חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1674 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת משפטים, כ"ו בשבט ה'תשע"ט (01/02/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1674 - כל המדורים ברצף
מערכת קהילתית בלי ריבית
יש חדש
חייבים לתבוע
עבד
איסור הבא בהיתר
לא לידי הלוואתם
שאלה והכרעה
בשביעית נצא לחופשי
פגישה עסקית ל'היתר עסקא'
ריבית שלא בכסף

מס' 1674, ערב שבת-קודש פרשת משפטים, כ"ו בשבט ה'תשע"ט (01.02.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מערכת קהילתית בלי ריבית

חז"ל תיקנו 'היתר עסקא' לנוכח התפתחות המערכת הכלכלית, אבל בוודאי אין בזה היתר להכנסת תרבות של הלוואות בריבית לתוך חיי היום-יום

בעולם הכלכלי של ימינו המונח 'הלוואה' מתקשר מייד עם השאלה מה שיעור הריבית. גופים רבים מעניקים הלוואות – בנקים, חברות אשראי וגורמים חוץ-בנקאיים. כל אחד מאיתנו מקבל מדי פעם בפעם טלפון מאחד הגופים האלה, ומרגש לשמוע עד כמה הם דואגים לנו ורוצים להציע לנו הלוואה מפתה בתנאים נוחים (יותר או פחות). כן, אם שאלתם, יש ריבית, אבל ממש לא תרגישו אותה בהחזר החודשי.

ברור שאף אחד מהגופים האלה אינו יוזם את השיחות האלה אלינו מתוך נדיבות לב. מטרתם אחת – להרוויח כסף מהריבית, והרבה. כי אותה הלוואה מפתה, עם ההחזר החודשי שאינו מורגש כביכול, תהפוך בסיכומו של דבר לעסקה גרועה מאוד בעבורנו, וטובה מאוד בעבור הגוף המלווה.

מהלוואה לקריסה

לפעמים זה ייגמר בעוגמת נפש בלבד, כשיתברר גודלו של הסכום ששולם בריבית. אך לעיתים ההלוואה בריבית תעמיק את מצוקתו הכלכלית של הלווה. הוא ימצא את עצמו מול חובות שאין בכוחו לשלם, דבר שידחוף אותו לקחת עוד הלוואות, ועכשיו בריבית גבוהה עוד יותר. משם קצרה הדרך לשוק האפור ולקריסה כלכלית מוחלטת.

את המציאות העגומה הזאת ביקשה התורה למנוע על-ידי האיסור החמור על הלוואות בריבית. האיסור חל על המלווה והלווה ועל כל מי ששותף להליך ההלוואה, ובכלל זה המתווך ומי שעורך את הסכם ההלוואה. כולם עוברים על איסור ריבית.

ומה יעשה מי שזקוק להלוואה? המענה לצורך הזה הוא בדמות המצווה להלוות כסף לנזקק. אסור להלוות בריבית, אבל מצווה גדולה להלוות בלי ריבית. לאורך כל הדורות היה מפותח בעם ישראל מוסד הגמ"ח – גמילות חסדים. יהודים בעלי אמצעים, שהיה ברשותם כסף פנוי, נהגו להלוותו לאחרים, בלי ריבית, כמובן.

ולמה שאדם יסכים לתת את כספו בהלוואה, בלי שירוויח מזה פרוטה? מפני שזו תפיסת העולם היהודית. הכסף שהרווחתי אינו שלי, אלא פיקדון שניתן לי מאת בורא העולם, כדי שאעשה בו דברים טובים. וכך אני מפריש למטרות צדקה חלק מרווחיי, וחלק מהכסף שברשותי אני מלווה, ומסייע למי שנקלעו לקשיים לקום ולעמוד על רגליהם.

