חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1623 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת משפטים/שקלים, כ"ד בשבט ה'תשע"ח (09/02/18)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1623 - כל המדורים ברצף
מי רוצה לכלוא את הרבנים?
חדש על המדף
שאננות שגוררת שאננות
שקר
לחזור ולרכוב
כולה שקר
משא ומתן עם גנב
חירות מושלמת
למה לפח, כשאפשר להציל חיים
איזה פתח חייב במזוזה

מס' 1623, ערב שבת-קודש משפטים/שקלים, כ"ד בשבט ה'תשע"ח (09.02.2018)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מי רוצה לכלוא את הרבנים?

האם ראוי לתבוע גם מסופרים, ממשוררים, מאמנים, מפילוסופים, מפרופסורים, להישאר בתחומי עיסוקם ולא להביע עמדות בשאלות ציבוריות?

מחאתם של רבנים וראשי ישיבות על המהלכים המתחוללים בצבא והיוצרים מציאות בלתי-אפשרית בעבור חיילים שומרי תורה ומצוות – זכתה, כצפוי, לתגובה: יואילו הרבנים להישאר בתחומי בתי הכנסת ובתי המדרש, ויניחו את הצבא למפקדים.

זה כוחן של ססמאות, שגם כשהן ריקות מכל תוכן ממשי הן נקלטות בציבורים מסוימים, ומדקלמים אותן בלי לחשוב לרגע על מה שיש או אין מאחוריהן. ראשית נשאל אם ראוי להחיל ססמה זו גם על סופרים, משוררים, אמנים, פילוסופים, פרופסורים וכדומה, ולהורות להם להישאר בתחומי עיסוקם ולא להשמיע עמדות בשאלות ציבוריות?

על מה ידברו

אבל הבה ננסה לשחק את המשחק, על-פי הכללים האלה. ובכן, הרב יעמוד על הדוכן בבית הכנסת, וראש הישיבה יישא דברים באוזני תלמידיו; על מה הם ידברו? מה הם ילמדו? האם הכוונה היא שהם רשאים ללמד רק הלכות תפילין ותפילה, ואילו הלכות צניעות וייחוד ייחשבו חריגה מסמכותם?

הלוא ברור שאלה דברי הבל. תורת ישראל מקיפה את כל תחומי החיים. דיי לסקור את פרשת השבוע, משפטים, כדי לראות את הקשת הרחבה של הנושאים שבהם התורה קובעת את עמדתה ומנחה את האדם כיצד לנהוג: מהיחס לעבד ועד דיני הלוואה; מאיסור נטילת שוחד ועד דיני פריקה וטעינה של משא; מהלכות מזיק וניזק ועד עונשו של גנב ושומר פיקדון.

אין תחום בחיי האדם שבו לתורה אין עמדה ברורה. לכן יהודים הולכים לשאול את הרב לא רק בדיני ציצית, שבת וכשרות, אלא גם בשאלות עסקיות, בסכסוכי שכנים, בהשקעות כספיות ועד לדיני מדינה, צבא ומלחמה. יהודי שרוצה למלא את רצון הבורא, כפי שהוא מתבטא בתורה, רוצה לדעת את עמדת ההלכה בכל מגוון השאלות האלה.

מגוחך אפוא לצפות שרבני ישראל יסתמו את פיהם ולא יביעו את דעת התורה, רק מפני שמישהו החליט לקבוע בעבורם 'תחום מושב'. להפך, חובתם של הרבנים להשמיע בקול רם את קולה של ההלכה, להבהיר את כללי המותר והאסור, ולשאוף לתיקון העולם על-פי סולם הערכים של היהדות.

יהודי בביתך ובצאתך

ביסודה של הקריאה לכליאת הרבנים בין כותלי בתי הכנסת עומדת תפיסת עולם שהיהדות שוללת מכול וכול. זו אותה גישה של "היֵה יהודי בביתך ואדם בצאתך". לאמור: בבית הכנסת ובביתך תהיה יהודי ותנהג על-פי התורה, אבל בצאתך לעולם ובמערכות החיים – שם חלים כללים אחרים. בעולם העסקים, בצבא, בענייני חברה ומדינה עליך לזנוח את אמונתך ואת ערכיך ולהכפיף את עצמך לכללים שמישהו אחר קובע.

