חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1478 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת אמור, י"ב באייר ה'תשע"ה (01/05/15)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1478 - כל המדורים ברצף
צועדים בעקבות הילדים
יש חדש
מצווה של רחמים
להזהיר גדולים על הקטנים
שבחים מקטרגים
לעולם לא אבוד
האש של מירון
זעקה של יהודים
מזמור לדויד
שחרור מאושפזים בשבת

מס' 1478, ערב שבת-קודש פרשת אמור, י"ב באייר ה'תשע"ה (01.05.2015)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

צועדים בעקבות הילדים

מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורחות חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת ישראל ואהבת התורה

הפצעים ברקמת עם ישראל, שנפערו במערכת הבחירות האחרונה, טרם הגלידו, ויש מי שבוחרים להמשיך את השיח המפלג שהתפרץ באותם ימים. אבל כולנו יודעים כי מתחת לקצף הפולמוס והמחלוקת מסתתר גרעין מאחד חזק ואיתן.

ראו איך נחלצנו להושיט עזרה לבני עמנו שנקלעו למצוקה בנפאל. איש לא שאל אם אותם מטיילים משתייכים למחנה זה או למחנה אחר ואם הצביעו לימין או לשמאל. פתאום, ברגע האמת, כולנו מרגישים יהודים, אחים, וצרתו של האחד היא צרת הרבים.

זכה רשב"י

רעיון האחדות אין פירושו בהכרח ויתור על השקפות ועמדות. כל גדולתה של האחדות ביכולת לשאת פערים והבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש "כבוד זה לזה" גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. אחדות משמעותה התכנסות סביב הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כל חלקי עם ישראל. כולנו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש". יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. מכנה משותף זה מעניק עוגן איתן לביצור האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים באורחות החיים ובמנהגים.

את האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בתהלוכות ל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי, שיום ההילולה שלו – ל"ג בעומר – מצליח לאחד מאות אלפי ילדי ישראל סביב התורה ומצוותיה. מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני הילדים, מכל חוג, עדה, זרם ואורחות חיים, הצועדים יחדיו במפגן של אהבת ישראל ואהבת התורה.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שנוצרה בעת האחרונה הגביהה חומה בין חלקי הציבור. חומה זו עלולה למנוע מרבבות יהודים, שנשמתם צמאה למילה יהודית, לפנות אל הכתובת הנכונה. כאן, בתהלוכות ל"ג בעומר, הם חשים פתאום שכולנו עם אחד ושכל המחיצות האלה מלאכותיות ונטולות יסוד.

להתרגש ולשמוח

למעשה, תהלוכות ל"ג בעומר אינן אלא לבוש חדש למסורת יהודית עתיקה שהתקיימה ביום זה. בקהילות ישראל נהגו המלמדים לצאת עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי ולהעניק לילדים חוויה יהודית מיוחדת במינה. בימינו אנו מגשימים רעיון בסיסי זה על-ידי התהלוכות.

אי-אפשר שלא להתפעל נוכח אלפי ילדים, תינוקות של בית-רבן, 'הבל שאין בו חטא', המניחים יד על עיניהם ומרעידים את האוויר בקריאת "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". אי-אפשר שלא להתמלא שמחה, למראה ההתאחדות המופלאה של ילדים מכל פלגי האוכלוסייה, המוכיחים בעצם התכנסותם כי השורשים היהודיים שלנו חזקים מכל הניסיונות להפריד בינינו.

והלוואי שהאחדות של ילדי ישראל ביום זכאי זה תחיש את התהלוכה הגדולה של עם ישראל כולו לקראת משיח צדקנו.


המוני ילדי ישראל בתהלוכות ל"ג בעומר (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

ספרונים חדשים

נשלמות ההכנות לתהלוכות הילדים של ל"ג בעומר. מאות אלפי הילדים יחזרו לבתיהם ובידם ספרון קודש חדש, שהוציאו צעירי חב"ד. השנה ראו אור שני ספרונים חדשים. האחד המפתח ביד של אבא, העוסק במצוות כיבוד הורים, שיחולק למגזר הכללי, והשני הקופה הריקה, העוסק בזהירות מחשד שווא, שיחולק בתהלוכות שיתקיימו במגזר החרדי.

תהילים מרהיב לילדים

הפתעה מיוחדת לקראת ל"ג בעומר – ספר תהילים צבעוני ומרהיב לילדים. הספר כולו מלוּוה איורים המתאימים לפרקי התהילים, והמזמורים עצמם מוגשים בדרך מאירת עיניים, לצד ביאור המילים הקשות. הספר יצא לאור על-ידי קרן קרנו תרום, והוא יחולק לרבבות ילדים שישתתפו בתהלוכות.

