חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:37 זריחה: 6:17 י"א בכסליו התשפ"ז, 21/11/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1642 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ט' בתמוז ה'תשע"ח (22/06/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1642 - כל המדורים ברצף
הפרק הטרגי של יהדות רוסיה
יש חדש
הרועה דואג גם לצורכי היחיד
פרה אדומה
כשהנקודה מתעוררת
ביטחון – לעצמך
סכין על הצוואר
למה לא גילו לנו?
סגירת מעגל בסיביר הקפואה
ברכה אחרי ביקור בקבר

מס' 1642, ערב שבת-קודש חוקת, ט' בתמוז ה'תשע"ח (22.06.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הפרק הטרגי של יהדות רוסיה

השלטון הקומוניסטי לא נרתע מפני איש. לחצים בין-לאומיים לא עשו עליו רושם. אבל גם הוא נכנע מול מסירות הנפש

הציבור הרחב אינו מכיר כל-כך את הפרק הטרגי בהיסטוריה היהודית, שהתחולל בברית-המועצות עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית. אולי השואה הנוראה העמידה אותו בצל, והעיסוק בהנחלת השואה דחק הצידה את הצורך ללמד את אשר עשה השלטון הקומוניסטי לעם היהודי.

שוו בנפשכם את יהדות ארה"ב של ימינו. קהילות יהודיות פורחות. אלפי בתי כנסת שוקקי חיים. אלפי בתי ספר, ישיבות, מקוואות טהרה, מערכות כשרות. ופתאום מתרחשת הפיכה, ועולה שלטון עריץ שאוסר לקיים פעילות דתית. זה נשמע הזוי, לא-מציאותי; אבל זה מה שקרה בברית-המועצות.

נימוקים 'נאורים'

הכול נעשה במעטה של נימוקים 'נאורים' ובחסות ה'חוק'. ברית מילה – פעולה כירורגית בחסר ישע. מקווה טהרה – סכנה תברואתית. שחיטה כשרה – התאכזרות לבעלי חיים. חינוך יהודי לילדים – שטיפת מוח לקטינים. בתי כנסת – מקומות התכנסות לפעילות חתרנית. שמירת שבת – הימנעות מעבודה וטפילות. התקשורת מגבה את פעילות המשטר ומנהלת הסתה פרועה כנגד 'הקנאים הדתיים'.

השלטון האכזר מוכיח את נחישותו. מי שמנסה לדבוק ביהדותו נאסר, שולח למחנות עבודה בסיביר או פשוט נעלם. שומרי תורה ומצוות שמנסים להימלט מהמגף האדום, משולחים לסיביר בעוון הברחת הגבול. זו הטרגדיה הגדולה שפקדה את יהדות ברית-המועצות לפני כמאה שנה.

היה כוח אחד שהעז להתייצב מול הדורסנות הסובייטית – רבי יוסף-יצחק שניאורסון, הרבי הקודם מליובאוויטש. הוא הקים רשת מחתרתית של חסידים נחושים ובעלי מסירות נפש, שהתפזרו על פני המדינה כולה ופעלו לשימור גחלת היהדות. הם פתחו בתי כנסת, תלמודי תורה, מקוואות טהרה. במחתרת דאגו לברית מילה, לשחיטה כשרה ולאספקת תשמישי קדושה וספרות יהודית.

בט"ו בסיוון תרפ"ז (1927) פרצו שוטרי המשטרה החשאית לביתו של הרבי ועצרו אותו. גזר דינו כבר היה כתוב וחתום – "מוות בירייה". אך כאן התחוללה פרשה שקשה מאוד להסבירה בדרך הטבע. השלטון הקומוניסטי לא נרתע מפני איש. לחצים בין-לאומיים לא עשו עליו רושם. רבנים, ולהבדיל מנהיגי דת לא-יהודים, נאסרו וחוסלו בהמוניהם.

אבל גזר הדין בוטל. תחילה הומר לעשר שנות גלות באיים רחוקים. אחר-כך בוטל גם העונש הזה והרבי נשלח לשלוש שנות גלות בעיר קוסטרומה. כעבור שבוע ימים בלבד נסוג השלטון לגמרי ושיחרר את הרבי. הדבר היה לפלא בעיני העולם כולו.

