חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1617 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ויחי, י"א בטבת ה'תשע"ח (29/12/17)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1617 - כל המדורים ברצף
הונאת הציבור היא השחיתות
יש חדש
האם יעקב לא זיהה את נכדיו?
יששכר
ויכוח עם כומר
אחדות יקרה
החלטה נקייה
מתגלגלים ובאים
אחרי רובשקין – עליית פולארד
ברכות השחר

מס' 1617, ערב שבת-קודש ויחי, י"א בטבת ה'תשע"ח (29.12.2017)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הונאת הציבור היא השחיתות

לגיטימי לנהל מאבק פוליטי, אבל לא לגיטימי לרמות את הציבור, כאילו באמת ניקיון הכפיים הוא העומד לנגד עיני מארגני ההפגנות

אשרינו שהתברכנו בתקשורת מקורית, שיודעת לשאול את כל השאלות הנכונות. למשל, בתחילת השבוע נשאלו מרואיינים מנאמני ארץ ישראל, אם אי-השתתפותם בהפגנות במוצאי שבת מוכיחה שבעיניהם המטרה מקדשת את כל האמצעים, ושחששם מנפילת הממשלה גובר אצלם על טוהר המידות ועל המלחמה בשחיתות.

שוב ושוב אנו עומדים נפעמים מהיכולת המופלאה להפוך אור לחושך וחושך לאור. אתם מבינים, גורמים פוליטיים הרוכבים בציניות על סוס המלחמה בשחיתות, עד כדי הפעלת לחץ פסול על גורמי אכיפת החוק – זה כביכול הדבר הטבעי והנכון. מי שאינו מוכן לתת יד להונאה זו, הוא כביכול מי שנדרש לנמק ולהסביר.

גניבת שלטון

לגיטימי לנהל מאבק פוליטי. טבעי לגמרי שאופוזיציה נלחמת בקואליציה ומבקשת להפיל את הממשלה. אבל לא לגיטימי לרמות את הציבור, כאילו באמת ניקיון הכפיים הוא העומד בראש מעייניהם של מארגני ההפגנות. העובדה שאסטרטגים פוליטיים נוקטים שוב ושוב שיטות הונאה כאלה, אינה עושה אותן ראויות והגונות.

בדיוק על הסוס הזה רכבה האופוזיציה בשנת תשנ"ב-1992, כשהפילה את ממשלת שמיר בססמה "מושחתים נמאסתם". אין ספק, עם סילוקו של שמיר מכיסא ראש הממשלה השחיתות הודברה... קיבלנו 'טוהר מידות' בדמות הסכם אוסלו שעבר על חודו של מיצובישי.

על אותה שיטה בדיוק חזרה האופוזיציה בבחירות תשנ"ט-1999, כשהפילה את ממשלת נתניהו הראשונה, בססמה "מאה אלף ישראלים איבדו את עבודתם". ואכן, קיבלנו גן עדן כלכלי, בדמות האינתיפאדה השנייה, עם 1178 הרוגים הי"ד ויותר משמונת-אלפים פצועים.

התעלולים האלה מקוממים כל-כך מפני שהם השחיתות בהתגלמותה. ככלות הכול, מעבר לפוליטיקה ולמאבקים אישיים יש כאן עניין רציני ביותר, העוסק בתפיסות עולם ובבחירה בין דרכים. יש דרך הסבורה שהשלום יבוא על-ידי ויתורים ונסיגות, ומולה דרך המאמינה כי רק עמידה איתנה ואחיזה בכל חבלי ארץ ישראל הן המפתח לשלום ולביטחון.

פעם אחר פעם מתברר כי כאשר הולכים בדרך הוויתורים והנסיגות מקבלים מרחץ דמים וערעור הביטחון האישי. בעקבות זאת הציבור מתפכח ורובו תומך בדרך השנייה, שאכן מביאה יותר ביטחון ויותר שקט. ואז, כשמובילי דרך הנסיגות מגלים שהעם מסתייג מדרכם, הם נוקטים תעלולי הונאה, מסווים את עמדותיהם האמיתיות, וגונבים את השלטון בדרך מושחתת, עד האסון הבא וההתפכחות שתבוא בעקבותיו.

