העיסוק בזה גם מעביר את המסר שאיננו מדברים על דברים שאירעו לפני אלפי שנים, במדבר, אלא זו ציפייה שמלווה אותנו כל הזמן, לבניית בית המקדש השלישי במהרה בימינו".


שטרובך וסביבו תמונות מהדגם המרהיב

  פינת ההלכה ומנהג

החלפת תרומות

שאלה: באילו תנאים רשאי בית כנסת להחליף תיבה, פרוכת וכדומה שניתנו בעבר כתרומה?

תשובה: אם התיבה והפרוכת התיישנו, וכמו-כן אם זה פריט שכעת אינו משרת את הציבור כראוי – רשאי בית הכנסת להחליפו בפריטים מתאימים.

אפילו אם הפריט תקין, אך מציעים תרומה של פריט נאה ממנו, רשאים הגבאים להחליף את הישן, אלא שעליהם להודיע זאת תחילה לתורם הראשון, ואם ירצה לתרום גם את החדש – זכותו לעשות כן לפני כל תורם אחר (במקרה האחרון, אם בעבר הייתה רשומה הקדשה על הפריט, זכותו של התורם לבקש שגם על הפריט החדש תופיע הקדשה, גם אם המדיניות של הגבאים כעת היא שלא לאפשר שלטי הקדשות).

ואולם בפריטים שדרכם להתבלות, כגון סידורים וחומשים, והגיע זמנם להחלפה – אין זכות לתורם הראשון לתרום את החדשים יותר מלכל אדם אחר.

אם הגבאים מחליטים כי אינם מעוניינים עוד בפריט כלשהו, כגון ספרים שאינם שימושיים, ומקומם נחוץ לספרים אחרים – יש למוכרם (ואם אפשר, לבית כנסת או לישיבה), ובכסף שיינתן תמורתם לקנות ספרים אחרים או להשתמש בו לשיעורי תורה. ואם אי-אפשר למוכרם, לפחות לתת אותם למקום שבו ילמדו בהם.

אגב, לפני מאות שנים היה נהוג שהתורם חפץ לבית כנסת רשאי לקחתו בחזרה, כשהחפץ נחוץ לו, כאילו התנה מראש שלא תחול עליו קדושה. ואולם בדורותינו, ובפרט בשנים האחרונות, התרומה היא לנצח, ואין התורם רשאי לקחת בחזרה את החפץ (אלא אם כן התנה זאת מראש כשתרם, ומה טוב – לעשות זאת בכתב).

מקורות: פסקי תשובות סי' קנג ס"ק כג, כח, צדקה ומשפט פי"א הע' לט, וש"נ.

  מושג ברגע

תרומה

מתן כסף לצורכי צדקה נקרא בלשוננו - תרומה. מקור הביטוי בציווי התורה על עשיית המשכן: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה".

למילה 'תרומה' שתי משמעויות: הפרשה והרמה. ובעצם שתי המשמעויות האלה מתחברות לדבר אחד - כשאדם מפריש כסף מממונו, הכסף הזה מתרומם ומתעלה.

יש כאן נקודת מבט ייחודית על התרומה. שפות אחרות מדגישות את היבט הנדיבות והנתינה של האדם, וגם בלשוננו יש המילה 'נדבה'. אבל 'תרומה' מביאה לידי ביטוי את העלייה שנוצרת על-ידי הנתינה.

כשאתה נותן, לא זו בלבד שלא איבדת ולא הפסדת, אלא להפך - הכסף שלך עלה במדריגה והתרומם לרמה אחרת.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)