חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1671 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בוא, ה' בשבט ה'תשע"ט (11/01/19)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1671 - כל המדורים ברצף
מנהיגי סקרים מול מהפכנים
יש חדש
שחיטת העבודה הזרה האישית
בכורים
המשימה הושלמה
טיפוס על הר גבוה
תשובה ישירה
התקשרות והתבטלות
שליחות שעוברת מדור לדור
תפילין במנחה

מס' 1671, ערב שבת-קודש פרשת בא, ה' בשבט ה'תשע"ט (11.01.2019)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מנהיגי סקרים מול מהפכנים

יש מי שיודעים לקרוא סקרים ולקלוע לדעת ההמון, ויש המחוללים מהפכות ומניעים המונים לחתור ליעדים שנראים בלתי-אפשריים

בעידן הנוכחי שולטת בעולם מנהיגות הסקרים. מנהיג מוצלח הוא מי שיודע לקרוא את סקרי דעת הקהל ולהעביר מסרים קליטים, הקולעים לדעת ההמון. במקרים רבים אין המועמד עצמו יודע לעשות זאת, והוא מתמסר לאסטרטגים וליועצים, המנתחים את הסקרים ומנסחים בעבורו את הצהרותיו.

מבחינה מסוימת טוב שמנהיג ציבור יודע להיות קשוב לדעת הציבור. אם 'שלטון העם', כי אז הנבחר צריך להטות את אוזנו לעמדת העם ולבצע את המדיניות שהעם חפץ בה. ואולם יש מצבים שהעם שקוע בתפיסה שגויה, ומבחנו של מנהיג אמיתי הוא ביכולתו להוביל את העם למקום שהעם עצמו לא היה הולך אליו.

נגד כל הסיכויים

מנהיגים כאלה הם המחוללים מהפכות. הם אינם תקועים בתוך המציאות הקיימת, אלא רואים את מה שהיא יכולה וצריכה להיות. הם מציבים יעדים שנראים בלתי-אפשריים, ומצליחים להניע המונים לחתור אליהם.

כזה היה הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, נשיאה השישי של חסידות חב"ד. כאשר פרצה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה הסובייטית, איש לא העלה על דעתו שאפשר להתייצב כנגדה. אבל הרבי פעל בניגוד לכל היגיון, והקים מחתרת של חסידים בעלי מסירות נפש, שפעלו לשמירת גחלת היהדות.

בבואו לארה"ב, בשנת ת"ש (1940), מצא שם יהדות קרירה, שמנסה להיטמע ברוח האמריקנית. ידידים טובים ניסו להסביר לו שאמריקה שונה, ושאין שום סיכוי לבנות באמריקה את היהדות הישנה. אבל הרבי הכריז: "אמריקה אינה שונה!", ומשפט זה היה לססמה המובילה את פעילותו.

בי' בשבט תש"י (1950) הסתלק הרבי הריי"צ ועל כיסאו עלה חתנו, הרבי מליובאוויטש. הוא הציב יעדים שאפתניים עוד יותר – להביא את אור היהדות לכל פינה על פני כדור הארץ, ולהפריח יהדות אותנטית בכל פינה.

אין לנו יכולת לקלוט עד כמה היעד הזה נשמע בימים ההם תלוש מן המציאות. היהדות שומרת המצוות הייתה מרוסקת אחרי השואה. המוני צעירים, מבתים דתיים וחרדיים, נטשו את דרך התורה והמצוות והתפתו למנעמי העולם המודרני. היהדות הדתית נלחמה מלחמת מאסף, בתקווה נואשת להציל את בניה. אבל הרבי הכריז 'ופרצת', וקרא להאיר את העולם באור היהדות.

מהפכה חשיבתית

כאן התגלתה גדולתם של מחוללי המהפכות. חזונו של הרבי הריי"צ התגשם, בדמות עשרות מרכזי תורה וחסידות שקמו באמריקה הקרירה. יהודים עטורי זקן החלו להיראות ברחובות ארה"ב. הוקמו ישיבות שבהן התחנכו צעירים על-פי אותם ערכים של תורה וחסידות, בדיוק כמו ב'עולם הישן'.

