חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:30 זריחה: 6:33 ט"ז בתשרי התשפ"ז, 27/9/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1625 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תצווה/זכור, ח' באדר ה'תשע"ח (23/02/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1625 - כל המדורים ברצף
כשהנשמה מאירה, אין ספקות
יש חדש
כשהמן ניסה לייבש את הים
פורים
שר המשקים
עשיר ועני בפורים
רחוק שהוא קרוב
מאחורי התחפושת
לשַמֵח עם הדרכון הנכון
סעודת פורים

מס' 1625, ערב שבת-קודש תצווה, ח' באדר ה'תשע"ח (23.02.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

כשהנשמה מאירה, אין ספקות

ספקות, מעצם מהותם, יש בהם הבעת אי-אמון. חברים טובים אינם מטילים ספק בחברותם. כשמתחילים לעלות ספקות – זה סימן רע מאוד

בימינו מעודדים להטיל ספק ולהעמיד כל דבר לביקורת. יש שאף מאמינים כי חינוך לספקנות ולהצבת סימני שאלה על כל דבר יצמיח בני-אדם מוכשרים ונועזים יותר. האם זו גישה נכונה?

יש תחומים שבהם בהחלט נדרשת ספקנות. כשפוליטיקאים מרעיפים עלינו הבטחות בחירות – ראוי להטיל בהן ספק. כשפרסומאים מציפים אותנו בפרסומות – מותר לפקפק. כשסוכנים מציעים לנו עסקות חלומיות – כדאי לקרוא את האותיות הקטנות, לבדוק ולברר.

גם בתהליך הלמידה תהייה וחקירה הן תכונות חיוביות ומועילות. האוּמנם התירוץ עונה על הקושיה? האם אין עוד דרך ליישוב הסתירה? האם זו המסקנה הנכונה מהדיון? גישה זו מעודדת עיון והעמקה וגורמת ללומד לראות את כל הפרטים ולבחון אותם לאשורם.

לא עומד למבחן

אבל יש דברים שבהם הספקנות היא תכונה שלילית ומזיקה. למשל, בענייני אמונה. כשאנחנו מבקשים לציין אמונה נכונה וגדולה, אנו אומרים 'אמונה שלמה'. זו אמונה שספקות ופקפוקים אינם מכרסמים בה, אלא היא תמימה ומוחלטת. כי כאן הספקות אינם מביאים תועלת, אלא להפך, הם הרסניים.

ספקות, מעצם מהותם, יש בהם הבעת אי-אמון. חברים טובים אינם מטילים ספק בחברותם. בני זוג החיים בשלום אינם מפקפקים בנאמנותם זה לזה. ילד הגדל בבית בריא אינו חושד באהבתם של הוריו אליו. ברגע שמתחילים לעלות ספקות – זה סימן רע מאוד, המעיד על שבר במערכת.

לפעמים אין מנוס מלשאול שאלות, מלחקור ומלבדוק. כשיש נסיבות המעלות חשד על דברים לא-תקינים, צריכות נורות האזהרה להידלק. כי בני-אדם יכולים גם למעוד ולהסב נזק כבד לאחרים. אבל במערכת בריאה ותקינה השאיפה היא שיהיה אמון מלא, בלי תהיות ובלי חשדות.

ואם זה כך בין בני-אדם, קל וחומר לאמונה בבורא העולם. כאן האמונה צריכה להיות שלמה, בלי סדקים ובלי ספקות. הבורא אינו עומד אצלנו למבחן, וגם נאמנותנו לו אינה מעורערת. אנו מאמינים בו ובוטחים בו בכל תנאי ובכל מצב. בלי שאלות, בלי תהיות, בלי פקפוקים.

עמלק וספק

גדולתו של המאמין, שבעומדו מול הבורא הוא מסיט הצידה את שכלו ואת מחשבותיו, ומתמסר אליו בכל ליבו ונפשו. זה שבחו של אברהם אבינו, המאמין הגדול, שהלך אחרי הבורא גם בניסיונות הקשים ביותר, לא פקפק ולא ערער.

