חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1641 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת קורח, ב' בתמוז ה'תשע"ח (15/06/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1641 - כל המדורים ברצף
אלומת האור במציאות המעורפלת
יש חדש
התרופה למחלת הדור – דג
מתנות כהונה
מאהבה ולא מיראה
בקשה חיובית
מכתב במחשבה
המשפט הצודק ביותר
עצת הרבי להגנה מטרור במטוסים
איכות התרומה

מס' 1641, ערב שבת-קודש קרח, ב' בתמוז ה'תשע"ח (15.06.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אלומת האור במציאות המעורפלת

בתוך העולם המבולבל שאנו חיים בו – הרבי הוא כמו זרקור ענק המאיר את חשכת הלילה. בהירות היא המילה המאפיינת את פועלו

משנה לשנה מתרחבים והולכים מעגלי לומדי תורתו של הרבי מליובאוויטש והמתעניינים במורשתו הרוחנית. ספרים המגישים את משנתו נחטפים כלחמניות טריות. עוד ועוד יהודים מגלים את האוצרות הכבירים הטמונים בה.

ובאמת יש כאן ים מדהים בהיקפו. עשרות רבות של שיחות מקוריות על כל אחת ואחת מפרשיות התורה ועל מועדי ישראל. כאלף וחמש-מאות מאמרי חסידות מעמיקים. עשרות אלפי איגרות ובהן תשובות לשאלות, בכל תחומי החיים. אין תחום במכמני התורה ובאתגרי החיים שהרבי אינו נוגע בו ומאיר אותו באורו הייחודי.

זרקור ענק

בתוך העולם הנבוך והמבולבל שאנו חיים בו, עם השאלות הרבות שמציאות החיים המודרנית מעמידה מול היהודי בן ימינו – הרבי הוא כמו זרקור ענק המאיר את חשכת הלילה. בהירות היא המילה המאפיינת את פועלו. הוא פשוט מבהיר את הדברים, מסלק ספקות ותהיות, הופך מעקשים למישור, ומאיר את הדרך.

ככה זה בלימוד התורה. ביאוריו של הרבי על כל מרחבי התורה יש בהם מזיגה מופלאה זו של בהירות ועמקות. כל דבר שהוא נוגע בו מקבל אלומת אור ההופכת אותו לבהיר וכאילו פשוט. אלא שזו פשטות גאונית, כי רק גאוניותו העצומה של הרבי היא המאפשרת להפוך את הדברים המסובכים והמורכבים לפשוטים ובהירים.

כך בשאלות החיים. החל בלבטים של השקפת עולם, התמודדות עם אתגרי הקִדמה, התנגשויות בין ערכי אמונה למציאות החיים, דרך מצוקות אישיות, בעיות של זוגיות וחינוך הילדים, ועד קשיי פרנסה, בריאות, דיכאון והעדר שמחה. הרבי נותן לכל פונה תשובה בהירה, לצד תובנות המעניקות לו כוח נפשי לעמוד בקשיים.

וכך בחיים הציבוריים של קהילות יהודיות ברחבי העולם, הנאבקות בגלי הטמיעה וההתבוללות; ובשאלות הייחודיות של העם בישראל, הנאבק על קיומו מול מרחב ערבי עוין ועולם ציני וצבוע. בכל אלה הרבי מציב משנה סדורה, השואבת את השראתה מתורת ישראל ומאמונה מוצקה באלוקי ישראל.

הרבי האישי

לצד כל אלה הציבור מגלה את הרבי האישי, שאליו אפשר לפנות גם היום בכל שאלה ומצוקה. דיי לשהות זמן קצר בציוּנו של הרבי ולראות את הקהל הגדול והמגוּון הממלא את המקום כל שעות היממה. כל הקשת הרחבה של עם ישראל באה לשם. כולם יושבים בדממה, בפנים רציניות, כותבים משאלות, עולים אל הציון, ויוצאים בתחושת הקלה, כמי שפרקו אבן מעל ליבם.