את המהפכה השלים והעצים הרבי מליובאוויטש. הוא חולל מהפכה חשיבתית. הרבי לימד שלא תיתכן סתירה אמיתית בין העולם ובין התורה. הוא הדריך מדענים, אנשי עסקים, אמנים ומנהיגים יהודים ברחבי העולם, כיצד לעסוק בפעילותם המקצועית בלי לוותר אפילו על קוצו של יו"ד בענייני יהדות.

הרבי החיה את האמונה בגאולה השלמה והנחיל אותה לעם ישראל כולו, בשאיפה להחיש את בואו של משיח צדקנו במהרה בימינו.


הרבי הריי"צ (יושב) ומשמאלו חתנו, הרבי מליובאוויטש. מחוללי המהפכות

  יש חדש

מנהגי יום ההילולא

ביום רביעי, י' בשבט, יחול יום ההילולא של הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, וזה גם יום התחלת נשיאותו של חתנו, הרבי מליובאוויטש. נהוג לעלות בשבת זו לתורה, וכדי לאפשר לכל הקהל לעלות, עושים מנייני קריאה נוספים. ביום שלישי לפנות ערב מדליקים נר נשמה. בבוקר יום ההילולא נותנים צדקה קודם התפילה, ואחריה כותבים 'פדיון נפש', מכניסים אותו לאחד מספריו של בעל ההילולא ומשגרים לציון הקדוש (דוא"ל: [email protected]. פקס': 0017187234444). בתי חב"ד ברחבי הארץ מארגנים התוועדויות וכינוסים.

רישום לרשת חב"ד

88 בתי ספר חב"ד ו-434 גני הילדים של חב"ד ברחבי הארץ פותחים את הרישום לקראת שנת הלימודים התש"פ. הורים מכל המגזרים מוצאים בחינוך חב"ד מקום ראוי ואיכותי לחינוך ילדיהם, שבו משולבים חינוך יהודי תורני ברמה גבוהה ובגישת אהבת ישראל, עם ידע לימודי הנדרש ומוּכר על-ידי משרד החינוך. הורים המעוניינים לשמוע פרטים או להירשם, מוזמנים ליצור קשר עם מוסדות חינוך חב"ד הקרובים למקום מגוריהם או עם בית חב"ד המקומי.

מפגש בוגרים

מפגש ארצי של בוגרי בית הספר למלאכה בכפר חב"ד יהיה אי"ה ביום שלישי, ט' בשבט (15.1), בשעה 7 בערב. פרטים אצל הרב משה אדרעי, טל' 0547770713.

  שלחן שבת

שחיטת העבודה הזרה האישית

אחד הניסים הגדולים שהתרחשו ערב יציאת מצרים הוא: "למכה מצרים בבכוריהם" (תהילים קלו,י). בכורי מצרים שמעו על מכת בכורות המתקרבת, ופתחו במלחמה עם אבותיהם ועם השלטון, בדרישה לשחרר את בני ישראל.

זה היה נס גדול, שהבכורים דווקא, קבוצת העילית במצרים, נלחמו למען שחרורום של בני ישראל. הדבר מבטא את ההתבטלות המוחלטת של העולם הטבעי לקב"ה, וכמשל הגמרא (סנהדרין לט,ב): מן היער עצמו נלקח העץ לקת הגרזן שכורת אותו.

התרסה במצרים

אלא שנס גדול כל-כך לא יכול היה להתרחש בלי פעולה מקדימה של בני ישראל. ואכן, בני ישראל הוכיחו מסירות נפש גדולה, כאשר קיימו את ציווי הקב"ה לקחת בעשירי בניסן, בשבת שלפני חג הפסח, שה לבית אבות. בכורי מצרים התקבצו סביב בני ישראל ותהו לפשר המעשה. השיבו להם: "זבח פסח הוא לה'".

זה היה מעשה של התגרות בוטה במצרים: השה נחשב אליל במצרים, ושחיטתו ואכילתו היו בבחינת התרסה במצרים. וכדברי ה'טור' (הלכות פסח, תחילת סימן תל): "שאלום המצרים למה זה לכם, והשיבו: לשוחטו לשם פסח במצוות השם עלינו, והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהן".

