חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1540 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ב' בתמוז ה'תשע"ו (08/07/16)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1540 - כל המדורים ברצף
הזמנה להתרומם ולהתעלות
יש חדש
השפעתו הנצחית של משה
התקשרות לצדיק
איך הרבי מבטל צרה
תלוי בבחירת האדם
כשאין תשובה
מעלת ההשתטחות
"הרבי לקח אותי לגבהים"
עניין של מבטא

מס' 1540, ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ב' בתמוז ה'תשע"ו (08.07.2016)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-2480711, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הזמנה להתרומם ולהתעלות

יום ההילולא של צדיק הוא לו יום של עלייה גדולה ביותר, וזו הזדמנות לכולנו להתעלות ולהתקדש ולקבל את שפע הברכות

בשבת זו, ג' בתמוז, יצויין יום ההילולא העשרים ושניים של הרבי מליובאוויטש. מה מהותו של היום הזה? זה יום כואב? שמח? התשובה טמונה בשמו דווקא – יום ההילולא. הילולא היא מילה ארמית שפירושה – שמחה גדולה, שמחת חתונה.

לכאורה איך אפשר להשתמש בביטוי כזה על ימי סילוקם של צדיקים, דבר שחז"ל השווּ ל"שרֵפת בית אלוקינו"? הלוא קרה דבר מעציב ומכאיב – צדיקים, שהאירו את העולם בתורתם ובעבודתם, עלו לשמי רום. שוב איננו רואים את זיו פניהם ואיננו שומעים את קול תורתם ותפילתם. איך אפשר לקרוא ליום כזה 'יום הילולא', יום של שמחת חתונה?!

חיים רוחניים

כאן באה לידי ביטוי משמעותם האמיתית של חיי צדיקים. אין אלה חיים אנושיים רגילים. גם בהיותם בעולם הזה עיקר חייהם היו חיי הרוח והנשמה. גם כשהתהלכו בתוכנו התנהלו חייהם במישורים רוחניים עליונים, שאין לנו שום מושג בהם.

מספרים ששאלו את אחד הצדיקים אם גם בדורות האלה יש צדיקים נסתרים, והוא נקב בשמותיהם של כמה צדיקים ידועים. תמהו השומעים: "והלוא צדיקים אלה גלויים ואינם נסתרים!". השיב להם הצדיק: "אבוי היה לנו אילו הייתה צדיקותם מצטמצמת למה שעינינו רואות".

צדיקים כאלה מוסיפים לחיות גם לאחר הסתלקותם, ויתרה מזו, הזוהר אומר שחייהם והשפעתם, בעולמות העליונים וגם בעולם הזה, הם ביתר שאת וביתר עוז. יום ההילולא של הצדיק הוא לו יום של עלייה גדולה ביותר – ביום הזה הגיע לשלמות מיוחדת ונתעלה מעלה-מעלה, עם כל תורתו ועבודתו, ועתה הוא משפיע בעוצמה כפולה ומכופלת על כל הקשורים אליו.

לכן זה יום של שמחה, לא רק לצדיק עצמו, אלא לכל בני דורו, שכן הגוף נמשך בעקבות הראש, וכאשר צדיק הדור מתעלה – מתחוללת עלייה אצל כל בני הדור. השמחה נובעת אפוא מההכרה שבמהותו האמיתית זה יום של התעלות, שמחה וקדושה.

מוסיף להנהיג

דברים אלה נכונים לכל צדיק, גם כאשר הוא מניח מי שממלא את מקומו. ואולם כשמדברים על הרבי מליובאוויטש, הרי עצם העובדה שלא הניח ממלא מקום מלמדת שהוא עצמו מוסיף להנהיג את צאן מרעיתו, ואף ביתר שאת וביתר עוז.