להלוות לקב"ה

לפעמים יש תחושה ש'היתר עסקא' מאפשר לקבל ולשלם ריבית בלי בעיה. זה לא כל-כך פשוט. חז"ל תיקנו 'היתר עסקא' לנוכח התפתחות המערכת הכלכלית, אבל בוודאי אין בזה היתר להכנסת תרבות של הלוואות בריבית לתוך חיי היום-יום. גם יש מצבים שבהם ההיתר בעייתי מאוד, כמו אצל צעירים, שאינם בעלי נכסים, ואין אצלם למעשה בסיס ל'עסקא' כלשהי.

חכמינו אמרו שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה בכמה וכמה בחינות. זה ערך יהודי שחשוב לטפחו, וכך לאפשר חסד אמיתי בין בני-אדם. אמנם המלווה אינו מקבל ריבית על ההלוואה, אבל הוא מקבל דבר גדול לאין ערוך, כדברי הנביא: "מַלְוֵה ה' – חוֹנֵן דָּל, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ". וכי יש עסקה כלכלית משתלמת יותר מ'להלוות' לבורא העולם?


דרך קצרה לקריסה כלכלית מוחלטת (איור: shutterstock)

  יש חדש

שבת של גמ"ח

בשבת זו, שבה קוראים בתורה את הציווי להלוות כספים לנזקקים, נהוג לחזק את מוסדות הגמ"ח בקהילה. מן הראוי שכל קהילה ובית כנסת יפעילו קרן גמ"ח בעבור בני הקהילה, שבה יוכלו אנשים לקבל הלוואות בלי ריבית בעת הצורך. מצווה גדולה לתרום לקרן הגמ"ח, או להפקיד בה פיקדונות, שבינתיים ישמשו להלוואות.

שבת הפנסאים

בשבת האחרונה נערך בכפר חב"ד הכינוס הארצי של תנועת הנוער 'צבאות השם – הפנסאים', שבו השתתפו יותר מאלף ילדים מכל רחבי הארץ. מחזה מרגש היה לראות את ה'צבא' הגדול של הילדים בתפילות ובפעילויות, כשבלב כולם השאיפה ללכת בדרכו של הרבי.

סמינר המקדש

שבת המוקדשת כולה לסוגיות המקדש תהיה אי"ה בשבת פרשת תרומה, ג' באדר-א (8-9 בפברואר), בבית ההארחה בית וגן בירושלים. הרצאות מפי הרבנים מאור-דוד כהן וירון-יצחק לדרמן ועוד. הסמינר הזה יתמקד בנושא הקטורת ומשמעותה. טל' 0548432073.

  שלחן שבת

חייבים לתבוע

התורה מצווה יהודי להלוות כסף לחברו הנזקק, וקובעת כללים בהתנהגותו של המלווה מול הלווה. אם בבוא מועד הפירעון אין ללווה כסף לשלם את חובו, רשאי המלווה לעקל את נכסיו. ואולם הרמב"ם (הלכות מלווה ולווה, תחילת פרק כב) מתנה זאת בתביעת החוב תחילה: "כשיביא המלווה שטרו לבית דין ויתקיים, אומרין ללווה 'שלם'. ואין יורדין לנכסיו תחילה עד שיתבענו, ואם טעה הדיין והוריד המלווה לנכסי לווה קודם שיתבענו – מסלקין אותו".

כלומר, אין מעקלים נכסים של לווה בטרם תבע אותו המלווה. דיין שטעה והורה לעקל נכסים בלי שהמלווה תבע את החזר החוב מהלווה – מבטלים את העיקול. תנאי זה, שיש להקדים תביעה לעיקול הנכסים, יש לו משמעות ברובד הפנימי של עבודת ה'.

הלוואה לקב"ה

מהפסוק (תהילים קמז,יט) "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל" למדו חז"ל (שמות רבה ל,ט) שהקב"ה מקיים את המצוות שהוא מצווה את ישראל. גם דיני מלווה ולווה קיימים בין הקב"ה לבין בני ישראל. עניין זה מפורש בגמרא, הדנה בפסוק "מלווה ה' חונן דל" (משלי יט,יז), ומפרשת שמי שחונן דלים נעשה 'מלווה' של הקב"ה.