מה החידוש?

ואולם ה'בית חדש' מקשה על כך: מדוע המעשה הזה היה בבחינת התרסה במצרים? "וכי לא היו מצרים יודעין שישראל שוחטין ואוכלין אלים וכבשים בכל יום ויום?". בני ישראל אכלו בשר של צאן, כפי שהתורה מספרת על יוסף (בראשית מג,לב): "וישימו לו לבדו... כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים". ופירש התרגום: "משום שהבהמות שהמצרים עובדים להם, העברים אוכלים".

התנהגות זו נמשכה לאורך מאתיים ועשר שנות שהייתם במצרים. הבשר לא ירד מעל שולחנם. אם כן, מה החידוש בקשירת שה למיטותיהם ובהצהרה על הכוונה לשוחטו?

הצהרה גלויה

אלא שההסבר טמון בהמשך דברי הב"ח: "שישראל הודיעו למצרים שמצוות השם עלינו לשוחטו למטה, כי בזה יושחט גם למעלה, וזהו על ששחטו את אלוהיהן". לאורך הגלות במצרים נגררו בני ישראל אחרי עבודת האלילים של המצרים. לקיחת השה, לא פחות משהייתה צעד מתריס כלפי המצרים – הייתה מכוּונת כלפי בני ישראל עצמם.

אמרו חז"ל: "משכו ידיכם" – משכו ידיכם מעבודה זרה. "וקחו לכם" – צאן של מצווה. מעשה לקיחת השה היה צעד של התנתקות מעבודה זרה, וחזרה בתשובה לאביהם שבשמים. "כי עד עתה עבדו לו", מוסיף הב"ח, "ועכשיו שוחטין את אלוהיהן של עצמן". בני ישראל עשו את הצעד הזה בגלוי, בלי לחשוש מהמצרים או להסתיר את מעשיהם מהם. הם הודיעו בפירוש: אנו עומדים לשחוט את העבודה הזרה שלכם, מכיוון שאנו שוחטים את העבודה הזרה שלנו. ובזכות זה נגאלו!

(שיחת שבת פרשת צו תשל"א)

  מן המעיין

בכורים

חיבור שתי המידות

"ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור" (שמות יב,כט). מפרש רש"י: "וה' – הוא ובית דינו".  שם 'הוי'ה' הוא בחינת חסד ורחמים, ואילו 'בית דינו' הוא בחינת דין וגבורה. במכת בכורות שימשו שתי המידות – חסד וגבורה – יחד; בכורי מצרים הוכו ובכורי ישראל ניצלו.

(תורת חיים)

מחצית הלילה

לכן מכת בכורות הייתה בחצי הלילה דווקא, כי המחצית הראשונה של הלילה היא בחינת גבורה, והמחצית השנייה היא בחינת חסד. נמצא שברגע חצות הלילה נפגשים ומתאחדים סוף הארת הגבורה והתחלת הארת החסדים.

(האדמו"ר האמצעי)

מכה בלי רפואה

בכל המכות באה רפואה למצרים, שהרי המכה סרה לאחר מכן, חוץ ממכת בכורות, שלא הייתה רפואה למכה זו. כי במכת בכורות הקב"ה רצה לשבור את קליפת מצרים ולבטלה כליל, ולכן לא הייתה רפואה אחרי מכה זו.

(ספר המאמרים תש"י)

מקור המכה

לכן גם בשאר המכות המכה עצמה הייתה על-ידי שם 'אלוקים', ורק רפואת המכה הייתה משם 'הוי'ה', ואילו במכת בכורות גם גוף המכה היה על-ידי שם 'הוי'ה', ככתוב (שמות יב,כג) "ועבר הוי'ה לנגוף את מצרים", "והוי'ה היכה כל בכור" (שמות יב,כט).

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

קדש עצמך

"קדש לי כל בכור פטר כל רחם" (שמות יג,ד). "קדש לי כל בכור" – תחילת הכול קדש עצמך אליי, בבחינת אתערותא דלתתא, ואז "פטר כל רחם" – אפתח לך שערי רחמים, בבחינת אתערותא דלעילא.

