חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1634 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת אמור, י"ב באייר ה'תשע"ח (27/04/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1634 - כל המדורים ברצף
הילדים יאחדו את העם
יש חדש
תמימים ומובחרים בעבודה הרוחנית
קידוש השם
בלי שאלות
סגולה לילדים
זכותו מגינה
מהזוהר ועד הגאולה
להיות בן-בית אצל רשב"י
טהרת כוהנים

מס' 1634, ערב שבת-קודש אמור, י"ב באייר ה'תשע"ח (27.04.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הילדים יאחדו את העם

תהלוכות הילדים בל"ג בעומר מביאות לידי ביטוי את הכמיהה הגדולה שבלבבות לאחדות ולהתקבצות סביב המכנה המשותף לכולנו

במסורת היהודית נתפס ל"ג כיום של פעילות מיוחדת עם ילדים. מורים בקהילות ישראל נהגו לצאת ביום הזה עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ועל רבי שמעון בר-יוחאי, ולהחדיר בלב הילדים את האהבה לעם ישראל, לתורת ישראל ולמנהגי ישראל.

תהלוכות ל"ג בעומר הנערכות בימינו, על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש, הן לבוש חדש למסורת יהודית עתיקת יומין זו. אבל גם המנהג הזה קדום ביותר, ובמסורת החסידית ידוע הסיפור על תהלוכת ילדים שארגן הבעש"ט בל"ג בעומר עוד בימים שהיה צדיק נסתר.

להפיל את החומות

בתקופתנו גוברים המתחים בין חלקי העם, אבל בלב פנימה יש כמיהה גדולה לאחדות ולהתקבצות סביב המכנה המשותף לכל בני העם היהודי. תהלוכות הילדים של ל"ג בעומר מביאות מסר זה לידי ביטוי בדרך הנאה ביותר. מאות אלפי ילדים, מכל שכבות הציבור, צועדים יחדיו בחוצות הערים והיישובים, ומפגינים את האהבה לערכים האלה.

זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולא שלו – ל"ג בעומר – מצליח לאחד מאות אלפי ילדי ישראל סביב ערכי אהבת ישראל ואהבת התורה. אי-אפשר שלא להתרגש לנוכח אלפי ילדים, המרעידים את האוויר בקריאת "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". המפגן הזה מוכיח כי השורשים היהודיים שלנו חזקים מכל הניסיונות להפריד ולפלג בינינו.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שפוליטיקאים וכלי התקשורת יוצרים מגביהה חומה בין הציבורים. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הכול חשים פתאום שהננו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.

כי האמת היא שכולנו יהודים וכי התורה היא של כולנו. זה תפילתו בנעימה אשכנזית וחברו מסלסל אותה בנעימה מזרחית, אבל כולנו מתפללים לאלוקים אחד ומתאחדים באמירת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. וגם מי שאינו נוהג להתפלל מחובר בתוך נפשו עם התפילה שהתפללו אבותיו ועם המסורת המשותפת לכולנו.

מהות משותפת

אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועל עמדות. גדולתה ביכולתה לשאת את ההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש'אין דעותיהם שוות', ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כולנו. הננו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא 'חלק א-לוה ממעל ממש'. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הבסיס המשותף הזה יוצק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים.


המפגן החושף את השורשים המשותפים. התהלוכה בנתניה (צילום: יניב יצחק)

  יש חדש

נערכים לתהלוכות

בתי חב"ד ברחבי הארץ משלימים את ההיערכות לקראת תהלוכות הילדים המסורתיות בל"ג בעומר, שיהיו בכל עיר ויישוב ברחבי הארץ. השנה אמורות להתקיים כשמונה-מאות תהלוכות, בהשתתפות כרבע מיליון ילדים. עקבו אחר הפרסומים ובאתר lagbaomer.co.il.

להשתתפות בשתייה בעבור הילדים הצועדים בתהלוכות – טל' 0733943372, או באתר: https://www.shutaf.im/lag.

חבר מעולם אחר

גם השנה הופק לקראת התהלוכות מחזמר מושקע ושמו 'חבר מעולם אחר'. אבי ופלנטי – דמות שנוחתת מעולם אחר – נפגשים במדורת ל"ג בעומר, לומדים להכיר זה את זה, ומבינים שהעזרה והתמיכה שיעניקו ויקבלו  תסייע להם להתקדם למקום טוב יותר.

