חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1665 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישב, כ"ב בכסלו ה'תשע"ט (30/11/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1665 - כל המדורים ברצף
מי שאכפת לו מדליק אור
יש חדש
הכוונה הפנימית במכירת יוסף
חנוכה
הכנה מעולה
להאיר בפנים
נרות יש מאַיִן
הציפייה למלכות יוסף
איך הגלגל (והחנוכייה) מסתובב לו
כמה חנוכיות יחד

מס' 1665, ערב שבת-קודש וישב, כ"ב בכסלו ה'תשע"ט (30.11.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מי שאכפת לו מדליק אור

האם צריך לצאת למלחמה בעוולות, או אולי מוטב להאיר אור, להוסיף עשייה חיובית, ליצור עוד פינה טובה, ליזום עוד מיזם יפה?

זה כבר התנחלה בתוכנו תופעת הקיטורים על המצב. יושבים אנשים ומדברים כמה הכול רע, מושחת, מסואב, ציני. כל אירוע שלילי מצטרף בשמחה לערימת ההוכחות: הנה, הכול חשוך.

יהיו שיאמרו שהוצאת הקיטור הזאת היא ביטוי של אכפתיות, אבל אין זה כך. שקיעה בתוך אווירת דכדוך והדגשת השלילי אינן מעידות על עודף אכפתיות. מי שאכפת לו באמת, קם ועושה מעשה. מי שמתעצל לפעול ולשפר, עוטף את עצמו באמירות מייאשות שכביכול הכול חסר סיכוי.

שילוב מעניין

אז מהי הדרך לפעול למען תיקון החברה? האם צריך לצאת למלחמה בעוולות, להוקיע את השחיתות, לתקוף את הרדידות, לגנות את התלישות? ואולי מוטב להאיר אור, להוסיף עשייה חיובית, ליצור עוד פינה טובה, ליזום עוד מיזם יפה?

ימי חנוכה המתקרבים מציגים שילוב מעניין בין שתי דרכי הפעולה האלה. כשהיה צורך להתייצב מול היוונים, קמו החשמונאים ונלחמו. הם יצאו למלחמת מעטים מול רבים, חלשים מול גיבורים, קומץ לוחמי גרילה מול צבא מיומן ומאורגן. על-פי כל הנתונים בשטח, תבוסתם הייתה מובטחת. אבל הקב"ה עמד לימינם וחולל להם את נס הניצחון הגדול.

מסירות נפשם של החשמונאים משמשת סמל ומופת לכולנו. בדברים החיוניים לקיומו הגשמי והרוחני של עם ישראל צריך לעשות את הנדרש, ולא להיבהל מנחיתות מספרית, מלחצים חיצוניים ומשיקולים ארציים. בורא העולם ומנהיגו עומד לימיננו ומסייע לעמו. "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר".

ועם זה, חכמינו העמידו לנגד עינינו את נרות החנוכה כסמל לכוחו של האור. לצד חשיבותו של הניצחון הצבאי, תיקון אמיתי של החברה אינו מושג בהכרעת האויב ובתקיפת הגורמים השליליים. צריך להאיר אור, להרבות טוב. כאשר בכל בית עולה האור, מזה נבנית חברה יהודית בריאה ותוססת.

אכפת לך? הדלק אור סביבך. חמם את ליבו של אדם שני. הושט יד עוזרת לעוד יהודי. תן תקווה ועידוד לאנשים שאתה פוגש. עשה עוד מעשה טוב, עוד מצווה. קבע עוד שעה ללימוד תורה. כל האורות הקטנים האלה יצטרפו בסופו של דבר לאור גדול.

להוסיף אור

חנוכה מלמד אותנו עוד דבר גדול – הצורך להוסיף באור. ביום הראשון אנו מדליקים נר אחד ומקיימים את המצווה בשלמות, אבל כשעובר יום – מה שהיה טוב אתמול כבר אינו מספיק. צריך להדליק עוד נר, להאיר עוד אור. בגרנו ביום, החכמנו ביום – גם העשייה החיובית שלנו צריכה לגדול.