(רבי צבי מרימנוב)

רמז בבראשית

"וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג,יג). דין זה נרמז במילה 'בראשית', שכן 'בראשית' ראשי תיבות בן ראשון אחר שלושים יום תפדה.

(הגר"א)

טמא גלוי ומחופש

"וכל פטר חמור תפדה בשה" (שמות יג,יג). בחמור יש שני סימני טומאה – אין הוא "מעלה גירה" ולא "מפריס פרסה". לעומתו, החזיר או הגמל יש בהם סימן טומאה אחד, ובכל-זאת הורתה התורה בחמור דווקא "קדש לי". כי לעיתים קל יותר לקרב אל הקדושה מי שטומאתו גלויה, ממי שהוא טמא מחופש, המתהלך וסימן טהרה עמו.

(הרב ראובן מרגליות)

  אמרת השבוע

המשימה הושלמה

בעיצומו של המאבק שניהל אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש למען שמירת גחלת היהדות ברוסיה, הורע מצב בריאותו. הרופאים ציוו עליו לנסוע למעיינות המרפא בהרי קווקז.

לאחר שידולים רבים ניאות הרבי ונסע לשם עם אימו. המקום המה מיהודים רבים, רובם ככולם אמידים, שנהגו לנפוש שם. מייד בבואו כינס הרבי את היהודים ודיבר על ליבם לעמוד לימין הפעילות למען ייסוד ישיבות, בתי כנסת ומקוואות טהרה.

למחרת קיבץ הרבי עוד יהודים ועורר גם אותם להפריש מממונם לצורך הפעילות. כך חלפו הימים והיה עליו לחזור לביתו. תמהה מאוד אימו ואמרה: "מה יהיה על האמבטיות שעליך לעשות?". "אני את שלי כבר עשיתי", השיב הרבי קצרות...

  פתגם חסידי

טיפוס על הר גבוה

"דורנו נמשל לאדם המטפס על הר גבוה, ומתקרב לפסגתו. תשושים אנו מגודל המאמץ, אבל הפסגה קרובה מאוד. יש להגביר את כל הכוחות ולעבור את השטח הקטן שעוד נותר" (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

תשובה ישירה

הוא ישב מכוּוץ, מנסה להיבלע במושבו. גלגלי הרכבת שקשקו מונוטונית, ומסביב נשמעו קולות שיחה שגרתית, אבל בעבורו, יהודי באותם ימים של האימפריה הרוסית, נסיעה ברכבת טמנה בחובה סכנות.

זה היה בשנת תרע"ג (1913), בשלהי ימי השלטון הצארי. כנופיות 'המאות השחורות', שזרעו אימה ברחובות וזכו לתמיכת השלטון, עשו פוגרומים אכזריים בקהילות היהודיות. באותו זמן הפוגרומים הגדולים כבר פסקו, אבל עדיין לא אחת התנפלו בריונים על נוסעים יהודים תמימים והשליכו אותם מחלון הרכבת הדוהרת.

הנוסע היה הרב מטעם של העיר צ'רניגוב, יצחק שניאורסון. במוצאו היה נצר למשפחת אדמו"רי חב"ד, אבל כבר נעשה אדם מודרני, בעל השכלה כללית, ולכן זכה לתמיכת השלטון. הוא משך למעלה את צווארון מעילו ושפתיו מלמלו תפילה, לבל ייתקל באותם פושעים רשעים.

על הנסיעה לא היה יכול לוותר. בעיר הבירה פטרבורג נערכו חגיגות גדולות לרגל מלאות שלוש-מאות שנה לשושלת הצארית לבית רומנוב, והוא היה אחד המוזמנים.

כארבעת-אלפים אורחים הוזמנו להשתתף בחגיגות. אלה נבחרו משמנה וסולתה של רוסיה: צמרת השלטון, אישי ציבור, ראשי ערים, מפקדי צבא ומשטרה ואנשי דת ותרבות.

מבט לעבר הנוסעים האחרים בקרון הרגיע קצת את רוחו. הללו נראו, על-פי לבושם המהודר ונימוסיהם המעודנים, בעלי מעמד חברתי גבוה. ואולם הוא ידע שברכבת נוסעת קבוצת קצינים, שהוזמנה אף היא לאירועים, ורבים מאלה היו בוגרי 'המאות השחורות'.