איפה ואיפה משפטית

באותה רשת מושחתת נכללים גורמים במערכת אכיפת החוק והתקשורת, שיודעים 'לאתרג' את אישי השלטון הרצויים להם ולהעלים עין מעבירות שביצעו, לעומת רדיפה בלתי-פוסקת של אישים במחנה השני. אכיפה בררנית ומדיניות של איפה ואיפה הן המאפיינים המובהקים של מערכת צדק מושחתת.

אלא שהציבור רואה את כל העיוותים האלה. הוא רואה איך פלישה של ערבים ובדואים לאדמות פרטיות זוכה לסלחנות של בתי המשפט, לעומת גישה של ייקוב הדין את ההר ביישובים יהודיים, עד כדי הרס בתים ללא שום תכלית. לעוול הזועק הזה יש לשים קץ!


אכיפה בררנית ומדיניות של איפה ואיפה משפטית (צילום: שאוטרסטוק)

  יש חדש

השלוחים מתכנסים

ביום שני כ"א בטבת ייפתח אי"ה במלון כנען ספא בצפת הכינוס השנתי של שלוחי הרבי, המפעילים את מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ. הכינוס מאורגן על-ידי צעירי אגודת חב"ד, והוא יימשך שלושה ימים, ובמהלכו יעסקו השלוחים באתגרים העומדים לפני העם בישראל בשעה זו.

מיתרי הנשמה 2

הופיע התקליט מיתרי הנשמה 2, ובו שנים-עשר מניגוני חב"ד, מעובדים בידי הצ׳לן דורון טויסטר, ובביצוע הזמר בערל צוקר והפסנתרן אלאור ולנר. טל' 039606120.

כוח הרצון

הזמר העולה רולי דיקמן, מגיש את אלבומו החדש כוח הרצון, ובו שנים-עשר שירים, שכמה מהם כבר נעשו להיטים מצליחים. בשיר תן לי יד משתתף גם הזמר דוד ד'אור. טל' 0526900222.

חוגגים ויוצרים

היוצרת רינת קונאו מגישה את הספר חוגגים ויוצרים סביב חגי ישראל - ובו שנים-עשר שערים שכל אחד ואחד מהם מיוחד לחודש אחד. שפע של רעיונות יצירה לילדים. פרטים באתר www.neshume.co.il.

  שלחן שבת

האם יעקב לא זיהה את נכדיו?

על הפסוק "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה?", מפרש רש"י: "ביקש לברכם, ונסתלקה שכינה ממנו... מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה?". דברי רש"י דורשים הסבר: מה מכריח אותו להפקיע את הפסוק מפשוטו, שיעקב לא זיהה אותם מפני כבדות עיניו, ולכן שאל "מי אלה?", כפי שמוסבר בהמשך: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת"?

ואכן, פשטני המקרא מפרשים "ראה שהם בני-אדם אבל לא הכירם"; "יש רואה דמות אדם ואין מכיר דמות פניו". מדוע רש"י מתעלם מהפירוש הזה, שהוא נאמן לפשט ולדרכו של רש"י לפרש פשוטו של מקרא, ופונה לנסתרות – "נסתלקה שכינה ממנו"?

ביקור מתוכנן

זאת ועוד, בבואו לבאר את תשובת יוסף "בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקִים בָּזֶה", רש"י מרחיק עוד מן הפשט וכותב: "הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה". לפי פירושו, יוסף הוכיח שאלה בניו שנולדו בקדושה, בעוד דבר זה אינו מופיע בפסוק כלל!

