חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1668 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויחי, י"ג בטבת ה'תשע"ט (21/12/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1668 - כל המדורים ברצף
מטריית המגן השמימית
חדש על המדף
משל השועל שנותן כוח
יהודה
קל וחומר
תוכחה מכוונת
השידוך הראוי
חישובי הקיצים
התאונה הולידה מפעל חיים
צוואה לפני הפטירה

מס' 1668, ערב שבת-קודש ויחי, י"ג בטבת ה'תשע"ט (21.12.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מטריית המגן השמימית

בשנה האחרונה סיכלו כוחות הביטחון 480 פיגועי טרור ביהודה ושומרון. מה קרה שבעת האחרונה הצליחו המחבלים במזימותיהם?

הפיגועים הרצחניים של השבועיים האחרונים עוררו מחאה חריפה על מצב הביטחון המתערער. אין לב שלא התכווץ על הירצחו של תינוק שטרם זכה להיוולד, ועל נפילתם של שני חיילים צעירים הי"ד. ועם זה, לא נכון לבחון את המציאות על-פי מידת הצלחתם של המחבלים.

עברו עלינו שבועות וחודשים שבהם מצב הביטחון לא פתח מהדורות. עסקנו בעניינים חשובים הרבה יותר – פרשת המעונות, למשל. אבל באותם ימים ממש ניסו המחבלים להוציא אל הפועל פיגועי תופת קשים ביותר. ראש השב"כ חשף כי בשנה האחרונה סיכלו כוחות הביטחון 480 פיגועי טרור ביהודה ושומרון.

אתם קולטים את משמעות המספר המחריד הזה? לו היו מצליחים במזימותיהם, היו מתרחשים כאן יותר מפיגוע רצחני אחד בכל יום (ישמור ה'). כוחות הביטחון עושים לילות כימים לסיכול ההתארגנויות האלה, אבל אין ספק שיש כאן יד אלוקית השומרת על עם ישראל והמפירה את עצת אויבינו.

לא יישן שומר ישראל

בני-אדם נדרשים לפעול בכלים הארציים והטבעיים, אבל ההצלחה תלויה בברכת שמים. יש הקוראים לזה מזל. אנחנו קוראים לזה השגחה עליונה. כשיש ברכה וסיוע מלמעלה – המאמצים הטבעיים נוחלים הצלחה, לפעמים למעלה מדרך הטבע. ואילו בהעדר ברכת שמים, גם התכנית הטובה ביותר עלולה להשתבש ולהסתיים בכישלון.

סיכול 480 פיגועים בשנה – זו הצלחה על-טבעית לגמרי, המעידה על השמירה שאבינו שבשמים שומר ומגן עלינו. לפנינו המחשה פלאית של הפסוק "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". זו 'כיפת הברזל' האמיתית שהבורא פורש על עמו, כנגד מזימות אויביו.

את מטריית המגן הפלאית הזאת ראינו במלחמת המפרץ. 39 טילי הסקאד נורו מעיראק במהלך המלחמה וכוּונו למרכזי אוכלוסייה צפופים, ובכל-זאת הפגיעות בנפש היו מעטות בלבד. בתקשורת פורסמו סיפורים מדהימים על טילים שהתפוצצו ומוטטו מבנים שלמים, ומן ההריסות יצאו משפחות בפגיעות קלות יחסית. היו טילים שחדרו לתוך בניינים ולא התפוצצו. מי שלא הבין את גודל הנס קיבל המחשה כאשר טיל סקאד עיראקי יחיד שוגר למוצב אמריקני בדהראן שבערב הסעודית, וגבה 28 הרוגים.

לדחות בבוז

ההצלחות שזכו להן המחבלים בעת האחרונה צריכות לעורר בנו מחשבה. המציאות מוכיחה, שבכל פעם שנשמעו דיבורים (ועל-אחת-כמה-וכמה מעשים) על נסיגות מחבלי ארץ ישראל ומסירת שטחים לערבים – גאו הפיגועים. כך היה אחרי הסכמי אוסלו. כך היה אחרי ועידת קמפ-דייוויד השנייה. כך היה אחרי ההודעה על ה'התנתקות' מרצועת עזה.

