חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1615 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת מקץ / חנוכה, כ"ז בכסלו ה'תשע"ח (15/12/17)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1615 - כל המדורים ברצף
נרות החנוכה ניצחו את עזה
יש חדש
נר ואור ומסירות נפש
חנוכה
ועל המלחמות
תקנה לחומץ
מסע חנוכה
המלחמה על הקדושה
אוסף החנוכיות של הקיבוצניק
במה מדליקים?

מס' 1615, ערב שבת-קודש מקץ / חנוכה, כ"ז בכסלו ה'תשע"ח (15.12.2017)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

                                       עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

נרות החנוכה ניצחו את עזה

בחנוכה לפני כעשרים שנה השתתף נשיא ארה"ב בחגיגה של אויבינו בעזה. אנחנו ישבנו בבית, הדלקנו נרות חנוכה, וידענו שהם ינצחו

הבה נקווה שהאור של חנוכה והמתיקות של הסופגניות יפיגו מעט את הקדרות והחמיצות שירדו על מרבית כלי התקשורת הישראליים, עם הכרזת נשיא ארצות-הברית על ההכרה בירושלים כבירת ישראל. אולי הנרות הדולקים ושמחת החג יגברו על האכזבה לנוכח התנפצות התחזיות והאיומים של הפרשנים למיניהם, כי צפוי לנו גל אלימות שטרם ידענו כמותו, בשל אותה הכרה אמריקנית בירושלים.

אם היה למישהו ספק עד כמה ההכרזה הזאת חיובית מבחינתנו, דיי לראות את תגובת אויבינו, את תסכולו של האיחוד האירופי, ואת טורי הדיכאון בחלקים גדולים של העיתונות הישראלית, כדי להבין שדבר גדול ונפלא קרה כאן. "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי" – על-פי עמדת אויביי אני יכול להחכים ולדעת מה נכון וטוב בעבורי.

'מוסיף והולך' שלנו

לפני כעשרים שנה חגגנו את חנוכה באווירה שונה לגמרי. ראינו את העולם כולו סוגר עלינו, ואת המעצמה הגדולה הולכת עם הערבים נגדנו. בשעה שהדלקנו את הנר השני של חנוכה, השתתף נשיא ארה"ב בחגיגה של אויבינו בעזה, שבה חגגו הללו את הישגיהם. כדאי לצטט דברים שנכתבו בטור זה באותם ימים:

"הדוברים באותה עצרת הציגו תמונה של 'מוסיף והולך' מבחינתם, שהיא 'פוחת והולך' מבחינתנו. הם דיברו על הארץ שלהם, שבה ישבו מימי קדם, ושנושלו ממנה. הם הזכירו את המצוקה של משפחות האסירים ("הלוחמים האמיצים" בלשונם). הם ציינו את 'תכנית החלוקה' שלא נתבצעה. והם חגגו על ההתקדמות לעבר מדינה עצמאית שבירתה 'ירושלים הקדושה'.

"מי שהקשיב היטב לדברי הערבים באותו כינוס חש את האיבה הכבושה הנודפת משם כלפינו. בהיסטוריה שלהם אנחנו כלל לא קיימים כעם (...) שלום בפיהם אין פירושו חיים ביחד, התחשבות הדדית, אחווה בין בני-אדם. לשלום יש פירוש אחד ויחיד מבחינתם - הגשמת מאווייהם ושאיפותיהם. הם ניסו להשיג זאת בטרור ובשפיכות דמים, וכשנכשלו פנו לדרך העורמה והמשא ומתן. הם אינם מרגישים שבניהם, שרצחו בדם קר נשים וילדים, הם פושעים וחיות אדם. בעיניהם הם 'לוחמים גיבורים' (...)

"וכך עמדנו השבוע, זה מול זה: חנוכה מול עזה. זרקורי התקשורת כולם היו מופנים לעזה, אבל אנחנו ישבנו בבית והדלקנו נרות חנוכה. הבטנו בשלהבות המרצדות וידענו שהנרות הקטנים הללו חזקים יותר מכל ההמולה של עזה. ה'מוסיף והולך' של נרות החנוכה ינצח בסופו של דבר את תחושת ה'מוסיף והולך' שלהם".

