חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1481 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת במדבר, ד' בסיוון ה'תשע"ה (22/05/15)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1481 - כל המדורים ברצף
המשימה האנושית והמשימה היהודית
יש חדש
מה חשבו ההרים?
שבועות
עצת היצר
לבת אש
'אקדמות' בתופת
שלושה רועים
סודו של קבר דוד המלך
חג במוצאי שבת

מס' 1481, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, ד' בסיוון ה'תשע"ה (22.05.2015)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

המשימה האנושית והמשימה היהודית

יהודי אינו יכול להסתפק בלהיות 'אדם טוב'; עליו להיות גם 'יהודי טוב'. יהודי נדרש למלא את ייעודו כחלק מ'ממלכת כוהנים'

כל תנועה רעיונית ואידאולוגית שואפת מטבעה לגדול ולהתפתח ולצרף אליה חברים חדשים. היא הייתה רוצה שהעולם כולו יהיה שותף לרעיון ולדרך, והיא חותרת להשיג יעד זה בכל האמצעים שברשותה. אם אתה מאמין בדבר-מה ואתה סבור שדרכך צודקת, אתה רוצה שעוד בני-אדם יחשבו כך.

בקרב הדתות מגמה זו בולטת ביתר שאת. כל דת שואפת להגדיל את מספר מאמיניה. הדתות הגדולות רואות בכך חובה דתית עליונה, והן לא בחלו באמצעים להשיג מטרה זו. לאורך ההיסטוריה אילצו מאמיני הדתות האלה מיליוני בני-אדם, בכוח הזרוע והחרב, לקבל עליהם את אמונותיהן, וכפי שרואים זאת גם בימים האלה.

תפקיד ייחודי

יוצאת מן הכלל הדת היהודית. אין לה שום שאיפה להחיל את עול היהדות על לא-יהודים. יתרה מזו, גם כשכבר בא אלינו גוי ומבקש להתגייר, הרב צריך לדחותו בתחילה ולהבהיר שאין לו שום צורך להיות יהודי ולקבל עליו את תרי"ג המצוות.

רק אם האדם מתעקש ומביע רצון עז להצטרף לעם ישראל – מקבלים אותו. מי שמתגייר גיור אמת, נעשֶה חלק בלתי-נפרד מעם ישראל והוא יהודי לכל דבר; אבל אנחנו עצמנו איננו עושים דבר כדי לעודד אדם להתגייר. וכי איננו מאמינים שדתנו היא דת האמת?

הגישה הזאת נובעת מתפיסה בסיסית, שהתורה ומצוותיה לא נועדו לאנושות כולה אלא לעם ישראל בלבד. כאשר הקב"ה נתן לנו את התורה, אמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". במעמד הזה נוצר עם שיועד לו תפקיד מיוחד, וממילא הוא נדרש למלא הוראות מיוחדות.

על עם ישראל הוטל התפקיד להיות 'כוהני' האנושות. "ממלכת כוהנים", שתפקידה לחבר את העולם עם הקדושה האלוקית. לבני אומות העולם נועד תפקיד אחר, והם משיגים את שלמותם במילוי תפקידם. כאשר הם מקיימים את שבע מצוות בני נח, הם נחשבים חסידי אומות העולם ויש להם חלק לעולם הבא. אין להם שום צורך להיות יהודים ולמלא תפקיד שלא הוטל עליהם.

הייעוד והזכות

גם בתוך עם ישראל עצמו קיים המעמד המיוחד של הכוהנים, שיש בהם קדושה מיוחדת וחלות עליהם מצוות ואזהרות שאינן חלות על כלל עם ישראל. יהודי מן השורה אינו יכול ואינו צריך להיות כוהן, שכן עליו למלא את תפקידו שלו – חלק משנים-עשר שבטי ישראל.

יש רק הבדל אחד, שכאן אין באמת שום אפשרות שישראל יהיה כוהן, ואילו לבני אומות העולם ניתנת אפשרות להתגייר ולהצטרף לתפקיד המיוחד של העם היהודי; אם הם עצמם, מרצונם ובבחירתם, רוצים בכך באמת ובתמים.

