חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1644 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת פינחס, כ"ג בתמוז ה'תשע"ח (06/07/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1644 - כל המדורים ברצף
תעמולת שקר עליך ישראל
חדש על המדף
ייחוס בעייתי, או מסר עתידי?
קרבנות
למחול מייד
יוצא ומוציא
גדלות וגלות
מתקבצים ובונים או להפך?
הנכד בעקבות רב הכותל
מנהג כעין נדר

מס' 1644, ערב שבת-קודש פינחס, כ"ג בתמוז ה'תשע"ח (06.07.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תעמולת שקר עליך ישראל

המתכון פשוט: קחו את האמירה השקרית והמופרכת ביותר, עטפו אותה בססמה קליטה וחזרו עליה שוב ושוב. הציבור לא יפשפש בפרטים

אחת משיטות התעמולה הפופוליסטיות היא להפריח לחלל האוויר אמירה כלשהי, לצעוק אותה בלהט, להצהיר שהיא קו אדום ולא יעלה על הדעת, ולחזור עליה שוב ושוב. מכאן והלאה אין שום משמעות לשאלה כמה אמת יש מאחוריה. היא יכולה להיות שקרית ומופרכת מיסודה, אבל היא תקבל חיים משל עצמה.

כאלה הן הזעקות על 'קץ הדמוקרטיה', בתגובה על הניסיונות להביא יותר איזון לבית המשפט העליון ולהגביל את עריצותו כנגד סמכות הכנסת. הלוא ההפך הגמור הוא הנכון. דמוקרטיה פירושה שלטון העם. וכאן העם בוחר נציגים, משגר אותם לבית הנבחרים, ובית המשפט מבטל פעם אחר פעם את החלטותיהם. אם כן, איך אפשר לקרוא להחזרת הסמכות לעם – קץ הדמוקרטיה?!

המדירים צועקים 'הדרה'

או התביעה לבטל קורסי הכשרה לעובדי מדינה בעבור הציבור החרדי, מכיוון שהם נערכים בהפרדה – קורס לגברים וקורס לנשים. 'הדרת נשים', מופרחת לאוויר הססמה האלמותית, בדרישה לבטל את הקורסים המופרדים. ומה תהיה התוצאה? הדרת גברים ונשים חרדים גם יחד מהשירות הציבורי, מכיוון שהם לא יוכלו להשתתף בקורסים מעורבים. אבל מי שם לב לפרטים הקטנים.

אותה טכניקה של תעמולת כזב דמגוגית מצאה לה בעת האחרונה מונח חדש – 'המרחב הציבורי'. הטענה היא שבהיות 'המרחב הציבורי' שייך לכל הציבור, אין לאפשר לקיים בו אירועים בהפרדה. זו נשמעת הנאורות בהתגלמותה, דאגה לכל הציבור. אבל מה מסתתר מאחורי הססמה היפה – דחיקת רגליו של ציבור דתי וחרדי, שהפרדה היא תנאי בסיסי להשתתפותו באירועים.

ושלא נתבלבל: אין מדובר כאן בכפיית הפרדה על ציבור שאינו רוצה בה, אלא להפך ממש – יש ציבור המעוניין בהפרדה, והוא מבקש אותה כדי שהן גברים הן נשים מתוכו יוכלו להשתתף באירוע. ואז קמים מי שרוממות ססמאות ה'שוויון' בגרונם, נעמדים על רגליהם האחוריות ומנסים למנוע זאת, בטענה שזו 'הדרת נשים'. מצידם שהנשים יישארו בבית, ובלבד שלא יוכלו לבוא לאירוע שבו יתאפשר להן להימצא במתחם של נשים בלבד, כרצונן. אז מי מדיר את הנשים?

לצעוק את האמת

מתנגדי הדת מניפים ססמאות שישראל בדרך להפוך לאיראן. הם זועקים מרה על הכפייה הדתית ה'גוברת'. האוּמנם זו המציאות? למרבה הצער ודאבון הלב המצב הפוך לחלוטין. עוד ועוד מרכזי קניות נפתחים בשבתות, עוד פרצות בחוקי הנישואים והגירושים, עוד בקיעים בתחומי הגיור, הכשרות, הטהרה וכו'. אבל כבר אמרנו, האמת אינה רלוונטית. העיקר לחזור שוב ושוב על ססמאות השקר, והציבור יקנה את תעמולת הכזב.

