חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 ל' בתשרי התשפ"ז, 11/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1544 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת מסעי, א' במנחם-אב ה'תשע"ו (05/08/16)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1544 - כל המדורים ברצף
הציפייה לחזור לנורמליות
יש חדש
עיר מקלט של כלל ישראל
ערי מקלט
דור שכולו חייב
השכינה בגלות
התלבטות והחלטה
בִן רגע יבוא
איך מצלמים גאולה?
'שלום' לפני התפילה

מס' 1545, ערב שבת-קודש פרשת מסעי, א' במנחם-אב ה'תשע"ו (05.08.2016)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הציפייה לחזור לנורמליות

כמעט אלפיים שנות גלות הרחיקו אותנו ממשמעותו של בית המקדש, ממקומו המרכזי בהוויה היהודית ומהיותו הלב הפועם של החיים היהודיים

אנו מרבים להתפלל על בניין בית המקדש, שרים "ייבנה המקדש", מתאבלים על חורבן המקדש, ומסיימים דרשות באיחולים לבניין המקדש במהרה; אבל האם אנו באמת חשים בחסרונו? האוּמנם אנחנו קולטים את משמעותו האמיתית בחיי האומה והפרט?

שוו בנפשכם אדם שאינו יכול לבלוע אוכל, ומקבל את תזונתו בעירוי או בהזנה ישירות לקיבתו. ככל שיחלוף הזמן הוא עלול לשכוח לגמרי את חוויית האכילה, ואף לראות בה סדרה של פעולות מייגעות ומיותרות – קיצוץ, בישול, אפייה, הגשה, לעיסה, בליעה. מי צריך את כל זה, כשאפשר להזרים את המזון בדחיסת מזרק אחת ודיי...

אולי זה בדיוק מה שקרה לנו – כמעט אלפיים שנות גלות הרחיקו אותנו ממשמעותו של בית המקדש, ממקומו המרכזי בהוויה היהודית, מהיותו הלב הפועם של החיים היהודיים, מהקדושה ששרתה בו ומהאור שקרן ממנו לעולם כולו.

מקום הגילוי

חשיבותו של בית המקדש נובעת בראש ובראשונה מהמצוות הרבות הקשורות בו. בהעדר בית המקדש, חיי התורה והמצוות שלנו חלקיים מאוד וחסרים. מקובל לדבר על תרי"ג מצוות, אבל בימינו אפשר לקיים רק כשליש משש-מאות ושלוש-עשרה המצוות. מרבית המצוות האחרות יכולות להתקיים רק סביב בית המקדש.

השאיפה לבניין המקדש נובעת קודם כול מן הרצון להיות יהודים שלמים. היהדות איננה תפילין ושבת בלבד, אלא גם קרבן התמיד וקטורת הסמים, לחם הפנים ומנורת המאור. על כל אלה אנחנו יכולים עכשיו רק ללמוד ולחלום. ומכיוון שהתורה היא תורת חיים, תורה שצריכה להיות מיושמת בתוך המציאות, אנחנו מחכים ומצפים להתממשותה המלאה, בבניין המקדש.

בית המקדש איננו רק מקום לעבודת הבורא, אלא הוא המקום שבו הקב"ה שוכן ומתגלה לעמו. אחת ממצוות התורה היא העלייה לרגל – "לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹוקֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה". חז"ל אומרים: "כשם שבא לֵרָאוֹת, כך בא לִרְאוֹת". כלומר, כשם שיהודי בא למקדש כדי להראות את עצמו לפני האלוקים, כך בא לראות "את פני ה' אלוקיך" - לראות את פני השכינה.

המשנה מתארת את עשרת הניסים שהיו מתחוללים תדיר בבית המקדש. כל עולה לרגל היה רואה את חוקי הטבע משתנים. הוא לא היה נזקק לאמונה – הדברים היו גלויים לעיניים. הכול היו רואים את השכינה האלוקית שורה בבית המקדש, ביטוי להשראת השכינה בעם ישראל, וממנו הייתה האורה יוצאת לכל העולם כולו. אנו מצפים ומייחלים לבניין בית המקדש, משום שאז "ותחזינה עינינו" בשובו של הקב"ה לציון.

