חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 ל' בתשרי התשפ"ז, 11/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1596 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ז (04/08/17)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1596 - כל המדורים ברצף
מספרים שמחייבים הסקת מסקנות
חדש על המדף
מעיים בריאים ומצוות תפילין
תפילה
ודיברת בם
בודד במערכה
סיפור לחיים
פעמיים נחמה
לטייל עם קובי פינקלר
נחמה בחודש אב

מס' 1596, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן/נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ז (04.08.2017)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מספרים שמחייבים הסקת מסקנות

האם זה נורמלי שבית אחד מכל שלושה מתפרק לרסיסים ומותיר אחריו שברים שקשה מאוד לאחות אותם?

אחרי שלושת השבועות של האבל על חורבן הבית חוזרים להישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. עונת החתונות בשיאה, ועוד ועוד בתים חדשים קמים בישראל.

אבל בימינו הקמת בית יהודי ושמירה עליו לאורך ימים אינן דבר של מה בכך. איומים רבים נשקפים לשלמות חיי הנישואים. דיי לראות את הנתונים על שיעור הגירושים במגזרים מסוימים בשביל להבין את עוצמתם של כוחות ההרס שביכולתם לערער את התא המשפחתי ולגרום לפירוקו.

סיבות הכשל

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי כל זוג שלישי מתגרש או צפוי להתגרש במהלך חמש-עשרה שנות הנישואים הראשונות. כשמביאים בחשבון שבמגזר הדתי והחרדי שיעור הגירושים נמוך הרבה יותר, המסקנה היא שבמגזרים אחרים שיעור הגירושים גדול אף יותר מהנתון הרשמי.

המספרים האלה מעידים על כשל בסיסי. האם היינו מוכנים לקבל סטטיסטיקה כזאת בתחומים אחרים בחיים? למשל, שכל רופא שלישי היה מתגלה כבלתי-מתאים; או שכל מפקד שלישי בצה"ל היה נכשל בתפקידו. נתונים כאלה היו מזעזעים את אמות הסיפים, ואין ספק שהיו בודקים מיד את מערך ההכשרה ואת הסיבות לכישלון הגדול.

ומה באשר לדבר החשוב לנו ביותר – התא המשפחתי, הבית, מקור כוחו ואושרו של האדם, החממה שבה גדלים הילדים? האם זה נורמלי שבית אחד מכל שלושה מתפרק לרסיסים ומותיר אחריו שברים שקשה מאוד לאחות אותם?

אכן, לפעמים אין ברירה אלא לפרק את החבילה, ולשם כך קבעה התורה את דיני הגירושים, אבל זה אמור להיות מוצא אחרון במקרים קיצוניים. אם שיעור הגירושים מגיע לממדים אדירים כפי שזה קורה עכשיו, יש כאן כשל שחייבים לעמוד על מקורותיו ולהביא לידי תיקונו.

זה מתחיל מההתאמה הראשונית. לעתים מלגלגים על מתכונת השידוכים בציבור הדתי והחרדי, ויש השואלים בתמימות אם זו הדרך להכיר לעומק את בן הזוג לכל החיים. אך מתברר שדווקא השיטה הזאת מצליחה להתמקד בדברים החשובים באמת, היוצרים את המכנה המשותף לחיים בריאים לאורך ימים.

ולעומת זה אתה פוגש אנשים חכמים ומוכשרים התקועים בזוגיות שאינה מתאימה להם. "התלהבתי מדברים חיצוניים", הם מודים. "לא חשבתי על הדברים החשובים בחיי היום-יום ועל המרכיבים המעניקים יציבות לתא המשפחתי".

הדרכה בתחילת הדרך

חיי נישואים גם דורשים תחזוקה מתמדת. בני זוג הולכים לייעוץ מקצועי כאשר חל משבר ביחסיהם, אבל למה לחכות למשברים? למה לא לקבל הדרכה נכונה לחיים מיד בתחילת החיים המשותפים? לא הכול אנחנו יודעים בעצמנו. כשם שמלמדים אותנו לנהוג ברכב ולהפעיל תוכנה מורכבת, כך עלינו ללמוד לתפעל את המערכת החשובה הזאת של חיי הנישואים.