כאשר נאמץ את הגישה החיובית הזאת, וכל אחד ואחת מאיתנו יחשבו איך להוסיף עוד קרן אור, עוד אמונה, עוד יהדות – פתאום נגלה שהמציאות מוארת הרבה יותר מכפי שסברנו. לאור יש כוח משיכה, והוא מושך אליו את מי שחפצים באור. מי שעוסק בהפצת אור, רואה המון אורות סביבו, וכל הדכדוך והקיטורים נעלמים ונמוגים.

שיהיה לכולנו חנוכה שמח ומאיר!


חנוכיית בית חב"ד לונדון, בכיכר המרכזית, טרפלגר (צילום: לשכת העיתונות, לונדון)

  יש חדש

ויהי אור בארץ

צעירי חב"ד נערכים למבצע הגדול של הבאת אור החנוכה להמוני בית ישראל. אלפי פעילים יביאו את שמחת החג לכוחות הביטחון, למאושפזים במרכזים רפואיים, לקשישים בבתי אבות, לריכוזי עולים ואף לבתי כלא ועוד, ויזַכו את הציבור בהדלקת הנרות. חנוכיות ענק יוצבו במרכזי הערים ויפרסמו את נס חנוכה. בכבישי הארץ ינועו אלפי כלי רכב נושאי חנוכיות ואף הם יתרמו ל'פרסומי ניסא' בחוצות הערים. לקראת החג יצאו פרסומי הסברה מגוּונים למבוגרים ולילדים על החג ומצוותיו. להשיג בבתי חב"ד.

האור ינצח

מטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור, עם בתי חב"ד ברחבי הארץ, מקיים בימי החנוכה סדרת אירועים של הדלקת נרות פומבית בססמה 'האור ינצח', שבהם מוזמנים משפחות שכולות ונפגעי טרור להדליק את החנוכייה המרכזית.

סמינר חנוכה

עמותת התקשרות – חוויה יהודית עורכת סמינר חנוכה במלון ניר עציון, בהשתתפות צבי יחזקאלי, סיון וידידיה מאיר, הגב' זיוה מאיר ועוד מרצים. הסמינר יהיה בימים חמישי-מוצ"ש כ"ח-ל' בכסלו (6-8.12.18). טל' 039302030.

  שלחן שבת

הכוונה הפנימית במכירת יוסף

הזוהר בפרשתנו תוהה מדוע יעקב שלח את יוסף אל אֶחיו, וכי לא ידע על המתיחות שבין בניו? משיב הזוהר שיעקב לא חשד בבניו, מכיוון שידע כי צדיקים הם – "כולהו הווּ זכאין". האומנם טעה יעקב בטיב בניו?

מסביר הזוהר שאמת היא כי בני יעקב היו צדיקים, ומכירת יוסף סוּבבה על-ידם בידי הקב"ה כדי להוביל למימוש גזירת ברית בין הבתרים "גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם... וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו,יג-יד), והם לא היו אלא שליחי ההשגחה.

שליטה חיובית

ועדיין צריך להבין: הלוא כדי להוביל לגלות מצרים יכול היה הקב"ה למצוא דרך אחרת, בלי שאֲחֵי יוסף ימכרו אותו לעבד. למשל, אורחת ישמעאלים הייתה יכולה לעבור בנתיב תעייתו של יוסף בשדה, לתפוס אותו ולמכור אותו למדיינים הסוחרים ומשם לישמעאלים, עד שיגיע למצרים. מדוע היו בני יעקב צריכים להיות מעורבים בכך?

ההסבר מובן מהמשך דברי הזוהר, בשם ספרים קדמונים, שבני יעקב היו צריכים למשול על יוסף קודם ירידתו למצרים. אילו היה מוּרד למצרים קודם שאחיו שלטו עליו, היו המצרים יכולים לשלוט על ישראל לעולמים. אך על-ידי שאחיו שלטו עליו, הוא נשאר בשליטת ישראל גם כשנמכר לעבד. וכך יוסף היה אחר-כך משנה למלך, והמצרים עבדיו, ונמצא שישראל שלטו על כולם.