התחייה היא ההוכחה

י"ב-י"ג בתמוז תרפ"ז, ימי שחרורו של הרבי, נעשו לחג הגאולה. שנה אחר-כך שיגר הרבי איגרת מיוחדת ובה כתב: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

הרבי לא ראה בי"ב בתמוז חג פרטי שלו ונס אישי שקרה לו, אלא אירוע בעל חשיבות רבה לכל יהודי ברחבי תבל. ואכן, דמותו העשויה ללא חת עמדה לנגד עיניהם של חסידיו שנותרו ברוסיה, והוסיפו לטפח את החיים היהודיים במחתרת. התחייה היהודית המתחוללת ברוסיה אחרי נפילת הקומוניזם היא העדות להצלחתם.


דמות מופת של עמידה ללא חת. הרבי הריי"צ מליובאוויטש

  יש חדש

מתוועדים בחג הגאולה

בימים שני ושלישי בשבוע הבא יצוינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, על פעילותו לשמירת גחלת היהדות. בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות מיוחדות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים. בתי חב"ד מזמינים את הציבור לבוא להתוועד יחדיו, שבת אחים גם יחד, לשמוח בשמחת הגאולה ולשמוע דברים מפי רבנים, משפיעים חסידיים ואישי ציבור.

שוואקי עושה מוזיקה

הזמר החסידי המצליח יעקב שוואקי מגיש את אלבומו העשירי – מוזיקה. באלבום הזה הוא משלב סגנונות מוזיקליים מגוּונים עם להיטים מקפיצים ושירי נשמה באנגלית, עברית, צרפתית, ספרדית ויידיש. בין השירים אלף בית גימל – שיר אמונה וביטחון, בעקבות עוצמות האמונה שהקרין האסיר ר' שלום-מרדכי רובשקין, ששוחרר בעת האחרונה.

למה ה' עשה אותי ככה

הופיע ספר הילדים המאויר למה ה' ברא אותי ככה, מאת יחזקאל שטלצר. הספר מעביר את אהבת ה' לכל ילד וילדה, אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר. הוצאת דברי שיר. טל' 0773220338.

  שלחן שבת

הרועה דואג גם לצורכי היחיד

על הפסוק "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים" (במדבר כא,כא) מפרש רש"י: "ובמקום אחר תולה השליחות במשה... שמשה הוא ישראל וישראל הם משה. לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכול".

הזוהר מגדיר את עניינו של משה רבנו 'רעיא מהימנא' – רועה נאמן. עניינו של הנשיא לדאוג הן בעבור הנשמה הן בעבור הגוף; להתמסר למען בני הדור הן בגשמיות הן ברוחניות. אין הוא ממתין שיבואו לבקש את עזרתו, אלא מחפש בעצמו את התחומים שבהם נדרשת עזרתו לכל יהודי ויהודי.

נרתם לסייע

חז"ל אומרים שבזכות משה רבנו ירד לבני ישראל המן; באר המים הייתה בזכות מרים; וענני הכבוד היו בזכות אהרון. אחרי מות מרים ואהרון פסקה הבאר והסתלקו ענני הכבוד, אבל "חזרו שניהם בזכות משה". לכן נאמר על מות משה (זכריה יא,ח): "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד". שואלת הגמרא (תענית ט,א): "וכי בירח אחד מתו? והלוא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר! אלא מלמד שנתבטלו שלוש מתנות טובות שניתנו על-ידן ונסתלקו כולן בירח אחד".

בשעה שפסקה באר מרים והסתלקו ענני הכבוד לא השתמט משה רבנו ממילוי הצרכים האלה בטענה שהללו שייכים למרים ולאהרון. 'רועה נאמן' אינו שוקל שיקולים מעין אלה, אלא נרתם מייד לדאוג לצורכיהם של בני ישראל.