מכשירי הפקסימיליה והדואר האלקטרוני פולטים בלי הרף מכתבים ובקשות מכל רחבי העולם. מיליוני יהודים חשים בטבעיות שמקום מנוחתו של הרבי הוא הכתובת לבקשות רחמים ולהעלאת התפילות לשמי מרום. הם כותבים אל הרבי כשם שבן כותב אל אביו, ורואים ישועות בפועל.

אכן, הרבי מעורר רחמים ומעניק שפע ברכות לכל אחד ואחת מעם ישראל, אבל הוא גם תובע – להוסיף אור של תורה, להוסיף מצוות ומעשים טובים, ולהביא את העולם ליעדו, לגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.


הרבי האישי, שאליו אפשר לפנות בכל שאלה (צילום: ישראל־זאב גולדשמיד)

  יש חדש

מנהגי השבת

בשבת קודש זו, יום ההילולא ג' בתמוז, משתדל כל אחד ואחד לעלות לתורה, ובמידת הצורך עורכים כמה וכמה מניינים לקריאת התורה. אחרי כל אחת ואחת מתפילות השבת לומדים חלק ממאמר החסידות האחרון שמסר הרבי, 'ואתה תצווה'. כמו-כן לומדים במהלך השבת פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך השבת עורכים התוועדות חסידית.

באים אל הרבי

אלפים מכל קצוות תבל באים לעשות את השבת בארבע אמותיו של הרבי. העלייה אל הציוּן מתחילה ביום שישי ותימשך במוצאי השבת וביום ראשון. המונים יעשו את השבת באוהלי ענק שהוקמו סמוך לציוּן, בתפילות ברוב עם, בלימוד חסידות ובהתוועדות עם גדולי המשפיעים. בבית מדרשו של הרבי נערכים גם כן לאורחים רבים, שיעשו את השבת במקום שבו הרבי התפלל, למד ולימד עשרות שנים.

שבת עם הרבי

המרכז לעזרי שליחות הפיק לקראת ג' בתמוז חוברת לימוד ועיון מיוחדת, שבה מוגשים מאמר מבואר מתורתו של הרבי, סיפור על הרבי, וסקירה על הניגונים שלימד. החוברת מיועדת ללימוד בבית חב"ד במהלך השבת וגם לחלוקה לציבור, להעברת התכנים לבני המשפחה. את החוברות אפשר להשיג בבית חב"ד.

  שלחן שבת

התרופה למחלת הדור – דג

בפרשתנו הקב"ה אומר לאהרון: "וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה". רש"י מפרש את המילה 'למשחה': "לגדולה", ומכאן שהכינוי 'משיח' לגואל הוא הנעלה ביותר.

מעשה המשיחה מבטא את הגדוּלה, מכיוון שהיא נעשית כאשר האדם הנמשח זכה בה מכוח עצמו והיא לא באה לו בירושה. לכן נאמר בגמרא (הוריות יא,ב) שאין מושחים מלך בן מלך (חוץ מבמצב שבו יש מחלוקת על המלוכה).

מיוחס ובטל בתכלית

מול כינוי זה ('משיח') לגואל העתידי יש לו עוד כינוי – "בן-דוד". כינוי זה מבטא מדרגה פחותה, מפני שהוא מדגיש את מעלתו של המשיח מצד ייחוסו, ולא את מעלותיו העצמאיות. לכן במדרשים המדברים על פחיתות ערכו של דור המשיח מופיע הכינוי "בן-דוד"; "אין בן-דוד בא" וכדומה.

אלה שני קצוות בדמותו של המשיח: הוא בעל מדרגה עליונה ביותר, כפי שנאמר (ישעיה נב,יג) "הנה ישכיל עבדי, ירום ונישא וגבה מאוד", ובה בעת הוא בטל בתכלית, כפי שאמר אביו, דוד המלך: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהילים כב,ז).