הובטחה היציאה

דברי הזוהר מעניקים לנו מבט פנימי אל אירועי התורה. רק בחיצוניות נראה שאחי יוסף עשו דבר בלתי-רצוי, אך האמת היא כי כל מעשיהם היו בגזירת ההשגחה העליונה. מכירת יוסף על-ידי אחיו הייתה לה מטרה חשובה בהבטחת אפשרות הגאולה של בני ישראל ממצרים ברכוש גדול.

מכיוון שאחיו הם שהורידוהו לבור ואחר-כך מכרוהו, נמצא שיוסף היה קניינם, ולכן מכירתו הלאה לא הייתה אלא כדי שיתקיים הייעוד "ואחרי-כן ייצאו ברכוש גדול". כך הובטחה היכולת לצאת ממצרים, אף-על-פי שמצרים עצמה הייתה מדינה שאפילו עבד לא היה יכול לברוח ממנה.

מבט חיובי

מדברי הזוהר עולה מסר לכל יהודי: לעיתים מביטים בעין שלילית על יהודי שני. מעשיו והתנהגותו מניחים מקום למחשבה שהוא עומד ברמה רוחנית נחותה. יש שהוא מוגדר 'תינוק שנשבה', שאין לו שייכות לדברים נעלים, מעבר למעשה בפועל. אך יש לדעת שבפנימיותו אין הוא שונה מכל בני יעקב. גם הוא נכלל ב"זכאין", הגדרה החלה על כל בני ישראל.

התנהגותו השלילית לעת עתה סוּבבה על-ידי "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי-אָדָם" (תהילים סו,ה), כדי שמהירידה הזאת תצמח עלייה; וככל שרואים שהירידה גדולה יותר, מזה אפשר לשער את גודל העלייה שתבוא בעקבותיה. כל יהודי מחובר בפנימיותו לקב"ה, ולכן בכוחו לעשות תשובה ולהגיע לדרגות הגבוהות ביותר.

(תורת מנחם תשמ"ב, כרך ב, עמ' 573)

  מן המעיין

חנוכה

חושך – יוון

"וחושך על פני תהום זו מלכות יוון" (בראשית רבה). לכן כשגברו בני ישראל וניצחו את היוונים, נעשה הנס על-ידי נרות וקבעו יום טוב של חנוכה.

(שפת אמת)

נר למשיחי

"כוהניך ילבשו צדק וחסדיך ירננו" (תהילים קלט,ט). "כוהניך" – החשמונאים; "ילבשו צדק" – יתעטפו בלבוש מלכות; "וחסידיך ירננו" – בהלל והודאה; "שם אצמיח קרן לדוד" – אורו של מלך המשיח; "ערכתי נר למשיחי" – נר חנוכה הרומז לאור הגנוז, האור העתידי של מלך המשיח.

(בני יששכר)

לפרסם בחוץ

"נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין" (שבת כב). מזוזה היא חובת הדר, ולכן קובעים אותה בימין הכניסה לבית. נר חנוכה מטרתו לפרסם את הנס לנמצאים בחוץ, ולכן מעמידים אותו מימין היציאה מן הבית.

(חידושי הרי"ם)

למעלה מטעם ודעת

בני ישראל הגיעו בימי החנוכה לעבודה שלמעלה מטעם ודעת, בבחינת מסירות נפש. לכן הראו להם חיבה מיוחדת מלמעלה. אף-על-פי שמותר היה להדליק את הנרות בשמן טמא, מפני כמה וכמה טעמים, מצאו פך של שמן טהור בדרך ניסית שלמעלה מטעם ודעת.

(הרבי מליובאוויטש)

גוף ונשמה

למה לא נכתבה מגילת חנוכה? כי בכל דבר יש גוף ונשמה. כך גם בתורה: הכתב הוא הגוף, ואילו ההבנה וההשגה הן נשמת התורה. בפורים נכתבה מגילה, כי רצו לעקור את הגוף של ישראל, אבל בחנוכה רצו לעקור את הנשמה, ולכן לא נכתבה מגילת חנוכה.