התנהגות של רועה

כל זמן שצורכי בני ישראל מסופקים, מה טוב; אולם בשעה שיש חיסרון כלשהו, הרי משה רבנו נכנס מיד לעובי הקורה, בלי להתחשב בכך שבמשך ארבעים שנה התקיימו הבאר בזכות מרים וענני הכבוד בזכות אהרון.

משה רבנו נבחר להיות רועה ישראל בעקבות התנהגותו עם צאן יתרו: "היה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר-כך מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר-כך מוציא הבחורים שיהיו אוכלין עשב הקשה" (שמות רבה ב,ב).

התפקיד בעולם

ואולם המדרש אינו מסתפק בזה אלא מוסיף ומספר, שפעם אחת "ברח ממנו גדי אחד ורץ אחריו... הרכיבו על כתפו וכו'". בכך המדרש מבקש להוסיף, שרועה נאמן אינו נבחן בדאגתו ובעשייתו למען כלל ישראל. מבחנו האמיתי הוא כשיש גדי אחד שבורח, ומשה עוזב את כל העדר ורץ אחריו כדי להשיבו – זו ההוכחה ש"משה היה רועה".

זה עניינו של נשיא הדור, שהוא דואג גם לצרכיו של יחיד בישראל, ואין הוא אומר שזאת צריכים לעשות אחרים, בטענה שהוא עסוק בעניינים הגדולים של העם. ומכיוון שכל יהודי קשור עם נשיא הדור, הרי שגם אצל כל יהודי צריכה להיות דאגה ואכפתיות זו גם לצרכיו של יהודי יחיד. אין הוא יכול לטעון שהעיסוק בסיוע ליהודי יחיד אינו לפי כבודו ותפקידו, אלא עליו להתמסר למען היהודי היחיד, ולסייע לו בגשמיות וברוחניות, ולא כ'הידור מצווה', אלא בידיעה שזו תכלית ירידת נשמתו לעולם!

(י"ב בתמוז תשל"א)

  מן המעיין

פרה אדומה

חיזוק באמונה

"ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט,ב). אומר רש"י: "תבוא פרה ותכפר על העגל". חטא העגל נבע מחוסר אמונה. כתשובות המשקל ניתנה להם מצוות פרה אדומה, שהיא חוקה, מצווה בלי טעם, וקיומה הוא רק מתוקף האמונה.

(רבי יצחק מוורקה)

הטהרה לב התורה

מדוע לא נאמר "זאת חוקת הפרה"? אלא רמז יש כאן שענייני טהרה הם לב התורה. הטהרה אינה מצווה בלבד, אלא היא היסוד לחיי תורה ומצוות.

(פניני תורה)

על שם משה

"ויקחו אליך" (במדבר יט,ב). אומר רש"י: "לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר". יש לזה רמז בפסוק (במדבר יט,יז): "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" – ראשי תיבות משה.

(ברכת אברהם)

נתכרכמו פניו

"ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" (במדבר יט,יז). אמר משה: ריבונו של עולם, אם נטמא זה בטומאת מת, במה תהא טהרתו?! לא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיוון שהגיע לפרשת פרה אדומה, אמר לו: זו טהרתו.

(במדבר רבה)

לזעזע את הלב

ללמדנו שכאשר פוגשים יהודי שנטמא בחטא ועוון, עד שאינו יכול להיכנס למקדש, אלא תוהים "במה תהא טהרתו", צריך הדבר לזעזע את פנימיות הלב – "נתכרכמו פניו". מכוחו של זעזוע זה יש לעשות הכול כדי לטהר את היהודי מטומאתו ולהכניסו למקדש.

(הרבי מליובאוויטש)

עזרה מלמעלה

"ונתתם אותה אל אלעזר הכהן" (במדבר יט, ג). נאמר על כך במדרש (ילקוט שמעוני) "אלעזר" – א-ל עזר. עשיית הפרה, שנועדה לטהר את הטמא מטומאתו, רומזת לעבודת התשובה. לכן היא נעשתה על-ידי אלעזר, 'א-ל עזר', שכן הכוח לעשות תשובה ניתן מלמעלה, כמאמר חז"ל (שבת קד) "הבא ליטהר מסייעין לו".

