חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1629 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת צו / שבת הגדול, ז' בניסן ה'תשע"ח (23/03/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1629 - כל המדורים ברצף
תודה על הקברניט שקיבלנו
יש חדש
האיל שחתם את ההכשרה
הרמת הדשן
כשהילד מבקש משיח
הכוח להעלות
נחיתה מתוכננת
צדיק המחובר לעולם
שלושים שנה לסדר הגדול בעולם
בר-מים לפסח

מס' 1629, ערב שבת-קודש צו / שבת הגדול, ז' בניסן ה'תשע"ח (23.03.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תודה על הקברניט שקיבלנו

בי"א בניסן קיבל עולמנו הנבוך והמבולבל את הקברניט שידע להתוות נתיבים ולהוליך את ספינת עם ישראל לחוף מבטחים

דברים רבים, שנתפסים כיום טבעיים ופשוטים, לא היו כאלה בראשיתם. הם תוצר פעולתם של מהפכנים, שהתמודדו עם עולם שפקפק ביוזמותיהם ובסיכויי הצלחתם, ואף נלחם בהם. אבל הם סללו דרך בנחישות ובעקביות, ואחרי שהמהפכה הצליחה, היא סחפה את כולם.

העולם היהודי של ימינו נושא עליו את חותמה של המהפכה שחולל הרבי מליובאוויטש. במשך שנים סלל את דרכו הייחודית, שנעשתה כיום נחלת הכלל, אך בשעתו עוררה תהיות ופקפוקים ואף התנגדויות. אבל זה כוח מנהיגותו הגדולה, שלא נרתע מהקשיים, מהלגלוג, מקטנות האמונה ומאבני הנגף, והצליח לסלול את הדרך לקיומה של יהדות פורחת ומשגשגת בעולם המודרני.

תפיסה של אחדות

בשבוע הבא נציין את י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי (בשנת תרס"ב-1902). ביום הזה ירדה לעולם הזה נשמתו הקדושה של הרבי, ודורנו זכה לאורו הגדול.

יום הולדתו של צדיק בכלל הוא יום שמח, וימי הולדתם של רועי ישראל הם ימים שמחים פי כמה וכמה. חז"ל אומרים שהקב"ה בחר בא' בניסן ליום הקמת המשכן, "לפי שבאחד בניסן נולד יצחק, אמר הקב"ה: הריני מערב שמחתכם, שמחה בשמחה".

אנחנו שמחים במיוחד על שהקב"ה שיגר לעולמנו הנבוך והמבולבל את הקברניט שידע להתוות נתיבים ולהוליך את ספינת עם ישראל לחוף מבטחים. זה עולם שעבר את השואה הנוראה. שהטמיעה וההתבוללות אכלו בעם היהודי בכל פה. שהקיטוב בין שומרי תורה ומצוות לבין מי שאינם דבקים בדרך התורה היה בשיאו. שהטכנולוגיה המודרנית והמדע המתקדם נתפסו כאיום על האמונה.

ובתוך המציאות הקשה והמורכבת הזאת בא הרבי והביא בשורה חדשה – של אחדות ושלמות. מדע וטכנולוגיה, בעומק הדברים, אינם יריביה של התורה, אלא להפך – הם נועדו לשרת את התורה ולהפיץ את רעיונותיה. שומרי מצוות ומי שאינם מדקדקים במצוות אינם שני מחנות מנוגדים, אלא כולנו יהודים, המחוברים בליבם ובנפשם זה לזה ואל אבינו שבשמים.

כשהחל הרבי לשגר את שליחיו לקצות עולם, בשאיפה לבלום את גלי הטמיעה וההתבוללות ולקרב יהודים אל צור מחצבתם – רבים ראו בכך מהלך תמוה, חסר סיכוי, שיסכן את חייהם הרוחניים של השלוחים וילדיהם. אך הרבי גם העניק לשליחיו תפיסת עולם בהירה ועוצמות רוח שבכוחן גברו על קשיי הבדידות והריחוק, הפריחו חיים יהודיים וגידלו דורות לתפארת.