ההסבר הוא: הפירוש שיעקב לא זיהה את בני יוסף מכיוון שעיניו כבדו מזוקן אינו מתאים לפשוטו של מקרא. גם אם לא זיהה את פניהם היה יכול להניח שאלה בני יוסף, שכן המעמד מחייב זאת. גם יצחק אבינו, לפני פטירתו, זימן את בניו כדי לברכם, והתורה מקדימה ומספרת: "כי זקן יצחק... לא ידעתי יום מותי". יעקב היה יכול לשער שיוסף יבוא לבקש את ברכתו עם בניו.

למה "מי אלה"?

רש"י אף מציין ש"אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו". הרי שיעקב היה יכול לצפות לביקור זה. כשיוסף בא אליו, ועמו בניו, גם אם לא ראה אותם בבירור, היה יכול לשער שאלה בניו, שאותם הכיר, כפי שהפסוק אומר: "ועתה שני בניך הנולדים לך". אם כן, מה מקומה של השאלה "מי אלה?".

לכן רש"י מוכרח לפנות לפירוש הנסתר יותר: "ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו". יעקב הכיר במעלתם של אפרים ומנשה, כפי שעולה מהברכות שבירכם, ולכן הופתע מהסתלקות השכינה כאשר ביקש לברכם. הוא תלה זאת בפגם בקדושת נישואי הוריהם.

חסימה בברכה

כדי להסיר חשש זה השיב יוסף: "בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקִים בָּזֶה" – "הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה". לפי הפשטנים, דיי היה בתשובה "בניי הם", ומדוע הוסיף "אשר נתן לי אלוקים בזה"; וכי לא ידע יעקב שבניו נולדו "בזה", במצרים?

לכן רש"י מפרש שיוסף הציג לפני אביו את שטר האירוסין ושטר הכתובה, שהוכיחו כי לידתם הייתה בקדושה. ואז התברר כי הסיבה להסתלקות רוח הקודש הייתה "לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה". על כך מוסיף רש"י: "ביקש יוסף רחמים על הדבר, ונחה עליו רוח הקודש", ויעקב בירכם.

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ב, עמ' 264)

  מן המעיין

יששכר

נעירת החמור

"יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים" (בראשית מ,יד). הכוונה היא שהחמור גָרַם להולדתו. כאשר שמעה לאה את קול נעירת חמורו של יעקב, עם שובו עליו בערב, יצאה לקראתו והביאתו לאוהלה.

(בעל הטורים)

יש שכר

"יששכר" – יש שכר. הסיבה שיש לאדם שכר על מעשיו הטובים בעולם הזה היא "חמור גרם" – חומריותו של האדם המושכת אותו אל הרע. לכן כאשר הוא מתגבר על החומר ועושה את הטוב הוא זכאי לשכר.

(אלשיך)

בזכות הזיכוך

ההתעסקות בבירור החומר וזיכוכו מביאה לאדם שכר רב.

(צוואת הריב"ש)

משמרת לתורה

"רובץ בין המשפתים" (בראשית מט,יד). אומר רש"י: "בין התחומין". יששכר הוא סמל הסנהדרין. הם ממניחי היסוד של תורה שבעל-פה, שעשו משמרת לתורה שבכתב. זהו "בין המשפתים, בין התחומין" – שומרים שלא יעברו על תחום התורה שבכתב.

(רבי יהושע מקוטנה)

דרושה סבלנות

אדם שרוצה לחיות חיי מנוחה ושלווה עליו לנהוג סבלנות רבה. הוא נדרש לכוף את גבו ולהתעלם ממעשי עוול רבים. עליו לראות מעשים שליליים ולשתוק.

(רבי בונם מפשיסחה)

מנוחה בעולם הבא

כדאי לסבול את עול התורה בעולם הזה כדי למצוא מנוחה ונעימות בעולם שכולו טוב. הסוחר החכם אינו מדקדק בנוחותו בהימצאו בדרך. אדרבה, הוא משתדל לקמץ בהוצאותיו כדי שיוכל לקנות יותר סחורה ולהרוויח יותר בשובו לביתו.