הגמרא קובעת כלל: רוצה אתה לדעת אם הצדיק בחיים, הבט בזרעו – "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". אם רואים ש'זרעו' של הצדיק הולך בדרכו, לומד את תורתו, ממשיך את מפעליו – הרי זו הוכחה ש"אף הוא בחיים". ואכן, עינינו רואות כי 'זרעו' של הרבי – הלוא הם רבבות אלפי תלמידיו, חסידיו, שלוחיו ומקושריו – הולכים בדרכו ומעצימים את מפעליו הכבירים ברחבי תבל.

הרבי נמצא אפוא עמנו ובתוכנו, ומוסיף להנהיג את כלל ישראל ולהרעיף על כולנו מברכותיו. יום ההילולא מעניק לכולנו הזדמנות להתעלות ולהתקדש, להחליט החלטות טובות ולפעול עוד יותר לזירוז הגאולה השלמה בקרוב ממש.


"מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". הרבי (צילום: ארכיון JEM)

  יש חדש

מנהגי שבת ג' בתמוז

בשבת קודש זו, יום ההילולא ג' בתמוז, נוהגים על-פי המנהגים שקבע הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הריי"צ מליובאוויטש. כל אחד ואחד משתדל לעלות לתורה, ובמידת הצורך עורכים כמה וכמה מניינים לקריאת התורה. אחרי כל אחת ואחת מתפילות השבת לומדים חלק ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה'. כמו-כן לומדים במהלך השבת פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך השבת עורכים התוועדות חסידית.

נהירה לציון

אלפים מכל קצוות תבל באים לעשות את השבת בארבע אמותיו של הרבי. העלייה על הציון מתחילה ביום שישי ותימשך במוצאי השבת וביום ראשון, ומצפים לקהל של רבבות. המונים יעשו את השבת באוהלי ענק שהוקמו סמוך לציון, בתפילות ברוב עם, בלימוד חסידות ובהתוועדות עם גדולי המשפיעים. בבית מדרשו של הרבי נערכים גם כן לאורחים רבים, שיעשו את השבת במקום שבו הרבי התפלל, למד ולימד במשך עשרות שנים.

לילד יש אות

הוועד לכתיבת ספר התורה של ילדי ישראל מכריז על מבצע רישום מוגבר לקראת סיום ספר התורה השישי שאותיותיו יהיו לזכותם של ילדי ישראל. ספרי התורה הללו נכתבים על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש, ועד כה כבר הושלמו חמישה ספרים, והם שוכנים בירושלים העתיקה. מחירה של אות חמישה ש"ח בלבד, וכל ילד וילדה מקבלים לביתם תעודה נאה. טל' 039607358.

  שלחן שבת

השפעתו הנצחית של משה

המדרש מספר שכאשר לימד הקב"ה את משה רבנו על טומאת המת, הטומאה החמורה ביותר, "נתכרכמו פניו". זאת מפני ש"לא היה יודע במה תהא טהרתו", עד שהגיע לפרשת פרה אדומה.

מוות עניינו סילוק החיים. בהיבט הרוחני טומאת מת משמעותה הינתקות ממקור החיים, מהקב"ה. טהרה מטומאה כזאת נעשית על-ידי משה רבנו, כלשון הפסוק "ויקחו אליך פרה אדומה". הפרה האדומה מסמלת את רגש החמימות הבהמי והגשמי. בכוחו של משה לקחת את התכונה השלילית הזאת ולטהר אותה, כדברי רש"י: "לעולם היא נקראת על שמך – פרה שעשה משה במדבר".

שמירה לעולם

משה נצטווה לשמור מאפר הפרה האדומה שעשה כדי שבעתיד יערבבו ממנה באפר הפרות האדומות העתידות להיעשות. ואכן, באפרן של שמונה הפרות שנעשו אחרי משה רבנו היה מעורב אפר הפרה שעשה משה. אפילו בפרה העשירית, שיעשה המלך המשיח, יצטרכו לקדש את אפרה על-ידי אפר מהפרה שעשה משה.