אוצרות לכולנו

גם בלימוד התורה סלל הרבי נתיבים מקוריים, שאף הם טבולים במוטיב האחדות. כל חלקי התורה – פשט, רמז, דרש וסוד – הם שלמות אחת. הוא לימד איך לראות בתורה תורת חיים, שכל פרט בה משמש מדריך בעבורנו בחיים העכשוויים. אט-אט גילה העולם היהודי את אוצרות תורתו, וכיום הם נעשו נחלת עם ישראל כולו.

יום הולדתו של הרבי הוא יום של תודה לבורא יתברך, על האור המופלא ששתל בדורנו. זה יום של התחזקות בהליכה בדרכיו של הרבי, בהגברת הפצת אור האמונה, ובהעצמת הציפייה להגשמת ייעודו של דורנו – הגאולה האמיתית והשלמה.


הרבי. מסר של אחדות בעולם נבוך ומבולבל

  יש חדש

יום של עשייה

ביום שלישי זה, י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש, ייטלו אלפי חסידי חב"ד פסק זמן מההכנות לפסח וייצאו למגוון פעילויות להפצת היהדות ולזיכוי הרבים במצוות. יניחו תפילין עם יהודים, יחלקו נרות שבת לנשים, יפיצו עלוני הסברה על החג, ויתגייסו להביא את צורכי החג לרִבבות משפחות נזקקות. ועד כפר חב"ד מזמין את הציבור להתוועדות הגדולה, שתהיה אי"ה במוצאי שבת זו בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד, בסעודת מלווה מלכה, בשילוב דרשת שבת הגדול של רב הכפר, הרב מאיר אשכנזי.

סיוע לחג

בתי חב"ד ברחבי הארץ שרויים בימים האלה בשיאה של חלוקת מאות אלפי חבילות מזון למשפחות נזקקות לקראת חג הפסח, ובהן  מצות, יין ומצרכים בסיסיים. זה למעשה מפעל 'קמחא דפסחא' הגדול בארץ. עדיין אפשר לתרום בבתי חב"ד ולהשתתף במצווה הגדולה והחשובה הזאת.

תרופות לפסח

מי שנזקק לתרופות בימי הפסח יכול להיעזר ברשימות התרופות הכשרות לפסח שיצאו לאור מטעם שירותי הבריאות. הרשימות מתפרסמות בחוברות ובאתרי שירותי הבריאות. את רשימת התרופות אישרו גורמים הלכתיים מוסמכים. אם תרופה כלשהי אינה כשרה לפסח, יש לבדוק עם הרופא אם יש תרופה חלופית כשרה. אם אין כזאת והתרופה חיונית – כדאי להיוועץ ברב.

  שלחן שבת

האיל שחתם את ההכשרה

בפרשתנו התורה מתארת את ימי המילואים, ימי הכשרת המשכן לעבודתו, ואומרת: "וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי, אֵיל הַמִּלֻּאִים" (ח,כב). מדוע נקרא איל המילואים? מפרש רש"י: "שמילואים לשון שלמים, שממלאים ומשלימים את הכוהנים בכהונתם".

כלומר, רש"י מבקש להבהיר שאין הכוונה לימי המילואים, שנמשכו שמונה ימים, שכן לפי זה גם האיל הראשון היה צריך להיקרא "איל המילואים"; אלא זה איל שחותם את סדרת הקרבנות שהועלו על המזבח, ועל גמר העבודה נקרא שמו "איל המילואים". הוא משלים את עבודת הקרבנות שעשו הכוהנים בימי המילואים.

מפרש חידושים

אך כאן מתעוררת שאלה: בפרשת תצווה, שבה ניתן למשה הציווי על עבודת ימי המילואים, רש"י מפרש – על אותו איל עצמו – פירוש אחר. לדבריו שם, קרבן המילואים הזה נקרא שלמים על שם "שמשימים שלום למזבח ולעובד העבודה ולבעלים" (שמות כט,כב). גם יש לשים לב לדיוק לשונו: "שממלאים ומשלימים את הכוהנים בכהונתם", ולא "בעבודתם".