היד המנווטת לטובתנו

אלה הדברים שנכתבו אז, כאשר לחץ אדיר הופעל על ישראל. התקשורת הישראלית חגגה, וניסתה ליצור רושם שהיריקות בפנינו הן גשמי ברכה. אבל נרות החנוכה ניצחו בסופו של דבר. הגלגל הסתובב, בדרך פלאית. אין זאת אלא שבורא העולם רוצה להראות לנו עד כמה "לֶב-מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ – יַטֶּנּוּ" (משלי כא,א).

אירועי השנים האחרונות ממחישים את היד האלוקית המנווטת את המהלכים, והיוצרת מציאות שהיא לטובת עם ישראל וארץ ישראל, לקראת הגאולה האמיתית והשלמה בקרוב.


המאבק על ירושלים. בסופו של דבר העם היהודי מנצח (צילום: יחזקאל איטקין)

  יש חדש

חנוכה מאיר עולם

בימי החנוכה מקיימים שלוחי חב"ד ברחבי העולם פעילות נרחבת, להבאת אור החנוכה לציבור הרחב. בערי העולם – וושינגטון, ניו-יורק, מוסקווה, לונדון, מלבורן, פריס ועוד – מתקבצים אלפים סביב חנוכיות ענק וחוגגים את החג. בעונה זו של השנה, שבה ערי העולם מלאות בסממני החגים הנוצריים, בולט מפגן הזהות היהודית המתבטא באור החנוכה והוא מחמם לבבות של מיליוני יהודים.

חג הספרים

חסידי חב"ד מציינים בשבוע הבא את חג הספרים ה' בטבת, שבו נערכים מבצעים מיוחדים על כל ספרי החסידות. בחנויות ההוצאות ניתנות הנחות גדולות על הספרים, כדי לעודד קניית ספרים ולימוד בהם.

נסיעה לאוהלים

כמדי שנה גם השנה מתארגנת נסיעה קבוצתית לאוהל אדמו"ר הזקן, בעל התניא, בהאדיטש, לרגל יום ההילולא שלו, כ"ד בטבת. במהלך המסע יפקדו גם את ציוני הבעש"ט, המגיד ממזריטש, אדמו"ר האמצעי ורבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. בשבת פרשת וארא תשבות הקבוצה במז'יבוז', סמוך לאוהל הבעש"ט. טל' 025410100.

  שלחן שבת

נר ואור ומסירות נפש

נרות חנוכה מייצגים את האור הרוחני בחייו של היהודי, המגולם בפסוק (משלי ו,כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". כתבי חסידות תוהים לפשר התוספת של "דרך חיים" על "נר מצווה ותורה אור". אם יש נר מצווה ותורה אור, איזה צורך יש ב"דרך חיים תוכחות מוסר"?

הגמרא (סוטה כא,א) מביאה משל על הפסוק הזה: "משל לאדם שהיה מהלך בדרך... נזדמנה לו אבוקה של אור (נר מצווה), ניצל מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים כו'. כיוון שעלה עמוד השחר (תורה אור), ניצל מחיה רעה ומן הלסטים".

סכנת הדרך

הנמשל: ההליכה בדרך היא מסע הנשמה, היורדת מן העולמות העליונים לגוף בשר ודם. בעבורה זו ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא – מגג גבוה לבור עמוק. הכלל ההלכתי קובע ש"כל הדרכים בחזקת סכנה", וכאן זו סכנה רוחנית.

הצועד יכול להיעזר באבוקה – המצוות והתורה, שהיא מלשון 'הוראה', המורה לאדם את דרכו בחיים, וכך הוא יכול לצעוד בלי לסטות מהמסלול. לפי זה מתחזקת השאלה: מדוע לא דיי בתורה ובמצוות, ונדרשת "דרך חיים תוכחות מוסר"?