על כך נאמר במקורות ש'עמלק' בגימטרייה 'ספק'. ספקות באמונה הם דבר הרסני, המערער את יסודותיהם של החיים הרוחניים. הם מעידים על חולשה רוחנית, ועל תולעת המכרסמת בנפש. הדרך להתמודד איתם אינה על-ידי חיפוש תשובות לשאלות, כי אין מדובר כאן בשאלות ענייניות, אלא זו אחת הדרכים המתוחכמות של היצר, שעל-ידן הוא מנסה לפורר את שורשיו של האדם.

את הספקות האלה יש לסלק, בלי אומר ודברים, בבחינת "תמחה את זכר עמלק". יש להבין שהם מבטאים חולשה של הנשמה, והדרך לחזקה היא על-ידי לימוד פנימיות התורה, המעניקה לנשמה זריקת עידוד וחיזוק. וכשהנשמה מאירה – הספקות מתפוגגים מאליהם.


שמחת פורים. בלי ספקות (צילום: משפחת פרקש, יבנאל)

  יש חדש

יהיה שמח

צעירי חב"ד משלימים את ההיערכות למבצע הגדול של הבאת שמחת פורים להמוני בית ישראל. בימי הפורים ייצאו אלפי מתנדבים לזַכות יהודים במצוות הפורים. מאות אלפי משלוחי מנות יינתנו לכוחות הביטחון, למאושפזים במרכזים הרפואיים, לקשישים, לאסירים ועוד, כדי לעודדם לקיים את מצוות היום.

מגילה בלי הפסקה

בימי הפורים בתי חב"ד מפעילים ברחבי הארץ מוקדים לקריאת המגילה ברצף. במקומות רבים מוקמים אוהלים מיוחדים, שבהם יקראו את המגילה שוב ושוב. באוהלים האלה יוכנו מראש כיפות, חוברות של מגילת אסתר, רעשנים ועוד. בכמה מקומות יקבלו המשתתפים אחרי קריאת המגילה שקיות של 'משלוחי מנות' ומטבעות ל'מתנות לאביונים', כדי שיוכלו מיד לקיים עוד שתיים ממצוות היום.

אשנב לסעודת פורים

ארגון אשנב לחב"ד מארגן בכפר חב"ד סעודת פורים מיוחדת, הכוללת גם קריאת מגילה, מתוך שמחה סוחפת, ביום פורים (1.3). הופעה של האמן גולן אזולאי. רישום מראש חובה. טל' 2657657-072, ולהודעות ווטסאפ בלבד: 0526565190.

  שלחן שבת

כשהמן ניסה לייבש את הים

המדרש (אסתר רבה ז,י) ממשיל את המן הרשע לציפור שביקשה לנקום בים על שגליו הרסו את קינה, וניסתה לייבשו. מה עשתה? נטלה מים מן הים במקורה ושפכה ליבשה, ונטלה עפר מן היבשה והשליכה לים... "כך אמר הקב"ה להמן הרשע: שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכולתי... ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד?!".

נשאלת השאלה, מה המשל תורם להבנת העניין? מה לא ברור באמירה שאי-אפשר להשמיד את עם ישראל, מפני שאפילו הקב"ה אומר על בניו: "חִצַי כלים והם אינן כלים" (ספרי עקב יא,יז). איזו תוספת הבנה מתקבלת ממשל הציפור המנסה לייבש את הים?

מזימה מחוכמת

המן הרשע לא היה טיפש. הוא נמנה עם שרי המלך. גם הגורל שערך ("הפיל פור, הוא הגורל") מעיד שידע את דברי ימי ישראל ומה היה סופם של אויבי ישראל, ולכן חיפש דרך מחוכמת לפגוע בהם.