ההסבר הוא, שבפרשתנו רש"י מפרש רק חידושים שאינם מופיעים בציווי על עבודת ימי המילואים שבפרשת תצווה. שם נאמר: "וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה... וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין,  כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא". משמע שהכינוי 'איל מילואים' מסביר את הנכתב קודם, שמקריבים רק איברים מסוימים מן האיל, ולא את כולו, כפי שנעשה באיל המילואים הראשון. לכן מסביר שם רש"י ש'מילואים' הוא 'שלמים', על שם ש"משימים שלום למזבח ולעובד העבודה".

רשות לאכול קודשים

ואולם בפרשתנו לא מופיעות המילים "כי איל המילואים הוא", כהסבר לשמו של הקרבן, אלא רק "ויקרב את האיל השני, איל המילואים". לכן ברור שהכינוי הזה אינו מתייחס להקרבת חלקי הקרבן בלבד, אלא הוא קשור לעצם עניינו של קרבן זה – "שממלאים ומשלימים את הכוהנים בכהונתם".

רש"י מדגיש "בכהונתם", ולא "בעבודתם", מפני שהוא רומז כאן לאכילת חלקי הקרבן על-ידי הכוהנים. זה התאפשר באיל השני בלבד, שכן האיל הראשון הוקרב כולו על המזבח, ומעתה הורשו הכוהנים לאכול קודשים.

אכילה קדושה

ראוי לשים לב שהשלמת הכהונה לא נעשתה על-ידי הקרבת קרבן עולה, שלכאורה חשיבותו גדולה מקרבן שלמים, אלא באכילת חלקי הקרבן הקדושים דווקא. הגמרא (חגיגה טז,א) מציינת שאכילה ושתייה הן מהדברים שבהם יש דמיון בין האדם לבהמה. איך ייתכן שרגע מכונן כל-כך בהכשרת הכוהנים יצוין באכילה דווקא?

אלא שזה מבטא את מעלתו הרוחנית של היהודי: היכולת שניתנה לו להפוך חומר גשמי לרוחני וקדוש, על-ידי שבשעת האכילה אין האדם שקוע באכילה עצמה, אלא בבירורו הרוחני של המזון, באכילתו לשם שמים. לכן לא רק מה שעולה על המזבח קדוש, אלא גם מה שנאכל על-ידי הכוהנים שורה עליו קדושה.

(תורת מנחם, כרך נט, עמ' 428)

  מן המעיין

הרמת הדשן

אין זכר לחטאים

"והרים את הדשן אשר תאכל האש" (ויקרא ו,ג). הכוהן נצטווה להוציא מן המזבח את אפר הקרבנות שהקריבו יום קודם לכן, כדי שזה ישמש אות וסימן שאחרי שהחוטא הביא את קרבנו וחזר בתשובה אין להזכיר לו עוד את חטאיו, אלא יש למחוק את זכרם ולהשכיחם.

(עיטורי תורה)

פסולת יקרה

"והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אפילו פסולתן של ישראל, שאין בה לכאורה שום ניצוץ של קדושה, יקרה היא. אפילו מי שנמצא מחוץ למחנה יש לו אפשרות תיקון. לכן גם את הדשן, שאין בו שום ניצוץ של אש קודש, צריכים להביא "אל מקום טהור".

(רבי יעקב מאיזביצה)

יום יבוא

"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אדם צריך לזכור שיבוא יום שבו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" – בגדי לבן; ואז יוציאו את הגוף "אל מחוץ למחנה", לבית מועד כל חי. על כן יחזור בתשובה מבעוד מועד.

(רבי מאיר מפרמישלן)

אש באפר

שאלו את המגיד ממזריטש: איך משיגים להט והתלהבות בעבודת ה'? השיב להם: מי שצריך אש מחפש באפר, מהאפר שבו, בבחינת "ואנוכי עפר ואפר" – ממנו מקבלים התרוממות רוח בעבודת ה'.

