חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1630 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש חג-הפסח ה'תשע"ו, י"ד בניסן ה'תשע"ח (30/03/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1630 - כל המדורים ברצף
עוגני הנצח בעולם משתנה
יש חדש
מה נשתנתה גלות זו מכל הגלויות?
פסח
עזרה ל'אלמנות'
פסח אינו מסתיים
אותות משמים
היסח הדעת – למעלה מהדעת
הגדה ששווה מיליוני דולרים
תענית בכורות ביום שישי

מס' 1630, ערב שבת-קודש חג-הפסח, י"ד בניסן ה'תשע"ח (30.03.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

עוגני הנצח בעולם משתנה

זה האתגר הגדול שליל הסדר מעמיד לפתחנו – איך מנחילים מסורת וערכי נצח לדור הצעיר, שנולד בתוך עולם המשתנה במהירות

העולם בימינו מתאפיין בבלאי מהיר. הכול מתיישן במהירות ומוחלף בחדש. אופנה חדשה דוחקת את קודמתה. הופעת מכשיר מדגם חדש גורמת לבני-האדם להיפטר מהמכשיר הישן והטוב.

הבלאי המהיר אינו נעצר בגבולות העולם הפיזי, אלא משפיע גם על תפיסת העולם הכללית של האדם המודרני. כל מה שהיה נכון אתמול נתפס מיושן ועבש. אם אתה מחזיק בערכים שעברו מדור לדור, אינך מעודכן. מטחנת התקשורת והתרבות מערבלת את בני-האדם ומעבירה להם מסר חד – העולם מתקדם, חביבי. מה שנחשב בעבר טוב, היום הוא רע; ומה שהיה חושך – עכשיו הוא אור.

שילוב שאינו פשוט

לתוך המציאות הזאת נכנס ליל הסדר ומביא עמו סיפור עתיק, בן יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה. כל מהותו של ליל הסדר זועקת רציפות והמשכיות, ההפך הגמור מתרבות ימינו. אותה מצה, אותו מרור, אותם ארבעה כוסות, אותה הגדה, ואותם מסרים של יציאת מצרים, ביעור החמץ וציפייה לגאולה.

וזה למעשה האתגר הגדול שליל הסדר מעמיד לפתחו של כל בית בישראל – איך מנחילים מסורת וערכי נצח לדור הצעיר, שנולד בתוך עולם המשתנה במהירות. איך מעניקים לילדים ולנוער את התובנה, שהחדשנות טובה וחיובית בתחומי הטכנולוגיה והרפואה, אך רעה מאוד כשהיא נוגסת בערכים וביסודות הקיום של העם היהודי.

השילוב הזה אינו פשוט כלל. אנו בהחלט רוצים לחנך את ילדינו ליצירתיות, לפיתוח רעיונות מקוריים, לחדשנות. אך בה בשעה חשוב מאוד להנחיל להם אמונה בריאה ועוגנים יציבים, שיעמדו ברוחות העזות המנשבות בחוץ. אנו רוצים שיפנימו כי אמונה, מסורת וערכים אינם חלק מאופנה מתחלפת, ואינם כמו מכשיר אלקטרוני שמושלך לפח כשמופיע דגם חדיש יותר.

ליל הסדר נותן לנו כלי חשוב מאין כמותו להעברת המסר הזה. הנה, בלילה הזה יושבים יהודים בכל קצווי תבל וחוגגים את החג היהודי עתיק היומין. בכל מקום שרים את 'מה נשתנה', קוראים את ההגדה, ומקיימים את מצוות הסדר. אלה עושים זאת בסגנון תימני, ואלה במבטא אשכנזי. אלה ישירו בנעימה מזרחית, ואלה במנגינה חסידית. אבל מאחורי מִגוון הסגנונות הזה עומדת מסורת אחת, העוברת מדור לדור.