בני ישראל נמשלו (במשל הידוע של רבי עקיבא) לדגי הים, שהשועל הציע להם לצאת מן המים ולהינצל מרשתות הדייגים. השיבו לו: "לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!". המן הבין שבלתי-אפשרי לפגוע בבני ישראל כשהם שרויים במקום חיותם, במי התורה והמצוות, ולכן ניסה להעבירם מן הים ליבשה. זו משמעותו העמוקה של משל הציפור והים.

אולי נפרץ הגבול

המן ראה שיש יהודים שעוזבים את ה'ים' ועוברים ל'יבשה'. זה התחיל בסעודת אחשוורוש, "נהנו מסעודתו של אותו רשע". אמנם הם אכלו שם מאכלים כשרים ("כרצון איש ואיש"), אבל עצם ההנאה מסעודת אחשוורוש העידה שענייני העולם הזה תופסים מקום אצלם ומושכים את ליבם.

אחר-כך ראה המן כי כל היהודים – חוץ ממרדכי – כורעים ומשתחווים לו. בעקבות זאת עלה בדעתו שנפרץ הגבול בין הים ליבשה, ועכשיו אפשר לנתק את היהודים ממקור חיותם, וכך לפגוע בהם.

קשר של בנים ואב

את הרעיון הזה מבטא משל הציפור שניסתה לייבש את הים. אבל הקב"ה אמר להמן, שאף-על-פי שבני ישראל לא נהגו כשורה, ואפילו אם יש מי שראוי להענישם בחיצים, בכל-זאת אי-אפשר לכלותם, בבחינת "להחליפם באומה אחרת איני יכול" (פתיחתא רות רבה ג). בני ישראל אינם כמו עבד שסרח, שאדונו יכול להיפטר ממנו, אלא כמו בנים לאב, ואף למעלה מזה – נשמות ישראל קשורות בקב"ה קשר הדוק, יותר מכל קשר דם.

וגם אם כמה טיפות מים יצאו מן הים ליבשה – גם אם כמה יהודים יצאו ממקור החיים של התורה והמצוות – עודם נשארים בבחינת "הדבקים בה' אלוקיכם". וכאשר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – שנת מלכו של עולם, התעוררה נקודת היהדות הרדומה אצל כל היהודים, ובבת אחת התגלתה האמת הפנימית שלהם, ונעשה "ונהפוך הוא".

(תורת מנחם, כרך לט, עמ' 143)

  מן המעיין

פורים

זכות מסירות הנפש

מתוך כל עשרים וארבעה ספרי הקודש לא נקרא ספר על שם אישה, חוץ משני ספרים, בחמש המגילות – רות ואסתר. מפני ששתיהן מסרו את נפשן. רות אמרה "באשר תמותי אמות", ואסתר אמרה "כאשר אבדתי אבדתי".

(שפתי חכמים)

תולעת הספק

"המן מן התורה מניין? שנאמר המִן העץ" (חולין קלט). הקב"ה שאלו בסגנון של שאלה וספק: "המִן העץ?", ומזה נולדה בלב האדם תולעת הספק, ואחרי דורות יצא מזה המן ממש.

(חידושי הרי"ם)

רמז למגילה

רמז לסעודת פורים בתורה, שנאמר (בראשית כא,ח) "ויעש אברהם משתה גדול ביום הִגמל את יצחק". "הגמל" אותיות "מגִלה". הפסוק רומז על עריכת סעודה ביום קריאת המגילה.

(דברי יחזקאל)

מתוך הספר

"אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה" (אסתר ט,כה). האריז"ל התפלל תמיד מתוך סידור תפילה. תלמידיו מסרו בשמו שזו סגולה להינצל ממחשבות זרות. יש לזה רמז בפסוק "עם הספר – ישוב מחשבתו הרעה".

(רבי פינחס מקוריץ)

קירוב בין יהודים

שתי המצוות 'משלוח מנות' ו'מתנות לאביונים' שונות משאר מצוות הפורים מפני שעניינן קירוב ואיחוד בין יהודים. גם דרך קיומן היא על-ידי קירוב וחיבור של 'משלוח המנות' או ה'מתנות לאביונים' עם המקבלים – רעהו או האביון.