עבודת תרומת הדשן

ראשית העבודה בבית המקדש הייתה בערך בחצות הלילה, בעבודה של תרומת הדשן, שעניינה בעבודה בנפש האדם הוא 'תיקון חצות' וקריאת שמע שעל המיטה. עבודה זו עניינה לעשות חשבון נפש מכל התנהגותו של האדם ביום שעבר.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

להיות בעל בית

בעבודה הרוחנית של תרומת הדשן האדם מקבל עליו להיות בעל בית של המחשבה והדיבור, של הראייה והשמיעה. ואז הוא ישן כיהודי. ובקומו מהשינה בבוקר ביכולתו להתחיל בעבודת התפילה.

(ספר המאמרים תשי"א)

בירור אחר בירור

בתרומת הדשן היו שני עניינים: דשן שעליו נאמר "והרים את הדשן... ושמו אצל המזבח", ודשן שעליו נאמר "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה". הווי אומר שאחרי הקרבת הקרבן, כשהופרד הטוב מהרע בשלב הראשון, לוקחים את הפסולת הנשארת, את הטוב שעדיין מעורב בפסולת, ומעלים אותה לקדושה, ואילו את הפסולת הגמורה דוחים לגמרי.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

הכול חשוב

'דשן' ראשי תיבות: דבר שלא נחשב. ללמדנו שגם דבר הנראה קטן, אף הוא חשוב אצל המזבח. עשה מזה מערכה של קדושה.

(רבי צבי מרימנוב)

  אמרת השבוע

כשהילד מבקש משיח

בהושענא רבה תשמ"ח, כשהרבי מליובאוויטש עמד בפתח סוכתו וחילק פרוסות עוגת דבש ('לֶקַח') לקהל, עבר ילד קטן ואמר לרבי: "אנו רוצים משיח עכשיו". הרבי ענה בקול: "אמן ואמן".

הוסיף הילד ושאל: "למה משיח עוד לא בא?".

ענה לו הרבי: "כי רק אתה שואל ומבקש את זה". הרבי הצביע על הקהל הרב העומד בתור ואמר: "כל אלה חושבים על פרנסה ועל בריאות ועל כל הדברים הטובים. אף אחד לא חושב כמוך לבקש ברכה שמשיח יבוא. אם תשתדל שכולם ירצו ויבקשו שמשיח יבוא, כמו שאתה רוצה ומבקש – משיח יבוא מיד".

  פתגם חסידי

הכוח להעלות

"מדוע בהגדה הוצב הרשע ליד החכם? – מפני שרק החכם יכול לטפל ברשע ולהעלותו. וגם, שיזכור תמיד כי יצר הרע ניצב לידו ואורב לו, ועליו להיזהר מפניו" (הרבי מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

נחיתה מתוכננת

"איננו יכולים לשחרר את היילוד", אמרו הרופאים בפנים חתומות להורים המאושרים, בנימין שדה ואשתו, מפיניקס, אריזונה. זה היה בשנת תשל"ב, שלוש שנים לאחר נישואיהם. כמה שמחו לחבוק את בנם-בכורם.

"מה הבעיה?", ביקשו לדעת.

הרופאים לא השיבו להם תשובות ברורות. הם דיברו על מעקב ובדיקות. עברו כמה ימים וההורים נקראו אל מנהל המחלקה. הוא הציג לפניהם הערכה שהתינוק סובל מלקות קשה. "עליו להישאר במחלקה", אמר להורים ההמומים, "עד שנדע כיצד לטפל בו".

השניים יצאו מחדרו שבורים. הם היו אבודים וחסרי אונים. ופתאום צץ רעיון במוחו של בנימין. "אכתוב לרבי מליובאוויטש", אמר לרעייתו. בעבר כבר התייעץ עם הרבי, וזכה לקבל ממנו הדרכה וברכות.

מיד כתב מכתב מפורט, ובו תיאר את מצבו של הרך הנולד ואת דברי הרופא. את המכתב שיגר בדואר אקספרס וציפה למענה.

