חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1598 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ו במנחם-אב ה'תשע"ז (18/08/17)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1598 - כל המדורים ברצף
האוּמנם יש לנו זכות בחירה?
יש חדש
בדרכי הטבע, עד גבול מסוים
נתינת צדקה
דרגה תביר
הצילני מדמים
הכוונה מלמעלה
למלא את תשוקת המשיח
מסע על חמור בכפרים נידחים
קעקועים

מס' 1598, ערב שבת-קודש פרשת ראה, כ"ו במנחם-אב ה'תשע"ז (18.08.2017)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האוּמנם יש לנו זכות בחירה?

מושגי הטוב והרע מוגדרים בבירור, אבל הבורא משאיר בידנו את היכולת לבחור בטוב מרצוננו, כדי שההחלטה תיזקף לזכותנו

יכולת הבחירה החופשית היא אחת התכונות הייחודיות לאדם, והיא מבדילה אותו מבעלי החיים. אצל בעלי החיים אין התנהגות טובה והתנהגות רעה. הזאב טורף כבשים, הארנבת אוכלת את יבול גן הירק, ועטלף הפירות מטנף את המכונית שלכם ואת קירות הבית. אין כאן עניין של רע וטוב. זה טבעם של בעלי החיים, ואין להם יכולת בחירה. לעומתם, האדם יכול לבחור בטוב או ברע, והחלטתו נזקפת לזכותו או לחובתו.

אך יש המבינים את רעיון הבחירה החופשית בדרך שגויה. הם סבורים שהתורה ומצוותיה עומדות לבחירה, כמו מוצרים המוצבים על מדף המרכול: ירצה האדם – יקיים; לא ירצה – לא יקיים. יש בחירה, לא-כן?

אפשרות, לא זכות

זו כמובן טעות גמורה. התורה והמצוות ניתנו לאדם מאת בורא העולם כדרך חיים מחייבת, שחייבים ללכת בה ושאסור לסטות ממנה. לכן יש שכר על קיום התורה והמצוות ויש עונש על סטייה מהן. המילה 'מצווה' היא מלשון ציווי מחייב – זה ציווי של מלך מלכי המלכים, ואנו חייבים למלא את רצונו.

מהי אפוא משמעות הבחירה? אם הדבר אינו נתון לבחירתנו ואין לנו הרשות שלא לקיים את התורה ומצוותיה, היכן היא זכות הבחירה?

האמת היא שאין זכות בחירה; יש רק אפשרות בחירה. לבעלי החיים אין אפשרות בחירה. הם כאילו מתוכנתים לפעול בדרך מסוימת, והאינסטינקטים הטבעיים שלהם קובעים את התנהגותם. לעומתם, האדם יכול לבחור את דרכו ואת מעשיו. בכוחו לנהוג בניגוד לנטיותיו הטבעיות, לעמוד מול פיתויים, להשליט את מוחו על מאוויי לבו.

בורא העולם היה יכול 'לתכנת' את האדם שיהיה מוכרח ללכת בדרך התורה. כשם שאין לאדם בחירה אם לנשום אוויר, כך היה הבורא יכול לטבוע בטבע האדם את המשיכה לדרך התורה, בדרך שלא יוכל כלל לסטות ממנה.

הבורא לא עשה כן. יתרה מזו, הוא אף ברא בתוכנו יצר רע, שתפקידו לנסות למשוך את האדם לכיוון השלילי. כך נוצר לפנינו מעין משחק חופשי, שבו האדם ניצב לפני כוחות שקולים, והוא הבוחר בבחירתו החופשית ללכת בדרך הטוב והישר ולהישמר מהרע.

לא הכול לגיטימי

פרשת השבוע נפתחת בתיאור הבחירה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הבורא מציב לפנינו שתי דרכים: האחת, דרך הברכה – "אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם"; והשנייה, דרך הקללה – "אם לא תשמעו". אבל הבורא משאיר בידנו את היכולת לבחור בטוב מרצוננו, כדי שקיום התורה והמצוות ייזקף לזכותנו.

אפשרות הבחירה אינה הופכת את כל הדרכים ללגיטימיות. להפך, מושגי הטוב והרע מוגדרים בתורה בבירור, והאדם מצוּוֶה ללכת בדרך הטובה. ניתנה לו רק האפשרות הטכנית לבחור בטוב או חלילה לסטות ממנו ולשאת בתוצאות. ובכל-זאת הקב"ה מבקש ומפציר: "ובחרת בחיים"!