(הרבי מליובאוויטש)

ציווי להיבדל

"ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג,ח). "ודתיהם" – כך מחייבות מצוות דתם, "שונות מכל עם" – להיות שונים מכל העמים האחרים.

(רבי בונם מפשיסחה)

למה תחפושות

"ורבים מעמי הארץ מתייהדים" (אסתר ח,יז). לא נאמר "מתגיירים" אלא "מתייהדים", משום שהם רק עשו את עצמם כיהודים. לכן נוהגים להתחפש בפורים.

(שפת אמת)

עמי הארץ מתייהדים

לסעודת פורים אצל רבי חיים מצאנז נכנס אחד מקלי הדעת בעיר שהתחפש לרבי, חבש שטריימל לראשו ולבש בגדי אדמו"ר. אמר רבי חיים: "זה באמת נוסח פורים, כמו שכתוב 'ורבים מעמי הארץ מתייהדים'"...

  אמרת השבוע

שר המשקים

באחת מדרשות פורים שאל רבי יהודה-אריה די מודינה: מדוע קוראים את פרשת זכור בשבת שלפני פורים ולא ביום הפורים עצמו?

והשיב בדרך הלצה:

מכיוון שהמצווה היא לזכור ולא לשכוח, אי-אפשר לעשות זאת בפורים. כי בפורים מצווה לשתות ולהשתכר "עד דלא ידע", ובמקום שבו יש שתייה – אין זכירה. ראיה לדבר ממה שהתורה מספרת על יוסף ושר המשקים: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו". מכאן שכאשר נותנים את התפקיד לשר המשקים – אין הוא זוכר דבר...

  פתגם חסידי

עשיר ועני בפורים

"בפורים העשיר מקלל את המן, על שגרם לו להוציא כספים, ואילו העני מברך את מרדכי, שבזכותו הוא מקבל מעות פורים. שניהם צריכים לשתות 'עד דלא ידע' מי עשיר ומי עני" (רבי מנחם-מענדל מווישווה)

  מעשה שהיה

רחוק שהוא קרוב

מנועי הבוכנה החלו לטרטר ולסובב את מדחפי המטוס, בטיסה מניו-יורק למיניאפוליס, בירת מדינת מינסוטה שבארה"ב. במטוס ישב הרב שמואל חפר, ומחשבות רבות התרוצצו במוחו.

זה היה בערב פורים תשכ"ח. ככל חסיד השתוקק לנסוע להסתופף בארבע אמותיו של הרבי מליובאוויטש. חגי תשרי לא היו זמן מתאים בעבורו, בהיותו מנהל מוסדות החינוך 'בית רבקה' בכפר חב"ד, וימי תחילת שנת הלימודים לא איפשרו לו לנסוע.

בבואו לניו-יורק ציפה בכיליון עיניים לחוות את פורים במחיצת הרבי, להיות עמו בתפילות, בקריאת המגילה ובהתוועדות המיוחדת בבית המדרש, שנמשכת שעות רבות, ומגביהה את האדם מעל מגבלות החומר.

אלא שעם בואו נקרא הרב חפר למשרדי המזכירוּת של הרבי, אל הרב חיים-מרדכי-אייזיק חודוקוב, מזכירו הנאמן של הרבי. "עליך לטוס למיניאפוליס", הורה לו. "שם יחבור אליך השליח הרב משה פלר. יחד תטוסו לאיימס, בירת מדינת איווה, ותקראו שם את מגילת אסתר בכתובת שאתן לכם".

הרב חפר נדהם. הוא בא לשהות בפורים בחצר הרבי, ופתאום מוטלת עליו שליחות להרחיק למדינה שכוחה אי-שם במרכז היבשת. לפניו טיסה של שעתיים למינסוטה, ומשם עוד טיסה לאיווה. וכל זה בעיצומה של תענית אסתר!