לכן יהודי אינו יכול להסתפק בלהיות 'אדם טוב'; עליו להיות גם 'יהודי טוב'. יהודי נדרש למלא את ייעודו כחלק מ"ממלכת כוהנים". גם חיי היום-יום שלו צריכים להיות רוויים קדושה והתעלות רוחנית. זה ייעודנו וזו הזכות הגדולה שניתנה לנו.


מעמד הר סיני שהעניק לנו תפקיד ייחודי (ציור: יוסי רוזנשטיין)

  יש חדש

ילדים בעשרת הדיברות

בתי הכנסת ברחבי הארץ נערכים לקבלת המוני ילדים בחג השבועות למעמד קריאת עשרת הדיברות. הרבי מליובאוויטש קרא להביא גם את הטף, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. הקריאה מבוססת על מאמר המדרש: "אמר הקב"ה לישראל: בניי, הווּ קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה". צעירי חב"ד מכריזים על מבצע פרסים ענק, לילדים שיבואו למעמד הגדול הזה. פרטים בבתי חב"ד.

ילדי ירושלים מתאספים

גם השנה יהיה אי"ה בירושלים מעמד מיוחד של קריאת עשרת הדיברות לילדים, בשעה 11:15 בבוקר, בבית כנסת חב"ד 'בית יוסף' (רח' זוננפלד 23, בשכונת בית ישראל). צפויים להשתתף בו כאלף ילדים. הילדים שיבואו למעמד ייהנו מכיבוד מיוחד.

JLI בישראל

הציבור מוזמן להצטרף לסדרת הקורסים המצליחה במסגרת מכון JLI (Jewish Learning Institut), מכון רוהר ללימודי היהדות, המופעל מטעם  ה'מרכז לענייני חינוך', הזרוע החינוכית של חב"ד העולמית. אלה קורסים ברמה אקדמית, שמאפשרים לציבור משכיל ללמוד יהדות בשפתו, בלי צורך בידע מוקדם. הקורס מתקיים בחמש-עשרה ערים ברחבי הארץ. פרטים והרשמה באתר www.jli.co.il.

  שלחן שבת

מה חשבו ההרים?

המדרש מספר שבשעה שביקש הקב"ה לתת את התורה, נתקבצו כל ההרים וכל אחד ואחד מהם טען שהוא הראוי לכך. אמר להם הקב"ה: "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים". וכדברי המדרש: "כבר נפסלתם לפניי בגבהות שיש בכם... למה תרצדון? למה תרצו לדון עם סיני? הרים גבנונים אתם... אין רצוני אלא בסיני, שהוא שפָל מכולכם".

ההרים התגאו בגובהם וביופיים, אך זה עצמו הוא שעמד בעוכריהם ופסל אותם מלהיות ההר הראוי לקבלת התורה. הגאווה היא ה'גבנוניות' והיא נחשבת 'מום'.

מעלות רוחניות

אך צריך להבין מה הייתה המחשבה להציג את הגובה כסיבה לבחירה בהם. והלוא הגאווה והגבהות הן חסרונות ולא יתרונות? בגמרא נאמר: "המהלך בקומה זקופה... כאילו דוחק רגלי השכינה", וכמו-כן נאמר על גאוותן: "אין אני והוא יכולים לדור בעולם".

בהכרח לומר שגובהם של ההרים מייצג מעלות רוחניות אמיתיות, המשקפות מניעים טהורים. ובכל-זאת ביכר הקב"ה את הר סיני דווקא.

צומח שבדומם

הרים שייכים למחלקת הדומם שבבריאה – המחלקה הנחותה ביותר מבין הצומח, החי והמדַבֵּר. ועם זה, גם בדומם עצמו יש דרגות. ההרים מכונים בספרי החקירה 'צומח שבדומם', שכן גובהם מבטא התעלות של הדומם. נמצא שיש בהרים מעלה של עלייה למעלה, ולכן הייתה מחשבה שעליהם ראויה להינתן התורה.