ובכן, התשובה היא לא, ובאל"ף רבתי. נכון, בצבא יש מפקד, בעבודה יש בוס, בשירות הציבורי יש ממונים, אבל כל זה בתוך מסגרת התורה וההלכה. אם מצווים עליך לעשות דבר האסור על-פי התורה – זוהי בעיניך פקודה בלתי-חוקית בעליל. אם מורים לך לבגוד בערכיך היהודיים – אתה מבהיר שזה לא בא בחשבון. כי אנחנו יהודים לא רק בבית הכנסת ולא רק בשבתות ובחגים, אלא בכל הווייתנו ובכל רגע מחיינו.


התורה תורת חיים, המקיפה את כל תחומי החיים (ציור: ברוך נחשון)

  ספרים

מנהג אבותינו בידינו
מאת הרב גדליה אוברלנדר
בהוצאת מרכז הלכה

ביאורים ובירורים במנהגי ישראל ובמקורותיהם. הספר עוסק בנושאי שבת, נישואים, יום הולדת, קריאת התורה ועוד. 464 עמ'.

אחידות ושוני במלאכות שבת
מאת הרב אברהם נחשון (קופרמן)
בהוצאת מוסד הרב קוק

ייחודיות וקשרים במלאכות שבת, ודיון בשאלה אם מלאכה המפורשת בתורה חמורה יותר. 212 עמ'.

אבודה
מאת זלמן רודרמן
בהוצאת המחבר

דרמה לבני הנעורים המבוססת על סיפור אמיתי. מסע חיפושים אחר תינוקת שהוצאה מחיק משפחתה בדרכי רמייה ועקבותיה אבדו. 264 עמ'. רשת 'יפה נוף' ובטל' 039600770.

החי במקרא
מאת אלישבע דיין
בהוצאת המחברת

זיהוי החי במקרא על-פי 'מסורת זיהוי'. הספר מתמקד ביונקים, ומציג סקירה של כל אחד ואחד משמות בעלי החיים המוזכרים במקרא. 468 עמ'. טל' 0526778534.

  שלחן שבת

שאננות שגוררת שאננות

בכ"ד בשבט התנבא הנביא זכריה (זכריה א,יא): "הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ, וְהִנֵּה כָל הָאָרֶץ יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת". נבואה זו עוסקת במצבם של בני ישראל בגלות, ובה המלאך שואל את הקב"ה: "עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה?".

בהמשך הנבואה מודיע הקב"ה כי הוא עתיד להעניש את הגויים ולנחם את בני ישראל: "קִנֵּאתִי לִירוּשָׁלִַם וּלְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה. וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים, אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה... לָכֵן כֹּה אָמַר ה', שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים. בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ... עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי מִטּוֹב, וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם".

על מה הזעם?

אמרו חז"ל (מגילה יד,א): "נבואה שהוצרכה לדורות – נכתבה". מכאן שגם נבואה זו יש לה משמעות לימינו. הקב"ה מתקצף "קֶצֶף גָּדוֹל" על "הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים", האדישים לסבלם של בני ישראל. לא זו בלבד שהגויים מתעלמים ממצוקתם, הם אף מגבירים את סבלם, יותר מגזירת הקב"ה: "אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה".

הטענה כלפי הגויים על הסבל הנוסף שהם גורמים לבני ישראל – מובנת, כי אף שנגזרה על בני ישראל גלות, אין לגויים שום רשות להציק להם יותר מזה. אולם מה פשר הזעם על שאננות הגויים, שאינם מצטערים בצערם של בני ישראל?