אך מיד התעשת. אם הרב חודוקוב מבקש, משמע – הרבי מטיל עליו את השליחות, ושליחות של הרבי ממלאים בשמחה, בלי לשאול שאלות.

יהודי מבוגר, שגילו נושק לתשעים, המתין להם בכתובת שאליה נשלחו. הוא היה יוצא ברית-המועצות, אדם שמאחוריו חיים עשירים וגם בעל הון רב. בבעלותו היו הבנק והמרכול הגדולים בעיר. אפילו נשיא ברית-המועצות, חרושצ'וב, כשביקר בארה"ב והתעניין בגידול תירס, פקד את שדותיו של היהודי הזה, ועל-פי בקשתו אף התיר לאחיו להגר מברית-המועצות לארה"ב.

לעת זקנתו נעשה האיש שומר תורה ומצוות. כבר היה אלמן, אך הקפיד להניח תפילין ולשמור שבת. בדרך לא-ידועה נוצר קשר בינו ובין חצר הרבי, ושני החסידים נשלחו במיוחד לחגוג עמו את פורים.

נוסף על בעל הבית התאספו במקום עוד כחמישים איש. הרב חפר הופתע למצוא שם יורדים מישראל. למרבה הכאב, שניהם באו עם בנות זוג לא-יהודיות. גם שאר הנוכחים היו יהודים מתבוללים. ליבו נחמץ.

המחשבה על כך העיבה את מצב רוחו. הוא חשב בליבו: "הלוא נסעתי לארה"ב כדי להיות עם הרבי. במקום זה שולחים אותי למקום נידח כזה, לקרוא מגילה לפני יהודים מתבוללים שבאים עם בני זוגם הגויים".

הצום כבר הסתיים מכבר. השעה עשר בערב, ולשני השליחים אין אפילו מה לאכול. אך הם מיהרו להתחזק, קראו את המגילה ונשאו דברים נלהבים על נס פורים, על ייחודו של עם ישראל, ש"דתיהם שונות מכל עם", בניסיון לעורר את הלבבות ולהצית את להבת הנשמה.

בתום האירוע פנו השניים לחפש בית מלון ללון בו, אלא שבכל מלון שפנו אליו – נדחו, בתואנות שהסתירו מניעים אנטישמיים.

רק בשעה שתיים בלילה מצאו אכסניה קטנה, סמוכה לתחנת דלק. השניים ניסו לנוח בשעות המעטות שנותרו להם עד מועד טיסתם בחזרה לניו-יורק, בשעה שבע בבוקר.

כשנחת המטוס בניו-יורק כבר הייתה שעת אחר-הצהריים. בבהילות מיהר הרב חפר לצאת מנמל התעופה לעבר ביתו של אחיו, שהתגורר בשכונת ויליאמסבורג, לשמוע את קריאת המגילה ולטעום משהו. משם יצא לבית מדרשו של הרבי, להשתתף בהתוועדות פורים.

בהגיעו לבניין '770' באיסטרן פארקווי הוזמן מיד לעלות לסעודה המצומצמת שנערכה בדירתו של הרבי הקודם, שבה השתתף גם הרבי. הסעודה הסתיימה, והוא מיהר לתפוס מקום בבית המדרש הגדול להתוועדות.

הרבי נכנס לבית המדרש וההתוועדות החלה. ביאורים מעמיקים ונפלאים במהותם של ימי הפורים, עיונים במגילת אסתר ועוד. הרב חפר, שכובד לשבת מאחורי הרבי, היה מרוכז כולו בשפע התורה שנבע מפי הרבי.

ופתאום התחדדו אוזניו. הרבי חרג מהקו הכללי של דבריו ואמר: "יש יהודי שנסע מכאן אלפיים מייל, אל ציבור שיש ספק אם הוא שייך בכלל לקריאת המגילה, והוא נסע לקרוא להם מגילה. בליבו התמרמר: לשם מה היה עליו להתרחק מרחק רב כל-כך? הלוא יכול היה להיות כאן".