מרכז לעולם כולו

בית המקדש יהיה מרכז של אור לעולם כולו, כדברי הנביא: "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". אמרו חז"ל שלוּ היו הגויים יודעים איזו ברכה ושפע הם מקבלים מבית המקדש, הם היו מקיפים אותו בשרשרת אנושית חיה כדי להגן עליו. בית המקדש יהיה מרכז הקדושה והאמונה של האנושות כולה.

לכן אנחנו אבלים בימים האלה, ימי החורבן והגלות, עוסקים בתודעת המקדש ומייחלים ליום שייבנה על-ידי משיח צדקנו, בגאולה הקרובה.


אור לעולם כולו. דגם המקדש במפעלי אלת"א מערכות

  יש חדש

האזינו לסיומי המסכת

המנהג החסידי לערוך ב'תשעת הימים' סיומי מסכת, כדי להוסיף שמחה של מצווה המותרת בימים האלה, מתקיים גם ברשתות הרדיו. ברשת מורשת של קול ישראל (105, 104.8): ביום שישי ב-13:30, במוצאי שבת ב-23:15, בימים א-ד ב-19:20 וביום חמישי ב-14:30. בקול חי (93 ו-92.8): ביום שישי ר"ח אב ב-12:45, במוצ"ש ב-21:45, בימים א-ד ב-20:45, ביום שישי ח' באב בשעה 13:45, ובתשעה באב בתכנית מיוחדת מ-13:15 עד 15:00. בקול ברמה (92.1, 105.7, 104.3): בכל יום בשעה 15:05 וביום שישי בשעה 8:10.

נסיעה לאוהלים

לקראת ח״י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ובעל התניא, מתארגנת נסיעה קבוצתית לציוניהם שבאוקראינה. בשבת קודש פרשת תבוא ישבתו במז'יבוז', בסמיכות לאוהל הבעש"ט, ואת הסליחות הראשונות יאמרו בבית מדרשו. במהלך המסע יפקדו גם את ציוני המגיד ממזריטש, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ועוד. פרטים בטל' 025410100.

סוד תיקון האכילה

הגב' אסתר מונוביץ מגישה עוד ערכת קלפים ייחודית – בסוד תיקון האכילה (על-פי שיטת הרמב"ם), דרך סודות לשון הקודש. טל' 0545419719.

  שלחן שבת

עיר מקלט של כלל ישראל

בפרשת מסעי מופיע הציווי על הקמת ערי מקלט, שאליהן הוגלה מי שרצח נפש בשגגה. למעשה, הראשון שהוגלה היה אדם הראשון, שחטא בעץ הדעת וגורש מגן העדן. חטאו דומה להורג נפש, שכן בגללו ירדה מיתה לעולם, ועונשו היה גלות.

עיר המקלט נועדה לשתי מטרות:  הגנה על ההורג מפני נקמת גואל הדם, וכפרה על החטא. גם הרחקת אדם הראשון מגן עדן הגנה עליו מפני 'גואל הדם' – יצר הרע, שלא יוסיף להחטיאו, וכמו-כן כיפרה על חטאו.

תכלית הגלות

אדם הראשון נברא יחידי, ומכאן למדו חז"ל שכל יהודי הוא עולם מלא, ולכל יחיד השפעה על הכלל ועל הנעשה בעולם כולו. לפי זה הרעיון של 'עיר מקלט' קיים וקשור לא רק ליחיד, אלא גם לכלל ישראל.

'עיר המקלט' של כלל ישראל היא הגלות, כנאמר: "מפני חטאינו גלינו מארצנו". כשם שעיר המקלט יש בה הגנה לצד כפרה,  גם בגלות עם ישראל שני עניינים: הגלות הצילה את עם ישראל מעונש חמור יותר, ועם זה, הגלות היא עונש קשה והשכינה אינה שוכנת בתוכנו בגלוי, כפי שהיה בזמן בית המקדש.