(חפץ חיים)

עצה לסכנה

"וירא מנוחה כי טוב... ויט שכמו לסבול" (בראשית מט,טו). יששכר ראה שמנוחה היא אמנם דבר טוב, אך יש בה גם סכנה שמתוך כך עלול האדם לבוא לבחינת "וישמן ישורון ויבעט". כתרופה לסכנה זו קיבל עליו עול תורה. החלטה נחושה לקבוע עיתים לתורה מדי יום ביומו היא התרופה לסכנה שבמנוחה.

(לקוטי דיבורים)

על-ידי ההכנעה

נאמר בספרים ש'חמור' ראשי תיבות: חכם מופלג ורב רבן. החמור, המוכן תמיד לשאת משא כבד ואינו מתנגד לזה כלל, מסמל את שיא השפלות וההכנעה. כשהאדם קונה בנפשו את מידת הענווה והביטול, הוא זוכה להצלחה מופלגה בלימוד התורה, כמאמר "ונפשי כעפר לכול תהיה" – ועל-ידי זה "פתח ליבי בתורתך".

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

  אמרת השבוע

ויכוח עם כומר

כאשר רבי מנחם-מענדל מרימנוב היה תלמיד בישיבתו של רבי שמלקה מניקלשבורג נטפל אליו כומר וטען כלפיו: "כתוב בתורתכם 'לא יסור שבט מיהודה... עד כי יבוא שילה'. היכן היא הבטחה זו כשאתם שרויים בגלות ואין לכם מלך ומנהיג?".

ענה לו רבי מנחם-מענדל: "המילה 'עד' יש לה שני פירושים. לפעמים היא משמשת במובן 'עד אותו זמן', אך יש לה גם משמעות של נצחיות, כמו 'בִטחו בה' עדי עד'.

"וזה פירושה של הבטחת יעקב: 'לא יסור שבט מיהודה... עד', כלומר, לעולם ועד. גם אם תינטל המלכות משבט יהודה, אין זו אלא הפסקה זמנית, אבל בסופו של דבר היא תקום מחדש, בביאת המשיח, ותימשך לנצח".

  פתגם חסידי

אחדות יקרה

"כשיעקב בירך את בניו קודם פטירתו אמר: 'הֵאָסְפוּ... אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים'. ההתאספות וההתאחדות תהיה יקרה ונדירה מאוד באחרית הימים, בסוף הגלות" (רבי שמואל מקמינקה)

  מעשה שהיה

החלטה נקייה

פטירתו של רבי אריה-לייב אפשטיין, רבה של העיר קניגסברג שבפרוסיה, בשנת תקל"ה, השרתה אבל כבד על בני קהילתו. רבי אריה-לייב, שחיבר את הספר 'הפרדס', שימש בתפקידו כשלושים שנה, ונחשב מגדולי הרבנים בדורו.

בתום ימי האבל התכנסו ראשי הקהל לדון בבחירת רב ראוי שיישב על כיסאו של רבם הנערץ. בתום התייעצויות ממושכות נפלה ההכרעה על רבה של העיירה לוקניק, בצפון-מערב ליטא. הוא היה תלמיד חכם עצום, גאון בתורה ובמידות, ניחן בפיקחות רבה לצד יראת שמים גדולה, ועמד בקשרי ידידות עם רבי אריה-לייב המנוח.

שיגרו ראשי הקהל שני תלמידי חכמים גדולים ללוקניק, כדי להלביש את הרב החדש בגלימת הרבנות. מצוידים בכתב רבנות מנוסח היטב יצאו השניים אל העיירה הקטנה.

זו הייתה הצעה קוסמת, מכל הבחינות: פרנסת הרב בלוקניק הייתה זעומה, ועמדה על שני זהובים וחצי בשבוע. בישיבה שהחזיק למדו שלושים תלמידים בלבד. לעומת זה, בקניגסברג, המתינה לו משכורת של שמונה-עשר זהובים בשבוע, וישיבה שבה למדו מאתיים תלמידים מצוינים, ובהם עילויים רבים.

