חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:11 זריחה: 6:43 א' בחשון התשפ"ז, 12/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1532 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת אמור, ה' באייר ה'תשע"ו (13/05/16)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1532 - כל המדורים ברצף
בלבול מושגים וזילות השואה
יש חדש
גנאי או שבח?
קידוש השם
נשאר בחיים
בודד במערכה
נקודה של צדקה
להתעלות בכוחות עצמנו
לעולם לא מאוחר לחזור
נגינה בסעודת מצווה

מס' 1532, ערב שבת-קודש פרשת אמור, ה' באייר ה'תשע"ו (13.05.2016)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

בלבול מושגים וזילות השואה

העם היהודי איננו שונא זרים, להפך. אבל לעם היהודי נמאס לעמוד בחוסר אונים מול גורמים העושים יד אחת עם המבקשים להשמידו

האמירות המנסות להשוות תהליכים בעם ישראל למה שהתרחש בגרמניה הנאצית – מקוממות ומזעזעות. הן משקפות בלבול מושגים מוחלט וזילות נוראה של השואה. יש באמירות כאלה כשל מוסרי חמור ביותר, מלבד הנזק העצום שהן גורמות ולתחמושת שהן מספקות לשונאי ישראל ולתנועות המקדמות את יוזמות החרם נגד ישראל.

זו תוצאה ישירה של נפנוף חסר אחריות במונח 'גזענות' כלפי עמדות שאין להן דבר עם גזענות ושנאת הזולת. גורמים מסויימים – מקצתם בכוונה תחילה ומקצתם בחוסר הבחנה – כורכים עמדות לגיטימיות לחלוטין עם 'גזענות', וכך מדביקים לעם ישראל את התווית המאשימה אותו במעשיהם של הגרועים שבאויביו.

יסודות היהדות

האם שאיפתו של העם היהודי לשמור על ייחודו היא גזענות? האם הסירוב לצרף לא-יהודי למניין הוא גזענות? האם האיסור על יהודי להתחתן עם מי שאינו יהודי הוא גזענות? מי שמשיב על כך בחיוב שולל למעשה את דת ישראל כולה. אין הוא מבקר 'תהליכים' שמתחוללים 'בעת האחרונה', אלא את יסודות דתנו מאז מעמד הר סיני.

בלבול המושגים הזה מתקיים כל הזמן. פעמים רבות ראינו כותרות צעקניות המכריזות על 'גזענות' בחברה הישראלית, בעקבות סקרי דעת קהל. ומה הנתון שזעזע כל-כך את מחברי הסקר? – השיעור הגבוה (ברוך השם!) של יהודים המתנגדים לנישואי ילדיהם עם לא-יהודים. כדאי אולי להזכיר לכל ה'מזדעזעים', שאילו אבותיהם לא היו שומרים על העיקרון הזה, הם לא היו כאן כדי 'להזדעזע'.

אם זו 'גזענות', כי אז כל הגופים והארגונים העוסקים במאבק בהתבוללות ברחבי העולם הם גזענים. כל מי שפועלים לעידוד הנישואין של יהודים עם בני עמם הם גזענים. ובעצם גם המדינה היהודית, שיש בה חוק השבות, המקנה זכויות מיוחדות לעולים יהודים, היא גזענית.

עוד דבר שנכרך עם גזענות הוא התגובה הבריאה של יהודים כלפי אויביהם. יהודים ביהודה ושומרון אינם רוצים לנסוע באותם אוטובוסים עם ערבים לא מפני היותם 'גזענים', אלא מפני שהם חוששים לחייהם. בתקופות שבהן מתעצם הטרור הערבי גוברים הקולות המתנגדים להעסקת ערבים – לא מתוך 'גזענות', אלא מפני שעובדים כאלה נהפכו לא אחת למרצחים.

תגובה בריאה

ויש עוד דבר שמבלבלים אותו עם 'גזענות', אף שאין מוצדק ממנו: הזעם המצטבר בציבור לנוכח התנהגותם של רבים מנציגי הציבור הערבי. ההתקוממות על חברי כנסת, שבמקום לדאוג לרווחת בוחריהם ולשיפור תנאי חייהם, עוסקים יומם ולילה במתן סיוע מבפנים לאויבי ישראל – אינה 'גזענות'. ההתגוננות מפני מי שמשאת נפשם היא החרבת המדינה היהודית – איננה 'גזענות'.

