חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:52 זריחה: 5:57 י"ט בחשון התשפ"ז, 30/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1651 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצא, י"ג באלול ה'תשע"ח (24/08/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1651 - כל המדורים ברצף
לגלות משמעות חדשה לחיים
יש חדש
הקב"ה ידע ורצה
בן סורר ומורה
פרנסה לקב"ה
לכבוש ולא לשבור
שיקוי הפלא
"אימתי?" – "לכשיפוצו"
תורה נעלמת יוצאת לאור
תכתובות של נפטר

מס' 1651, ערב שבת-קודש תצא, י"ג באלול ה'תשע"ח (24.08.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לגלות משמעות חדשה לחיים

במקום להוסיף ולהתכתש – לחפש את המאַחד. במקום לתקוף את מי שחושב אחרת – למצוא את הדרך לאהוב גם אותו

תהום נפערת בין תלמידי חכמים ולומדי תורה ובין המוני העם. כל מחנה מלא טענות, כעסים וביקורת כלפי המחנה השני. בעקבות הנתק הזה יהודים רבים מתרחקים מחיי יהדות. מתיחות גוברת והולכת נוצרת בין הקבוצות.

זה נראה תיאור של המצב השורר בימינו, אך למעשה הוא מתאר במדויק את תמונת המצב בעולם היהודי לפני כשלוש-מאות שנה. התפתח נתק בין שכבת הלמדנים לבין היהודים הפשוטים, ובעקבותיו נגררו המוני העם יותר ויותר אחר הגויים שסביבם.

ואז, בח"י באלול, ירדה לעולם נשמתו הגדולה של הבעש"ט. ביום הזה נתגלה אליו בהמשך מורו ורבו ולימדו את כל סתרי התורה, בעוד הוא מתנהג כצדיק נסתר ומנהיג את עדת הצדיקים הנסתרים. ולאחר מכן, בהיותו בן שלושים ושש, גם כן בח"י באלול, נצטווה מן השמים להתגלות ולהפיץ את שיטת החסידות.

חילוץ מהיובש

החסידות חוללה מהפך ששינה את פני העולם היהודי. היא איחדה את חלקי העם, והעניקה משמעות גם לעבודת ה' של אנשים פשוטים. כשם שרוממה את רוחם של המוני העם, כך לימדה את הלמדנים להביט בקנאה בַפשטות ובַתמימות של היהודי הפשוט, העובד את בוראו בתום לב.

החסידות חילצה את חיי היהדות מן היובש השכלתני שדבק בהם. היא הפיחה בהם רוח חיים. אהבת ישראל, שמחה, אמונה תמה, תפילה בהתלהבות, לימוד תורה בדבקות, קיום מצוות בהתרגשות ובחדווה, אמונת צדיקים – את כל אלה הביאה בכנפיה החסידות, לצד עושר רוחני עצום, של תורות, אמרות, סיפורים, ניגונים ועוד.

החסידות לימדה אותנו אהבת ישראל אמיתית מהי. היכולת והצורך לאהוב רשע גמור ממש כשם שאוהבים צדיק גמור. כל זה מתוך תפיסה הרואה את עצם המהות היהודית, היותו של כל יהודי בנו-יחידו של הקב"ה, חלק א-לוה ממעל ממש. כפי שהורים אוהבים את בנם-יחידם, בלי קשר למעשיו.

כמה עשרות שנים אחרי הבעש"ט ירדה לעולם, אף היא בח"י באלול, נשמתו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. הוא פיתח את רעיונות החסידות לכלל תורה מעמיקה ומגובשת, כפי שניסח את עיקריה בספר התניא שכתב. מכאן החלה פריצה רעיונית של החסידות, כתורה עיונית מעמיקה, המעניקה משמעות חדשה לתורה ולמצוותיה.

המרפא לשבר

אור החסידות נושא עמו את המרפא גם לשבר הפוקד את העם בימינו. במקום להוסיף ולהתכתש – לחפש את המאַחד. במקום לתקוף את מי שחושב אחרת – למצוא את הדרך לאהוב גם אותו ולגלות את ה'יהלום' הטמון בו.