האדם בוחר בבחירתו החופשית ללכת בדרך הטוב והישר (צילום: שאטרסטוק)

  יש חדש

בודקים תפילין ומזוזות

לקראת כניסתנו לחודש אלול בתי חב"ד ברחבי הארץ פותחים במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות, על-פי מנהג ישראל לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות בחודש אלול. כדאי לזכור כי גם תפילין ומזוזות כשרות עלולות להיפגם במשך השנים, וחשוב לוודא את כשרותן לקראת השנה החדשה. בדיקת התפילין והמזוזות חשובה גם לביטחון האישי, שכן התפילין והמזוזות מוסיפות שמירה והגנה עלינו ועל בני ביתנו.

מזכים בשופר

שליחי חב"ד יפעלו בחודש אלול לזיכוי המוני ישראל במנהג תקיעת שופר. הפעילות תתקיים בגני ילדים, בתי ספר, מוסדות ציבור, מקומות עבודה ובתי עסק, והיא נועדה לעורר את לב עם ישראל למשמעות ימי אלול, ימי התשובה והרחמים.

סניפי מעשים טובים

סניפים חדשים של "ילדי המעשים הטובים" אמורים להיפתח ברחבי הארץ. הסניפים מציעים לילדי בתי ספר ממלכתיים וממ"ד מפגשים דו-שבועיים מחוץ לשעות הלימודים. תכנית הפעילות עשירה, והיא משלבת מסורת, ערכים, משחקים, סיפורים ויצירות. פנו אל בית חב"ד ביישובכם לברר על הפעלת סניף, או באתר [email protected].

  שלחן שבת

בדרכי הטבע, עד גבול מסוים

מצוות מעשר שני המוזכרת בפרשתנו נושאת בתוכה שני קצוות: פירות המעשר ניתנים לאכילת הבעלים, אך עליו לאוכלם בתחום ירושלים בלבד – "לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ". פירות המעשר משמשים לכאורה לאכילת האדם, כמו כל מזון ומשקה, ועם זה זו אכילה רוחנית וקדושה, אכילת מצווה, בעיר הקודש דווקא.

נוסף על כך, התורה התחשבה במגבלות הכרוכות בהעלאת פירות המעשר לירושלים – "כִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ" – ואִפשרה להמיר אותם בכסף, שבו יקנו בירושלים מזון ומשקה: "וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ... וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ".

לא לפדות עוד

במצוות מעשר שני יש שילוב בין חוקי הטבע לרוחניות שמעל לטבע: אוכלים, אבל בירושלים. אלא שיש כאן עוד עניין: הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי כותב: "פירות הנלקחות בכסף מעשר שני אינן נפדין בריחוק מקום... אלא יעלו הן עצמן ויאכלו בירושלים". כלומר, תהליך ההמרה נעצר בפירות שהומרו בכסף. בעוד את פירות המעשר המקוריים אפשר לפדות ולהמירם בכסף, כדי לקנות בהם פירות אחרים, הרי פירות הפדיון עצמם אינם בני פדיון.

מִגבלה זו נובעת מכך, שאמנם התורה מתחשבת בקשיים הארציים ורואה חשיבות בעשיית מצוות בדרך הטבע, אך עד גבול מסוים. לאחר שפירות קדושים ירדו אל תוך מגבלות הטבע והומרו למטבעות שבהם נקנו פירות אחרים – אין להוסיף ולהוריד את הקדושה לגדרי טבע נמוכים יותר.

גשמיות בשלמות

הלכה זו משרטטת למעשה את הגבול הדק שבמיזוג העולמות הסותרים – העולם הרוחני והעולם הגשמי. ככלל, עבודת האדם הרוחנית צריכה להיעשות בדרך הטבע. כך הרמב"ם כותב: "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי עבודת ה' הוא", שכן "אי-אפשר שיבין ויִשְׂתַּכֵּל בחכמות והוא רעב וחולה".

לכן הקב"ה מעניק לאדם את כל הכלים הגשמיים הדרושים לו, כנהוג לאחל: "בני, חיי ומזוני רוויחי" – בנים, חיים ומזון בשפע. לשם מה נדרש השפע, והלוא מזון גשמי הוא דבר טפל לחיי הקדושה? אלא מכאן שגם תחום 'טפל' צריך להיות בשלמות, שכן בחיי יהודי כל תחומי חייו נוגעים בקדושה ומשרתים אותה.