הרכבת עצרה בתחנת ויטבסק, והרב שניאורסון ראה שני אברכים צעירים ממתינים על הרציף. הוא חשש לגורלם והזמינם לעלות לקרון שלו, שנחשב קרון של נוסעים מכובדים. כשנכנסו לקרון גילה כי השניים הם רבי יוסף-יצחק שניאורסון (לימים אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש), שהיה אז כבן עשרים ושלוש, ועמו הרב מענדל חן, רבה של העיר נייז'ין (נרצח כעבור חמש שנים, בידי כנופיות 'הלבנים'. הי"ד).

השניים לא נסעו לחגיגות השלטון, אלא לעיר אחרת, אבל בהשגחה פרטית נזדמן להם לנסוע ברכבת זו דווקא, שבה נסעו רבים מהמוזמנים לחגיגות.

פניהם האציליות של הרבי והרב חן משכו את תשומת ליבם של הנוסעים האחרים בקרון. ביניהם היה גם כומר בכיר, שהוזמן אף הוא לחגיגות בפטרבורג, והוא פתח עמם בוויכוח על אמיתות הדת היהודית מול הנוצרית.

הרבי הריי"צ והרב חן השיבו לו בטוב טעם, ופרכו את כל טענותיו. הרבי הציג שורה של הוכחות על זיופי האמת שנעשו ב'ברית החדשה', ועל הפרשנות המעוּותת שהנוצרים מנסים לתת לפסוקי התנ"ך. עד מהרה נותר הכומר חסר מענה.

ואז, כשנסתתמו כל טענותיו, הרים את קולו והטיח בשלושת היהודים: "מדוע הרגתם את משיחנו?!".

דממה השתררה בקרון. פניו של הרב מצ'רניגוב החווירו. מאז ומעולם זו הייתה תואנה מבשרת רעות. מי יודע מה הכומר מתכוון לעולל. רבי יוסף-יצחק נותר ישוב במקומו, שליו ומאופק, וארשת פניו נחושה. הוא הישיר מבט בעיניו של הכומר והשיב נחרצות:

"באותם ימים העולם היה אמיתי. שום דבר לא חיפה על הזוהמה. אותו האיש היה בוגד וקיבל את עונשו!".

רחש של תדהמה עבר בקרון. הנוסעים לא האמינו למשמע אוזנם. הרב מצ'רניגוב נבעת. הוא היה משוכנע שזה סופו של רבי יוסף-יצחק. הוא השפיל את מבטו בחשש מפני הבאות. את המתח בקרון היה אפשר לחתוך בסכין.

הכומר התעטף בשתיקה. גם הנוסעים האחרים לא פצו פה. כך המשיכה הרכבת בנסיעתה, ובתחנה הבאה ירדו ממנה רבי יוסף-יצחק והרב מענדל חן. הרב מצ'רניגוב נשם לרווחה, אך ליבו עדיין הלם בפראות.

הכומר היה שקוע במחשבות, ובמשך זמן רב לא פצה פה. ואז פנה אל הרב מצ'רניגוב ואמר: "נראה שהצעיר הדתי והמלומד הזה הוא אדם ישר, מסוג האנשים שחיו בימי קדם וכבר אינם מצויים בימינו. תשובה כזאת יכול לומר רק אדם בעל דעה יציבה. זה יהודי אמיתי, למוות ולחיים!".

הרב מצ'רניגוב נדהם. הוא לא העלה על דעתו שדווקא התשובה הישירה והנועזת של רבי יוסף-יצחק תעורר הערכה גדולה כל-כך בלב הכומר.

כעבור שנים, בשנת תרפ"ט (1929), נפגש הרבי הריי"צ עם הרב יצחק שניאורסון בפריס. במהלך שיחתם הזכיר לו הרב מצ'רניגוב את האירוע ברכבת, וסיפר כי הוא התפעל כל-כך מהדברים, עד שסיפר זאת במפגש עם ראשי הציונות – אוסישקין, וייצמן וסוקולוב – והללו התפעלו גם הם מאוד מתעוזתו של הרבי ומנחישות רוחו.