הדבר מבטא את נצחיות מעשיו של משה רבנו. תפקידו של משה להפיח רוח חיים בעבודת ה' ולתת כוח לכל יהודי לדבוק בקב"ה. כשם שהשפעתו של משה נמשכה גם אחרי פטירתו, על-ידי אפר הפרה שהכין, כך בכל דור ודור יש רועי ישראל, 'אתפשטותא דמשה', הפועלים מכוחו ו'משתמשים באפר הפרה' שהכין, כלומר, חדורים בהשראתו.

השמש מאירה

בספרי הקבלה השפעתו של משה רבנו אחרי פטירתו נמשלת ל"שמש המאיר מתחת לארץ לשישים ריבוא כוכבים". גם אחרי שהשמש שקעה היא מוסיפה להאיר, אלא שהאור אינו מגיע ישירות לצד מסויים של העולם, אם כי גם הוא מקבל את אורה של השמש על-ידי הכוכבים המחזירים את אורהּ.

אך השמש עצמה לא נעלמה ולא חדלה מלהאיר, אלא היא נמצאת במקום אחר ומאירה בכל עוצמתה. כך הסתלקותו של משה אכן יצרה תחושה של חושך, אך האמת היא שאורו מוסיף להאיר. אמנם הוא עלה למעלה, לעולמות רוחניים וגבוהים יותר, אך אין בכך למנוע מאורו להוסיף ולהאיר עלינו.

לחיות ולהחיות

משה רבנו מאציל עלינו מכוחו, לטהר את בני ישראל ולחבר אותם לקב"ה. כאשר פוגשים יהודי השרוי במצב רוחני של 'טומאת מת', חובה על כל אחד ואחד 'להחיות' אותו, שכן הוא מצוייד ב'אפר הפרה' של משה רבנו. אין הוא פועל מכוח עצמו אלא מכוחו של משה: "לעולם היא נקראת על שמך – פרה שעשה משה".

לכן מדגיש רש"י "פרה שעשה משה במדבר". המדבר מייצג מקום שומם ובלתי-מיושב, המלא מזיקים כדוגמת נחשים ועקרבים. 'מדבר' ברוחניות זו מציאות המנותקת מהחיות הרוחנית ומהקדושה. ובכן, גם יהודי הנמצא ב'מדבר' רוחני יכול להיטהר, בכוחו של משה, עד שהוא עצמו יטהר אחרים.

(תורת מנחם כרך א, עמ' 119)

  מן המעיין

התקשרות לצדיק

אמונה אחת

"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד,לא). שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם.

(מכילתא)

הדרך להתקשר

לפנינו לימוד חשוב: כל אחד ואחד מישראל, עם כל מעלותיו ועבודתו, צריך להיות דבוק וקשור למשה רבנו שבדור, ורק על-ידו הוא מתקשר עם "מי שאמר והיה העולם".

(הרבי מליובאוויטש)

אהבת רבי לחסיד

האהבה הגדולה ביותר במושגי בני-אדם היא אהבת אב לבנו. אולם אהבה זו אינה נחשבת כלל לעומת האהבה שחש הרבי לחסידיו.

(לקוטי דיבורים)

אהבת החסידים

אהבת החסידים וברכתם בוקעת רקיעים. כאשר משה אליהו – חסיד שהצטיין בהתקשרותו לרבי – אומר בברכת המזון מתוך אהבה 'הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבנו' – ברכתו עושה פרי טוב למעלה ובאה בפועל טוב למטה.

(ה'צמח צדק')

העם מרומם

ראשי אלפי ישראל מתעלים בעילוי אחר עילוי על-ידי העבודה במסירות נפש של תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם. זהו שנאמר (במדבר יא,כא) "שש-מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו" – על-ידי עבודתם של ישראל האירה בקרבו של משה בחינת 'אנוכי'.

(ספר המאמרים קונטרסים)

מחשבה, דיבור ומעשה

כאשר מספרים סיפור על הרבי, נעשית התקשרות במעשיו של הרבי; כאשר חוזרים על דבר תורה שלו, ההתקשרות היא בדיבורו של הרבי; וכאשר שרים ניגון שלו, ההתקשרות היא במחשבתו של הרבי.