הכוחות ניתנים

באה ההבהרה ממצוות מעשר שני: אף שיש צורך בכלי גשמי, אין להגזים בכך יותר ממה שהתורה מאפשרת. אם יגזים האדם, הגשמיות כבר לא תהיה קדושה, אלא גשמיות סתמית.

ומה כאשר האדם נתקל במחסומים שמונעים ממנו את עבודתו הרוחנית, בבחינת "כי ירבה ממך הדרך"? במצב כזה התורה מעניקה כוחות דרושים להתגברות על כל הקשיים, ובלי ספק אפשר 'להעלות את הפירות' ל'ירושלים' וליהנות מהם בגשמיות ממש; ולכן אין צורך לכופף את הקדושה עוד למגבלות הטבע.

(תורת מנחם תשמ"ו, כרך ד, עמ' 71)

  מן המעיין

נתינת צדקה

להתרגל ולא להצטער

"נתון תיתן לו ולא יֵרַע לבבך בתיתך לו" (דברים טו,י). מפרש רש"י: "נתון תיתן לו, אפילו מאה פעמים". עליך להרגיל את עצמך לתת הרבה, וממילא "ולא ירע לבבך בתיתך לו", שכן ההרגל נעשה טבע.

(לוח ארז)

לא זמן לאנחות

"ולא ירע לבבך" – אל תתחיל להיאנח ולהרבות דברים על מצבך הרע דווקא "בתיתך לו", בשעה שבאים לבקש ממך צדקה.

(עולת חדש)

להקדים ולתת

אל תתמהמה במתן צדקה עד ש"ירע לבבך", שיכאב לבך ותמצא את עצמך בצרה חלילה, ותצפה שהצדקה תציל אותך ותביא לך ישועה.

(ביכורי אביב)

שליח לנתינה

"נתון תיתן" – מה שאתה נותן לעני הוא דבר הנתון לו מן השמים, ואינך אלא שליח להולכה. וכמו-כן הציווי ״עזוב תעזוב״ – העזרה שאתה מגיש לחברך נעזרה לו מן השמים, אלא שנתגלגלה זכות לידך לעזור לו.

(הפלאה)

הרגשת מצב הזולת

גם אם אדם נותן צדקה לעני ביד רחבה, אבל חסרה אצלו הרגשת מצב זולתו, הרי זה בבחינת ״שפיכות דמים״.

(הבעל שם טוב)

נתינת הנפש

בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו, הרי כל כוח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או בעסק אחר שנשתכר בו מעות אלו, וכשנותן לצדקה, הרי כל כוח נפשו החיונית עולה לה׳. לכן אמרו חז״ל (בבא בתרא י,א) שצדקה מקרבת את הגאולה, לפי שבצדקה אחת מעלה הרבה מנפש החיונית, מה שלא היה יכול להעלות ממנה כל-כך כוחות ובחינות בכמה מצוות מעשיות אחרות.

(תניא)

למי מותר לבזבז

האדמו״ר מבובוב היה מרבה לחלק כסף לצדקה. שאלו אותו: הלוא נאמר (כתובות סז) ״המבזבז אל יבזבז יותר מחומש״. ענה להם: הגמרא אומרת שהטעם הוא שאם יבזבז יותר מחומש יצטרך לבריות; ואולם רבי בין כך ובין כך צריך לבריות, אם כן, הוא יכול לחלק אף יותר מחומש...

  אמרת השבוע

דרגה תביר

אחד מתושביה היהודים של יפו נקלע לתסבוכת קשה והיה עתיד לעמוד למשפט וצפוי היה לו עונש מוות. בימים ההם עלה לארץ רבי יעקב-שמשון משפיטובקה, ובאו לבקש ממנו ברכה בעבור היהודי.

שקע הצדיק במחשבותיו ואמר: "ייתן הנידון כסף לצדקה ויצא לחופשי". ביום המשפט עלה התובע במדרגות בית המשפט, ששכן סמוך לשפת הים, ובידו תיק עב כרס ובו החומר המפליל. בהגיעו למדרגות העליונות הן קרסו והוא נפל עם המסמכים אל תוך הים, והמשפט התבטל.