בורא העולם קבע בעבורנו את מסגרת התא המשפחתי הבריא. הקב"ה ברא את האיש והאישה "ויקרא שמם אדם" – שניהם יחד נקראים אדם, אדם שלם. ואולם צריך לדעת לטפח ולשמֵר את מסגרת הנישואים, ואז היא מתקיימת ופורחת ומביאה אושר ושמחה.


הקמת בית יהודי ושמירה עליו לאורך זמן — משימה הדורשת השקעה

  ספרים

מעט מן האור
בעריכת הרב אליהו וולף
בהוצאת העורך

רעיונות מתורת הרבי מליובאוויטש, לפרשיות השבוע, בלשון בהירה ושווה לכל נפש. 467 עמ'. טל' 039606018.

אורות אור החיים
בעריכת חיים ששון
בהוצאת אוצרות אור החיים

פנינים על חכמה, תורה, תשובה וגאולה, מלוקטות מהספר 'אור החיים' על התורה. מהדורת רעננערט נתרמה לזיכוי הרבים לבתי כנסת ובתי מדרש. 489 עמ'. טל' 0548441377.

מילי דמילה
מאת הרב אברהם גולדשטיין
בהוצאת המחבר

המחבר, מוהל ירושלמי, מגיש את סדר הברית ודברים הקשורים לברית ולפרשיות השבוע, המועדים ועוד. 537 עמ'. טל' 026535766.

חסידות הלכה למעשה
מאת הרב ארלה הראל
בהוצאת לב חדש

המחבר, ראש ישיבת 'לב חדש' בשילה, מגיש קובץ משיעוריו, המשמש מדריך לכניסה לעולמה של החסידות. 195 עמ'. טל' 0542266808.

  שלחן שבת

מעיים בריאים ומצוות תפילין

לעניין מצוות תפילין הגמרא קובעת במסכת חולין: "חולי מעיים פטור מן התפילין". הסיבה לדעת רש"י היא שחולה המעיים נזקק להתפנות פעמים רבות, ומוכרח לחלוץ את התפילין שוב ושוב, וזו טרחה יתרה לו, ולכן פטרוהו מתפילין. לדעת התוספות הסיבה אחרת: "לפי שאין יכולין ליזהר היטב".

לכאורה פירושו של רש"י קולע יותר להגדרת הגמרא "פטור מן התפילין", כי למעשה הוא יכול להניח תפילין, אלא שהדבר מסב לו צער וטרחה ולכן פטרוהו. אולם לפי התוספות חולה זה, שאינו יכול להיזהר בשמירת קדושת התפילין, אסור לו להניחן, ואם כן הגמרא הייתה צריכה לומר "אסור בתפילין" ולא "פטור".

מוח ולב

לפי רש"י, שהפטור מן התפילין הוא מפני הצער שבדבר, מדוע הגמרא מציינת חולי מעיים דווקא, והלוא כל חולה שהנחת התפילין מסיבה לו צער פטור מן התפילין?

הדבר יובן על-פי רוחניותם של הדברים. התפילין, במהותן, נועדו להשפיע על שני מרכזי הנפש של האדם: השכל והרגש. תפילין של ראש, המונחות כנגד המוח, נועדו לשעבד את מוחו של אדם, והתפילין של יד, המונחות על הזרוע, כנגד הלב, נועדו לשעבד את רגשותיו לקב"ה. זו גם הכוונה שצריך לכוון בהנחת התפילין.

אחד וארבעה

לכן התפילין של ראש מחולקות לארבעה 'בתים', ואילו התפילין של יד הן בבית אחד. השכל מעצם טבעו מבחין בפרטים ורואה את ההבדלים שביניהם, ואילו הרגש הוא תנועה נפשית אחידה ובלתי-מתחלקת לפרטים. לכן התפילין של ראש מפוצלות לארבעה 'בתים', כדי להדגיש שכל פרשה היא עניין לעצמו מבחינת ההבנה השכלית שלה, ואילו התפילין של יד הן בבית אחד, כי כשמדובר בשעבוד הרגש – זו תנועה נפשית אחידה.

אלא שפותחים בהנחת תפילין של יד; כי תחילה צריכה להיות באדם קבלת עול, ורק אחר-כך העמקה שכלית בפרטי העבודה הרוחנית הנדרשת.

שלמות במעשה

וכאן בא הרמז מ'חולי מעיים': המעיים מייצגים את כוח העשייה, כפי מהותם, שאין הם עוסקים בשכל וברגש אלא בעיכול המעשי של המזון שהאדם אוכל. על כך אומרים, שתחילה האדם נדרש להיות שלם במעשה בפועל, ואז הוא יכול לעסוק בשעבוד המוח והלב. כי אם המעשה אינו כראוי, לא תצלח העבודה של שעבוד המוח והלב.