(רבי יחיאל-מאיר מאוסטרובצה)

נר להתנוסס

"נתת ליראיך נס להתנוסס" (תהילים ס,ו). הקב"ה עושה ניסים לבני ישראל כדי להגביה אותם, להוציאם מגדרי הטבע. וכך האדם צריך לעורר את נפשו לצאת ממגבלות הטבע.

(שפת אמת)

לקפוץ לפסגה

בהלכות חנוכה בשולחן ערוך המחבר מתחיל לפרש מייד את דין המהדרין מן המהדרין, בטרם פירש קודם לכן את הדין הפשוט ודין המהדרין. מפני שבחנוכה אפשר להגיע למדרגות גבוהות שלא על-פי הסדר הרגיל והטבעי. אפשר לקפוץ ישר אל מדרגת מהדרין מן המהדרין.

(אמרי אמת)

חנוכה מעורר

"פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם בשבת, מדליקים בהם בחנוכה" (שבת כא). הנר רומז ליהודי, ככתוב: "נר ה' נשמת אדם". אפילו יהודים שהשבת אינה מעוררת את נשמתם ואין לה השפעה עליהם, בכוחו של חנוכה לעוררם.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

יאמר לחומץ וידלוק

בעל חידושי הרי"ם הדליק פעם אחת את נרות החנוכה בשעה מאוחרת בלילה. העיר אחד ממקורביו: והלוא אמרו חז"ל "אין מחמיצין את המצוות". השיב לו: חז"ל גם אמרו "מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ – רמז ל'מחמיצין' – וידלוק".

  אמרת השבוע

הכנה מעולה

כאשר הופיע הפתיל הצף, שחסך את העבודה של הכנת פתילות להדלקת נרות החנוכה, שאלו את האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור לדעתו על החידוש, ואם אין בכך משום פגיעה במסורת של הכנת הפתילות.

השיב האדמו"ר:

"אינני רואה בזה שום שאלה וחשש. להפך, הלוא הפתיל הזה דולק יפה יותר. אלא מה, הטענה היא שהפתיל הצף מוכן להדלקה, ואין עושים הכנה למצווה – לזה יש עצה פשוטה: במקום להכין פתילות, אפשר לשבת ולעסוק בתורה קודם ההדלקה, וזו תהיה הכנה מעולה ביותר".

  פתגם חסידי

להאיר בפנים

"בעקבתא דמשיחא גוברת החוצפה, ורוח הכפירה חודרת אל תוך המחנה ומנסה להתגבר על לומדי התורה ומקיימיה. לכן מדליקים את הנרות בפנים" (בני יששכר)

  מעשה שהיה

נרות יש מאַיִן

הם שירכו את דרכם באיטיות, מבוססים במגפיהם בבוץ הטובעני שכיסה את דרכי העפר. הרוח צלפה באכזריות על פניהם. ואולם לשני הולכי הרגל היהודים לא הייתה ברירה אלא להדק את מעיליהם לגופם, ולהוסיף לבוסס בשלוליות. דרך ארוכה לפניהם, ואין באופק שום יישוב למצוא בו מחסה.

זה היה בערב חנוכה, באיראן. שני הולכי הרגל קיוו להגיע לביתם לקראת החג, אך הסופה שפרצה שיבשה את תכניותיהם לחלוטין.

פתאום הבחינו השניים באורות רחוקים. תקווה ניעורה בליבם. לפי חישוביהם באותה נקודה אמור לשכון כפר קטן. הם האיצו את הליכתם, וסוף-סוף נקשו על דלת אחד הבתים, רועדים מקור. בעל הבית המוסלמי בחן אותם בחשדנות מבעד לסדק צר. "אנא", פנו אליו בתחנונים, "אפשר לנו להתארח בביתך עד שהסערה תחלוף, ונשלם לך במיטב כספנו".

למרבה שמחתם האיש נענה בחיוב. הוא הקצה להם חדר קטן, שהיה חשוך וקר, אולם דיי היה בקורת גג מעל ראשיהם כדי שיחושו רווחה גדולה. עתה יכלו להפנות את תשומת ליבם לבעיה מטרידה אחרת: נר ראשון של חנוכה היום. איך יקיימו את מצוות הדלקת הנרות?