ביום שלישי הגיעו שני השליחים לעיירה לוקניק. הם פנו לבית המדרש הקטן, ומצאו את הרב רכון על תלמודו. ניגשו אליו, וביראת כבוד הניחו לפניו את כתב המינוי.

הרב בחן את הכתוב בעיון. כשהגיע לסעיפים העוסקים בתנאי השכר הצפויים לו דילג עליהם, אך כשהחל לקרוא את הסקירה על הישיבה – עלתה נהרה על פניו. "ראו-נא", אמר בסופו של דבר לנציגים. "קשור אני בכל נפשי לצאן עדתי כאן, בלוקניק. ואולם אין ספק בליבי שהם ישמחו אם אעבור לקניגסברג, שבה אוכל לממש את שאיפותיי הרוחניות ולהנחיל תורה לתלמידים רבים יותר".

שני השליחים החליפו ביניהם מבטי שמחה לנוכח הדברים. אך הרב הוסיף ואמר: "בטרם אתן לכם את הסכמתי הסופית, עליי להיוועץ עם רעייתי הרבנית, וכמובן אתחשב בדעתה. הרי לא תמיד אישה רוצה להחליף באחת את מקום מגוריה".

דבריו התקבלו בהנהון של הסכמה. "נמתין לתשובתכם הסופית", אמרו השניים בניחותא, משוכנעים בליבם שהפור נפל, והם יזכו לשרביט הנהגתו של רב גדול זה.

הסתגר הרב בביתו ושוחח ארוכות עם רעייתו על ההצעה שנתקבלה מהעיר הגדולה. תחילה ביקשה הרעיה הנאמנה לשמוע את דעתו. הרב חלק עמה את נטייתו החיובית ופירט את נימוקיו, ואז שאל לדעתה.

הרבנית עצמה הייתה בת תלמיד חכם והכירה במעלת לימוד התורה. היא השיבה כמעט בלי היסוס: "אני מסכימה!". שמחה מילאה את ליבו של הרב. הוא זימן את השליחים ובישר להם את התשובה החיובית.

השניים החליטו להשתהות בלוקניק עד אחרי השבת, כדי להקשיב לדרשתו השבועית והאחרונה של הרב, שתהיה גם דרשת הפרידה שלו מקהילתו.

יום חמישי. בביתו של הרב החלה הרבנית לעמול על הכנת השבת. בישולים רבים המתינו לה, וכמו-כן ערימות בגדים שאותם כיבסה במו ידיה. הרבנית לא הסתפקה במטלות הרבות של משפחתה, ועשתה לה מנהג לכבס מדי שבוע גם את בגדיהם של תלמידי הישיבה.

ופתאום ניקרה במוחה מחשבה: המעבר לקניגסברג ימנע ממנה לקיים את המצווה הגדולה של עזרה לתלמידי הישיבה.

בקניגסברג יצפו לה חיי נוחות ושפע. הקהילות היהודיות בפרוסיה העניקו לרבניהן תנאי מחיה משופרים. משרתות וכובסות יעמדו לשירותה וימלאו את כל עבודות הבית. אלא שהרבנית לא חיפשה רווחה גשמית. לנגד עיניה עמדה זכות העזרה ללומדי התורה. קהילת קניגסברג לא תעלה על דעתה לאפשר לרבנית לטרוח כך במלאכה קשה זו של כיבוס בגדים.

ההכרה הזאת החלה להניא אותה מההסכמה שנתנה למעבר. האוּמנם, חשבה לעצמה בעת מירוק הבגדים, זו הפעם האחרונה שהיא מכבסת את בגדי תלמידי הישיבה?! המחשבה על כך הסבה לה צער רב, והיא פרצה בבכי.

היא ביקשה מהרב לזמן לביתם את שני השליחים, והודיעה להם כי היא חוזרת בה מהסכמתה. לעולם לא תסכים לוותר על הזכות הגדולה שבכיבוס בגדי תלמידי הישיבה. השניים לא ידעו את נפשם מתדהמה. הם לא מצאו מילים כדי להתמודד עם הטיעון שבפי הרבנית.