הגמרא אף קובעת: "אלמלא מקרא כתוב, אי-אפשר לאומרו!". שכן אם יהודי נעשה 'מלווה' של הקב"ה, הרי הדין הוא ש"עבד לווה לאיש מלווה" (שם כב,ז), שהלווה נהפך לעבדו של המלווה. וכך מבואר בספר התניא (אגרת הקודש סימן טז): "שאנו מאמינים בני מאמינים כי הצדקה אינה אלא הלוואה לקב"ה, כדכתיב 'מלווה ה' חונן דל'".

עד מתי?

כדי שבני ישראל יוכלו לגבות את ה'חוב' מהקב"ה, שהוא בגדר 'לווה' ביחס לבני ישראל המקיימים את מצוות צדקה וחוננים דלים, עליהם להתנהל על-פי ההלכה הפסוקה ברמב"ם – לתבוע תחילה; לדרוש שהקב"ה יבטל את הגלות ויביא את הגאולה.

ציפייה לגאולה אין משמעותה לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לבואה. יהודי נדרש לפעול להחשת הגאולה ולתבוע אותה מהקב"ה. אכן, יש מטרות נסתרות לגלות, אך לנוכח הסבל הגדול שבגלות יש צורך לדרוש שתבוא אל קיצה: "עד מתי אלוקים יחרף צר!" (תהילים עד,י).

התביעה כזכות

תביעת הגאולה היא זכות גדולה לעם ישראל. כך החיד"א מפרש (מדבר קדמות מערכת ק,טז) את נוסח התפילה "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח... כי לישועתך קיווינו כל היום", שהקיווּי התמידי הוא סיבה להבאת הגאולה: "בשכר הקיווּי כדאי שתגאלנו".

ולמעשה, תביעת הגאולה מיטיבה גם עם השכינה, שאף היא שרויה בגלות, "שכינתא בגלותא". על הפסוק (ניצבים ל,ג) "ושב ה' אלקיך את שבותך" מפרש רש"י: "היה לו לכתוב והשיב את שבותך! רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם". זו אפוא 'תביעת' בני ישראל (ה'מלווים') מהקב"ה (ה'לווה'): הבא את הגאולה עכשיו!

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ב, עמ' 159)

  מן המעיין

עבד

קשה להיות עבד

"כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב). דיני המשפטים פותחים בעבד – שאין לאדם דבר קשה מלהיות נכנע ומשועבד לזולת.

(אבן עזרא)

עבד של הקב"ה

למה פתחה התורה את פרשת משפטים בדיני עבד עברי? אלא מבואר בתורת החסידות ש'משפטים' הוא מלשון הליכה. ההליכה הראשונה של יהודי היא ההכרה שהוא 'עבד עברי' –  עבדו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

(הרבי מליובאוויטש)

להקדים העברי

"כי תקנה עבד עברי" – שאם יהיה לפניו לקנות עבד כנעני או עבד עברי, יקדים העברי.

(אור החיים)

עבד קודם הקנייה

הלוא הוא נעשה עבד רק אחרי הקנייה, ומדוע הכתוב כבר קוראו עבד? יש כאן רמז לקונה, שיידע שהוא קונה עבד; אדם שהוא כבר עבד לאדון אחר, לאדון העולם.

(אלשיך)

לשמוע כדי לציית

"אוזן  זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב – תירצע" (רש"י). מדוע האוזן אשמה, אם האדם לא ציית למה ששמע? אלא האוזן נענשת לא על חטא הגניבה, אלא על השמיעה. אם אינך מתכוון לציית למה שאתה שומע, מוטב שלא תשמע מלכתחילה.