החסידות נותנת מענה למי שחש יובש בחיי התורה והמצוות. כשיפתח את נפשו לאורהּ, יגלה מעיינות חדשים של חיוּת פנימית. חייו יקבלו טעם חדש ומשמעות עמוקה יותר. הבה ניקח את האור הזה ואיתו נקבל את פני השנה החדשה.


ציון הבעש"ט במז'יבוז' שבאוקראינה. האור שחולל מהפך בעולם היהודי

  יש חדש

התוועדויות ח"י באלול

ביום רביעי הקרוב יחול ח"י באלול, יום הולדתם של שני 'המאורות הגדולים' – הבעש"ט ורבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך. ביום הזה הבעש"ט גם נתגלה לעולם והחל להפיץ בגלוי את אור החסידות. לרגל יום זכאי זה יהיו בקהילות חב"ד ובבתי חב"ד ברחבי הארץ התוועדויות חסידיות, והציבור מוזמן.

סיום הרמב"ם היומי

בשבוע הבא יסתיים מחזור הלימוד השלושים ושבעה של הרמב"ם היומי, וייפתח מחזור הלימוד השלושים ושמונה. את לימוד הרמב"ם היומי תיקן הרבי מליובאוויטש לפני שלושים וארבע שנים. מעלתו המיוחדת של הלימוד באיחוד המוני בית ישראל הלומדים יחדיו את כל הלכות התורה. זה הזמן להצטרף למחזור הלימוד החדש.

השליחוֹת בעיר האבות

בקריית-ארבע חברון נערך בשבוע שעבר כינוס הקיץ של שליחוֹת חב"ד מרחבי הארץ. מאות המשתתפות פתחו את הכינוס בבית חיה-מושקא בעיר, ומשם המשיכו בדרכן לבית הכנסת 'אחוזת אבות' לסדרת דיונים. אחרי סיור בחברון התכנסו לתפילה מרגשת במערת המכפלה.

  שלחן שבת

הקב"ה ידע ורצה

בפרשתנו מופיעים דיני גירושין. אחת העילות לגירושין היא שהבעל גילה כי אשתו היא בעלת מום, שלא ידע עליו קודם הקידושין. וכך הרמב"ם אומר (הלכות אישות פרק כה, הלכה ב): "הכונס אישה סתם ונמצא בה מום... ולא ידע הבעל במום זה ולא שמע בו ורצה – הרי זו תצא בלא כתובה". ואולם אם יש סבירוּת שהבעל היה מוּדע למום, אין כאן עילה מוצדקת לגירושין, שכן "חזקה ששמע ורצה".

גם בני ישראל והקב"ה קשורים ביניהם בקשר של נישואין, כמאמר חז"ל (תענית כו,ב): "יום חתונתו זה מתן תורה". ומכיוון שהקב"ה מקיים בעצמו את כל המצוות שציווה לישראל, כפי שלמדים מהפסוק "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" – מה שהוא עושה, מצווה לאחרים לעשות (שמות רבה פרשה ל,ט) – הרי שהוא מקיים גם את הדין הנ"ל.

צפה והבטיח

על-פי זה ברור שאין עילה ל'גירושין' בעקבות זאת שיש בעם ישראל 'מומים'. הלוא הקב"ה היה מודע לכל ה'מומים' העתידים לדבוק בעם ישראל, שכן הוא יודע עתידות ויודע תעלומות, וחוזה מראש את הצפוי להתרחש. הוא ידע אפוא שכאשר בני ישראל יחיו במצרים, תדבק בהם התנהגותם הקלוקלת של המצרים.

ובכל-זאת הקב"ה הבטיח בברית בין הבתרים ש"אחרי-כן ייצאו ברכוש גדול", ושהוא 'יקדש' את בני ישראל. נמצא ש"שמע ורצה" – יש כאן לא רק הסכמה מצד הקב"ה, אלא רצון ממשי בעם ישראל, על אף כל המומים.