שיר האמונה

בליל הסדר נספר לילדינו לא רק את סיפור יציאת מצרים, אלא את סוד הישרדותו של העם היהודי. אין עוד עם שעבר סבל, תלאות ורדיפות כמותנו. אין עם שהתפזר בארצות רבות כל-כך, ובכל-זאת שמר על ייחודו וזהותו. הסוד הוא, שבכל התנאים המשתנים היו לנו יסודות איתנים ויציבים, שהאירו את דרכנו ועיצבו את זהותנו.

תרבויות עלו ונפלו. תפיסות עולם פרחו ודעכו. ערכים התחלפו והשתנו. אבל עם ישראל דבק במורשתו ובמסורת אבותיו. אנחנו זוכרים את יציאת מצרים, את מתן התורה בהר סיני, את הבית הראשון והשני, את סיבלות הגלות. וגם בימים הקשים ביותר לא חדלנו מלשיר את שיר האמונה והתקווה, שבו אנו מסיימים את הסדר – "לשנה הבאה בירושלים", בגאולה השלמה.


"והגדת לבנך" - מורשת וערכים העוברים מדור לדור (צילום: יוני אדרעי)

  יש חדש

יהיה סדר בעולם

שליחי חב"ד ברחבי העולם משלימים את ההיערכות לארגון כשלושת-אלפים סדרים ציבוריים. סדרים כאלה יהיו בנפאל, בסין, בתאילנד, ביוון, בקפריסין, בבוליוויה, בטורקיה, בקונגו, באוגנדה, בקמבודיה ועוד. השאיפה היא לאפשר לכל יהודי לחגוג את הסדר כהלכתו. פרטי הסדרים באתר www.chabad.org/seder.

ילדים בחוויית הפסח

כמאה אלף ילדים ברחבי הארץ זכו לבקר לקראת החג במאפיות המצות הלימודיות שהקימו בתי חב"ד. הילדים התנסו בעצמם בחוויית רידוד הבצק והכנתו עד שלב האפייה בתנור. אגב כך למדו על מצוות החג ומנהגיו וקיבלו מטען ערכי רב על חג הפסח. בתי חב"ד מארגנים השנה יותר ממאתיים סדרים ציבוריים, ובהם ישתתפו עשרות אלפי יהודים.

סעודת משיח

ביום שישי הבא, שביעי של פסח, נהוג לקיים את המנהג שיסד הבעל-שם-טוב, לערוך אחרי תפילת מנחה סעודה מיוחדת – 'סעודת משיח'. נוטלים ידיים, אוכלים מצות וגם שותים ארבע כוסות. השנה יש להקדים וליטול ידיים לפני השעה 4 אחה"צ, מפני כבוד השבת. סעודות משיח נערכות בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ, ומחזקים בהן את האמונה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

  שלחן שבת

מה נשתנתה גלות זו מכל הגלויות?

כל ילד שואל בליל הסדר את ארבע הקושיות, אבל תורת החסידות מסבירה את הקושיות האלה במשמעותן העמוקה. וכך מפרש אדמו"ר הרש"ב את "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות": במה שונה גלות זו (הגלות נמשלה ללילה) מכל הגלויות שקדמו לה?

עם ישראל עבר כמה וכמה גלויות – גלות בבל, גלות מדי ופרס, גלות יוון, אבל "הלילה הזה", הגלות האחרונה, ארוכה וקשה מכולן, עד שהדבר מעורר את התמיהה: "מה נשתנה?". מדוע גלות זו ארוכה וקשה כל-כך? קושיה כללית זו באה לידי ביטוי מפורט יותר בארבע הקושיות.

טהרה כפולה

"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים". טבילה עניינה מירוק וטהרה. אדם שעבר עבירה, חלילה, צריך להיטהר ממנה. יש עבירות הגוף, כדוגמת איסורי אכילה ושתייה, ויש עבירות הקשורות בנשמה, כמו ביטול קריאת שמע ותפילה. ובזה ייחודה של הגלות הנוכחית, שבה "מטבילין שתי פעמים", כדי להיטהר משני סוגי העבירות, בעוד בגלויות הקודמות הטהרה הייתה חלקית בלבד.