(חידושי הרי"ם)

ניכר בגוף

מדוע הדין הראשון המופיע בתורה אחר מתן תורה בהר סיני הוא בעניין עבד עברי? מפני שבעבד יש דבר ייחודי – שרוצעים את אוזנו (אחרי שעבד שש שנים ורוצה להישאר עבד), על ששמע בהר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" ובוחר להיות עבד. הרי שניכר בעבד גם בגופו הגשמי הקשר עם מעמד הר סיני. לכן פתחה התורה בדיני עבד עברי.

(לקוטי שיחות)

פתחו את הדלתות

"והגישו אל הדלת" (כא,ו). מדוע אל הדלת דווקא? מפני שפתחו לפניו את הדלתות, נתנו בידו את הזכות לחופש ולעצמאות, ואין הוא רוצה בכך ובוחר בעבדות.

(מאוצרנו הישן)

  אמרת השבוע

איסור הבא בהיתר

רבי אברהם-דוד מבוצ'אץ' רצה להקדיש את חייו ללימוד התורה, והתפרנס מכספי הנדוניה שלו, שאותם הייתה רעייתו מלווה בריבית לבעלי עסקים, ב'היתר עסקא'.

כשהחל אור החסידות להתגלות בעולם, נמשך גם הוא לחסידות ונסע אל רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב, ושהה זמן רב במחיצתו.

בשובו לביתו ביקש מרעייתו להחזיר ללווים כל פרוטה שנתקבלה כריבית, באומרו: "לא אחיה מאיסור הבא בהיתר". בעקבות זאת נשאר עני ואביון ונאלץ לקבל עליו משרת רבנות.

  פתגם חסידי

לא לידי הלוואתם

"יש אנשים הנותנים כסף לצדיק, בציפייה שבזכות זה יקבלו שפע בגשמיות. על כך מתפללים: 'ולא לידי הלוואתם', כי הם כמו מלווים המצפים לקבל החזר בריבית" (רבי ברוך ממז'יבוז')

  מעשה שהיה

שאלה והכרעה

טיפות הגשם היכו על זגוגית החלון בבית הקטן שבשכונת שערי חסד הירושלמית. החורף כבר פרש את כנפיו על הארץ והשמים היו מעוננים וקודרים. אך בביתו הצנוע של רבי שלום-מרדכי הכוהן שבדרון, ה'מגיד' הנודע, שמחה והתרגשות.

בשעה טובה נשלמה ההכנה לדפוס של החלק התשיעי בסדרת הספרים 'דעת תורה – מהרש"ם', שחיבר הסב הגדול, רבי שלום-מרדכי הכוהן שבדרון, הידוע בכינויו 'המהרש"ם מברז'אן' (נסתלק בט"ז בשבט תרע"א).

בתוך הבית התנהל דיון בין רבי שלום-מרדכי הנכד לבין בעליו של בית דפוס מפורסם בעיר. הלה הוזמן לאמוד את היקף העבודה, להעריך את משך הזמן הדרוש להדפסת הספר, ולנקוב במחיר ההדפסה.

האיש בחן את כתב היד שהוצג לפניו, עלעל בדפים, סקר את החומר, ולבסוף אמר את דברו: העבודה תארך כמה חודשים. עלות העבודה, הנייר, הדפוס והכריכה מגיעה לשנים-עשר אלף דולר, שישולמו בפעימות, לפי קצב התקדמות העבודה.

ואז הוסיף בעל הדפוס ואמר: "אם אקבל את התשלום מראש, אוכל לעשות את העבודה תמורת עשרת-אלפים דולר בלבד".

רבי שלום-מרדכי דן עם נכדו בדברים. הצעת המחיר הייתה הוגנת, ובית הדפוס נודע בעבודתו המקצועית. השאלה הייתה אם לשלם את הסכום מראש ולקבל את ההנחה הגדולה של אלפיים הדולרים, או לשלם בפעימות, ואז המחיר יהיה גבוה יותר.

הנכד לחץ לקבל את ההנחה ולשלם מראש. "הלוא הכסף בידנו, ואנחנו יכולים להוזיל את המחיר", אמר.