נורא עלילה

הסיבה שהקב"ה מאפשר לאדם להיגרר אחר יצרו ולצבור מומים רוחניים – חטאים ועוונות – היא בבחינת "נורא עלילה על בני-אדם". על-ידי החטא האדם מתעורר לתשובה, ובזכותה הוא מגיע למקום רוחני נעלה יותר מזה שעמד בו קודם החטא.

זו מעלת עבודת בעלי התשובה על עבודת הצדיקים, שדווקא הריחוק שבו היו שרויים דוחף אותם לקרבה יתרה לקב"ה, עוד יותר מצימאון נפשם של הצדיקים, ולכן "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים שם", ועד ש"אין יכולים לעמוד שם" (רמב"ם, הלכות תשובה פרק ז,ד). לכן ה'נישואין' שבין הקב"ה לבני ישראל הם בשלמותם, 'בניין עד עד', לעד ולעולמי עולמים.

כך הקב"ה רוצה

הגלות הארוכה והקשה עלולה לגרום ליהודי נפילת רוח. עליו לדעת שהקב"ה "שמע ורצה"; הקב"ה מודע לכל ה'מומים' שיש בך, ויתרה מזו, עצם ההימצאות בגלות היא מפני שכך הקב"ה רוצה.

מכיוון שכך ודאי שהקב"ה נמצא עם בני ישראל בגלות, ובקשר איתן של 'קידושין'. הכוונה הפנימית של הגלות היא שבני ישראל יזככו את העולם ויכשירו אותו לגילוי האלוקות בגאולה השלמה, על-ידי אי-התרשמות מניסיונות הגלות, ואדרבה, על-ידי תוספת חיזוק והתקשרות בקב"ה, על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות.

(תורת מנחם תשמ"ח, כרך ג, עמ' 66)

  מן המעיין

בן סורר ומורה

רוצה להיות מורה דרך

"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (דברים כא,יח). 'סורר' – לעצמו; 'מורה' – לאחרים. זה טבעם של רשעים, לא דיי להם שהם עצמם רשעים, אלא רצונם להיות מורי צדק לאחרים ולהורות את רשעתם לאחרים.

(עיטורי תורה)

ה'גוף' וה'נפש' של הגוף

הבעש"ט אומר שצריך לעבוד את ה' עם הגוף, באופן של "עזוב תעזוב עמו". לעומת זה, בן סורר ומורה ממחיש איזו ירידה יכולה להיגרם על-ידי שהאדם נגרר אחר הגוף, עד שהוא נעשה זולל וסובא. אלא החילוק הוא שאת ה'גוף' של הגוף צריך לחזק ולעבוד בו את ה', אבל את ה'נפש' של הגוף, את התאווה בגשמיות עצמה, צריך לבטל.

(הרבי מליובאוויטש)

על שם סופו

בן סורר ומורה נהרג על שם סופו. ירדה תורה לסוף דעתו – סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה, ימות זכאי ואל ימות חייב.

(רש"י)

ההתחמצות גרועה מהחומץ

בן סורר ומורה נידון בסקילה על שם סופו. והדבר תמוה, שהרי כל החשש הוא שמא ייעשה רוצח, והלוא רוצח דינו בסיף, ומדוע בן סורר ומורה דינו בסקילה החמורה? מכאן שההסתאבות חמורה מן הטומאה עצמה. ההתחמצות גרועה מהחומץ.

(החוזה מלובלין)

חשיבות הראשוניות

פרשת בן סורר ומורה קשורה לפרשה הקודמת העוסקת בדיני בכור. חשיבותו של הבן הבכור בהיותו ראשון. באותה מידה חשובה התקופה הראשונה בבגרותו של האדם, והיא משפיעה על כל משך החיים. צריכים לשים לב במיוחד לראשית זמן ההתבגרות, אחרי הבר-מצווה, שהנער יחונך לתורה ולמעשים טובים.

(שם משמואל)

הלימוד עצמו מִצווה

הגמרא אומרת (סנהדרין עא): "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? – דרוש וקבל שכר". ללמדנו כי חובת לימוד התורה היא לא רק כדי לדעת מה לעשות ולקיים, אלא הלימוד עצמו הוא מצווה, אף אם אינו מביא לידי מעשה.