לאחר מכן נשאלת הקושיה הבאה: "שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה, הלילה הזה כולו מצה". חמץ מייצג התנשאות וגאווה, שהן השורש לכל דבר רע, ואילו המצה מורה על התבטלות ושפלות הלב. על כך אומרים: "שבכל הלילות", בכל הגלויות, שהגאולות שאחריהן לא היו שלמות, עדיין נותר שמץ של רע, המיוצג בחמץ; אך "הלילה הזה", הגלות שממנה ניגאל בגאולה האמיתית והשלמה, "כולו מצה" – לא תהיה מציאות של רע כלל.

הגשמיות כמרור

"שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, הלילה הזה מרור". ירקות אינם מזון הכרחי, כמו לחם, אלא הם מוסיפים טעם באכילת הלחם.

הירקות רומזים להתייחסות של היהודי לגשמיות העולם הזה. בכל הגלויות התייחסו לגשמיות לעתים כאל "שאר ירקות", דבר המספק טעם ועונג, ולעתים ראו בה "מרור", דבר מר, המעסיק את האדם בהבלי העולם. אך "הלילה הזה מרור" – בגאולה מהגלות הנוכחית יהיה ברור שהגשמיות אינה אלא דבר מר ובלתי-רצוי, הגוזל מזמן לימוד התורה.

מנוחה שלמה

"שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין". הן ישיבה הן הסבה מייצגות מנוחה, אך ישיבה היא מנוחה חלקית ואילו הסבה מבטאת חירות מוחלטת. בכל הגלויות הייתה לעם ישראל מנוחה של פעם 'יושבין' ופעם 'מסובין'. רק בגאולה העתידה "כולנו מסובין" – תהיה מנוחה שלמה.

שואל הילד: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות": הוא מתקשה להאמין שבגאולה השלמה נגיע לדרגה רוחנית שונה כל-כך מזו של הגאולות הקודמות, כאשר החושך נמשך גם אחרי הגאולה. והתשובה היא: "עבדים היינו... ויוציאנו". בני ישראל היו שרויים בעומק הרע של מצרים, ובכל-זאת הקב"ה לא עזב אותם אפילו לרגע אחד. וכשם שהוציאם "ביד חזקה", כך יהיה בגאולה העתידה, "כימי צאתך מארץ מצרים" בקרוב ממש.

(החג הראשון של פסח תשל"ב)

  מן המעיין

פסח

הכול בסדר

הלילה הזה נקרא 'סדר', לרמז שכל מה שאירע לעם ישראל מיציאת מצרים ועד היום אין בו שום דבר מקרי, אלא הכול מתרחש על-פי סדר מסוים, אף-על-פי שלא תמיד אנו מבינים את הסדר הזה.

(מהרי"ל)

לעתיד – בלי חיפזון

"ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב,יא). כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחיפזון, אבל לעתיד לבוא נאמר "כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון".

(מדרש רבה)

בריחה מהרע

יציאת מצרים לא הייתה יציאה משעבוד גשמי לחירות גשמית בלבד, אלא גם יציאה מן המְצָרים הרוחניים לחירות רוחנית. לכן בשעת יציאת מצרים, כשהרע בישראל עדיין היה בתוקפו, היו מוכרחים לברוח מן הרע, אבל לעתיד לבוא יעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ, והרע יתבטל לגמרי, ולכן אז "לא בחיפזון תצאו".

(תניא)

לא בלי תורה

"אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל דיינו" (מן ההגדה). אבל לא נאמר "אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא נתן לנו את התורה דיינו", כי ארץ ישראל בלי תורה אינה מַספקת ואינה 'דיינו'.

(ספר הדרוש)

גאולה לכול

"בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,יד). היציאה ממצרים "בחוזק יד" הייתה מכוּונת לא רק כלפי פרעה, אלא גם כלפי ישראל, כי היו שהעדיפו להישאר במצרים. כשם שביציאת מצרים הוציא ה' את ישראל משם גם נגד רצונם, כך יהיה גם בימינו, הקב"ה יגאל אותנו גם נגד רצונם של הרוצים להישאר בגלות.

