חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1656 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש חול-המועד סוכות, י"ט בתשרי תשע"ט (28/09/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1656 - כל המדורים ברצף
להתמזג בתוך היחד היהודי
יש חדש
ברכות ברגע האחרון
שמחת תורה
שכר הריקוד
העולם נרגע
קנאת המוסלמי
שמחה פורצת
מאודסה לנתניה דרך המוזיקה
הקפות ועליות

מס' 1656, ערב שבת-קודש חול-המועד סוכות, י"ט בתשרי ה'תשע"ט (28.09.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להתמזג בתוך היחד היהודי

חגי תשרי משקפים את פעימת הלב הקולקטיבית שלנו, מעבר להיותנו בני-אדם פרטיים, החיים איש-איש בביתו, בחוג חבריו ובמשפחתו

אחד המאפיינים הבולטים של חגי תשרי הוא הדגש על היחד היהודי. בחג הפסח ההתמקדות היא בתא המשפחתי. האירוע המרכזי של החג, ליל הסדר, נערך בבית, בחוג המשפחה, ותשומת הלב העיקרית היא על העברת המסורת והמורשת מאב לבנו. לעומת זה, האירועים המרכזיים של חגי תשרי מתרחשים בבית הכנסת, בהתאספות של כולנו יחד.

אפשר לתקוע בשופר בראש השנה גם בבית, אבל עוצמתו המיוחדת של המעמד באה לידי ביטוי בבית הכנסת דווקא, כאשר המוני יהודים עומדים יחד ומקשיבים לקול השופר הבוקע ועולה. כך התפילות ביום הכיפורים, המאופיינות בהצטופפות כתף אל כתף בבית הכנסת. וכך שמחת תורה, שבו השמחה סוחפת את ההמונים לריקודים עם ספרי התורה.

גם יהודים שאינם נוהגים בשבתות כל השנה לבוא לבית הכנסת חשים צורך פנימי לבוא אליו בראש השנה, ביום הכיפורים ובשמחת תורה. גם בתוכם מתעורר דחף עמוק להתחבר אל הקולקטיב היהודי, התוקע בשופר, שופך שיח לפני בורא העולם, ורוקד באהבה בשמחת תורה.

הלב הפועם

החגים האלה משקפים את פעימת הלב הקולקטיבית שלנו, מעבר להיותנו בני-אדם פרטיים, החיים איש-איש בביתו, בחוג חבריו ובמשפחתו. הנהירה לבתי הכנסת בחגי תשרי מבטאת את הכמיהה הפנימית להיות חלק מהיחד הזה ומהחוויה המשותפת המאחדת את כל בני העם היהודי.

מתברר שהצורך הזה בהתחברות אל הקולקטיב היהודי חזק מהמגמות השולטות בימינו, המעבירות את הדגש מן הכלל אל הפרט. בעבר היחיד הרגיש את עצמו חלק מהכלל, והיה ברור לו כי צורכי הכלל גוברים על שאיפותיו האישיות. כיום מתמקדים באינדיווידואל, בפרט, ביחיד, והתפיסות הרווחות בימינו מטפחות את האינטרס האישי ואת הגשמת המאוויים האישיים.

והנה באים חגי תשרי ומוכיחים כי עמוק בתוך נפשנו אנו מבקשים לחוש חלק מן הכלל, להתמזג בתוך הלב הפועם במעמקי ההוויה הקולקטיבית שלנו כעם יהודי. האדם הפרטי בא לבית הכנסת בין השאר כדי להיות חלק מציבור יהודי, חלק מהאחדות היהודית.

כשהמחיצות נופלות

חשוב לזכור זאת כל ימות השנה, כאשר אנו חוזרים אל הוויכוחים היום-יומיים ואל ההתפלגות לקבוצות, לקהילות ולמחנות. לפעמים נדמה שהעם היהודי מתפצל לשבטים, החיים כל אחד בתוך המעגל הפנימי שלו, ואינם מרגישים בהכרח חלק ממעגלים חברתיים אחרים.