כמו בגאולה

אלא שהתורה והמצוות מאירות באור שכבר הותאם לגדרי הבריאה, ואילו כדי להאיר את העולם באור אלוקי נעלה עוד יותר נדרשת מסירות נפש, וזה עניינה של "דרך חיים". זו מציבה את האדם ברמה עליונה ביותר, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות.

כך מפרשת החסידות את דברי הגמרא (ברכות לה,ב) על פרשת 'והיה אם שמוע', שבה נאמר "ואספת דגנך", דבר הכרוך ביגיעה ועמל, שכל זה הוא במצב "שאין עושין רצונו של מקום", מפני שבפרשה זו לא הוזכר "בכל מאודך", שהוא מסירות נפש. לעומת זה, בפרשת 'שמע', שבה העבודה היא "בכל מאודך", מצב המוגדר "עושין רצונו של מקום", לא הוזכרה כלל העבודה לצורך הפרנסה, כי כאשר אדם מקריב את עצמו, בכל מאודו, לקב"ה, הוא זוכה ל"ועמדו זרים ורעו צאנכם", כפי שיהיה בזמן הגאולה.

אור חדש

הדרך למסירות נפש היא "תוכחות מוסר". 'מוסר' מלשון ייסורים, אך לא כפשוטם חלילה, אלא במשמעות של הכנעה עצמית. כשאדם שולט לגמרי על רצונותיו ותאוותיו, גם אלה המותרים על-פי ההלכה, וקושר עצמו, מלשון מוסרותיים, לקב"ה – נוצר חיבור עם האור האלוקי שלמעלה מן העולם, עד שגם אור זה יורד למטה ומאיר בעולם הזה.

לצורך זה נדרשים לימוד פנימיות התורה ותפילה מתוך התבוננות. פנימיות התורה מחברת את לומד התורה עם הקב"ה, נותן התורה. ההתחלה היא אפוא ב"נר מצווה ותורה אור" – מצוות מעשיות, לימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה, ומזה מגיעים להתבטלות מוחלטת, שמולידה אור חדש.

(תורת מנחם, כרך לב, עמ' 335)

  מן המעיין

חנוכה

לכלות "רגל מן השוק"

"מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק" (שבת כא). המצווה של נר חנוכה צריכה להשפיע על האדם עד "שתכלה רגל מן השוק" – שתעקור ממנו את ההרגלים הגשמיים ואת המידות הרעות שבהן הוא עדיין קשור בתוך ה'שוק'.

(חידושי הרי"ם)

מאי חנוכה

"מאי חנוכה" (שבת כא). מבין כל המועדים והימים הטובים חנוכה הוא החג היחיד שאינו נזכר בתנ"ך, ולכן הגמרא שואלת "מאי חנוכה".

(מגיד משנה)

רמז לדמי חנוכה

חנוכה חל על-פי-רוב בפרשת מקץ, ויש בפרשה רמז למנהג נתינת דמי חנוכה. בפרשה מדובר הרבה על נתינת מעות: הכסף לקניית השבר, הכסף שהחזיר יוסף לשבטים, "כסף משנה" שלקחו עמם השבטים ליוסף, והמשאות שנתן יוסף לאחיו.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

רמז למשיח

חנוכה הוא הכנה לימות המשיח. ראשי תיבות 'משיח' הם: מדליקין שמונת ימי חנוכה.

(מדרש תלפיות)

מאת ה' הייתה זאת

הטעם שקבעו את נס חנוכה על השמן ולא על שאר הניסים, כי בשאר הניסים יש פתחון פה למינים לומר שמקרה הוא ולא ה' פעל כל זאת, כי יכול לקרות שרבים ייפלו ביד מעטים. אבל בנס השמן אין כל מקום לומר שמקרה הוא, והכול מודים שמאת ה' הייתה זאת.