אותה שיטה ממש נקוטה בידי אויבינו. הם יחזרו שוב ושוב על השקר שהר הבית הוא מוסלמי מאז ומעולם. שהמחבלים הם מפגינים שוחרי שלום. שארגון טרור אכזרי, שמשקיע את משאביו בכריית מנהרות טרור והצטיידות בטילים, מבקש רק חופש וזכויות אזרח.

מול מכונת התעמולה הזאת אין לנו אלא האמת, אבל צריך להשמיעהּ באותה נחרצות ונחישות, והאמת תנצח.


עולם השקר מתפתה להאמין לתעמולת השקר (צילום:shutterstock )

  ספרים

אורות ההלכה
מאת הרב שמעון כהן
בהוצאת המחבר

ההלכות המעשיות, הנוגעות לחיי היום-יום, בלשון בהירה ובניקוד מלא. כרך ראשון – אורח חיים. כרך שני – יורה דעה וחושן משפט. טל' 025382521.

אורות אור החיים
ליקוט ועריכה: חיים ששון
בהוצאת אוצרות אור החיים

לקט פנינים מתורתו של רבי חיים בן-עטר, מסודר בארבעה שערים: אור החוכמה, אור הגאולה, אור התורה ואור התשובה. 326 עמ'. טל' 025806268.

נהרות איתן
מאת הרב יוסף-יצחק כ"ץ
בהוצאת המחבר

ביאורים על ספר התניא, מתוך משנתו הרחבה של הרבי מליובאוויטש, לצד אמרות וסיפורים חסידיים קצרים. 762 עמ'. טל' 0779611594.

לבלוב שבועי
מאת הרבנית אביאלה ששון
בהוצאת דברי שיר

שיעורי תורה לנשים, על-פי פרשיות השבוע, מתובלים בסוגיות הקשורות לבית, לזוגיות ולחינוך הילדים. 350 עמ'. טל' 0773220338.

  שלחן שבת

ייחוס בעייתי, או מסר עתידי?

הייחוס בעם ישראל נקבע על-פי האב. כך החלוקה לשבטים והשתייכות לשושלת מלוכה. על רקע זה נדרש הסבר מדוע שלוש פעמים בתורה אנו מוצאים בתולדות משפחת לוי ייחוס לאימהותיהם דווקא:

ייחוסם של משה ואהרון: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה" (שמות ו,כ). ייחוסם של בני אהרון: "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת-עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא, אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר" (שם כג). וייחוסו של פינחס: "וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס" (שם כה).

סבא פיטם עגלים

ייחוסו של פינחס דורש הסבר מיוחד: את ייחוסו של משה לאימו יוכבד אפשר להסביר בהיותה בתו של לוי. כך ייחוסם של בני אהרון לאימם אלישבע, שהייתה "בת עמינדב, אחות נחשון". אבל איזו מעלה יש בייחוסו של פינחס לאימו, שהייתה "מבנות פוטיאל", שכפירוש רש"י, השם 'פוטיאל' מרמז גם ל"יתרו שפיטם עגלים לעבודה זרה" (בבא בתרא קט,ב)!

אילו היה השם הזה רומז על התשובה שעשה יתרו – ניחא; אבל כאן השם מבטא עבודה זרה! ורש"י מביא פירוש זה כפירוש ראשון, קודם לפירוש השני, שמייחס את פינחס ל"יוסף שפטפט ביצרו"!

לקרב כל יהודי

ההסבר מתקשר לסיכום התורה, אחרי פירוט הייחוס: "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". כדי להוציא את בני ישראל ממצרים נדרשת עבודת קירוב אפילו עם יהודים שיש להם שייכות עם פיטום עגלים לעבודה זרה! כשפועלים מתוך גישה כזאת אפשר להשפיע אפילו על יהודים השרויים כבר מאתיים ועשר שנים במצרים, ולהוציא אף אותם ממ"ט שערי הטומאה.

לכן התורה מספרת על ייחסו של פינחס לבת פוטיאל בהקשר של יציאת מצרים. כאן נמצא המפתח לגאולה העתידה: לא לוותר גם על יהודי השרוי במדרגה נמוכה. אל לאדם לטעון שרצונו להתרכז ביהודים נעלים בלבד. עליו לחפש גם את היהודי השרוי במצב ההפוך ממנו, ולקרבו לה' ולתורתו.