באותה שבת ניצב הרב על מקומו בבית הכנסת בלוקניק ונשא דרשה כרגיל, בלי להיפרד מצאן מרעיתו. במוצאי השבת הודיע לשליחים כי איננו יכול לעשות את המעבר בלי הסכמת הרבנית, ושלח אותם לדרכם כלעומת שבאו, אך עם מסר מהדהד של אהבת התורה.

ובספר הקהילה של לוקניק נכתב: "בזכותה של הרבנית הצדקנית המופלאה זכתה קהילתנו שגאון וצדיק כרבנו הגדול יוסיף לחיות ולכהן בה פאר כל ימי חייו, וגם אחרי פטירתו לא נפרד ממנה, כי בעפרה נטמן למנוחת עולמים, ורוב קדושתו וצדקתו שהשפיע עליה בחייו, לא פסקו מהקהילה גם לאחר פטירתו, עדי יעמוד לקץ הימין".

(על-פי 'עולם חסד ייבנה')

  לומדים גאולה

מתגלגלים ובאים

מדוע יעקב אבינו לא רצה להיקבר במצרים והשביע את יוסף: "אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" (בראשית מז,כט-ל)? רש"י מביא פירוש הקושר זאת עם תחיית המתים: "שאין מֵתֵי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות".

מהו 'גלגול מחילות'? מקור הדברים במדרש רבה (פרשה צו): "ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל? ...שמֵתֵי ארץ ישראל חיים תחילה בימות המשיח... אמר רבי סימון: אם כן, הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ?! אלא מה הקב"ה עושה – עושה להן מחילות בארץ, ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים, עד שהם מגיעין לארץ ישראל, והקב"ה נותן בהם רוח של חיים והן עומדין".

כלומר, גם מי שנקברו בחוץ לארץ יקומו לתחייה בבוא העת, אלא שהתחייה עצמה תתרחש בארץ ישראל, וכל מי שנקברו בחוץ לארץ יצטרכו להתגלגל במחילות תת-קרקעיות עד שיבואו לארץ ישראל ושם יקומו לתחייה. המדרש מדייק זאת מלשון הפסוק "הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל", ורק אחר-כך נאמר "ונתתי רוחי בכם וחייתם". ריש-לקיש מדייק זאת מהפסוק "נותן נשמה לעם עליה", היינו שנתינת הנשמה תהיה רק לעם שעליה, על ארץ ישראל.

שמא לא יזכה

אם כן מדוע ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל דווקא? מפני ש'גלגול המחילות' כרוך בצער, כפי שמפרש ה'מתנות כהונה': "אותן מחילות עושה כאותן מערות, והן מתגלגלין כנודות [=חביות] הללו המתגלגלין – וזהו צער להם. ולפיכך ציווה יעקב לבניו שיישאוהו ממצרים".

מהגמרא משמע שהמעבר דרך המחילות לא יגרום לצדיקים צער כלל, ורצונו של יעקב להיקבר דווקא בארץ נבע מסיבה אחרת. הגמרא (כתובות קיא,א) דנה בשאלה כיצד יבואו המתים שבחוץ לארץ לארץ ישראל: "אמר רבי אילעא: על-ידי גלגול". מעירה הגמרא: "גלגול לצדיקים צער הוא!". אומר אביי: "מחילות נעשות להם בקרקע". ומפרש רש"י: "על-ידי גלגול – מתגלגלים העצמות עד ארץ ישראל וחיין שם. מחילות נעשה להם בקרקע – ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצין ויוצאים". כלומר, יש שתי אפשרויות להביא את הגופים לארץ ישראל – על-ידי גלגול, דבר הגורם צער; ועל-ידי הליכה במחילות, דבר שאינו גורם צער. דרך זו תהיה אצל הצדיקים.

אם כן, מדוע ביקש יעקב אבינו לקוברו בארץ ישראל? מסבירה הגמרא: "יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה. ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו? – שמא לא יזכה למחילות".