פתאום ניתר רבי שלום-מרדכי ממקומו בבהלה. הוא לפת את ראשו בשתי ידיו והזדעק: "אוי! ריבית! כמעט נכשלנו בעוון החמור של ריבית!". הוא היה נסער ונרגש, והתהלך בחדר מצד אל צד כאחוז תזזית.

לאחר כמה דקות של הרהורים, הסביר לנכדו: "ראה, ברגע שבעל הדפוס נקב במחיר של שנים-עשר אלף דולרים, הרי זה מחיר העבודה. כשהוא מוכן לבצע אותה בעשרת-אלפים דולר בלבד, אם אלה יינתנו מראש, נמצא שבעצם אנחנו מעניקים לבעל הדפוס הלוואה, ומקבלים עליה ריבית של אלפיים דולר. אם כן, זוהי ריבית!".

כל ימיו נזהר רבי שלום-מרדכי מאוד מאיסור ריבית, והתרחק ממנה כמו מאש. פעם אחת זוּכה חשבון הבנק שלו בסכום פעוט של ריבית זכות, והוא שיגר מכתב להנהלת הבנק וביקש שיואילו לבטל את הזיכוי.

הנכד ניסה לדון בעניין ולטעון שאין זה בגדר ריבית. רבי שלום-מרדכי הורה לו: "גש מייד אל רבי שלמה-זלמן, שיכריע כיצד יש לנהוג למעשה".

בעוד בעל הדפוס מביט בהשתאות בדין ודברים בין רבי שלום-מרדכי לנכדו, ביקש ממנו בעל הבית להמתין, עד שהנכד ישוב.

יצא הנכד אל ביתו של הגאון רבי שלמה-זלמן אוירבך, שהיה גיסו של רבי שלום והתגורר בסמוך. הוא נכנס אל הפוסק המפורסם, והציג לפניו את השאלה. רבי שלמה-זלמן הקשיב לדברים בתשומת לב והשיב: "אפשר לעשות זאת בדרך החומקת מלעבור על איסור ריבית, ואולם הדבר אינו פשוט כל-כך".

חזר הנכד אל סבו, שציפה בדריכות לתשובת הגאון. "נו, מה אמר רבי שלמה-זלמן?", שאל.

הנכד חזר על דברי הפוסק, וסיכם: "הוא אמר שהדבר אפשרי, אך זה לא 'חלק'".

רבי שלום-מרדכי חזר לשבת על כיסאו, מול המדפיס שהמתין בציפייה לסיכום הדיון. "ובכן", אמר רבי שלום-מרדכי, "ההצעה שלך הגונה מאוד. אתה תקבל שנים-עשר אלף דולרים, שיינתנו לך בפעימות, לפי קצב התקדמות העבודה. עם השלמת כל שלב, יינתן לך התשלום המלא בעבור אותו שלב. אמנם הכסף כולו כבר בידנו, אך איננו יכולים לשלם כעת סכום נמוך מזה שנקבת".

המדפיס אישר את פרטי ההסכם, לחץ את ידו של רבי שלום-מרדכי ופנה לצאת מהבית. אלא שאז הבזיק רעיון במוחו של רבי שלום. פניו אורו באחת.

"רגע אחד!", קרא לעבר המדפיס. ובליבו חשב: הלוא הכסף כבר בידי, ולא ארוויח דבר מהחזקתו בביתי עוד כמה חודשים, ואילו המדפיס זקוק לכסף, עד שהוא מוכן לתת הנחה של אלפיים דולר. אמנם אסור לי לשלם לו תמורת הקדמת התשלום פחות מהסכום שנקב, אבל את מלוא הסכום הרי אני רשאי לתת!

רבי שלום-מרדכי ביקש מהמדפיס להמתין רגע ונכנס לחדר פנימי. הוא חזר משם ובידו חבילת שטרי כסף, ולנגד עיניהם המשתאות של המדפיס והנכד מנה שנים-עשר אלף דולרים, טבין ותקילין. הוא הושיט את הכסף לידי המדפיס ואמר: "הרי לך מלוא הסכום!".