השיב להם הקב"ה: "למה תרצדון?". ייתכן שיש היגיון בטענותיכם, אך נימוקים הגיוניים מתאימים למערכת של שיקולים שכליים. כאן עומדת להינתן התורה, שבמהותה הפנימית היא רצונו וחכמתו של הקב"ה עצמו, ושיקולים שכליים של העולם הנברא אינם תופסים לגביה מקום.

מסירות נפש טהורה

במדרש נאמר על הר סיני: "סיני מהיכן בא?... מהר המורייה". מעלתו של הר המורייה שבו התקיימה עקֵדת יצחק. ניסיון העקֵדה הוא סמל של מסירות נפש טהורה, שלמעלה מכל דיון הגיוני.

לוּ היה יצחק אבינו מתחיל לדון דיונים הגיוניים – ייתכן שהיה מוצא נימוקים על-פי התורה להימנע מלמסור את עצמו לעקֵדה. יכול היה לטעון שאת ציווי ה' שמע מפי נביא (אברהם אביו), ואילו האיסור "שופך דם האדם", שעליו נצטוו גם בני נוח, ניתן ישירות מפי הקב"ה. אולם הוא ידע שזה רצון הקב"ה, והתמסר אליו לגמרי, בלי לשאול שאלות ולשקול שיקולים. עניין זה בא לידי ביטוי בהר סיני, שעל-אף היותו 'הר', בכל-זאת הצניע את גבהותו והתבלט בנמיכותו היחסית לשאר ההרים, דבר המסמל את ההתבטלות המוחלטת לרצון ה'. לכן זכה שעליו תינתן התורה.

(תורת מנחם כרך יד, עמ' 115)

  מן המעיין

שבועות

התורה עוצרת

מדוע קראו חכמים לחג השבועות 'עצרת'? מפני שביום הזה ניתנה התורה, העוצרת את עם ישראל מללכת בדרכי היצר הרע.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

עלייה מקצה לקצה

בשעת מתן תורה התעלו בני ישראל לתכלית העילוי, ככתוב (דברים ה,ד) "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", אף-על-פי שזמן קצר קודם לכן היו בתכלית השפלות, משועבדים בחומר ולבנים במצרים. עלייה כזאת לא הייתה אפשרית אלא על-ידי רחמיו הגדולים של הקב"ה.

(אדמו"ר הזקן)

קשר נצחי

"ויתייצבו בתחתית ההר" (שמות יט,יז). "מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית" (שבת פח). הקב"ה עשה זאת כדי שכנסת ישראל תקבל את התורה באונס, ויהיה לה דין אנוסה, ובאנוסה הדין הוא – "לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב,כט). כך הקשר שלנו עם הקב"ה יהיה קשר נצחי, שלא ניתן להתירו.

(חידושי הרי"ם)

חרדה בלתי-משוערת

אף-על-פי שמשה ידע כי העם יחרד בעת קבלת התורה, ואף שיער את עוצם החרדה, בכל-זאת החרדה שהייתה בפועל, היתה גדולה לאין ערוך יותר ממה שמשה שיער מראש.

(הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

לא להסתפק בקצה

"הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמות יט,יב). אם זכיתם ועליתם בהר, אל תסתפקו בנגיעה בקצהו בלבד. אל תהיו מסתפקים במועט. עליכם להשתדל לעלות מעלה-מעלה.

(הרבי מקוצק)

הענווה כבסיס

"יומא קמא לא אמר להו ולא מידי" (שבת פז,א). ביום הראשון לימד אותם את מידת הענווה, שיחזיקו עצמם אַיִן ואפס. שידעו כי האדם הוא עפר ואפר.