הרבי הוסיף לתאר את תחושותיו של אותו חסיד, והרב חפר מצא שהרבי קורא את מחשבותיו אחת לאחת. ואז אמר הרבי: "אפשר להיות במרחק אלפיים מייל ממני, בגוף, ועם זה להיות בארבע האמות שלי. ואפשר לשבת בארבע האמות שלי, ולהיות במרחק של אלפיים מייל ממני".

ואם היה לרב חפר ספק למי הדברים מכוּונים, הרבי פנה אליו, חייך את חיוכו המאיר, וסימן לו לומר 'לחיים' על כוס גדולה.

(על-פי עדותו של הרב חפר למגזין 'תורת חיים' של JEM)

  לומדים גאולה

מאחורי התחפושת

יש קשר מיוחד בין פורים לימי הגאולה, כפי שהרמב"ם כותב (בסוף הלכות מגילה), שגם בימות המשיח נחגוג את פורים: "ימי הפורים לא יבטלו, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

על ייחודו של פורים אפשר ללמוד מהנאמר ב'תיקוני זוהר', שיום הכיפורים הוא רק כ-פורים – דומה לפורים. בתורת החסידות מוסבר שמבחינות מסוימות גדולה מעלתו של פורים משל יום הכיפורים.

מהותו של יהודי

משמעותו של פורים תובן אפוא דווקא על רקע יום הכיפורים. ביום הקדוש באה לידי ביטוי מהותו העצמותית האמיתית של יהודי. כל השנה יכולה מהות זו להיות מוסתרת ובלתי-גלויה, ולכן האדם עלול לחטוא ולעבור על רצון ה'; אך ביום הכיפורים נחשף הקשר הלא-יינתק בינו ובין הקב"ה, ולכן ביום הזה כל יהודי בא לבית הכנסת ומתעורר בתשובה.

ואולם התגלות זו של המהות הפנימית ביום הכיפורים מחייבת שינוי מוחלט של אורח החיים. אנו צמים, מתעטפים לבנים, עומדים כל היום בתפילה ובתחנונים, דומים למלאכים.

גם בפורים באה לידי ביטוי מהותו האמיתית של כל יהודי. מה בעצם קרה שם? היה יהודי, מרדכי, שלא כרע ולא השתחווה להמן. הדבר הכעיס את הרשע עד שהחליט "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". לכאורה מה הקשר? האם בגלל יהודי אחד צריך להרוג את כולם? משיבה על כך המגילה: "כי הגידו לו את עם מרדכי". המן הבין, שהימנעותו של מרדכי מלכרוע ומלהשתחוות לו אינה עניין אישי שלו, אלא הדבר נובע מהיותו יהודי והוא משותף לכל "עם מרדכי". הוא הבין שגם היהודים שמשתחווים לו, בפנימיות ליבם גם הם חלק מ"עם מרדכי" ש"לא יכרע ולא ישתחווה". גזירת המן נבעה מכך שהוא גילה את המהות האמיתית של כל יהודי, את הקשר העצמותי של כל יהודי עם הקב"ה, גם אם כלפי חוץ נראה שהוא נפרד ממנו.

גם תגובת עם ישראל על גזירת המן שיקפה את הקשר הפנימי בינו ובין הקב"ה. במשך כל השנה, משעה שיצאה הגזירה ועד יום המהפך, עמדו היהודים במסירות נפש על יהדותם. הם יכלו לוותר על יהדותם ולהינצל, אך לא נמצא ביניהם אפילו אחד שמחשבה כזאת עלתה על דעתו.