(על-פי סיפורו של הרב שניאורסון ואיגרתו של הרבי הריי"צ)

  לומדים גאולה

התקשרות והתבטלות

אצל הרבי מליובאוויטש בלטה מאוד ההתבטלות המוחלטת לחותנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ. כל השנים לא חדל הרבי מלכנותו 'נשיא דורנו', וייחס את כל הפעולות, ההצלחות, הברכות והישועות אליו, כשהוא רואה בעצמו תלמיד הממלא את הוראות רבו ותו לא.

את ההתקשרות המיוחדת והמופלאה הזאת אפשר היה לראות בנסיעותיו התכופות ל'אוהל', לציוּן קברו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. על בקשות ברכה נהג להשיב "אזכיר על הציוּן". פעם או פעמיים בשבוע היה נוסע להשתטח על הציון הקדוש, נושא עמו חבילות גדולות של בקשות ברכה מכל קצוות תבל.

קשר עמוק

קרה שחסידים לא היו שבעי רצון מהמענה "אזכיר על הציון" והביעו ציפייה לברכה מפורשת יותר. מסופר שפעם אחת פנה אחד מזקני החסידים אל הרבי בבקשת ברכה בעבור זוג חסוך ילדים. הרבי השיב: "אזכיר על הציון". החסיד לא הסתפק בכך וביקש הבטחה מפורשת, אולם הרבי חזר והשיב: "אזכיר על הציון". כעבור כשנה פנה הרבי אל אותו חסיד ואמר: "האם שמעת שלאותו זוג נולד בן? ובכן, 'אזכיר על הציון' הוא בכל-זאת משהו".

פעמים רבות התבטא הרבי על המעלה הגדולה של ההשתטחות על הציון. באיגרת ששיגר (איגרות-קודש כרך ה, עמ' צה) הוא כותב לחסיד: "תמה אני על... שאינו מחפש סיבות להיות על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכיוון שהבר-מצווה של בנו הוא בהימים הקרובים ליום ההילולא יו"ד שבט, הרי לכאורה זהו הוראה שצריך להיאחז בהזדמנות זו ולהיות על הציון, ולרענן מה שזכה להיות כמה זמן בימים הבהירים בהיותו בישיבה ובסביבת אנשי שלומנו, ואם לא בהזדמנות זו, אימתי?".

למעשה, הקשר המיוחד לאדמו"רים הקודמים, באמצעות ההשתטחות על ציוניהם, היה קיים אצל כל אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. מהסיפורים בעניין זה מזדקר עולם מופלא של קשר ממשי ביותר, שיחות ודיבורים, הוראות ועצות ששמעו האדמו"רים מקודמיהם שכבר נסתלקו לעולמם.

הדבר מוסבר על-פי המבואר (קונטרס ההשתטחות לאדמו"ר האמצעי), כי "על-ידי ההשתטחות על קברי צדיקים אפשר להוריד נשמת הצדיק לגופו ולדבר עמו. והוא אתדבקות רוחא ברוחא ממש. ועל-ידי זה יכולים להשיג השגות גדולות ברזי תורה. ודרגה זו גבוהה יותר מגילוי אליהו ורוח הקודש".

סגולה מהבעש"ט

כ"ק אדמו"ר הרש"ב ערך בשנת תרמ"ה מסע השתטחות בכל אוהלי הקודש של נשיאי החסידות שלפניו – בליובאוויטש, בהאדיטש, בנייז'ין, באניפולי ובמז'יבוז'. המסע הזה ארך כשבועיים. לימים אמר: "הביקורים וההשתטחות באוהלי הקודש העניקו לי עושר בלתי-מוגבל, עד כדי כך, שבמשך שנתיים (תרמ"ה-תרמ"ו) הייתי שרוי בהתרגשות מכל אשר זכיתי לראות ולשמוע באותה השתטחות. רק בחורף תרמ"ז, בהיותי ביאלטה – קרים – התחלתי לבוא לידי התיישבות" (ספר השיחות תש"ג עמ' 165).

כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק', קודם נסיעתו לאסיפת הרבנים הידועה בפטרבורג בשנת תר"ג, נסע להשתטח על קבר אימו, בתו של בעל התניא. הוא סיפר על כך לבנו, כ"ק אדמו"ר מהר"ש: "הייתי על ציון אימי, הרבנית הצדקנית, בליאוזנה, ותספר לי, שבגלל מסירות נפשה על חסידים וחסידות, זכתה להיות גם בהיכל הבעש"ט לעורר רחמים עבורי. ותבקש מהבעש"ט שייתן לה איזו סגולה עבורי, שאוכל בע"ה לעמוד נגד המנגדים על תורת החסידות. ויאמר לה הבעש"ט, בנך בקי בחמישה חומשי תורה, בתהילים ובתניא בעל-פה באותיותיהם. וכתיב ויהי חתת אלוקים גו', 'חתת' ראשי תיבות חומש תהילים תניא, והבקי באותיותיהם משבר כל ההעלמות וההסתרים".

  חיים יהודיים

שליחות שעוברת מדור לדור

בחודש אדר ת"ש (1940) ניצל הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש מציפורני הנאצים, והגיע לארה"ב. בבואו הכריז את הכרזתו המפורסמת "אמריקה אינה שונה", וקרא להפריח בה חיי יהדות, כמו ב'עולם הישן' באירופה.

הוא החל מייד לשגר שלוחים לערי ארה"ב. אחד מאותם חלוצים היה הרב משה-יצחק הכט ע"ה (שנפטר בשנת תשנ"ב). היעד הראשון שלו הייתה העיר ווסטר. כעבור כמה שנים, בשנת תש"ו, נשלח לניו-הייבן, ושם חי עד יום פטירתו. עם בואו לעיר הקים בה בית ספר יהודי. כיתה קטנה בת ארבעה תלמידים, בביתו הפרטי. בני הזוג עברו מבית לבית, שוחחו עם הורים, והדברים היוצאים מן הלב המסו את הקרירות האמריקנית.

ממשיכים כרגיל

ביו"ד בשבט תש"י הסתלק הרבי הריי"צ. חתנו, הרבי מליובאוויטש, חיזק את רוחם של השלוחים, ועודד אותם להמשיך במשימתם. "בעקבות הקשר עם הרבי היה ברור לאבא שהכול נמשך כרגיל", אומר בנו וממשיך דרכו בשליחות, הרב יהושע הכט (60). "אותה פעילות, אותה נקודה, אותה שליחות".

יחלפו שנים והרב הכט יזכה למחוות מיוחדות ונדירות מהרבי, כביטוי הוקרה למאמציו הגדולים בהקמת האימפריה היהודית שצמחה בניו-הייבן. אלפי תלמידים עברו תחת ידיו במרוצת השנים. בתים יהודיים רבים הוקמו בזכות ההשקעה שלו ומסירותו העצומה.

חוזרים כיהודים

בנו, הרב יהושע, הקים בית בישראל בשנת תשמ"ג, וקיבל הוראה מהרבי לסייע לאביו בשליחות. "זמן קצר אחרי החתונה הצטרפנו לניהול המוסדות שאבא הקים", מספר הרב יהושע. "אבא לא הסתפק במה שיש ושאף כל הזמן שהפעילות תתפתח. כך הוקמו לצד בית הספר גני ילדים ותיכון לבנות, מוסדות מצליחים שפועלים עד היום".

הנה סיפורה של משפחה אחת שיכול לספק הצצה למהפכה שהתחוללה: "הגיעה לכאן משפחה ישראלית, לצורך השלמת לימודים, עם שלוש בנות ובן. ההורים שלחו את ילדיהם למוסדות שלנו, אף-על-פי שהמשפחה אינה דתית  בהגדרתה. בסיום שהייתם כאן ערכנו להם מסיבת פרידה עם כל המכרים. האבא, דוקטור נכבד, נשא נאום, ובתוך דבריו אמר את המשפט: "באנו לניו-הייבן כישראלים, ואנחנו חוזרים כיהודים".