כעבור ימים אחדים התקבלה בביתם שיחת טלפון ממזכירות הרבי. "הרבי הקיף בעיגול את המילים במכתבך שתיארו את הדאגות והחששות", אמר לו המזכיר, "וכתב לידן: 'אין מקום לדאגה כלל'. באשר לבקשת הברכה לשחרור הילד מהמרכז הרפואי, השיב הרבי: 'בקרוב. אזכיר על הציון'". הוא הסביר לבנימין, שהרבי יתפלל בעד בנו בצִיוּן קברו של חותנו.

פחות מארבעים ושמונה שעות אחר-כך שוחרר התינוק. מנהל המחלקה עצמו הבהיר כי התינוק בריא ושלם ואין הוא סובל מלקות כלשהי.

לא היה קץ לאושרם של בנימין ואשתו. אף-על-פי שחג הפסח התקרב ובא, החליט בנימין לטוס לניו-יורק, להודות לרבי. בשבת, י' בניסן, התארח אצל קרובי משפחתו בברייטן-ביץ', וביום ראשון נסע לבית מדרשו של הרבי.

התברר לו שזה יום הולדתו של הרבי, י"א בניסן, ובערב תתקיים התוועדות. בנימין פנה אל מזכירי הרבי בבקשה לאפשר לו להיכנס אל הרבי ולו לדקה אחת, רק כדי לומר תודה. הללו ניאותו, וקבעו לו מועד למחרת בלילה, בשעה שתיים אחר חצות.

בנימין ישב בהתוועדות עד תומה ונסחף באווירה העילאית. למחרת בלילה בא לפגישה. הרבי הביע שביעות רצון מהסוף הטוב של האירוע, הוסיף איחולים וברכות, ולאחר מכן התעניין בעבודתו החינוכית של בנימין באריזונה.

לקראת סיום שאלו הרבי: "מתי אתה מתעתד לשוב לאריזונה?".

"מחר, בעזרת ה'", השיב בנימין.

"האם תוכל למלא בעבורי שליחות?", הפתיע הרבי.

"בוודאי!", הגיב בנימין.

"ובכן, אנא גש אל חדרו של הרב חודוקוב (המזכיר האישי), והוא ינחה אותך בפרטי השליחות", אמר הרבי ונפרד ממנו בתודה ובאיחולי פסח כשר ושמח.

הרב חודוקוב הניח בידו של בנימין חבילת מצות. "אנא העבר את החבילה לעיירה טיילר", אמר לו קצרות.

"היכן שוכנת טיילר?", שאל בנימין.

"במדינת טקסס", השיב הרב חודוקוב.

בנימין הסביר שכנראה נפלה כאן טעות. הוא טס ישירות לאריזונה, לא לטקסס. מעולם לא שמע על טיילר.

"אם כן, האם עליי להודיע לרבי שאינך מוכן למלא את השליחות?", שאל הרב חודוקוב במבט נוקב.

בנימין חזר בו: "לא, לא. אמלא את השליחות". הוא לקח את המצות, ואז נזכר שלא קיבל את פרטי הנמען. הרב חודוקוב היה קצר ותכליתי: "מסרתי לך בדיוק מה שהרבי אמר לי".

בארבע לפנות בוקר חזר לבית מארחיו. למחרת, בי"ג בניסן, החל לתכנן את צעדיו. הוא בדק את אפשרויות הטיסה. התברר לו שאין אפשרות ליצור מסלול טיסה לאריזונה עם עצירה בטקסס לפני כניסת החג.

באין ברירה עלה לטיסה הישירה לאריזונה, ובליבו חש החמצה. הוא החליט שמיד עם נחיתתו יתקשר למזכיר הרבי ויתנצל על אי-ביצוע השליחות.

כשהמריא המטוס הכריעה אותו העייפות והוא שקע בשינה. כעבור שעתיים הקיץ למשמע הכרזת הקברניט: "בשל תקלה ננחת בטיילר שבטקסס. אנו מקווים כי התיקון לא יארך זמן רב".

