חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1669 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שמות, כ' בטבת ה'תשע"ט (28/12/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1669 - כל המדורים ברצף
התקרבות או התרחקות?
יש חדש
לכל יהודי כוח למסור את נפשו
שיעבוד מצרים
שבועת רבנו הזקן
עשה את תפקידך
תשובה משכנעת
חיבור 'תוהו' ו'תיקון'
מילות התניא ריפאו את הלב
שם האב או האם

מס' 1669, ערב שבת-קודש שמות, כ' בטבת ה'תשע"ט (28.12.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

התקרבות או התרחקות?

במערכות הממוסדות יש כרסום גובר והולך בזיקה היהודית, ואולם בציבור עצמו יש התחזקות של ערכי אמונה וחיפוש הדרך אל המסורת

מי שקורא עיתונים מסוימים ונחשף למסרים של ארגונים המנהלים מלחמה בדת ישראל, יגיע למסקנה כי יש בישראל מגמה גוברת של התחזקות דתית, וכפי שהם מכנים זאת 'הדתה'. שוב ושוב אנו שומעים זעקות שבר על יוזמות בעלות ריח של דת, רחמנא ליצלן. אפילו חלוקת מחזיק מפתחות עם תפילת הדרך מרעידה את אמות הסיפים.

מנגד קובלים רבים על הבוּרוּת של הדור הצעיר במורשת ישראל. מערכת החינוך מנחילה פחות ופחות את ערכי היהדות והמסורת, ופולטת שנתונים של בוגרים הנעדרים מושגים בסיסיים במקורות היהדות. הצעיר הישראלי המצוי אינו יודע לקרוא נכון פסוק בתנ"ך, ואינו מכיר אפילו את סיפורי המקרא.

אז מהי באמת המגמה השלטת – התחזקות הדת או התרחקות ממנה? השפעה דתית גוברת או עלייה ברמת הניכור והתלישות?

מגמות מקבילות

האמת היא ששתי המגמות מתקיימות במקביל. במערכות הממוסדות יש כרסום גובר והולך בזיקה היהודית. כך במערכת החינוך, בצה"ל, בפעילות השלטון המקומי. בכל המערכות האלה ניכרת נסיגה ברורה, הן בהנחלת ידע הן בשמירה על ערכים יהודיים. לא זו בלבד שאין שם 'הדתה', אלא הציבור הדתי צריך להילחם על שמירת זכויותיו ועל מתן אפשרות לחנך ולקיים אירועים בדרכו ועל-פי אמונתו.

ואולם בציבור עצמו יש התחזקות של ערכי אמונה וחיפוש הדרך אל המסורת. גם אנשים שאינם מזוהים בשום צורה כ'דתיים' מדברים בטבעיות על אמונה, על השגחה, על חיבור למסורת, על תפילה, על לימוד תורה. אנחנו שומעים את זה בשירים. מפורסמים אינם מתביישים להצהיר על מצוות שהם מקיימים ועל שיעורי תורה שהם משתתפים בהם.

ואולי שתי המגמות האלה משקפות את המתח הבסיסי המתקיים בין הלך הרוחות של הציבור הרחב ובין המערכות הממוסדות. הציבור חש כי המערכות האלה מתיישרות על-פי הקודים הנושבים מכלי תקשורת מסוימים, או על-פי אופנות ליברליות מנופחות מחשיבות עצמית, ואינן משקפות את עולם הערכים של שכבות רחבות בעם, המרכיבות בעצם את רובו.

זה יתרונם הגדול של שליחי חב"ד, המפעילים את מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ. הם חיים בתוך העם ורואים יום-יום את הכמיהה הזאת ליהדות, למסורת, לאמונה. הם פוגשים את ההמונים הנענים בשמחה להצעה להניח תפילין. את אלפי הנשים והנערות המבקשות נרות שבת ושואלות מתי זמן ההדלקה. וגם ...את אין-ספור האנשים המבקשים בכל יום שישי את עלון 'שיחת השבוע', והמצהירים שהוא העושה להם את השבת, גם אם אין כיפה לראשם.