העם היהודי איננו שונא זרים. להפך, איפה יש עוד עם בעולם שמכניס לארצו חולים מבני אויביו ומטפל בהם במסירות אין קץ? אבל לעם היהודי נמאס לעמוד בחוסר אונים מול גורמים הנהנים מכל הזכויות של המדינה היהודית ועושים יד אחת עם המבקשים להשמידה. אין זו 'גזענות', אלא תגובה בריאה של עם בריא.


שמירה על הזהות היהודית ועל המדינה היהודית. לא 'גזענות' (צילום: ג'ף ווילימאס, נאס"א)

  יש חדש

נערכים לתהלוכות

בתי חב"ד ברחבי הארץ נערכים לקראת תהלוכות הילדים המסורתיות של ל"ג בעומר, שבהן יופגנו אחדות העם והזיקה הבסיסית של כל ילד יהודי לעם ישראל ולתורת ישראל. השנה אמורות להתקיים כשמונה-מאות תהלוכות, וישתתפו בהן כרבע מיליון ילדים. פרטים בפרסומים ובלוחות המודעות.

חומש מרהיב

הפתעה מיוחדת לתהלוכות ל"ג בעומר – כרך ראשון בסדרת 'התורה שלי', שיחולק לילדים שישתתפו בתהלוכות. זו מהדורה מיוחדת של חומש בראשית לילדים, ובו ביאור הפסוקים בשפה פשוטה, לצד סיפורים מן המדרשים מלוּוים בציורים מרהיבים. הספר מופק בהמשך לספר התהילים הצבעוני והמרהיב שהוענק לילדים בשנה שעברה, ומטרתו לחבר את המוני ילדי ישראל אל התורה.

מלך הכיתה

כנהוג בשנים האחרונות הופק גם השנה לקראת התהלוכות מחזמר מושקע ושמו 'מלך הכיתה'. במחזמר (שביים אבי דור) שירים ובהם תכנים הקשורים ליום ל"ג בעומר, גדולתו של רבי עקיבא, חשיבותה של שנה זו – שנת הַקְהֵל, ושירים קצביים מקוריים. כל זה מוגש בדרך חווייתית ובהשתתפות הילדים. עקבו אחרי הפרסומים.

  שלחן שבת

גנאי או שבח?

כאשר התורה מספרת את סיפורו של המקלל, היא מציינת את שמו ושם אימו ואת היותו בן לאיש מצרי: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי... וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה... וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל... וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי".

למה התורה מציינת את הרקע המשפחתי של המקלל? מפרש רש"י שהדבר מגלה את שבחם של בני ישראל, שלא התערבו במצרים, חוץ ממקרה יחיד – שלומית בת דברי.

למה לפרסם?

המפרשים מוסיפים ומסבירים שגם אימו לא הייתה חוטאת, אלא הוטעתה על-ידי המצרי, ומזה נולד בנה המקלל. לפי זה, השבח המרומז כאן כלפי בני ישראל מתעצם: לא היה עוד מקרה דומה, אף לא בהטעיה או באונס.

מובן שאין כוונת התורה לפרסם דברים בגנותה של אישה מעם ישראל, אלא להפך, לפרסם את שבחם של בני ישראל; ועם זה, למקרא הדברים עולה תחושה לא נוחה. רש"י מציין ששמה של האישה מבטא את אופייה הפטפטני: "שלומית – מפטפטת בדברים ושואלת בשלום הכול; בת דברי – דברנית הייתה, מדברת עם כל אדם; לפיכך קלקלה". והלוא ידוע שאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב, וכאן התורה מציינת את תכונתה השלילית של אישה יהודייה?!

שבחם של ישראל

יש מפרשים שהפרסום שעשתה התורה לשלומית בת דברי הוא עצמו התיקון למעשיה, שכן הפרסום מביא לידי חיזוק הזהירות בעניין הצניעות, ובזה בא לידי ביטוי "שבחם של ישראל".