(אור התורה)

תשוקה עזה

זו גם המשמעות הפנימית של עשיית הפרה מחוץ למחנה, שכן דווקא ההימצאות 'בחוץ' מעוררת אצל בעל התשובה אהבה ותשוקה עזה לקב"ה, כפי שנאמר (שיר השירים ה) "אמצאך בחוץ".

(הצמח צדק)

משמרת ותזכורת

"והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (במדבר יט,ט). מי שעוסק "בטהרת הפרה", בטהרת הזולת וקירובו לאבינו שבשמים, זקוק למשמרת תמידית ולתזכורת לבל ישכח את עצמו, שאם לא-כן הוא עלול חלילה להיטמא ולהזדקק בעצמו ל'אפר פרה'.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

כשהנקודה מתעוררת

בשנת תרפ"א (1921) סגרה מחלקת הבריאות את המקווה בעיר רוסטוב. לרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש נודע שעל צו הסגירה חתום רופא יהודי, המתפאר במעשהו באוזני חבריו מה'יבסקצייה'.

הרבי הזמין את הרופא אל ביתו, כביכול לבדוק את בריאותו. הרופא בדק אותו ונתן לו מרשם. לאחר מכן החל הרבי לשוחח איתו על מוצאו. האיש השיב שבא ממשפחה מתבוללת, אבל אימו סיפרה לו שאחד מאבותיה היה רב גדול, שכתב חיבורים תורניים רבים.

שאל אותו הרבי מה עושה לו ידיעה זו. הרופא השיב שאמנם הוא רחוק מאוד מאמונה, אבל נעים לו לדעת שאחד מאבותיו היה רב גדול. ואז ביקש ממנו הרבי לפתוח מחדש את המקווה, והרופא הבטיח לעשות זאת ועמד בהבטחתו.

  פתגם חסידי

ביטחון – לעצמך

"אמונה וביטחון בה' הם מיסודות הדת, אך כל זה הוא באשר לאדם עצמו. כשיהודי שני פונה ומבקש עזרה, אין להשיב לו שעליו לבטוח בה', אלא צריך לעזור לו במעשה בפועל" (אדמו"ר הריי"צ)

  מעשה שהיה

סכין על הצוואר

הפשיטה על בית הספר המחתרתי תוכננה בקפידה. ידיעות על קיומו של 'תלמוד תורה' חשאי בעיר קולאשי שבגרוזיה, שבו לומדים שמונים תלמידים, הצטברו במטה המשטרה החשאית הרוסית. בשנת תרצ"א (1931) כיתרו אנשי הבולשת את המקום, בשאיפה ללכוד את המורים בשעת ביצוע ה'פשע'.

כאשר התפרצו השוטרים למקום הצליחו הילדים הזריזים לחמוק ולברוח, ואולם חמישה תלמידי חכמים ששימשו מורים – נתפסו. אלה היו חכם שבתי מיכלאשוילי (בנו של חכם אברהם מיכלאשוילי), חכם שלום מירילאשוילי, חכם יוסף מודז'גרלישוילי, חכם חיים בותראשוילי וחכם מרדכי מירילאשוילי.

חמשת הרבנים הובלו לעיר טבּיליסי, ושם הושלכו לבית הסוהר 'מטחי', שדיי היה בהזכרת שמו כדי להטיל אימה. זה היה כלא לנידונים למוות.

ימים רבים נחקרו בעינויים בידי אנשי הבולשת, בניסיון להסגיר את שמות שולחיהם. בסופו של דבר נגזר עליהם עונש מוות.

מאסרם זעזע את יהודי גרוזיה. בקולאשי ובערים אחרות התקיימו תפילות בבתי הכנסת. היהודים הפעילו את כל הקשרים האפשריים בניסיון להמתיק את דינם של החמישה, אך מאמציהם עלו בתוהו. הקומוניסטים היו נחושים לממש את גזר הדין, למען ישמעו וייראו.

מועד ביצוע גזר הדין קרב והלך. מתח ודאגה שררו ברחוב היהודי. אלא שחכם אברהם מיכאלשוילי לא אמר נואש. אחד מתלמידיו בעבר היה אברהם (בקו) בתאשוילי, חבר ילדות של מי שנתמנה באותה עת לנשיא הרפובליקה הסובייטית של גרוזיה, פיליפה מחרדזה.