תנו כתף

פעילותם של שליחי חב"ד בארץ אולי אין בה הזוהר העוטף את השלוחים בקמבודיה ובפרו (אף שגם הם עושים עבודה קשה, לגמרי לא זוהרת). כאן זו עבודה אפורה הרבה יותר. ביקורי בית, שיעורים, מועדוני ילדים ונוער, פעילות חגים, עזרה לנזקקים. וכמובן גיוס משאבים יום-יומי, כי הכול ממומן מתרומות של אנשים טובים ואכפתיים.

השלוחים האלה הם חיל החלוץ בחיבור העם היהודי לשורשיו, באהבה, בדרכי נועם ובחיוך. תנו להם כתף תומכת!


שלוחי חב"ד ברחבי הארץ, בכינוס אשתקד. חיל החלוץ בחיבור העם לשורשיו (צילום: נועם דהאן)

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום שלישי, כ"ד בטבת, יצוין יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). במרכזי חב"ד בארץ יהיו התוועדויות חסידיות לרגל היום הגדול. רבים יוצאים להשתטח על ציונו בהאדיטש שבאוקראינה.

השלוחים מתכנסים

ביום שני כ"ג בטבת ייפתח אי"ה במלון ניר עציון הכינוס השנתי של שלוחי הרבי, המפעילים את מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ. הכינוס מאורגן על-ידי צעירי אגודת חב"ד, והוא יימשך שלושה ימים, ובמהלכו יעסקו השלוחים באתגרים העומדים לפני העם בישראל בשעה זו. בשנה האחרונה יצאו לשליחות 63 שלוחים חדשים, ומספרם הכולל של השלוחים בארץ עומד על 880, ב-445 סניפים ממטולה ועד אילת.

נסיעה להאדיטש

כמה מבתי חב"ד בארץ מארגנים שתי נסיעות קבוצתיות לציונו של בעל התניא, בהאדיטש, אוקראינה, לקראת יום ההילולא שלו. אחת של פחות מ-24 שעות, להאדיטש בלבד, והשנייה לנסיעה של שלושה ימים, שבהם יבקרו גם בציוניהם של הבעש"ט, המגיד ממזריטש, אדמו"ר האמצעי ועוד. טל' 0546506770.

  שלחן שבת

לכל יהודי כוח למסור את נפשו

משה רבנו נולד בשלמות הרוחנית הגדולה ביותר. אביו, עמרם, היה גדול הדור (סוטה יב,א), ואימו, יוכבד, הייתה בתו של לוי, ומייד כשנולד "נתמלא הבית כולו אורה" (סוטה שם), דבר המבטא את מעלת גופו הטהור ונשמתו הגדולה.

אבל אחר-כך נלקח משה לבית פרעה, ושם גדל, לא רק במובן הגשמי אלא גם במובן הרוחני, כמו שנאמר "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה" (שמות ב,יא), וכפירוש רש"י: "שמינהו פרעה על ביתו". משה למד את חוכמת מצרים, שכידוע הייתה אחת החוכמות הגדולות והעמוקות שבעולם (כפי שנאמר על שלמה [מלכים-א ה,י]: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה... מִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם").

חש את סבלם

ואז משה רבנו יוצא מן הארמון, ומייד קורה דבר מופלא. אף-על-פי שגדל בבית פרעה, ברגע ש"וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו" חש והרגיש את סבלם – "וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם". צערם וייסוריהם של אחיו נגעו מייד לליבו. אמנם הוא גדל בארמון ונהנה ממנעמי השלטון המצרי, ובכל-זאת הרגיש הזדהות עם בני ישראל.

האכפתיות למצבם של אחיו התבטאה מייד במעשים, עד שמסר את נפשו למען אחיו, בהריגת המצרי שהתעלל באיש עברי מאחיו. בוודאי ידע משה את האיסור להרוג אדם שאינו בן-מוות, איסור שחל על כל בני נח, והוא גם הבין את הסיכון שהוא מקבל עליו מול המצרים – כפי שאכן קרה בפועל, שפרעה ביקש להורגו והוא נאלץ לברוח מפניו – ובכל-זאת התייצב משה רבנו להגנת בני עמו.