כוח הנשים

זו מהות הציווי "ואהבת לרעך כמוך", וכן "והווי מתלמידיו של אהרון... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". גם מי שמוגדרים 'בריות' בעלמא, שזו הדרגה הנחותה ביותר, גם אותם יש לקרב.

והוראה נוספת נלמדת מהייחוס הקשור גם לאם, והיא פונה אל נשי ובנות ישראל: האימהות נותנות לבניהן כוחות מיוחדים, והן שגידלו את "הוא אהרון ומשה", שהביאו את יציאת מצרים, ואת "פינחס זה אליהו", שיבשר את הגאולה הקרובה.

(פרשת וארא תשל"א, שיחות קודש תשל"א, כרך א, עמ' 478)

  מן המעיין

קרבנות

תמיד בזכות התורה

"עולת תמיד העשויה בהר סיני" (במדבר כח,ו). בגמרא (מנחות קי) נאמר שבזמן שאין בית מקדש קיים, הקורא בפרשת הקרבנות כאילו הקריב קרבן. לכן תיקנו לומר את פרשת התמיד בכל יום. זהו שנאמר "עולת תמיד" – כיצד יהיה "תמיד", אף בזמן שאין בית מקדש קיים –  "העשויה בהר סיני", על-ידי התורה שניתנה בהר סיני.

(עיטורי תורה)

תשוקה בנשמה

"עולת תמיד" – התשוקה התמידית של הנשמה לצאת מן הגוף ולחזור לשורשה ומקורה האלוקי, "העשויה בהר סיני" – אהבה זו נקבעה בכל נשמה יהודית בעת ההתגלות הגדולה במעמד הר סיני.

(אור התורה)

לחם לאנשיי

"את קרבני לחמי לאישיי" (במדבר כח,ב). הקרבן הנרצה לפני ה' הוא "לחמי לאישיי" – שתיתנו לחם לאנשיי; נתינת צדקה ועשיית חסד.

(רבי פינחס מקוריץ)

שני 'תמיד'

"שניים ליום עולה תמיד" (במדבר כח,ג). אדם מישראל צריך להעלות על ליבו בכל יום שני תמידים – "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", "וחטאתי נגדי תמיד".

(מגנזנו העתיק)

בשבת מתאחרים

"את הכבש אחד תעשה בבוקר" (במדבר כח,ד). "בבוקר" נאמר בתמיד של שחר של כל ימות השבוע, ואילו בשבת לא נאמר "בבוקר" אלא "וביום השבת". מכאן המנהג שבשבת מאחרים מעט לקום בשחרית, ולא כבכל ימות השבוע שמתעוררים השכם.

(מרדכי)

שפע לעולמות

הקרבנות נמשלו ללחם מפני שהאוכל מוריד את חיות הנפש לתוך הגוף, וגם עבודת הקרבנות מושכת שפע אלוקי לעולמות.

(ליקוטי תורה)

עבודת ה' בחמימות

"אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כח,ח). "אשה" – כאשר אדם עובד את ה' בחמימות ובהתלהבות, הרי זה "ריח ניחוח לה'".

(אור תורה)

קרבנות על-פי הצירופים

"עולת חודש בחדשו" (במדבר כח,יד). בכל חודש מאיר צירוף אחר מי"ב צירופי שם הוי'ה. הקרבנות של כל ראש חודש עולים למעלה על-פי הצירוף של חודש זה דווקא.

(המגיד ממזריטש)

  אמרת השבוע

למחול מייד

רבי יצחק מדרוהוביץ' שוחח פעם אחת עם יהודי שפגע בחברו על הצורך לבקש מחילה ממנו. השיב היהודי כי יבקש מחילה בערב יום הכיפורים.

אמר רבי יצחק: "לא ראוי שאדם יכבוש את כעסו שנה תמימה עד ערב יום הכיפורים, אלא כל אחד ואחד צריך לוודא בכל יום ויום שאין בליבו על חברו ואין בלב חברו עליו".

והוא פירש על כך את הפסוק "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים": מה שכבוש בליבך בלילה, ראה שיימחל מייד בבוקר; ומה שכבוש בליבך במהלך היום, עליך לדאוג שיבוא לידי סליחה ומחילה בין הערביים, קודם השינה.