'ח"י רוטל' לתהלוכות

מנהג לתרום מידה מסויימת של משקה ('ח"י רוטל') לכבוד רבי שמעון בר-יוחאי. הציבור יכול לתרום שתייה בעבור ילדי ישראל המשתתפים בתהלוכות ל"ג בעומר. תמורת 180 ש"ח יחולקו לילדים שקיות שתייה בשיעור מידה זו. שמות התורמים יועברו לברכה לציון רשב"י והרבי מליובאוויטש. מוקד התרומות 035114088, או בדואר לת"ד 138 מירון 13910, לפקודת 'הקדש חב"ד מירון'.

  שלחן שבת

מצווה של רחמים

התורה מצווה: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה, אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד". רש"י מפרש: "נוהֵג בנקבה, שאסור לשחוט האם והבן או הבת, ואינו נוהג בזכרים, ומותר לשחוט האב והבן".

ידוע שפירוש רש"י בא להסביר את 'פשוטו של מקרא', אולם כאן הפירוש סותר לכאורה את משמעותו הפשוטה של הפסוק: הלוא הפסוק מדבר במפורש על שור ושה (זכרים), ואילו רש"י מפרש שהכוונה הפוכה לגמרי – נקבות ולא זכרים!

לא להתאכזר

השאלה גוברת כשמעיינים במקור פירושו של רש"י. בגמרא יש מחלוקת אם האיסור חל על נקבות בלבד או גם על זכרים, וההלכה לא הוכרעה. וכך הרמב"ם כותב בספרו ההלכתי, שיש בזה ספק. על-פי זה גוברת השאלה, מדוע ראה רש"י להכריע כדעה אחת בפירושו לתורה דווקא?

כדי להבין את פירושו של רש"י יש לראות את הפסוק בהקשרו הרחב יותר בפרשה. בפסוק הקודם נאמר: "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'". התורה אוסרת להפריד את הוולד מאימו מיד אחרי הלידה. מצווה זו, והמצווה שאחריה, הן מצוות שכליות, המבוססות על רחמנות.

מניעת חילול השם

נטילת הוולד מאימו מיד אחרי הלידה גורמת לאם צער מיוחד, ולכן אסרה זאת התורה והורתה להמתין עד היום השמיני. בהמשך לזה נאמר הציווי שלא לשחוט ביום אחד "אותו ואת בנו", כי גם זה מעשה שיש בו אכזריות יתרה.

לאחר מכן התורה אומרת: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". הכוונה כאן היא, שאם עושים מעשים כאלה גורמים לחילול שמו של הקב"ה בעיני אומות העולם, שכן גם הגויים רואים במעשים אלה אכזריות, ולכן יש להימנע מהם.

רגש אימהי

אבל אם מפרשים ש"אותו ואת בנו" הכוונה לזכר, אין כאן לכאורה שום אכזריות יתרה. הלוא אין קשר מיוחד בין השור ובין העגל או בין האיל לטלה. קשר כזה קיים רק בין האם לוולד שילדה, וכפי שרואים במוחש שהוולד כרוך אחרי אימו ולא אחרי אביו. אם כן, מדוע תיאסר שחיטת האב ובנו ביום אחד?

שאלה זו מתבקשת כשלומדים את פשוטו של מקרא, ולכן רש"י מצדד בדעה המובאת בגמרא שאכן האיסור אינו חל על זכרים אלא על נקבות בלבד, שכן רק שחיטת האם ובנה ביום אחד היא מעשה אכזרי, והדבר מתיישב עם ההקשר הכללי של הפסוקים, המדברים על הצורך להימנע ממעשי אכזריות ולנהוג במידת הרחמים.

(התוועדויות תשד"מ, כרך ג, עמ' 1652)

  מן המעיין

להזהיר גדולים על הקטנים

להקטין עצמם

"אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם" (ויקרא כא,א). מפרש רש"י: "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים". יש להזהיר את הגדולים, העומדים בראש העם, שיקטינו את עצמם, שלא יתגאו ולא יתנשאו על העם.

(עיטורי תורה)

פגמים קטנים

יש להזהיר את הגדולים על הדברים הקטנים. כי על משי לבן גם מעט לכלוך נראֶה ובולט. בזוהר של אור היום בולט גם כתם קטן.

(רבי אלימלך מליז'נסק)

זוהר ואור

"להזהיר" מלשון זוהר, כמו "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" (דניאל יב,ג). הגדולים צריכים להזהיר במעשיהם ולהאיר מאורם על הקטנים. עליהם לאצול מרוחם על המוני בית ישראל.

(דעת חכמים)

על-ידי הקטנים

כיצד יכולים הגדולים בתורה ובעבודה 'לזהור' ולזכות בגילוי אור נעלה? – "על הקטנים", על-ידי עבודתם עם פשוטי העם, כדברי חז"ל (תמורה טז) שכאשר העשיר נותן תרומה לעני, אזיי מאיר עיני שניהם ה'.