כוח לכל יהודי

התנהגותו של משה נותנת כוח לכל יהודי: אפילו יהודי שהוא בגדר 'תינוק שנשבה' בין הגויים, בין שאלה גויים כפשוטם ובין שהוא שבוי בידי "אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם" (יהושע כד,כג), שזה היצר הרע – הרי שברגע שנוצר קשר כלשהו, אפילו קלוש, בינו ובין היהדות – אפשר לגרום לו למסור את נפשו למען יהדות ולמען יהודים.

יכול הלה לטעון, שזו דרישה מוגזמת מדיי. הלוא רק עתה השתחרר מה'שבי' בידי הגויים או התרבות הנוכרית, ואיך מצפים ממנו שכבר בשלב זה ימסור את נפשו למען יהודים ולמען היהדות? על כך משיבים לו: כך היה אצל משה רבנו! ברגע שיצא מארמונו של פרעה, שבו גדל והתחנך, מייד הבין שכל מהותו ועניינו למסור את נפשו למען בני ישראל.

בלי שאלות

כוח זה אנו מקבלים ממשה רבנו, בהיותו 'רעיא מהימנא', רועה נאמן, משבעת הרועים המרעיפים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל (תניא פרק מב). ולכן הוא נותן כוח זה לכל יהודי, גם אם הוא שבוי בידי הגויים או בזרועות יצר הרע.

ממשה אנו גם לומדים שלעולם אין להתייאש. גם אם נראה שאין ליהודי מסוים יכולת להיחלץ מה'מְצָרים' הפנימיים המגבילים אותו, כפי ששאל משה את הקב"ה "לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?" – באה על כך התשובה שאין לשאול שאלות ולהקשות קושיות. יש להוסיף לעבוד ולהתייגע, ובסופו של דבר ודאי יראו פירות ותהיה הצלחה בעבודה.

(תורת מנחם, כרך סג, עמ' 39)

  מן המעיין

שיעבוד מצרים

מהתחתית עולים

"ועלה מן הארץ" (בראשית א,י). בשעה שישראל מגיעים לדרגה התחתונה ביותר, הם עולים, כפי שנאמר "ועלה מן הארץ". זהו שאמר דוד המלך (תהילים מד,כו ) "כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו" – באותה שעה "קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך".

(מדרש תנחומא)

צרת 'שרי המיסים'

"וישימו עליו שרי מיסים" (שמות א,יא). אין לך מדינה בעולם שיכולה להתקיים בלי מיסים. אלא שיותר משסבלו בני ישראל מהמצרים, סבלו מ'שרי המיסים' – מהגנבים.

(מדרש רבה)

מדרש פליאה

"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א,יג). נחלקו בדבר חכמי ישראל, יש אומרים בקל וחומר ויש אומרים בגזירה שווה.

(מדרש פליאה)

עבודת פרך

ביאור דבריהם: יש אומרים "בקל וחומר", שתחילה הטילו עליהם עבודה קלה, ואחר-כך הוסיפו עבודה חמורה ממנה; ויש אומרים "בגזירה שווה", שגזירתם של המצרים הייתה שווה, העבודה הייתה עבודת פרך מלכתחילה.

(מנחת עני)

מרוחניות לגשמיות

"וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א,יד). המצרים ירדו תחילה לחייהם הרוחניים של בני ישראל, והעמידו קשיים על שמירת התורה והמצוות. וכשהעם נכנע ללחץ הרוחני, הביא הדבר בעקבותיו אף שיעבוד גשמי, "עבודה קשה" כפשוטה.

(לקוטי שיחות)

שני פירושים

שני פירושים למילה 'פרך': א) נותנים מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. ב) 'פה רך' – פרעה פיתה את העם תחילה בדברים רכים ובהבטחת שכר, עד שהכניסם למעגל העבודה.