(רבי ישראל מסלנט)

אחדות אצל ההורים

"איננו שומע בקול אביו ובקול אימו" (דברים כא,יח). אחד התנאים בזה הוא "שיהא קולם שווה" (סנהדרין עא). כשאין ההורים משתווים בדעותיהם ואין ביניהם שלום בית –  לא אשמת הבן היא שנעשה 'סורר ומורה'. קשה לצפות שמבית כזה ייצאו בנים טובים יותר.

(עוללות אפרים)

משיכות מנוגדות

ההורים צריכים להיות שווים בדעתם בדבר דרך חינוך הבנים. אם הורה אחד מושך יותר לצד הקודש והשני מושך לצד החולין, אין זו אשמת הבן אם בסופו של דבר נעשה "בן סורר ומורה".

(מגד ירחים)

  אמרת השבוע

הבעש"ט, בהיותו נסתר, נהג לנדוד ממקום למקום ולשאול יהודים לבריאותם ולמצב פרנסתם, כדי שהללו יענו לו בדברי שבח לה'.

פעם אחת בא לעיירה שבה חי יהודי שכבר יותר מיובל שנים התבודד בחדרו והגה בתורה כשהוא שרוי בתענית. הבעש"ט נכנס אליו ושאלו למצב בריאותו ולפרנסתו. הפרוש לא ענה, אלא סימן לעבר הדלת, לאות שייצא. בעומדו בפתח שאל הבעש"ט את היהודי: "רבי, מדוע אינכם נותנים לה' את פרנסתו?".

הלה השתומם למשמע הדברים, והבעש"ט הסביר: "אנו חיים מהפרנסה שהקב"ה מרעיף עלינו, אך ממה מתפרנס כביכול הקב"ה? על כך נאמר: 'ואתה קדוש, יושב תהילות ישראל'. אתה, ה', מהי ה'פרנסה' שאתה 'יושב' עליה? – 'תהילות ישראל'! כשיהודים מהללים ומשבחים את ה' על הבריאות והפרנסה שהוא מעניק להם, מזה יש כביכול פרנסה לקב"ה".

  פתגם חסידי

לכבוש ולא לשבור

"חז"ל אמרו: 'איזהו גיבור, הכובש את יצרו'. שבירת היצר אינה דורשת גבורה, אבל כבישת היצר ורתימת כוחותיו לעבודת ה' – על כך צריך גבורה" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

שיקוי הפלא

רגע קודם שנכנס לאכסניה נתקלה רגלו במכשול והוא מעד. בעת הנפילה נפלט כדור מהאקדח שהיה תחוב בחגורתו וחדר לבטנו. הנסיך בנדיקט השמיע צווחת כאב ואיבד את הכרתו.

מהומה קמה. חברו הקרוב של הנסיך, פייר-לואי, עשה כל שביכולתו להזעיק אליו את הרופאים הטובים ביותר, ואולם נראה היה כי כל המאמצים עולים בתוהו.

באותו רגע הבין ר' ניסן את השליחות המסתורית שהטיל עליו הבעש"ט בביקורו האחרון אצלו. בטרם נפרד ממנו אמר לו הבעש"ט: "כתוב בתהילים 'יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים'. הנשמה יורדת לגוף, שהוא דוגמת הים, והוא מכסה אותה כשם שהגלים מכסים את יצורי הים. אבל יש 'אניות', שזה חינוך לתורה ומצוות. ויש 'עושי מלאכה במים', הם מי שנבחרו להציל נשמות ששקעו ב'מים', וגדלו בסביבה מנוכרת ליהדות".

הבעש"ט הטיל על ר' ניסן להעביר מסר לפייר-לואי, חברו של הנסיך. "הוא יהודי, ושמו המקורי פסח-צבי", אמר והניח בידו מעטפה חתומה. הבעש"ט הורה לו: "ביום השני לשהייתם של הנסיך וחברו ביער הסמוך להרקי, לצורך ציד, פתח את המעטפה. אחר-כך לך אל פייר-לואי, וספר לו כי יהודי הוא וכי 'פייר' הוא 'פסח', ו'לואי'  מציין את שייכותו לשבט לוי".