ועדיין קשה, הייתכן ששבחם של ישראל יתגלה מתוך סיפור שלילי על בת ישראל? והלוא ההלכה היא שאין מקריבים את היחיד למען טובת הרבים (משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ה). יש לומר שפרסומה של שלומית בת דברי אין בו עניין של פגיעה בה, והשבח המתבטא בו לעם ישראל הוא לזכותה.

הציבור מורכב מיחידים

הסבר הדברים: כל אחד ואחד מבני ישראל הוא חלק מכלל ישראל. אין כאן 'יחיד' מול 'ציבור', אלא הציבור כולו מורכב מיחידים, שכל אחד ואחד מהם הוא בעל ערך, בבחינת "בשבילי נברא העולם". ממילא כשאנו אומרים שיש כאן שבח של ישראל, השבח חל גם על שלומית בת דברי עצמה, שכן גם היא חלק מבני ישראל; וכאשר בני ישראל זוכים בשבח, אף היא בתוכם.

אנו מוצאים בהלכה, באיסור בל תשחית, שכאשר ההשחתה נעשית למען הפקת תועלת – אין כאן השחתה. כמו-כן כאשר יהודי מקריב את עצמו למען הצלת הכלל אין כאן עבֵרה על האיסור להכניס את עצמו לסכנה, כי בהיותו חלק מן הכלל אין זו הכנסה לסכנה אלא הצלה. וכך פרסום מעשיה של שלומית בת דברי, המבטא את שבחם של ישראל, עומד בסופו של דבר גם לזכותה ולשבחה.

(לקוטי שיחות, כרך לז, עמ' 67)

  מן המעיין

קידוש השם

חילול עם תירוץ

"ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב). אל תחללו את השם בתירוץ של "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שכביכול אתם מקדשים במעשיכם את השם.

(מאוצרנו הישן)

תנאי להשגת אמת

"ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב). מפרש רש"י: "מסור עצמך וקדש שמי". אפילו תנועה אחת של אדם אינה יכולה להיות אמת בלי מסירות נפש.

(רבי אהרון השני מקרלין)

אהבה לקב"ה

"ונקדשתי" – כאשר אדם מתבונן שהקב"ה קדוש ומובדל לגמרי מהעולמות, ובכל-זאת הוא "בתוך בני ישראל" – מתעוררת בפנימיות ליבו אהבה ותשוקה עזה לקב"ה.

(לקוטי תורה)

לא לעשות חלל

"ולא תחללו את שם קדשי" (ויקרא כב,לב). "תחללו" מלשון חלל ומקום פנוי. "ולא תחללו" – אל תעשו חלל והפסק ביניכם ובין אביכם שבשמים על-ידי חטאים ועוונות.

(אור התורה)

לקדש את שמו הגדול

לא ניתנה תורה על מנת כן, אלא לקדש את שמו הגדול, שנאמר (ישעיה מט,ג) "ויאמר עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר".

(פרקי דרבי אליעזר)

הבטחה לנצח

ימים אחדים קודם הסתלקותו אמר אדמו"ר הזקן: מודיע אני בחיי נפשי, שבכל מקום שיהודי יפעל מתוך מסירות נפש, אהיה עמו ואעזור לו.

מסירת הרצון

תכלית העבודה היא לקדש את שמו יתברך. קידוש השם נעשֶה על-ידי מסירות נפש דווקא, שעניינה מסירת הרצון עד שאין לאדם רצון אחר כלל, אלא כל רצונו מסור לעניין זה בלבד.

(ספר המאמרים תש"ד)

בלי כוונות זרות

מי שמוסר את נפשו על קידוש ה' בפועל ממש, אולם כוונתו להשיג דבר מה, כגון לקבל פרס וכיוצא בזה – אין זו מסירות נפש אמיתית. מסירות נפש אמיתית היא זו שאין בה שום חפץ ורצון זולת לה' לבדו, בבחינת "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" (תהילים עג,כה).

(הצמח צדק)

  אמרת השבוע

נשאר בחיים

רבי שמואל מסלונים נהג לנסוע אל רבי דוד-משה מצ'ורטקוב. פעם אחת הגיעה לרבי דוד-משה פנייה מאחת הקהילות: ראש הקהל מתנשא על הציבור ומשום כך נגרמת מחלוקת בעיר. ביקש הרבי מרבי שמואל לנסוע לשם ולהסדיר את העניין.