(הרבי מליובאוויטש)

להתבונן בכל יום

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו" (מן ההגדה). האדם חייב לראות את עצמו ולהתבונן במעשיו; לדעת בכל יום ויום היכן הוא עומד ומה הוא חסר.

(תפארת שלמה)

מידת הביטול

"ויקחו להם איש שה" (שמות יב,ג). על האדם לקנות בנפשו את מידת הביטול; לשים עצמו כשה, שיש בו מידת הביטול יותר משאר הבהמות.

(אור התורה)

דורשים עיסוק

יש יהודים המשולים לעיסה של מצה – הם כשרים רק בזמן שעוסקים בהם ומטפלים בהם, אך כאשר מניחים להם ופוסקים מ'לרדד' אותם, מיד הם נעשים חמץ.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

  אמרת השבוע

עזרה ל'אלמנות'

בימים הסמוכים לחג הפסח נכנס פעם אחת המשפיע הנודע ר' נטע ציינווירט לבית המדרש בשכונתו, ודפק על השולחן. האברכים, שישבו רכונים על גמרותיהם, פסקו מלימודם והפנו אליו את מבטם.

"נודע לי", הכריז ר' נטע, "כי בשכונתנו מתגוררות כמה אלמנות, המטופלות בילדים קטנים, והן קורסות מעומס העבודה לקראת הפסח. בעבור מצווה גדולה כזאת מבטלים תלמוד תורה. מי מכם מוכן להתנדב וללכת לעזור לאותן אלמנות?".

כמה מהאברכים מיהרו לסגור את הגמרות והתייצבו לפני ר' נטע. הוא נתן לכל אחד ואחד פתקה ובה הכתובת שאליה עליו לגשת. כשיצאו האברכים והציצו בפתק – מצא בו כל אחד ואחד את כתובת ביתו שלו...

  פתגם חסידי

פסח אינו מסתיים

"אדמו"ר הזקן לא כלל בהגדתו את הפיוט 'חסל סידור פסח', כי חג הפסח אינו מסתיים אלא מאיר בכל ימות השנה כולה" (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

אותות משמים

אין ברירה, חשב רבי רפאל מאזוז. הקרבות בין בעלות הברית ובין הצורר הנאצי, שכבש את תוניסיה, מתקרבים אל העיר תוניס. חייבים להימלט מאזור הסכנה.

השנה תש"ג. מלחמת העולם השנייה בעיצומה. הצבא הנאצי השתלט במהירות על תוניסיה והחל להתעלל ביהודים, להוציא אותם לעבודות כפייה, ואף לנסות לשלח אותם למחנות ההשמדה. עכשיו כוחות בעלות הברית מתאמצים להדוף אותו מהמדינה.

המצוקה גוברת. ההכנות לחג הפסח נמהלות בדאגה המכרסמת בלב היהודים. רבי רפאל קנה בשוק כבש גדול. את בשרו חילק בין שכניו המפוחדים, כדי לעודד את רוחם.

כמה ימים קודם החג התקבל בביתו של רבי רפאל מברק מידידו, אברהם כהן, מכפר בארדו, המרוחק מעט מעיר הבירה. "בואו אלינו", הפציר הידיד. "התרחקו מהתופת המתקרבת לפתחכם. סביר להניח שהבירה תוניס תהיה מרכז הקרבות". רבי רפאל בחן את הדברים בכובד ראש. הוא חרד לגורל משפחתו. בסופו של דבר נענה להצעה.

שש נפשות מנתה המשפחה. בבוקר י"ג בניסן המתינה להם עגלה גדולה, רתומה לשני סוסים חזקים. חפציהם כבר היו מסודרים עליה. בני המשפחה תפסו את מקומותיהם, והעגלון פתח בנסיעה מהירה.

כעבור כעשרים דקות עצרה העגלה. העגלון ירד לברר את פשר התקלה. הוא גילה שאחד האופנים נעקר ממקומו. במקצועיות רבה תיקן את האופן והמשיך בנסיעה, לרווחת הנוסעים.