תוספת גרים

ואולם התורה היא תורת חסד, ואין לה עניין בעונש לשם עונש. מכאן שגם בגלות יש עניין חיובי, כדברי הגמרא: "לא הִגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים". החושך עצמו נועד להשגת יתרון אור.

תכלית זו הטמונה בגלות – "שיתוספו עליהם גרים" – קשורה למהותה של הגלות. עם ישראל נדרש להאיר את העולם כולו, וללקט את ניצוצות הקדושה הפזורים בו. כאשר בני ישראל התנהגו כראוי, הקדושה שקרנה מהם משכה אליה את הניצוצות. כך היה בימי שלמה המלך, שאפילו מלכת שבא באה ממרחקים כדי להתבשם מחכמתו. אולם כאשר חטאו בני ישראל לא הייתה להם ברירה אלא להתפזר בעולם וללקט את ניצוצות הקדושה.

מעלת בעלי תשובה

זו משמעות ה'גרים' שצריכים להתווסף על-ידי הגלות – בירור ניצוצות הקדושה שנפלו במקומות בלתי-רצויים. יהודי נדרש להעלות לקדושה את דברי הרשות ואת הבריאה הגשמית והחומרית שאיתה הוא בא במגע. כאשר הוא משתמש בגשמיות כדי לנצל את כוחה ללימוד תורה, הוא מברר את הניצוצות ו'מוסיף גרים'.

מלכתחילה היה צריך ללכת בדרך של צדיקים, ההולכים בדרך הישר ומושכים את הניצוצות אליהם, אולם לאחר שבני ישראל חטאו עליהם להשיג את התכלית שבעבודת בעלי תשובה, שמהפכים את הזדונות לזכויות. עם זה, יש יתרון מיוחד לעבודת בעלי התשובה, שבכוחם להגיע גם לניצוצות שנפלו למעמקי הרוע ולגאול גם אותם, ולכן "מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים  גמורים אינם עומדין".

(שיחות קודש תשל"ד, כרך ב, עמ' 349)

  מן המעיין

ערי מקלט

מילים קולטות

"את שש ערי המקלט אשר תתנו... ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר" (במדבר לה,ו). "שש ערי המקלט" הן שש המילים שבפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", שבהן צריך אדם מישראל למצוא מקלט בטוח לרוחו הנבוכה בכל עת ובכל רגע. "ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר" –  אלה ארבעים ושתיים המילים שבפרשת 'ואהבת' בקריאת שמע, שעל-ידן האדם משעבד את כולו לעבודת ה'.

(אוהב ישראל)

מקום מיוחד

רוצח, שהרג נפש אפילו בשוגג, בדין שלא יהיה לו מקום, כי אין מקום לרוצח בעולמו של הקב"ה. לכן היה צריך להפריש מקום מיוחד לרוצחים, שיוכל לקלוט אותם.

(חידושי הרי"ם)

צער הגלות כצער המיתה

למה נצטוו לשלח מכה נפש בשגגה מעירו ולהושיבו בעיר מקלט? כי צער הגלות שקול כמעט כצער המיתה. בגלות אדם נפרד מאוהביו ומארץ מולדתו, ושוכן כל ימיו עם זרים.

(ספר החינוך)

חנינה כללית

"וישב בה עד מות הכהן הגדול" (במדבר לה,כה). הכוהן הגדול היה הסמכות העליונה, ובמידה מסויימת אף עליונה מזו של המלך. בשעה שמת כוהן גדול ומשחו אחר במקומו, נהגו כמנהג מלכים והיו מכריזים על חנינה כללית.

(אברבנאל)

לקח באחדות ישראל

לפנינו לקח ולימוד נפלאים באחדות ישראל: שני קצוות אלה שבעם ישראל, הכוהן הגדול ומכה נפש בשגגה, תלויים זה בזה, עד שהתורה תלתה את כפרתו של מכה נפש בכוהן גדול.