רבי שמואל שוחח עם ראש הקהילה והפציר בו לעזוב את תפקידו כדי שישרה שלום בעיר. השיב האיש: "אני מרגיש שאם אוותר על התפקיד – אמות". אמר לו רבי שמואל: "והלוא פעמיים בכל יום אתה קורא 'קריאת שמע' ומקבל עליך מסירות נפש למען הקב"ה. מסור אפוא את נפשך למען השלום!".

שמע האיש לעצתו, עזב את תפקידו והשלום חזר לעיר. ומובן שהאיש לא מת מזה...

  פתגם חסידי

בודד במערכה

"ירצה האדם לשלוט על הזולת – מיד יתייצב היצר לצידו; ירצה האדם לשלוט על עצמו – בודד יעמוד במערכה, ואיש לא יעזור לו" (רבי אהרן מ"מ מרדזימין)

  מעשה שהיה

נקודה של צדקה

"מה יהיה?", הדהדה השאלה בחלל הבית ונותרה בלי מענה. רבי ברוך הלברשטאם, רבהּ של העיירה גורליץ שבפולין, נאנח בכאב והרהר בעתידה של בתו. הנערה הגיעה לפרקה והייתה צנועה ובעלת מידות טובות. אף נשאה ייחוס רם מעלה, בהיותה נכדתו של רבי חיים מצאנז. אולם מה ערכם של כל אלה בהעדר פרוטה לצורך מתן נדוניה?

"אפנה אל אבא", חלפה מחשבה בראשו. רבי חיים מצאנז נודע כבעל צדקה גדול. כל כסף שבא לידו לא השתהה על שולחנו ומיד הועבר לנזקקים. הכול ידעו שברגעי משבר ומצוקה רבי חיים מצאנז הוא הכתובת לסיוע.

אך לצד פזרנותו הגדולה לצורכי צדקה לא הותיר רבי חיים לעצמו מאומה. חסר כול היה. גם לבניו הקפיד שלא לתת מכספי הצדקה שניתנו לו מאת חסידיו העשירים.

רבי ברוך הרגיש שכבר באו מים עד נפש. "איני יכול לראות עוד בסבלה של בתנו", אמר לרעייתו, "אגש לאבי ואבקש באורח חריג את עזרתו".

וכך עשה. בדחילו ורחימו נכנס רבי ברוך לאביו הגדול והעז לבקש מה שאיש מאֶחיו לא הרהיב בנפשו – עזרה כספית מאביו הרבי. הוא שטח לפני הרבי את מצבו הכלכלי הדחוק, ולא חסך ממנו את עוגמת נפשה של בתו.

"מקבל אני את דבריך", השיב לו אביו, "ובעזרת השם, בפעם הבאה שיזדמנו לי כספי צדקה – אתנם לך". שמח רבי ברוך למשמע הסכמתו של אביו, אולם בד בבד ידע שאת הכסף המובטח לא יזכה לראות במהרה, וזאת מפני המהירות שבה נעלמו כספי הצדקה שניתנו לאביו. ידע אפוא רבי ברוך שעליו להניח את ידו על הכסף מיד עם הגעתו לאביו.

הוא טווה תכנית. בשבת הקרובה יפקדו את מעונו של רבי חיים מצאנז כמה חסידים עשירים. יהיו שם ר' ירוחם טייטלבוים מטורנה, ר' מיכל שרמט מקרקוב, ועוד כמה בעלי ממון נדיבי לב. ידע רבי ברוך שביום ראשון שאחרי השבת ייכנסו הללו לאביו הרבי כדי להיפרד ממנו ולקבל את ברכת הדרך. באותה פגישה צפוי כל אחד מהם להשאיר בידי הרבי סכום כסף נכבד לצדקה.

פנה אפוא רבי ברוך אל העשירים וביקשם שלא ייכנסו אל אביו בנפרד אלא כולם יחד. כך יצטבר אצל אביו סכום כסף גדול, ולאחר מכן ייכנס הוא אל אביו, יזכיר את הבטחתו לו, וכך יזכה להשיג את הכסף הנחוץ לצורכי החתונה.