מתברר שזו התרשמות שטחית בלבד. עמוק בתוכנו אנחנו קודם כול יהודים, המחוברים בטבורם אל הזהות היהודית. שגרת היום-יום עלולה להשכיח מעט אמת זו, אבל תמיד באים זמנים המעוררים מחדש את האחדות היהודית. זה יכול לקרות בעת איום חיצוני, כמו מלחמה (לא עלינו), וזה קורה כל שנה בחגי תשרי, כאשר כל המחיצות נופלות פתאום, והנקודה היהודית שבתוכנו פורצת ומאירה.

מרגש בכל שנה להביט בהמונים הרוקדים בהתלהבות בשמחת תורה. אבות מרכיבים ילדים על כתפיהם. כיפות מאולתרות לצד שטריימלים. גברים ונשים נושקים באהבה לספרי התורה. כן, כאלה אנחנו. יהודים.


בתוכנו אנחנו קודם כול יהודים, המחוברים בטבורם אל היהדות (צילום: אליהו לוי)

  יש חדש

הקפות ראשונות

גם השנה בתי חב"ד ברחבי הארץ מפעילים את מיזם ההקפות הראשונות, שנועד להעלות את המוּדעות להקפות בליל שמחת תורה ולהביא קהל רב לשמחה הגדולה. הציבור הרחב מוזמן להקפות האלה, והבאים גם ייהנו מקידוש ומכיבוד ביד רחבה. לאור ההצלחה בשנים הקודמות מצפים לקהל גדול שיבוא להשתתף השנה בשמחה.

הקפות שניות

כמיטב המסורת, ועד כפר חב"ד מזמין את המוני בית ישראל להקפות השניות המפורסמות, שנערכות בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר, במוצאי שמחת תורה. אלפי יהודים, מכל גוני הקשת, נוהגים לבוא להקפות המיוחדות האלה, ולשמוח שמחה טהורה וסוחפת, עם חסידי חב"ד. את שמחת ההקפות יובילו הזמר נמואל הרוש ותזמורתו של גרשון פרישטט. ההקפות יתחילו בשעה 8:30 בערב.

הקפות במערת המכפלה

כמיטב המסורת של השנים האחרונות, בית חב"ד חברון מקיים במוצאי שמחת תורה הקפות שניות במערת המכפלה, עם תושבי היישוב היהודי בחברון ועם ציבור מגוּון שיבוא מכל רחבי הארץ. הזמר החסידי מנדי ג'ירופי ותזמורתו ירקידו את הציבור. ההקפות מתואמות עם כוחות הביטחון. לפרטים 0523191902.

  שלחן שבת

ברכות ברגע האחרון

פרשת ברכה נפתחת בברכותיו של משה לבני ישראל: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ". רש"י מפרש: "סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו – אימתי?". פירושו של רש"י נראה מובן מאליו. ברור לגמרי שמשה רבנו יברך את עם ישראל לפני מותו.

אמת, במובן הרוחני יכול משה רבנו להוסיף לברך את עם ישראל גם אחרי פטירתו, כדברי הגמרא (סוטה יג,ב): "מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש". אך על-פי פשוטם של דברים ברור שהמועד האחרון לברכה הוא "לפני מותו", ולכאורה אין שום צורך לבאר זאת.

למה לא קודם

יתרה מזו, בפרשת תולדות (בראשית כז,ד) מבקש יצחק מעשיו להכין לו מטעמים, "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת". שם אין רש"י מסביר את הנחיצות בברכה סמוך למיתה, אף ששם בהחלט נדרש ביאור, שכן יצחק האריך ימים גם אחרי הברכה.

השוואה זו עם ברכתו של יצחק מעוררת תמיהה גדולה על משה רבנו: הלוא משה "אוהב ישראל היה" כדברי הגמרא (מנחות סה,ב), ובוודאי רצה לברך את בני ישראל; אם כן, מדוע המתין שנים רבות כל-כך, עד סמוך למותו, ולא בירכם קודם לכן – כפי שעשה יצחק אבינו?