יממה לפני ההוצאה להורג פנה חכם אברהם אל אברהם בתאשוילי: "סע לטבּיליסי הבירה ולך אל מחרדזה, ידידך", אמר לו. "הפצר בו להעביר את רוע הגזירה. עשה כל שביכולתך, ואל תימנע גם מצעדים לא-הגיוניים!".

אברהם בתאשוילי יצא מייד לטבּיליסי, ובידו מתנות יקרות ערך בעבור הנשיא. לעת ערב נקש על דלת ביתו, אך רעייתו הודיעה לו שבעלה נמצא בבית הממשלה, בישיבה מיוחדת עם השרים. אברהם השאיר בידיה את המתנות, וביקשהּ לטלפן לבעלה ולהודיע לו על דבר בואו ועל רצונו לפוגשו מייד. סמוך לחצות הלילה השיב הנשיא לאשתו: "אמרי לו שיבוא עכשיו לבניין הממשלה. אמתין לו באולם הישיבות".

תקווה זהירה נצנצה בליבו של אברהם. הוא נשא תפילה לאביו שבשמים שיצליח את שליחותו החשובה, ופנה אל ארמון הנשיאות. השומר ציפה לבואו והכניסו בלי עיכוב.

אברהם הוכנס לאולם גדול וארוך, שבקצהו ישב ידידו הנשיא. הוא השתטח על הארץ, הוציא מתיקו שרשרת שבה תלוי סכין שחיטה וענד אותה על צווארו, בעודו מתקדם בזחילה לעבר הנשיא.

הלה פער עיניים נדהמות. "מה קרה לך?", שאל בחלחלה, ופרש את ידיו בתימהון, "עמוד על רגליך!".

אברהם הניד בראשו לשלילה. "לא, כבוד הנשיא! בבקשה קח את הסכין וטול את חיי!".

"הנשתבשה עליך דעתך?!", הזדעק הנשיא, "חדל מלזחול על הארץ ככלב. קום ודבר כאדם שפוי!".

"באתי לבקש ממך להורגני", התעקש אברהם, "למען חברותנו האמיתית".

"בשום פנים ואופן!", התרגז הנשיא. "כעת עצור והסבר לי מה עומד מאחורי התנהגותך המשונה".

אברהם נשם עמוקות והשיב: "בבית הכלא מטחי בטבּיליסי כלואים חמישה רבנים, מחשובי הקהילה היהודית בקולאשי. כל אחד ואחד מהם כמוהו כאב בעבורי. אם ימומש גזר דין המוות הצפוי להם, אני מבקש שתהרוג אותי לפניהם".

עננה עלתה על פניו של הנשיא. "אין בידי לעשות דבר", אמר. "גזר הדין הוא סופי. בלתי-אפשרי לשנותו".

"הוא אשר אמרתי", השיב אברהם, "הרוג אותי בטרם אראה במות רבותיי!".

הנשיא פכר את אצבעותיו ושקע במחשבות. על הארץ המתין אברהם, שפתיו לוחשות תפילה, והסכין תלוי בצווארו.

"שמע, בעבור חברותנו איענה לבקשתך, אפילו אם יעלה הדבר במשרתי", התנער הנשיא מהרהוריו. "אני מורה עכשיו לשחררם מהכלא". באומרו זאת נטל את תיק החקירה של הקבוצה, ולנגד עיניו הדומעות של אברהם קרעו לגזרים.

עוד באותו לילה שוחררו האסירים, לאחר שנדרשו להתחייב כי יימנעו מפעילות דומה בעתיד. הם מצאו עצמם באישון ליל ברחובות העיר הזרה. בסופו של דבר צעדו לעבר בית הכנסת על שם יוצאי אחלציחה, כדי להמתין לבוקר.

לתדהמתם הופתעו לגלות שהאורות בבית הכנסת דולקים וקולות תפילה בוקעים ממנו. "מה פשר התפילות?", התעניינו למראה הקהל הרב העומד ומתפלל.