(רבי יצחק מוורקי)

בכל זמן ובכל מקום

התורה והמצוות נצחיות הן, בכל זמן ובכל מקום. בדיבר הראשון נאמר (שמות כ,ד) "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". הדבר בא להורות שכל יהודי קיבל כוח להתגבר על כל המניעות והעיכובים. בכל זמן ובכל מקום הוא יכול וחייב לקיים את התורה ומצוותיה.

(ספר המאמרים תש"ז)

עולם, שנה, נפש

"והר סיני עשן כולו" (שמות יט,יח). "עשן" ראשי תיבות עולם, שנה, נפש. משמעות ה'עשן' שבמתן תורה על חובת לימוד התורה היא: ב'עולם', מקום – ללמוד תורה בכל בית ובכל מקום. ב'שנה', זמן – להרבות בכמות הזמן המוקדש ללימוד התורה. ב'נפש', חיוּת – להוסיף באיכות הלימוד, שהלימוד יהיה בחיוּת יותר, וממילא האדם יֵדע וישיג בעומק יותר.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

עצת היצר

בעיר רופשיץ התגורר יהודי, לייבל'ה שמו, שניסה להציג דמות של צדיק, והיה לובש שק על בשרו. תושבי העיר היו מכנים אותו 'לייבל'ה שוטה'.

פעם אחת נכנס אל רבי נפתלי מרופשיץ, וקודם כניסתו פתח את כפתור חולצתו כדי שהצדיק יראה שהוא לובש שק. בהיכנסו אמר רבי נפתלי כאילו לעצמו: "לא, איננו שוטה".

הבעת שמחה עלתה על פני האיש. הנה הצדיק מעיד עליו שאין הוא שוטה. אבל רבי נפתלי המשיך ופירש את דבריו: "למה אומרים על יצר הרע שהוא 'כסיל'? הנה הוא הצליח ללכוד יהודי כמוך בשק"...

  פתגם חסידי

חסידים שאלו את אדמו"ר האמצעי מליובאוויטש מה צריך לבקש מה' יתברך בליל שבועות. השיב להם: "אני מבקש שתהיה לי לבת האש של מתן תורה"

  מעשה שהיה

'אקדמות' בתופת

השנה שנת ת"ש. החורף הִרפה מעט מתושבי גטו לודז' שבפולין, וקרני שמש ראשונות הסתננו אל הגיהינום, כדי להאיר את פניהם הכבויות של קרבנות השטן הנאצי.

קשה לומר שאפשר היה לחוש תחושת אביב בגטו. גטו הוא פלנטה אחרת, שאיננה מושפעת משינויי עונות. קיץ, חורף, חום וקור – הכול כאן מתגמד למילה אחת: הישרדות.

אך היו מי שהצליחו לחשוב גם על הישרדות רוחנית. על אף התנאים הבלתי-אנושיים וסכנת החיים התמידית, ניסו לשמור ככל יכולתם על התורה והמצוות.

יום אחד הבחינו דרי הגטו בזיפים המעטרים את סנטרו ואת לחייו של אברהם-הירש. "האם נסתתרה בינתך?", שאלו אותו בחרדה עמוקה. "הלוא יודע אתה מה גורלו של מי שמגדל זקן ופאות בגטו!".

ידידיו של אברהם-הירש דיברו על ליבו: "עת פיקוח נפש היא זו. גידול הזקן אינו בכלל המצוות שעליהן 'ייהרג ואל יעבור'. עשה טובה לעצמך". אך השכנועים נפלו על אוזניים אטומות.

"הבינו", אמר לבסוף אברהם-הירש, "בחג השבועות יחול יום השנה לפטירת אבי. ביום הזה עליי לגשת ל'עמוד' ולהיות שליח הציבור. יהיה עליי לקרוא את פיוט 'אקדמוּת' לפני הציבור. אינני יכול לדמיין את עצמי", השתלהב קולו, "משמש בעל תפילה בחג מתן תורתנו בלי זקן ופאות!".

בינתיים קרב ובא חג השבועות. השמש שקעה, שערי הגטו ננעלו, והוכרז עוצר בסמטאותיו. אין יוצא ואין בא.