הסכימו העשירים בשמחה לבקשתו, ומכיוון שהבינו שהכסף נועד בעבורו – גמרו בדעתם לתרום לרבי סכום גדול יותר מכפי שסברו בתחילה. ואכן, על שולחנו של רבי חיים נערמו באותו בוקר אלף ומאתיים מטבעות כסף – סכום מכובד, שהיה בו לכסות את כל צורכי נישואיה של הבת.

למחרת בבוקר נכנס רבי ברוך אל אביו, והתפלא שאביו אינו פונה אליו כלל בעניין הנדוניה. הוא הבין שדבר מה בתכניתו השתבש. באין ברירה אזר אומץ ופנה אל אביו: "הלוא הבטחת שתיתן לי כסף לנישואי בתי!".

תשובתו של רבי חיים הפתיעה את רבי ברוך: "בני, מה אעשה שעדיין לא הצטבר אצלי סכום כסף בעבורך".

"מה פשר הדברים?", תמה רבי ברוך. "הלוא היו בחדרך הגבירים ששהו כאן בשבת, ותרמו לך אלף ומאתיים מטבעות כסף!".

השיב לו רבי חיים: "אמת הדבר, אולם הכסף הזה כבר אינו ברשותי. לא מכבר נכנס אליי יהודי עני מרוד, נכדו של רבי אלימלך מליז'נסק, ובכה שיש לו בת שהגיעה לפרקה ואין לו מאומה כדי להשיאה. התעוררו רחמיי עליו והחלטתי להעניק לו את הכסף".

ליבו של רבי ברוך נפל בקרבו. כל תקוותו נגוזה. במר ליבו העז לשפוך את כאבו לפני אביו: "האוּמנם בתי גרועה מכל בת ישראל?! הלוא בתי מבוגרת מבתו של היהודי שזכה בכסף... מה אעשה?! עד מתי תשב בבית בציפייה להקים בית בישראל?!".

הליט רבי חיים את פניו בכפות ידיו. פתאום התלהטו פניו, והוא פנה אל בנו ואמר לו בסערת נפש: "ראה מה מתרחש כאן... ליהודי יש אב זקן, שאין בו ניצוץ של תורה; אין בו ניצוץ של מצווה להשם יתברך; אין עוד נשמה ריקנית כמותו! וכשהבן רואה שיש לאביו נקודה קטנה של מצוות צדקה – גם אותה הוא רוצה לקחת ממנו?!".

מעיו של רבי ברוך התהפכו בקרבו למשמע הדברים הנוקבים והמזעזעים, אולם הוא התעשת והשיב לאביו: "וכי הכנסת בתי לחופה אינה צורכי צדקה?!".

השיבו רבי חיים: "היהודי שנתתי לו את הכסף – אלמוני הוא. אם אני לא אעזור לו, איש לא יעזור לו. אולם אתה מפורסם, בהיותך רבה של גורליץ, ובנקל תוכל לאסוף תרומות בעבור נישואי בתך. צא וסובב בעיירות ובכפרים, ובעזרת השם יהודים רחמנים יפתחו לפניך את ליבם ואת כיסם".

כשהבין רבי ברוך שאזלו סיכוייו לזכות בעזרה מאביו, סב על עקבותיו כדי לצאת מחדרו. קודם צאתו פנה אל אביו ואמר לו בשנינות: "אעשה כדבריך, אולם מבקש אני ממך שלא תחזור על הדברים שהשמעת כלפי עצמך, שכן אם ייוודעו הדברים בציבור איש לא ירצה לתת לי פרוטה!"...

(על-פי 'צבי תפארה')

  לומדים גאולה

להתעלות בכוחות עצמנו

יש קשר פנימי עמוק בין ימי ספירת העומר ובין תקופת הגלות. ימי ספירת העומר הם שלב ביניים בין חג הפסח לחג השבועות, ותקופת הגלות היא שלב מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.