לכן דייקה הגמרא וציינה "חולי מעיים" בעניין הפטור מתפילין, אף-על-פי שמצד הדין כל חולה המצטער פטור מן התפילין, מפני שמעיים בריאים מייצגים שלמות בתחום המעשה, ומעיים חולים רומזים שעולם המעשה אינו כיאות, ואז צריך קודם כול לתקן את המעשה כדי שהנחת התפילין תפעל את פעולתה כראוי.

(רשימות, כרך ד, עמ' 498; תורת מנחם, כרך נה, עמ' 205)

  מן המעיין

תפילה

ההנאה הגדולה ביותר

״ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא לאמור״ (דברים ג,כג). אין לי הנאה משום דבר בעולם כמו מתפילה טובה.

(המגיד מקוז'ניץ)

להתפלל בכל עת

״בעת ההיא״ – סתם הכתוב ולא פירש באיזה זמן התפלל. למדנו שאדם צריך תמיד להיות מוכן ומזומן להתפלל לה׳, ואל יאמר שעכשיו אין לו פנאי או סבלנות להתפלל, אלא בכל עת ובכל מקום יעמוד ויתפלל.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

גם בעת צרה ומבוכה

משה רבנו ביקש מה׳ יתברך ש"בעת ההיא״, בעת צרה ומבוכה, כשיסתתמו לבבות ישראל ולא יוכלו להתפלל בכוונה מקוצר רוח, ורק ״לאמור״ - ימללו בשפתותיהם – גם אז תתקבל תפילתם.

(רבי יעקב-דוד מאמשינוב)

לומר "ה' אלוקים"

״בעת ההיא לאמור, ה׳ אלוקים״ (דברים ג,כג-כד). התפללתי לפני ה׳ ״בעת ההיא״, ברגע האחרון בחיי, ״לאמור״ – שאוכל לומר "ה׳ אלוקים״.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

גאולה בתפילה

בתפילתה של כנסת ישראל לפני הקב״ה יש משום גאולה נפשית ורוחנית. אילו היו כל ישראל מתפללים בכוונה, ואור האהבה לא היה חולף ונגוז לו אחרי התפילה – היה בא המשיח גם בגשמיות.

(אדמו״ר הזקן)

חיבור שמים וארץ

התפילה נמשלה ל"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה״ (בראשית כח,יב). חיבור זה בין שמים וארץ משמש לשני דברים – להעלאת הארציות השמימה, ולהורדת השמים לארץ.

(ליקוטי דיבורים)

טבילה ותפילה

נאמר בראשונים שהתפילה מתקבלת יותר עם הטבילה במקווה. הקשר בין טבילה לתפילה הוא, שהתפילה הממלאת את מקום הקרבנות היא בבחינת 'ריח', ״ריח ניחוח״, וטהרה מביאה לידי 'ריח'.

(לקוטי תורה)

גן עדן בתפילה

בעת התפילה הנשמה מופשטת מענייני הגוף. היא עולה לגן עדן ומתהלכת בהיכלות העליונים; ואילו בשאר היום היא מלובשת בענייני העולם.

(הרבי הרש״ב מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

ודיברת בם

אדם קל דעת ומזלזל במצוות נזדמן פעם אחת לחצרו של רבי גרשון-העניך מרדזין. הוא ראה את הרבי פוסע בחדרו אנה ואנה, ומהמהם בנעימה קצובה: 'בם, בם, בם'.

שאל האיש את הרבי לפשר 'בם, בם, בם' זה.

השיב לו הרבי: "פסוק  מפורש הוא – 'וְדִבַּרְתָּ בָּם'".

התחיל גם הלה לפזם בנימה היתולית 'בם, בם, בם'. אמר לו הרבי: "על זה נאמר הפסוק 'צַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'".

  פתגם חסידי

בודד במערכה

"כשאדם מבקש לשלוט על הזולת, מיד יתייצב היצר ויעזור לו; אך כשהוא רוצה לשלוט בעצמו, יעמוד בודד במערכה" (רבי אהרון-מנחם-מנדל מרדזימין)

  מעשה שהיה

סיפור לחיים

הצעקות הרמות הדהדו בחדר המדרגות בבניין שבשכונת שערי חסד בירושלים, וגלשו החוצה אל הרחוב השקט. זה היה בביתו של רבי שלמה-זלמן אוירבך, מגדולי הפוסקים בימיו.