(סוטה יא)

'פרך' בעבודת ה'

שני הדברים האלה קיימים גם בעבודת הבורא. יש לעבוד את ה' בעבודה שהיא בניגוד לטבע האדם ובהוספה של הרגילות שלו; וכן 'פה רך' – יש לבטל את המידות הרעות של כעס וקנאה על-ידי "מענה רך" ש"משיב חימה".

(תורה אור)

אליל הטבע

"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א,כב). היאור, הנילוס, היה מקור פרנסתם של המצרים, ולכן התייחסו אליו בהערצה מיוחדת, עד שעשו אותו אליל. לפי דעתם השפע שלהם בא מכוח הטבע ולא מהקב"ה. זו המשמעות הפנימית של גזירת פרעה "היאורה תשליכוהו" –  שגם בני ישראל יהיו כפופים לחלוטין לכוחות הטבע.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

שבועת רבנו הזקן

רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא', נסתלק בכ"ד בטבת תקע"ג, בשעה שנאלץ להימלט מפני צבא נפוליון שפלש לרוסיה. ימים אחדים קודם הסתלקותו אמר:

"ריבונו של עולם! אני יודע את מעלת הגילויים בגן העדן התחתון; אני יודע את מעלת הגילויים של גן העדן העליון; אני יודע את עוצם הגילויים העצמיים של מדרגת 'חכמה דאצילות'; אך אני מוסר את כל מסירות הנפש שעשיתי בימי חיי, כדי שכל מה שיהודי יבקש ממך, עד ביאת המשיח, תאזין לו כפי שאתה מאזין לתפילתו של צדיק גמור בראש השנה".

ועוד הוסיף ואמר: "נשבע אני בחיי נפשי, שבכל מקום שיהודי יעשה דבר מה במסירות נפש, אבוא אליו לעזור לו".

  פתגם חסידי

עשה את תפקידך

"הדברים שאתה זקוק להם, הפרנסה ושאר הצרכים – הם תפקידו של הקב"ה. עשה אתה את  המוטל עליך והקב"ה יעשה את המוטל עליו" (רבנו הזקן)

  מעשה שהיה

תשובה משכנעת

דרכו בקודש של רבי יעקב-יוסף כ"ץ מפולנאה, בעל ה'תולדות יעקב יוסף', מגדולי תלמידיו של הבעל-שם-טוב, הייתה פלאית ונשגבה. הוא נהג להרבות בתעניות ולסגף את גופו, ולצד עבודתו העצמית הגדולה יצא והפיץ את רעיונותיה של תנועת החסידות בקהילות ישראל, וכבש לבבות רבים לשורותיה.

לאחר הסתלקות הבעש"ט התמנה המגיד ממזריטש לממשיך דרכו, ואילו רבי יעקב-יוסף הסתגר בחדרו, והורה שלא להכניס איש אליו. ימים רבים ישב לבדו בחדרו, התבודד ונמנע מכל מגע עם הבריות.

יום אחד עלה בדעתו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, שהיה צעיר תלמידיו של ה'מגיד ממזריטש', לבקר אצל רבי יעקב-יוסף. אף שידע על הסתגרותו של הצדיק וסירובו לקבל קהל, עשה רבי שניאור-זלמן דרך ארוכה לעבר מעונו, בציפייה ובתקווה כי בכל-זאת יתקבל אצלו.

בני הבית קידמו את האורח בכבוד והבהירו לו את המצב, ואולם רבי שניאור זלמן החליט להעז, ונקש בדחילו ורחימו על דלת חדרו של הצדיק. רגעים מותחים עברו על כל הנוכחים, אך פתאום נפתחה הדלת כדי סדק צר, ועיניו של הצדיק בחנו את העומד בפתח.

כשזיהה רבי יעקב-יוסף כי האורח הוא רבי שניאור-זלמן, פתח מייד את הדלת לרווחה, ובפנים מאירות הזמין את אורחו להיכנס לחדרו, וסגר את הדלת בעדם.

שלוש יממות רצופות נועדו הצדיקים יחדיו, בלי שיצאו ממפתן החדר, וכל צורכיהם סופקו להם אל החדר פנימה. איש לא התוודע לפשר שיגם ושיחם, אך בני משפחתו של הצדיק שיערו כי אדם דגול ומוערך הוא רבי שניאור-זלמן, שהצליח לזכות להתייחסות נדירה כל-כך מרבי יעקב-יוסף, ובמיוחד בתקופת הסתגרותו.