  פתגם חסידי

יוצא ומוציא

"משה רבנו התפלל לה' על מנהיג 'אשר ייצא לפניהם... ואשר יוציאם'. המנהיג צריך להיות ראש וראשון לכל דבר, אבל לא דיי בכך. עליו לדאוג שגם העם ייצא לענייני הקדושה" (רבי ישראל מרוז'ין)

  מעשה שהיה

גדלות וגלות

"ליבר, אוכל!", אמר ההלך שניצב על מפתן הדלת. הוא היה לבוש קרעים, שערו מגודל וסתור, וריח פיו העיד על שתייה מרובה. גופו הכבד התנודד בחוסר שליטה בפתח הבית המצוחצח, ומפיו יצאו שתי מילים בלבד: "ליבר, אוכל!".

מן העבר השני של הדלת ניצב רבי ליבר מברדיצ'ב, לבוש בבגדי השבת ועל פניו נהרה של קדושה. הוא כבר עמד לצאת לקבל את פני שבת המלכה.

במהרה התעשת. "בשמחה", השיב, והחל להגיש לאורחו את מיטב מאכלי השבת, בתוספת כוס משקה חריף. "אנא אכול בזריזות והצטרף אליי לקבלת שבת", דחק באורחו. האיש טמן את פניו בצלחת ולא הגיב. בתוך רגעים אחדים אכל את כל תכולת הצלחת ובלגימה אחת הערה את המשקה אל גרונו.

"עוד אוכל!", קרא, "אני רעב!".

רבי ליבר לא התמהמה. "עוד חלה!", גיהק האורח בגסות. "עוד דגים!". כשכילה הכול דרש פשטידה ובשר וקינוח. את המזון בלע ברעבתנות גדולה. רבי ליבר הביט משתומם ביכולת הקיבול של האיש. כמויות מזון עצומות, שנועדו לסועדים רבים, נעלמו בפיו כבאורח פלא.

ובכל-זאת לא זז שריר בפניו של המארח, והארשת המאירה הוסיפה לנוח על פניו. "נלך להתפלל?", פנה אל אורחו. זה הניף את זרועותיו לצדדים. "אני עייף!", רטן.

"אם כן, אדאג לך למיטה", השיב רבי ליבר במתינות. מיטות חדרי האורחים, שרבי ליבר טיפח כחלק מהכנסת האורחים המופלגת שלו, לא מצאו חן בעיני האורח. הוא התעקש לבדוק את יצועו של רבי ליבר עצמו.

פיו של המארח נפער בתדהמה. גם לטוב ליבו יש גבול. אבל גם אז נשך שפתיים ונתן את הסכמתו. האורח השתרע על מיטתו של רבי ליבר בבגדיו המטונפים ובנעליו מכוסות הבוץ, ובתוך רגע עלו נחירותיו בחלל הבית.

התפילה הסתיימה. רבי ליבר שב לביתו, ואז התברר שלא נותר מזון לסעודה בעבור בני הבית. הוא פנה אל השכנים, לבקש מהם מעט דגים ובשר, לקיום מצוות עונג שבת. בתוך כך התעורר האורח מתרדמתו, הצטרף לסעודה ובלע כל מה שהיה על השולחן. הוא לא חדל מלהאביס את עצמו, עד שהקיא על רצפת הבית.

השכם בבוקר הקיץ רבי ליבר לקול הקריאה: "אוכל, רבי ליבר, אוכל!". עוד קודם תפילת שחרית חוסלו עתודות המזון שנשמרו לסעודה השלישית, ורבי ליבר, ששימש רב בית הכנסת, נאלץ לבקש מהקהל לשלוח לביתו פשטידות ומשקה "בעבור אורח הגון שמתארח בביתי".

האיש הוסיף להציק לרבי ליבר ולבני הבית עד מוצאי השבת, ואולם רבי ליבר לא הראה רמז של קוצר רוח. הוא הראה לאורחו פנים יפות והיה קשוב לכל גחמותיו.

במוצאי השבת נתגלה אליהו הנביא לרבי ליבר ואמר לו: "אני הייתי האורח שלך בשבת. נשלחתי אליך משמים, להעמידך בניסיון", אמר. "וזאת לאחר שהתבטאת באוזני ילדיך כי בעלותך השמימה לא תתבייש בהכנסת האורחים שלך אפילו לפני אברהם אבינו".

אליהו הוסיף ואמר לו: "מכיוון שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, נגזרה עליך מיתה. אלא שאני עמדתי לימינך, והצלחתי להתנות את גזר הדין במבחן אחרון. למזלך, עמדת בו. גזר הדין הומר לשנת גלות. עליך להתחפש לעני ולחזר על הפתחים. אסור לך לישון במקום אחד יותר מלילה אחד".