הדגים בתוך מקורם

על-פי זה יובהר מאמר תמוה של הגמרא (סנהדרין צח,א): "אין בן-דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא יימצא". מה הקשר בין מחסור בדג בעבור חולה לבין המשיח? יש לפרש זאת בשתי דרכים, על-פי שתי דרכי הגאולה – "אין בן-דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב".

אם זה דור חייב, הוא מגולם בדמות 'חולה' הזקוק ל'דג': החולי מייצג כאן חטאים ועוונות, ואלה נוצרים כאשר אדם שוכח שקיומו נובע מדבר ה' המקיים אותו בכל רגע. ה'תרופה' היא "יתבקש דג לחולה" – חידוש הקשר עם מקור החיים האמיתי, דבר הרמוז בדג. הדגים שרויים תמיד במקור חיותם, והם חשים שהינתקות ממקור החיים היא מיתתם. כך יהודי צריך להרגיש, שמקור חייו הוא הקב"ה וחלילה לו לפרוש מן הקדושה ולוּ לרגע אחד.

כולו זכאי

אך אם זה "דור שכולו זכאי", ה'חולי' אינו מייצג חטא, אלא השתוקקות נעלית לקדושה, בדוגמת "חולת אהבה" (שיר השירים ב,ה). אלא שהאהבה סותרת לפעמים את ההתבטלות המוחלטת לקב"ה, שבה אין שום תחושה עצמאית, ולכן ה'חולה' הזה זקוק ל'דג' – להתבטלות.

כאן המשמעות "ולא יימצא" היא לחיוב – מדרגת ההתבטלות של הדגים אינה גבוהה דייה למדרגתו של אוהב ה', שכן האוהב מבקש להתמזג עם האלוקות ולחדול מלהתקיים, בעוד הדג עצמו הוא מציאות נפרדת. בדור כזה, ש"כולו זכאי", בא "בן-דוד", כי מתוך ההתבטלות המוחלטת שלו הוא מגיע עד למעלה-מעלה, עד רום כל המדרגות שבמשיח.

(רשימות, חוברת יא, עמ' 323)

  מן המעיין

מתנות כהונה

ערעור וחיזוק

"ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותיי" (במדבר יח,ח). לפי שבא קורח וערער כנגד אהרון על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה, בברית מלח עולם, ולכן נסמכה פרשה זו לכאן.

(רש"י)

העם זקוק לכוהנים

קורח טען ש"כל העדה כולם קדושים" ואינם זקוקים להשפעת הכוהנים והשראתם. "בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה" – להדגיש את תלותו של העם בכוהנים, ועד כמה העם זקוק לכוהנים כדי להעלות את ענייניו הגשמיים לקדושה.

(לקוטי שיחות)

המחלוקת אינה מצליחה

יש בכך מוסר השכל: כל המריבות על הצדיק והמחלוקות נגדו אינן משיגות את מטרתן, אלא להפך, בסופו של דבר הוא נוחל כבוד ומתנות מן השמים.

(עיטורי תורה)

טהור בביתך

"כל טהור בביתך יאכלנו" (במדבר יח,יג). אמרו חכמים: לעולם אין האישה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה, וסמכו זאת מהכתוב "כל טהור בביתך יאכלנו".

(ירושלמי כתובות)

האישה גורמת לטהרה

ההסבר הוא על-פי דברי חז"ל (יומא ב): "יראת ה' טהורה עמדת לעד". אמר רבי חנינא, זה הלומד תורה בטהרה, וזה הנושא אישה ואחר-כך לומד תורה. נמצא שהאישה הנשואה גורמת לטהרה בבית; לכן דרשו מהכתוב "טהור בביתך" לרבות הנשואה.

(רבי יהושע מקוטנה)

כשישראל מרימים

"ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן" (במדבר יח,כז). אפילו כשישראל מרימים וממנים עליהם לראש מי שאינו צדיק, משפיעים עליו מן השמים שיהיה צדיק, כמו שהאדם נוטל  חולין ואומר "הרי זו תרומה", שהתרומה מתקדשת והאוכלהּ חייב מיתה.