תוכחה תחילה

אלא שהציון בפסוק כי ברכות משה לבני ישראל היו "לפני מותו" מעורר שאלה גדולה: הלוא כל ספר דברים הוא דבריו של משה רבנו ערב פטירתו. הוא התחיל לדבר אל העם "בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (בראש חודש שבט), וסיים את דבריו ביום הסתלקותו, ז' באדר. מדוע יש צורך לחזור ולציין שהברכות נאמרו "לפני מותו"?

השאלה מתחזקת עוד יותר: מדוע הקדים ואמר תחילה את דברי התוכחה, ורק אחרי שלושים ושבעה ימים השמיע את דברי ברכתו? על כך רש"י משיב: "סמוך למיתתו, שאם לא עכשיו אימתי". מכאן אנו למדים שברכה זו – "וזאת הברכה" – יש לאומרהּ מאוחר ככל האפשר.

ברכות עתידיות

בכך טמון השוני בין ברכותיו של משה לברכותיו של יצחק. ברכותיו של יצחק נאמרו ליעקב עצמו, ופעולת הברכה החלה מייד. לכן יש להקדים את הברכות ולא לדחותן. אך ברכותיו של משה לא נועדו לבני הדור ההוא, שאותם כבר בירך באומרו: "ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים, וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם".

הברכות שבפרשת ברכה הן עתידיות, כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ, והן נועדו בעבור הדורות הבאים. לכן דחה משה את אמירתן לרגע האחרון ממש, כדי להאריך את תוקפן ככל האפשר. זאת מסביר רש"י באומרו "סמוך למיתתו", כי אכן משה הִשהה את הברכות האלה עד הרגע האחרון, בשל אופיין.

(תורת מנחם, כרך מה, עמ' 88)

  מן המעיין

שמחת תורה

התורה מקיפה אותנו

כל ימות החג אנחנו עושים הקפות סביב התורה ואנו מתפללים לכתיבה וחתימה טובה. אחרי הושענא רבה, כשאנו בטוחים בגמר החתימה הטובה, התורה מקיפה אותנו ומבקשת מאיתנו שנקיים אותה כהלכתה.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

כוחו של אנא ה'

ה'שפת אמת' אמר שב"אנא ה'" אפשר לפעול הכול. הכול חשבו שכוונתו ל"אנא ה' הושיעה נא". ואני הבנתי שכוונתו ל"אנא ה' כי אני עבדך" (תהילים קטז,טז), שבהכנעה אפשר לפעול הכול.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

הגובה הנכון

בשמחת תורה היו הפרושים בראדין רוקדים עם רבם, ה'חפץ חיים'. בהתלהבות הריקוד רצה אחד מהם להרים את הרב. לא הניח ה'חפץ חיים' לעשות זאת ואמר: "אין להגביה בן-אדם למעלה מגובהו האמיתי".

רוח תשרי

"יהא רעווא קמיה, דתשרי על עמיה" (זמירות לליל שבת). יהי רצון שרוח חודש תשרי, עם חגיו הקדושים, מנהגיו היקרים והשפע של הקדושה והטהרה החופפים עליו, תשפיע על מחשבותינו ומעשינו במשך כל השנה.

(רבי יהושע-העשל מאפטה)

פתח במה שסיים

"וזאת הברכה אשר בירך משה" (דברים לג,א). משה פתח במה שסיים יעקב. בסוף ברכתו של יעקב לבניו נאמר (בראשית מט) "וזאת אשר דיבר להם אביהם", ומשה פתח את ברכתו ב"וזאת הברכה".

(מדרש רבה)

אור לעולם

משה פתח במה שסיים יעקב. יעקב הוריד תוספת אור אלוקי בעולם האצילות, ומשה הוריד אותו מעולם האצילות לעולמות התחתונים.