וכך, למרבה הצער, קורה עכשיו, כאשר בחוצות הערים מתנוססים שלטי ענק הקוראים לעוד ועוד נסיגות ולהקמת מדינת טרור בלב ארצנו. במימון זר עושים פה תעמולה הזויה, המנוגדת לכל היגיון, שמטרתה לשכפל את ה'הצלחה' האדירה של הנסיגה מרצועת עזה אל חבלי יהודה ושומרון, כדי שכל בית בישראל יהיה מאוים בטילים כיישובי עוטף עזה.

למרבה הצער מתברר שעצם הדיבורים האלה פוגעים בהגנה השמימית על עם ישראל. עלינו לדחות בבוז את כל דברי ההבל האלה, ולהבהיר שזו ארצנו ונחלתנו, ולא נזוז מכאן לעולם.


דיבורי הנסיגה פוגעים בהגנה השמיימית על עם ישראל. הפיגוע בעלי (צילום: דוברות מד"א)

  ספרים

תורה אור המבואר
מאת רבי שניאור-זלמן מלאדי
בהוצאת מעיינותיך וקה"ת

מאמרי חסידות נבחרים מתורה אור ולקוטי תורה לחנוכה ופורים, עם ביאור שווה לכל נפש. 392 עמ'. טל' 039606018 ובאתר ayeca.shop. 

אוצרות רבנו בחיי
מאת הרב אילן-חיים פור
בהוצאת המחבר

תמצית מתורתו של רבנו בחיי, מסודרת לפי נושאים וערכים. בחלקו השני של הספר מוגש מפתח מפורט. 234 עמ'. טל' 0527205051.

החי במקרא
מאת אלישבע דיין
בהוצאת המחברת

כרך שני, העוסק בחסרי החוליות שבמקרא. הספר מציג סקירה של כל אחד ואחד משמות בעלי החיים האלה המוזכרים במקרא, על-פי 'מסורת זיהוי'. 202 עמ'. טל' 0526778534.

אבולוציה במבחן
מאת הד"ר שלמה קאפח
בהוצאת טקסט רץ

מהדורה חדשה ומעודכנת של הספר המעמיד את תאוריית האבולוציה וגיל העולם במבחן. 322 עמ'. טל' 039111444 או https://textratz.co.il.

  שלחן שבת

משל השועל שנותן כוח

בפרשתנו התורה מספרת כי יעקב אבינו השתחווה לפני בנו יוסף (בראשית מז,לא): "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה". רש"י מסביר מדוע השתחווה יעקב לבנו: "תעלא בעידניה סגיד לי" [=השועל, כששעתו מצליחה, השתחוֶוה לפניו].

בהמשך רש"י רואה צורך להסביר שוב את הכבוד שיעקב נותן לבנו, אך הפעם הוא מסביר זאת בניסוח אחר. על הפסוק (מח,ב) "הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" רש"י מפרש: "אמר, אף-על-פי שהוא בני, מלך הוא. אחלוק לו כבוד. מכאן שחולקין כבוד למלכות". מה הצורך לפרש זאת שוב, ולמה בשני המקומות ניתן הסבר שונה?

מטרת השבועה

ההסבר טמון בשאלה גדולה המתעוררת למקרא הפסוקים. כאשר יעקב ביקש מיוסף להעלותו ממצרים ולקוברו במערת המכפלה, השיב לו בנו: "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ", אך יעקב לא הסתפק בכך וביקש שיוסף יישבע לו שכך יעשה, ויוסף נשבע. האוּמנם חשד יעקב ביוסף שישתמט מהבטחתו ולכן ביקש ממנו להישבע על כך?

המפרשים מסבירים שהשבועה נועדה בעבור פרעה. רצונו של פרעה היה שיעקב ייקבר במצרים, ורק מפני שידע כי יוסף כבול בשבועה לאביו, נאלץ לאפשר את קבורתו בארץ כנען. אבל רש"י אינו רואה צורך להסביר בכך (בפסוק זה) את בקשת השבועה, ומזה נראה שהוא סבור בפשטות כי השבועה נועדה בעבור יוסף עצמו ולא בעבור פרעה.