(מטה משה)

לא נזכר במשנה

הטעם שנס חנוכה לא נזכר במשנה הוא לפי שרבנו הקדוש, מסדר המשנה, היה מזרע דוד המלך, ונס חנוכה נעשה על-ידי החשמונאים, שתפסו את המלוכה, אף שלא היו מזרע בית דוד.

(חתם סופר)

מימין ומשמאל

"נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין" (שבת כב). חז"ל אמרו (סוטה מז) "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". לכן מזוזה, שבה כתובות פרשיות קריאת שמע, שיש בהן אהבת ה', "בכל לבבך ובכל נפשך", היא בימין, המורה על ימין מקרבת; ואילו נר חנוכה משמאל, דבר המורה על שמאל דוחה, בבחינת "מעט אור דוחה הרבה מן החושך".

(שם משמואל)

מצוות הגזירה

"וְחִמֵּשׁ את ארץ מצרים" (בראשית נא,לד). 'חמש' ראשי תיבות: חודש, מילה, שבת. אלה המצוות שגזרו היוונים על היהודים שלא לקיימן.

(בני יששכר)

  אמרת השבוע

ועל המלחמות

באחד מימי החנוכה בשנת תשכ"ו הוזמן הרב מפוניבז', הרב יוסף-שלמה כהנמן, להשתתף בחנוכת הבית של בית הכנסת במושב יסודות. כשהוזמן לשאת דברים אמר:

"בחנוכה אנו אומרים את תפילת 'ועל הניסים', שבה אנו מודים גם 'על המלחמות' (בנוסח אשכנז). ותמוה הדבר, מדוע אנו מודים על המלחמות, הלוא ראוי היה שנודה על הניצחונות; וכי אוהבי מלחמות אנחנו?

אלא שעדיין מוקדם להודות על הניצחונות, כי המלחמה עם היוונים הייתה מלחמת הקדושה עם הצד שכנגדה, ומלחמה זו טרם הסתיימה. בינתיים אנו מודים על עצם העובדה שאנו נלחמים. על שבכל מצב יהודים אינם נכנעים אלא נלחמים בעוז על יהדותם".

  פתגם חסידי

תקנה לחומץ

"חז"ל אמרו: 'מי שאמר לשמן וידלוק, יאמר לחומץ וידלוק'. גם מי שנחמץ חלילה יכול להיתקן בחנוכה ולהאיר באור הקדושה" (ה'שפת אמת')

  מעשה שהיה

מסע חנוכה

השמש שקעה, הערב ירד, ובביתו של הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ היה הכול מוכן להדלקת נרות החנוכה. בני הבית התאספו סביב החנוכייה, שבה יעלה הצדיק את אור הנרות בדחילו ורחימו. הס הושלך. הצדיק נכנס אל החדר. הוא החל בהכנות להדלקת הנרות. בזהירות היטיב את הנרות ויצק את שמן הזית לבזיכים.

לפתע הבחינו ילדיו בטיפות דם נקוות לרגליו. או-אז גילו לחרדתם כי רגליו של אביהם פצועות וחבולות. הם נזעקו בבהלה וביקשו לדעת מה אירע, אך פניו של הצדיק נותרו שלוות. "שום דבר לא קרה", ענה במתינות, "פשוט עשיתי היום גלגול שלג".

אלא שהתשובה רק העצימה את תדהמת המקורבים. בחוץ משתולל החורף האימתני, והצדיק, בגילו המבוגר, מתגלגל על השלג ומסכן את בריאותו. "וכי בגילך המופלג עדיין עורך אתה גלגול שלג?!", תמהו.

"אחרי ההדלקה אסביר לכם", השיב הצדיק וניגש לקיים את המצווה.

לאחר הדלקת הנרות ואמירת המזמורים ישב הצדיק מול הנרות ופתח:

אספר לכם סיפור שקרה לפני עשרות שנים, ותבינו את פשר גלגול השלג שעשיתי היום.

בהיותי צעיר לימים התעוררה בליבי משאת נפש עזה לזכות להשתתף במעמד הדלקת נרות החנוכה של רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. התיאורים ששמעתי על הרגעים הנשגבים במחיצת הצדיק משכו את נשמתי.