קבוצת קנאים התפרצה אל הבית. הללו החלו להטיח ברבי שלמה-זלמן האשמות ולהשמיע מחאות בסגנון מעליב. הסערה התעוררה בעקבות פסק הלכה של הרב אוירבך, אשר היה לצנינים בעיני הקנאים.

באותה שעה עבר ליד הבית אחד ממקורביו של רבי שלמה-זלמן. הצעקות החרידו אותו והוא החיש את צעדיו לעבר ביתו של מורו ורבו. בהיכנסו אל הבית נחמץ לבו למשמע הביטויים הקשים שהטיחו הקנאים בפוסק הנערץ.

ואולם תגובתו של רבי שלמה-זלמן הייתה מפתיעה. הוא ישב על כיסאו בנחת, ארשת שלווה נסוכה על פניו, ולא השיב למחרפיו דבר. הוא המתין בדומייה לשוך הסערה. ואכן, בתוך זמן קצר עזבו המפגינים הלא-קרואים את הבית, והשקט שב לשרות במעונו של רבי שלמה-זלמן.

המקורב לא היה יכול לכלוא את התפעלותו. "מניין הצליח הרב לגייס כוחות נפש גדולים כל-כך ולהתאפק מלהשיב להם מנה אחת אפיים?", תהה. "הלוא כל אדם אחר היה מאבד את סבלנותו זה כבר!".

חיוך טוב עלה על פניו של רבי שלמה-זלמן. "שב נא", אמר, "ואספר לך מעשה שהייתי עד לו בצעירותי והשפיע מאוד על חיי".

בשכונת שערי חסד, שבה נולד רבי שלמה-זלמן, התפשטה בשורה מרנינה: רבי אהרון כהן, חתנו של ה'חפץ חיים', עלה לארץ ישראל והחליט להשתקע בשכונה. התרגשות רבה אחזה בתושבים, וכולם החלו להתכונן לקבל את פני האורח בכבוד.

תושבי השכונה יצאו לקבל את פניו בחגיגיות וברגשי שמחה על שבחר להתגורר בשכונתם. הם אף הכינו לו דירה נאה והבטיחו לדאוג לכל מחסורו, ובלבד שיוכל לשקוד על תורתו במנוחה.

לא חלף זמן רב ורבי אהרון נעדר מבית הכנסת. כשעבר עוד יום ועוד יום והוא לא נראָה, החלה הדאגה לכרסם בלב שכניו. הם ניסו לדפוק על דלת ביתו, מחשש לשלומו, אך שום מענה לא בא מתוך הבית. באין ברירה החליטו לפרוץ אל הבית. הם נדהמו: הבית היה נטוש.

התעלומה העסיקה את כל תושבי השכונה. ואז התברר שאחד ממתפללי בית הכנסת ראה שבוע קודם לכן את רבי אהרון יוצא עם כל מיטלטליו מן הבית לעבר יעד בלתי-ידוע.

צער רב מילא את לב התושבים. מדוע החליט רבי אהרון לנטוש את שכונתם? וכי לא נהגו בו בכבוד הראוי? ככל שהתאמצו לברר את העניין, לא הצליחו להגיע להשערה המניחה את הדעת. איזו סיבה יכלה לגרום להיעלמות החשאית הזאת?

ייתכן, העלה מאן-דהו חשש, שרבי אהרון נזקק לתמיכה כספית גדולה מזו שניתנה לו. רגשות אשם מילאו את לב העסקנים. הם הוסיפו לחקור וגילו שרבי אהרון העתיק את כתובתו ליפו. החליטו לשגר משלחת לפייסו.

רבי אהרון קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות. חלילה, הבהיר, אין לו שום טענה כלפיהם. להפך, הוא אסיר תודה להם על כל מה שעשו למענו ועל הדירה הנאה שהעמידו לשימושו. "סיבת עזיבתי את שכונת שערי חסד שונה היא לגמרי", אמר.