אך בעבור אברהם-הירש וקומץ מקורביו – אין זה לילה רגיל. הוא עצמו, פניו נוהרות באור שאיש אינו יודע מניין נגה עליהן. זקנו הקצר ופאותיו מסודרים, וברוחב לב ובשמחה הוא מזמין את הציבור ל'בית הכנסת' הסודי שהכין. ואז נדהמו: עשבים וענפים ירוקים קישטו את החלל. המראה נראה תלוש כל-כך על רקע הגטו האיום.

אברהם-הירש התייצב במהרה ליד עמוד התפילה שהכין, ובעיניים בורקות דחק בנכנסים להתעשת ולנער את התוגה והדאגה. "יהודים, שִמחו!", גער בהם בעליזות, "היום חג מתן תורה! דיי לדאגה!".

אט-אט התחממה האווירה. כשהחלה תפילת החג השילו היהודים האומללים את העצב, ואִפשרו למעט שמחה להזדחל לליבותיהם השבורים. אברהם-הירש נראה היה כמי ששרוי בעולם אחר. הוא התפלל ברגש ובדבקות, כאילו הוא נמצא בעיירת הולדתו.

למחרת התכנס המניין שנית. הפעם גברה התרגשותו של אברהם-הירש – הגיעה עת קריאת ה'אקדמות'. הוא זימר בקולו הערב, והמתפללים מחרים-מחזיקים אחריו. לא היה מאושר ממנו.

שנתיים חלפו. סופה של המלחמה האיומה לא נראה באופק. אין יום שאין קללתו מרובה משל חברו. רבים אינם שורדים. אחרים נשלחים למחנות עבודה.

שמעון קופר היה אחד ממתפללי המניין הסודי של חג השבועות בגטו לודז'. עם הזמן נדד והוגלה למחנה כפייה. יום אחד, בשעת ההפסקה, עמד בתור כדי לזכות במנת המרק הזעומה, שלא היה בה כדי להשקיט מעט מרעבונו, ופתאום שמע קול: "יהודים! שכחתם? היום חג השבועות! זמן מתן תורתנו! בשעת המנוחה הבה נתפלל ונאמר 'אקדמות'".

היהודים בקושי הִפנו את ראשם לעבר הקול הנלהב. מה שבועות, אילו אקדמות! בקושי נשמה באפם, מעונים וסובלים מקוצר רוח ומעבודה קשה. אך הקול הזה נשמע מוכר לאוזניו של שמעון קופר. הוא הסב את ראשו לעבר הדובר וצמרמורת עברה בגופו: זה אברהם-הירש!

בקושי הצליח לזהותו. כפוף גו, פניו מצומקות וקירחות מזקן ומפאות, ובמקומם צלקות – מן הסתם סימני מקלו של סטלמן, הקלגס האכזר. אבל קופר היה משוכנע בלי צל של ספק – זה אברהם-הירש, או לפחות בן-דמותו או צילו. האיש השתנה כל-כך בשנתיים שחלפו...

אך בהגיע העת, כשאברהם-הירש הוציא מכיסו סידור קרוע והחל להתפלל, וקולו החם מילא את האוויר – זה היה שוב אברהם-הירש מגטו לודז'. הנעימה והרגש לא קהו; הגו השחוח הזדקף, והקול שב והסתלסל לו בדבקות. וכאשר החל לפזם את ה'אקדמות', נמחק כל זכר של מכאוב מפניו.

וכך, בלב מחנה העבודה, נראתה תמונה סוראליסטית: בין הדחפורים הגדולים, קרונות המשא המלאים עפר, שהעמיסו עובדי הכפייה בכותנות הפסים, התכנסה קבוצת אסירים קטנה. הם היו צעירים במיטב שנותיהם, אך כולם נראו קשישים וחלושים, לבושי סחבות ומזי רעב. ובלב התופת עומד לו אברהם-הירש ושר מעמקי נשמתו את ה'אקדמוּת'.