מחוות נדירות

בשלהי טבת תשנ"ב קיבלה ניו-הייבן היהודית בצער את פטירתו של הרב הכט. רבים התקשו לעכל את הבשורה על לכתו של השגריר שהוכיח שניו-הייבן אינה שונה, בדיוק לפי חזונו של הרבי הריי"צ וממשיך דרכו, הרבי. במסע ההלוויה, שנערך בניו-יורק ועבר דרך מרכז חב"ד העולמי 770, השתתף הרבי מליובאוויטש, שאף נשא שיחה מיוחדת, ובה ביאר את שמותיו של המנוח.

בנו, הרב יהושע, נכנס לנעליו הגדולות של אביו בחיל ורעדה. "מאז פטירתו של אבא פעלנו בשני מישורים – לשמר את המוסדות שאבא הקים ולהרחיב אותם. הרחבנו את הפעילות עם הילדים והקמנו קייטנות מיוחדות. כיום, לצד המוסדות שלנו, הוקמו שמונה בתי חב"ד נוספים, הפועלים באזורנו וממשיכים במהפכה היהודית".


המהפכה נמשכת. הרב יהושע הכט על רקע תמונת אביו

  פינת ההלכה ומנהג

תפילין במנחה

שאלה: מי שלא היו לו תפילין בבוקר והגיעו לידיו לעת המנחה, האם יתפלל בהן מנחה או דיי בקריאת שמע?

תשובה: בתלמוד מובאים דברי רבי יוחנן: "הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה (ינקה את גופו) וייטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע ויתפלל", ואף הרמב"ם כתב: "אף-על-פי שמצוותן ללובשן כל היום, בשעת תפילה יתר מן הכול. אמרו חכמים: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (שאומר 'וקשרתם לאות' ואינו מקיים זאת)". ובשולחן ערוך נפסק: "צריך כל אדם ליזהר בהם, להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפילה".

מכל האמור משמע, שהעיקר הוא קריאת שמע בתפילין, ושלמות העניין היא להתפלל (עמידה, שמונה-עשרה) בהן. מי שהתפלל שחרית בלי תפילין, לא יתפלל אותה שוב בתפילין. אך מי שעליו להתפלל שוב שחרית בשל טעות, כגון ששכח 'יעלה ויבוא', נכון שיתעטר בתפילין תחילה. אגב, ככלל, בדורות האחרונים לא נהוג להניח תפילין בתפילת מנחה.

בפוסקים לא מוזכר כלל שמי שלא הניח תפילין בשחרית יתפלל בהן מנחה, ואף ה'משנה ברורה' לא כתב זאת בספרו זה, אלא בספר הנחיות לחיילים יהודים בצבאות זרים כתב שבמצב זה "ראוי ונכון שיתפלל מנחה בתפילין". למעשה אין בכך חובה ואפילו לא דרישה לכתחילה, אלא שמי שיקיים זאת תבוא עליו ברכה.

מקורות: ברכות יד-טו ותר"י. רמב"ם הל' תפילין ספ"ד. שו"ע סי' כה ס"ד וסי' לז ס"ב, ושו"ע אדה"ז שם. פסקי תשובות סי' לז ס"ק ג, וש"נ, ובאשי ישראל פי"ט הע' מו, הביא מ'מחנה ישראל' פ"א ס"ג. וראה אות חיים סי' כה ס"ק ח. שו"ת יחוה דעת ח"ו סו"ס ו.

  מושג ברגע

כל השביעין חביבין

חז"ל מציינים את חביבותו המיוחדת של משה רבנו, שזכה להיות גואל ישראל ממצרים, בהיותו הדור השביעי לאברהם אבינו. על כך נאמר הפתגם: "כל השביעין חביבין".

הרבי מליובאוויטש ציטט מאמר חז"ל זה בי' בשבט תשי"א, היום שבו קיבל את נשיאות הדור השביעי של חסידות חב"ד, ואמר: חביבותו של השביעי איננה בזכות מעלותיו, אלא מפני שהוא השביעי לראשון, ובכל-זאת הוא 'חביב', והוא דווקא נדרש להשלים את עבודתו של הראשון.

מכאן נגזר ייעודו של דורנו - הדור האחרון של הגלות, והדור הראשון של הגאולה השלמה בקרוב ממש.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)