כאשר סיפרו זאת לרבי יעקב-שמשון, אמר: "הדבר נרמז בתורה – טעמי המקרא במילים 'פתוח תפתח את ידך' הם 'דרגה תביר' (=המדרגה נשברה)"...

  פתגם חסידי

הצילני מדמים

"כך מפרש אני את בקשת דוד המלך 'הצילני מדמים אלוקים' –  הצילני לבל אחשוב את הדמים, הממון, לאלוקים" (רבי משה מקוברין)

  מעשה שהיה

הכוונה מלמעלה

אל"מ יעקב בליטשטיין, אז מפקד בסיס הדרכה 7 בצריפין וכיום המשנה למנכ"ל משרד התחבורה, היה נרגש לקראת השתתפותו במסע 'קצינים במדים' למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. בטקס בחודש אלול תשס"ג היה מרכיב ייחודי – שלושה מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי טסו מעל המחנה.

הביקור במחנה ההשמדה הותיר במשתתפים רושם עמוק. אחריו יצאו הקצינים לבקר בקהילה יהודית מתחדשת. הם נסעו לקייב בירת אוקראינה, לפגוש את צעירי הקהילה ולראות את פריחת החיים היהודיים בעיר.

יעקב שמח על ההזדמנות לבקר בקייב, שכן שמע מאימו כי נולדה בעיירה קורוסטין, הסמוכה לקייב. במהלך הביקור בקייב שמע את אחד הקצינים, עולה מאוקראינה, מבקש את רשות מפקד המשלחת לבקר את עיירת מולדתו. הוא החליט לנסות לנסוע לקורוסטין, בתקווה למצוא שם שורשים משפחתיים.

מפקד המשלחת אישר לו לנסוע עם כמה מחבריו, ואף סידר לו רכב ונהג ומתורגמנית דוברת רוסית. בשעת בוקר מוקדמת יצאה החבורה לקורוסטין. במהרה התברר להם כי קורוסטין סמוכה לקייב כמו שצפת קרובה לבאר-שבע – מאתיים וחמישים קילומטרים...

הנסיעה ארכה חמש שעות. בהגיעם לקורוסטין הִפנו אותם עוברים ושבים לבית הכנסת העתיק של העיירה. למעשה לא היו בידי יעקב פרטים רבים. הוא זכר ששמה המקורי של אימו היה ליזה קסלמן, וכי בית הוריה היה הגדול בעיירה. כמו-כן ידע שסבו, אהרון קסלמן, קבור בעיירה. יותר מזה לא ידע.

באותה שעה עמדה להתחיל בבית הכנסת תפילת שחרית, בהשתתפות כמה עשרות מזקני העיירה. המתפללים התרגשו מאוד למראה הקצינים מישראל.

ראש הקהילה הוזעק לקבל את פני המשלחת. הוא הביא את ספרי הקהילה, שתיעדו את הלידות, הבריתות, אירועי בר-המצווה והפטירות של יהודי המקום, מהמאה ה-17. בתחילה הכול כתוב בלשון הקודש, אחר-כך ביידיש ולבסוף ברוסית.

יעקב גילה שהשם 'קסלמן' מופיע בספרים פעמים רבות, אולם לא מצא את שמו של סבו, התואם את תאריך פטירתו. ראש הקהילה ניסה להתקשר לאנשים מבני הקהילה, בתקווה להשיג פרטים שיסייעו באיתור שורשי משפחתו של יעקב – לשווא.

"חכו עוד קצת", אמר להם. "עוד מעט תסתיים התפילה, וננסה להיעזר באחד הזקנים". התפילה הסתיימה, וראש הקהילה ביקש מהמתפלל המבוגר ביותר להיכנס אל החדר. לאחר שהוסבר לו מה מחפשים שאל את יעקב: "מה שמה של אימך?".

"ליזה", השיב יעקב, "ליזה קסלמן".

הזקן אימץ את זיכרונו אך לא נראה שהעלה דבר מה. באותו רגע הבזיק זיכרון עמום במוחו של יעקב. אימו התגאתה בקשר המשפחתי שלה למשפחת קיפניס. "אולי קיפניס?", ניסה.

"קיפניס?!", עלה רטט של התרגשות על פניו של הזקן, "גם אני קיפניס! אהרון קיפניס".