(הרבי מליובאוויטש)

גדול וקטן בנפש

גם בתוך נפשו של האדם יש 'גדול' ו'קטן'. ה'גדול' הוא השכל, וה'קטן' הוא כוח המעשה. התורה מצווה שה'גדול', השכל, יזהיר ויאיר את ה'קטן', כוח המעשה. צריך ללמוד תורה על-מנת לעשות דווקא, כמאמר חז"ל (קידושין מ) "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".

(לקוטי שיחות)

הצדיקים מעלים

"יברך יראי ה' הקטנים עם הגדולים" (תהילים קטו,יג). כאשר הקטנים מחוברים אל הגדולים, אל הצדיקים, גם הם בכלל הברכה. ואם הם מלוכלכים בעוונות, זוכים הם לעלייה על-ידי עבודת הצדיקים. זהו שנאמר "להזהיר גדולים על הקטנים" – הצדיקים צריכים להעלות עמהם, בעבודת הקודש שלהם, את הקטנים.

(תפארת שלמה)

גילוי האור

חובתם של הגדולים בעבודת ה' להשפיע על הקטנים בעבודת ה', ולהפרישם מכל דבר אסור. עליהם לעשות זאת על-ידי גילוי האור הטמון בנשמתם.

(לקוטי שיחות)

שבח הדדי

"אמור" הוא גם מלשון שבח, כדברי הפסוק (תבוא כו) "את ה' האמרת... וה' האמירך". כפל הלשון "אמור ואמרת", מכוּון כנגד "האמרת... והאמירך", שזה השבח שישראל משבחים את הקב"ה, והשבח שהקב"ה משבח את ישראל. זהו "להזהיר גדולים על הקטנים" – הקב"ה משבח את ישראל, ו"להזהיר גדולים על-ידי הקטנים" – ישראל משבחים את הקב"ה.

(שיחות קודש)

  אמרת השבוע

שבחים מקטרגים

בל"ג בעומר נהגו אנשי ה'חברה קדישא' לבקר בבית העלמין. היו בודקים מה דורש תיקון, ואחר-כך יושבים לסעודה. בעיר הומיל היה הרב, רבי יצחק-אייזיק, בא לשעת הסעודה. הוא היה נכנס לשעה קלה לבית העלמין ואחר-כך יושב עם הקהל ואומר דברי חסידות.

שנה אחת התעכב ליד מצֵבה אחת ועמד לידה שקוע בהרהורים. אחר-כך פנה אל ראש ה'חברה קדישא' ואמר: "מלמעלה תובעים מהנפטר למלא את כל השבחים החקוקים על מצבתו". הרב הורה להביא גרזן ולמחוק את השבחים שנחקקו על המצבה.

בינתיים חיכה כל הקהל, וכשבא הרב התנצל ואמר: "עשיתי עכשיו טובה גדולה לנפטר פלוני".

  פתגם חסידי

לעולם לא אבוד

"פסח שני מלמדנו ששום דבר אינו אבוד. גם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה, ואפילו אם הדבר היה מרצונו – ניתנת לו הזדמנות לתקן" (הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

האש של מירון

המציאות העגומה הייתה ברורה לכל המתכנסים. אין מי שהעוני והמחסור לא היו מנת חלקו. הקופות ריקות, אמרו גבאי הצדקה. אין עוד מה לחלק לעניים.

אלה השנים הקשות של היישוב היהודי בארץ ישראל, השנים תר"מ-תר"נ. בירושלים ובצפת, שבהן התרכזו מרבית יהודי הארץ, היה עוני מחפיר. רוב התושבים הקדישו את חייהם ללימוד תורה ולעבודת ה', והתקיימו בעיקר מכספי צדקה.

אבל עכשיו הידרדר המצב לשפל שלא היה כמוהו. הרעב כבר הפיל חללים. התאספו גבאי הצדקה וטיכסו עצה. "זה הזמן לשלוח שד"ר", אמר אחד, וגרר הנהוני הסכמה. השד"רים, הלוא הם 'שלוחי דרבנן', היו יהודים יראי שמים, מורמים מעם, שנשלחו לכתת את רגליהם בחוץ לארץ ולקבץ כספים מיהודי התפוצות בעבור תושבי ארץ ישראל.

עד מהרה הועלו שמות על שולחן הדיונים. עלו וירדו, הוצעו ונפסלו, ולבסוף הועלה שמו של ר' איצ'עלע. אין מתאים ממנו, אמרו כולם בהתלהבות. יהודי בעל צורה ובעל מדרגה, תלמיד חכם משכמו ומעלה, עניו וחסיד ועובד ה' בתום לב. אין מי שיתקבל טוב ממנו.