כוחות מיוחדים

אלא שבקשת השבועה הייתה מפני שיוסף היה צריך חיזוק מיוחד כדי למלא אותה. אמת, יוסף היה המשנה למלך והאיש החזק במצרים, אך מעליו עמד פרעה. יעקב ידע כי פרעה רוצה כי ייקבר במצרים, והדבר יעמיד קושי לפני יוסף. לכן השביע אותו, כדי לנסוך בו כוחות מיוחדים, בהיותו מחויב לשבועתו.

כחלק מהפעולה לחזק את יוסף השתחווה אליו יעקב אביו. הוא ביקש לעורר בלב בנו את מידת ההתנשאות, שיוסף יחוש 'מלך' ויתמלא תעצומות נפש לעמוד איתן מול התנגדותו של פרעה. עניין זה משתקף במשל השועל: השועל מטבעו אינו מלך, אלא 'השפל שבחיות'. ועם זה, כאשר שעתו מצליחה והוא נעשֶה מלך – יש להשתחוות לפניו. וכך גם יוסף נחשב 'שועל' לעומת אביו, אך בשעה זו –  עליו להיות מלך.

צריך התחכמות

הזכרת השועל נושאת עמה עוד מסר, בהיותו 'פיקח שבחיות'. יעקב ביקש לרמוז ליוסף שעליו לנהוג בהתחכמות יתרה, כדי להבטיח את קבורתו בארץ כנען, בדרך שתמנע מלכתחילה את האפשרות להתנגד לכך.

לעומת זה, הפסוק "ויתחזק ישראל" עוסק במתן כבוד בלבד ליוסף, בלי מטרה נוספת. לכן שם רש"י מציין את הקושי: "אף-על-פי שהוא בני", והיא משיב על כך – "מלך הוא... מכאן שחולקין כבוד למלכות". שם אין צורך במשל השועל, אלא בהסבר על מתן הכבוד בלבד.

(ליקוטי שיחות, כרך לה, עמ' 211)

  מן המעיין

יהודה

ניצחון בלי נשק

בברכות יעקב ליהודה מצויות כל אותיות הא"ב, חוץ מהאות ז'. ללמדנו שמלך המשיח, שיקום מבניו של יהודה, לא ינצח בדרך הטבע, על-ידי כלי זין.

(רבנו בחיי)

סוד המלכות

"יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט,ח). יהודה הוא מקור מלכות בית דוד. 'אתה' רומז למלך מלכי המלכים, הקב"ה. "יהודה אתה" – המלך צריך להיות בטל בתכלית הביטול לקב"ה, ואז "יודוך אחיך" – כשהמלך בטל לקב"ה ובני העם בטלים למלך, נמצא שהעם בטל לקב"ה.

(אור התורה)

אימה על השונאים

"ידך בעורף אויביך... לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט,ח-י). קדימת "ידך בעורף אויביך" ל"לא יסור שבט מיהודה" רומזת שכבר קודם ביאת המשיח, עוד בזמן הגלות, נזכה למצב שייפלו אימה ופחד על שונאינו.

(הרבי מליובאוויטש)

התחזקות אחרי הירידה

"כרע-רבץ כאריה, וכלביא מי יקימנו" (בראשית מט,ט). יעקב אבינו מספר את שבחו הגדול של יהודה, שגם אחרי ש"כרע" – גם אחרי מעשה תמר, באה לו התחזקות – "רבץ כאריה", הוא ידע לקבל את הירידה ולהתגבר עליה.

(רבי חנוך מאלכסנדר)

עלייה מהדלות

הדבר רמוז בשם 'יהודה', שיש בו אותיות שמו של הקב"ה בתוספת האות ד'. ללמדנו שגם כאשר שרויים במצב של ירידה, של דלות, ה' נמצא עם האדם ובכוח זה האדם יכול תמיד לחזור ולעלות.

(שפת אמת)

רמז למשיח

"עד כי יבוא שילה, ולו יקהת עמים" (בראשית מט,י). פסוק זה רומז למלך המשיח שהוא בא ומקהה את שיניהם של אומות העולם.