בעוד יעקב חוכך בדעתו כיצד להתקדם מכאן, שמע את הזקן אומר למתורגמנית: "אוליצה (=רחוב) גבעתי בת-ים". יעקב נדרך. אימו התגוררה שנים רבות ברחוב גבעתי בבת-ים.

המתורגמנית תרגמה לו את דברי הזקן: "הוא אומר ששם התגוררה בת דודתו, ויש לה בן קצין בצבא!".

הנשימה נעתקה מחזהו של יעקב. "זה אני!", הגיב בהתרגשות.

עיניו של הזקן החלו דומעות. הוא סיפר על התכתבות ארוכת שנים שניהל עם בת דודתו, עד שחדלה להשיב על מכתביו. יעקב נשך את שפתיו: אימו הלכה לעולמה.

רבים מהנוכחים באו לחזות בפגישה הנרקמת בין קרובי המשפחה. "בואו לביתי", הזמין אותם הזקן, וכך יצאה לה שיירת מכוניות לרחובות קורוסטין. בראש אהרון קיפניס וברכב האחרון יעקב, נרגש מרצף האירועים הפלאי. עם זה, עדיין ציפה להוכחה שתאשר את קרבת המשפחה.

עד שהחנו את הרכב ויצאו מתוכו הספיק הזקן לעלות לדירתו שבקומה השנייה ולחזור ובידו שתי תמונות. יעקב כמעט התעלף מתדהמה: בתצלום אחד נראה הוא עצמו כילד, מחופש לשוטר, עם אחותו המחופשת למלכת אסתר, ישובים על ברכי אביהם. תמונה זו שמורה בביתו. בתמונה השנייה מצולמים הוא ורעייתו ביום חתונתם.

השניים התחבקו חיבוק אמיץ, ואהרון סיפר: "אימך ואני בני דודים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, אימך, שעבדה במפעל לייצור מטוסי קרב, פונתה לסיביר. אני גויסתי לצבא האדום ונלחמתי בנאצים. בתום המלחמה גיליתי שהנאצים רצחו כמעט את כל יהודי העיירה והשליכו אותם לבורות גדולים. הוריי ניצלו. אימך חזרה לעיירה והתגוררה בביתנו.

"כעבור כחמש-עשרה שנים היא עלתה לארץ. התכתבנו תכופות והיא שלחה אליי את תמונותיכם. אבל בשלב מסוים הפסיקה לכתוב"...

יעקב נפרד בהתרגשות מקרוב משפחתו, והחבורה חזרה לקייב נתונה לרושם ידה המופלאה של ההשגחה. "אין ספק שזו יד אלוקים", אומר יעקב. "ההחלטה הפתאומית לנסוע לקורוסטין, הסיכוי שמבין עשרות המתפללים דווקא בן דודה של אימי יצא לשוחח איתנו. זה מדהים!".

(תודה למר יעקב בליטשטיין שסיפר לנו את סיפורו)

  לומדים גאולה

למלא את תשוקת המשיח

ידוע הסיפור על הדַפָּס שהדפיס את החומש עם פירושו של ה'אור החיים', ובפרשת ראה השמיט את דבריו "משיח ה' שמו חיים", שהיו שראו בזה רמז כי הוא עצמו המשיח שבדור. כשהובאו הדברים לפני רבי פינחס מקוריץ אמר שהמדפיס כבר נענש על כך, שכן טעה והכניס את שמו בפרשה המדברת על חטא מסוים, ובכך נתגלו חטאיו.

דבריו אלה של ה'אור החיים' באים בסוף פירוש נפלא לפסוק "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (ראה טו,ז). הוא מפרש את כל הפסוק הזה על המלך המשיח.

אחד המיוחד

הוא מפרש שהפסוק "כי יהיה בך אביון" רומז למשיח, המכונה 'אביון'; וסיבת היותו 'אביון' היא חטאי עם ישראל: "ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד המיוחד שבאומה, שאליו אנו מקווים ומצפים מתי יבוא, והוא מלך ישראל משיחנו. אשר הוא אביון, וכבר נמשל לעני, כאומרו: 'עני ורוכב על חמור'. ורמז הדבר אשר יסובבנו להיות אביון. ואמר: בך, פירוש, בסיבתך, כי עוונותינו האריכו קיצנו".