(אור התורה)

נדרשת הכנה

"תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג,ד). אומרים חז"ל (ברכות נז) "אל תיקרי מורשה אלא מאורסה". לימוד התורה אינו כירושה, שאינה דורשת שום הכנה, אלא 'מאורסה'. כשם שאירוסין באים על-ידי קידושין, כן על האדם 'לקדש את עצמו' ולהכין את ליבו ללימוד התורה.

(אדמו"ר הזקן)

הקבורה הוסתרה

"ולא ידע איש את קבורתו" (דברים לד,ו). אילו שישים ריבוא מישראל היו מתחילים להספיד את משה, הוא לא היה בא לקבורה עד עצם היום הזה...

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

  אמרת השבוע

שכר הריקוד

פעם אחת בשמחת תורה, בבית מדרשו של ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר, רקד אחד הנוכחים בדרך חריגה. הוא לא פסק לרגע מלרקוד, והניף את ידיו ורגליו בתנועות נמרצות, עד שכמה מהנוכחים הביטו בו בחיוך, כפי שמביטים באדם שאינו שפוי לגמרי.

הגיב האדמו"ר: "על מיכל, בת שאול, שלעגה לריקודיו של דוד המלך לכבוד התורה, נאמר שלא היה לה ילד עד יום מותה. חז"ל אמרו שמידה טובה מרובה ממידת פורענות. לכן היהודי הזה, שמבזה את עצמו לכבוד התורה – בטוח אני שיהיה לו ילד בקרוב".

ואכן, האיש הזה היה חשוך ילדים, ובאותה שנה נולד לו בן.

  פתגם חסידי

העולם נרגע

"בראש השנה לעת ערב העולם שרוי במצב של עילפון ורעדה, כאדם שהתעלף, הרועד שתשוב אליו חיותו. בשמחת תורה העולם מתייצב ונרגע" (אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

קנאת המוסלמי

אווירה כבדה עמדה בחדר הצר, בכפר הנידח שבטורקמניסטן. שני החסידים ישבו בדומייה ושקעו במחשבות. על-פי לוח השנה שהקפידו לנהל ידעו כי הימים ימי חול המועד סוכות. הם אף הצליחו לבנות לעצמם סוכה קטנה.

אך שמחת תורה ממשמש ובא, והמחשבה על כך הציפה את השניים, ר' מאיר אבצן ור' אליעזר ננס, בגעגועים לחוויית החג בחצר רבם, אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש.

שניהם היו פעילים במחתרת החסידית למען שמירת הגחלת היהודית בברית-המועצות. הם נתפסו, אך גורלם שפר עליהם לעומת רבים מחבריהם, והם 'רק' שולחו לגלות בטורקמניסטן.

"לייזר", אמר ר' מאיר לידידו, "עלינו לחגוג את שמחת תורה. נקנה בקבוק 'משקה' (יי"ש), ונעשה התוועדות חסידית!".

ר' לייזר ננס סבל מבעיה בריאותית שאסרה עליו משקאות חריפים, אך דאגה אחרת טרדה את מוחו: דירתם הייתה ממוקמת סמוך למטה המשטרה החשאית. "אם נאמר 'לחיים' כראוי", הביע את דאגתו, "נתחיל לשיר ניגונים חסידיים, והקולות יגיעו לאוזניים בלתי-רצויות".

"אתה צודק", השיב ר' מאיר. "לכן אני מציע שנעשה קידוש בשעת לילה מאוחרת, ניקח 'לחיים', ונשתדל לשמור על שקט". ר' לייזר הביע את הסכמתו, והשניים נערכו כראוי. ברשותם היה מעט מזון כשר שהצליחו להשיג. הם פרשו מפה על השולחן וציפו שהשעות יחלפו.

שני החסידים הגולים היו נרגשים. בתוך החושך והגלות מאירה הנשמה, השמֵחה בשמחת התורה; והלוא היא אינה כבולה במגבלות ובגלויות...