ספרונים חדשים

לצד חומש ויקרא בסדרת 'התורה שלי', שיחולק בתהלוכות רבות, יוענקו לילדים גם הספרונים החדשים לל"ג בעומר, שמצטרפים למסורת ארוכת שנים של ספרונים מושקעים וערכיים. הספרון 'גבוה במרום', שפונה אל הציבור הכללי, מביא את סיפורה של משפחה שנקלעת לקושי במהלך ביקור בפארק שעשועים. הספרון 'בודד באי' יחולק למגזר החרדי, ובו סיפור מופת של אהבת ישראל מהרבי מליובאוויטש, השזור בעלילה בת זמננו.

  שלחן שבת

תמימים ומובחרים בעבודה הרוחנית

בפרשתנו התורה מפרטת רשימה של מומים הפוסלים את הקרבן. הרמב"ם (בהלכות איסורי מזבח פרק ג, הלכה יא) מציג את המומים האלה ומסכם שיש כאן ארבעה-עשר מומים. מפרשי הרמב"ם מזדעקים ושואלים, מדוע לא כלל בחשבון הסופי עוד שלושה מומים, שהוא עצמו מציין אותם, ולא כתב שמניין המומים הפוסלים את הקרבן הוא שבעה-עשר?

יש לומר שהרמב"ם נקב במספר י"ד כדי להקל על הלומד לזכור את הנתון. המספר צריך לשאת משמעות מסוימת, שאם לא-כן, יישכח גם הוא. המספר י"ד יוצר את המילה 'יד', ולכן קל לזכור זאת.

שני תנאים

בעניין זה טמונה הוראה בעבודת האדם. תפקידנו בעולם הזה לעשות לקב"ה דירה; לקרב את ענייני העולם לקב"ה. זה גם עניין הקרבנות, מלשון 'קירוב'. ובעבודת הקרבנות יש תנאי: "מצוות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין" (הלכות איסורי מזבח). הרמב"ם חוזר על שני הפרטים האלה באומרו שאין להביא "בעל מום ושאינו מן המובחר".

'תמים' משמעו שאינו בעל מום, ו'מובחר' פירושו "היפה והמשובח ביותר שבאותו המין". ייתכן שיש 'תמים' שאינו 'מובחר' – בהמה שאיננה בעלת מום אך גם לא משובחת. מצד שני, ייתכן שהבהמה תהיה שמנה ובריאה, אך בעלת מום. קודם כול נדרשת תמימות, ואחר-כך גם מובחרוּת. כך גם בשלילה: יש לשלול מום, ואחר-כך שוללים מי ש'אינו מן המובחר'.

מעשה וכוונה

גם בעבודת האדם יש 'תמימים' ו'מובחרין': תמים הוא מי ששלם בכל איברי נפשו, ושלמות זו תלויה בקיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שהן כנגד האיברים והגידים של האדם.

אך אפשר להיות 'תמים' ועם זה לא 'מובחר', כאשר קיום המצוות הוא בבחינת 'מצוות אנשים מלומדה'. אמנם "המעשה הוא העיקר", ובמעשה עצמו אין פגם, אך קיום כזה אינו 'מובחר'. יש לקיים את המצוות גם מתוך כוונה ורגש, ואז הקיום הוא "כמצוות רצונך", בבחינת "מובחרים". זאת הרמב"ם רומז בציון הסימן 'יד', שכן התורה נקראת "כתב יד ימינו", וגם המצוות נחלקות ליד ימין וליד שמאל (סוטה מז,א).

יד תחת יד

גם סדר העבודה הרוחנית תואם את בחירת הבהמות לקרבנות: קודם 'תמימים' ואחר-כך 'מובחרים'. בראש ובראשונה צריך לקיים את המצוות בפועל, ואז לפעול שיהיו הוספה והידור במצוות. קודם כול "תמידים כסדרם", ואחר-כך "מוספים כהלכתם".

אלה הקרבנות שראוי להקריב על המזבח הפנימי שבלב כל יהודי, ועל-ידי ההקפדה על 'קרבנות' מהודרים, שנרמזים במספר 'י"ד', והזהירות מבעלי מומים ושאינם מן המובחר, מבטלים את ה"יד שנשתלחה במקדשך", ו"מיד הן נגאלים".