השניים חשבו לפנות אל בעל הבית ולבקש ממנו נרות לקיום המצווה, אך חשש גדול הרתיע אותם. באותה עת רווחה אמונה טפלה בקרב הגויים שלפיה היהודים עוסקים בכשפים. בעל הבית כבר הדליק בחדרם עששית נפט, ואם יבקשו עכשיו נרות, יתעורר חשדו והוא עלול לסלקם מביתו.

"מדוע מצב רוחנו עגום?", פנה האחד אל חברו בדברי עידוד. "הבה נתפלל לה' שיזכה אותנו בקיום המצווה, והוא בוודאי יעשה לנו נס חנוכה ועוד נדליק נרות חנוכה בשמחה". הדברים נאמרו בלי שתיראה בשטח שום היתכנות מעשית, אולם החבר נדבק בהלך הרוח האופטימי של חברו, והשניים עמדו להתפלל ערבית בשמחה.

אך סיימו את תפילתם ובדלת החדר נשמעו דפיקות. בפתח עמדה בעלת הבית. "אנא עזרו לי", פנתה האישה אל אורחיה. "בשכנותי מתגוררת גיסתי, שעינה צרה בי, והיא מתנכלת לי בלי הרף. שמעתי שאתם, היהודים, מומחים בסגולות ובלחשים. אנא הטילו עליה קללה, וכך אנצל מפגיעתה הרעה".

השניים עמדו נבוכים לנוכח הבקשה המוזרה. מה להם ולהטלת קללות ולחשים מיסטיים?! אך מייד הבינו שהזדמנות פז נקרתה לפתחם. הם סרו לפינת החדר, וניהלו התלחשות ביניהם. אחר-כך שבו אל האישה, שהמתינה בציפייה דרוכה למוצא פיהם, ואמרו לה בהבעה חמורת סבר:  "שמעי נא, בקשתך איננה פשוטה כלל".

על פניה של האישה הופיעה הבעת אכזבה גדולה. "ואולם", הוסיפו ואמרו, "ביכולתנו לנסות לפתור את הבעיה, ולשם כך אנו זקוקים לכמה פריטים".

עיניה של האישה אורו. "אביא לכם כל מה שתבקשו", אמרה בהתלהבות.

"ובכן", נענה אחד מהם בטון החלטי, "אנחנו צריכים נרות, ביצים, וכלי ובו גחלים לוחשות".

האישה אצה להביא להם את מבוקשם. שמחתם לא ידעה גבול. הנה, הנס הגדול מתרחש. תחילה הדליקו נרות חנוכה, והודו לה' על שזיכה אותם בקיום מצווה גדולה זו. אחר-כך בישלו את הביצים על הגחלים ואכלו אותן עם לחם שהיה באמתחתם. הם בירכו ברכת המזון והדגישו כל מילה בתפילת 'ועל הניסים'. אכן, נס של ממש קרה להם.

בעוד השלהבות מרקדות ומטילות צלליות מסתוריות על קיר החדר, נשמעו שוב דפיקות בדלת. שוב הייתה זו האישה, אולם עתה הייתה נסערת ומבוהלת. "אנא, עצרו!", הזדעקה. "כבו את הנרות! גיסתי מתפתלת בכאבי בטן נוראים ונראה שהיא עומדת למות. אני חוששת שהדבר יתגלה, ובני משפחתה ינקמו בי".

שני היהודים הביטו בה בפנים חתומות, והניעו את ראשיהם לשלילה. "מצטערים, גברת", פרשו את ידיהם בחוסר אונים. "כבר מאוחר מדיי. התהליך אינו ניתן לעצירה. אסור לנו לכבות את הנרות".

האישה פרצה בבכי, והחלה לרקוע ברגליה על הארץ, אחוזת בעתה. "אני מתחננת לפניכם! אתן לכם כל שתרצו ובלבד שתעצרו את הקללה שהבאתם על גיסתי!".