(לקוטי שיחות)

מצוות תמידיות

"שש ערי מקלט תהיינה לכם" (במדבר לה,ג). שש מצוות חיובן תמידי, ואלו הן: להאמין בה'; שלא להאמין בזולתו; לייחדו; לאהבה אותו; ליראה אותו; שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים. סימנן: "שש ערי מקלט תהיינה לכם".

(ספר החינוך)

כנגד ששת ימי המעשה

המצוות התמידיות משמשות 'ערי מקלט' מ'גואל הדם', שהוא יצר הרע המתגבר על האדם תמיד. ויש שש מצוות דווקא, כי עיקר הזהירות צריכה להיות בששת ימי המעשה, שאז האדם עסוק בענייני העולם.

(הרבי מליובאוויטש)

צרת רבים

הטעם שקבעו את ישיבת הרוצח בשגגה בעיר המקלט עד מות הכוהן הגדול הוא מפני שכאשר קורה לאדם אסון הוא מוצא נחמה כשהדבר קורה גם לזולתו. ואין במקרה מות בני-האדם מקרה מחריד יותר ממות הכוהן הגדול. לכן יש נחמה לקרובי הנהרג שמת אדם גדול כזה, וכבר לא ינקום מי מהם את נקמתו מההורג בשוגג.

(מורה נבוכים)

  אמרת השבוע

דור שכולו חייב

פעם אחת התבטא האדמו"ר הזקן מסדיגורה: "הייתי שמח לוּ היה המשיח מתגלה בדור שכולו חייב".

התפלאו הנוכחים למשמע הדברים ופנו אל אחיו של האדמו"ר, רבי מנחם-נחום משטפנשט, והוא הסביר:

"כאשר יהודי זוכה לרוב טוב ושפע, הוא מתבטא ואומר: אינני יודע במה זכיתי לכל הטוב הזה, והלוא זה לא מגיע לי. זאת אומרת שהוא מרגיש 'חייב'. ואילו אם פוקדות אותו צרות לא עלינו, הוא נאנח ואומר: מה חטאתי ומה פשעתי שמגיעים לי ייסורים כאלה. היינו שהוא מרגיש 'זכאי'. על כך אמר הרבי, שהוא ישמח אם המשיח יבוא בדור שבו יהודים יזכו לרוב שפע, עד שירגישו 'חייבים' לפני הקב"ה".

  פתגם חסידי

השכינה בגלות

"דוד המלך אומר: 'איך נשיר את שיר'? – איך אנחנו יכולים לשיר ולשמוח בשעה ש'ה' על אדמת נכר' – השכינה שרויה בגלות" (רבי ישראל מרוז'ין)

  מעשה שהיה

התלבטות והחלטה

"אני לא מסוגלת לעזוב את אבי", אמרה קלייר לבעלה.

"אין לך ברירה!", השיב לה בלחישה. "אם נישאר עמו, גורלנו יהיה מוות ודאי. מוטב שנציל לפחות את עצמנו".

זה היה בניסן תש"ג, אפריל 1943. הם – האב יחזקאל, בתו קלייר ובעלה פיליפ – ישבו צפופים ברכבת בקר שעשתה את דרכה לאושוויץ. קודם לכן שהו במחנה הריכוז דוסין, ליד העיר מכלן שבבלגייה. כעת החליט השטן הנאצי שהגיעה העת להעבירם להשמדה.

ביום הנסיעה תקפה את האב מעין קדחת. הוא להט מחום והיה שבר כלי. בן ארבעים וארבע היה, אך כוחו לא עמד לו. קלייר רצתה קודם כול להבטיח שיהיה איתם ברכבת. זה לא היה פשוט, כי על-פי מספרו הסידורי היה עליו לעלות לקרון הראשון, בעוד הם נועדו לעלות לקרון השלישי. היא נתנה את טבעת הנישואין שלה לאסיר שהסכים להחליף את מקומו עם אביה, וכך היו יחד בקרון.

הקרון היה סגור ואפל. הפתח היחיד היה חריץ מלבני, בגודל ראש של בהמה, ועליו סורגים. רוח חלשה חדרה מהחלון וסיפקה מעט חמצן ליהודים המצטופפים בקרון.