בחלוף שלושת הימים יצא רבי שניאור-זלמן מן החדר ונפרד לשלום מן הצדיק, שנותר ספון בין כתליו. אך נסגרה הדלת מאחורי האורח, קידמה את פניו הרבנית, רעייתו של רבי יעקב-יוסף.

היא ציינה באוזניו את השתאותה מהיחס יוצא הדופן שהפגין כלפיו בעלה הצדיק, והחלה להפציר ברבי שניאור-זלמן כי יואיל לחזור ולהיכנס אל חדרו של הצדיק, וישפיע עליו לחדול מן ההסתגרות שכפה על עצמו.

"שאני אכנס אל הצדיק ואשפיע עליו לשנות את דעתו?", נרעד רבי שניאור-זלמן. "מי אני ומה אני שאקבל עליי משימה כזאת? אברך צעיר לימים, ואיך אעוץ עצות, בלי שנתבקשתי, לאדם הגדול והענק שבענקים הן בשנים הן בחוכמה?!".

באותו רגע פרצה הרבנית בבכי נרגש. "הבט נא", אמרה בדמעות, "ראה את בנותינו הבוגרות, שכבר הגיעו לפרקן זה כבר, ובעלי הצדיק אינו פועל כדי להכניסן לחופה. אינני יכולה עוד לשאת את צערן. אנא, דבר על ליבו שייאות לצאת ולעשות למענן".

"אבל כיצד אוכל לבוא אל הצדיק ולבקש לשנות את דעתו?", תהה באוזניה רבי שניאור-זלמן. "חושש אני שהצדיק יקפיד עליי ואנזק מכך!".

"אני מתחננת לפניך", התעקשה הרבנית. "מעודי לא ראיתי שבעלי חלק למאן דהו כבוד כזה כפי שכיבד אתכם. הוא בוודאי יטה אוזן לדבריך".

כאבה של הרבנית נגע לליבו של רבי שניאור-זלמן הצעיר. הוא חכך בדעתו כמה רגעים, ולבסוף החליט להתגבר על היראה שחש כלפי הצדיק, לסוב על עקביו ולנקוש שוב על הדלת.

רבי יעקב-יוסף חזר ופתח את דלת חדרו והזמין את רבי שניאור-זלמן פנימה. בתחילה הציע לפני רבי יעקב-יוסף שאלות בעבודת ה', וביקשו שיסייע לו לבררן. לאחר מכן ביקש מהצדיק את ברכת הדרך, וכשזו ניתנה לו, הפטיר לעברו כבדרך אגב: "הלוא יש לכם בנות בוגרות, מדוע אינכם פועלים כדי להכניסן לחופה?".

עננה עלתה על פני הצדיק. "ומה בידי לעשות למענן, כשאין בידי להוצאות החתונה ולמתן נדוניה?", תמה.

"במצב כזה", אזר רבי שניאור-זלמן עוז, "צריך לצאת מן הבית ולצאת למסעות בעיירות ישראל, ולקבץ כספים כדי שהבנות יוכלו להקים בית נאמן בישראל!".

"כיצד אוכל לעשות זאת!", קרא הצדיק בהתרגשות, "ותורה מה תהא עליה? כיצד אצליח לשקוד על תלמודי ועל שיעוריי הקבועים, אם אטלטל עצמי בנסיעות מייגעות?".

בתשובתו נקט רבי שניאור-זלמן את מטבע הלשון של חז"ל: "הלוא אמרו חכמינו (פסחים קיג,א): 'בתך בגרה – שחרר עבדך'. יש לפרש זאת כך – כאשר בתך בגרה וצריכה להיכנס לחופה, 'שחרר עבדך' – הנח את עבודת ה' שלך, ועשה למען בנותיך!".