צמרמורת אחזה בו. בנימין התקשה להאמין למשמע אוזניו. כדי לוודא שאינו הוזה פנה אל הדיילת ושאל כמה פעמים באיזו עיר הם נוחתים, עד שזו אייתה לו את השם: t-y-l-e-r.

המטוס נחת בשדה תעופה קטן. נרגש ירד בנימין מן המטוס, ובידו חבילת המצות. עכשיו היה חדור מטרה. בעיניו תר אחר תושב מקומי, כדי לנסות לחפש את הנמען העלום.

ופתאום ניגשו אליו גבר ואישה צעירים. "האם בידך חבילה מהרבי בעבורנו?", שאלו. חזותם לא הייתה כשל יהודים שומרי תורה ומצוות, אולם בנימין לא שאל מאומה. הוא הושיט להם את החבילה, ובטרם הספיק לפצות את פיו ולשאול לזהותם – הודו לו השניים והסתלקו מן המקום.

לאחר שנים של פעילות חינוכית באריזונה עבר בנימין לבולטימור, ושימש שם המנהל החינוכי של בית הספר היהודי הגדול בעיר. "עד היום אין לי מושג מי היו בני הזוג שהרבי שלח בעבורם את החבילה", אמר.

(על-פי סיפורו של ארי סמית, ב'מעשה ברבי')

  לומדים גאולה

צדיק המחובר לעולם

הגמרא (סוכה מה,ב) מונה כמה וכמה דרגות בצדיקים: שמונה-עשר אלף צדיקים שרואים את השכינה מבעד ל'אספקלריא שאינה מאירה'; צדיקים הרואים את השכינה מתוך 'אספקלריא המאירה', ובהם ל"ו הצדיקים הנסתרים; צדיקים 'בני עלייה', שהם מועטים; ועוד.

בדרגת 'בני עלייה' גופא יש שתי דרגות. הגמרא (יומא לח,ב) אומרת בתחילה: "ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלם בכל דור ודור". לאחר מכן נאמר: "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר 'וצדיק יסוד עולם'". יש כאן כמה דרגות: סתם צדיקים, בני עלייה, וצדיק יחיד, שהוא "יסוד עולם".

ריפוי הקפידה

דמות מובהקת של "צדיק יסוד עולם" היה רבי שמעון בר-יוחאי. בספר הזוהר (חלק א עמ' רנה,א) מובא שרשב"י ראה פעם אחת מלאך שבא להחריב את העולם, ואמר לו שישוב אל הקב"ה ויאמר לו שירחם על העולם בזכות הצדיקים. בהמשך הסיפור הוא מונה כמה דרגות בצדיקים, "שלושים צדיקים", "עשרים צדיקים", עד שהוא מסיים שהקב"ה צריך לרחם על העולם בזכות שני צדיקים שיש בעולם – הוא ובנו; ואם אין גם שני צדיקים – "הא אית חד, ואנא הוא (=הלוא יש אחד, ואני הוא), דכתיב 'וצדיק יסוד עולם'".

את ההבדל בין הצדיק שהוא "יסוד עולם" לצדיקים אחרים מסבירה תורת החסידות על-פי ההבדל בין רשב"י לבנו, רבי אלעזר. מהגמרא (בסוכה) ומהזוהר הנ"ל נראה שרשב"י כלל את עצמו ואת בנו בכל הדרגות של הצדיקים, עד הדרגה העליונה ביותר של "שניים הם"; ואולם למעלה מזה היא דרגת "צדיק יסוד עולם", שעליה אמר: "ואני הוא". ברור אפוא שרבי אלעזר מייצג את הדרגה העליונה ביותר בצדיקים בכלל, וההבדל בינו ובין אביו מבטא את ההבדל בין סתם צדיקים ל"צדיק יסוד עולם".

במה התבטאה מעלתו של רבי שמעון על בנו? הגמרא מספרת (שבת לג,ב) שאחרי צאתם מן המערה (בפעם השנייה) – "כל היכא דהווה מחי רבי אלעזר, הווי מסי רבי שמעון" [=כל מקום שהיה רבי אלעזר מכה ומעניש, היה רבי שמעון מרפא]. רבי אלעזר, מפני רום מעלתו וצדקתו, לא היה יכול לשאת את ההסתר של העולם, וקפידתו זו עשתה רושם ופגעה בעולם; ואולם רבי שמעון אביו היה מרפא את הפגיעה של בנו.