לא עבר זמן רב ושוב תקלה. הפעם ניתק בורג מרכזי. ידיו המיומנות של העגלון פתרו את הבעיה חיש-מהר. ואולם העגלה לא הספיקה לנסוע הרבה והאופן חזר ויצא ממקומו. רצף התקלות לא היה הגיוני. "זו עגלה חדשה כמעט", הלין העגלון, "אינני מבין את פשר התקלות הרבות".

רבי רפאל, שעד עתה ישב במקומו וקרא פרקי תהילים בלי הפסקה, קם בנחישות. "עלינו לחזור הביתה!", קרא לבני משפחתו, "יש כאן רמז מהשם שלא להמשיך במסע. אני מרגיש שאלו אותות משמים!". בני המשפחה ניסו להניא אותו מכוונתו – לשווא. הוא היה איתן בדעתו כי עליהם לחזור לתוניס, וכך עשו. הסוסים סבו על עקבותיהם וחזרו העירה.

הגיע ליל הסדר. יהודי העיר ניסו להשכיח מליבם את הפחד, ולהתמקד בניסי יציאת מצרים. בבוקר החג עדיין נשמר השקט. אך המתח עמד כל העת באוויר. פתאום נשמעו דפיקות בדלת. רבי רפאל ניגש אליה בשקט, והסיר בזהירות את הבריח, פותח את הדלת כדי סדק צר.

רבה הייתה הפתעתו לגלות את משפחת ידידיו מכפר בארדו מתפרצת פנימה. "מה קרה? מדוע באתם לכאן בעיצומו של החג?", שאל.

"ראשית כול", התנשף אברהם כהן, "עליכם להסביר מדוע לא באתם אלינו כמתוכנן".

בני משפחת מאזוז סיפרו על התקלות המוזרות שפקדו אותם. הכוהנים הגיבו בתדהמה. "קרה לכם נס!", זעק אברהם כהן. "חכם עדיף מנביא! אבוי לנו ולכם לוּ באתם אלינו".

והוא החל לספר: "בערב חג הפסח המתנו לבואכם. כשהשעות נקפו וטרם הגעתם, הבנו שדבר מה אירע, והוא שמנע מכם לבוא אלינו, על אף הסכנה הגדולה המרחפת מעל ראשכם בתוניס. לקראת ערב הגיעו לבארדו ידיעות מצמררות: הקרבות מתקרבים לעיירה! התברר כי בניגוד לציפיות, בעלות הברית פתחו במתקפה על העיירה הקטנה דווקא, במקום על עיר הבירה.

"ואכן, בתוך זמן קצר נשמעו הדי הפיצוצים. עשן מלחמה מילא את האוויר. רגעים לפני כניסת החג, בשעה חמש וחמש-עשרה דקות בערב, נשמעה אזעקה, והניסה את כולנו אל המקלט. בנס הצלחנו לחמוק אל המחסה, ואז זה קרה. פיצוץ עז נשמע מעל ראשינו. הרעש היה נורא.

"חששנו שספגנו פגיעה ישירה, ושמיד תתמוטט התקרה מעלינו. איננו צריכים לתאר את פחד האימים שאפף אותנו. זעקנו 'שמע ישראל', לחשנו את מילות הווידוי, ורק כעבור שניות ארוכות של חרדה הצלחנו להירגע ולהביט סביב.

"התברר כי אכן, פצצה פגעה בביתנו, והפכה אותו לתל חורבות. הצלחנו לחלץ את עצמנו לעבר הפתח, אולם גילינו שזה חסום לחלוטין. חמקנו החוצה מבעד לפתח האחורי. בצאתנו עברנו דרך המטבח, וגילינו שזה החדר היחיד מכל הבית שנותר על עומדו. המצות וסימני הסדר לא ניזוקו. אספנו מעט מזון ויצאנו לדרך. חשבנו לאן לברוח בשעה זו, והחלטנו לנסוע אליכם".