"זה היה קודם שיצאתי למסע לארץ ישראל", החל לספר. "נכנסתי אל חותני הדגול כדי להיפרד ממנו ולקבל את ברכת הדרך. בין הדברים שאלתי היכן לדעתו עליי להתגורר. מניתי כמה אפשרויות: ירושלים, צפת, חברון, יפו. חותני הרהר רגעים מספר ואחר-כך הישיר אליי מבט ואמר: 'אין זה משנה היכן תתגורר, אבל הבטח לי בתקיעת כף שתדיר את רגלך ממקום שיש בו מחלוקת! אם תיקלע למקום כזה, ברח ממנו במהירות'.

"עשיתי כפי שנצטוויתי", סיכם רבי אהרון. "הבטחתי לחותני בתקיעת כף שאתרחק מן המריבה והמחלוקת כמטחווי קשת. אלה היו דברי הפרידה האחרונים ממנו, ואזהרתו הלכה לנגדי כתמרור עם בואי ארצה".

נאנח רבי אהרון קלות והמשיך: "התיישבתי בשכונתכם, וסברתי שבאתי אל המנוחה ואל הנחלה, אל מקום של תורה ויראת שמים שהשלום והשלווה שוכנים בו. ואולם יום אחד, בהיותי בבית הכנסת, הגיעו לאוזניי קולות מריבה על כהונתו של הגבאי. פתאום הכתה בתודעתי כברק ההכרה כי יש כאן מחלוקת! דברי חמי החלו לצלצל באוזניי. ברח לך מן המקום הזה, שמעתי את קולו. לא הייתה לי ברירה אלא לארוז מיד את חפציי ולחפש לי מקום אחר".

סיים רבי שלמה-זלמן אוירבך את סיפורו ואמר לאיש שיחו: "כאשר חזרו חברי המשלחת ופניהם נפולות, חלקו עם קהל המתפללים את סיפורו של רבי אהרון. הייתי אז נער צעיר, אך הדברים נחרתו בלבי. גמרתי אומר בנפשי: יהיה מה שיהיה, לעולם לא אהיה שותף לעניין של מחלוקת ולא איגרר אליה!".

הישיר רבי שלמה-זלמן את מבטו לעבר מקורבו ואמר: "כעת מבין אתה מדוע שמרתי על שלוות רוחי אל מול ההתפרצות אל ביתי? – יהיה אשר יהיה, אינני מגיב על מחלוקת".

  לומדים גאולה

פעמיים נחמה

בשבת שאחרי תשעה באב מתחילות שבע שבתות הנחמה, וקוראים בה את ההפטרה "נחמו נחמו עמי". חז"ל מסבירים (איכה רבה סוף פרשה א) מדוע נאמרה הנחמה בלשון כפולה ("נחמו נחמו"): "חטאו בכפליים... לקו בכפליים... ומתנחמים בכפליים". במקום אחר (ילקוט שמעוני איכה רמז תתריח) חז"ל אומרים: "לפי שמצוותיה כפולות, נחמותיה כפולות".

מה הם חטא כפול, עונש כפול ונחמה כפולה? אפשר לדבר על חטא קטן וחטא גדול, עונש קטן ועונש גדול, אבל מהו חטא כפול ועונש כפול וממילא גם נחמה כפולה? ועוד, מה פירוש המושג "מצוותיה כפולות"?

חיצוניות ופנימיות

כשהתורה מדברת על כפל, הכוונה לשני ממדים. זה הדבר המאפיין את חיי היהודי, את התורה ומצוותיה, את החורבן ואת הנחמה – שני הממדים שיש בהם, המימד הגשמי והמימד הרוחני.

יהודי מורכב מגוף ומנשמה. שניהם יחד יוצרים מציאות אחת של יהודי. שלמותו היא כאשר שני הממדים האלה שלמים – כשהוא עובד את ה' הן בגופו הן בנפשו. גם במצוות קיימים שני הממדים האלה: בכל מצווה יש הצד הרוחני – הכוונה והרגש; והצד הגשמי – הדרך שבה מקיימים את המצווה בפועל.

זו הכוונה בדברי חז"ל "מצוותיה כפולות". בכל מצווה יש תוכן כפול – צד רוחני וצד גשמי. כאשר חז"ל אומרים שבני ישראל חטאו בכפליים, הכוונה שהם חטאו בשני הממדים הללו – הן בצד הגשמי של התורה והמצוות הן בצד הרוחני-פנימי שבהן.