אלא שזה היה בבחינת חלום, כי המסע הארוך אל העיר ברדיצ'ב עלותו הייתה יקרה מאוד, ולמעלה מיכולותיי, בהיותי אברך דל אמצעים. בקושי הצלחתי להתקיים, ובכיסיי לא הייתה פרוטה שחוקה מיותרת. וכך בכל שנה בשנה, בהגיע חג החנוכה, התמלא ליבי תחושת צער על שנבצר ממני לממש את כמיהתי.

שנה אחת לא הצלחתי עוד להשקיט את כיסופיי. שבועיים קודם חנוכה נשאו אותי רגליי אל הדרכים המושלגות, לעבר ברדיצ'ב. בוססתי בשלג באיטיות, חשוף לרוח המקפיאה ולקור חודר העצמות. מדי פעם עצרתי לנוח באכסניית דרכים, וכשצברתי מעט כוח – הוספתי לצעוד בהתמדה ובנחישות.

מדי פעם נזדמנה לי עגלה חולפת, שבה נסע יהודי, והוא הואיל לארח אותי ולקצר מעט את דרכי. לעיתים לנתי בלילה על ספסל מזדמן בבית מדרש, מצטנף במעילי ומנסה להתגונן מפני הקור. רבות סבלתי ממזג האוויר הסוער, והתזונה הלקויה החלישה אותי, אך הייתי נחוש להשיג את משאת נפשי.

סוף-סוף התקרב המסע לסיומו. כשהחל הערב לרדת נראו מרחוק בתיה של ברדיצ'ב. החשתי את צעדיי בשמחה. שבור ורצוץ אך מלא אושר, התדפקתי על מעונו של רבי לוי-יצחק. גיליתי שהוא מתגורר בדירה קטנה וצנועה, בעלת שני חדרים בלבד. המקום המה מחסידים, שמילאו את הבית עד אפס מקום. חדר המבוא כבר היה דחוס לגמרי, וכדי לחזות בצדיק נדרשתי לחתור בים האדם אל החדר הפנימי, שהיה דחוס שבעתיים.

הבטתי סביבי תוהה ונבוך, ואט-אט חלחלה לתודעתי ההכרה כי לא אזכה לחזות בפניו של הצדיק. אני קרוב כל-כך להגשמת חלומי, אך עליי להיפרד ממנו. אחרי רגע התעשתי והחלתי לחפש דרך שבה אצליח בכל-זאת לראות את רבי לוי-יצחק בשעת הדלקת הנרות.

מה עשיתי? השתטחתי מלוא קומתי ארצה, והתחלתי לזחול בין רגלי האנשים הרבים. ספגתי חבטות, חשתי את סוליות המגפיים מלאות הבוץ רומסות את גופי. הכאבים היו עזים, אך קיבלתי הכול באהבה, והוספתי להתקדם מעט-מעט לעבר החדר הפנימי.

והנה הגעתי אל פתח חדרו של רבי לוי-יצחק. הדלת הייתה סגורה, אך היא הייתה עשויה קורות מגושמות ולא מהוקצעות, וביניהן נפערו חריצים רחבים. בכוחות עילאיים הצלחתי לקום מהרצפה ולהצמיד את פניי לדלת. באותו רגע נתגלתה לנגד עיניי דמותו הזוהרת של רבי לוי-יצחק.

נרגש עד עומק נשמתי הבטתי בקלסתר פניו המאירות, ועקבתי אחרי תנועותיו, כשהחל להכין את החנוכייה להדלקה. רבי לוי-יצחק יצק שמן לבזיכים, כשהוא נרגש ואפוף דבקות והתעלות. הוא היה אחוז שרעפי קודש, כמי ששרוי בעולמות אחרים. הבחנתי שיותר שמן נשפך על הארץ ממה שנמזג לנרות. אחר-כך באו הברכות, וההדלקה, ואני חשתי התרוממות נפש שכמותה לא חוויתי מעודי.