משתומם נטל האיש את הכסף ויצא מן הבית, ושפתיו ממלמלות: "לעולם לא אצליח לרדת לסוף דעתם של האנשים האלה... אין הם מנהלים חשבונות כספיים רגילים... הראש שלהם עובד אחרת לגמרי".

(על-פי 'קול חוצב')

  לומדים גאולה

בשביעית נצא לחופשי

תורת החסידות מפרשת את הפסוק "שש שנים יעבוד ובשביעית ייצא לחופשי חינם" (שמות כא,ב) כסיכום כל ימי העולם: "העבודה שהעבדים, שהן הישראלים, צריכים לעבוד, הוא שית אלפי שני דהווי עלמא, ובאלף השביעי הוא אמיתת קבלת השכר, ואז ייצאו לחופשי" (דרך מצוותיך עמ' פג,א).

ביאור זה מבוסס על מאמר הגמרא (סנהדרין צז,א): "שית אלפי שני הווי עלמא וחד חרוב" (=ששת-אלפים שנים יתקיים העולם ובאלף השביעי ייחרב). מה פירושו "חרוב" באלף השביעי? האם הכוונה לחורבן העולם? יש בזה כמה וכמה שיטות של גדולי ישראל. הראב"ד (בהגהתו להלכות תשובה של הרמב"ם פרק ג, הלכה ח) אומר שבאותו אלף העולם "חוזר לתוהו ובוהו". לעומתו סבורים רבים, ובהם חכמי הקבלה, שאין לפרש את הדברים במשמעות של חורבן ממשי, אלא הכוונה היא שזה יהיה עולם שונה מהעולם המוּכר לנו. הם מפרשים, שהעולם "יהא חרב מתאוות וכיסופין דהאי עלמא" (מגיד מישרים פרשת בהר וּויקהל, ועוד). כלומר, זה יהיה עולם בלי יצר הרע, וממילא עולם שונה במהותו.

עולם שונה

תורת החסידות מאמצת את הדעה השנייה, ועל-פיה העולם יוסיף להתקיים, אלא שזה יהיה עולם שונה במהותו. יתרה מזו, באלף השביעי דווקא יגיע זמנה של קבלת השכר על העבודה בששת אלפי השנים.

בספר התניא (פרק לו בהגהה) מובא בשם האריז"ל, ש"קבלת שכר עיקרו באלף השביעי". הזוהר (וירא, חלק א, קיז,א) אומר שכל ההתגלויות של החוכמות – הן חוכמת התורה, הן חוכמות הטבע – בסוף האלף השישי, נועדו ש"יתתקן עלמא לאעלא בשביעי" (=שהעולם יתתקן להיכנס לאלף השביעי). הרי שאז יגיע העולם לשיא שלמותו והתעלותו.

הדמיון למבנים אחרים של 'שביעיות' יש בו להמחיש יותר עניין זה. יום השבת אינו מחריב והורס חלילה את מה שנבנה בששת ימי החול, אלא מביא את הדברים לידי שלמות. כך שנת השמיטה נועדה להביא את האדם ואת עבודת האדמה בשש השנים שקדמו לה לדרגה עליונה יותר של שלמות ורוחניות. וכך האלף השביעי נועד להעלות את העולם לדרגת 'שבת' – עולם רוחני יותר, שבו מתגלית האמת האלוקית במלוא זוהרה.

תקופת האלף השביעי

האלף השביעי בא אחרי ימות המשיח ולאחר תקופת תחיית המתים, שיהיו עוד במהלך האלף השישי. כך גם אומר רבנו בחיי (בפירושו על התורה, ויקרא כה,ח): "יום שביעי כנגד אלף השביעי, שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. והוא אחר ימות המשיח ותחיית המתים. ובני תחיית המתים יזכו אליו ויתענגו בגוף ובנפש תענוג שאין לו סוף".