(התמים)

חיבת הקודש

מי שראה באיזו יראת רוממות וחיבת קודש היה ניגש אחד מגאוני ישישי החסידים, יהודי בן תשעים, אל עמודו של הרבי, לנשק את המקום שעליו היו מונחות ידיו בשעת תפילתו – היה יכול להבין מה טיבו של מקום קדוש שהשכינה עליו שורה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

ארבע האמות של הקב"ה

אמרו חז"ל (ברכות ח,א): "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד". ארבע אמותיו של הרבי הן ארבע אמותיו של הקב"ה. בארבע האמות האלה יש אותם גילויים שהיו בבית המקדש.

(רבי הילל מפַּריטש)

  אמרת השבוע

איך הרבי מבטל צרה

פעם אחת נכנס יהודי פשוט אל הרבי מליובאוויטש ואמר: "אני לא מבין. אם פוקדת את האדם צרה כלשהי, הרי זה עונש משמים על מעשיו הלא טובים. אם כן, עליו לתקן קודם כול את מעשיו! איך ייתכן שהוא אינו מתקן את מעשיו, אבל הולך אל הרבי, מקבל ברכה והצרה מתבטלת?".

השיב לו הרבי גם הוא במילים פשוטות: "כשיהודי מספר לי את צרותיו, אני מזדהה כל-כך עם כאבו, עד שהצרה שלו נעשית צרה שלי. ומכיוון שאני לא עשיתי את המעשה הבלתי-ראוי, ומן השמים אין רוצים להעניש אותי, הקב"ה מבטל את הצרה, כדי שאני לא אצטער, וממילא גם היהודי נפטר מצרתו".

  פתגם חסידי

תלוי בבחירת האדם

"צורת חייו של אדם – אם יהיו חיים מלאי תוכן וסיפוק או להפך – תלויה במידה רבה ברצונו, אם יבחר להביט על חייו בעין חיובית או חלילה להפך" (הרבי מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

כשאין תשובה

"שלום, הרב פרידמן? האם אתה 'מקובל'?".

הרב מאניס פרידמן, שליח חב"ד במינסוטה ומרצה מפורסם, הופתע. זו בוודאי מהתלה, חשב בליבו, והחליט לשתף פעולה עם ה'מתיחה'. "בהחלט!", השיב.

"מעולה", הגיב הדובר מעברו השני של הקו. "אם כן, אתה יודע להוציא דיבוקים".

"מה השאלה!", השיב הרב פרידמן, משועשע.

"מצויין, בתוך ארבעים דקות אנחנו אצלך!", השיב המטלפן וניתק את השיחה.

"הלו?!", קרא הרב פרידמן, אך נותר ללא מענה.

זה היה יום שישי בבוקר. ארבעים דקות בדיוק חלפו ובפתח ביתו של הרב פרידמן התייצב זוג צעיר. הוא קיבל אותם במאור פנים, אך לא היה יכול להתעלם ממראה האישה. מבטה היה מזוגג, פניה נפולות וצעדיה כושלים.

"דיבוק השתלט על אשתי", אמר האיש, שהזדהה בַשם דייוויד. הוא פרש את מסכת הייסורים שהוא והמשפחה כולה חווים בעת האחרונה. הם ירדו למינסוטה מישראל. לטענתו, האישה חוֹוה מסרים מ'דמות' שהשתלטה עליה כביכול. היא נוהגת באלימות ומסכנת את שלום בעלה וילדיה. "פנינו למומחים. אפילו בדקנו את המזוזות", אמר בייאוש. "חיפשנו 'מקובל', והִפנו אותנו אליך".

"שמעו", השיב הרב פרידמן, "בשיחת הטלפון לא שיערתי עד כמה העניין רציני. אני מציע שאעביר את העניין לרבי מליובאוויטש, שאני שליחו. הרבי יעזור לכם, בתנאי אחד: הבטיחו לי שתצייתו לכל מה שהרבי יורה". בני הזוג הנהנו בהתלהבות.