פייר-לואי היה יהודי יליד צרפת. שם הכיר את הנסיך בנדיקט, בעת שזה רכש השכלה במדינה. ספק רב אם הנסיך ידע שחברו יהודי, שכן עובדה זו הייתה מעומעמת בתודעתו של פייר-לואי עצמו.

במרוצת השנים עבר פייר-לואי להתגורר ברוסיה בעקבות חברו. בילוי אהוב על השניים היו מסעות ציד. גם עכשיו סיימו מרדף מוצלח ביערות הסובבים את העיירה הרקי. אך האווירה הושבתה בעקבות האסון הכבד.

בהתרגשות פתח ר' ניסן את המעטפה. להפתעתו מצא שם מרשם לטיפול בפציעה שהלמה בדיוק את פציעתו של הנסיך. הבעש"ט הוסיף שעל ר' ניסן להימנע מלקבל שכר כלשהו, אלא יבקש מהנסיך לגמול טובות ליהודי האזור ולספק להם פרנסה. הבעש"ט אף ציין כי לא יימנע מלגלות את מקור התרופה הסודית.

ר' ניסן מיהר להכין את השיקוי על-פי הוראות הבעש"ט וניגש אל האכסניה שבה שכב הנסיך. שם נגלתה לעיניו מבוכה קשה: רופאים באים ויוצאים, חומו של הפצוע עולה, ונראה כי אלה שעותיו האחרונות.

כשהבחין פייר-לואי בר' ניסן העווה את פניו בבוז. "מה מעשיך כאן?", שאל. ר' ניסן התעלם מקבלת הפנים. "באתי להציע תרופה בעבור הנסיך", אמר בביטחון. פייר-לואי פרץ בצחוק מריר. "לך מכאן", קרא בלעג, "וכי רופא אתה?".

חילופי הדברים הגיעו לאוזני הרופא שעמד בסמוך. דווקא הוא ביקש להתעניין במה שיש ליהודי להציע. ר' ניסן הציג לפניו את המרקחת שעשה על-פי הוראות הבעש"ט, ושכנע אותו לאפשר לו לגשת אל הנסיך. "כבר אין מה להפסיד", אמר הרופא בעגמימות, "בבקשה".

ר' ניסן מילא את הוראות הבעש"ט. ההטבה הייתה כמעט מיידית: חומו של הנסיך ירד והוא פקח את עיניו.

הסובבים הביטו בנעשֶה בפיות פעורים. זה היה נס נשגב מבינתם. "הוא שרד את הפציעה!", קרא הרופא בתדהמה.

"אינני מופתע", השיב ר' ניסן, "ידעתי זאת מהרגע הראשון".

"מניין לך?", שאלו הסובבים. ר' ניסן חייך ואמר: "מפני שאת התרופות נתן לי רבי ישראל בעל-שם-טוב, שהוא איש קדוש".

בשלב הזה חש ר' ניסן כי הגיעה השעה למלא את חלקה השני של השליחות. הוא ביקש לשוחח עם פייר-לואי בפרטיות, ומסר לו את דברי הבעש"ט על זהותו היהודית. "הבעש"ט ביקשני לומר לך שעד עתה הלכת בדרך לא-טובה, וכעת עליך לשוב מייד לאלוקיך!".

למחרת נרשמה הטבה נוספת במצבו של הנסיך, ואז שמע מפי מקורביו את אשר אירע. הוא ביקש לזמן אליו את המרפא האלמוני, ושאלו איך יוכל לגמול לו על שהציל את חייו. ר' ניסן דבק בדברי הבעש"ט, וביקשו להיטיב עם אחיו היהודים. בימים הבאים הנסיך בנדיקט החלים לגמרי, ועזב את העיירה עם חברו פייר-לואי.