השניים פנו לירכתי החדר כדי לשוב ולהתייעץ. כעבור כמה רגעים מתוחים שבו אל האישה ובפיהם מענה: "אף-על-פי שהדבר קשה מאוד, נעשה מאמץ גדול כדי להקל את סבלה של גיסתך ולגרום לה להחלים. אך הביאי לנו עוד חבילת נרות, ועוד ביצים ותפוחי אדמה, ונקווה שהדבר יעלה בידנו".

מייד סיפקה להם האישה את כל המצרכים הנדרשים. בידי השניים היו עתה נרות בעבור כל שמונת ימי החנוכה, ופיהם נתמלא שבח והודיה לקב"ה  על שחולל להם 'נס פך שמן' אישי – יש מאין ממש.

ואכן, כעבור זמן קצר שבה האישה והודתה להם על שהסירו את ה'קללה' מעל גיסתה. כאבי הבטן שלה חלפו והיא נרגעה. עתה הייתה משוכנעת כי מחוללי ניסים השתכנו בביתה, ונהגה בהם כבוד עד שהסערה שככה, והשניים המשיכו בדרכם.

(על-פי 'אמרי שפר', סיפורו של הרב שמואל פנחסי, על אביו הרב משה, שהיה אחד משני הולכי הרגל)

  לומדים גאולה

הציפייה למלכות יוסף

הגאולה קשורה ביוסף וביהודה. השלב הראשון של הגאולה נעשה על-ידי משיח בן-יוסף, והגאולה השלמה באה על-ידי משיח בן-דוד שמשבט יהודה. כאשר יוסף סיפר לאביו על החלום שחלם – "והנה השמש והירח ואחד-עשר כוכבים משתחווים לי" – הבין יעקב מייד את משמעות החלום: יוסף יהיה מלך, ואביו ואימו ואחד-עשר אֶחיו ישתחוו לו. אמנם יעקב גער בו, אבל בליבו פנימה ידע שהחלום יתגשם, ולכן "ואביו שמר את הדבר", וכפי שרש"י מפרש: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא".

ציפייה זו דורשת ביאור: הלשון "היה ממתין ומצפה מתי יבוא" מלמד שיעקב ציפה לכך כאדם שמצפה לדבר טוב ומיוחל. מהי המעלה בזה שיוסף ימלוך ואביו ואחיו ישתחוו לו?!

כל יהודי – 'יוסף'

ההסבר נעוץ בדברי חז"ל, "מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים". הלוא רחל כבר מתה, ויוסף חולם על השמש והירח (הרומז לאימו) שמשתחווים לו! אלא זה מה'דברים בטלים' שבחלום. יעקב אבינו חשב שכשם שההתייחסות לרחל היא בבחינת 'דברים בטלים', כך הרמז שהוא (יעקב) ישתחווה ליוסף, אף הוא בבחינת 'דברים בטלים'.

יעקב סבר שהחשיבות שבחלום אינה בפרטיו (שיכולים להיות בגדר 'דברים בטלים'), אלא בעצם החלום, המנבא את מלכותו של יוסף. לזה ציפה יעקב וייחל בכל ליבו.

יוסף מסמל את עם ישראל כולו, כפי שנאמר "נוהג כצאן יוסף" (שפירוש הפסוק הוא שהקב"ה מנהיג כצאן את 'יוסף', את עם ישראל). ייחודו של יוסף לעומת שאר השבטים היה בעמידתו בדבקותו בקב"ה גם כשירד לגלות וגם כשהיה משנה למלך וניהל את כל ענייני הממלכה, ובכל-זאת טרדות העולם לא הפריעוהו מדבקותו בה'.

הכוח הזה ניתן לכל יהודי, וזה גם התפקיד הנדרש מיהודי – להישאר דבק בקב"ה גם בהימצאו בגלות וגם כשהוא עסוק וטרוד בענייני העולם, בענייני פרנסה וכדומה. כינויו של עם ישראל 'יוסף' בא לבטא את הכוח המיוחד של יוסף הצדיק, הקיים בעם ישראל. לזה ציפה וייחל יעקב אבינו – "ואביו שמר את הדבר".