חובה להצטער

לכאורה לא מצאנו שמוטלת חובה על בני נח לחוש צער לנוכח סבלם של בני ישראל. וגם אילו היו מרגישים צער – איזו תועלת הייתה באה מזה לבני ישראל, והלוא גזירת הגלות נגזרה על-ידי הקב"ה?

יש לומר, שהדבר נכלל ברמז בשבע מצוות בני נח. איסור אכילת איבר מן החי נועד למנוע צער מבעלי חיים. אם בני נח הוזהרו על צער בעלי חיים, כל שכן שעליהם להצטער בצערו של בשר ודם! ובאשר לשאלת התועלת מכך, אילו היו חסים על בני ישראל, היו משתדלים להקל מעליהם את סבל הגלות ומסייעים להם. דיי בעצם גזירת הגלות, ואין צורך להוסיף עליה עינוי וסבל!

לצפות ולתבוע

אמרו חז"ל (קוהלת רבה א,ט) שהעולם נברא "בשביל ישראל". מכאן שמצבם של בני ישראל מקרין על העולם כולו. יש לומר, ששאננות הגויים משתלשלת מאדישות הקיימת בתוך בני ישראל כלפי הגלות.

אכן, שלוש פעמים בכל יום מבקשים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", אולם יש מי שמרגישים בפועל נוחות גשמית ורוחנית בחייהם, ומתקשים לחוש שהם "בנים שגלו מעל שולחן אביהם". תחושת השאננות אמורה להיות מופרכת אצל יהודים, ועליהם לבקש ולתבוע את הגאולה תיכף ומיד, ועצם התביעה והציפייה לגאולה – תחיש את בואה, בקרוב ממש.

(תורת מנחם תשד"מ, כרך ב, עמ' 982)

  מן המעיין

שקר

לברוח ולהתרחק

"מדבר שקר תרחק" (שמות כג,ז). מכל העבירות המנויות בתורה זו היחידה שנאמר בה "תרחק". לא דיי שהאדם אינו משקר; מחובתו להתרחק מהשקר, לברוח ממנו.

(רבי שמחה-בונם מפשיסחה)

מרחיק מהקב"ה

כאשר אדם אומר דיבור אחד של שקר, "מדבר שקר", מיד "תרחק" – הוא מרחיק את עצמו מה' יתברך.

(רבי זושא מאניפולי)

בזכות האמת

רבי אלימלך מליז'נסק אמר שהוא בטוח בעולם הבא שלו. כשישאלו אותו אם עסק בתורה, יאמר את האמת, שלא, ואז יפסקו שבגלל דברי האמת שלו הוא ראוי לחיי העולם הבא.

לוּ ידעו

לו היה אדם יודע כמה גדול כוחה של האמת, לא היה משקר לעולם.

(עיטורי תורה)

גרוע מגנב ומגזלן

השקרן גרוע מגנב ומגזלן. כי הגנב גונב בלילה, שלא יראו אותו. הגזלן גוזל בין ביום ובין בלילה, אבל רק מהיחיד, ואילו מן הרבים הוא מפחד. אבל השקרן משקר ביום ובלילה, ליחיד ולרבים.

(המגיד מקלם)

סודו בידו

בני-אדם משקרים. אין אדם יודע מה בליבו של חברו. כל אחד ואחד מתהלך וסודו בידו. החסרונות הפנימיים ידועים רק לו עצמו, והוא מתאמץ להסתירם מהזולת.

(לקוטי דיבורים)

יגיעה שהצליחה

שום דבר לא היה קשה לי בעבודתי לעקירת השקר. עשרים ואחת שנים ארכה עבודתי. היא שברה לי כל איבר וכל עצם, אבל בסוף סילקתי מתוכי את השקר.

(רבי פינחס מקוריץ)

שקר משולש

השקר של העולם הזה הוא שקר משולש – נוח וקל לשקר; השקר מתקבל יותר מדבר אמת; הכול חשודים בשקר.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

לחזור ולרכוב

פעם אחת פנה רבי מרדכי מלכוביץ' אל חסיד שבא אליו ושאלו באיזה אמצעי תחבורה בא. השיב החסיד שבא רכוב על חמור. שאל רבי מרדכי: "ומה אתה עושה אם החמור מפיל אותך מעליו?". השיב החסיד שהוא עולה עליו מחדש.