הם ידעו כי יעד הנסיעה הוא מחנה ההשמדה, ולכן החליטו כי מוטב להסתכן בקפיצה מהרכבת הדוהרת מלהגיע אל המשרפות. כמה מהאסירים ניסרו את הסורגים, ומפעם לפעם ניסו כמה מהם את מזלם וקפצו מהרכבת.

ואולם מצבו של האב הידרדר מאוד. הוא שכב על רצפת הקרון חלוש וחסר כוחות. בתו ניסתה לדבר אליו ולא זכתה לתגובה. "אנחנו חייבים לקפוץ בטרם נחצה את הגבול לגרמניה", אמר פיליפ לאשתו. "שם מסוכן מדיי לקפוץ".

מאבק איתנים התחולל בליבה. מוחה אמר לה שהצדק עם בעלה, אולם ליבה לא הניח לה לנטוש את אביה. "קפצי, אני מפציר בך!", הוסיף בעלה לדבר אליה. הרכבת התקרבה אל הגבול הגרמני.

קלייר חשה מותשת. היא ניסתה לעצום את עיניה ולנמנם. פתאום התעוררה ואמרה לבעלה בהחלטיות: "החלטתי, נקפוץ! אם אתמהמה אפילו דקה, אני שוב עלולה לשנות את דעתי. אני רוצה לקפוץ ראשונה, לפניך. אם לא - אני חוששת שלא יימצא בי הכוח לעשות זאת". השניים ניגשו אל החלון. קלייר שלחה באביה מבט פרידה אחרון.

"אחזי בפתח החלון והחליקי באיטיות לאורך הדופן, עד שתגיעי לנקודת החיבור שבין הקרונות", הסביר לה בעלה. "אחר-כך תקפצי כשידייך מגוננות על ראשך".

אילו היה מישהו אומר לה שתוכל להשתחל מחלון רכבת הדוהרת במהירות של 80 קמ"ש, לעסוק בלוליינות מחוץ לדופן הקרון ולקפוץ אל תוך החושך – הוא היה נשמע לה הזוי לגמרי. אבל באותו לילה עשתה זאת וקפצה.

היא הוטחה בקרקע בחבטה עזה, והתגלגלה כשהיא נחבלת וסופגת מהלומות עזות, עד שסוף-סוף נבלמה. עוד כמה רגעים נותרה על הקרקע, מכוּוצת ורועדת מאימה, ואז העזה לפקוח את עיניה וראתה את הרכבת מתרחקת.

אבל איפה בעלה? היא קוראת בשמו ואין מענה. היא הולכת קדימה ואחורה, בוכה וצועקת, ופתאום היא רואה אותו רץ לעברה. איזה אושר! הם ניצלו!

על-פי הנתונים שנאספו לאחר מכן התברר כי שלוש-מאות יהודים קפצו מהרכבת. שבעים וחמישה מתוכם נהרגו, חמישים נפצעו והוחזרו למחנה הריכוז, והשאר ניצלו.

המלחמה נסתיימה. השניים היגרו לדרום אמריקה וכעבור כמה שנים עלו ארצה. יום אחד, בשנת תשכ"ג (1963), טיילו קלייר ובעלה בתל-אביב, ופתאום היא חשה מגע בכתפה. היא הסתובבה, וראתה לנגד עיניה אישה בגיל העמידה. "האם את לא מכירה אותי?", שאלה האישה הזרה בהתרגשות. "עשרים שנה אני מחפשת אותך כדי לספר לך משהו".

בני הזוג והאישה התיישבו בפינה שקטה והאישה החלה לספר: "עשרים שנה אני מחפשת אחרייך, כדי להעביר לך מסר מאביך!". צמרמורת אחזה בקלייר. בבת אחת צפו הזיכרונות ורגשות האשמה שליוו אותה במשך שנים, על שהותירה את אביה מאחור בקרון הרכבת הנוסעת לאושוויץ.