בחג הפסח הייתה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה על בני ישראל והוציאם ממצרים, בשעה שעדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" – בריחה מפני הרע, שאין אפשרות לשלוט בו. בשפת תורת החסידות נקרא הדבר – 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מן האדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד והיא מרימה בבת אחת את האדם לדרגות עליונות ביותר. אלא שההתעלות אינה שייכת לאדם עצמו, שכן היא באה בכוחו של הקב"ה.

לכן מיד אחרי ה'אתערותא דלעילא' נחוצה עבודה עצמית, שנקראת 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות שבאה מהאדם עצמו). אלה ימי ספירת העומר, שבהם היהודי מתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה. הדבר רמוז גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". "משכני" – זה חג הפסח, שבו התגלה הקב"ה מלמעלה ו'משך' אליו את בני ישראל. אבל מיד לאחר מכן בא תורו של "אחריך נרוצה", העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.

תיקון המידות

ימי ספירת העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש בנפש האדם שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). מידות אלה מרכיבות את האישיות הרגשית של האדם. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. אדם שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל 'מידה' כוללת את האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.

ובתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם בימי ספירת העומר. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר: בימים האלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מן המידות הללו בנפשנו ולהתאימן לשכל ולהבנה, כדי שהמידות יהיו נשלטות על-ידי השכל ולא עצמאיות.

שליטה שכלית

ברור בתכלית שמידה שלילית (תאוותנות, כעס, התפארות וכדומה) טעונה תיקון, אבל בכך אין דיי. שומה עלינו להביא גם את המידות החיוביות למצב שיהיו נשלטות על-ידי השכל, מפני שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.

לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד, אבל כשהיא עצמאית ואינה נתונה לשליטת השכל, היא עלולה להיות שלילית. לא אחת יש מצבים שבהם אסור להיות נדיב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא', כדי שלא ייגרם נזק.

זו משמעותה של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום ויום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום זה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובבניינה הנכון של המידה הזאת. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שמוענקות בו.

גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלי אור הקדושה שהאיר בבית המקדש הראשון והשני, ודווקא על-ידי כך אנו זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

לעולם לא מאוחר לחזור

מה קורה למשפחה מבוססת, שבה ילדים גדולים, כאשר ההורים מחליטים לשמור תורה ומצוות? אורון ואלה אופק, תושבי בית שמש, שעשו את המהלך הזה לפני שלוש-עשרה שנים, חושפים את המורכבות של השינוי בחייהם. "לא אשכח את התפילה הראשונה שלי לבורא העולם: תודה שגילית לנו את האמת, שחשפת אותנו לאור המופלא של התורה; אבל מה עם הילדים שלנו?", מספרת אלה.

הם התגוררו אז בבית נאה בבנימינה. אורון עסק ברפואה סינית. היו להם ארבעה ילדים. אלה מתארת את הלבטים: "מאיה הייתה בת ארבע-עשרה, דן בן עשר, שקד בת שבע ונדב בן שנתיים וחצי. הגדולה למדה במסגרת קיבוצית של 'השומר הצעיר'. גם שאר הילדים למדו במסגרות לא דתיות. איך מסבירים לילדינו המתבגרים את התהליך? מה משיבים על השאלות שבוודאי יצוצו? איך עוזרים להם לעבור שינוי משמעותי כל-כך בהתנהלות הבית?".

חיפוש רוחני

אורון נולד בגבעתיים. סממן הדת היחיד שחווה בילדותו היה הקידוש בליל שבת. הוא עבר מסלול שגרתי של ילד ישראלי. אחרי השירות הצבאי נסע למזרח הרחוק, חיפש רוחניות ומצא את מקומו במרכז יוגה. כשחזר לארץ הצטרף לחוגים של יוגה, ובמהלכם פגש את רעייתו לעתיד.

אלה נולדה במרוקו ועלתה לארץ בגיל חמש. היא גדלה בדימונה, בבית מסורתי, ובהיותה בת עשרים וארבע נסעה לארה"ב, ושם הצטרפה ללימודי יוגה. "כשפגשתי את בעלי לעתיד הרגשתי שאנחנו מחפשים דבר מה רוחני משותף", היא מספרת. "חיפשנו רוחניות, אבל לא משהו שמחייב אותך בחיי היום-יום".