(בראשית רבה)

לבוש לנשמה

"כיבס ביין לבושו" (בראשית מט,יא). מכל מצווה שהאדם עושה נעשֶה לבוש לנשמתו, שתהיה צרורה בצרור החיים את ה'. אך המשכת קדושה עליונה זו תלויה בשמחה של מצווה דווקא. זהו שרמז הכתוב "כיבס ביין לבושו" – יש להקפיד שלבושי המצוות יהיו מכובסים ב'יין', המסמל שמחה.

(תורה אור)

שמחה של מצווה

הדרך להגיע ל'יין', שמחה של מצווה, היא על-ידי לימוד פנימיות התורה – 'יינה של תורה'. הלימוד וההתבוננות בהשגה אלוקית מעוררים בליבו של אדם אהבת ה', ואהבה זו מתבטאת בקיום מצווה בשמחה גדולה ובחיות רבה.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

  אמרת השבוע

קל וחומר

לילה חורפי אחד, בשעה מאוחרת, נשמעו פתאום דפיקות בדלת ביתו של רבי פינחס הלוי איש הורוויץ, בעל ה'הפלאה', שישב והגה בתורה. הצדיק פתח את הדלת ואל הבית נכנס יהודי רועד מקור. מיהר הרב להגיש לו משקה חם וארוחה משביעה.

האיש התנצל על שהעז לדפוק בדלתו של הרב: "סוחר אני והנני בדרכי אל היריד, וסופת השלגים תקפה אותי בהיותי בדרך". הרב הרגיע אותו, והאיש הוסיף: "הנה אתם רואים שעולם הזה אין לי, האם לפחות יהיה לי עולם הבא?".

השיב הצדיק בחיוך: "ומה העולם הזה, שאתה טורח כל-כך למען השָגתו, עדיין לא השגְתו; העולם הבא, שלא התייגעת בעבורו כלל – איך תרצה להשיגו!"...

  פתגם חסידי

תוכחה מכוונת

"כשאני משמיע דברי תוכחה – אינני מכוון את דבריי לאדם מסוים, אבל אם מישהו חושב שדבריי כוּונו אליו – הוא צודק; אכן אליו כיוונתי" (רבי מנחם-מענדל מקוסוב)

  מעשה שהיה

השידוך הראוי

שאלה הלכתית גדולה התעוררה על כשרות המקווה בעיר סובוטיצה (סובוטישט) שבסרביה. השאלה החמורה איימה לפסול את כשרות המקווה, והקהילה היהודית הייתה קטנה ודלה מכדי להשקיע את הכספים שהיו דרושים לתיקון התקלה.

פרנסי הקהל תלו את יהבם במרא דאתרא, רבי ישראל שויֶר, שכוּנה 'רבי ישראל הרואה', על היותו בעל רוח הקודש. ואולם הוא הבהיר להם שאין בכוחו להכריע בשאלה סבוכה זו, ויש להביאה לפתחו של אחד מגדולי פוסקי הדור, המסוגל ליטול על כתפיו את ההכרעה.

בני הקהילה פנו אל ה'חתם סופר' וביקשוהו לבוא לסובוטיצה, לחוות את דעתו באשר לתקלה במקווה. התרגשות רבה אפפה את הציבור למראה דמותו ההדורה של הגאון באה בשערי העיר. אחרי קבלת הפנים המכובדת ניגשו כולם לעניין שלשמו הוזעק ה'חתם סופר'.

בני הקהילה עקבו בעניין אחר תנועותיו. רגעים ארוכים התכופף והביט מקרוב במבנה המקווה. שולי בגדיו הוכתמו בבוץ, אך הגאון לא חס על כבודו, אלא אף נשכב מלוא קומתו ארצה, כדי להיטיב לבדוק את הפגמים שהעמידו את כשרות המקווה בספק.

"שמעו נא", פנה ה'חתם סופר' אל המרא דאתרא ואל נכבדי הציבור, וניער את הלכלוך שדבק בכפות ידיו. "לכתחילה, כדי שהמקווה יהיה מהודר בלי עוררין, היה ראוי לבצע בו תיקון מסוים. ואולם הדבר כרוך בשיפוץ מורכב, שיגרור הוצאות מרובות, וידה של קהילתכם הקטנה בוודאי איננה משגת לממן זאת. לכן אני פוסק שהמקווה כשר וראוי לשימוש כפי שהוא. יכולים אתם להשתמש בו בלב שקט".