"הייתי במחנה מכלן בבלגייה, ונסעתי אתכם בקרון הרכבת שהובילה אותנו לאושוויץ", סיפרה האישה. "הייתי סמוכה לאביך, בשעה ששכב על ערש דוויי על רצפת הקרון. זמן מה קודם שהגענו למחנה ההשמדה אביך התעורר וחיפש אותך. אמרתי לו שקפצת עם בעלך מהרכבת עוד בהיותנו בשטח בלגייה.

אביך שתק כמה רגעים, ואחר-כך אמר לי: 'אני רוצה לבקש ממך בקשה אחת. אנא ממך, בתום המלחמה הנוראה הזאת חפשי את בתי בכל העולם. מסרי לה שאני מאושר מאוד מהחלטתה לקפוץ מן הרכבת. זו הייתה הבחירה הנכונה בעבורה. היא לא יכלה לנהוג בדרך טובה מזו'.

אביך, הוסיפה האישה ואמרה לקלייר, נפטר בקרון הרכבת עוד בטרם הגיעה לאושוויץ. אני ניצלתי ומאז אני מחפשת אותך, ועכשיו מצאתי".

(על-פי ספרה של קלייר פרוביזור-שיפר)

  לומדים גאולה

בִן רגע יבוא

תורת החסידות קושרת בין גלות עם ישראל כולו ובין הגלות הפרטית, של כל אחד ואחד מאיתנו, הגלות שבתוך נפשו. גם הגאולה הפרטית, כשאדם גואל את נפשו מכבלי הגוף והנפש הבהמית, נחשבת חלק מהעשייה להבאת הגאולה הכללית.

רבות עסקו גדולי החסידות בשאלה למה הגלות הזאת ארוכה כל-כך. רבנו הזקן מסביר (לקוטי תורה מטות פו,א): הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. לכן גלות זו, שהיא תיקון שנאת חינם, נמשכת זמן רב, שכן שנאת חינם אינה נחשבת בעיני האדם גרועה כל-כך, מפני שנדמה לו ששנאתו לחברו היא בגלל סיבה מוצדקת. צריכים זמן רב לבירור שנאה זו ולתיקונה. כמשל הפסולת הדקה, שכדי לבררה דרוש זמן רב מבירור הפסולת הגסה, שניכר לכול שפסולת היא.

עוד הסבר (מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים, עמ' תקלט): סיבת איחור הגלות היא – מפני שעדיין לא נשלמו הבירורים, ובמשך הזמן חוטאים ישראל עוד, ועל כן מתעכבת הגאולה וחוזרת ומתעכבת. לכן מצאנו זמנים רבים שהיו בבחינת 'קץ', ובכל-זאת לא זכינו שתבוא אז הגאולה.

להימנע מהבושה

גדולי החסידות דיברו רבות על הצורך להתכונן לקראת הגאולה הקרובה. אמר רבנו הזקן: אם אנחנו סובלים שנים רבות כל-כך מה"רגע קטון עזבתיך", מי יוכל לתאר את העילוי של ה"ברחמים גדולים אקבצך". אדמו"ר הריי"צ כותב (היום-יום יח בסיוון): "בזמן הזה דעקבתא דמשיחא ממש, חובה על כל יהודי לדרוש בטובת זולתו, בין זקן בין צעיר, ולעוררו לתשובה, למען שלא ייצא חס ושלום מכלל ישראל שיזכו, בעזרת השם יתברך, לגאולה שלמה".

ועוד אמר (ספר השיחות תש"ב עמ' 85): בספרים מבואר שהעונש הגדול ביותר בגיהינום הוא הבושה. גם כשיבוא משיח תהיה בושה גדולה מאוד על העדר העבודה עכשיו. אמנם גם אחרי ביאת המשיח תהיה עבודה, אבל תשובה, תיקון על העבר – לא יהיה שייך אז.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ: "העת הזאת היא מועד הגאולה על-ידי משיח צדקנו, והייסורים הבאים עלינו – חבלי משיח הם. שובה ישראל עד ה' אלקיך, והכן את עצמך ואת בני ביתך לקבל פני משיח צדקנו, הבא בקרוב ממש" (היום-יום טו בטבת).