כשנסתיים המעמד הייתי מותש, מלוכלך וכאוב, אך מלא אושר והתלהבות. אמרתי לעצמי: המאמץ המאתגר והקשיים הרבים השתלמו. המטרה הושגה.

סיים רבי נפתלי מרופשיץ את סיפורו באוזני בני משפחתו, ואמר להם: "כעת תבינו מדוע עשיתי היום גלגול שלג. נזכרתי באותו מסע מפרך שערכתי לפני שנים רבות, אל רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב. נשאבתי לאותם רגעים קסומים ונעלים, שבהם זכיתי לראות כיצד הצדיק מקיים את המצווה היקרה של הדלקת נרות החנוכה.

המעמד ניעור בליבי. לפתע אפפה אותי אותה תחושת התעלות שחוויתי אז, כשנדחקתי אל דלת העץ, ולא ידעתי את נפשי מהתלהבות. לא יכולתי להירגע ולקרר את נפשי הלוהטת אלא על-ידי גלגול שלג. משום כך רגליי זבות דם", סיים רבי נפתלי.

(על פי 'אוצר אפרים')

  לומדים גאולה

המלחמה על הקדושה

בימות המשיח יועבר הרע מן העולם וכל ה'קליפות' יאבדו, כפי שנאמר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ". אחת מאותן 'קליפות' היא 'קליפת יוון', שאת הניצחון עליה אנו חוגגים בימי החנוכה.

תורת החסידות, העוסקת ברובד הפנימי של הדברים, מסבירה את המשמעות הרוחנית של היוונים ושל מה שייצגו. בדומה לזה תורת החסידות מבארת את המושגים 'קליפת עמלק', 'קליפת מדיין' וכדומה. שכן כל דבר המתרחש בעולם הזה יש לו שורש רוחני, שמניע את התהליכים. הכוח הרוחני שבא לידי ביטוי בפעילותו של עמלק – זו 'קליפת עמלק', והכוח הרוחני שעמד מאחורי מלחמת היוונים – זו 'קליפת יוון'. מלחמת היוונים אינה מוגבלת אפוא לימי החשמונאים, אלא זו מלחמה מתמדת, שמתחוללת בנפש האדם, כנגד 'קליפת יוון' שבתוכנו.

האמונה כיסוד

על מהותה של 'קליפת יוון' נוכל לעמוד מתוך התבוננות במגמתם של היוונים בימים ההם. הם לא שללו את הרוחניות. להפך, יותר מכל אומה שקדמה להם הם פיתחו את הפילוסופיה, ועסקו בשאלות מופשטות ועמוקות של מהות הבריאה והכוחות שמעליה. ודאי שלא התנגדו שיהודים יעסקו בתורה ובחכמתה, שהרי ידעו להעריך חכמה ושכל. הלוא את התרגום הראשון של התורה יזם דווקא תלמַי, המלך היווני. מכאן שהתנגדותם לא הייתה לתורה עצמה, שאותה דווקא כיבדו והעריכו.

מלחמת היוונים התמקדה בעיקר כנגד היסוד האלוקי שבתורה. ליתר דיוק, הם לחמו בחכמת הקבלה האלוקית ויסודותיה, כפי שנמסרו לנו מאת הקב"ה על-ידי משה רבנו. היוונים לא הסכימו לנקודת המוצא היהודית, שהיא האמונה. הם דרשו לרומם את השכל מעל הכול, ולבחון כל דבר על-פי השכל הטהור.

חכמת הקבלה היא בבחינת "זה לעומת זה", הניגוד לחכמת הפילוסופיה היוונית. ההבדל בין השתיים מתבטא גם בשמן: החכמה היוונית נקראת 'פילוסופיה' – שכל, חכמה; ואילו חכמת ישראל נקראת 'קבלה' – הדגש הוא על הקבלה מהדור הקודם, על האמונה ביסודות שנמסרו ממשה רבנו בהר סיני.