אברהם כהן סיים את סיפורו, ודממה שרתה בבית. כולם ניסו לעכל את משמעות האירועים המופלאים שקרו כאן. "לוּ באתם אלינו", הפר שוב אברהם כהן את הדממה, "סביר להניח שהמקלט היה קטן מכדי להכיל את כולנו. היינו חוגגים את ליל הסדר בקומה העליונה, ואז, חלילה...".

סיפור הנס של משפחת מאזוז וכהן הועלה על הכתב בידי רבי רפאל מאזוז עצמו, ונשלח לעיר ג'רבה, שבשעת המלחמה הייתה מנותקת מהנעשה בבירה. בני המקום, בראשות רבה של ג'רבה, רבי כלפון-משה הכוהן, ורבי רחמים-חי חויתה הכוהן, התאספו בבית הכנסת והאזינו לקריאת מכתבו של רבי רפאל. ההצלה המופלאה העניקה תקווה לניצחון כוחות הברית ולסילוקם המהיר של הנאצים מהמדינה, כפי שאכן קרה.

(על-פי 'פטיש החזק')

  לומדים גאולה

היסח הדעת – למעלה מהדעת

ימי ניסן בכלל, וימי חג הפסח בפרט, מעוררים ומגבירים את הציפייה לגאולה. אדמו"רי החסידות הִרבו לדבר בימים האלה על הגאולה ועוררו את הלבבות להגברת האמונה והציפייה לביאת המשיח.

בסיום עריכת הסדר, בליל חג הפסח, היה רבנו הזקן בעל התניא נוהג לומר: "ריבונו-של-עולם, עשיתי את רצונך וקיימתי את הסדר כהלכתו. עתה, עשה-נא אתה את רצוני – 'לשנה הבאה בירושלים'!" (ספר השיחות תרצ"ו עמ' 235).

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש הִרבה לדבר על הגאולה הקרובה. הוא ציין כי הכלי לביאת המשיח הוא – אחדות ישראל סביב האמונה בגאולה: "כאשר בני ישראל יתאחדו וכולם ידברו על משיח – ימשיכו ברצון השם יתברך את הגאולה השלמה על-ידי משיח גואל צדק במהרה בימינו" (שם, עמ' 330).

לייקר את האור

הוא המשיל את דורנו לאדם המטפס על הר גבוה, וכבר מתקרב אל ראש ההר. מטפס הרים נדרש לעמוד בכמה תנאים: עליו להיות בעל כוח; עליו לדעת את הדרכים; בגדיו צריכים להיות מותאמים למשימה. לנו אין תנאים אלה. עלינו אפוא לטפס במסירות נפש. כבר קרובים אנו אל הפסגה, אך תשושים מגודל המאמץ. עתה יש להגביר את כל הכוחות ולעבור את השטח הקטן שעוד נותר (שם עמ' 316).

ועוד דמיון למטפס הרים: במצב כזה, כל עשב, ענף או אבן – יקרים הם; שכן אפשר להיאחז בהם, ביד, בגוף או ברגל. כמו-כן יש צורך דחוף באוֹר, כדי לראות במה אפשר להיאחז, וכשמאיר אור – יקר הוא ביותר. אף אנו צריכים לייקר ביותר כל דבר טוב. יש צורך דחוף באור להאיר – היינו בלימוד התורה ובהרבצתה (שם עמ' 316).

"עומדים אנו על סף הגאולה, ויש להתחזק, שלא להחמיץ את הזמן בתרדמה (באשמורת הלילה האחרונה, קודם שמאיר היום, מתחזקת השינה, כידוע). כאשר פוגשים יהודי, יש לומר לו: שמע-נא, אחי, אל תירדם קודם שמאיר היום! עוד מעט קט, כאשר יגיע אור היום, תתחרט על כך" (שם, עמ' 317).

סימן מובהק

הרבי מליובאוויטש הסביר מדוע בימים עברו היה נהוג למנות עשרה למניין בעזרת הפסוק (תהילים כח,ט) "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, אשתחווה אל היכל קודשך, ביראתך" (מובא בספר הפרדס לרש"י סימן צט); ואילו בַדורות האלה נהוג לומר פסוק אחר (תהילים ה,ח): "הושיעה את עמך וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם" (מובא בקיצור שולחן ערוך סימן טו סעיף ג).