הוסיף רבי מרדכי לשאול: "ואם הוא מפיל אותך שנית?". ענה החסיד שהוא חוזר ורוכב עליו.

דו-שיח זה חזר ונשנה, עד שהחסיד הבין שהרבי מנסה לרמוז לו דרך בעבודת ה': ה'חומר' מפיל לפעמים את האדם, אבל האדם נדרש לחזור ולכבוש אותו.

  פתגם חסידי

כולה שקר

"כל מידה ומידה הקיימת בקדושה – יש כנגדה מידה דומה גם ב'קליפה', חוץ מן האמת; כי ה'סטרא אחרא' כולה שקר" (רבי שמואל מסוכוצ'וב)

  מעשה שהיה

משא ומתן עם גנב

הוא הביט ימינה ושמאלה בחשש, ואז אזר אומץ וחצה את המפתן. רבי משה דבראשוילי, רב הקהילה היהודית, נכנס במבט מושפל אל חנות התכשיטים ברחובה הראשי של כותאיסי שבגרוזיה. בכיס מעילו הייתה טמונה מעטפה קטנה, ובה שתי טבעות זהב, שביקש למכור.

הימים קשים. המשטר הסובייטי הלאים נכסים. קופות הקהילות התרוקנו. מקבלי השכר עמדו לפני שוקת שבורה. רבים מהם הגיעו לפת לחם.

גורלו של רבי משה לא היה שונה. באותו זמן שני ילדיו, אברהם ורבקה, גם נפלו למשכב. לא היה לו כסף למימון שכר הרופא והתרופות לילדיו. הוא כבר לווה כספים רבים וטרם הצליח להשיבם.

באין ברירה החליט למכור את טבעות הנישואים של רעייתו ושל אימו, וכך התייצב נכלם בחנות התכשיטים. "במה אפשר לעזור לך?", שאל בעל החנות. רבי משה הכניס את ידו לכיסו. חרדה אחזה בו: הטבעות היקרות אינן! עיני המוכר נתלו בו בתמיהה. רבי משה מלמל: "שום דבר", סב על עקביו ויצא מן החנות.

רגליו נשאוהו אל הגן העירוני. הוא התיישב על ספסל, והחל לחטט בכיסו, אולי תימצא האבידה. כשנואש, הוציא מכיסו ספר תהילים והחל לקרוא בו בדמעות.

תפילתו הנרגשת נקטעה למשמע קול שיעול. הוא הרים את עיניו והבחין באדם זקן היושב על הספסל מולו ומתבונן בו. דעתו של רבי משה לא הייתה פנויה לעוברים ושבים, והוא חזר לאמירת התהילים.

לפתע הבזיקה במוחו מחשבה: אולי שכח את הטבעות בביתו? בצעדים נמרצים הלך לביתו. החיפושים הקדחתניים לא העלו דבר. מיואש ומיוזע שלח ידו לכיס מעילו, להוציא את ממחטתו, ולפתע חש מגע מתכת קר – הטבעות!

 נדהם הוציא מכיסו את האוצר היקר. אנחת רווחה בקעה מפיו. איך לא הבחין בהן? הוא נשא את עיניו למרום ואמר: "ריבונו של עולם, אנא ממך, קודם שלח רפואה לילדיי, ואחר-כך נסה אותי!".

הוא מיהר שוב אל החנות, והפעם לא הרפה מאחיזתו בטבעות שבכיסו. רגע קודם שנכנס לחנות חש מכה בכף ידו האוחזת בטבעות. הוא הפנה את מבטו בדאגה, וראה לפניו אדם צעיר שמחזיק בשתי הטבעות שלו. "מה קורה כאן?", קרא בבהלה, "החזר לי מיד את הטבעות שלי!".