עברו כמה ימים ועל דלת ביתו של ר' ניסן נשמעו דפיקות. זה היה פייר-לואי: גווֹ שח, ודוק של הכנעה נח על פניו. "מאז נפגשנו", פתח בווידוי, "לא מצאתי מנוח לעצמי. דברי הבעש"ט זעזעו את נפשי. שיתפתי את הנסיך בנדיקט בלבטיי, והוא עודדני ללכת בעקבות ליבי ולשוב לאמונת אבותיי".

יהודי קהילת הרקי זכו בתושב חדש: בעל התשובה פסח-צבי, שהחל לחבוש את ספסלי בית הכנסת וללמוד תורה בעזרת אברך מסור. תחילה למד את אותיות הא-ב, אחר-כך רכש ידע בקריאה, והחל מתפלל ולומד חומש ומשנה. בתוך שנה אחת נהפך ליהודי ירא שמים, המקיים קלה כחמורה ושוקד על התורה ועל התפילה יומם ולילה.

האירוע המסעיר חשף את התא הנסתר של חסידי הבעש"ט בהרקי, ודבר המעשה הפיץ את אורו בכל האזור.

(על-פי 'ספר הזכרונות')

  לומדים גאולה

"אימתי?" – "לכשיפוצו"

באיגרת שכתב הבעש"ט לארץ הקודש (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות') הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו בראש השנה תק"ז. באותה 'עליית נשמה' הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי אתי מר?" [=מתי יבוא מר]; וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

באחת משיחותיו (לקוטי דיבורים חלק א-ב, עמ' 618) הרבי הריי"צ שואל על שאלת הבעש"ט: לכאורה לא היה מקום לשאלה. הלוא זו גמרא מפורשת (סנהדרין צח,א), שרבי יהושע בן-לוי שאל את המשיח מתי יבוא, והמשיח השיבוֹ: "היום – אם בקולו תשמעו". אם כן, מה עניין שאלתו של הבעש"ט, בשעה שהמשיח כבר השיב שיבוא כאשר עם ישראל ישמע בקולו של הקב"ה?!

כבר יש 'בקולו תשמעו'

מסביר הרבי הריי"צ (שם עמ' 620): "מורנו הבעש"ט נ"ע, המפורסם באהבת ישראל שלו, ראה בכל יהודי את מעלתו. בכל פעולה של יהודי, הן מצווה הן מידה טובה, ראה את האור האמיתי המאיר בה. הבעש"ט מביט בעיניו הטהורות על הגלות החשוכה. הוא רואה כיצד יהודים מקיימים את התורה ומצוותיה במסירות נפש ובהידור, וזאת כשהם לחוצים ונרדפים בידי בני-אדם רעים.

"מורנו הבעש"ט רואה איך יהודים מקיימים במסירות נפש את ה'בקולו', של הקב"ה, 'תשמעו', מתוך מסירות נפש. מתעוררת אצלו השאלה: מדוע אין משיח, גואל צדק, בא?!...

"השאלה 'אימתי' שהבעש"ט שואל את המשיח היא בדוגמת מאמר חז"ל 'אם לא עכשיו – אימתי'. הבעש"ט מדבר עם המשיח באותו עניין שעליו מדברת הגמרא בסנהדרין, כאשר המשיח עונה ש'היום – אם בקולו של הקב"ה תשמעו'. על זה שואל אותו הבעש"ט: הלוא כבר הגענו לכך שברוך השם בקולו תשמעו! ועל זה המשיח עונה לו : 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'".

משמעות תשובתו של המשיח היא שיהודים צריכים לעבוד את ה' מתוך אור וחיוּת, וזאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות: "תשובתו של משיח היא: יפוצו מעיינותיך חוצה. שתורת רבנו הבעש"ט והעבודה הטהורה בבירור וזיכוך המידות יפוצו סוף-סוף. שהכול יכירו את האמת, וגם מי שנמצאים ב'חוצה' יתעוררו בזכות מסירות הנפש של הוריהם וסביהם, שישתמשו בהנהגות הטובות והמענגות ובירושה הבהירה שסביהם והוריהם הניחו להם" (שם עמ' 656).