גישה זו סירבו היוונים לקבל. לדעתם השכל עומד מעל הכול. אך אנו, היהודים, איננו רואים בשכל את חזות הכול. חכמת הקבלה מוגדרת 'נקודה בהיכלא' – אמנם יש היכל של שכל והבנה, אבל הוא נבנה סביב ה'נקודה', שהיא האמונה. השכל יכול וצריך להבין ולדעת, אבל רק על-פי היסודות שנמסרו מדור לדור, החל במה שנמסר מפי הגבורה בהר סיני.

המאבק לא תם

חנוכה, שבו נמצא פך השמן הטהור, מסמל את ניצחונה של חכמת הקבלה האלוקית על חכמת הפילוסופיה היוונית, ואת ניצחון הקדושה על 'קליפת יוון'. אך המאבק לא תם. הוא נמשך בכל הדורות, לובש צורה ופושט צורה. בכל זמן ובכל מקום עומדת לפני היהודי השאלה, באיזו מידה הוא רשאי להשתמש במחשבה האנושית.

לא תמיד זו שאלה בין אמונה לאפיקורסות. לעיתים מדובר בהתלבטות בין אימוץ פירושים מסורתיים ומקובלים, אך קשים להבנה, לבין פירושים מקובלים פחות, אך 'הגיוניים' יותר. אם ההבנה והשכל הם השולטים באישיותו של היהודי, הוא עלול לנטות מן הדרך הסלולה לטובת שכלו והגיונו. זה המאבק המתמיד כנגד 'קליפת יוון' – כנגד הנטייה להעדיף את השכל וההיגיון מן האמונה הצרופה. הניצחון על 'קליפת יוון' הוא הקדמה לניצחון המלא של חכמת הקבלה בזמן הגאולה, שאז יתגלו סודות התורה לעיני כל בשר.

  חיים יהודיים

אוסף החנוכיות של הקיבוצניק

לרגע הזה אבירם פז מחכה בכל שנה. הוא ניגש אל אוסף החנוכיות בביתו, בקיבוץ משמר העמק, שאותו טיפח בעמל רב בעשורים האחרונים, סוקר את המדפים הרבים, ולבסוף בוחר כמה חנוכיות. משם הוא צועד אל גני הילדים בקיבוץ, אל הילדים הממתינים לו.

הוא מספר לילדי הקיבוץ הוותיק על ימי החנוכה ועל אוסף החנוכיות שברשותו, ומשתף אותם בחנוכיות מיוחדות, שנוצרו בתקופות שונות, לעיתים בתנאים בלתי-אפשריים.

מהגדות לחנוכיות

אבירם (64) מחובר בכל ליבו לאוסף, שבו כשבע-מאות חנוכיות. הוא יליד הקיבוץ, דור שלישי ברציפות, ומתגורר בו עד היום. הקיבוץ, במערב עמק יזרעאל, הוקם לפני קרוב למאה שנים בידי אנשי 'השומר הצעיר', שעלו מפולין ומגליציה.

כבר לפני שלושים שנה התעורר אצלו חוש האספנות. "התחלתי לאסוף הגדות של פסח", מספר אבירם. "סִקרן אותי מאוד יחס הדורות למוטיב ארבעת הבנים, כפי שהשתקף בציורים ובגרפיקה בעמודי ההגדות. כך, למשל, בימי השואה ראיתי הגדה שבה פני ה'רשע' דומים לצורר הנאצי. נמשכתי במיוחד להגדות של חיילים יהודים במלחמת העולם השנייה, עקורים, פליטים ומעפילים. מתוך איסוף ההגדות נמשכתי גם לחנוכיות והשאר היסטוריה".

בדרכו של הסבא

המשיכה לאוסף היסטורי, כך נראה, אינה מקרית. אבירם קרוי על שם הסבא רבא שלו, אברהם גולדשלגר הי"ד. "סבא הקים את 'עין השופט', ונרצח בידי ערבים בעודו בן שלושים ושמונה בלבד", מספר הנין. "מטבע הדברים גדלתי על דמותו של הסבא הגדול, שהיה גם יהודי דתי מאוד. הוא היה נוסע בתנאים לא קלים להתפלל ביקנעם, בטנדר של הצבא הבריטי".