(רבי שלום-מרדכי הכהן מברז'ן)

להפריש מן המובחר

"ולא תישאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" (במדבר יח,לד). מניין אתה אומר שאם הפרשת אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאות עוון? תלמוד לומר "ולא תישאו עליו חטא".

(ספרי)

הידור מצווה

מדברי הספרי למדים עד כמה האדם חייב לקיים כל מצווה בדרך של הידור, לפנים משורת הדין.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

מאהבה ולא מיראה

בשנת תשי"ד נסע הרבי מליובאוויטש אל האדמו"ר מסאטמר, לנחמו על פטירת בתו. החדר היה מלא רבנים ואישי ציבור ידועים, אבל מייד כשנכנס הרבי השתתקו כולם והקשיבו לדבריו מתוך יראת כבוד.

בעבור רבים מהנוכחים זו הייתה ההזדמנות הראשונה לפגוש את הרבי (שקיבל את הנשיאות שנים אחדות קודם לכן), והרושם שהשאיר על כולם היה חזק ביותר.

אחד הנוכחים ניגש לאחר מכן אל הרבי ואמר בהתפעלות: "הרבי מליובאוויטש, אני ירא שהנני נעשה חסיד שלכם".

חייך הרבי וענה: "למה לעשות זאת מיראה? עשו זאת מאהבה"...

  פתגם חסידי

בקשה חיובית

חסיד ביקש מהרבי מליובאוויטש ברכה שלא יתחלל שם שמים על-ידו. השיב הרבי: "בקשה של חסיד שלא יתחלל ח"ו שם שמים על-ידו – האם בכך יביאו את המשיח? ישתדל בהפצת מעיינות החסידות חוצה, וממילא הכול בכלל זה".

  מעשה שהיה

מכתב במחשבה

הוא השקיף מבעד לחלון אל נופה של העיירה אמהרסט שבמדינת מסצ'וסטס בארה"ב. תחושת דכדוך קשה מילאה את ליבו. מולו נפרשה רחבת הקונצרטים רחבת הידיים. "ישראל", חשב, ודמעות מבצבצות בזוויות עיניו, " שם תהיה מחר ההתרסקות שלך".

זה היה בקיץ תשל"ד (1974). הרב ישראל ורעייתו אביבה דערן נשלחו על-ידי הרבי מליובאוויטש לאמהרסט, עיירת סטודנטים של אוניברסיטת מסצ'וסטס, כדי לפעול בקרב הסטודנטים היהודים, ולהנחיל להם את אור היהדות.

הרב דערן ביקש לציין את פתיחת בית חב"ד באירוע מרשים, שיגיע לתודעת כל תושבי המקום. הוא החליט לערוך מופע ברחבת הקונצרטים של המרכז לאמנויות, שנפתח באותו זמן באוניברסיטה, בהשתתפות הזמר היהודי-אמריקני המפורסם תיאודור-מאיר ביקל, שהיה כוכב עולה באותם ימים.

הרב דערן לא חסך בפרסום האירוע. הוא הדפיס מודעות מושכות עין ויזם פרסום באמצעי התקשורת המקומיים. תקוות רבות תלה בקונצרט, שיהיה יריית פתיחה מוצלחת לעשייה הגדולה שלפניו.

אלא ששעתיים לפני שבת הכול התהפך. הרב דערן הנרגש טלפן למשרד מכירות הכרטיסים כדי לברר כמה כרטיסים כבר נקנו. "המתן רגע", אמרה הפקידה, וכעבור רגע הנחיתה על הרב דערן את התשובה שהממה אותו: "שמונים ושבעה כרטיסים".

הרב דערן היה משוכנע שחלה טעות. "לא, אני מדבר על המופע שיהיה ביום ראשון", אמר.

"כן, אני מתכוונת למופע הזה", השיבה הפקידה בהחלטיות.