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך א, עמ' 142)

  מן המעיין

קידוש השם

על תנאי זה

"ונתקדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מקדשכם" (ויקרא כב,לב). על תנאי זה הוצאתי אתכם מארץ מצרים – שתמסרו עצמכם לקדש שמי.

(תורת כוהנים)

אי-אפשר אחרת

אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים את נפשם בדרך כלל על קדושת ה', וסובלים עינויים קשים שלא לכפור בה' אחד. אין הם עושים זאת מתוך ידיעה והתבוננות בגדולת ה', אלא מתוך הרגשה שאי-אפשר כלל לכפור בה' אחד.

(תניא)

אמת במסירות נפש

על "ונתקדשתי בתוך בני ישראל" מפרש רש"י: "מסור עצמך וקדש שמי". אפילו תנועה אחת של אדם אינה יכולה להיות אמת בלי מסירות נפש.

(רבי אהרון מקרלין)

לקדש ולחלל

אפשר לקדש ולחלל את השם כאחת: ביד אחת לעסוק בדברים שבקדושה, כמו ענייני צדקה וחסד, וביד השנייה לחלל את הדברים המקודשים. על כך נאמר "ולא תחללו את שם קודשי", אף בשעה שאתם מקיימים את "ונתקדשתי".

(שארית מנחם)

תירוץ מופרך

"ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם... ולא תחללו את שם קודשי ונתקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לא,לב). אל תחללו את שמי הגדול באמתלה של "ונתקדשתי בתוך בני ישראל", שלאחר מכן הדבר יביא לידי קידוש השם.

(עיטורי תורה)

לא לחשוב על שכר

מסירות נפש על קידוש השם משמעותה, שבמקום שבו נדרש קידוש השם אין לאדם מציאות כלל. לכן מצוות קידוש השם היא שלא יחשוב כלל על השכר שיזכה בו על-ידי מסירות הנפש, אלא ימסור את נפשו מתוך אהבה לה' בלבד.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

שבועה נצחית

קודם הסתלקותו אמר אדמו"ר הזקן: משביע אני בחיי נפשי, שבכל מקום שיהודי יפעל מתוך מסירות נפש, אהיה עמו ואעזור לו.

(ספר השיחות תש"ה)

מסירת הרצון

מסירות נפש אינה כדעת העולם, מיתה על קידוש השם בלבד. היא כוללת גם את מסירת הרצון. שכן 'נפש' משמעה גם 'רצון', כלשון הכתוב: "אין נפשי אל העם הזה" – אין רצוני. מסירת הרצון היא שימסור אדם את רצונו ותשוקתו לדבקה בו יתברך, ועל-ידי כך לא יחפוץ בשום דבר אחר מענייני העולם.

)תורה אור)

  אמרת השבוע

בלי שאלות

החסיד רבי שמחה'לה מונד מתל-אביב נהג בכל שנה לעלות למירון בל"ג בעומר, ואף בהיותו ישיש מופלג עשה את הדרך הארוכה, עם כל המאמץ הכרוך בה. הוא נהג לומר:

"יודעים אתם את ההבדל בין מירון של כל השנה למירון של ל"ג בעומר? כאשר הגביר יושב בביתו ואדם נזקק בא להתדפק על דלתו, הרי הגביר מברר את פרטי הבקשה, ורק אם זו נושאת חן בעיניו הוא נותן את נתינתו. אך כאשר הגביר עורך חתונה לבנו, הוא נותן לכל מבקש ואינו שואל שאלות. שמחתו גדולה כל-כך עד שעז רצונו כי כל סובביו ישמחו עמו.

"כאשר מתחילים לשאול שאלות – יכול להיות רע ומר, כי לא תמיד האדם ראוי לקבל את מבוקשו. אך בהילולא הגדולה שעורך רבי שמעון במירון אין שואלים שאלות. הכול מקבלים ושואבים ממעייני הישועה".

  פתגם חסידי

סגולה לילדים

"על-ידי זכותו של רשב"י אפשר לזכות לבנים. הדבר רמוז בלשון הפיוט 'נעשה אדם' – יצירת אדם, זרעא חיא וקיימא – 'נאמר בעבורך', על-ידי זכותו של רשב"י" (ה'לב שמחה' מגור)

  מעשה שהיה

זכותו מגינה

בחגיגיות רבה היו מציינים את ל"ג בעומר בחצר ה'צמח צדק', רבי מנחם-מענדל שניאורסון מליובאוויטש. בי"ז באייר, ערב ל"ג בעומר, היו מתכנסים לסעודה ולהתוועדות חסידית, שהייתה נמשכת עד אור הבוקר. אז היו מתפללים שחרית באריכות, ולאחר מכן יוצאים לשדה ואוכלים שם ארוחה חלבית, והרבי היה משמיע מאמר חסידות.