מיד אחרי הקידוש ישבו השניים ל'התוועדות' חסידית. אט-אט החלו לחוש התרוממות הנפש. הם התעלו למעלה מהתלאות והסבל, מצוקת ההישרדות והבדידות המעיקה.

תחילה נזהרו ושמחו בשקט, ואולם בהשפעת ה'לחיים' הוסרו המחסומים. ספר תורה לא היה להם, וגם לא 'הקפות' ובית כנסת, אך הם נסחפו באווירת החג כאילו היו בחצר רבם. תחילה שרו בקול חרישי, אחר-כך החלו למחוא כף, ולבסוף יצאו בריקוד סוער: "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה!". כשאזלו כוחותיהם, שבו לסעודת החג.

ופתאום נשמעו פסיעות בחצר. השניים קפאו על מקומם בפחד. בטרם הספיקו להניד עפעף נפתחה הדלת, ובפתח ניצב בעל הדירה, מוסלמי ושמו איברהים.

"ס-פרזינקום! (חג שמח)", קרא לעברם.

בטרם הצליחו לפצות פה, הוסיף האיש ואמר: "כַּרים, גיסי, שלח אותי".

אימה אפפה את השניים למשמע הדברים. הוודקה ששתו כאילו התאיידה. שמו של כַּרים העביר חלחלה בכל הסביבה. זה היה בריון אכזר, שהטיל את מוראו על המקומיים ועל הגולים כאחד. הוא שימש מנהל בית הסוהר, ואפילו האסירים המסוכנים ביותר רעדו מפניו.

איברהים התיישב לצידם והמשיך לדבר:

"כַּרים ביקש ממני לאחל לכם חג שמח. לפני זמן מה ביקר בביתי, ושמע אתכם שרים ורוקדים. וכך אמר לי: 'דע לך, איברהים, שמקנא אני קנאה עזה בשני היהודים הללו'.

"דבריו עוררו בי חשש לשלומכם. ואולם כַּרים הוסיף ואמר: 'מכיר אני את שני היהודים האלה, וגם את פעילותם נגד המשטר. מזל גדול יש להם שלא הוצאו להורג מייד כשנתפסו. שניהם נידונו לגלות ממושכת, והם מוּדעים היטב למצבם הנואש. כל אדם אחר במצבם היה שוקע בדיכאון ובייאוש. אמור לי, מדוע הם שרויים בשמחה גדולה כל-כך היום? האם ייתכן שהחג שלהם ממלא אותם אושר כזה?'.

"ישבנו וחשבנו", שיתף איברהים את השניים בפרטי השיחה, "אם גם אנחנו מסוגלים להגיע לשמחה כזו. 'הלוא גם לנו יש חגים', אמר כַּרים, 'ואיננו שמחים כמותם. מתי אנו שמחים? כאשר אנו נוקמים באויבינו. או-אז אנו מתמלאים שמחה. על כן, עלינו לקנא בהם' – כך אמר כַּרים, והוסיף שהיה רוצה לגשת אליכם בעצמו ולברך אתכם בברכת חג שמח, ואולם הוא חושש לקלקל את שמחתכם בראותכם אותו"...

הימים חלפו. חגי תשרי התחלפו בשגרת החורף. יום אחד העלילו על ר' לייזר עלילה שפלה. הוא נעצר, ובזמן שהמתין לעונשו סבל ממחסור חמור במזון, וחש שכוחותיו אוזלים.

ופתאום הופיע בתאו כַּרים, מפקד הכלא, בכבודו ובעצמו. ר' לייזר פתח בתחנונים. הוא סיפר למפקד הקשוח כי כבר שלושה ימים לא בא מזון אל פיו. טפלו עליו האשמות שווא. בריאותו אינה תקינה.

כַּרים השיב לו מבט מלא משטמה והטיח לעברו בזעם: "אתה מורד בשלטון. צריך להרוג אותך!".