בני הזוג עזבו והרב פרידמן העביר מיד את הפרטים למזכירוּת של הרבי. כעבור שעה קיבל את תשובת הרבי: "דיוק בכשרות האכילה והשתייה".

הרב פרידמן התקשר מיד לדייוויד ומסר לו את תשובת הרבי. "מה זה כשרות?", שאל האיש בתמימות. בשעות שנותרו עד כניסת השבת לא הייתה אפשרות להכשיר את המטבח וללמד את בני הזוג את פרטי הכשרות. הרב פרידמן הורה לו לצאת למרכול ולקנות מצות וסרדינים, ושזו תהיה ארוחתם במהלך השבת.

אחרי השבת ישב הרב פרידמן עם בני הזוג ולימד אותם את הלכות הכשרות. צוות מבית חב"ד הכשיר את מטבח ביתם. אט-אט הסתמנה הטבה במצב האישה.

ערב פסח. הרב פרידמן קיבל את פני האורחים לליל הסדר הציבורי. מולו התייצבה אישה לא-מוּכרת ואמרה בחיוך רחב: "הנה, באנו". הרב פרידמן שאל בנימוס: "נרשמתם?". האישה התפלאה: "הלוא הזמנת אותנו!". הרב פרידמן נדהם. זו הייתה האישה עם ה'דיבוק'. השינוי בדמותה היה דרמטי.

יום אחד טלפן אליו האיש. "רציתי לשאול אם אפשר לבקש ברכה מהרבי בעבורי".

"בהחלט!", השיב הרב פרידמן, "באיזה עניין?".

"אני לא מצליח למצוא עבודה מאז פיטוריי", ענה האיש. דייוויד סיפר לו בשעתו כי יום אחד, כשבא לעבודתו בחברת המחשבים, כשהוא חבול בעקבות אלימות מצד אשתו, חשדו מנהליו כי הוא אדם מפוקפק ופיטרו אותו.

"אשמח לעזור לך", השיב הרב פרידמן, "תן לי את שמך ואת שם אימך, ואעביר לרבי". חלף יום ועוד יום, ושום מענה לא בא. הרב פרידמן טלפן למזכירו של הרבי. "האם הרבי קיבל את המכתב?", שאל את המזכיר, הרב בנימין קליין.

"המכתב מונח על שולחנו של הרבי", השיב המזכיר, "והרבי נמנע מלענות עליו".

למחרת שוב התקשר הרב פרידמן. "אולי יש תשובה?".

"חיובי", השיב המזכיר, "הרבי מבקש לדעת את שמהּ ואת שם אימהּ".

"אתה מתכוון בוודאי לשמו ולשם אימו", תיקן הרב פרידמן.

"לא, שם האישה ושם אימהּ", הבהיר המזכיר.

הרב פרידמן החליט לדבר עם האישה. "מה שלום הדיבוק הקטן שלך?", שאל אותה בהומור. "הוא בסדר", השיבה בעליזות.

הרב פרידמן נדרך: "מה זאת אומרת? חשבתי שנעלם לגמרי".

"לא ממש", גמגמה האישה. "פשוט קשה לנו להשיג 'חלב ישראל', אז אנחנו מרשים לעצמנו"...

"את הבטחת לי לעשות מה שהרבי יורה!", התרעם הרב פרידמן. "מבטיחה לתקן", התנצלה האישה ומסרה לו מחדש את שמה ושם אימהּ.

הרב פרידמן דיווח על הכול למזכירו של הרבי. הוא הוסיף לצפות לתשובה בעבור דייוויד, אך זו לא באה.

שנה חלפה. יום אחד עשה הרב פרידמן קניות במרכז המסחרי והופתע לגלות מולו את דייוויד. "מה חדש?", שאל הרב פרידמן.

"הו, ודאי תשמח לשמוע שהתגרשנו", השיב האיש.

"מה?!", נדהם הרב פרידמן. "למה התגרשתם ולמה זה אמור לשמח אותי?".