הלקח מהפלת הצאר

מלמד חסידי אחד למד עם תלמידיו את דברי הגמרא "יהא מונח עד שיבוא אליהו". שאל אחד התלמידים: הלוא אליהו הוא עד אחד? השיב המלמד: כשיבוא אליהו תאיר האמת בעולם, ומי שטוען עכשיו טענת שקר, יצעק שהאמת עם בעל דינו.

כשהתחוללה המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, בשנת תרע"ז, אמר המשפיע ר' שמואל גרונם: אם דבר גדול כזה נעשה לעינינו, שהשליכו את הצאר הצורר ניקולאי מכיסאו הרם, ודאי יכול להיות שנקום בוקר אחד ונקרא בעיתונים שמשיח צדקנו בא!

מסופר כי חסיד אחד התאונן לפני אדמו"ר ה'צמח צדק' על מצבו הרוחני ושאל: "במה נלך לקבל את פני משיח צדקנו?". אמר לו הרבי: "אין מה לפחד, רבי עקיבא לא יֵלך לקראת משיח בלי ציפורניו". היו הדברים סתומים בעיני החסיד, והוא שאל את זקני החסידים. פירשו החסידים שגם אם אותו חסיד הוא בבחינת 'ציפורניים' מנשמתו של רבי עקיבא, הרי כשרבי עקיבא יֵלך לקבלת פני משיח הוא יֵלך בכל ציור הקומה שלו, וממילא ייטול עמו גם את ה'ציפורן'.

  חיים יהודיים

איך מצלמים גאולה?

אריה אימתני לועס גבעולי חציר. טנקים נהפכים למתקני שעשועים. נכים מקפלים את כיסאות הגלגלים. אישה עיוורת מתחילה לראות. בית המקדש מתנוסס לתפארה. והשיא: צילום אווירי של בית עלמין שבו מתחולל מחזה מפעים – נפטרים קמים לתחייה, משפשפים עיניים, מחייכים, ומתחילים לצעוד לעבר קרוביהם הנרגשים.

כאשר הרב שמואל ביסטריצקי (33) החליט להפיק סרטון על הגאולה, במסגרת 'ערוץ יהדותון' שהוא עומד בראשו, הייתה לו התלבטות קשה. איך מצליחים להעביר בסרטון של עשר דקות את רעיון הגאולה? עד כה הפיק עשרים ושישה סרטונים על מצוות ונושאים כמו תפילין, מזוזה, קידוש, הבדלה, טלית, הפרשת חלה, תפילת הדרך וחגים. שם תמיד יש מה לצלם ומה להראות. אבל איך מראים גאולה?

שלוש שנות עבודה

צוות מקצועי ישב על המדוכה חודשים רבים. "התסריט נכתב במשך שנה וחצי, והצילומים נמשכו כעשרה חודשים", מספר הרב ביסטריצקי. "בסך הכול עבדנו על הסרטון קרוב לשלוש שנים".

לבסוף נמצאה הנוסחה המשלבת מושגים של ימות המשיח עם נימה הומוריסטית: "עשינו ניסיון לחבר בין העולם שלנו לתמונת העולם בימות המשיח, על-פי מדרשי חז"ל, ולהנחיל בתודעה שהקשיים שאנחנו עוברים בימינו מובילים אותנו ליעד הסופי של הגאולה. אם כל אחד ואחת מאיתנו יוסיפו מעשה טוב, נוכל להביא את העולם לגאולתו".

אנשים עוצרים ברחוב

אחד השחקנים הבולטים בסדרת הסרטונים של 'יהדותון' הוא עודד מנסטר. "לפני כארבע שנים הכרתי את עודד, שחקן ישראלי, מפיק ומורה בבית הספר למשחק", אומר הרב ביסטריצקי. "הוא נבחר להיות הפרזנטור של עולם המושגים היהודי לציבור הרחב".