לפיכך גם העונש היה כפול, והחורבן התבטא אף הוא בשני הממדים – חורבן גשמי וחורבן רוחני. היה יכול להיות מצב של חורבן גשמי, אבל ברוחניות היה נשאר האור והגילוי; ואולם הם "לקו בכפליים" – לא רק בחורבן הגשמי, אלא גם בהסתר רוחני.

גם בבית המקדש היו שני הממדים האלה. הוא היה בניין גשמי, בעל מידות מוגדרות ומוגבלות; ובה בעת האיר בו אור אלוקי אין-סופי. החורבן פגע לא רק בבניין הגשמי, אלא גם בהארה הרוחנית, ולכן זו מכה כפולה. וכאשר תבוא הנחמה, תהיה אף היא כפולה – לא רק שלמות של הבניין הגשמי, אלא גם שלמות של ההארה האלוקית הרוחנית.

גילוי הבשורה

שבת נחמו חלה סמוך לט"ו באב, שעליו נאמר (תענית כו,ב): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום הכיפורים)". מעלתו של ט"ו באב על שאר החגים בהיותו חל מיד לאחר האֵבל והצער של תשעה באב. בכך הוא מבטא את העלייה שבאה בעקבות הירידה – את הגאולה שנולדת מתוך החורבן.

אפשר למצוא רמז לכך גם באחד המאורעות שאירעו בט"ו באב: הגמרא (שם ל,ב) מציינת "שכלו בו מתי מדבר". מדי שנה בשנה, בט' באב, מתו במדבר מי שנגזרה עליהם הגזֵרה שלא ייכנסו לארץ. בשנה האחרונה עשו בני ישראל את ההכנות שהיו רגילים להן משנים קודמות, וכשהגיע ט"ו באב ולא מתו, הבינו שנתבטלה הגזֵרה. אם כן, הגזֵרה כבר נתבטלה בט' באב, וט"ו באב רק גילה זאת. זו אפוא משמעותו של ט"ו באב: יום זה מגלה, שכל תכלית הגלות והחורבן היא לצורך העלייה של הגאולה השלמה. לכן הוא יום טוב ו"לא היו ימים טובים לישראל" כמותו.

עלייה גדולה וכפולה זו תושג על-ידי משיח צדקנו, שנשמתו היא הנשמה הכללית והכוללת של כל הנשמות. לכן המשיח יביא נחמה כפולה ושלמות בכל המובנים, ומזה תבוא השמחה הגדולה והשלמה של הגאולה, שתבוא בקרוב ממש.

  חיים יהודיים

לטייל עם קובי פינקלר

לפחות פעם בשבוע מקפיד קובי פינקלר לצאת לטיול שטח. בשגרת יומו הוא כתב צבאי ומגיש יומני חדשות ברדיו קול חי, ואף משמש ראש תא כתבים לענייני צבא, אבל התחביב האמיתי שלו מסתתר בכובעו השני: כתב תיירות של ערוץ שבע. פינקלר (64) נחשב לחלוץ מהפכת התיירות בציבור הדתי, בשידוריו, בטוריו ובספרים שפרסם, ובהם ספר המגיש טיול שבועי הקשור לפרשת השבוע.

"מה המקום האהוב עליי ביותר?", חוזר קובי על השאלה המוצגת לו ומשתהה רגע, משל נשאל מי מילדיו הוא אוהב יותר. "נולדתי וגדלתי בירושלים ואני אוהב את העיר הזאת. אבל אם אתנתק לרגע מאהבת מקום הולדתי, הרי שהמראות הנגלים מהרי הגלבוע בחורף, הם המרגשים אותי ביותר".

נהנה לאַתגֵר

פינקלר מתגורר ברעננה וחורש את הארץ לאורכה ולרוחבה. אהבתו לטיולים באה לו מאביו. "אבא הנחיל לנו אהבה לארץ", מספר קובי, "לא הייתה חופשה שבה ויתר על טיול איתנו". החיבור לטיולים נמשך כשבגר. "אני תמיד מגלה עוד פיסת ארץ חדשה, עוד מידע מרתק, עוד סיפור לא ידוע".

קובי מלווה את בני משפחתו וחברים קרובים בטיולים, ונהנה לאתגר אותם. "במסגרת תפקידי העיתונאי הייתי לא מכבר ברמת הגולן, ומפקד האוגדה סיפר על דאעש. היינו ליד מושב קשת. שאלתי את הנוכחים למקור השם, ואיש לא ידע. התשובה הנכונה: מקימי היישוב היו לוחמים שלחמו במלחמת יום הכיפורים בקוניטרה, והחליטו ששם היישוב יורכב מראשי התיבות: קוניטרה שלנו תמיד".