ימים חלפו. זמן רב אחרי אותו ביקור נזדמן רבה של סובוטיצה למקום שבו נכח גם ה'חתם סופר'. הגאון התעניין מה עלה בגורל המקווה שבחן. חיוך עלה על פני הרב. הוא סיפר ל'חתם סופר' בהתפעלות על יהודי מתושבי המקום, אדם מבוגר, שאחרי עזיבתו של ה'חתם סופר' את המקום ניגש אל הרב, והתעניין בדבר עלויות השיפוץ שעליו דיבר ה'חתם סופר'.

כששמע את הסכום הנקוב הביע נכונות לתרום את כולו. "אבל כל זה בתנאי", הוסיף ואמר, "ששמי לא יתפרסם בין הבריות". בתחילה ניסה הרב להניאו מהמעשה, ביודעו שהכסף הוא בוודאי החסכונות שחסך לעת זיקנה. "הלוא ה'חתם סופר' קבע כי המקווה כשר", ניסה לשכנעו. ואולם האיש עמד על רצונו כי התיקון יתבצע בכספו. וכך היה. המקווה בא על תיקונו לשמחת הכול.

למשמע הדברים אורו עיניו של ה'חתם סופר'. הוא שיבח את האיש האלמוני על מעשה התרומה, והוסיף ואמר: "יהודי שעשה מעשה נאצל כל-כך – הייתי מוכן לבוא עמו בקשרי השידוכין!".

עבר עוד פרק זמן, ושוב נפגשו הרב שויֶר וה'חתם סופר'. הפעם זה היה במעיינות המרפא שבעיר פיישטיאני. גם הפעם נסבה שיחתם על המקווה המשופץ, וה'חתם סופר' שב והביע את הערכתו המיוחדת לתרומתו של אותו יהודי אלמוני. גם הפעם חזר על הצהרתו כי יהיה מוכן להשתדך עם אדם שכזה.

הפעם בא הרב מוכן. "דעו נא", פנה אל ה'חתם סופר', "כי בנו של אותו יהודי לומד בישיבתכם, בפרשבורג. שמו אליהו בן ר' מנחם-מנלי קורניצר. אין לי ספק שזה יהיה שידוך הולם בעבור בתכם גיטל שתחיה".

הבת, גיטל, הצטנעה ונחבאה אל הכלים, אך הכול ידעו כי היא אישיות מיוחדת במינה. צדקתה ומידותיה התרומיות יצרו לה ברבות השנים הילה השמורה לצדיקים וקדושים בלבד. אביה היה מכנה אותה 'ילדתי הקדושה'. המפליגים בשבחה השוו את גדולתה לזו של אחיה, ה'כתב סופר', בכבודו ובעצמו.

בו במקום החל ה'חתם סופר' לקדם את הצעת הנכבדות הזאת. אכן, בתו גיטל כבר הגיעה לפרקה, וראוי לבחור לה חתן הראוי לה. באיגרת ששיגר מפיישטיאני אל חותנו, רבי עקיבא איגר, בח"י בתמוז תקצ"א, בישר ה'חתם סופר' על דבר השידוך שנרקם:

"ואבשר טוב וברכת מזל טוב, כי פה נגמר ונכתבו תנאים בתי הכלה גיטל תחיה עם אחד מתלמידַי, הלומד בישיבתנו, שמו הבחור הר"ר אליהו בן נגיד אחד שמו הר"ר מנלי מק"ק סאבטיש, והוא יחיד לאביו ואמו הישישה".

התלמיד עדיין היה צעיר לימים, אולם ה'חתם סופר' חזה את עתידו כגדול בישראל, כפי שהוא מוסיף וכותב לחותנו: "מוכשר להיות מופלג בתורה בעזרת ה' יתברך, והוא ירא שמים ושוקד יומם ולילה על דלתי התורה".

שמחת הנישואין התקיימה בל"ג בעומר תקצ"ב. לבני הזוג נולדו שישה בנים, שגדלו להיות תלמידי חכמים, והמשיכו את השושלת המפוארת של משפחת סופר.