"אינכם יודעים?", השיבו להם בבכי, "מחר צפויים להיהרג חמישה רבנים בני העדה!".

"קומו על רגליכם!", קראו החמישה, "תפילתכם נתקבלה. אנחנו הרבנים, וברוך ה' שוחררנו מבית הכלא!".

שמחה גדולה הציפה את אולם בית הכנסת. בבוקר יצאו חמשת הרבנים לשוב לעירם קולאשי, והם חזרו לפעילותם האמיצה, במסירות נפש, כאילו לא ראו את החרב שכבר הונחה על צווארם.

(על-פי 'האות והמופת', מפי רבי בן-ציון מיכאלאשוילי)

  לומדים גאולה

למה לא גילו לנו?

בימות המשיח יתגלו לעינינו טעמי המצוות, שמכוסים מאיתנו בזמן הזה. כך נאמר במדרש (תנחומא תחילת פרשת חוקת): "דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידין להיות צפויים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי" [=כסומא זה שמתחיל לראות].

אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם, לא הצליח להשיג את טעמה של מצוות פרה אדומה, וכפי שאמר (במדבר רבה פרשה יט,ו): "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אֶחְכָּמָה – והיא רחוקה ממני".

המצוות – למעלה מההיגיון

לעומת זה, המדרש (שם) מספר שמשה רבנו זכה להשיג את טעמה של מצוות פרה אדומה: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה". אם כן, למה לא השיג זאת שלמה המלך, שעליו נאמר "ויחכם מכל האדם" ואף ממשה?! אפשר לשאול עוד, למה שמר משה רבנו את טעם המצווה לעצמו ולא גילהו לכל ישראל, כשם שנהג בדברים אחרים שנתנם לו הקב"ה במתנה, והוא "נהג בה טובת עין" ונתנם לכל ישראל?!

עלינו לומר שאי-גילוי טעמה של מצוות הפרה האדומה לא בא מאי-רצונו של משה לגלותו, אלא מפני שעניינה נעלה מיכולת הבנתו של נברא. משה לא היה יכול לגלות את הטעם, מפני שעם ישראל לא היה מסוגל להבינו, וכדברי ה' למשה: "חוקה היא וגזירה גזרתי, ואין כל ברייה יכולה לעמוד על גזירתי". אף משה רבנו לא היה יכול להגיע בכוחות עצמו להשגת המצווה, אלא שהקב"ה, בכוחו הבלתי-מוגבל, העניק זאת במתנה למשה: "לך אני מגלה טעם פרה".

רצונו של הקב"ה היה שתישאר לפחות מצווה אחת בבחינת 'חוקה' – דבר על-שכלי לגמרי. התורה מדייקת לומר: "זאת חוקת התורה" (ולא "חוקת הפרה"), מפני שמצווה זו מלמדת על כל התורה כולה. אל לנו לחשוב שהתורה כולה היא דבר שכלי והגיוני ורק מצווה זו נעלית מן מהשכל – אלא היסוד העל-שכלי הוא "חוקת התורה", הוא הבסיס לכל התורה. התורה והמצוות, במהותן השורשית, הן למעלה מכל גדרי השכל וההשגה; הן רצונו וחוכמתו של הקב"ה. וכשם שאין ביכולת שום נברא להשיג את הבורא, כך אין שום אפשרות להשיג את חוכמתו ורצונו.

אמנם הקב"ה הלביש את חוכמתו בלבושים הקרובים להשגתנו, כדי שנוכל ללומדה ולקיים את מצוותיה מתוך תענוג ושמחה, אבל במקורן – התורה והמצוות הן למעלה מכל גדרי השכל וההבנה. יהודי צריך לזכור שהבנתו אינה ממצה את כל מהותן ומשמעותן של התורה ומצוותיה, ושיש בהן רובד עליון שלמעלה מכל תפיסה אנושית.