בהמשך הוא מביא עוד פירוש למילה 'אביון': "גם רמז בתיבת בך כי הוא אביון בנו – שמתאווה מתי יבוא לגואלנו. וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז"ל במעשה רבי יהושע בן-לוי, שכשראהו מלך המשיח שאלוֹ על ישראל שבעולם, ואמר לו רבי יהושע בן-לוי כי הם יושבים ומצפים ביאתו, וכששמע כן געה החסיד בבכייה רבה מתשוקתו לבוא לגואלם". כלומר, מלך המשיח הוא 'בך אביון' – תאב ומשתוקק אליך, אל בני ישראל, מתי כבר יבוא לגאול אותם.

וממשיך ה'אור החיים': "ולזה רמז באומרו מאחד אחיך, שהוא המיוחד שבאחיך – על דרך שפירשו רבותינו ז"ל באומרו 'כמעט שכב אחד העם', שרצונו לומר אחד המיוחד, שהוא מלך העם. ואומרו באחד שעריך – להעיר אליו שהוא מיוחד שבסנהדרין, שאין כמוהו מורה, כאומרו ושפט בצדק וגו', ולא למראה עיניו ישפוט וגו', אלא והריחו ביראת ה'. ופירוש שעריך, על דרך אומרו ועלתה יבמתו השערה".

כלומר, 'שער' מתפרש על שערי בית הדין, ובדומה לזה היא משמעות "באחד שעריך" – שהוא המיוחד שבבית הדין, מיוחד שבסנהדרין, מצד כוח שיפוטו המיוחד במינו.

לסייע בצדקה

וממשיך ה'אור החיים': "ואומרו בארצך, להעיר כי הורתו ולידתו בארץ ישראל הקדושה... ומעתה אביון, הוא תאב בדבר זה שהוא אחד שעריך, שזה יספיק למלאות תאוותו לבוא ברינה, ואומרו בארצך, העיר מקום תאוותו היא ארץ הקדושה אשר ה' אלקיך נותן לך, שהוא תאב מתי תיפָּקד העיר היונה חמדת הלבבות".

כלומר, מלך המשיח הוא 'אביון בארצך', היינו, תאב ומחכה מתי כבר יבוא לארץ הקודש "מקום תאוותו". וזה גם פירוש 'אביון באחד שעריך', שמלך המשיח תאב ומחכה בפרט ל'אחד שעריך', לשער אחד, קהילה אחת, שתעשה תשובה ותביא בכך את ביאת הגאולה.

ומסיים ה'אור החיים': "ויצו ה' לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו וגו', אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות חשק האחד המיוחד, כי באמצעות מעשה בני-אדם, ובפרט במצוות הצדקה, דכתיב  בצדקה תִכוֹנָני. וגמר אומר מאחיך האביון, פירוש מסיבת אחיך האביון הידוע, שיעריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה', שמו חיים".

  חיים יהודיים

מסע על חמור בכפרים נידחים

ההתרגשות של פתיחת שנת לימודים חדשה, כשהתלמידים הנרגשים נכנסים בשערי בתי הספר, מחזירה בכל שנה מחדש את הרב עמרם אזולאי (86) למסע האישי שעשה לפני שישים שנה. ממרום גילו הוא נזכר בערגה בדרכים שעשה רכוב על חמור בכפרי מרוקו הנידחים. בימים ההם שימש אזולאי מפקח על עשרות בתי ספר שהקימו שלוחי חב"ד במרוקו, בהוראת הרבי מליובאוויטש. בבתי הספר האלה למדו אלפי תלמידים.

ביתו בדימונה מעוטר בתעודות הוקרה על פועלו החינוכי בעיר הדרומית. הוא רווה נחת, עם רעייתו, מכשמונים נכדיהם וניניהם, כן ירבו. בחודשים האחרונים אף זכה להשתתף בברית לצאצא שלו.

התחילו בארבעה תלמידים

הרב אזולאי נולד בבני מלאל שבמרוקו ונקרא על שם צדיק מהעיר ואזאן, וגדל אל תוך ההוויי היהודי, הספוג תורה ויראת שמים. הוא למד בישיבת 'אוצר התורה', וחברו הציע לו לעבור לישיבה חדשה במקנס, שניהל שליח חב"ד הרב מיכאל ליפסקר. הוא חזה במו עיניו בשלבי ההתפתחות והצמיחה. "היינו בתחילה ארבעה תלמידים, אבל המספר גדל והלך במהירות. ואז הוקמו גם ישיבה קטנה ותלמוד תורה. זה היה ניסים ונפלאות", הוא מספר בהתלהבות.