כעבור כמה דקות שב אל התא, והפעם אותות הכעס נעלמו מפניו. הוא הוציא מתחת בגדו חתיכת לחם, השליך אותה לעבר החסיד ואמר: "היזהר והישמר שלא תגלה כי קיבלת את הלחם ממני! אם יגלו אצלך את הלחם, אמור שגנבת אותו"...

לימים אמר ר' לייזר: "בזכות שמחת החג ניצלו חיי!".

(על-פי ספרו של הרב מאיר אבצן, 'אורות באפילה')

  לומדים גאולה

שמחה פורצת

לשמחה כוח מיוחד לקרב את הגאולה, שכן 'שמחה פורצת גדר', וממילא היא פורצת גם את גדרי הגלות. החג שמייצג את השמחה הוא חג הסוכות. שלוש פעמים הוזכרה בתורה המצווה לשמוח בחג הזה, והדבר מבטא את הקשר המיוחד של החג עם השמחה. עיקר השמחה היא בשמחת בית השואבה, שעליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו".

שמחת בית השואבה קשורה לניסוך המים שהיה מתקיים בחג, נוסף על ניסוך היין שהיה מתקיים במשך כל השנה. ניסוך היין לא היה מלוּוה שמחה מיוחדת, ודווקא ניסוך המים נעשה מקור של שמחה סוחפת.

יין ומים מסמלים שתי גישות כלליות בעבודת ה'. היין, שיש בו טעם, מסמל עבודת ה' שבאה מתוך הבנה וידיעה. מים, שאין בהם טעם, מסמלים עבודת ה' הנובעת מקבלת עול, מהתבטלות שלמעלה מכל שכל והבנה. היהודי מקיים את הדברים מפני שכך ציווה ה'.

כוח המים

מטבע הדברים, כשאדם פועל מתוך הבנה וידיעה, הוא מרגיש יותר שמחה והנאה, ואילו כשהוא פועל מתוך קבלת עול, אין בזה שמחה מרובה כל-כך. אם כן, למה השמחה הגדולה של שמחת בית השואבה קשורה בניסוך המים (שמסמלים קבלת עול והתבטלות) דווקא ולא בניסוך היין (שמסמל הכרה והבנה)?

כאן אנו מגיעים למהותה האמיתית של שמחת בית השואבה. אופייה של שמחה זו, שהיא בלתי-מוגבלת. זו שמחה שפורצת את כל המסגרות והמגבלות וסוחפת את האדם לדרגות רמות ועליונות ביותר. השגת שמחה גדולה ונעלה כזאת אי-אפשר על-ידי 'יין' אלא על-ידי 'מים' דווקא.

כל שמחה, מעצם מהותה, היא פריצה מסוימת של מגבלות. עובדה שבעת השמחה האדם עושה דברים שבזמנים רגילים לא היה מעלה על הדעת לעשות. שתקן – מתחיל פתאום לדבר ולשיר; אדם שקול ומיושב – רוקד ומפזז כילד קטן; אפילו נכה עשוי לקרטע ולקפץ בשעה שליבו גואה משמחה.

למעלה מהשכל

ואולם כדי שהשמחה תהיה בלתי-מוגבלת באמת – צריכה גם סיבת השמחה להיות בלתי-מוגבלת, שהרי התוצאה תלויה בסיבה. ככל שמקור השמחה מוגבל פחות – גם השמחה עצמה מוגבלת פחות. שמחה אמיתית ובלתי-מוגבלת יכולה לפרוץ דווקא כאשר מתעלים מעל השכל וההבנה. כל עוד סיבת השמחה שכלית והגיונית, עדיין הדברים נתונים בבקרת השכל, והשמחה אינה יכולה להיות בלתי-מוגבלת.