הטעמים יתגלו בעתיד

לכן הניח הקב"ה מצווה אחת שתהיה חוקה על-שכלית לגמרי, כדי שתהיה לאדם דוגמה מוחשית איך עליו לקיים את המצוות. אילו היה מגלה את טעמי כל המצוות, היה האדם מתרגל להתייחס אל התורה ומצוותיה במושגים של שכל והיגיון. הוא לא היה מסוגל להפיק מעצמו את כוח מסירות הנפש, שכן מסירות נפש אינה דבר הגיוני, ואילו הוא התרגל לקיים מצוות בדרך ההיגיון.

לכן לא גילה הקב"ה לעם ישראל את טעם הפרה האדומה, כדי שהיסוד העל-שכלי שבתורה יהיה חלק מקיום המצוות, והתורה לא תיתפס בעיני היהודי במושגי שכל והיגיון בלבד. למשה רבנו בלבד גילה את טעם הפרה האדומה, מפני שכל מהותו מסירות נפש והתבטלות מוחלטת לקב"ה, ולכן בכוחו להשיג את טעם הפרה. אך לעתיד לבוא יוכלו כל ישראל להגיע להשגת טעמי המצוות, כפי שיגלה אותם משיח צדקנו.

  חיים יהודיים

סגירת מעגל בסיביר הקפואה

יום חורפי מושלג בעיר טיומן שבמערב סיביר. האישה שנכנסה לבית הכנסת הציצה פנימה ופרצה בבכי. הרב ירחמיאל גורליק, שליח חב״ד בעיר, שעמד עטוף בטלית ועטור בתפילין, לקראת תפילת שחרית, ניגש אליה ושאל לפשר בכייה. ״כך בדיוק הייתי רואה את אבי מתפלל מדי יום בבית״, מלמלה האישה לאחר שהסדירה את נשימותיה. ״כשראיתי אותך חשתי צמרמורת. כל הזיכרונות פתאום חזרו אליי״.

בעבור הרב גורליק הרגע הזה היה עוד עדות לחיים היהודיים המחתרתיים שהתקיימו בסיביר גם בשנות הקומוניזם הקשות. ״מפעם לפעם״, הוא אומר, ״אנחנו מקבלים דרישות שלום כאלה, כשיהודים חירפו נפשם על שמירת התורה והמצוות ועשו זאת בהיחבא״.

בעקבות הסבא

החיבור בין העבר להווה מאפיין את פעילותו של הרב גורליק. ״אנחנו עובדים עם שתי האוכלוסיות״, הוא מספר. ״יש הדור המבוגר, שעדיין נושא עמו טראומה מהימים האפלים, שבהם המילה ׳יהודי׳ בפספורט יכולה הייתה לשבש את כל עתידך. הצעירים הם כבר דור חדש לגמרי, שהבעיה העיקרית שלו אינה הפחד, אלא חוסר הידע. כשהם מגלים את יהדותם, הם משחררים אט-אט גם את ההורים והסבים מטראומת העבר״.

הוא בן שלושים ושלוש בלבד. נולד בקריית מלאכי ולמד בישיבת חב״ד בקריית גת. היציאה לשליחות הייתה בעבורו דבר מובן מאליו. ״סבי, הרב מענדל גורליק, הוגלה לסיביר והיה אסיר במחנות בעוון שמירת הגחלת היהודית״, מספר הנכד. ״ראיתי את אחיי ואחיותיי בשליחות, וטבעי היה בעבורי להצטרף עם רעייתי לאתגר".

יהדות בארבעים מינוס

סיביר לא הפחידה את בני הזוג גורליק. ״כשאתה זוכר את ההקרבה של דור הסבים שלנו, שהושלכו לסיביר, למקומות שבהם אתה דורך, וחושב שהם היו בסך הכול צעירים בני גילך, אבות לילדים קטנים – אתה מקבל פרופורצייה. השליחות היא אותה שליחות, אלא שבימים ההם נדרשה מהם מסירות נפש כפשוטה, וכיום ברוך ה׳ הדרישה היא להתמסר לקירובם של יהודי המקום, בלי הפחד והסכנה״.

טיומן שוכנת במערב סיביר. מזג האוויר בחורף מגיע למינוס שלושים וחמש, ולעיתים גם למינוס ארבעים. העיר עצמה מפותחת מאוד. רוב הנפט והגז הרוסיים נשאבים ממעמקי האדמה של מחוז טיומן.