רק בארץ ישראל

באיגרת ארוכה שכתב הרבי מליובאוויטש בעניין תחיית המתים (איגרות קודש כרך ב, עמ' עא) הוא מסביר שיש להחיל את מסקנת הגמרא על כל המתים שנקברו בחוץ לארץ: "הן הנקברים בארץ ישראל הן שנקברו בחוץ לארץ – נשמתם חוזרת לגופם בארץ ישראל... אלא שצדיקים זוכים למחילות ואין להם צער גלגול לארץ ישראל; מה שאין [כן] אותם שאינם צדיקים כל-כך. אבל כולם באים לארץ ישראל – ואז נקראים 'מתים שבארץ ישראל' – ושם חיים".

הזוהר (חלק א, ד,א) מסביר מדוע תחזור הנשמה לגופים רק בארץ ישראל: "נשבע הקב"ה לבנות ירושלים ושלא תיהרס לעולמים... לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים".

  חיים יהודיים

אחרי רובשקין – עליית פולארד

פרץ השמחה למשמע שחרורו של האסיר שלום-מרדכי רובשקין סחף מגזרים רבים בציבור היהודי בארצות-הברית ובעולם היהודי בכלל. מה היה בסיפורו של רובשקין (57), חסיד חב"ד מברוקלין, שהצליח לאחד ציבורים מגוּונים, גרם להם להתפלל, להשתתף בעצרות ולפעול למענו במרוצת השנים?

רובשקין ניהל את מפעל הבשר הכשר הגדול בעולם, באיווה שבארה"ב. ארגונים שנלחמו בשחיטה היהודית רדפו אותו, ויצרו אווירה ציבורית מורעלת. הלחץ גרם לרשויות החוק לפתוח בחקירה, ולפני עשור פשטו על המשחטה ורובשקין נעצר. תחילה ביקשו להאשימו בהעסקת עובדים בלתי-חוקיים. בהמשך נזנחה טענה זו. לאחר מכן הואשם בהעסקת קטינים, אך זוּכָּה במשפט. לבסוף הועמד לדין על ניסיון לקבל הלוואות מבנקים שלא כדין. הוא הורשע ונידון לעשרים ושבע שנות מאסר! חומרת העונש הדהימה את העולם היהודי.

מניע אנטישמי?

דב הייקינד (67), חבר בית המחוקקים של העיר ניו-יורק כבר שלושים וחמש שנים, מסביר: "הכול חשו שמה שנעשה לרובשקין לא היה תקין. כאילו זרקו אותו לכלא והשליכו את המפתח לים. אין בהיסטוריה של ארה"ב מקרה שאדם הואשם בעבירות דומות ונשלח לכלא לכמעט שלושה עשורים".

רבים טענו שהענישה הקשה היא ביטוי של אנטישמיות. הייקינד: "אין לי ספק שגזר הדין שניתן לו הוא אך ורק על היותו יהודי חסיד. האם זו אנטישמיות? אינני יכול לקבוע. דבר אחד ודאי: בגזר הדין שלו לא הייתה אהבה ליהודים".

תודה לשליח

לדברי הייקינד, אי-הצדק התבטא גם ביחסו של הממשל הקודם. "זה היה ממשל ליברלי, שהעמיד פנים כי הוא מחפש צדק למי שלא נשפטו כראוי. אך כשזה הגיע לרובשקין, הממשל נעשה עיוור. זה היה מאוד-מאוד עצוב. הנשיא טראמפ החליט לשחררו אחרי בחינת התיק. אנחנו מודים לבורא עולם על החסד הגדול ומודים לשליח שעשה זאת, הנשיא טראמפ".

יותר משלושים חברי קונגרס פנו אל טראמפ בבקשה לקצוב את עונשו של רובשקין. בהודעה הרשמית של הבית הלבן נאמר כי "החלטתו של הנשיא טראמפ לבחון את גזר הדין התקבלה בעקבות דאגה שהביעו יותר ממאה אנשי אכיפת החוק ופקידים לשעבר במשרד הפנים, ובכלל זה תובעים לשעבר, שופטים בדימוס וחוקרים לשעבר".