דבר זה מסביר למה ניסוך המים דווקא הביא את השמחה הגדולה ולא ניסוך היין. כל עוד עבודת ה' היא בבחינת 'יין', מתוך ידיעה והבנה, גם השמחה שבאה בעקבותיה מוגבלת על-פי מידת הידיעה וההבנה. ככל שעולה הידיעה וההבנה בגדולת ה' – גדֵלה השמחה, אך תמיד היא מדודה על-פי רמת ההכרה וההבנה. ואולם כאשר יהודי מתעלה מעל מגבלות שכלו ומגיע לעבודת ה' בבחינת 'מים', בקבלת עול שלמעלה מכל שכל והבנה – או-אז הוא מתקשר עם הקב"ה עצמו, ומגיע לשמחה בלתי-מוגבלת באמת.

אמנם השכל הוא ממעלותיו הגדולות של האדם, ובו יתרוננו על בעלי החיים, אך גם השכל אינו סוף פסוק, וגם הוא צריך להגיע לשלמותו על-ידי התעלות לדרגות שלמעלה מהשכל. אי-אפשר להגיע לדרגות האלה על-ידי שכל והיגיון, אלא על-ידי התבטלות וקבלת עול מוחלטת לרצון ה'. כשיהודי מגיע להתבטלות כזאת ומתקשר עם הקב"ה – פורצת מליבו שמחה כשמחת בית השואבה, וזו מביאה גם את שמחת הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

מאודסה לנתניה דרך המוזיקה

השם שלמה ניזין אינו מוכר כל-כך לקורא הישראלי, אבל הזמר הצעיר, תושב נתניה (34), ממלא אולמות במאות ערים סביב הגלובוס. ניזין הוא אחד הזמרים האהובים בקהילות יהודיות בעולם. בחודשים הקרובים הוא עתיד להופיע ברוסיה ובאוקראינה, בסרביה ובבלרוס, במונטנגרו ובנורווגיה, בקזחסטן, בקירגיזסטן, באזרבייג'ן, בשווייץ, באוסטריה, בפולין, באסטוניה, בארה"ב.

שלושה עשורים לאחור. אודסה. שעת צהריים. שלמה הקטן עומד עם הוריו בתחנת אוטובוס ואוחז כלי נגינה מחרס, המיועד לילדים. הוא מנגן בכלי. אחד האנשים הממתינים בתחנה ניגש להורים. "הילד הזה הוא כישרון נדיר. אתם חייבים לקחת אותו לבית ספר מוזיקלי", הספיק לומר בטרם עלה לאוטובוס.

עתיד מבטיח

הילד נרשם ללימודי מוזיקה. בהיותו בן שש-עשרה כבר השתלב בלהקות מפורסמות. כעבור שנתיים החל להופיע לבדו. הקהל אהב את ביצועיו והעתיד נראה מבטיח.

דווקא בחנות פיצה באודסה נרשמה התפנית המפתיעה בחייו. "ישבתי עם חבר", הוא משחזר. "במהלך השיחה אמר לי: אתה יודע, אנחנו מדברים עכשיו רוסית, אבל אני במקור מגיאורגיה. כשאקים משפחה אחנך את ילדיי על ברכי התרבות הגיאורגית. אלמד אותם על ההיסטוריה של העם שלנו. אכיר להם את השפה ואת המנהגים שלנו".

תפנית בפיצרייה

השיחה הזאת טלטלה את הבחור הצעיר: "התחלתי לחשוב, מה אוכל לתת לילדים שלי? איזה חינוך? איזו מורשת אנחיל להם? נולדתי למשפחה יהודית מסורתית. ידעתי שאני יהודי, ושמרנו פה ושם על מצוות בסיסיות, אבל לא ידעתי כמעט כלום על המורשת של עמי".

הוא הצטרף לנסיעה של צעירים לארץ במסגרת 'תגלית'. הביקור בארץ חיזק בו עוד יותר את השאיפה ללמוד ולדעת על היהדות. כשחזר לאודסה הגיע לבית חב"ד, הצטרף למסגרת של שיעורי תורה והחל לשמור מצוות.