חיבור עם המקור

מה משמעות המשימה "יפוצו מעיינותיך חוצה"? מסביר הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1692): "יפוצו – אין להסתפק בלימוד התורה לעצמו, לימוד לכמה בני-אדם, או אפילו לקהל, אלא הלימוד צריך להיות עד שהתורה מתפשטת באופן של 'הפצה'.

"מעיינותיך – תכונת המעיין שמימיו מחוברים בתמידות עם שורשם ומקורם, בלי כל הפסק... ובענייננו – שלימוד התורה והפצתה צריכים להיות באופן שניכר בגלוי הקשר והחיבור עם המקור. היינו, לא זו בלבד שהוא מחובר למקור ולא נפסק חס ושלום, אלא שנראֶה וניכר בגלוי החיבור עם מקורו.

"חוצה – הפצת המעיינות צריכה להיות עד מקום החוצה. היינו, שכאשר יש נקודה בעולם (ועל-אחת-כמה-וכמה – בעולם היהדות) שהיא עדיין במצב של חוצה ביחס לתורה וליהדות – יש להשתדל ולעשות כל התלוי בך שגם שם יגיעו המעיינות, לא רק מי המעיין, אלא המעיין עצמו, ובאופן של הפצה דווקא".

  חיים יהודיים

תורה נעלמת יוצאת לאור

אחרי כשני עשורים שהרב נפתלי-הירץ פלינטנשטיין מנהל את 'מכון שפתי צדיקים', לההדרת תורת החסידות והפצתה, החליט בעת האחרונה לייחס יותר זמן למסירת שיעורים והרצאות על החסידות.

"אני אוהב לדבר על מייסד החסידות, הבעש"ט", הוא מסביר. "רבים אינם מכירים את הרקע ההיסטורי לגילוי אור החסידות. כמו-כן מצאתי כי ציבור מגוּון שלמרבה הצער אינו מתחבר למילות התפילה, יכול להיעזר מאוד בתורת החסידות. כשהאנשים האלה מגלים את המבט הייחודי שלה על התפילה, משתנה כל המבט עליה".

מחקר מתוך אמונה

את המכון, העוסק במחקר תורתם, תולדותיהם ומורשתם הרוחנית של גדולי החסידות, הקים לפני כארבעים שנה אביו, האדמו"ר מקופיטשניץ שליט"א, רבי יצחק-מאיר פלינטנשטיין. זה אחד המכונים החסידיים הראשונים שקמו. לצד ההוצאה לאור, המכון מפעיל מערך שיעורי חסידות בבתי מדרש ובכוללים. "אבא הקים את המכון כדי לעסוק בהוצאה לאור של ספרי חסידות ובחקר החסידות, מתוך גישה של אמונה טהורה", אומר הרב נפתלי.

לאורך השיחה הוא מרבה לדבר על מפעל ייחודי שהמכון עמל עליו זמן רב: הוצאתה לאור של תורת רבי ישראל מרוז'ין. "תורתו הייתה נעלמת למדיי", הוא מספר. "נעזרנו בכתבי-יד ובמסמכים שקיבלנו. זו הייתה יצירה חדשה של ממש, שזכתה להדים רבים בעולם התורני".

בלי שיקול כלכלי

גם תורתו של רבי מנחם-מענדל מרימנוב הייתה נעלמת. מה הסיבה לאי-הפרסום? "כל נושא לגופו", הוא משיב. "אצל רבי ישראל מרוז'ין, למשל, שמעתי שהיה עניין אצל ממשיכיו שלא להדפיס, על בסיס התבטאותו שהמשכיותו היא בבניו. תורתו הועתקה במחברות, ואלה הועברו מיד ליד. באשר לרבי מנחם-מענדל מרימנוב אין לי תשובה ברורה. בפועל, תורתו הייתה פזורה בחוברות קטנות. אנחנו קיבצנו את כל תורותיו על הש"ס, המועדים ועוד".