מן הדברים הללו עולה שהתקופה העתידית מתחלקת לשלוש תקופות מרכזיות: האחת – תקופת ימות המשיח, שבעיקרה היא מצב של עולם מתוקן, שחי בשלום ועובד את ה' יחד. התקופה השנייה היא תחיית המתים, שבה ישתנו סדרי עולם, יחיו המתים והעולם יתרומם לדרגה עליונה יותר של רוחניות וקדושה, ואז תגיע כוונת הבריאה לתכליתה והעולם יהיה "דירה לו יתברך". אחרי התקופה הזאת תיפתח תקופה חדשה לחלוטין, תקופת האלף השביעי.

באור זה יש לראות את משמעות דברי הגמרא "וחד חרוב" – העולם החומרי, על מגבלותיו והֶסתֵריו, ייחרב. זה יהיה עולם טהור ורוחני, שבו מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו ושבו מקבלים בני עולם התחייה את שלמות השכר הצפון להם.

  חיים יהודיים

פגישה עסקית ל'היתר עסקא'

המחזה הבלתי-שגרתי הזה נראה בשבוע שעבר בלשכה בוהקת במגדל משרדים גדול בתל-אביב. סביב שולחן הישיבות ישבה סוללת יועצים משפטיים, ונציגי חמש-עשרה חברות-בת של תאגיד גדול. מולם ישבו כמה רבנים. על הפרק: 'היתר עסקא', למניעת איסור ריבית.

בראש המשלחת הרבנית עמד הרב פינחס וינד, חסיד בעלז, ראש בית ההוראה לענייני ריבית. הוא הציג בשפה קולחת ובהירה את סוגיית הריבית, הקשיב לשאלותיהם של נציגי החברות ונתן תשובות במקום. הישיבה שהחלה כמעין שיעור תורה עברה במהרה לפסים של פגישה עסקית מסודרת, ובסופה יצאו המשתתפים מתפעלים מהסוגיה הכלכלית-יהודית שאותה לא הכירו.

ספר שהפך למכון

כבר עשר שנים עוסק הרב וינד בתחום הריבית. הוא התחיל בהוצאת ספרו 'ברית פינחס', ובמהרה החל להוביל שורת יוזמות, במסגרת 'בית ההוראה' שבראשותו. הרב וינד, צאצא של בעל התניא ונכד לסב ששימש גאב"ד העדה החרדית, מספר מה דחף אותו: "גילינו כי יהודים רבים, שומרי תורה ומצוות, אינם מכירים את הלכות ריבית ועושים הפוך מההלכה".

בית ההוראה שלו העביר עד היום הכשרה בהלכות ריבית לכשבע-מאות וחמישים רבנים. עוד כמאתיים וחמישים רבנים עומדים עכשיו בעיצומם של הלימודים. המכון מעמיד רבנים זמינים בכל יום, משעות הבוקר ועד הערב, להשיב לשאלות הציבור בענייני ריבית. הרב וינד עצמו מוסר שיעורים בענייני ריבית ברחבי הארץ, מבתי ספר ועד ישיבות וסמינרים וחוגים של בעלי עסקים. בית ההוראה מפעיל מחלקה גדולה, העומדת מול החברות הגדולות במשק, וכמו-כן אגף הוצאה לאור, המנגיש לציבור הרחב את סוגיית הריבית.

ריבית בכל פינה

"מציאות ימינו מחייבת לבדוק בלי הרף את נושא הריבית, בהתאמה לשינויים בנוהגי התשלומים והעסקים", מסביר הרב וינד. "כיום כמעט כל תשלום כרוך בשאלות בנושא ריבית: חשבונות חשמל וטלפון שלא שולמו במועד, כספי פנסיה, קניות באשראי, דמי חיסכון לילדים ועוד".

לדבריו, בשנים האחרונות ניכר שיפור גדול: "יש כיום יותר מאלף גופים, חברות, עיריות וכדומה שחתמו על 'היתר עסקא'. אנחנו מוצאים פתרונות הלכתיים לכל אתגר".