בלי זעזועים מיותרים

הם נישאו והוסיפו לחפש את נקודת האמת בחייהם. המפנה אירע כשהציעו להם להשתתף בסמינר יהדות. "היינו בטוחים שזו שטיפת מוח, אבל החלטנו ללכת", הם מספרים. "הושפענו מאוד מהשבת. האווירה הייתה מיוחדת. החלטנו מיד להתחיל לשמור שבת. למעשה, הסמינר כאילו סיכם כל מה שלמדנו ועברנו יחד כל השנים. היה ברור לנו שהתורה היא אמת".

הבעיה הגדולה הייתה הילדים: "החלטנו להתקדם לאט, כדי לא לגרום זעזועים מיותרים. את הקטן הכנסנו לגן חב"ד, ואת השאר השארנו במסגרות שלהם. ב'שומר הצעיר' נבהלו, בפרט לאחר שבתנו החליטה שלא להשתתף בהצגה שנערכה בשבת. כעבור שנתיים היא כבר ביקשה מעצמה לעבור למסגרת דתית".

התקדם בקצב שלך

עברו שנים והם החליטו לעבור למקום דתי. אורון החל ללמוד במסגרות תורניות לצד עבודתו ברפואה סינית. לימים פרסם ספרים בתחום עיסוקו. אלה מסייעת לזוגות בעלי תשובה בעיסוקה כיועצת זוגית ומשפחתית.

"כל אדם צריך להתקדם בקצב שלו, לא בבּוּם", אומר אורון. "מאוד חשוב לקבוע עיתים לתורה. ולא פחות חשוב לתת לילדים חום ואהבה, תמיכה וחיזוק, להאהיב עליהם את התורה והמצוות ולשתף אותם בכל התהליך". בסיום השיחה מתפשט חיוך של נחת על פניו של אורון: "עוד מעט אסיים את הש"ס".


לעבור את התהליך בשלום. אורון אופק

  פינת ההלכה ומנהג

נגינה בסעודת מצווה

שאלה: האם מותר לשמוע כלי נגינה בסעודת מצווה בימי ספירת העומר?

תשובה: במשנה אמרו: "משבטלה סנהדרין, בטל השיר מבית המשתאות". לדעת רוב הראשונים הכוונה לשיר עם שתיית יין, והמאירי כתב שהכוונה רק למיני זמר העשויים לשמחת הוללות. לעומת זה, הרמב"ם כתב ששירה בפה אסורה על היין, אבל בכלי זמר אסורה אפילו בלי יין. למעשה נהוג להקל בזה, כאשר התוכן הוא דברי שבח לה', וכסיום דברי הרמב"ם: "וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות והודאות לה' יתברך על היין".

בימי הספירה ובין המצרים נהגו להחמיר בכלי זמר, ואפילו מוקלטים, אם משמיעים אותם כדי להרבות שמחה, גם לילדים שהגיעו לחינוך. נחלקו האחרונים בדבר סעודות מצווה המתקיימות בימים האלה, כגון ברית מילה ופדיון הבן ובר-מצווה וסיום מסכת. רבים מהם כתבו שנוהגים להקל, וכן משמע מדברי המגן אברהם, אדמו"ר הזקן והמשנה ברורה, בעניין ימי הספירה. ויש מתירים אפילו בין המצרים, וכן דעת הגר"ע יוסף.

כשמארגנים כינוסי ילדים, מסיבות ותהלוכות אחרי ל"ג בעומר ובהמשך אליו (שאצל האשכנזים נהוגה אז אבלות), הציע הרבי מליובאוויטש לעשות את הכינוס "באופן המותר לכתחילה (בלי שום ספקות בדבר)", כאשר מקשרים זאת עם סעודת מצווה, כגון סיום מסכת. וברור שהכוונה לחשש מנגינה בכלי זמר.

מקורות: סוטה מח,א. רמב"ם הל' תעניות פ"ה הי"ד. שו"ע או"ח סי' תקס ס"ג. שו"ת יחוה דעת ח"א סי' מה וח"ו סי' לד, ופסקי תשובות סי' תצג הע' 39, וסי' תקנא ס"ק יג, וש"נ. לקוטי שיחות חלק לז עמ' 122.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)