דייוויד נאנח. "הכול החל בהתעלמות של הרבי מפנייתי. הדבר הציק לי. למה לאשתי ענה בתוך שעה, ואני נותרתי בלי מענה? ואז נאלצתי להתוודות לפני אשתי שלמעשה אינני יהודי. נולדתי בהודו, ובדרך כלשהי התגלגלתי לישראל ואף שירתי בצה"ל, אבל מעולם לא הייתי יהודי".

הרב פרידמן לא ידע את נפשו ואמר: "והלוא שמך ושם אימך הם שמות יהודיים!".

"בדיתי אותם", השפיל דייוויד את מבטו. "אשתי הודיעה לי שהיא רוצה משפחה יהודית, ודרכינו נפרדו". לסיפור המלא: https://youtu.be/soIH9oEbKJQ

  לומדים גאולה

מעלת ההשתטחות

מימי קדם ידעו את מעלתה של השתטחות על קברי צדיקים. חז"ל אומרים שכלב הלך לחברון להשתטח על קברי האבות, ובזכות תפילתו זו ניצל מעצת המרגלים. החסידות מגלה עומק מיוחד במעלת ההשתטחות.

למעשה, גם צדיקי החסידות עצמם נהגו להשתטח על קברי רבותיהם. הכול שמעו על התכיפות שבה נהג הרבי מליובאוויטש לפקוד את ציונו הקדוש של חותנו. גם אדמו"רי חב"ד שלפניו וגם אדמו"רים רבים מעדות החסידות האחרות נהגו לפקוד את ציוני קודמיהם. מסופר על צדיקים רבים שכאשר היה מוקשה להם עניין כלשהו בתורה היו נוסעים לציון אבותיהם, וכשהיו חוזרים משם הייתה נהרה שפוכה על פניהם, משמחת האור שהאיר להם באותו עניין.

לדבר עם הצדיקים

לכ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש היה עגלון, אדם פשוט בתכלית. פעם אחת אמר לחסידים: "הרבי שלכם פחדן! כשהוא רואה מרחוק את ה'אוהל' (של ה'צמח צדק' והרבי מהר"ש), הוא מחוויר. כשהעגלה נעצרת, כמעט איננו יכול לקום ממקומו. אני עוזר לו לרדת, ואך בקושי הוא מגיע לפתח. הוא נוקש בדלת, מקשיב ומחכה, ורק אז נכנס, ופניו לבנים כסיד. ואילו אני? אינני מפחד מכלום! אני נכנס בלי לדפוק, עומד ומסתכל כמה שאני רוצה, ויוצא"...

ב'קונטרס ההשתטחות' (לאדמו"ר האמצעי) הוא מתאר את עניין ההשתטחות: "כאשר אדם נכנס להיכל כבודו של צדיק, הרי הוא מתבטל ממציאותו, מצד גודל הבושה וההכנעה. כמו-כן, כשהולך ובא למקום מנוחת קודשו של הצדיק, ומצייר לעצמו את דמות פניו הקדוש והטהור – תיפול עליו אימתה ופחד, יותר מבחיים חיותו. שכן בחיים חיותו היה הצדיק בגדר גוף גשמי, ואילו עתה נפש הצדיק היא ברוחניותה, כמו שהיא. על-ידי ביטול גדול זה תוכל נפשו לידבק באיזה פרט מנפש הצדיק".

בקונטרס זה נמנות חמש דרגות בהשתטחות על קברי צדיקים. את המדרגה החמישית, האחרונה, הוא מתאר: "שיכול[ה] לעלות שם נשמתו עד מקום נשמת הצדיק... ואז יכול להוריד נשמותיהן לגופם ולדבר עמם, והוא אתדבקות רוחא ברוחא ממש. ועל-ידי זה יכולים להשיג השגות גדולות ברזין דאורייתא ולייחד ייחודין עילאין... והמדרגה הזאת היא גבוהה יותר מגילוי אליהו ורוח הקודש".