"פעם הן היו שייכות לך", השיב האיש, "כעת הן שלי. וזו כבר הפעם השנייה שגנבתי אותן ממך. עכשיו הן שוב שלי. אם ארצה, אתן לך אותן במתנה. אם לא ארצה – לא אתן".

"מתנה?!", התרעם הרב, "אתה תיתן לי במתנה טבעות ששייכות לי?!".

"אכן", השיב הגנב בנחת, "והנה אני נותן לך אותן במתנה".

"הסבר לי את פשר מעשיך", תהה הרב. "מדוע ציערת אותי כל-כך?".

"ראה", נאנח האיש, "ניסיתי לגנוב ממך בעבר, אך תמיד כיסיך היו ריקים. גם אצלי הפרנסה לא משהו. השווקים מתרוקנים, הכסף נעלם. עד שסוף-סוף מצאתי אצלך רכוש כלשהו, נהגת בדרך מוזרה, והתיישבת לקרוא בספר".

"מניין לך?", תמה הרב.

"זוכר את הזקן שישב על הספסל מולך?", קרא הגנב בחיוך שובב, והוציא מכיסו זקן מלאכותי והדביקו לסנטרו במומחיות. "שעה שלמה ישבתי מולך והשתעשעתי לראות את ניסיונות החיפוש שלך. פרצתי בצחוק, והסוויתי אותו בשיעול מעושה".

"אני רואה שאתה אמן במלאכתך", אמר רבי משה, ופנה לדרכו.

"רגע, רבי!", אמר הגנב בנימת תחנונים, "בקשה אחת לי אליך: אמור קדיש על הוריי".

"לבקשה כזאת לא אסרב", השיב הרב.

עיני הגנב אורו. "אנא קנה 'מפטיר' לעילוי נשמתם", אמר, והושיט לרב כמה שטרות. לזה סירב הרב. "לא אקח ממך כסף גנוב!", הבהיר. לגנב לא נותרה ברירה: "מה אעשה כדי שתקבל מידי כסף?", שאל.

"לך לעבוד כמה שעות ביושר!", השיב רבי משה.

"מי ייתן לי עבודה?!", קרא הגנב בייאוש. אחרי רגע התנער: "יודע מה, אלך לחפש לי עבודה כשרה".

רבי משה נכנס לחנות התכשיטים למכור את הטבעות, אולם המוכר, שעמד על מצוקתו, סירב לקנותן, והתעקש להעניק לו הלוואה ארוכת טווח. רבי משה הודה לו, והצליח לממן את הטיפול הרפואי לילדיו, ואלה חזרו לאיתנם.

עתה ביקש לקיים את הבטחתו ולהתפלל על הוריו של הגנב, אך עקבותיו של זה נעלמו. יום אחד הופיע האיש בביתו. "ימים רבים חיפשתי עבודה, וסורבתי שוב ושוב, עד שנעשיתי שוליית שען. כסף זה", הניח סכום נכבד על השולחן, "הוא כסף כשר".

רבי משה רשם את שמות הנפטרים והפטיר: "עדיף שהבן יאמר קדיש על הוריו".

"הייתי רוצה", נאנח הגנב, "אך אינני יודע לקרוא בסידור".

"אכתוב לך את הקדיש באותיות גרוזיניות", הציע רבי משה. נהרה עלתה על פני הגנב. "אתפלל בכל יום", הבטיח.

כעבור זמן חזר הגנב אל רבי משה, פניו חבולות ועיניו כבויות. "חבריי הִכו אותי", סיפר. "הודעתי שאני מפסיק לגנוב, והם כעסו עליי. אבל לא איכנע!".

ואכן, בחלוף הזמן נהפך הגנב לבעל תשובה גמור, התפרנס ביושר מיגיע כפיו, ונהג כיהודי ירא שמים.