יוצא מן הכלל היה ל"ג בעומר תר"ט, שחל ביום חמישי.

בתחילה הכול התנהל דרך שגרה. ביום רביעי, אחרי תפילת שחרית, יצאו כל החסידים אל ביתו של החסיד ר' שלמה, שנהג לערוך מדי שנה את הסעודה. השמחה הייתה גדולה. החסידים המבוגרים והצעירים רקדו בהתלהבות, ולאחר מכן ישבו והאזינו ברוב קשב לדברי זקני החסידים.

למחרת, יום חמישי, בשעה ארבע אחר הצהריים, בא ה'צמח צדק' להשתתף בחגיגה. הס הושלך בקהל. הרבי השמיע מאמר חסידות עמוק. כשלוש שעות השתתף הרבי במעמד הגדול, והחסידים חשו התעלות רוחנית גדולה.

ואולם קודם עזיבתו את המקום הרצינו פתאום פני הרבי. הוא פנה אל החסידים, וביקשם לשיר יחד את ניגון 'ארבע בבות' של אדמו"ר הזקן. ניגון קדוש זה אין שרים אותו אלא בזמנים מיוחדים.

החסידים תהו על פשר הדבר. באותם רגעים היה הרבי אחוז שרעפים ושרוי בדבקות. עיניו היו עצומות, ודמעות ניגרו מהן. המעבר החד מן השמחה הגדולה אל המתיחות העמוקה רמז כי דבר מה בלתי-ידוע מתחולל אי-שם.

השערה זו התחזקה כאשר בתום הניגון קם הרבי ואמר: "זכותו של בעל ההילולא תגן על כלל אחינו בני ישראל, ועל הכלל הפרטי – עדת חסידי חב"ד". החסידים נדהמו, אך מיד ענו פה אחד: "אמן!".

עתה עלה חיוך על פני הרבי. "אמן, כן יהי רצון!", החרה-החזיק אחריהם ויצא.

החסידים מיהרו לערוך 'חזרה' על המאמר שהשמיע הרבי. בראשם היה החסיד המופלג רבי הילל מפאריטש. כולם התרכזו בדברי התורה, אולם סימן שאלה גדול ריחף בלבבות: מה פשר הקדרות שאפפה פתאום את הרבי?

השבת חלפה. ביום שני בא לעיירה פרש מהעיר ז'יטומיר והביא עמו מכתב המופנה אל ה'צמח צדק', והמדווח על מעצרים בדפוס בז'יטומיר ועל תפיסת כל עותקי הספר 'לקוטי תורה' שה'צמח צדק' מסר להדפסה.

בואו של הפרש והמכתב שנשא עמו יצרו חרושת שמועות בעיירה. הכול שחו בדאגה על המעצרים וההתנכלות השלטונית. כדרכן של שמועות, הן התנפחו וצברו פרטים שלא קרו כלל. בניו של הרבי נאלצו להיכנס אל אביהם כדי לשמוע מפיו במדויק את אשר אירע.

ה'צמח צדק' סיפר להם כי ביום שני בשבוע שעבר פשטו אנשי בולשת ומשטרה על הדפוס בז'יטומיר. הם עצרו את בעלי הדפוס, חקרו אותם על הדפסת הספר 'לקוטי תורה' של אדמו"ר הזקן, וביקשו לדעת כמה עותקים נדפסו ולאן הופצו. בסופו של דבר שוחררו בעלי הדפוס, אך נדרשו להתייצב לחקירה ביום רביעי במטה המשטרה החשאית בעיר קייב. מאתיים ושמונה עותקים של הספר הוחתמו בחותמת המשטרה ונאסר להוציאם מהדפוס.

דאגה רבה אחזה בחסידים. אחרי מאמצים רבים נמסר לדפוס הספר שבו סודרו מאמריו של אדמו"ר הזקן על פרשיות השבוע לחומשים ויקרא-דברים.