עם שחר יצא רבי ליבר לגלותו. הוא נדד בין עיירות וכפרים, וסבל ביזיונות רבים, אך קיבל הכול באהבה. ערב שבת אחת הגיע לעיר ברודי, ושם נשלח להתארח בביתו של שומר בית העלמין. הלה לא היה בביתו. רעייתו קיבלה את פני האורח, והורתה לו לבקע עצים לצורך השבת.

מכיוון שלא הורגל במלאכה זו, ניתזה חתיכת עץ מתחת הגרזן וניפצה את זגוגית החלון. בעלת הבית החלה לגדף אותו בזעם וגירשה אותו החוצה, עד שהציע לשלם את דמי תיקון השימשה, ואז נרגעה מעט.

לאחר מכן התנדב לבשל את הדגים לכבוד שבת. האישה שפתה קדירה בחצר, ושוב אירעה לו תקלה, הקדירה התהפכה והדגים נפלו על העפר. האישה שטפה את הדגים, אך בסעודת השבת החל הבעל לצעוק כי יש אבנים וחול בדגים. האישה הצביעה על האורח, ועכשיו גם הבעל הצטרף למסכת ההשפלות. בקושי הצליח רבי ליבר לעצום עין בלילה.

בבית הכנסת הצטנף רבי ליבר מאחורי התנור, והתרכז בתפילה בכוונה גדולה ובשיברון לב. פתאום ראה מולו את רב בית הכנסת, רבי אפרים המגיד, בנו של ה'חכם צבי'. זה אמר לו: "שמעתי הלילה כרוז בשמים, שרבי ליבר מברדיצ'ב שובת בעירנו. אני גוזר עליך לשבת בכותל המזרח!".

פניו של רבי ליבר נתכרכמו על דבר חשיפת זהותו, אך הוא נאלץ לציית להוראת הרב, ואף הוזמן לעליית 'שלישי'. לאחר התפילה סעד על שולחנו של רבי אפרים, וזה אמר לו: "הודיעו לי מן השמים כי הצער שהיה מנת חלקך אתמול בלילה עולה לשנת גלות שלמה. עליך לשוב לביתך ולמעמדך ולהנהיג את הציבור, אלא שמעתה והלאה היזהר והישמר בדבריך".

זמן רב ישבו שני הצדיקים בצוותא ושחו בדברי תורה עמוקים. לאחר מכן נפרדו לשלום. רבי ליבר חזר לברדיצ'ב ובליבו ידיעה כי תשובתו נתקבלה והוא נתרצה לפני המקום.

(על-פי 'זכיות יוסף')

  לומדים גאולה

מתקבצים ובונים או להפך?

יש מחלוקת בשאלה אם קודם ייבנה בית המקדש השלישי ואחר-כך יתקבצו הגלויות או להפך. על-פי דעה אחת ייבנה תחילה בית המקדש ורק אחר-כך יתקבצו כל ישראל לארץ ישראל, ואילו על-פי דעה שנייה יתקיים תחילה קיבוץ הגלויות, ורק כאשר יתקבצו כל ישראל לארץ, ייבנה בית המקדש.

בספר הזוהר (ח"א קלד,א) נאמר: "יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה" (=יבנה בית המקדש בראשונה ויתקין היכלו ויבנה את העיר ירושלים, ואחר-כך יקים אותה – את כנסת ישראל – מעפרה). הזוהר מסתמך על הפסוק (תהילים קמז,ב): "בונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס" – תחילה בניין ירושלים והמקדש, ואחר-כך קיבוץ הגלויות. כך נאמר גם במדרש הנעלם (תולדות קלט,א): "בית המקדש קודם לקיבוץ גלויות".

כנגד זה נאמר במדרש (תנחומא נח,יא): "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, תחילה יתקבצו הגלויות ורק לאחר מכן תיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש. זה גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה – קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם".

תלוי בדרך הגאולה

הרמב"ם מכריע בבירור כדעת הזוהר. סדר הגאולה של הרמב"ם קובע כי תחילה מופיע המלך המשיח, מחזיר את ישראל – בעודם במקומות פזוריהם – לדרך התורה, אחר-כך בונה את בית המקדש, ורק אז מקבץ את נידחי ישראל.