(על-פי 'האות והמופת')

  לומדים גאולה

חירות מושלמת

דיני עבד עברי משקפים את קורות עם ישראל. "שש שנים יעבוד" זו הגלות, והמשך הפסוק – "ובשביעית יֵצא לחופשי חינם" – הוא רמז לגאולה העתידה. וכך נאמר בתוספות הדר זקנים (פרשת משפטים): "בגלות שביעית יצא ישראל לחופשי חינם, כדכתיב 'ולא בכסף תיגאֵלו', וזהו גלות זה שהוא שביעית: בבל, כשדים, מדי, יוון, פרס, ישמעאל, אדום".

בדומה לזה פירש בחזקוני: "שש שנים יעבוד רמז לשש מלכויות ששעבדו בישראל – מצרים, אשור, בבל, מדי, יוון, אדום; ובשביעית יצא לחופשי". במדרש הביאור מובא: "מכאן סמכו חכמים שאין המשיח בא עד שיעברו על ישראל שש מלכויות, ואלו הן – פרס, מדי, ויוון, וכשדים, ואדום, וישמעאל".

לא עוד עבדים

בגאולה העתידה יבואו בני ישראל אל החירות האמיתית, אבל לאמיתו של דבר כבר ביציאת מצרים יצאו מגדר עבדים, ומאז אין יהודי יכול להיות עבד באמת. וכך נאמר בסיפרא (בהר פרשה ו): "כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים – על תנאי שלא יִמָכרו ממכרת עבד". ושם: "על תנאי שלא ישתעבדו בהם".

וכך הזוהר אומר (שמות דף מ,א) על הפסוק "דברו אל כל עדת ישראל": "למדנו שלא יצאו ישראל ממצרים עד שנשברו כל השרים שלמעלה מממשלתם, ויצאו ישראל מרשותם, ונכנסו לרשות קדושה עליונה של הקב"ה ונתקשרו בו. זהו שכתוב כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. מפני מה עבדיי הם? – אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, שהוצאתי אותם מרשות אחר והכנסתי אותם ברשותי".

המהר"ל (גבורות ה' פרק סא) מסביר שבגאולה ממצרים קיבלו בני ישראל את גדר החירות, ולכן אין הם יכולים עוד להיות עבדים: "כי כאשר גאל הקב"ה את ישראל הייתה הגאולה לשם כלל ישראל, שלא יהיו ישראל ברשות מצרים, ולפיכך הייתה הגאולה לבנים כמו לאבות... אבל הקב"ה היה רוצה לגאול את ישראל בכלל, ושם ישראל בשווה על כל ישראל, ולפיכך אף אותנו גאל עמהם, ולפיכך יראה כל אדם עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

ברוח זו מבארת גם תורת החסידות (ספר המאמרים תש"ח, עמ' 164): "כל הימים מימי גאולה הראשונה מגלות מצרים עד גאולה העתידה במהרה בימינו אמן הם ימי צאתך מארץ מצרים. והיינו דבגאולת מצרים התחדש עניין עיקרי והוא פתיחת הצינור דגאולה. וזהו אשר אנו מברכים בברכת הגאולה אשר גאלנו וכו', דאינו דומה מי שהוא בגולה ויודע אשר סוף-סוף ייגאל, למי שהוא משועבד שאינו יודע כלל אם ייגאל, ובגאולת מצרים נתחדש כללות עניין הגאולה".

אין שעבוד אמיתי

הרבי מליובאוויטש מסביר (התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1509): "כתב המהר"ל שבזמן יציאת מצרים נתבטל עניין העבדות מישראל מכול וכול, כך ששוב לא שייך אצלם עניין של שעבוד ועבדות. ובלשון ההלכה: 'שטרי קודם' – 'כי לי בני ישראל עבדים', עבדים להקב"ה. ו'שטר' זה קודם לכל שאר שטרות, כולל 'שטר חוב של גזֵרת כי גר יהיה זרעך' – ה'שטר' של עניין הגלות...