היו בין האסירים מי שלא הכירו את ה'אקדמות', וייתכן שמימיהם אף לא ביקרו בבית הכנסת. הם לא הבינו מילה מן הפיוט, אך נשמתם נשבתה בקדושת התפילה. כך עמדו להם בדממה, מוקסמים ומאזינים למילים המהללות את נותן התורה. באותם רגעים שכחו היכן הם נמצאים ואילו אִיומים מרחפים מעל ראשם. באותם רגעים התעלו לעולם עילאי שכולו נשמה ורוח.

(על-פי סיפורו של שמעון קופר ב'אני מאמין')

  לומדים גאולה

שלושה רועים

חג השבועות קשור בשלושה רועי ישראל: א) משה רבנו, כי ביום הזה ניתנה התורה על-ידו; ב) דוד המלך, שנסתלק בחג השבועות; ג) הבעש"ט, שגם יום הסתלקותו היה בחג השבועות. שלושתם גם קשורים לגאולה העתידה:

על משה רבנו נאמר במדרש (שמות רבה פרשה ב): "אמר לו הקב"ה למשה, סימן זה לך, במדבר אתה מניחן ומן המדבר [אתה] עתיד להחזירן לעתיד לבוא, שנאמר (הושע ב,טז) לכן הנה אנכי מפתֶּיהָ והולכתיה המדבר".

על דוד המלך נאמר בירושלמי (ברכות פרק ב הלכה ד): "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם (הושע ג,ה). רבנן אמרי אהן מלכא משיחא [=זהו המלך המשיח]. אין מי חייא הוא – דוד שמיה, אין מי דמכייא הוא דוד שמיה [=אם מן החיים הוא – דוד שמו, אם מן המתים הוא – דוד שמו]". בהמשך מובא על זה הפסוק (תהילים יח,נא) "ועושה חסד למשיחו לדוד".

והבעש"ט התחיל להפיץ את תורת החסידות, פנימיות התורה, שעליה אמר לו המלך המשיח כי הוא (המשיח) יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

חיבור תורה ומעשה

באחת משיחותיו (התוועדויות תשמ"ב כרך ג, עמ' 1563) הסביר הרבי מליובאוויטש את החיבור בין שלושתם:

"כאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של משה – הרי הוא יודע שמשה נקרא משה רבנו, לפי שהוא נתן את התורה לבני ישראל, כמאמר המשנה 'משה קיבל תורה מסיני'. ואפילו אם עדיין לא למד משנה זו – הרי הוא יודע מה שכתוב 'תורה ציווה לנו משה גו''. וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של דוד – הוא יודע שדוד הוא דוד המלך, ועניינו של המלך הוא – לספק לבני המדינה את כל צורכיהם הגשמיים. זאת אומרת: אצל משה רבנו מודגש העניין של לימוד התורה, ואצל דוד המלך מודגש עניין המעשה בפועל...

"וכאשר שואלים יהודי פשוט מהו עניינו המיוחד של הבעל-שם-טוב – הרי הוא יודע שאצל הבעש"ט מודגש החיבור של מעשה (באופן ניסי) עם תורה: כאשר ישנה הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע – הרי הלשון הרגיל בפי כל העם, אפילו אצל קטנים, לקשר זאת עם דרך הנהגת הבעש"ט – 'אַ בעל-שם'סקע הנהגה' [=הנהגה בעש"טית], שזוהי הנהגה ניסית שלמעלה מהטבע. וביחד עם זה יודע כל אחד ואחד שלבעש"ט היו תלמידים – והרי מציאותם של תלמידים נוצרת על-ידי לימוד תורתו.

"זאת אומרת: אצל הבעש"ט מודגש החיבור של שני העניינים ביחד: לימוד התורה ומעשה בפועל באופן ניסי...