שישים רבנים זמינים

מה יעשה היהודי הפשוט, איך יידע מה מותר ומה אסור? הרב וינד: "כל אחד ואחד צריך לבדוק מול הגופים שהוא משלם להם אם יש להם 'היתר עסקא', ואם אין – פשוט לבקש מנציגי החברה שיעבירו למנהלים בקשה שהחברה תהיה חתומה על ההיתר. ברגע שנערמות פניות, וזאת אני אומר מניסיון מוכח, המנהלים באים להיפגש איתנו".

הרב וינד מדגיש כי הלכות ריבית נוגעות לכל מי שמפעיל עמותה או חברה. עליו לוודא שיש לו 'היתר עסקא' המתאים לסוג הפעילות. ומי שעדיין יש לו שאלות, מוזמן להתקשר למספר הטלפון 5015920-02. שישים רבנים ישיבו על שאלותיכם, בעברית, אנגלית, צרפתית ויידיש.


תעודה על הכשרה בהלכות ריבית. הרב וינד

  פינת ההלכה ומנהג

ריבית שלא בכסף

שאלה: האם יש דברים האסורים מפני איסור ריבית, אף שלא מדובר בכסף?

תשובה: איסור ריבית הוא בכסף ובכל דבר השווה כסף, כגון פירות, סחורה או מלאכה. כל מצב שבו האדם מחזיר יותר ממה שקיבל – הרי זה ריבית.

יש ריבית בעבודה, כגון אדם המבקש מחברו: עשה בעבורי עבודה קלה, ואני אעשה בעבורך עבודה קשה. וכל שכן כשהוא מסכם איתו שיעבוד בעבורו שעות רבות יותר (כשהתשלום הוא לפי שעות). למשל, מורה המבקש ממורה אחר למלא את מקומו לשעתיים אחר הצהריים, ובתמורה יחליפו לשלוש שעות בבוקר.

כמו-כן אסור לאדם לבקש מחברו את רכבו לחצי יום, ובתמורה ייתן לו את שלו ליום שלם.

בעל חנות המבקש מהלווה לקנות מעכשיו בחנותו – עובר על איסור ריבית.

כשהלווה בא לשמחה משפחתית של המלווה, אסור לו לתת מתנה יקרה מזו שהיה נותן אילולא ההלוואה.

בכל התקופה שבה הלווה חייב כסף למלווה, או סמוך לתשלום, אסור ללווה לעשות לו טובה כלשהי בשביל ההלוואה, ואפילו בדבר מועט, ואפילו בדבר מצווה, כגון ללמוד עם בנו תורה בחינם. ואפילו לדבר דיבור טוב, כגון להקדים לו שלום, אם לא היה רגיל בכך, או להחניף לו ולשבחו בעניינים אחרים, מתוך מחשבה שבזכות זה ילווה לו או יאריך לו את זמן הפירעון (אבל אין איסור להתחנן לפניו על דבר ההלוואה).

ואמרו חז"ל: "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן שלא בריבית, עליו הכתוב אומר (תהילים טו): 'כספו לא נתן בנשך... עושה אלה לא יימוט לעולם'".

מקורות: ב"מ סא,א. עא,א. עה,ב. טושו"ע יו"ד סי' קס ס"ט. קסו ס"א-ב. שו"ע אדה"ז הל' ריבית (במהדורה החדשה: כרך ה עמ' קפז ואילך) סעיפים: ו,ז,ט. ברית יהודה פ"י ס"א-ב. פי"א, סעיפים: א,יח,יט.

  מושג ברגע

ריבית נשך

מקור הביטוי 'נשך' הוא בלשון התורה בעניין איסור ריבית: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה... אֶת הֶעָנִי... לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ".

הריבית נקראת 'נשך' מפני שהיא דומה לנשיכת נחש, כפי שרש"י מפרש: "שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קודקדו. כך ריבית, אינו מרגיש ואינו ניכר, עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)