ממתין ומצפה

יתרה מזו יש לומר: יעקב אבינו ציפה וייחל לא רק למלכותו של יוסף במצרים, אלא למלכותו של יוסף בזמן הגאולה. הוא ציפה למשיח בן-יוסף, שבא כהקדמה וכהכנה למשיח בן-דוד.

ולמעשה, כל הסיפור של מכירת יוסף קשור בגאולה העתידה, כפי שהמדרש אומר (רבה פרשה פה): "ויהי בעת ההיא – רבי שמואל בר-נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את כל המחשבות. שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף; ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו; ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה. והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח".

לזה ציפה יעקב אבינו, וציפייה זו מעניקה כוח לכל יהודי בכל משך זמן הגלות להיות 'ממתין ומצפה': מתי יבוא משיח צדקנו לגאול את עם ישראל. וכל שכן בזמן של 'עקבתא דמשיחא', כשעומדים על סף הגאולה, שאז הוא אמיתות המצב של "ממתין ומצפה מתי יבוא", שהרי "אחכה לו בכל יום שיבוא". ולא רק בכל יום ויום, אלא הציפייה היא בכל שעה, כפי שאנו אומרים שלוש פעמים ביום: "לישועתך קיווינו כל היום".

ותיכף ומייד מתגלה "אורו של משיח", באופן שכל אחד ואחד רואה זאת בעיניו, ומשיח מביא את כל אחד ואחד מבני ישראל, אנשים נשים וטף, לארצנו הקדושה, ותיכף ומייד ממש (ראה לקוטי שיחות כרך לה, עמ' 156).

  חיים יהודיים

איך הגלגל (והחנוכייה) מסתובב לו

בארבע השנים האחרונות, ימי החנוכה של ברוך עמנואל, הנושק לגיל תשעים, השתנו לחלוטין. מהדלקת נר בבית, בחוג המשפחה, הוא מדליק כיום חנוכייה לא-שגרתית, המוצבת על שער הכניסה לביתו ומאירה את כל סביבת מגוריו במושבה היוונית בירושלים.

זו חנוכייה מסתובבת, במתכונת שמזכירה 'גלגל ענק' בפארקים. יש מתושבי השכונה שבאים לצפות בעמנואל בשעת הדלקת החנוכייה, ויש שבאים אחר-כך. בעבור עמנואל זו הגשמת חלום. שנים חשק בחנוכייה כזאת, עד שאחד מנכדיו הפך את החלום למציאות.

שרד שֶלד

לעמנואל אין חוויות ילדות של חנוכה. תקופה זו עברה עליו בצל מאורעות השואה. הוא שהה במחנה הריכוז ברגן-בלזן, ושרד את התופת בניסי ניסים. "בסיום המלחמה", מספר עמנואל, "בעודי בן חמש-עשרה, שקלתי עשרים וארבעה ק"ג בלבד. שנתיים ביליתי באשפוז. והנה, היום אני פה, בירושלים".

לפני קרוב לשבעים שנה עלה לארץ, וזכה להקים בית נאמן בישראל ולגדל חמישה ילדים. "יש לי היום שלושים נינים", הוא מספר בטון רווי נחת. במרוצת השנים עסק בעבודות כפיים והיה חקלאי, חשמלאי, קצב, ואיש אספקה במרכז רפואי.

הנכד הגשים

דווקא בעשור השמיני לחייו שיתף את בני משפחתו בחלומו להציב חנוכייה מסתובבת בחצר. הילדים והנכדים חשבו שזה מעין שיגעון חולף, ואולם הסב לא ויתר, עד שנכדו, מתן גולדברג, הרים את הכפפה.

עמנואל ידע בדיוק מה הוא רוצה: חנוכייה בגודל שלושה מטרים, מסתובבת, שתוצב מעל שער הכניסה. העבודה על החנוכייה ארכה יותר משלושה חודשים, ודרשה יבוא חלקים מחו"ל. "הפטנט המיוחד הוא שהחנוכייה, המודלקת בשמן, נשארת ישרה ויציבה אף שהיא עולה ויורדת בלי הפסקה", הוא מספר בהתלהבות של נער. "פיתחנו שיטה, בעזרת זכוכית ומגנטים, שהנרות לא כבים גם כשיש רוחות".