אוהל צדיק הדור

כאשר קיבל עליו הרבי מליובאוויטש את נשיאות חב"ד התבטל אליו גיסו המבוגר, הרב שמריהו גוראריה ע"ה (הרש"ג), ונעשה חסיד בלב ונפש. שאלוהו כיצד הגיע למסקנה שהוא הרבי בשעה שקודם לכן חשב שהוא עצמו ראוי לתפקיד. סיפר הרש"ג: "הגיעה אליי שאלה שעסקה בדיני נפשות ממש והתלבטתי בה מאוד. מאחר שזו הייתה שאלה גורלית, נכנסתי אל גיסי (הרבי) והצגתי לפניו את השאלה. הרבי ענה שבשאלה רצינית כל-כך אין הוא רוצה לקבל עליו את האחריות, ומאחר שהוא הולך היום אל הציון, יתדבר ויתייעץ בעניין עם חמיו, הרבי הריי"צ, וכשיחזור ישיב לי תשובה. ואמנם, בשובו מן הציון השיב תשובה נפלאה, שרק הרבי הריי"צ היה יכול להשיב". וסיים הרש"ג: "אני יודע שאינני יכול לדבר עם חותני; אם גיסי יכול לדבר עמו – הרי הוא הרבי"...

הרבי עצמו כתב לאחד השלוחים כי עליו להסביר לאנשיו את מעלת ציון חותנו: "איני יודע אופי אותם שהשפיע עליהם בעירו, אבל בכלל היה צריך לבאר להם העניין של אוהל צדיק הדור... אשר לכן גם עליהם לייפות את כוחו ולתת לו פתקאות וכיוצא בזה, כיוון שאין ביכולתם לבקר בעצמם על ציון הק'".

  חיים יהודיים

"הרבי לקח אותי לגבהים"

הרבה רגעים מרגשים היו במהלך נאומו של הפרופ' אהרון צ'חנובר (68), בערב שנערך לכבודו אחרי זכייתו בפרס נובל לכימיה, לפני שתים-עשרה שנים. הוא הצליח להפתיע את עמיתיו, אנשי המדע, בהצהרה: "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר, שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה, ואני מודה לאלוקים על כך".

בשנת תשל"ו (1977) זכה הפרופ' צ'חנובר לפגישה מיוחדת במינה עם הרבי מליובאוויטש. כמה חודשים קודם לכן התלווה אל אחיו, יוסי צ'חנובר, להקפות בבית מדרשו של הרבי. "מי שלא ראה את השמחה הזאת לא ראה שמחה מעודו ואינו יודע שמחה מה היא", הוא אומר לנו השבוע. "ההתרגשות, השירה, הנפת הילדים, הקירות הרועדים – כל אלו בוקעים שערי שמים ומבטיחים כי הקב"ה יאזין לתפילתנו".

הרבי חקר והעמיק

יום אחד אמר יוסי לאחיו שהרבי ביקש לראות אותו, והוא נענה כמובן בשמחה: "בתחילה הרבי התעניין בפרטים אישיים. סיפרתי על אחי יוסי, שאימץ אותי אחרי פטירת הוריי. הרבי שמח לשמוע את הדברים, שכן יוסי היה מאוד מקורב לרבי".

אהרון עמד באותם ימים בשלבים הראשונים של מחקרו, שהביא אותו כעבור שנים לזכייה בפרס נובל. "הרבי התעניין במחקר שלנו", הוא מספר. "סיפרתי לו על הדברים בלשון פשוטה, אבל הרבי לא הסתפק בזה. הוא חקר והלך והעמיק".

תכלית המחקר

"הרבי ממש העמיק, רצה להבין מה מתרחש", שחזר הפרופ' צ'חנובר בשיחה לתכנית 'תורת חיים' של JEM. "הוא רצה להבין במה זה משרת את הטבע. הסברתי לו את מה שידענו אז: זה טוב כדי להרוס חלבונים שאנחנו לא זקוקים להם, כדי לווסת תהליכים שבהם חלבונים מעורבים. ואז הרבי שואל: 'נו, ואם תגלו את הכול, זה יעזור לאדם?'.