כמו-כן, לדעת הרמב"ם, קיבוץ הגלויות הוא מפעולותיו של משיח צדקנו – הוא המקבץ את נידחי ישראל. יתרה מזו, פעולה זו של קיבוץ הגלויות (אחרי הפעולות הקודמות, ובכללן בניית בית המקדש) היא מן הדברים הקובעים את מעמדו של המשיח כ"משיח בוודאי", ומזה ברור שקיבוץ הגלויות נעשֶה על-ידו.

יש כמה אפשרויות לתווך בין שתי הדעות (ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"). אחת מהן מבוססת על הידוע, שסדר הגאולה המפורט ברמב"ם אמור רק על מצב שהגאולה באה בדרך כאילו טבעית, בבחינת "לא זכו", אבל אם נזכה לגאולה ניסית ועל-טבעית בגלוי, ייתכן סדר אחר. במצב כזה ייתכן שקיבוץ הגלויות יהיה מיידי ("עם ענני שמיא"), ובית המקדש ייבנה כאשר כל בני ישראל כבר יתקבצו לארץ ישראל.

מי מוותר

עוד אפשרות תיווך היא, שאכן קיבוץ הגלויות האמיתי והכולל יהיה רק לאחר בניין בית המקדש (ובכוחו של בית המקדש), אולם הכנה ו'טעימה' כלשהי מקיבוץ הגלויות הגדול תהיה גם קודם לכן. אלא שזו הכנה ו'טעימה' בלבד, ורק לאחר בניין בית המקדש יפעל משיח צדקנו לקיבוץ כל נידחי ישראל.

הרבי מליובאוויטש מעיר, שאם קיבוץ הגלויות בא קודם לבניין בית המקדש, הדבר מבטא את מעלתו ושלמותו של המקדש, שנבנָה לאחר ש"כל יושביה עליה". ואולם כאשר בניין המקדש קודם לקיבוץ הגלויות, זה ביטוי למעלתם של ישראל, שכדי שקיבוצם יהיה בתכלית השלמות הקב"ה מוותר על שלמות המקדש, ובונה אותו תחילה, כדי שקיבוץ הגלויות ייעשה לאורו של המקדש (רמז לכך אפשר למצוא בפסוק [ישעיה כז,יג] "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" – האובדים והנידחים יבואו בכוחו ולאורו של המקדש שכבר יהיה בנוי).

  חיים יהודיים

הנכד בעקבות רב הכותל

לוח השנה של הרב כפיר גֵץ מתחלק לשניים: לימות השנה כולה ולימי בין הַמְּצָרִים. בשלושת השבועות האלה אין לו יום פנוי. הוא רץ מהרצאה להרצאה, בכל חלקי הארץ. תוכן ההרצאה עוסק בסבו, הרב מאיר-יהודה גֵץ, ששימש רב הכותל המערבי במשך עשרים ושמונה שנים. ההרצאה מלוּוה גילויים על בתי המקדש וסיפורים מרתקים.

"אמנם אני מעביר את ההרצאה יום אחרי יום", אומר הנכד, "אך אני מתלהב מחדש לנוכח תשוקת הציבור לגאולה. כל ההרצאה והעיסוק בנושא נולדו בשאיפה לעורר יהודים ללמוד על בית המקדש ולהתפלל לגאולה".

נדר בתופת

הוא בן 39, תושב ירושלים, אב לחמישה. בילדותו, הוא מספר, לא ידע להכיר את גדולתו של סבו. "הוא היה עניו גדול והתנהג בפשטות", מתאר כפיר. "רק אחרי פטירתו התחלנו להבין מי היה סבא. ידענו שסדר היום שלו מתחיל בתיקון חצות. אחר-כך היה לומד קבלה, מתפלל 'ותיקין' ומתחיל את עבודתו בכותל. בע"ה בעתיד נחשוף פרקים מרתקים מחייו. התברר שסבא תיעד את סדר יומו. כל התרחשות, התפתחות, אירוע, שיחת טלפון, בקשות וכו' רשם ביומנו".

סבו נולד בתוניס, למד משפטים באוניברסיטת סורבון בצרפת והצליח להינצל מהתופת הנאצית. באחד הרגעים המסוכנים נדר שאם יינצל יעלה לארץ הקודש, וכך עשה.