את זכותה בהעמדת דור ישרים מבורך זקף נכדהּ של הרבנית גיטל לזכות צניעותה המופלגה, עד שבצעירותה התפללה כי יוסר חינהּ מעליה. אביה ה'חתם סופר' בירכהּ על כך ואמר: "תזכי לבן מאיר עיני ישראל בתורתו וצדקתו". ואכן, זכתה הרבנית שבנה-בכורה הוא רבי עקיבא קורניצר, שהיה גדול בישראל ומופת לרבים.

 (על-פי 'הדרת מרים')

  לומדים גאולה

חישובי הקיצים

הגמרא (פסחים נו,א) אומרת שיעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ (מועד הגאולה) ונסתלקה ממנו השכינה. מהמקורות עולה כי זמן הקץ הוא מן הדברים המכוסים והנסתרים. הגמרא (סנהדרין צז,ב) אף אומרת: "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", וכך פסק הרמב"ם להלכה (הלכות מלכים פרק יב, הלכה א): "לא יחשב הקיצין".

אחד ההסברים להעלמת הקץ הוא, שאילו היה הקץ נאמר בפירוש, לא היה אפשר לזרז את הגאולה, אלא היא הייתה חייבת לבוא במועד שנקבע ולא קודם לכן. לכן אין רשות לגלות את הקץ, ומכיוון שהוא לא נתגלה בעולם הזה, אין הוא מאלץ את המציאות, וכך הדבר נתון בידינו.

סיבות לגילוי

אך למעשה מובאים בתורה קיצים בשפע. באותה סוגיה בגמרא, שבה נאמר "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", מובאים כמה וכמה קיצים. כמו-כן הובאו קיצים בספרי גדולי ישראל בכל הדורות. יתרה מזו, הרמב"ם עצמו, שפסק: "לא יחשב הקיצין", מגיש חשבון של קץ (ב'איגרת תימן')!

את ההסבר יש למצוא בנימוק הגמרא: "שהיו אומרים, כיוון שהגיעה עת הקץ ולא בא, שוב אינו בא". מכאן נראה שסוגיית חישובי הקיצים אינה חד-משמעית, אלא תלויה בנסיבות: כשיש חשש שקץ שלא יתגשם יערער את האמונה – הדבר אסור; ואולם כשיש צורך לעורר בעם תקווה לגאולה, הדבר מותר.

הרמב"ן (ספר הגאולה, השער הרביעי) מביא כמה טעמים לגילוי קץ על-פי חישוביו. תחילה הוא אומר שהאיסור הוטל רק על הדורות הראשונים, שהיו רחוקים מן הגאולה, ולוּ היו מגלים אז את הקץ, היה הדבר גורם חלישות בעם ישראל. ואולם מאחר "שאנחנו קרובים מהם לקץ... אולי בטלה הגזירה שנגזרה עליו להעלים אותו". עוד הוא אומר שגילוי הקץ נאסר כאשר הדבר עלול להכשיל את הרבים, ואילו הקץ שהוא מגלה יש בו לחזק ולהביא "תוספת טובה ונחמה". לבסוף הוא מציין כי האיסור הוא רק באמירת קץ ברור ומוחלט, שזה דבר שרק נביאים רשאים לאומרו, אבל הקץ שהוא כותב נאמר בדרך של "דברי שמא ואפשר" ולא כדבר ודאי ומוחלט.

כשכבר קרובים

האברבנאל (מעייני הישועה, מעיין א, תמר ב) סבור שחז"ל גינו את מי שמחשב את הקץ על-פי הכוכבים והמזלות, "אבל לא גינו חכמים בדבריהם מי שיחקור ויבין את הקץ מתוך דברי הנביאים ומדברים ברוח הקודש, כי כה היה משפטם כל הימים לתת אותות ומופתים לדור שבן-דוד בא בו". לעצם העניין הוא טוען, שהשאיפה לדעת את הקץ מבטאת תשוקה אמיתית ונכונה לביאת המשיח, ולכן מצאנו בגמרא שכאשר אליהו הנביא התגלה למי מחכמינו היו שואלים אותו מתי יבוא המשיח. עוד הוא אומר כי הקץ נסתם מהדורות הראשונים, אבל כאשר מתקרבים לזמן הגאולה – "יפתח ה' את אוצרו הטוב, והעם ההולכים בחושך... יראו מה שלא ראו הראשונים".