הרב דערן לא ידע את נפשו. משמעות הדברים היא כישלון מוחלט של האירוע. זו הייתה השבת המדוכדכת בחייו. ככל שניסה להדחיק את דאגתו, לא הצליח. בשבת לפנות ערב עמד בקומה השנייה של משכן בית חב"ד החדש, וצפה בלב שבור אל רחבת הקונצרטים.

לפתע הבזיק בזיכרונו סיפור על ה'משפיע' החסידי ר' מנחם-מענדל פוטרפס, שנמנה עם חיילי המחתרת החסידית ששימרה את גחלת היהדות בברית-המועצות. הוא נאסר בידי השלטונות, ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר ועבודת פרך במחנה כפייה בסיביר.

יום אחד הרגיש ר' מענדל שסאת סבלו עוברת על גדותיה. הוא היה שבור ורצוץ מהעבודה הקשה, מהרעב ומהקור. הבדידות והניתוק ממשפחתו ומהרבי שברו את רוחו. בזמנים כתיקונם, חשב בליבו, הייתי כותב מכתב לרבי. אבל מכאן אין לי אפשרות לשלוח מכתב פיזי. אם כן, אשלח מכתב במחשבה. החסיד חגר עצמו באבנט, התכונן נפשית כיאות, ו'כתב' אל הרבי 'מכתב' במחשבותיו.

השנים חלפו. ר' מענדל זכה לצאת מעמק הבכא ולהתאחד עם משפחתו, שהתגוררה בלונדון. הוא הופתע לשמוע מפי רעייתו שבאותה תקופה שבה 'שלח' לרבי את המכתב, התקבל בבית משפחתו מכתב מהרבי ובו כתב הרבי כי קיבל את מכתבו של ר' מענדל. החסיד הסביר לבני משפחתו כי שלח את המכתב במחשבתו בלבד.

הרב דערן הרהר בסיפור וחשב: אילו הייתי חסיד אמיתי, הייתי נוהג כמו ר' מענדל. הייתי 'שולח' עכשיו מכתב אל הרבי וכותב: "רֶבֶּ'ה! שלחת אותי לכאן לקדש שם שמים, ועומד לקרות לי ההפך. אנא, רֶבֶּ'ה, הצילני!".

בוקר יום ראשון לא התחיל טוב יותר. הוא הזמין אישים מכובדים ותורמים לארוחת בוקר, אך חברת ההסעדה טעתה בכתובת... איכשהו צלח את התקלה, ובתום הארוחה יצא בצעדים כושלים לעבר רחבת הקונצרטים, מוכן לגרוע מכול.

כשעבר את פינת הרחוב נתגלה לעיניו מחזה מדהים: תורים ארוכים השתרכו מול הקופות. קהל עצום בא לקנות כרטיסים למופע. הרב דערן שפשף את עיניו. היה עליו לצבוט את עצמו כדי לוודא שאינו חולם.

הוא התעשת במהירות, וקיבל את פני הבאים בחיוך רחב. יותר מאלף בני-אדם באו לאירוע, והוא היה מוצלח בכל מובן אפשרי. להישג גדול מזה לא יכול היה לצפות.

בין המשתתפים הייתה גם סבתו של הרב דערן, שבאה במיוחד מניו-יורק. בתום המופע מיהרה לשוב לניו-יורק, מכיוון שנקבעה לה ולהוריו של הרב דערן 'יחידות' עם הרבי, לרגל נישואי בתם.

ב'יחידות' בירך הרבי את החתן והכלה, ואז סיפרה הסבתא לרבי על הקונצרט באמהרסט.

הרבי נשען לאחור, והחל לשאול שאלות על כל פרט באירוע. לבסוף שאל: "נו, וכמה השתתפו?".

השיבה הסבתא: "יותר מאלף!".

"יותר מאלף!", חזר הרבי אחר דבריה, "ואתמול ישראל היה שרוי ב'מרה שחורה' כל-כך!".