לביבות בחצר

והתוצאה מרהיבה: מדי ערב מדליק עמנואל את החנוכייה ושולח אותה למסעה מעל השער. לא היה גבול לאושרו בחנוכה הראשון שבו זכה להדליק את החנוכייה שעליה חלם. כשהקהל הצופה בהדלקה גדל החלה רעייתו, שפרה, להגיש לביבות למשתתפים. "אנחנו מקבלים בכל שנה תגובות מאוד חיוביות", הוא מספר, "זו זכות גדולה".

אחרי ההדלקה הציבורית הוא נכנס לביתו פנימה וחוגג עם המשפחה המורחבת. "חנוכה מסמל את האמונה שבורא העולם אינו עוזב אותנו גם ברגעים הקשים ביותר", הוא חותם. ורעייתו, המקשיבה לשיחה, מוסיפה: "חנוכה משדר אופטימיות, וזה בדיוק מה שמאפיין את בעלי, שמשרה סביבו תמיד אווירה של אופטימיות ותקווה".


"ה' איתנו גם ברגעים הקשים". עמנואל והחנוכייה

  פינת ההלכה ומנהג

כמה חנוכיות יחד

שאלה: כאשר כמה מבני הבית מדליקים נרות חנוכה, האם יש להעדיף שכל אחד מהם ידליק במקום אחר, או שאפשר להציב כמה חנוכיות במקום אחד?

תשובה: מדין הגמרא, מדליקים בטפח הסמוך לפתח משמאל, "כדי שתהיה מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל".

לפי הרמ"א, גם כשמדליקים בתוך הבית (כמנהג רבים גם בזמננו), המנהג הנכון הוא להדליק סמוך לפתח, כמו בזמן חז"ל. הוא רק מזכיר, שאם בני הבית רבּים, עדיף שכל אחד ואחד ידליק במקום מיוחד, כדי שיהיה ניכר כמה נרות מדליקים בכל ערב. רק שלא ידליקו במקום שבו מונחים הנרות (התאורה) של כל ימות השנה, כדי שיהיה ניכר שאלה נרות חנוכה. מובן שאם יש לכל אחד ואחד חנוכייה, ונשמר מרחק מתאים בין כל החנוכיות, אין צורך להתפזר.

אם כולם מדליקים במקום אחד, רצוי להדליק בפתח שלידו נוח לרכז את כל בני הבית, כנהוג שמתעכבים כחצי שעה ליד הנרות (חוץ מערב שבת שמתעכבים רק מעט), ועוסקים בתורה או בשמחה של מצווה.

הרבי מליובאוויטש אמר שכדאי ונכון לעורר שהילדים ידליקו נר חנוכה בפתח חדרם הפרטי [אם תנאי המקום וכללי הבטיחות מאפשרים זאת], ויש בזה גם מעין חינוך החדר שלהם כ'מקדש מעט', בחנוכה.

מנהג רבותינו נשיאי חב"ד להדליק בפתח אחד החדרים, אבל לא על החלון, גם כשהוא פונה לרשות הרבים.

מקורות: שבת כב,א. שו"ע ורמ"א סי' תרעא ס"ז, ונו"כ. נטעי גבריאל הל' חנוכה פי"ד. אג"ק חכ"ו עמ' רסד. ס' השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 162.

  מושג ברגע

חנוכה

סיפור חנוכה מתחיל בימי בית המקדש השני, עם כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר הגדול, בשנת 332 לפה"ס.

אנטיוכוס אפיפנס, שעלה לשלטון בשנת 175, גזר גזירות, מתוך שאיפה לנתק את היהודים מהתורה והמצוות.

כאן פרץ מרד החשמונאים, שהסתיים בטיהור בית המקדש, בשנת גתקצ"ג. בשנת 141 הושג השחרור המלא בהקמת ממלכת החשמונאים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)