הדפסת תורת אדמו"ר הזקן הייתה מפעל חיים של ה'צמח צדק', שארבעים שנה קודם לכן החל ללקט את מאמרי סבו ולהעתיקם. תחילה הדפיס את חלקו הראשון של הספר, שבו מאמרים לפרשיות ספרי בראשית-שמות, ושנקרא 'תורה אור'.

הופעת הספר עוררה שמחה רבה בקרב החסידים, אך זו הייתה לצנינים בקרב גורמים בתנועת ההשכלה, שהגישו הלשנות לשלטונות ולפיהן החסידות מסכנת את יציבות המשטר, לא פחות. בעקבות ההלשנות החלה הממשלה הרוסית לערום קשיים על הדפסת ספרי קודש, ובמיוחד ספרי חסידות. במשך כמה שנים לא היה אפשר להדפיס ספרים.

בתוך כך נודע לחסידי ה'צמח צדק' כי רבם רשם הגהות וביאורים על מאמרי סבו. הם החלו להפציר בו לכלול אותם בחלקו השני של הספר. תחילה סירב הרבי, ואולם אז חלם חלום, ובו נתגלה אליו סבו וביקשו להיעתר לבקשה. הרבי לא שיתף איש בחלום, עד שגם שלושת בניו חלמו כך. או-אז נענה למשימה. כך הוכן לדפוס הספר 'לקוטי תורה', ובשנת תר"ח ניתן האישור הממשלתי והוא נמסר להדפסה בז'יטומיר.

ועתה הספר החשוב, שעתיד להחיות דורות של לומדי חסידות ומבקשי ה', שרוי בסכנה. עתה הבינו כולם את פשר דאגתו של הרבי בחגיגת ל"ג בעומר.

לעת ערב נודע בשם בנו של הרבי, כי הרבי אמר לשניים מבניו: "בת דינא – בטל דינא" [=לן הדין, התבטל הדין].

ביום חמישי בא שליח מקייב והביא את הבשורה, כי ביום רביעי בשבוע שעבר התייצב הרב שפירא, בעל הדפוס בז'יטומיר, לחקירת הבולשת ונעצר למשך הלילה. למחרת נקרא לחקירה שנייה ולקראת ערב שוחרר לביתו. ביום שישי הורתה המשטרה החשאית להסיר את החותמות מהספרים ולאשר את הפצתם. ספרי 'לקוטי תורה' הודפסו מעתה בלי הפרעות והופצו לכלל ישראל.

  לומדים גאולה

מהזוהר ועד הגאולה

ההתגלות של פנימיות התורה, שהחלה על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, קשורה קשר הדוק לגאולה. בספר הזוהר ('רעיא מהימנא' פרשת נשא, חלק ג, עמ' קכד,ב) נאמר: "בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמים" [=בזכות שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים, שהוא ספר הזוהר, ייצאו עמו מהגלות ברחמים]. ואכן, לימוד פנימיות התורה נחשב אחד האמצעים החשובים לזירוז הגאולה וההכנה לקראתה.

הקשר בין גילוי פנימיות התורה לבין הגאולה אינו בבחינת 'סגולה' ואינו פעולה 'שמימית' נסתרת. כאשר מבינים את מהותה של הגאולה, הקשר בינה ובין גילוי הנסתר נעשֶה ישיר בתכלית. הגאולה היא המשך ישיר לגילוי פנימיות התורה, והיא מביאה תהליך זה לידי שלמותו.

מהות הגאולה

כי מהי בעצם הגאולה? מהותה האמיתית היא – "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" (ישעיה מ,ה). וכן: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (שם יא,ט). זו בעצם הגאולה – גילוי האמת האמיתית והפנימית של כל דבר. יוסר סופית ההעלם וההסתר שמכסה כיום את האמת, והיא תיראה בגלוי בעיני בשר.

כל השינויים שיתחוללו בעולם בימות המשיח יהיו תוצאה טבעית ומתחייבת מגילוי האמת. כאשר הכול יראו בעיניהם שהקב"ה הוא המהות האמיתית של כל המציאות, ממילא "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (כלשון הרמב"ם בסיום ספרו). כאשר כל הגויים יראו בגלוי שהיהודים הם "כוהני ה'" ו"משרתי אלוקינו" (ישעיה סא,ו) – מובן שלא יפגעו בהם, ולהפך, ישתוקקו לסייע לעם ישראל. כשכל אדם יראה את האמת, שהזולת אינו חי על חשבונו וכי שלמותו של הזולת היא גם שלמותו שלו – מובן שלא יהיו מלחמות ושנאות ולא קנאה ותחרות. כל אלה תוצאה מתבקשת מגילוי האמת.