"העילוי שנפעל על-ידי הבעש"ט לעומת המעמד ומצב שהיה בזמנו של משה רבנו (במתן תורה) ובזמנו של דוד המלך – כי הגילוי של 'מעשה מרכבה' שהיה בשעת מתן תורה היה לפי שעה בלבד, והוא נמשך ונתגלה למטה (עד לעניינים של מעשה בפועל) על-ידי גילוי תורת החסידות, שזה היה החידוש שנפעל על-ידי הבעש"ט, ובאופן של הולך ומוסיף מדור לדור, עד לקצה הכי תחתון בדורנו זה".

מי"ד הם נגאלים

בשיחה אחרת (התוועדויות תנש"א, כרך ד, עמ' 356) הרבי אומר ששלושתם רמוזים במילה 'מיד' הקשורה עם הגאולה, כלשון הרמב"ם: "מיד הם נגאלים". 'מיד' ראשי תיבות: משה רבנו; ישראל, הבעש"ט; דוד המלך.

הסדר של שלושת הרועים במילה 'מיד' תואם את מהלך הגאולה: הכוח לגאולה בא ממשה רבנו, שהוא קיבל את התורה מסיני, ועל-ידה עם ישראל מכין את העולם לגאולה. שלב ההכנה המתקדם יותר נעשֶה על-ידי פנימיות התורה, שנתגלתה על-ידי הבעש"ט. והגאולה בפועל היא על-ידי דוד המלך, 'דוד מלכא משיחא', "יעמוד מלך מבית דוד".

  חיים יהודיים

סודו של קבר דוד המלך

כמעט בלתי-אפשרי לתפוס את הרב יעקב סיביליה (62). הוא רץ מסיור לסיור, מנסה להספיק ככל האפשר. "ברוכים הבאים לקבר דוד המלך", במילים האלה הוא פותח את הסיורים. "קבר דוד נמצא פה, יש לזה הוכחות חותכות. המקום הזה מעולם לא ננטש על-ידינו. בעשרות השנים האחרונות הנוצרים והמוסלמים עושים הכול כדי להכחיש עובדה זו, כדי שלא נבוא לכאן".

מדי יום ביומו מלווה הרב סיביליה סיורים לקבוצות מבקרים במתחם הקבר, בשאיפה לחזק בקרב המבקרים היהודים את תחושת החיבור לקבר דוד. "עכשיו, בואו אחריי", הוא מכניסם פנימה, ושם יחשוף לפניהם את סודות המקום.

הסתרה מכוּונת

עיניו בוערות כשהוא מדבר על קבר דוד המלך בהר ציון בירושלים. הכול החל לפני כחמש שנים, כאשר רבי דוד אבוחצירא הורה לו לפרסם את קבר דוד. ''לא הבנתי מה הרב רוצה ממני", הוא מספר. "אני תושב הרובע כבר כמעט ארבעים שנה. בעבר הדרתי את רגליי מקבר דוד, מאחר שהושפעתי מהקולות המטילים ספק שאכן זה קברו.

"באותה תקופה", הוא מוסיף, "בהשגחה פרטית ממש, התוודעתי למקורות יהודיים הקשורים לקבר דוד. גם ביקרתי יותר ויותר בסביבת הקבר ואז נתגלו לעיניי ממצאים ארכֵאולוגיים התואמים את תיאור הכתובים, והם נעלמים מעין הציבור. יש ארכאולוגים שמסתירים מידע כדי שלא להתעמת עם העולם הנוצרי".

התעוררות בקבר

לאחר עבודה מקיפה הוציא לאור את ספרו 'סודו של קבר דוד', המציג את המקורות, לצד עדויות מוצקות שאכן קבר דוד שוכן בהר ציון. "אני רואה במו עיניי כיצד אלפי המשתתפים בסיורים, מכל החוגים ומכל הגילים – מפשוטי עם ועד מדענים – נרגשים עד דמעות לנוכח הגילויים", מתאר הרב סיביליה.

"בסיורים המתקיימים כאן אני רואה כיצד דוד המלך מעורר התרגשות והרהורי תשובה אצל כל הבאים, גם בקרב מי שעדיין רחוקים משמירת תורה ומצוות".