רבי מאיר-ליבוש מלבי"ם (מחבר פירוש מלבי"ם על התנ"ך) הביא על כך משל מילד שאביו לקחו עמו במסעו לעיר הירידים לייפציג. כשאך יצאו מעיר מגוריהם והילד התחיל לסבול מטלטולי העגלה, שאל את אביו מתי כבר יגיעו ללייפציג. גער בו האב: 'מה אתה שואל שאלה של שטות?!'. יום אחד, אחרי נסיעה ממושכת, שאל האב את העגלון אם הם כבר קרובים ללייפציג. התפלא הילד: 'הרי אמרת שזו שאלה של שטות!'. צחק האב: 'כשאך יצאנו לדרך זו הייתה שאלה של שטות, אך עתה השאלה במקומה עומדת'. כך סיים המלבי"ם: "ודאי בתחילת הגלות אסרו חז"ל לחשב קיצים... אבל כעת, שאנו עומדים כבר תחת 'לייפציג', שפיר מותר וראוי לשאול שאלות כאלה" (הובא ב'אם הבנים שמחה', פרק ב, סימן כא).

  חיים יהודיים

התאונה הולידה מפעל חיים

צפצופי מכשיר קשר היו רעשי הרקע של השיחה עם ר' נתי צישינסקי. "איפה אתה עכשיו?", מברר נתי וסוגר פרטים בזריזות. "סליחה", הוא אומר וחוזר אלינו.

שעה קלה אחרי צאת השבת חייגנו למספר הקווי של 'עזר לחיים', ארגון המסייע לחולים ולבני משפחותיהם, והגענו אל המנהל. בלי עוזרים ובלי 'משרדינו סגורים כעת'. נתי מחייך מעברו השני של קו הטלפון: "באמת רציתי פעם אחת לפנות אליכם ולבקשכם לכתוב על הפעילות שלנו"...

שלוש-מאות נהגים

צישינסקי (33) הוא חסיד גור, תושב בני-ברק. שבע שנים הוא מפעיל את הארגון שנולד בעקבות פציעתו של חבר בתאונת דרכים. "כשהלכנו לבקרו הבחנו שיש דבר שמכאיב לחולה הרבה יותר מהכאב הפיזי", הוא מספר. "זה הקושי הלוגיסטי של בני המשפחה לבקרו ותחושת הבדידות באשפוז. בסיום הביקור אמרתי לחבריי שחייבים לעשות משהו".

ונתי קם ועשה: "שאלתי כמה חברים אם יוכלו להסיע חולים ובני משפחותיהם למרכזים  הרפואיים, והם נענו. השאר היסטוריה. כיום יש לנו כשלוש-מאות נהגים מתנדבים". נתי מדגיש שהפעילות מתקיימת באזור המרכז, בשאיפה להתרחב לכל רחבי הארץ, "גם מי שפונים אלינו מאזורים אחרים מקבלים מענה אנושי, ולעיתים אנחנו מפנים אותם למתנדבים המתגוררים בסמיכות אליהם".

מורה לחיים

כל פנייה שמגיעה לארגון משוגרת בהודעה קולית למאות המתנדבים, והראשון שפנוי מוזנק לנקודה המבוקשת. נתי עצמו יושב במוקד במקצת שעות היום. ומתברר שאין זה עיסוקו המרכזי. "אני מורה בחדר גור בירושלים", הוא מפתיע, "מפעל 'עזר לחיים' הוא התנדבותי לגמרי".

בעת האחרונה הארגון השיג אמבולנס. "במרוצת השנים פנו אלינו נכים וביקשו סיוע תחבורתי, ונאלצנו להשיבם ריקם", מסביר נתי. "עכשיו אנחנו יכולים לעזור גם להם". הארגון גם מסייע בהבאת שמחה לחולים. "לא פעם מספרים לנו על חולה שאינו מוכן לקום מהמיטה, או שמצב רוחו שפוף. אנחנו מזניקים אליו זמרים ונגנים, בהתנדבות מלאה גם מצידם, ופשוט מרוממים את רוחו".