תהליך הדרגתי

הכנת העולם לקראת הגאולה החלה עם התגלות פנימיות התורה, על-ידי רבי שמעון בר-יוחאי, מחבר ספר הזוהר. הוא פתח את ה'צינור' של פנימיות התורה, וממנו מתחיל תהליך הגילוי של אור הנסתר, שיגיע לשיאו בזמן הגאולה.

אלא שבימי רבי שמעון בר-יוחאי עדיין לא היה העולם בשל לגילוי אמת זו. לכן הגילוי היה מוגבל ביותר – לחוג מצומצם של אישים בעלי שיעור קומה מיוחד. ואולם ספר הזוהר עצמו מנבא (בראשית קיח,א) שכאשר יתקרבו ימות המשיח תתגלה חכמת הנסתר בהיקף רחב, עד שאפילו ילדים קטנים יידעו סודות כמוסים.

תהליך זה היה הדרגתי. בתחילה הייתה פנימיות התורה ידועה ליחידי סגולה בלבד. אחר-כך, כשהחלו להתקרב ימות המשיח, בא האריז"ל והחל להפיץ את תורת הנסתר במידה רחבה יחסית, ואמר שכבר "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה". ואולם עדיין נשארו הדברים נחלתו של חוג מצומצם.

אחרי-כן, כאשר הגיע 'חצות' של האלף השישי והחל להתנוצץ אור הגאולה, בא הזמן לגלות את פנימיות התורה בהיקף רחב יותר. אז פתח הבעש"ט את אור הנסתר לכל העם, ואִפשר לכל יהודי לטעום מהאור הגנוז של הגאולה, ובכך להתכונן בפועל ממש לגאולה המתקרבת. הבעש"ט גם גילה שהפצת החסידות קשורה קשר ישיר לגאולה, כפי שאמר המלך המשיח לבעש"ט, שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך – מעיינות החסידות – חוצה".

ועכשיו, כאשר מעיינות החסידות כבר מופצים ומאירים בכל רחבי תבל, ודאי שכבר העולם מוכן לגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

להיות בן-בית אצל רשב"י

המולה רבה במירון בימים האלה. קידוחים, בניית פירמידות ואוהלים, הצבת מחסומי משטרה, צפירות רכבי ביטחון. הכול נערכים להילולת התנא האלוקי רבי שמעון בר-יוחאי בל"ג בעומר. בתוך הציון עצמו, כמו מנותקים מקדחת העבודות בחוץ, יושבים כחמישה-עשר אנשים, שקועים בספר חסידות ומקשיבים לשיעורו של ראש 'כולל תורת רשב"י', הרב אסי שפיגל.

"לרקוד עם ההמונים בציון רשב"י זו חוויה עילאית", אומר הרב שפיגל (48). "אבל כשאתה לומד מדי יום, במקום הקרוב ביותר לרשב"י, את פנימיות התורה, שאותה החל רשב"י לגלות – התחושה עוצמתית הרבה יותר. הקשר נעשֶה פנימי ועמוק. אתה מרגיש בן-בית אצל רשב"י. יושבים איתנו יהודים מכל הגוונים והעדות, יחד כל שבטי ישראל, כמו הקשת הרחבה של הבאים אל ציונו של התנא האלוקי".

שמחה מושכת

הרב שפיגל, תושב עיר המקובלים צפת, נולד בתל-אביב. ילדותו עברה עליו בעיר פתח-תקווה. סבו היה ממקימי המשרד לענייני דת ויו"ר המפד"ל, אביו – פרופסור ותלמיד חכם – שימש ראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. "קיבלתי בבית חינוך מאוד תורני, וכבר בגיל צעיר נמשכתי לדמויות של רבנים", הוא מספר. "בהיותי בן שתים-עשרה ראיתי סרט על הרבי מליובאוויטש ונמשכתי כבמטה קסם".

במרוצת הזמן הבין מה היה הדבר שמשך את ליבו: "בימי ילדותי שמחה לא הייתה דבר שראית ביום-יום של הציבור הדתי. ופתאום אני רואה וידאו של רבי, שמנצח על פרץ של שמחה סוחפת ופנימית. זה נגע בעומק נפשי".