מאז שובץ לתפקיד השתתף עודד ביותר מעשרים וחמישה סרטוני מצוות. "מעבר לעבודה המקצועית עודד מתחבר מאוד לתכנים והוא שותף אמיתי לשליחות להנגיש את המצוות לציבור הרחב. הוא תמיד מספר לנו בשמחה שאנשים עוצרים אותו ברחוב ואומרים לו 'היי, בזכותך למדתי להניח תפילין' וכדומה".

מזוזה בהרים

לצד סרטוני המצוות (שבהם צפו עד היום יותר ממיליון צופים) הפיק הרב ביסטריצקי עשר חוברות 'יהדותון', מדריך עכשווי לחיים יהודיים. החוברות האלה תורגמו לשמונה שפות. כמו-כן בהוצאת ׳לדורות׳ שבבעלותו יצאו לאור יותר ממאה ספרים, במגוון תחומים. ובכל-זאת, עיסוקו המרכזי הוא היותו שליח חב"ד בסביון, שבה הוא מתגורר בשנתיים האחרונות.

אופי פעילותו, עם רעייתו וילדיהם, מתמקד בביקורי בית, בערבי נשים, בפעילות עם ילדים, בקביעת מזוזות ועוד. לזוג השלוחים מנהג ייחודי. "בכל יום שישי אנחנו עוברים ביישוב ומחלקים חלות לשבת", הוא מספר. אופי התושבים ביישוב היוקרתי מאתגר אותו בכל פעם מחדש. "לפעמים זה יהודי שטס לעסקים בסינגפור ומתעניין באוכל כשר, או יהודי שנמצא בהרים באיטליה ומבקש הדרכה לקביעת מזוזה בדירה שבה הוא שוהה. אנחנו כתובת לכל עניין יהודי".


הרב ביסטריצקי ועודד מנסטר. יהדות בסרטונים

  פינת ההלכה ומנהג

'שלום' לפני התפילה

שאלה: האם קודם תפילת שחרית מותר לאדם לברך את חברו בשלום?

תשובה: משהגיע זמן התפילה (מעלות השחר) ועד אחרי שיתפלל תפילת שמונה-עשרה, אסור לאדם ללכת לבית חברו (ויש אוסרים אפילו לחדר המיוחד לחברו, ואף למקומו בבית הכנסת), אם כוונתו רק לכבדו בהקבלת פניו, ואפילו בלי לומר לחברו מאומה, וכל שכן לדרוש בשלומו.

אמנם אם דרוש לו להגיע לבית חברו מסיבה אחרת, כגון שהוא צריך לראות דבר מה או לקחת משם משהו, וכמו-כן אם פוגש את חברו ברחוב או בכל מקום אחר, מותר לברכו ב'בוקר טוב' וכיוצא בזה, אבל לא באמירת 'שלום' או 'שלום עליכם' (כי שמו של הקב"ה 'שלום'). אם הקדים חברו ואמר לו 'שלום עליכם', מותר לו להשיב 'עליכם שלום'. ואם כבר אמר מקצת ברכות השחר, אפשר להקל ולהתיר הקדמת שלום לחברו.

בעיקרון אין להשכים גם לבית אביו או רבו. אך אם עלולה להיות בזה פגיעה בכבודם, מותר ללכת לקבל את פניהם (ואפילו לנמל התעופה), למען כבוד ה' וכבוד התורה. לכן נהגו ללכת לבית החתן לפני התפילה וללוותו לבית הכנסת, וכן להיכנס לבית האבל לנחמו, וכן להיפרד מחבר העומד לפני נסיעה.

על-פי הזוהר, אין לאדם לברך את חברו כלל לפני התפילה. אמנם אם יש חשש לעלבון או לפגיעה כלשהי בכבוד אורח או בעל שמחה – אין להחמיר בזה.

ועדיין כל האמור ללא אמירת 'שלום'. ובכל אלה טוב שיאמר מקצת ברכות השחר וקריאת שמע קודם לכן.

מקורות: ברכות יד,א. זוהר ח"ג קצ,ב. שו"ע או"ח סי' פט ס"ב, ונו"כ. שו"ע אדה"ז ס"ג. פסקי תשובות ס"ק יא-יג.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)