פסגת השמחה

מנהל הלהקה היה בשוק. המשפחה הייתה בהלם. קהל המעריצים התקשה לעכל. לאן נעלם הזמר המוכשר? "היו הרבה אתגרים", הוא משתף. "בהתחלה המשכתי להופיע, ורק ביקשתי שלא לקבוע הופעות בשבת. אחר-כך חשתי שאינני יכול להמשיך בהופעות האלה וביטלתי את כל מה שתוכנן לי. אמרו לי: איך תתפרנס? אבל הייתי חדור ביטחון בבורא העולם".

שלמה החל להופיע במסגרות יהודיות. שמו עבר מפה לאוזן. לפני כמה שנים הקים משפחה, עלה לארץ והתיישב בנתניה. הוא מופיע גם כאן, בארץ. "בסוכות הקרוב אופיע באשדוד, בראשון-לציון, בנתניה ועוד. בחג אני נשאר כאן, עם המשפחה, אחרי קיץ עמוס טיסות לכל קצווי תבל. זה החג האהוב ביותר עליי. אני אוהב מאוד לשיר ולשמֵח בלילות סוכות. שמחת בית השואבה מביאה אותי לפסגות של שמחה טהורה", הוא אומר.


"סוכות הוא החג האהוב עליי". ניזין בהופעה (צילום:
yahad.ru)

  פינת ההלכה ומנהג

הקפות ועליות

שאלה: מי שנתכבד בנשיאת ספר תורה בהקפות, האם הוא רשאי לסרב (כי הוא חושב שיש ראויים ממנו, או מכל סיבה אחרת)?

תשובה: הדין הוא שמי שקוראים לו לעלות לתורה ואינו עולה, הרי זה זלזול בספר התורה ויש עליו קטרוג; אבל אין דין כזה על המסרב לשאת ספר תורה בהקפות. ובכל-זאת, גם בסירוב זה יש משום זלזול מסוים.

אם הסיבה לסירובו היא שקשה לו לאחוז את הספר, מפני חולשה פיזית (ובפרט בספרים כבדים), הרי זה עצמו כבוד התורה, שיש למנוע כל חשש שהספר ייפול חלילה. אבל אם הסיבה היא כדי שיכבדו אנשים גדולים וחשובים ממנו, הוא יכול תמיד לשאת את הספר לסיבוב אחד וכדומה, ואז להניחו או להעבירו לאדם אחר.

שאלה: האם בקריאות החוזרות של פרשת ברכה צריך לתת את העליות הראשונות לכוהן וללוי, או לבקשם שייצאו החוצה ולומר "אין כאן כוהן"?

תשובה: כל עוד יש כוהנים ולוויים, מעלים אותם לתורה תחילה, ואחר-כך ישראלים. כוהנים ולוויים שכבר עלו לתורה יכולים להישאר ואין הם צריכים לצאת. אם בהמשך נשאר כוהן שטרם עלה, מעלים אותו ראשון בסבב הבא. אם אין לוי, או שהלוי כבר עלה לתורה, אפשר להעלות ישראל מייד אחרי הכוהן (ואין צורך להעלות את הכוהן שוב, כמו בקריאה רגילה).

מקורות: ברכות נה,א. שו"ע סי' קלט ס"א ונו"כ. שו"ת משיב דבר ח"ב סי' מח.

  מושג ברגע

הקפות

בחג הסוכות ובשמחת תורה נערכות בבתי הכנסת 'הקפות' סביב בימת הקריאה בתורה.

במהלך ימי הסוכות ההקפות נערכות עם ארבעת המינים, באמירת פיוטי ה'הושענות' - תפילה מיוחדת הנאמרת אחרי הלל בשחרית. בכל יום מקיפים את הבימה פעם אחת, וביום האחרון של חול המועד, הושענא רבה, מקיפים שבע פעמים.

בשמחת תורה עושים את ההקפות עם ספרי התורה. המנהג הוא להקיף את הבימה שבע פעמים, ובכל פעם אומרים פסוקים מיוחדים ורוקדים ושמחים עם ספרי התורה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)