חיוך האיר את פניו של רבי יעקב-יוסף. בפעם הראשונה זה זמן רב יצא מפתח חדרו, פנה אל בני הבית וציווה להכין את המרכבה, מפני שבדעתו לצאת לדרך, ולפעול למען שידוכי בנותיו, כפי שאמר לו רבי שניאור-זלמן.

(על-פי 'מגדל עֹז')

  לומדים גאולה

חיבור 'תוהו' ו'תיקון'

בספרי הקבלה והחסידות מוזכרים פעמים רבות המושגים 'עולם התוהו', 'עולם התיקון', 'שבירת הכלים'. עולמנו נקרא 'עולם התיקון', ומהות עבודתנו כאן לתקן את 'שבירת הכלים' שנגרמה ב'עולם התוהו' – ואז בעצם באה הגאולה.

הבריאה המוּכרת לנו, והעולמות הרוחניים הקשורים בה, מוגדרים שלב שני בהתהוות. למעלה מעולמנו זה (ובכלל זה גם למעלה מהעולמות הרוחניים השייכים אליו) ניצב עולם אחר, שהוא הראשון בסדר ההתהוות. מובן שאין הכוונה לעולם גשמי ומוחשי שהיה קיים קודם בריאת העולם הנוכחי. העולם הקודם לעולמנו הוא עולם רוחני עילאי, השונה לחלוטין במבנהו ובמהותו מעולמנו. זה עולם ה'תוהו', שקדם לעולם שלנו, המכונה עולם ה'תיקון'.

שבירת הכלים

ההגדרה של עולם התוהו היא 'אורות מרובים וכלים מועטים'. זה עולם שבו מאירים אורות אלוקיים עליונים ביותר, אולם אין להם כלי קיבול הולמים. כמו אדם שחש בתוכו אמת גדולה וחזקה, אך אין בו היכולת להבינה כראוי בכלי שכלו ולבטאה כלפי חוץ. מצב כזה באדם יוצר חוסר איזון, שעלול אף לסכן את שפיות דעתו. כך גם עולם ה'תוהו' הוא עולם בלתי־מסודר ובלתי־יציב, אף־על־פי שהאור האלוקי המאיר בו עליון ביותר.

בעולם זה אירעה – מה שמוגדר בקבלה – 'שבירת הכלים'. הואיל והאורות היו מרובים וגבוהים ואילו הכלים מועטים – הם נשברו. במילים אחרות: כל סדר הדברים הנכון השתבש. נוצרו ערבוביה ואי־סדר. ניצוצות אלוקיים עליונים ביותר נפלו למקומות שעל־פי הסדר הנכון לא היו צריכים להימצא בהם.

העולם שלנו נקרא עולם ה'תיקון', מכיוון שהוא אמור לתקן את השיבושים שנגרמו בעולם ה'תוהו'. כאן האורות מועטים, ולכן יש כאן העלם והסתר, אך לעומת זה הכלים מרובים. אותם אורות שמאירים בעולם – יש להם כלים הולמים, והדברים מונחים ומסודרים במקומם הראוי. בעולם ה'תיקון' יש גם התכללות והתמזגות של כל המידות, וכל הצדדים יחדיו יוצרים את המבנה השלם.

נשמות מ'תוהו'

ואולם בעולם ה'תוהו' יש בכל־זאת יתרון – האורות גבוהים ועליונים ביותר, לעומת 'עולם התיקון', שהאור האלוקי שבו מצומצם ומוגבל. על כן ירדו שתי נשמות מעולם ה'תוהו' אל עולם ה'תיקון'. אלה נשמותיהם של חנוך ומשה (רמז לכך בפסוק "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים" – שכבר התהלך בעולם ה'תוהו'; ועל משה נאמר "מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" – מעולם ה'תוהו', שבו מאירה מידת החסד המשולה למים). הם, מאחר ששורשם באורות העליונים של 'תוהו', יש בהם יותר התבטלות לאלוקות, ובכוחם להשרות את ההתבטלות לקב"ה בתוך עולם ה'תיקון'.