כשיצאו מה'יחידות' התקשרו בני המשפחה אל הרב דערן וסיפרו לו את תגובת הרבי. הם שאלו אותו: "האם התקשרת למזכירות הרבי וסיפרת על חששותיך ודאגתך?".

"לא", השיב להם. "לא כתבתי מכתב פיזי ולא התקשרתי בטלפון. שיגרתי את ה'מכתב' במחשבתי בלבד, ומתברר שהרבי קיבל אותו"...

(על-פי ריאיון ל'תורת חיים' של JEM)

  לומדים גאולה

המשפט הצודק ביותר

אחת התכונות המיוחדות של המשיח היא יכולתו לשפוט באמצעות חוש הריח: "והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח" (ישעיה יא,ג). הגמרא (סנהדרין צג,ב) מפרשת את המילה "והריחו" שהמשיח יחונן ביכולת לחרוץ דין על-פי חוש הריח – "מורח ודאין" [=מריח ודן]. רש"י מפרש: "שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב". וכן נאמר בזוהר (חלק ב, עח,א): "מלכא משיחא (ידון) בריחא... בלא סהדין והתראה" [=מלך המשיח ידון על-פי הריח, בלי צורך בעדים ובהתראה].

תכונה זו נחשבת מהותית ומרכזית בדמותו של המשיח, ועל כך יעיד הסיפור שמובא בהמשך הגמרא, שכאשר בן-כוזיבא המלך טען שהוא המשיח, שלחו חכמים לבודקו, אם יש בו היכולת לשפוט על-פי חוש הריח, וכאשר נמצא שאין בו תכונה זו, הוברר להם שאין הוא המשיח (עם זה, הרמב"ם בהלכות מלכים אינו מביא תנאי זה, ולא כל תכונה על-טבעית אחרת, כסימני המשיח).

כוחו של ריח

מה הקשר בין משפט ובין ריח? לכאורה עשיית דין קשורה בחוכמה ובהבנה מעמיקה, ואיזו שייכות יש בינה ובין חוש הריח? ועוד, כיצד מתבטאת מעלתו המיוחדת של המשיח בכך דווקא?

להבנת העניין יש לבאר תחילה את מהותו של חוש הריח. חז"ל אמרו (ברכות מג,ב): "איזהו חוש שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף – זה הריח". הריח הוא חוש רוחני, זך ועדין, שמגיע היישר אל תוך הנפש וגורם לה עונג והנאה.

יתרה מזו, אדם שמתעלף מנסים לעוררו על-ידי הריח דווקא. שאר החושים אינם מתפקדים בשעה זו, או מתפקדים תפקוד חלקי וחלוש, עד שאין בהם כוח לעורר את האדם מעלפונו. רק כאשר מקרבים לאפו חומר בעל ריח חריף, הריח מצליח לחדור בעד מסך העילפון ולעורר את האדם. כי הריח מגיע עד עצם הנפש, ושם לעולם אין חולשה ועילפון.

אם כן, חוש הריח מתאפיין ביכולתו לגעת בשורש הדברים, בעצם הדבר. בכך הוא נבדל משאר החושים – הללו נותנים תמונה חיצונית וחלקית בלבד, ואילו הריח מגיע למהות האמיתית, לעצם הדבר.

יגיע למקומו

הדין והמשפט שנערכים בימינו מסתמכים על ראייה, שמיעת עדויות, הסקת מסקנות וכדומה. כל אלה נותנות לדיין תמונה מסוימת על המקרה, אך זו נשארת שטחית וחלקית, ולעולם אין לו ביטחון מוחלט שלא טעה בדינו. נוסף על כך, השופט בימינו אינו יכול כלל לחוש מה באמת עבר על האדם בשעה שעשה מעשה מסוים, עם אילו לחצים היה עליו להתמודד ומה התחולל בנפשו.