כמו תחנת רכבת

הנער למד בישיבות חב"ד, וכשבגר מעט טס ללמוד בחצר הרבי. שם נשאר כשבע שנים, הוגה בתורה ומשתתף בקביעות בהתוועדויות של הרבי. לאחר מכן נסע לשליחות בנפאל, והיה ממייסדי הסדר הגדול בקטמנדו. הוא מילא עוד שליחויות ברחבי העולם, עד שחזר ארצה לפני כמה שנים והתיישב בצפת.

ציון רשב"י במירון משך את ליבו. הוא הצטרף לפעילות בית חב"ד ביישוב, בניהולו של הרב יוסף-יצחק הלפרין. בכל ליל שישי היה מתוועד עם המבקרים המתחלפים. "להתוועד אצל רשב"י זה תמיד מאתגר. אין לך מושג מי הקהל שישתתף. זה כמו תחנת רכבת. אם האנשים מוצאים עניין, הם נשארים ומקשיבים", הוא אומר בחיוך.

החיים משתנים

לפני כשנה החליט הרב הלפרין להקים כולל חסידות בשעות הערב. הוא ביקש מהרב שפיגל לשמש ראש הכולל. "באים אברכים ממירון, מצפת ומיישובי הסביבה", מספר הרב שפיגל. "יש תכנית לימודים מסודרת, עם מלגות, וכך מדי יום ביומו אנחנו לומדים יחד את פנימיות התורה".

גם המבקרים מצטרפים. "יום אחד ביקר במקום יהודי מקריית-ספר, הצטרף אלינו, ובסיום הלימוד אמר לי בהתרגשות: 'זו הפעם הראשונה בחיי שלמדתי מתורת החסידות'. אחד האברכים אמר לי שהלימוד בכולל שינה לו את החיים. במרוצת השנים זכיתי להיות במקומות רבים בעולם, אבל כאן נובע המעיין עצמו", אומר הרב שפיגל.


המעיין עצמו. הרב שפיגל עם אברכי הכולל

  פינת ההלכה ומנהג

טהרת כוהנים

שאלה: האם אשת כוהן או בת כוהן צריכה גם כן להיזהר מלהיטמא למת ומלבקר בבית עלמין?

תשובה: באיסור טומאת כוהנים נאמר: "אמור אל הכוהנים בני אהרון...", ואמרו חז"ל ש'בנות אהרון' אינן מצוּות על כך. גם אישה הנשואה לכוהן אינה מצוּוה על זה.

ואולם אסור מן התורה לטמא גם כוהן זכר, ואף תינוק בן יומו. עם זה נפסק בראשונים, שאשת כוהן מעוברת מותרת להיכנס לאוהל המת, כי במצב זה הטומאה אינה אלא מדרבנן, ויש כאן שני ספקות: אם העובר זכר או נקבה, ואם הוא 'נפל'. גם אם עברה בדיקת אולטרה-סאונד והיא יודעת שהעובר זכר, יש מתירים לה להיכנס למרכז רפואי לבדיקות נחוצות (אפילו כשאין ודאות שאין שם מת, ואף כשאין ספק סכנה), מכיוון שמצטרפים לזה כמה ספקות בהלכה ובמציאות. ויש לשאול רב המומחה בדינים אלה.

לכוהן זכר אסור להיטמא למת, ובכלל זה הקרובים אליו ביותר, אחרי ההלוויה. בקהילות ישראל נהוג לייחד לכוהנים חלקות מיוחדות, המאפשרות לקרובים לגשת לקרבת הקבר בלי להיטמא.

העברת הטומאה אפשרית בכמה דרכים: א) מגע בגוף המת (או הקבר). ב) נשיאת המת או הזזתו. ג) אוהל – הימצאות עם המת או הקבר בתוך מבנה, או תחת ענף או גג כלשהו שמאהיל על שניהם.

מותר לכוהן להתקרב עד ארבע אמות (כ-2 מטר) מקבר, ואם יש מחיצה ביניהם – עד ארבעה טפחים (כ-32 ס"מ).

מקורות: ספרי ר"פ אמור. ש"ך יו"ד שעא ס"ק א. מג"א או"ח שמג ס"ק ב. אנציקלופדיה הלכתית-רפואית ח"ג עמ' 28, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)