כך מוסבר הוויכוח בין משה לקב"ה בראשית שליחותו. משה טען: "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" – שורשי בעולם שבו אמנם יש אורות, אבל אין כלים. השיבו הקב"ה: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם" – מי נתן כוח שיהיו אורות בכלים? "הֲלֹא אָנֹכִי ה'" – הרי ממני בא כוח זה; ואם כן, "אָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ" – אתן לך את הכוח להלביש את האורות של 'תוהו' בכלים של 'תיקון'.

זו גם מעלתה של הגאולה האמיתית והשלמה, שבה יתמזגו שתי המעלות של עולם ה'תוהו' וה'תיקון': האורות יהיו עליונים ביותר, ובה בשעה יתלבשו בכלים הולמים, שימנעו מצב של 'שבירת הכלים'.

  חיים יהודיים

מילות התניא ריפאו את הלב

בדיוק לפני שנה עבר ר' עקיבא גרומן אירוע קשה: בנו, שמילי, תינוק בן שישה שבועות, ששכב בעגלה, נמחץ תחת שולחן שנפל עליו באולם אירועים, ונפטר למרבה הצער. הטרגדיה פערה חלל עמוק בלב ההורים השבורים וכל בני המשפחה.

ר' עקיבא ('קיבע' בפי חבריו), בן עשרים וחמש, תושב בית שמש, איש חסידות תולדות אברהם-יצחק, הוא זמר חתונות מצליח. הוא גדל במשפחה מוזיקלית, ומביא עמו פן מוזיקלי ייחודי. אחרי המכה הנוראה שניחתה עליו חש קושי להמשיך לשיר ולשמח.

התחבר לתניא

עוד בימי לימודיו בישיבה גילה את תורת אדמו"ר הזקן, רבי שניאור-זלמן מלאדי. "ספר התניא נגע בי", הוא מספר. "התחלתי ללמוד את שיעור התניא היומי, ועשיתי לעצמי קביעות ללמוד את התניא בעיון. במרוצת הזמן התחברתי כל-כך לתניא, עד שאיני יכול לחיות בלעדיו. הספר הזה חושף לפניך את צפונות הנשמה האלוקית ומדריך אותך בהתמודדות היום-יומית עם הנפש הבהמית. התניא חשף לפניי עולם חדש ומופלא".

יום אחד, אחרי המכה שספג, למד את הפרק 'להשכילך בינה', העוסק בהתמודדות עם סבל וייסורים. בעבר כבר למד את הפרק הזה , אבל הפעם קיבלו המילים משמעות מיוחדת: "אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו, וזהו עיקר האמונה... ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי". הוא קרא שוב ושוב את המילים המרטיטות וחש שהן מרפאות את הפצע העמוק שנפער בליבו.

שינוי נקודת המבט

"אחרי הטרגדיה", מספר עקיבא, "חבר טוב הציע לי לבצע שיר מיוחד לעילוי נשמתו של בני. הרעיון היה טוב, וחשבתי שאעשה זאת בבוא הזמן. כשקראתי את מילות התניא החלטתי שאלה יהיו מילותיו של השיר".

ואכן, בימים האלה השיק עקיבא את השיר, וזה זכה מייד להאזנות רבות ולשרשרת תגובות. את הלחן כתב מוטי אילוביץ', על העיבוד הופקד משה לאופר, ועקיבא מבצע את השיר לצד מקהלת מלכות. "כל מי שלומד את הפרק הזה מקבל מבט שונה לגמרי על החיים", אומר עקיבא. "המילים הקדושות נותנות כוח להתמודד עם סבל וקשיים, ולהאמין באמת שהכול טוב".

מסר בן שמונה מילים

והוא מוסיף: "המילים האלה שינו את נקודת הראות בתוכי. עברתי בעצמי טרגדיה קשה, ואני רואה הרבה סבל בפעילותי לשמח חולים או אסירים. אבל הפרק הזה החדיר בי את ההכרה שאין רע יורד מלמעלה. ברגע שאתה משנה את דרך ההסתכלות, הכול נראֶה אחרת. ההתמודדות נעשית קלה יותר".