זו גדולתו של המשיח – הוא ישפוט על-ידי הריח, ובאמצעותו יידע בדיוק את עצם הדבר. כל פרטי המקרה יהיו גלויים לפניו, דבר שימנע אפשרות שישעה לטענות שקר ועלילות כזב. הוא גם יחוש בשלמות את כל הרקע והסיבות שעמדו מאחורי המעשה. חוש הריח המופלא שיינתן לו יאפשר לו לעמוד במקומו של הנידון ממש, ובכך לקיים בשלמות את הכלל שקבע הילל הזקן: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" – הוא, המשיח, יוכל לדון, כי הוא 'יגיע למקומו'.

כשיבוא לפני המשיח אדם המוּכר לכול כצדיק, יריח אותו המשיח ויידע אם אכן הוא צדיק אמיתי, או שבמעמקי נפשו עדיין מסתתר רע, גם אם זה רע נסתר ועמוק. וכנגד זה, כשיבוא לפני המשיח בעל עבירה, יריחו המשיח ויידע את כל הרקע והסיבות שגרמו לו לחטוא, ויוכל ללמד עליו זכות, שיצרו הוא שאנסוֹ. לכן יהיה משפטו משפט צדק בתכלית השלמות.

  חיים יהודיים

עצת הרבי להגנה מטרור במטוסים

כארבעים שנה חלפו מאותו מעמד. חיים שיין היה אז, בסוף שנות השבעים, תלמיד 'ישיבה אוניברסיטי' בניו-יורק. נפשו חשקה לראות את הרבי מליובאוויטש, והוא הציע זאת לדודו, דוד שיין, ששימש מנהל חברת 'אל-על' בארה"ב. הדוד נענה להצעה, והשניים נסעו להתוועדות של הרבי, בשכונת קראון-הייטס, במרכז חב"ד העולמי '770'.

אותה התוועדות נחרתה היטב בלב הצעיר, כיום הרב ד"ר חיים שיין (67), מרצה למשפטים, בעל טור קבוע בעיתון 'ישראל היום' ומרואיין מבוקש באמצעי התקשורת. "זו הייתה אחת החוויות הגדולות בחיי", הוא אומר. "לא אשכח את מראה הרבי היושב במרכז ואת אלפי החסידים המקיפים אותו. כשיצאנו מההתוועדות אמרתי לדוד: נדמה לי שהרבי פנה אליי ואמר איתי 'לחיים'. הדוד הגיב: הרגשתי בדיוק אותו הדבר".

משמים ישמרו

בטרם עזבו את האולם ניגש אליהם אחד ממזכירי הרבי. "נראה שהמזכיר זיהה את דודי", משער הד"ר שיין. "הם שוחחו ונקבעה פגישה אישית עם הרבי. הדוד ביקש שגם אני אצטרף, וכך היה".

וכך מתאר הד"ר שיין את הפגישה: "הרבי ידע על תפקידו של הדוד ושאל אותו כמה שאלות בתחום עבודתו. במהלך השיחה, שהתנהלה ביידיש, סיפר הדוד שיש חששות כבדים לפעולות טרור במטוסי 'אל-על', וכי חברת התעופה הישראלית היא יעד למזימותיהם של המחבלים. את תשובת הרבי אני זוכר היטב כאילו נאמרה היום. הרבי אמר שאם מטוסי 'אל-על' לא יהיו בשמים בשבת, אז משמים ישמרו על המטוסים בימות החול".

ברכת הצלחה

לקראת סיום ה'יחידות' פנה הרבי אל הסטודנט הצעיר, שנולד בתל-אביב, למשפחה לא-דתית. הוריו שלחו אותו לבית ספר דתי, כדי שיקבל חינוך טוב, ובעקבות זאת החל לשמור מצוות, ואף השפיע על אורח החיים בבית.

"הרבי שאל למעשיי וסיפרתי על לימודיי", הוא משחזר. "הרבי בירך אותי בהצלחה בלימודים, ואכן, הצלחתי לסיים בשנתיים מה שחבריי למדו בארבע שנים. יצאנו מה'יחידות' בתחושה מיוחדת. הדוד יצא נלהב מדברי הרבי על הקשר בין השבת לביטחון, ובהמשך פעל רבות ובמאמצים רבים שלא יהיו טיסות של 'אל-על' בשבת קודש".