מתנדבים וסיפורים

איך מממנים את כל הפעילות הזאת? "אני לא אדם שמגייס כספים", אומר נתי. "בהתחלה הוצאתי מכיסי אלפי שקלים. כיום, עם התרחבות הפעילות, יש ברוך השם תרומות שמתקבלות מדי פעם בפעם".

השיחה נקטעת שוב ושוב. הקריאות אינן פוסקות. פעילי הארגון חווים סיפורים מרגשים. "בחנוכה האחרון", הוא משתף בסיפור טרי, "ערכנו מסיבת חנוכה ליהודי בן תשעים. נכדיו סיפרו לנו שהוא לא מסכים לרדת ממיטתו. אחרי שבאנו ושימחנו אותו, האיש פשוט התעורר לחיים".

נתי מפנה באמצעותנו קריאה: "אני קורא לבעלי רכב להתנדב אצלנו, וכמובן למאושפזים ולבני משפחותיהם – אם אתם מתקשים בהסעה, פנו אלינו (טל' 033-730440), ונעשה הכול לסייע".


הסעה שמביאה שמחה. נתי ו'עזר לחיים'

  פינת ההלכה ומנהג

צוואה לפני הפטירה

שאלה: האם יש תוקף מיוחד לבקשתו של אדם לפני פטירתו או בצוואתו?

תשובה: עיקר התוקף הוא מוסרי – בעניינים שבהם בכוח האב או האם לצוות על ילדיהם (מכוח מצוות חינוך, או מצוות כיבוד אב ואם). בדבריהם בשעת הפרידה מהם ו/או בצוואה כתובה יקיימו את האמור על אבינו הראשון, אברהם (בראשית יח,יט): "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

על כל אדם לצוות בלשונו ובסגנונו, ולפי מצבם הרוחני של הצאצאים, לשמור את דרך ה', הן בין אדם למקום הן בין אדם לחברו. יש דברים שעליהם אפשר לצוות בשעה זו במיוחד.

בענייני אבלות – מי שציווה שלא להספידו שומעים לו, אבל אם ציווה שלא לקרוע בגד, ושלא לנהוג 'שבעה' ו'שלושים', או שלא לומר קדיש – אין שומעים לו (ובין השאר נימקו שכעת נמצא הנפטר בעולם האמת ויודע את מעלת אמירת קדיש). אבל בענייני אבלות של י"ב חודש (שהם מיוחדים לאבלים על ההורים), שומעים לו.

עיקר התפקיד המשפטי של הצוואה (או של הציוויים קודם הפטירה) הוא בענייני הירושה, וכן כשאדם רוצה לתת חלק מכספו לצדקה. בצוואה הנעשית כאשר האדם בריא יש להתייעץ עם דיין מומחה באשר לניסוח ההלכתי ובאשר לעריכת 'קניין' שייתנו תוקף לצוואה (יש ציוויים הניתנים על-פה לפני הפטירה, המקבלים תוקף גם בלי 'קניין').

חשוב שהאדם ידאג בצוואתו – ובפרט באופן החלוקה – שישכון שלום גם אחרי פטירתו בין כל הצאצאים והיורשים.

מקורות: סנהדרין מו,ב. טושו"ע, רמ"א ונו"כ, יו"ד סי' שדמ ס"י. גשר החיים ח"א עמ' מא. נטעי גבריאל הל' אבילות ח"א פנ"א ס"ח, וח"ב פ"מ ס"י. פתחי חושן חלק י פ"ד ובנספח.

  מושג ברגע

חזק חזק ונתחזק

בסיום קריאת הפרשה האחרונה של חומש בתורה נהוג בקהילות אשכנז ובמקצת קהילות ספרד שהקהל מכריז: "חזק חזק ונתחזק".

אמירה זו מבוססת על הפסוק (שמואל-ב י,יב): "חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ, וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקֵינוּ".

מטרת אמירה זו לחזק את לומד התורה, שימשיך בלימודו. זה גם הטעם למנהג הספרדים לומר לעולה לתורה "חזק וברוך".


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)