עד דלא ידע

לפנינו אותה נקודה ממש ביום הכיפורים ובפורים – חשיפת המהות הפנימית של היהודי, שנשארת לעולם קשורה עם הקב"ה. אך יש הבדל גדול בין דרך ביטויה של נקודה זו ביום הכיפורים ובין דרך ביטויה בפורים: ביום הכיפורים, כאמור, עלינו להתעלות מענייני העולם ולהידמות למלאכים, ואילו בפורים המצווה היא דווקא לאכול ולשתות, ומותר לעסוק בענייני חולין וכו'. פורים מגלה לנו נקודה עמוקה משל יום הכיפורים: גם כשיהודי אוכל ושותה וחי את חייו הגשמיים – גם אז הוא קשור בעצם נשמתו עם הקב"ה!

זו גם המשמעות האמיתית של ה'עד דלא ידע' של פורים – להתעלות מעל השכל והדעת. בפורים כל יהודי מגלה את הקשר העמוק עם הקב"ה, קשר על-שכלי. השכל והדעת אינם יכולים להשיג קשר זה, ועוצמתו אינה יכולה לבוא לידי ביטוי על-ידם. לכן בפורים יהודי נדרש להתעלות מעל שכלו ולחוש את עצם נשמתו ואת 'הנקודה היהודית' הפנימית, העל-שכלית, שבו.

זה גם עניינה של הגאולה – שתביא את הגילויים האלוקיים העליונים ביותר בתוך העולם הזה, ואת הדברים שלמעלה מהדעת – בדעת.

  חיים יהודיים

לשַמֵח עם הדרכון הנכון

"שנתחיל?", שואל יהודה שוקרון ופותח בבדיחה: "שלושה שיכורים הולכים על פסי רכבת. הראשון אומר לחבריו: ראו כמה מדרגות יש פה... השני אומר: עזבו את המדרגות, ראו איזה מעקה נמוך... ואז השלישי אומר: חבר'ה, זוזו מהר, המעלית מגיעה"...

על רקע צחוקו המתגלגל של שוקרון (45), תושב אלעד, אנחנו מנסים לקיים עמו שיחה על עבודתו, המשמחת המוני יהודים בכל מעגל השנה. הוא בדרן, שדרן, קריין וחבר בלהקות. המכנה המשותף של כל אלה הוא שמחה. עכשיו הוא מתכונן לחג האהוב עליו, פורים. "ביום הזה אני מקפץ מבימה לבימה, וכמובן משתדל להשאיר זמן לסעודת פורים עם המשפחה".

חקיין מילדות

את כישרונו גילה כבר בהיותו בן עשר, בשכונת ילדותו, רמת אליהו בראשון-לציון. הוא התחיל בחיקויים של אנשים שהיו בסביבתו, ומשם עבר לחקות את דרך דיבורן של דמויות ציבוריות. פריצת הדרך שלו החלה עם שילובו בסמינרים להכרת היהדות. "גם כשביצעתי חיקוי של פוליטיקאי תמיד הייתי מתבל את הדברים במסר יהודי". בתוך שנייה הוא כבר מחקה את דיבורו של ראש הממשלה: "האמינו למי שאמר והיה העולם, שבקרוב ממש בא משיח צדקנו, האמינו לי".

עם גבור ההזמנות פנה אל רבנים כדי שיקבעו בעבורו את קו הגבול. "יש קו דק מאוד בין הומור לליצנות", הוא מסביר. "לפני כל הופעה אני נושא תפילה אישית לבורא העולם שייתן לי כוח להיכנס ללבבות דרך השמחה, ושזו תשפיע עליהם גם אחרי ההופעה. ברגע שאני מתחיל לשמח, יש בידי שני דרכונים – אחד לעולם השמחה והשני לעולם הליצנות. ומהאחרון צריך להיזהר מכל משמר".

שמחה ותקווה

שוקרון קולט שהוא נוקט טון רציני מדיי לשיחת ערב פורים, ומיד שולף עוד בדיחה: "רומן ואולגה, זוג רומני, נוסעים בכביש בארץ. לפניהם נוסעת משאית ועליה שלט: זהירות, מטען חורג. 'מה זה מטען חורג?', שואלת אולגה את בעלה, וזה ממהר להשיב: 'אם המטען נופל, הוא חורג אותנו במקום'"...