הסיבה היא, שבדורות הראשונים בחרו בפסוק המתאים לתפילה בבית הכנסת, פסוק המדבר על הכניסה לבית ה'. ואולם בדורות האחרונים, כאשר אנו מתקרבים לביאת המשיח, הרי הדבר הראשון שאנו מוצאים לנכון לומר בהתאספנו בבית הכנסת לתפילה, הוא תפילה לגאולה – "הושיעה את עמך"!

וכך הסביר הרבי את המאמר (סנהדרין צז,א) שמשיח בא "בהיסח הדעת": אמונתנו בביאת המשיח היא אמונה שלמה, שלמעלה מטעם ודעת; אף-על-פי שהדעת והשכל אינם מבינים כיצד הגאולה אפשרית. זהו שאמרו שהמשיח בא בהיסח הדעת – כלומר, מתוך אמונה שהיא מעל הטעם והדעת. עצם הטענה כי אין הדור ראוי לביאת המשיח היא סימן מובהק שאנו עומדים על סף הגאולה. כאשר המצב הוא כזה שאין הדעת והשכל רואים שום מקום איך תבוא הגאולה – 'היסח הדעת' הזה הוא אות לגאולה הקרובה (לקוטי שיחות, כרך י, עמ' 171).

  חיים יהודיים

הגדה ששווה מיליוני דולרים

לחדר הזה צריך להיכנס לבושים מעיל, מפני הקור. הגעתם לאחד החדרים היותר שמורים בספרייה הלאומית בירושלים, שבו מוצגות הגדות של פסח נדירות, הדורשות שימור מיוחד.

"ההגדות הנדירות מאוחסנות במחסן הנדירים של הספרייה הלאומית, במעבה האדמה ובתנאים מיוחדים, למניעת התבלות", מסביר הרב ד"ר אביעד סטולמן (44), ראש אגף האוספים של הספרייה. "באקלום כמה פרמטרים: טמפרטורה, לחות, תאורה. זו הדרך היחידה לשמור על הספרים הנדירים. ספרים עשויים מחומר אורגני, המתבלה במרוצת הזמן. תפקידנו להאט את הקצב. כמו-כן, כשאתה חושף פריט נדיר לאור רגיל, לשמש, הוא סופג קרינה אולטרה-סגולה ההורסת אותו. גם כשמציגים אותו לצורכי מחקר, הדבר נעשה בתאורה מינימלית, הדומה לאור המופק משלושה נרות".

הפריט הנדפס ביותר

כבר שמונה שנים עובד סטולמן בספרייה. תחילה שימש אוצר אוסף היהדות, וכיום ראש אגף האוספים. הוא בוגר ישיבות, מוסמך לרבנות ובעל תואר ד"ר מאוניברסיטת בר-אילן. תחום המחקר שלו היה חקר התלמוד ותולדות ההלכה.

"מטרת הספרייה לתעד את העם היהודי, בין היתר על-ידי איסוף פריטים שנכתבו במרוצת הדורות", הוא מסביר. "באוצר ההגדות שברשותנו כעשרת-אלפים הגדות, עתיקות וחדשות. מתברר שההגדה היא הפריט הספרותי-יהודי הנדפס במספר המהדורות הגדול ביותר. אין ספר שזכה למספרים כאלה. ברשותנו כמעט כל המהדורות".

ההגדה הראשונה

ניכר שבן שיחנו מכיר כמעט כל הגדה שבאוסף: "ההגדה הראשונה שנדפסה אי-פעם היא משנת 1482, מספרד. זה היה עשר שנים לפני גירוש יהודי ספרד. אנו מחזיקים ברשותנו את העותק היחיד שנותר. יש באוסף גם הגדות בכתב יד, מלפני אלף שנים, שנמצאו בגניזת קהיר. גם אחרי המצאת הדפוס היו שהוסיפו להעתיק הגדות בכתב יד".