ש"צ בלי מניין

לפני כשנה הוציא לאור את ספרו 'שליח ציבור ללא מניין'. ״הספר מבטא את קשר הדורות. בתחילה היו כאן קהילות גדולות. אחר-כך החיים היהודיים נעשו מחתרתיים, עד שיהודים היו מתפללים לבד, בביתם. כשהשלוחים הגיעו, זה היה בתחילה גם כך – ש״ץ ללא מניין, וכעבור זמן כבר יש לש״ץ מניין והחיים היהודיים פורחים״.

בעבורו חג הגאולה של אדמו״ר הריי״צ מהכלא הרוסי הוא מציאות יום-יומית. ״מסירות הנפש של הרבי על שמירת גחלת היהדות תחת השלטון העריץ היא שאִפשרה את הפריחה היהודית המתחוללת בימינו", הוא אומר. "היהודים המרגישים גאווה ביהדותם – הם ההוכחה היום-יומית לכך״.


״חיבור הדורות״. הרב גורליק, טיומן, סיביר

  פינת ההלכה ומנהג

ברכה אחרי ביקור בקבר

שאלה: האם מותר להתפלל או לברך ברכה אחרי שהייה ליד קבר, קודם שנוטלים ידיים?

תשובה: "ההולך בין הקברות" וכן מי שנגע במת, ומי ששהה בחדר שיש בו מת, או שהשתתף בהלוויה והיה בתוך ארבע אמות (כ-2 מטר) מהמת – גורם שתשרה על ידיו רוח רעה, שיש בה גם משום טומאה. כל אלה נמנים עם הדברים שאחריהם צריכים נטילה במים דווקא, ויש לעשות זאת בזריזות. העדר הנטילה עלול לגרום נזק רוחני ונפשי.

בכל ענייני נטילת ידיים חייבות נשים כגברים, ועל ההורים והמורים לחנך בכך את הילדים.

מנהג העולם ליטול ידיים (את כל כף היד) מתוך כלי שלוש פעמים לסירוגין, ובשעת הדחק דיי גם בפעם אחת.

עד הנטילה אסור ללמוד תורה, לברך ברכות ולומר שאר דברים שבקדושה, אפילו בלי הזכרת שם שמים. אבל אם משפשפים את הידיים במגבת או במטפחת נקייה, מותר לברך וללמוד תורה, אפילו אם יש מים בהישג יד; ורק לתפילה צריך לחזר אחר מים.

במקום חשש ביטול תורה, או חשש שעל-ידי חיפוש מים יפסידו את זמן התפילה או תפילה בציבור, או כששומעים קדיש, קדושה או ברכו, או כשרואים ברק – דיי לכתחילה בניקיון כאמור, אף כשיכולים להשיג מים.

מה שנוהגים לומר תהילים ותחינות בבית העלמין, צריך לומר שלא אסרו במנהג שהוא לצורך המקום, וכמו ברכת בית העלמין ("אשר יצר אתכם בדין"), שתיקנו חז"ל לאומרה בתוך גדר בית העלמין ובתוך ארבע אמות לקברים, למי שלא ראה בית עלמין יהודי שלושים יום או יותר.

מקורות: שו"ע או"ח סי' ד סי"ח. שו"ע אדה"ז מהדו"ק סי"ח (ומהדו"ת א,ז). פסקי תשובות ס"ק יח, כה, לב.

 מושג ברגע

יֶבְסֶקְצִיָּה

קיצור של המילים 'ייברסקיה סקצייה' — המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית.

זו הייתה חבורה ידועה לשמצה של יהודים שנלחמו בבני עמם, והביאו למאסרם, להגלייתם ואף למותם.

היו מהם שעשו זאת ממניעים אידאולוגיים, מתוך אמונה בקומוניזם. אחרים סברו שעל־ידי כך יזכו לקידום ולתפקידים מכובדים.

עם התחזקות הקו האנטי־יהודי בבריה"מ הוגלו רבים מהם לסיביר ואף הוצאו להורג.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)