לאחר הקמת המוסדות במקנס, הקימו השלוחים ישיבה בקזבלנקה ובהמשך רשת מוסדות בהרי האטלס. "היה מי שצריך לפקח על הלימודים בכפרים, והשליח רבי שלמה מטוסוב ביקש ממני לסייע בפיקוח", הוא אומר.

רשימות במקום ווייז

עיניו בורקות כשהזיכרונות צפים ועולים: "התנאים לא היו קלים. לפעמים נסעתי ברכב מיושן, אבל בכפרים שאין אפשרות להגיע אליהם ברכב ביקרתי כשאני רכוב על חמור, בסיוע ערבי מקומי. קיבלתי מרבי שלמה רשימה מסודרת ומפורטת של כפרים, איך להגיע אליהם, מי יקבל אותי, מה צפוי להיות שם, וכן הלאה. הכול היה מפורט בכתב".

הוא מונה במבטא מרוקאי עסיסי שורת שמות של כפרים שבהם ביקר: סטאט, אד זעם, תאדלא, תאנאנת, סידי ראחאל, בריזה, תיזגין, תאגמות, ימאונין תלבאת, והיריעה קצרה מלפרט את כולם. "התרגשתי לראות את יהודי הכפרים", הוא אומר. "הם חיו בלי תרופות, בלי דאגות, בלי טכנולוגיה. רק עם הקב"ה"...

בחן את חתנו

במרוצת השנים זכה הרב אזולאי לפגוש תלמידים ותלמידות שבחן באותם ימים, אבל רגע השיא שלו, כשגילה שאת חתנו, הרב יאיר פרץ, שנשא את בתו, בחן כשהיה בן שש בכפר נידח במרוקו. "כבר אז הוא בחר את חתנו לעתיד", מעיר החתן בחיוך.

רוח השליחות ומסירות הנפש חדרה בו וליוותה אותו גם לאחר עלייתו לארץ. "המשכתי גם בארץ בפעילות חינוכית עם ילדי דימונה. השלוחים לימדו אותי שצריך לקרב כל יהודי. איך אומרים בחב"ד? עם כל הלב לכל אחד".


למעלה: הרב אזולאי. למטה: עם נכדו נתנאל וחתנו יאיר פרץ

  פינת ההלכה ומנהג

קעקועים

שאלה: מה דינו של קעקוע שנעשה על הגוף?

תשובה: מנהג הגויים היה  לרשום על בשרם "שהוא עבד מכור ומסור לעבודה זרה שלו". לכן אסרה התורה עשיית קעקועים, שנאמר (ויקרא יט,כח): "וכתובת קעקע לא תתנו בכם".

לפי הרמב"ם הכתיבה היא בשריטה והקעקוע בצבע, ואילו לפי רש"י להפך – שכותב בצבע ואחר-כך שורט. יש פוסקים הסבורים שלכל הדעות, גם אם הפעולות נעשו שלא כסדר זה, עוברים על האיסור.

כתובת קעקע האסורה הכוונה לאותיות (ואפילו אות אחת), בכל שפה שהיא. ויש אוסרים אפילו צורה שאין בה אותיות. ויש הסבורים שמדרבנן אסורה אפילו שריטה בלבד.

אחד המאפיינים של כתובת קעקע הוא שהיא עשויה להתקיים לעולם או לזמן ארוך. לכן כתיבה שמתקיימת זמן קצר בלבד, אין בה איסור.

המקעקע בגופו של אדם אחר, שניהם עוברים איסור, ובפרט אם המקועקע סייע בפעולה זו.

מי שיש קעקוע על גופו אינו חייב למחוק אותו, גם אם נעשה באיסור ואפילו בזדון. ואולם רבים, בעיקר בעלי תשובה, מרגישים צורך למחוק את הקעקוע, ואין בעיה לעשות זאת. במכוני טיפול בלייזר יש אפשרות להסרה טובה והשארת עקבות מזעריים בלבד.

מקורות: מכות כא,א. רמב"ם הל' ע"ז פי"ב הי"א. טושו"ע יו"ד סי' קפ ס"א-ג, ונו"כ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'כתובת קעקע', כרך לג עמ' שכז ואילך.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)