ההגדה היקרה ביותר, המוערכת במיליוני דולרים, היא מצפון איטליה, מהמאה החמש-עשרה. "אמנם ההגדה אינה ישנה כל-כך, לעומת הגדות עתיקות יותר שיש לנו, אבל היא הייתה שייכת למשפחת האצולה רוטשילד. ההגדה נכתבה בידי האמן המפורסם יואל בן-שמעון, והנאצים שדדו אותה. לימים התגלתה ונתרמה לספרייה".

הגדה של קומוניסטים

בשבוע האחרון, הוא מספר, קנתה הספרייה עוד שתי הגדות. "לצד ההגדות המסורתיות יש הגדות שהוכנסו לתוכן דברים אחרים", אומר סטולמן. "כך, למשל, יש הגדות של חיילים יהודים ששירתו בצבא הבריטי, שהודפסו במספר עותקים מצומצם. יש גם הגדות של יהודים שהשתייכו למפלגה הקומוניסטית, והם הכניסו לתוכן מסרים סוציאליים, לצד הנוסח המוּכר לכולנו. ההגדה פופולרית כל-כך מכיוון שכל יהודי חוגג את חג הפסח, גם מי שכל השנה רחוק מאוד משמירת תורה ומצוות".

סטולמן בוחר בכל שנה הגדה אחרת בליל הסדר. "אני לא יושב עם הגדה ששווייה מיליוני דולרים", הוא צוחק, "אלא עם הגדות כמו של הרב שלמה-זלמן אוירבך ורבנים אחרים. הגיוון ברוך השם גדול".


מצווה עלינו לספר. סטולמן עם אחת ההגדות

  פינת ההלכה ומנהג

תענית בכורות ביום שישי

שאלה: מתי מקיימים השנה את 'תענית בכורות' הנהוגה בערב פסח, ביום חמישי או ביום שישי?

תשובה: השאלה היא אם בקביעות כזאת יש להקדים את התענית ליום חמישי, כדי שלא לצום בערב שבת. כך עושים הנוהגים להתענות בערב ראש חודש ('יום כיפור קטן') כאשר ראש חודש חל בשבת, ואז מתענים ביום חמישי ולא בשישי.

ואולם תענית הבכורות, שנקבעה לי"ד בניסן, מתקיימת גם כאשר יום זה חל ביום שישי (וכך נקבע עוד מימי התלמוד) ואין מקדימים אותה. במובן זה נוהגים כמו בעשרה בטבת שחל ביום שישי, שאין מקדימים את הצום.

הדעות בזה חלוקות רק כשערב פסח חל בשבת, שאז בכל מקרה מקדימים את התענית, והשאלה אם לחמישי או לשישי.

אך למעשה המנהג שפשט בעם ישראל הוא, שכל החייבים בתענית זו פוטרים עצמם בהשתתפות בסעודת סיום מסכת, או בכל סעודת מצווה, ושוב אין חיוב תענית עליהם. כי התענית עצמה היא 'זכר לנס' שהכה ה' את בכורי מצרים והציל את בכורי ישראל, וגם סעודת המצווה מבטאת זאת. לכן (שלא כמי ששכח ואכל בתענית ציבור, שחייב להשלים תעניתו) ביום זה פוקעת התענית על-ידי הסיום, ומותר לאכול כל היום.

המסיים מסכת כדאי שילמד בַסיום דברי אגדה המתאימים לכל שומע. אפשר לעשות סיום על כל מסכת, גם מסכתות קטנות, כמו כלה, סופרים ואבות דרבי נתן, ובוודאי בתלמוד ירושלמי (אף שהמסכתות שבו אינן בשלמות מלאה). המסיים מסכת משניות או ספר נביא עליו ללמדם היטב ובמשך זמן. הבכורים המשתתפים צריכים לאכול בסעודת הסיום, ועדיף לאכול שיעור 'כביצה'.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תע ס"ב ונו"כ. שו"ע אדה"ז ס"ז. פסקי תשובות שם. שלחן מנחם ח"ב סי' רכט,רל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)