אבירם אינו מתרגש כשלעיתים מישהו בקיבוץ מעיר לו על משיכתו לפריטים יהודיים הקשורים בחגי ישראל. "אני הולך עם האמת היהודית שלי", הוא אומר בטון בוטח. ובחזרה לאוסף החנוכיות, איך אתה משיג אותן, שאלנו, ואבירם חייך: "יש פה עניין של מזל. היה מישהו שלא רצה למכור לי לפני שלושים שנה חנוכייה מיוחדת, ובעת האחרונה היא התגלגלה אליי".

לזכור מאין באנו

נראה שאבירם התכונן לשאלה הצפויה: לאיזו חנוכייה אתה מתחבר במיוחד. "יש לי חנוכייה שהכינו חיילים יהודים ששירתו בצבא הבריטי באירופה. נראה בה טנק, ועליו חייל יהודי, עובר בשער טיטוס ומניף דגל ניצחון. הלוחמים היהודים רצו להעביר את תחושות הניצחון על הצורר הנאצי".

נכדיו של אבירם אוהבים את חנוכה, ויש להם סיבה טובה. "אחרי הדלקת נר החנוכה אני יושב עם הנכדים ומספר להם את סיפורן של כמה מן החנוכיות שאספתי. חוט אחד עובר בכל החנוכיות, והוא גם המסר של החג הזה – גבורה יהודית ונחישות לשמור על המסורת, על אף הקשיים הרבים. עלינו להמשיך בדרך זו ולשמור על המסורת. צריך תמיד לזכור ולהזכיר מאין באנו, והאוסף הזה הוא אחת הדרכים להמחיש זאת".


אבירם וכמה מהחנוכיות באוסף

  פינת ההלכה ומנהג

במה מדליקים?

שאלה: באילו אמצעים אפשר להדליק נרות חנוכה?

תשובה: 'נר' בימי קדם היה כלי שבו נמזג שמן, והוא דלק באמצעות פתילה. זו דרך ההדלקה המהודרת והמומלצת.

יש דיון בהלכה על ההדלקה בנרות (שעווה, חלב, פרפין וכדומה) בלי כלי. בדברי רוב הפוסקים לא נזכר כלל שהכלי מעכב (ולהפך, מהתיאור – המובא גם בדברי אדמו"ר הזקן - של הדלקה בנרות שעווה המודבקים על הכותל, מוכח שאין זה מעכב). הרבי מליובאוויטש כתב, שייתכן שחלק הנר שטרם נמס נקרא לצורך העניין 'כלי'; והפוסלים כמה סוגי כלים אין זה אלא משום ביזיון מצווה.

יש שכתבו, שחובה שיהיו בנר פתילה וחומר דליק בדוגמת שמן, כי בלעדיהם אין זכר לנס כפי שאירע בבית המקדש. לכן הם פוסלים הדלקת קיסמים דקים, אף שהללו דולקים יפה, מכיוון שאין בהם שמן. כמו-כן פוסלים מנורה בעלת קני זכוכית דקים וחלולים, שיש בהם שמן אך לא פתילה, וכמו-כן מנורת גז.

בנורה חשמלית אין שמן ולא פתילה, וגם חוט הלהט בנורת להט לא ברור אם אפשר להחשיבו כפתילה או כשלהבת, ויש הטוענים שהוא כ'מדורה', אף שאינו אלא נר אחד. למעשה כתבו שלא להדליק בחשמל אלא כשאין אפשרות אחרת, וגם אז בלי ברכה.

מקורות: ראה שלחן מנחם או"ח ח"ג עמ' רעא-ערב, החשמל בהלכה ח"א פ"ג, אנציקלופדיה תלמודית ערך 'חשמל' (כרך יח עמ' קפו), פסקי תשובות סי' תרעג ס"ק א,יא, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)