"לא הייתה לי תשובה. היום בדיעבד אנחנו יודעים שזה עזר מאוד-מאוד לאדם. בהתבסס על המערכת שגילינו פותחו תרופות, במיוחד למחלות ממאירות מסויימות, אבל אני מאמין שהעתיד הרבה יותר רחב, ויהיו תרופות גם למחלות ניווניות של המוח ומחלות אחרות".

"יצאתי הלוּם"

במהלך השיחה עלו עוד עניינים, כמו השאלה מי מפקח על שיווי המשקל המופלא בין כוחות הבנייה וההרס בטבע: "הלוא אם הטבע יהרוס יותר ממה שהוא בונה, הכול ייעלם, ואם הוא יבנה יותר ממה שהוא הורס, תהיה הצטברות. לא הייתה לי תשובה; עד היום אין  לנו תשובה. ואז הרבי אמר: אתה לא חושב שבזה אנחנו רואים את מעשה הבריאה ממש?".

הפרופ' צ'חנובר מסכם: "השיחה הסתיימה ויצאתי ממנה הלוּם. אני לא חושב שניהלתי שיחה עמוקה כזאת עם המנחה שלי בביולוגיה. מעולם לא לקח אותי מישהו לגבהים כאלה. למדתי מהרבי לקח שמלווה אותי כל חיי: במדע יש פרטים, אבל יש גם תמונת נוף. מי שרוצה להצליח במדע, צריך להכיר את הפרטים, בוודאי; אבל צריך גם לדעת איפה פרטי הנוף מפוזרים". ניתן לצפות בסיפור המלא כאן: http://www.he.chabad.org/2755546


הרבי הזמין לשיחה. הפרופ' צ'חנובר (צילום:
JEM)

  פינת ההלכה ומנהג

עניין של מבטא

שאלה: האם אשכנזי יוצא ידי חובת קריאת התורה בשמיעת קריאה במבטא ספרדי, ולהפך?

תשובה: במשנה נמנו "אלו נאמרין בלשון הקודש" [בעברית בלבד, ולא בלועזית], ושניים מהם קיימים בזמן הזה: האמירות במצוות חליצה וברכת כוהנים. ובכל-זאת נפסק ונהוג למעשה בזמננו בארץ ישראל שכוהנים מכל העדות נושאים כפיהם בבתי כנסת של עדות אחרות, אף שהמבטא והניקוד שונים אלו מאלו, מכיוון שרגילים זה בזה. הרי שכל מבטא נחשב 'לשון הקודש'.

לכן ודאי שבקריאה רגילה, שהיא חובת הציבור, יוצאים ידי חובה בכל מבטא. וגם בקריאת פרשת זכור, "שהיא חובה מן התורה שישמענה כל אדם מישראל", יוצאים בכל מבטא. ויש המקפידים לכתחילה לשמוע כמנהג אבותיהם, ובפרט בפרשת זכור.

יש שפסקו שגם המתפללים במבטא הספרדי יאמרו את שם ה' במבטא האשכנזי, המבחין בין קמץ לפתח. לעומתם פסקו אחרים שאין לערבב מבטאים, ושערבוב כזה מעכב אפילו בדיעבד.

הרבי מליובאוויטש הדגיש שכל מבטא יש לו שורש גבוה למעלה, ואין יתרון מוחלט למבטא אחד על חברו, אך אין לערבב שני מבטאים בתפילה אחת. ומי שהורגל במבטא מסויים לא ישנה אותו, כדי שיוכל לכוון בתפילותיו ולא יתבלבל.

מקורות: סוטה פ"ז מ"ב. שו"ע או"ח סי' קכח סל"ג ונו"כ, שו"ע אדה"ז סמ"ח והלכה ברורה שם סעיף קח, וש"נ. שו"ע אדה"ז סי' רפב סט"ז. ילקוט יוסף ח"ה עמ' רס.  שלחן מנחם ח"א סי' נו. מקדש מלך ח"ד עמ' תב. וראה התפלה כהלכתה פ"ד סי"ט, פסקי תשובות סי' תרפה ס"ק י, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)