יש צדיקים שדרגתם גבוהה עד מאוד, אך עבודתם הרוחנית קשורה יותר בעצמם, בחתירה לדרגות נעלות של קדושה והתדבקות בקב"ה. לעומת זה, עבודתו של "צדיק יסוד עולם" מתרכזת בעולם ובזיכוכו – הוא עוסק בהחדרת הקדושה האלוקית לתוך העולם, בהעלאת העולם הגשמי. לכן הוא נקרא "יסוד עולם", שכן בזה עיקר עבודתו – זיכוך העולם.

צדיק אחד

הדבר מתבטא גם במאמר רשב"י (סוכה שם): "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין". ברור שלא אמר זאת חלילה רק כדי לציין את כוחו, אלא שאכן עשה ופעל לפטור את העולם מן הדין. ואמנם הוא הצליח בזה, עד שבימיו לא נראתה הקשת, דבר המעיד על העדר קטרוגים על העולם.

צדיק כזה, שהוא "יסוד עולם", הוא נשיא הדור שעליו מתקיים הדור. רשב"י עמד בדרגה העליונה ביותר של "צדיק יסוד עולם", אך בכל דור ישנו הצדיק האחד הזה, שכל מעייניו מרוכזים בזיכוך העולם ובקידושו. צדיק המוותר על התעלותו האישית כדי לפטור את העולם מן הדין, לעשותו כלי להשראת השכינה ולהכינו לגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

שלושים שנה לסדר הגדול בעולם

אחד מסדרי הפסח הגדולים בעולם נערך מדי שנה בשנה בידי בית חב"ד בנפאל. הסדר הענק בקטמנדו, שמנהל הרב חזקי ליפשיץ, נעשה שם דבר בפי המטיילים. ואולם לפני שלושים שנה היה הדבר בגדר חלום.

בכל שנה, בחג הפסח, שמואל מויאל, לשעבר שגריר ישראל בנפאל, נזכר כיצד הסדר הזה נולד. בשנת תשמ"ח (1988) החליטו הוא ורעייתו לפתוח את בית השגריר למטיילים ישראלים לקראת ליל הסדר. הם תלו מודעה קטנה בשגרירות. "אמרנו שאם יהיה לנו מניין, זו תהיה הצלחה גדולה", הוא מחייך.

פנייה אל הרבי

זמן קצר אחרי תליית המודעה החל מבול טלפונים. פנייה אחר פנייה. ההלם היה גדול. בית השגריר אינו ערוך לקלוט קהל גדול כל-כך, וגם לא היו בידי השגריר מצות ושאר צורכי הסדר בכמויות כאלה. באותה שנה כבר לא היה מה לעשות, אבל כאשר ראה מויאל את הביקוש הגדול, החליט לפנות אל חב"ד.

"קודם לכן הייתי קונסול בניו-יורק, ושם היה לי קשר עם חב"ד ואף ביקרתי אצל הרבי מליובאוויטש", הוא מספר. "חשבתי להשתמש בקשרים שרקמתי עם חב"ד ולבדוק איך יוכלו לסייע". לקראת הפסח בשנה שלאחריה, תשמ"ט, התקשר למזכירוּת הרבי ושוחח עם המזכיר, הרב בנימין קליין. כעבור זמן נמסר לו כי שלושה שליחים קיבלו הוראה לבוא לנפאל: אחד מניו-יורק, שני מאוסטרליה ושלישי מקנדה. הם יביאו עמם מצות שמורות, יין, ואת כל שאר צורכי הסדר.