"והעניין בזה – שגם זמן הגלות אינו מצב של עבדות ושעבוד אמיתי חס ושלום, מכיוון שבכל רגע ורגע מרגיש יהודי שהעובדה שנמצא בגלות אינה מפני שיש מישהו שיכול להיות בעל הבית על יהודים... ומזה מובן שגם כאשר יהודי נמצא בגלות – אין זה מצב של עבדות ושעבוד חס ושלום, וממילא יכול יהודי להיות במצב של חירות".

  חיים יהודיים

למה לפח, כשאפשר להציל חיים

מדי שנה, כשמתפרסמות הכותרות על החלטת ועדת סל התרופות, יש מי שליבם רוטט. בעבורם זו שאלת חיים ממש. אם התרופה הנחוצה להם תאושר – יינצלו; אם לאו – יביטו בעיניים כלות בתרופה היקרה, שאין ידם משגת לשלם את מחירה. אבל יש מלאכי הצלה שמספקים בכל חודש תרופות חיוניות ל-4400 חולים בישראל.

אלה מתנדבי ארגון 'חברים לרפואה', שאותו מנהל ברוך ליברמן (43), תושב אלעד. ממשרדיו בבני-ברק נשלחות זרועות ארוכות לכל רחבי הארץ, במאמץ יום-יומי להשיג את התרופות הנחוצות. את הארגון הקים עם הרב יחיאל לנדמן ע"ה. "תמיד נמשכתי לתחום העזרה לזולת", אומר ליברמן. "כשבגרתי הציע לי הרב לנדמן להקים 'ארגון קטן בשביל הנשמה'. מאז הוא כבר לא כל-כך קטן".

מאות מיליונים נזרקים

וכך זה מתנהל: הארגון מפעיל מערך נקודות לאיסוף תרופות, ואליהן אנשים מעבירים תרופות שאין להם עוד שימוש בהן. התרופות עושות את דרכן לבית מרקחת שהארגון הקים בבני-ברק. הרוקחים המקצועיים בוחנים את התרופות, והראויות לשימוש מועברות לבתי הנזקקים.

"בכל שנה נזרקות תרופות בשווי מאות מיליוני שקלים", מציג ליברמן נתונים פנימיים. "בכל בית יש בממוצע חמש-עשר תרופות שאינן בשימוש, ובסופו של דבר הן נזרקות. אנחנו מבקשים מהציבור לתרום אותן, במקום שיושלכו לפח. לצד התרומות האלה אנחנו גם מקבלים תרופות מהחברות הרשמיות".

כסף מציל חיים

מקבלי התרופות נבדקים בקפדנות. "אנחנו מבקשים אישור מעובד סוציאלי, שהמקבל אכן זקוק לסיוע שלנו", מסביר ליברמן. "אלה אנשים שהקושי הכלכלי גורם להם להימנע מנטילת תרופות חיוניות. כאן אנחנו נכנסים לתמונה".

הסיפור נעשֶה מורכב הרבה יותר כשמדובר בתרופות מצילות חיים, שאינן בסל הבריאות. "אלה תרופות נדירות, שעלותן יכולה להתחיל בשמונים אלף שקלים ועשויה להגיע גם למאה ושמונים אלף שקלים (!)". כאן הארגון מפעיל מערכת מסועפת כדי להשיג תרופות כאלה, שמשום מה אין להן שימוש.

תגלית בשקית

"כל יום והסיפורים שלו", אומר ליברמן. הנה אחד לדוגמה: "מצלצל אליי אדם ומספר בקול בוכים שאשתו זקוקה לתרופה שעלותה שמונה-עשר אלף שקלים, ואין לו האמצעים להשיגה. בדיוק באותו רגע ירדתי לבית המרקחת עם שקית תרופות שהבאתי מנקודת האיסוף בביתי. שאלתי את הרוקחת אם התרופה הזאת קיימת אצלנו. היא השיבה שלא, וציינה שאדם אחר פנה מוקדם יותר לבקש אותה.