זמן קצר חלף מאז השקת השיר והתגובות זורמות. "לא האמנתי שאקבל כל-כך הרבה משובים", הוא אומר. "אנשים אומרים לי שגם אצלם שינו המילים האלה את זווית הראייה. היו שסיפרו כי פתחו את המקור בתניא, והדברים חיזקו אותם מאוד. המסר שלי לקוראים הוא בן שמונה מילים: לִמדו את הפרק. זה ישנה לכם את החיים".


הכוח להאמין שהכול טוב. עקיבא

  פינת ההלכה ומנהג

שם האב או האם

שאלה: כשקוראים לאדם לעלות בתורה או כשמברכים אותו, וכמו-כן בנוסח מצבה ובנוסח הזכרת נשמות, האם יש להזכיר את שם אביו או את שם אימו?

תשובה: למנהג האשכנזים קוראים אדם לעלות לתורה (וגם מברכים אותו אחר-כך) בשמו ושם אביו. וכתבו האחרונים שחלילה מלשנות מנהג זה. הדבר מתאים לכלל שהשתייכות לשבט (כוהן, לוי, ישראל) נקבעת על-פי האב; בספר במדבר מוזכרים כל ראשי שבטי ישראל בשם האב; וכן בשטרות, הנכתבים על-פי ההלכה, כותבים בכל עדות ישראל הן לגבר הן לאישה את שם האב.

ברוב קהילות הספרדים נהוג שלא לקרוא לעולה בשמו (שלא יעבור על דברי חז"ל במי שקוראים לו ואינו עולה), ומברכים אותו בשמו ושם אימו.

בזוהר נאמר שכאשר מתפללים לרפואת אדם מזכירים אותו בשם אימו, ככתוב (תהילים פו,טז): "והושיעה לבן אמתך" (ואולם בעל ה'הפלאה' כתב בשם חז"ל שזאת רק בתפילות לבריאות הגוף, אבל בתפילות לעליות הנשמה מזכירים את שם האב). כשהזכרתי לפני הרבי אנשים שנפטרו, ביקש את שם האב.

ב'הזכרת נשמות' (כנהוג בקהילות אשכנז בשלושת הרגלים וביום הכיפורים) מנהג חב"ד להזכירם בשם האם, וכך נוהגים הספרדים בנוסח ה'השכבה'. ויש המזכירים בשם האב. ויש המזכירים את שני ההורים.

גם בנוסח המצבה כותבים למנהג האשכנזים את שם הנפטר/ת ושם האב, ולמנהג הספרדים שם האם. במצבות הרבניות של אדמו"רי חב"ד מוזכרים שני ההורים.

מקורות: שבת סו,ב. זוהר ח"א פד,א. שו"ע או"ח סי' קלט ס"ג, רמ"א ונו"כ, פסקי תשובות, וש"נ. פנים יפות ס"פ בהעלותך. נטעי גבריאל הל' אבילות ח"ב פס"ו ס"ו ופע"ט סי"ד, וש"נ. שלחן מנחם ח"א סו"ס צ. אוצר מנהגי חב"ד, יו"כ, עמ' רכג. ילקוט יוסף, ביקו"ח ואבילות עמ' תקלו. ספר 'ימי חב"ד'.

  מושג ברגע

הרמב"ם

כ' בטבת הוא יום הסתלקותו של הרמב"ם (בשנת דתתקס"ה - לפני 814 שנים).

רבי משה בן-מימון נולד בקורדובה שבספרד. אביו, רבי מימון, היה דיין הקהילה. בהיותו ילד נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה, ואחרי מסע נדודים של כעשר שנים הגיעה לעיר פאס שבמרוקו.

כעבור שנים עלה הרמב"ם לארץ ישראל, אך לא האריך לשבת כאן וירד למצרים, שבה חי עד פטירתו. עם זה ביקש לקוברו בארץ ישראל, וקברו שוכן בטבריה.

הרמב"ם כתב ספרים רבים, והמרכזי שבהם הוא 'היד החזקה' - על שם י"ד חלקיו - שבו תמצת את כל הלכות התורה. ספרו של הרמב"ם נלמד על-ידי המוני בית ישראל במסגרת לימוד 'הרמב"ם היומי', שתיקן הרבי מליובאוויטש.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)