לא עוצרים בעוצר

ואכן השלושה הגיעו וארגנו סדר למופת, שבו השתתפו מאות מטיילים. לקראת הפסח שלאחר מכן (תש"נ) באו שליחים אחרים, ולאור ההצלחה בשנה שעברה, החליטו לערוך סדר גדול עוד יותר. אבל אז צצה בעיה קשה: עשרה ימים לפני החג החלו בנפאל הפגנות סוערות. המלך הכריז על עוצר, וחיילים מילאו את הרחובות. איש לא העז לצאת החוצה.

"היינו בדילמה", משחזר מויאל. "היה ברור שהעוצר יימשך גם בליל הסדר. אני יושב במשרדי ורואה שלושה צעירים חב"דניקים צועדים לעבר השגרירות, כאילו אין עוצר. קיבלתי אותם בשמחה, אך נאלצתי להודיע להם שהסדר יתבטל. 'אתם מבינים שלא יאפשרו לכמעט אלף איש להסתובב ברחוב', אמרתי להם. הם לא התרגשו והיו בטוחים שהסדר יתקיים כמתוכנן".

האוהל הצבאי

הנחישות של החסידים הדביקה גם את השגריר. "יצרתי קשר עם צבא נפאל והסברתי על דבר החג היהודי. המפקדים היו אדיבים ושיגרו עשרות חיילים להקים אוהל ענק, שיוכל להכיל את משתתפי הסדר. הלכתי למכס בנמל התעופה, לשחרר את המכולה ובה המוצרים לסדר. שם לא ממש הבינו מה אנחנו הולכים לעשות עם כמות ענקית של קרקרים גדולים"...

עם הגעת המכולה נהפכה חצר השגרירות למעין מטבח ענק, והמטיילים הישראלים סייעו במלאכה. "לא אשכח את המרץ וההתלהבות של אותם חב"דניקים", מתפעל מויאל. והעוצר, אם שאלתם, הוא בוטל למרבה הנס יום לפני החג. "כשעמדו שם אלף מטיילים ושרו יחד 'מה נשתנה', זה היה דבר בלתי-נתפס, נס יציאת מצרים האישי שלי", אומר מויאל.


מויאל מקבל מצה שמורה' מהרב לוי גרליצקי, משליחי חב"ד בתל-אביב

  פינת ההלכה ומנהג

בר-מים לפסח

שאלה: האם מותר להשתמש בפסח בבר-מים המשמש כל השנה לחמץ, ואם לא – האם אפשר להכשירו?

תשובה: הבעיה במכשירים אלו היא, שעלול להיות שעירו מהם (כ'ניצוק') על כלי חמץ, ואולי אפילו על חמץ ממשי, כגון דייסות ובקבוקי תינוקות וכדומה, ואדי החמץ עולים מכלי החמץ דרך 'עמוד' המים היורד מהבר. לכן ברור שאין להשתמש בהם כמות שהם לפסח. אך אפשר להכשירם כלהלן:

א) לנקות היטב סביב הברזים והפיות, ואת כל האזור החיצוני.

ב) לרוקן את מכל המים הקרים, ולמלאותו במים חדשים.

ג) במכל בלתי-מאושר לשבת: לרוקן את מכל המים החמים. למלא שוב את המכל ולהרתיח את המים. לאחר שירתחו, לרוקן אותם דרך הברז, לכמה דקות, עד שסביר שכל המים יצאו.

במכל המאושר לשבת: אפשר להעבירו למצב 'שבת', ולרוקן דרך הברז. להחזירו למצב 'חול', למלא שוב את המכל ולהרתיח את המים. לאחר שירתחו, להעבירם למצב 'שבת', ולרוקן דרך הברז עד שהמכל יתרוקן.

ד) בשניהם: במהלך הריקון יש למלא 2-3 כוסות חד-פעמיות  ממי המכל החמים, ולערות אותם על הברזים והפיות ומסביב.

ה) לאחר הריקון למלא מכל זה במים ולהרתיחם, והם כשרים לפסח.

מקורות: רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ב הי"ב. ט"ז יו"ד קה ס"ק ו ובמשבצות שם, ואו"ח סו"ס תנב. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תנא סנ"ט. תודה לרב לוי-יצחק הלפרין מירושלים.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)