"בעודה מדברת רוקנה את השקית שהבאתי, והתרופה הייתה שם. התלהבתי, אבל היא מיהרה לצנן את שמחתי: 'לאיש שפנה מוקדם יותר זכות קדימה'. היא הוסיפה למיין את התרופות, והנה נתגלתה חפיסה שנייה של התרופה היקרה! עכשיו הייתה השמחה מושלמת. אין אושר גדול מלהציל חיים של עוד ועוד בני-אדם". והוא חותם בתקווה: "שכולם יהיו בריאים ויזכו לרפואה שלמה" (טלפון הארגון: 5792220-03).


ליברמן. "התרופה היקרה הייתה בשקית שבידי"

  פינת ההלכה ומנהג

איזה פתח חייב במזוזה

שאלה: מה נדרש מפתח כדי לחייבו במזוזה?

תשובה: בשולחן ערוך נפסק: "אין הפתח חייב במזוזה, אלא אם כן יש לו שתי מזוזות [=מזוזות פתח] ומשקוף". אך למעשה פסקו האחרונים, שפתח שיש לו מזוזת פתח מצד ימין בלבד, ואילו בצד שמאל יש קיר, יש לקבוע בו מזוזה בלי ברכה. ויש מחייבים קביעת מזוזה אפילו אם אין שם דלת.

מזוזות הפתח צריכות להיות בגובה עשרה טפחים (80 ס"מ) לפחות. עוביין – יש הדורשים שיהיה טפח (8 ס"מ), ולכן אם העובי צר מזה, יש לקבוע בלי ברכה.

כאשר מזוזות הפתח נעשו לחיזוק התקרה או לנוי, ולא לשם פתח – אם המבנה הוא בית מגורים רואים בהן מזוזות, בהנחה שנוח לו לאדם להחשיבן כפתח הבית, אבל אם מדובר במעבר או בחדר מדרגות – אין הוא נחשב פתח, ופטור ממזוזה.

קומת עמודים בכניסה לבתים, וכמו-כן הכניסה שבין העמודים – פטורה ממזוזה, כי העמודים נעשו לחיזוק המבנה. אבל אם ציפו בשיש וכדומה את העמודים במקום המיועד לכניסה (ואף אם הציפוי הוא במקצת מגובה העמוד) ואת שאר העמודים לא ציפו, הרי ניכר בזה שיש כאן פתח, והוא חייב במזוזה.

חצר מגודרת, שפתחה נוצר מגדר חיה על-ידי עצים הנטועים משני הצדדים, והמשקוף נוצר בגיזום הענפים, ויש המחזקים את הענפים שיהיו כמשקוף על-ידי חוט ברזל וכדומה, ובמיוחד אם יש לפתח זה גם שער, יש לקבוע בו מזוזה, ולהרבה דעות – לקבוע בברכה. מובן שיש לוודא שבית המזוזה במקום כזה עמיד לגשם ולשמש, וקבוע היטב במקומו.

מקורות: מנחות לג,ב. לד,א. טושו"ע יו"ד רפו,טו. רפז,א, נו"כ ושכל טוב שם, וש"נ. חובת הדר פ"ז ס"ח-ט.

  קורה השבוע

פרשת השבוע: משפטים

זו הפרשה השישית בספר שמות, והיא עוסקת בעיקר במצוות שבין אדם לחברו – היחס לעבד, דיני נזיקין, אחריותם של שומרים ועוד.

בפרשה גם מסתיים תיאור אירועי מעמד הר סיני, וכאן מופיעה ההצהרה שהצהירו בני ישראל: "נעשה ונשמע".

פרשת שקלים

לאחר קריאת פרשת השבוע קוראים השבת עוד פרשה – פרשת שקלים. בזמן בית המקדש היו מכריזים בראש חודש אדר על הצורך לתרום 'מחצית השקל' בעבור קרבנות המקדש. לכן קוראים בשבת זו את הפרשה המדברת על תרומת 'מחצית השקל'.

פרשת שקלים היא הראשונה מארבע הפרשיות המיוחדות שתיקנו חכמינו לקרוא בשבתות של חודש אדר (משבת ראש חודש או מהשבת שלפניו).


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)