אמונה שהפעימה

רבים, מכל החוגים, התגייסו לסייע לרובשקין. "פעלנו גם אנחנו, בין השאר בהשפעה על חברי קונגרס וסנאט", מספר הייקינד. "נכון, רובשקין עשה טעות, אבל לא שולחים אדם כזה לשנים רבות כל-כך בכלא. הכאב הגדול שליווה את הקהילה היהודית בשמונה שנות מאסרו מסביר את השמחה הגדולה שפרצה. כששמעתי את הבשורה הייתי בסלון הבית ופשוט צעקתי: 'ברוך השם'!".

הייקינד מציין גם את האמונה הלוהטת של רובשקין, על אף היותו בכלא בתנאים נוקשים. עוצמת האמונה שלו הפעימה וחיזקה רבים. ולסיום בפיו בשורה מרגשת: "אחרי הכרזת טראמפ על ירושלים וההחלטה לקצוב את עונשו של רובשקין, אני מעריך שהבשורה הבאה תהיה מתן היתר ליונתן פולארד לעלות לארץ ישראל".


רובשקין בריקודי השמחה. בקטן: הייקינד (צילומים: איציק רויטמן ומנדי לואיס)

  פינת ההלכה ומנהג

ברכות השחר

שאלה: מדוע אנו מברכים את כל ברכות השחר יחד, ואיננו מבדילים בין ברכות שהתחייבנו בהן לברכות שלא התחייבנו בהן?

תשובה: בתלמוד מוצגות ברכות השחר כל אחת לצד הפעולה שעליה הברכה נאמרת. כגון: כשניעור משנתו – 'אלוקיי נשמה'; כששומע קול תרנגול – 'הנותן לשכווי בינה'; כשזוקף גופו – 'זוקף כפופים'.

לדעת הרמב"ם, אדם שלא נתחייב בברכה כלשהי, לא יאמרנה. למשל, אם לא שמע קול תרנגול, לא יברך 'הנותן לשכווי בינה'.

לעומתו סבור הרא"ש, שכל הברכות שהן על סידורו של עולם והנהגתו, כגון 'הנותן לשכווי בינה' ו'רוקע הארץ על המים', יש לברך אפילו אם לא נתחייב בהן האדם. אבל הברכות שנתקנו על הנאת האדם, כגון: 'מלביש ערומים' ו'המכין מצעדי גבר', מי שלא נתחייב בהן לא יאמרן כלל.

ואולם דעת הרמב"ן היא, שהברכות כולן הן על כל צורכי העולם, ולכן אפילו מי שלא נתחייב בהן כלל יברך את כולן.

למעשה, נהוג לומר תמיד את כל הברכות, חוץ מברכות 'אלוקיי נשמה' ו'המעביר שינה', וכן 'על נטילת ידיים', שיש חילוקי דעות אם יש לברכן במקרה שהאדם היה ער כל הלילה (ולא ישן אפילו חצי שעה) או שבמקרה כזה עליו לצאת ידי חובה בשמיעתן מאדם אחר.

על-פי הקבלה (וכך הוא מנהג חב"ד) אומרים תמיד את כולן, חוץ מ'שעשה לי כל צורכי', שמשמיטים אותה ביום הכיפורים ובתשעה באב, שבהם אסור לנעול נעליים. יש המברכים את הברכה גם בימים אלה, ולמנהג הגר"א מברכים אותה במוצאי הצום.

מקורות: ברכות ס,ב ותוס'. הרא"ש שם (סי' כג). רמב"ם הל' תפילה פ"ז ה"ז-ט. רמב"ן פסחים ז,ב. שו"ע, רמ"א ונו"כ סי' מו ס"ח, שו"ע אדה"ז ס"ז, ובפסקי הסידור (במהדורה החדשה של השו"ע ח"א עמ' תרו), פסקי תשובות ס"ק יד. אג"ק ח"ג עמ' ד. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 47, 59.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)