להתכונן ולקרוא

הוא מחבב במיוחד טיולים במקומות ערכיים. "הטיפ לטיול ערכי הוא ללמוד את קורותיו של השטח לפני היציאה, את הסיפורים עליו. לא רק לבוא וללכת", הוא ממליץ. הוא עצמו מתרגש כשהוא מגלה אתר חדש. "לפני שבוע הייתי בבית שמש וביקרתי במוזאון תנ"כי מרשים, שהוקם בידי אדם יקר. הוא בנה הכול במו ידיו, עם מאות בעלי חיים, מקראיים, בהמות טהורות".

כחתן תנ"ך, קובי נוהג לחבר אליו כל מקום בארץ. "אני תמיד מחפש את הקשר ההיסטורי, את האירועים שהתרחשו במקום, את הסיפורים. מי שמחפש טיול ערכי יכול לבקר בכפר התלמודי ברמת הגולן, שם אפשר להבין איך חיו אבותינו. ואולי בתקופה הזאת ירושלים צריכה חיזוק תיירותי מיוחד. כדאי לבקר בגן הארכאולוגי, ולראות את העדות לחורבן".

קחו מדריך

ויש לו כמה טיפים לסיום: "ראשית, אני ממליץ לקחת מדריך מקצועי לטיול, לפחות לשעה-שעתיים. מדריך כזה יהפוך את הטיול לחוויה אחרת. שנית, ללכת למקומות המתאימים למי שבאים איתך. אם אתה נוסע עם ילדים, ברר היטב אם המסלול מתאים להם. שלישית, הרבה מים וכמובן כובע. רביעית, אם אתם רוצים לקחת בני משפחה למסלול, רצוי שתעשו את המסלול קודם בעצמכם. לא אקח את ילדיי למקום שלא הלכתי בו. והעיקר, שִמרו על הכללים וחִזרו בריאים ושלמים".


לטייל מתוך חיבור למקורות. פינקלר

  פינת ההלכה ומנהג

נחמה בחודש אב

שאלה: מתי  מסתיים הזמן שבו נחלש "מזלם של ישראל"?

תשובה: בגמרא אמרו שיהודי שיש לו דין ודברים עם גוי – "ישתמט ממנו בחודש אב". ה'מגן אברהם' מביא, שיש המוכיחים מלשון הגמרא, שצריך להמתין עד סוף החודש.

לעומת זה הביאו האחרונים שבספר הזוהר נאמר, שאפילו בחודש אב – רק תשעת הימים הראשונים הם "של עשיו", ולא יותר, ולאחר מכן הקב"ה מורידו ומבטל את כוחו. וכתבו שכל שכן אחרי ט"ו באב, ש"לא היו ימים טובים לישראל" כמותו, שיום זה מפסיק באמצע, ומאז ואילך "ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה".

בעניין כניסה לדירה חדשה, העדיף הרבי ("אם אפשר") שייכנסו אליה בחודש אלול, ולפחות לאחר חמישה-עשר באב.

לעניין קביעת מועד לנישואין, בתקופה שעדיין נהגו חסידי חב"ד לקבוע חתונות רק בחציו הראשון של החודש, ולא בכל חודש (לפני כשלושים שנה ביטל הרבי את כל ההגבלות הללו, כדי שלא יביאו חלילה לידי מכשול בענייני צניעות, והעדיף שחתונות ייערכו בהקדם האפשרי), ענה: "טוב יותר בתחילת תמוז מאשר באיזה יום שיהיה בחודש אב", ואם באב – עדיף בימי י"א-ט"ו, ובחודש אלול "שעה טובה ומוצלחת לנישואין במשך כל החודש", מכיוון שהוא חודש הרחמים והרצון.

מקורות: תענית כט,ב. זוהר פ' יתרו עח,ב. מג"א סי' תקנא ס"ק ב. קרבן נתנאל על הרא"ש תענית פ"ד ס"ק  ה. נטעי גבריאל פכ"ז ס"י, וש"נ. וראה לקוטי שיחות כרך יד עמ' 303, וכרך יט עמ' 66. שלחן מנחם ח"ג עמ' מח. ספר המנהגים עמ' 76. שערי נישואין עמ' רלא. רלה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)