חיים יהודיים שוקקים

הוא חש תחושת שליחות להסביר לכל מבקר את האמת על הקבר. הוא מספר, וגם מראה, את הפעילות היהודית השוקקת המתקיימת בין כותלי המתחם. "יש כאן כוללים פעילים של אברכים המוסרים את נפשם לשמור על קדושת המקום; מנייני תפילה קבועים; וגולת הכותרת – סעודת מלווה מלכה מפוארת מדי מוצאי שבת, בהשתתפות אלפים. מרגש לראות בכל שבוע את מעגלי הריקודים של עמך בית ישראל". הרב סיביליה מציין גם את מניין התהילים שייסד בקבר הרבי הריי"צ, שחודש בהמשך על-ידי ממשיך דרכו, הרבי מליובאוויטש.

בחג השבועות, יום הסתלקותו של דוד המלך, צפויים לשהות במתחם הקבר עשרות אלפים. כבר מאמצע השבוע מתחילה הנהירה למתחם, כדי למקם את האוהל המשפחתי. "המחזה, שגובר והולך בשנים האחרונות, מזכיר את ל"ג בעומר במירון", אומר הרב סיביליה בהתלהבות. "מהמקורות שריכזתי בספר עולה שהגאולה ברחמים תלויה בכיסופים להתחדשות מלכות בית דוד, ובמיוחד במקום הקדוש הזה".


קבר דוד. הרב סיביליה (משמאל) עם הרב הראשי לירושלים

  פינת ההלכה ומנהג

חג במוצאי שבת

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות כשחל חג במוצאי שבת?

תשובה: אסור להכין משבת לחג, ולכן אסור ביום השבת לעשות שום דבר – אף מעשה המותר בשבת – לצורך החג.

את נרות החג מכינים ומדליקים רק אחרי צאת השבת. מדליקים אותם מאש קיימת, הדולקת עוד מלפני השבת, כי אסור ליצור אש חדשה בחג (אם מעבירים את האש באמצעות גפרור, אין מכבים אותו, אלא מניחים לו לכבות מאליו). כבכל חג: הספרדים מברכים תחילה ('של יום טוב' ו'שהחיינו'), ואחר-כך מדליקים. בין האשכנזים יש חילוקי מנהגים בזה. מנהג חב"ד לברך אחרי ההדלקה, כמו בערב שבת.

אם האישה מדליקה נרות קודם תפילת ערבית, או אם רוצים לעשות מלאכה, האסורה בשבת אך מותרת בחג, קודם שמבדילים בתפילה ("ותודיענו") או בקידוש, חייבים לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (בלי הזכרת שם ה').

ההבדלה של מוצאי שבת באה עם הקידוש של ליל החג, בסדר שלהלן: ברכת הגפן, קידוש של חג, 'בורא מאורי האש', 'המבדיל בין קודש לקודש', 'שהחיינו' (בלשון חז"ל: יקנה"ז – יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן).

אין מברכים 'בורא מיני בשמים'. בכל מוצאי שבת עושים זאת כדי להשיב את הנפש מצערה על צאת ה'נשמה יתרה' של השבת, ואילו בחג – תענוג יום טוב ושמחתו הם עצמם משיבים את הנפש.

את ברכת 'בורא מאורי האש' מברכים על נרות החג. למנהג חב"ד – אין מקרבים אותם זה לזה, להופכם לאבוקה, וגם אין מקרבים את כפות הידיים אל הנרות, כנהוג בכל מוצאי שבת, אלא מביטים בהם בלבד.

מקורות: שו"ע סי' רצט ס"י ונו"כ. שו"ע אדה"ז סי' רסג ס"ח; רצט סי"ז; תעג ס"ו-יט; תצא ס"ד. 'הגדה של פסח' מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. ספר 'פסח שחל בשבת'. אוצר מנהגי חב"ד, ניסן-סיוון עמ' קמו. לוח 'דבר בעתו'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)