כחמישים ספרים הוציא המכון עד היום, אף שלא כולם מחזירים את ההשקעה הכלכלית. "המכון אינו שואף להיות ריווחי", מבהיר הרב נפתלי. "כל המטרה שלנו היא הפצת החסידות".

במקום שאין איש

איך מחליטים איזה ספר להוציא לאור? הרב נפתלי מפתיע: "ספר שאנחנו יודעים כי איש מלבדנו לא יוציא לאור – מקבל עדיפות. לפעמים אנו מקבלים בקשות מיוחדות, ובעקבותיהן ניגשים למיזמים חדשים".

במכון מצוי ארכיון רב-ערך על תורת החסידות, ובו מסמכים, תעודות, מכתבים ותמונות. החומר העשיר חשף תגליות היסטוריות חשובות. "אחד הדברים שחקרנו זו התופעה המופלאה של תלמידי חכמים גדולים וחשובים, שנהפכו לתלמידיו של המגיד והתבטלו אליו לגמרי", הוא אומר. בתוך הספרות החסידית העניפה הוא מציין במיוחד את ספר התניא: "זה הספר החסידי היחיד שנכתב בשאיפה להסביר את דרך החסידות. ברבות השנים הופיעו ספרים רבים, אך ספר התניא נשאר במקומו הייחודי, כמתווה דרך לרבים".


כשחסידים חוקרים חסידות. הרב פלינטנשטיין

  פינת ההלכה ומנהג

תכתובות של נפטר

שאלה: האם מותר לבני משפחה לקרוא תכתובות של יקירם שנפטר, ולהיכנס למכשיר הטלפון ולדואר האלקטרוני שלו? האם אין בזה משום 'חרם דרבנו גרשום' או חדירה לפרטיותו של הנפטר, דבר שלא היה רוצה שיעשו?

תשובה: אכן, 'חרם דרבנו גרשום' אוסר לקרוא מכתב של אדם, אלא אם כן הלה זרקו לאשפה. ככלל, גם על הקרובים ביותר חל האיסור לקרוא מכתבים של יקירם (וכל שכן להעביר הלאה) שיש בהם דברים היכולים להיות מוגדרים סוד אישי, וכל שכן דברים שאולי הם בגדר 'לשון הרע' ו'רכילות'.

אם יש סיכוי למצוא בתכתובות חידושי תורה או דברים המעוררים לתורה וליראת שמים, המתאימים להפצה בציבור, יש למצוא תלמיד חכם וירא שמים שיוכל לקרוא את החומר, להחליט מה מתאים, ולהכינו לפרסום (יש שפסקו שאף צריך לעשות זאת לטובת הציבור, מכיוון שדברי תורה שייכים לכלל ישראל, אף אם המנוח ציווה שלא לפרסמם!).

כך גם באשר למידע היסטורי, המצוי בתכתובות של הנפטר, אפשר לפרסמו כל עוד אין בו פגיעה במישהו, אבל את הפרטים האישיים יש להשמיט.

אין להתיר לצאצאים או לאחים לקרוא תכתובות פרטיות של הנפטר, דבר שאף עלול לגרום במקרים מסוימים לפגיעה בכבודו בעיניהם. לכן מוטב שסינון החומר במקרים שצוינו לעיל ייעשה בידי אדם זר. כך יסבו נחת אמיתית לנפטר שבעולם האמת.

מקורות: באר הגולה יו"ד סו"ס שלד. שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רעו, הובא בס' פלא יועץ סוף ערך 'סוד'. שו"ת משיב דבר ח"א סו"ס כד.

  מושג ברגע

מוצא שפתיך תשמור

"אז אמרתי, אז הבטחתי" - אומרים בני-אדם לפעמים. התורה דורשת מאיתנו לעמוד מאחורי המילים שאנו מוציאים מפינו - "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר".

חז"ל אמרו כי אדם החוזר בו מסיכום בעל-פה על עסקה - נקרא 'מחוּסר אמנה', ואין רוח חכמים נוחה ממנו.

אסור לאדם להבטיח דבר מתוך כוונה שלא לקיים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)