עולם השמחה מפגיש אותו עם רגעים לא-צפויים. "חזרתי מהופעה בווינה וקיבלתי טלפון שיש יהודי המאושפז במחלקה האונקולוגית בתל השומר, שהרופאים נותנים לו שלושה ימים בלבד לחיות. נסעתי אליו מיד, עם המזוודות ברכב. עיניו היו עצובות וכבויות. התחלנו לשמח את היהודי, והוא התעודד קצת. החיזוק הזה נתן לו כוח להילחם, והוא חי עוד שנה ושבעה חודשים, בניגוד לכל התחזיות".

חסידות בבוקר

ועם כל החיקויים והבדיחות, במהלך השבוע אפשר לראות את שוקרון לומד חסידות בשעת בוקר, בבית כנסת חב"ד באלעד. "באתי לשם בעקבות המלצה של חבריי הזמרים, איציק אשל ושמעון טובול. ראיתי שם אנשים שמקבלים כל יהודי בחיוך, ובלי לבדוק בציציות של אחרים", הוא אומר.

ומהי שמחה אמיתית בעבורך? – "שמחה אמיתית אני חוֹוה בכל בוקר אחרי טבילה במקווה, תפילת שחרית במתינות ולימוד פנימיות התורה".


בין הומור לליצנות. יהודה שוקרון

  פינת ההלכה ומנהג

סעודת פורים

שאלה: מתי מקיימים את סעודת פורים?

תשובה: את הסעודה מקיימים ביום (ולא בליל) פורים, וסועדים אותה בבשר ויין. בקהילות אשכנז נהוג לקיימה אחרי תפילת מנחה, מפני הטרדות קודם לכן במשלוח מנות וכדומה. עם זה, רוב הסעודה צריכה להיות ביום ולא במוצאי פורים.

הרמ"א היה עובר בשעת הסעודה מבית לבית, כשהוא מחופש, ומזכיר לציבור להתפלל ערבית בזמנה.

שאלה: כיצד נוהגים בירושלים השנה, שפורים שלהם חל ביום שישי?

תשובה: לפי המשנה ברורה עדיף לאכול סעודת פורים בשחרית, קודם חצות היום, משום כבוד שבת. אם נתאחרו – יעשו זאת (גם לפי אדמו"ר הזקן) לכתחילה קודם 'שעה עשירית' (14:43), ובדיעבד – יאכלו גם משעה זו ואילך, אך לפי המשנה ברורה ימעטו באכילת לחם, כדי שיאכלו סעודת שבת לתיאבון.

יש אפשרות אחרת – 'פורס מפה ומקדש' (ורבים נוהגים כך לכתחילה, גם בחב"ד): מתפללים מנחה, ונוטלים ידיים לסעודת פורים. כמה דקות סמוך לשקיעת השמש (17:42) מפסיקים את הסעודה, ומקבלים עליהם תוספת שבת. מכסים את הלחם שעל השולחן, מקדשים על כוס יין (ומי שכבר בירך על היין, לא יברך עליו שוב בקידוש), ויאכלו שוב לפחות כזית לחם בלי ברכת המוציא, וממשיכים את הסעודה לתוך הלילה. בברכת המזון אומרים 'ועל הניסים', ומי שאכל כזית לחם אחרי צאת הכוכבים (18:07), יאמר 'רצה' בברכת המזון. ערבית יתפללו רק אחרי ברכת המזון.

מקורות: שו"ע ואחרונים סי' תרצה ס"א וס"ו. פסקי תשובות ס"ק ו, וש"נ. שו"ע אדה"ז סי' רמט ס"ו-ז. שלחן מנחם ח"א סי' קכה. וראה שו"ע אדה"ז סי' רעא ס"ט-יא, כה"ח ס"ק כב, ס' המנהגים עמ' 57, התוועדויות תשד"מ ח"א עמ' 323.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)