היכן ארון הברית

הקלטה נדירה של הרב גץ, שחשף הנכד, מסעירה את משתתפי הרצאותיו. בהקלטה, משיעור שמסר הרב גץ לתלמידיו לפנות בוקר באחת משנות המ"מים (ה-80') הוא מספר שראה בעיניו את כלי המקדש. "סבא גם אומר בהקלטה שעל מקום הטמנתו של ארון הברית הוא יכול לטעות בארבעים מטרים. סבא לא הוסיף לעסוק בזה. הוא קיבל את המלצת הרבי מליובאוויטש, במכתב תשובה מנומק שכתב לו, שלא לעסוק בחפירות לחיפוש כלי המקדש".

כפיר מספר בהרצאתו על אירוע מרגש שאירע בי"ח בתמוז תשמ"א: "במהלך עבודות למיקום ארון קודש, במנהרות הכותל, נפלה חתיכה ענקית מהקיר ונחשפה מנהרה. סבא העריך שזה מקום ששימש לטבילת כוהנים שנטמאו. הוא עמד בפתח ובכה מרוב התרגשות".

נגד ציפוי לכותל

הסיפורים בפיו קולחים: "היה מיליונר אמריקני שציפה את פסל החירות בציפוי מיוחד, ורצה לעשות זאת, להבדיל, גם באבני הכותל. שגרירות ארה"ב פנתה אל המשרד לענייני דת, וזה העביר את הבקשה לסבא. עמדתו הראשונית של סבא הייתה לדחות את הבקשה, בטענה שאנשים רוצים לנשק את הכותל ולא את הציפוי. כשהלחץ עליו גבר, כתב מכתב לרבי מליובאוויטש, וגולל את נימוקיו לשלילה. הרבי השיב שהוא מזדהה עם הסירוב, והוסיף נימוק שיהיו מי שיראו בזה ביזוי של הכותל. כשהראו למיליונר את תשובת הרבי, הוא ויתר".

ר' כפיר מציין את הכמיהה לגאולה שפיעמה בלב סבו. "לאורך כל היומנים סבא מדגיש שכל פעולותיו בכותל היו להחשת הגאולה. זו מטרתי, להמשיך במשימה עד שנזכה לביאת משיח צדקנו".


ר' כפיר גץ. הכמיהה לגאולה של הסבא

  פינת ההלכה ומנהג

מנהג כעין נדר

שאלה: אדם הנוהג לתת בכל יום קודם התפילה סכום קבוע לצדקה, האם חל על זה תוקף של נדר?

תשובה: הכלל הוא שאם אדם נהג מנהג טוב פעם אחת (בעשייה או בהימנעות מעשייה) מתוך מחשבה לנהוג כך תמיד, או שנהג כך שלוש פעמים בלי כוונה לעתיד – הדבר נחשב כאילו קיבל זאת עליו בנדר, וכדי לבטלו עליו לערוך 'התרת נדרים' על מנהג זה לפני שלושה אנשים, בהנחיית מי שיודע את דיני ההתרה.

לכן כל מנהג שאדם רוצה לקבל עליו רצוי להתנות מתחילה שעושים זאת 'בלי נדר'. וגם אם אין כוונתו לנהוג כך בקביעות, יש לשנות את המנהג מפעם לפעם, ובענייננו - שלא ייתן שלוש פעמים רצופות אותו סכום, כך שלא יתקבל ש"נהג כך שלוש פעמים".

ה'מודעה' שמצהירים בנוסח 'התרת נדרים' בערב ראש השנה, וכן אמירת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים, שבהן מבטלים מראש (כמה סוגי) נדרים שייעשו במשך השנה, אמורות להועיל לביטול נדר. אך אם בשעת הנדר הוא זוכר שהצהיר זאת בשעתו, ובכל-זאת נודר, אפילו אם חושב בליבו שנדר זה בטל, אמירתו מבטלת זאת כ'דברים שבלב'. לכן, ומעוד סיבות, נפסק למעשה ש"אין לסמוך [על כך] להתיר ללא שאלת חכם, כי אם לצורך גדול", כי האמירות הללו באו ללמד זכות בדיעבד על מי שעבר על נדריו, בשל חומרת העוון שבזה, ולא נועדו להתירם לכתחילה.

מקורות: טושו"ע יו"ד סי' ריא ס"א-ב (ורעק"א) וסי' ריד ונו"כ. שו"ע אדה"ז סי' קסא ס"ח, סי' רמט סי"ג וסי' תסח סי"ז. שער הכולל פמ"א ס"ג. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 77.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)