עיניים של אם-אר-איי

אותם רגעים בחדרו של הרבי מלווים את הד"ר שיין עד היום. "הדבר החזק ביותר שאני זוכר במיוחד הוא המבט של הרבי. היום, במושגים מודרניים, אני יכול לקרוא לזה 'אם-אר-איי'. הרגשתי שהוא קורא אותי כמו דף בספר. פגשתי לא מעט אנשים בחיי, אבל המפגש עם הרבי זכור אצלי כחוויה ענקית, מדהימה, שלא תישכח. תחושתי הייתה שאני עומד מול ענק, שרואה את עם ישראל כולו ודואג לו. אלה רגעים מרגשים ביותר שנשארו בזיכרוני עד היום".


"עומד מול ענק שדואג לעם ישראל כולו". הד"ר שיין

  פינת ההלכה ומנהג

איכות התרומה

שאלה: האם אפשר להפריש לתרומות ומעשרות את החלקים הפחות טובים בפירות ובירקות?

תשובה: מעיקר הדין צריך להפריש תרומות ומעשרות מן המובחר שבפירות. כך נאמר בפרשתנו (יח,לב) "ולא תישאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" – רק אם תרימו תרומה מהטוב שבפירות, לא ייחשב לכם חטא.

ואולם בזמן הזה, שאין הכוהנים יכולים לאכול את התרומה (מפני הטומאה) והיא הולכת לאיבוד, אפשר לתרום אף מן הפירות הגרועים. כי הפרשה מהטמא על הטהור דינה כהפרשה מן הרע על היפה. וכן בתרומת מעשר ובמעשר שני.

דין זה אינו חל בהפרשות שנוהגים לתיתן בפועל, כגון מעשר עני ודאי, וכן הנוהגים לתת גם מעשר ראשון ודאי. את אלה צריך להפריש מן הטוב שבפירות גם בימינו.

יש שכתבו שמי שתורם לאכילת בהמת כוהן, עליו לתת מן היפה לבהמה, ואם תורם שמן לכוהנים להדלקה, חייב להפרישו מן היפה להדלקה (ולא מן הפסולת).

אף בזמן הזה אי-אפשר להפריש לתרומה פירות מקולקלים, שאינם ראויים לאכילת אדם אפילו בדוחק.

פירות שקליפתם נאכלת, כגון אפרסמון, תפוח, אגס, גזר, מלפפון וסלק, אפשר להפריש מהקליפות על הפרי. פירות שאין קליפתם נאכלת, כגון שקדים ואגוזים, אין להפריש את קליפתם לתרומה. כמו-כן אין להפריש מעלי ירק, שאין הדרך לאוכלם, על הפרי שלהם (למשל עלי צנון). ויש דנים בעניין קליפת התפוז הפנימית ובעניין קליפת הלימון החיצונית, הנאכלות לפעמים, אם אפשר להפריש מהן בשעת הדחק.

מקורות: רמב"ם הל' תרומות פ"ה ה"א-ג. שו"ע יו"ד סי' שלא סנ"ב, וביאור הגר"א ס"ק צה. משפטי ארץ – תרו"מ, פ"ח הי"ח-כג.

 מושג ברגע

ציוּן

הרבי מליובאוויטש נהג להשיב על בקשות לברכה - "אזכיר על הציוּן".

מה מקור השם 'ציוּן'?

הביטוי הזה מופיע בנביאים, כמו ביחזקאל (לט,טו): "וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן". במרוצת הדורות התקבל המנהג לקרוא למבנה המוקם על קברי צדיקים - 'ציוּן'.

השתטחות על קברי צדיקים מעלתה גדולה מאוד. חז"ל אומרים שכלב הלך לחברון להשתטח על קברי האבות, ובזכות תפילתו זו ניצל מעצת המרגלים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)