זה היה אחרי חג הפסח. כשהגיעה משלחת אל ר' איצ'עלע והציגה לפניו את ההחלטה, התכרכמו פניו. "נסיעה עכשיו משמעותה החמצת העלייה בל"ג בעומר לקברו של רבי שמעון בר-יוחאי", אמר בזעזוע. "אינני יכול להעלות זאת על דעתי".

הכבירו הגבאים בהפצרות, תיארו לפניו את סאת הסבל והייסורים של עניי ארץ ישראל, ולבסוף לא יכול היה לסרב. בלב כבד ניאות לצאת לדרך.

ואכן, ביקוריו בקהילות היהודיות קצרו הצלחה רבה. דמותו הייחודית משכה את לב שומעיו. הכול כרו אוזן לשמוע את תיאוריו מערי הקודש בארץ ישראל, וליבם נחמץ למשמע מצבם הכלכלי של תושביהן. מיום ליום תפחה ערֵמת השטרות שהטמין ר' איצ'עלע בצרורו.

בינתיים קרב ובא ל"ג בעומר. אט-אט השתלט היום הגדול על שיחו של ר' איצ'עלע עם מארחיו בעיירות ישראל. בעיניים בורקות תיאר את השמחה הגדולה השוררת בציון רשב"י ואת אווירת ההתעלות הסוחפת את כל הבא בשעריו. דבריו הסתיימו בהבעת צער על שהוא נאלץ להיעדר השנה מעלייה למירון.

שומעיו ניסו לעודד אותו. בחצר פלונית, אמרו לו, יש שמחה עצומה. לך לאדמו"ר פלוני – המליצו אחרים. לבסוף החליט ר' איצ'עלע לשים את פעמיו לשינאווה, לחצרו של רבי יחזקאל-שרגא, בנו של רבי חיים מצאנז.

ואכן, כשהגיע לשם כבר המה המקום מחסידים. התפילות במחיצת הצדיק התארכו והיו נלהבות. עם זה אמר ר' איצ'עלע בליבו: עדיין אין זה מגיע לתחושת ההתעלות במירון...

תפילת שחרית של ל"ג בעומר הסתיימה. הקהל נערך לתחילת ה'טיש' עם הרבי. בין הדברים סיפר הרבי סיפור ששמע בעצמו כשביקר בצפת:

רבי אלעזר אזכרי, מחבר ספר 'חרדים', היה נסתר בצעירותו, שימש שמש בית הכנסת, ונתפס בעיני הבריות כאיש פשוט. שנה אחת שהה בל"ג בעומר בציון רשב"י במירון, ובאותה שעה היו שם האר"י הקדוש ותלמידיו.

רבי אלעזר רקד עם האר"י ותלמידיו לכבוד התנא הגדול, ורבים-רבים השתתפו בשירה ובמחולות. בין הנוכחים היה גם אדם הדור צורה וגבה קומה, שהיה לבוש בגדים לבנים ופניו מאירות.

נראה היה כי לא השתייך לחבורה כלשהי. לפתע ניגש אליו האר"י, אחז בידיו, והחל לרקוד עמו בהתלהבות גדולה. כעבור כמה רגעים נטל האר"י את ידו של רבי אלעזר וצירף גם אותו לריקוד. כך רקדו שלושתם בעוז, בעוד תלמידי האר"י עומדים תוהים על זהותו של האלמוני וייחודיותו של השמש הפשוט.

בסופו של יום ביקשו תלמידי האר"י מרבם לבאר להם את פשר הריקוד המשולש. "מה לרבנו ולשמש בית הכנסת?", שאלו. "ומי האדם השלישי שעמו רקדתם?".

השיב האר"י: "אם התנא הקדוש רבי שמעון בר-יוחאי עצמו רקד עם ה'שמש', אני לא ארקוד עמו?". מאז, סיים הצדיק, התגלתה צדקתו של רבי אלעזר אזכרי.

למשמע הסיפור מפי הצדיק משינאווה חש ר' איצ'עלע השתוקקות עצומה לחוויית ל"ג בעומר במירון. נשמתו בערה בו. כמה היה נותן כדי להיות עכשיו בציון רשב"י!

בתוך כך החל הרבי לחלק שיריים. לפתע הישיר את מבטו לעבר ר' איצ'עלע והזמינו להתקרב אליו. האורח ניגש אל הצדיק, וזה הגיש לו שיריים מתבשיל גזר ובירכו במאור פנים.

באותו רגע אירע הדבר. ר' איצע'לע חש פתאום את מגע הקסם של מירון מלהיט את נשמתו. הוא הרגיש שאין הוא שוהה בגליציה הרחוקה, אלא בהרי הגליל. אש יקדה בנפשו. פתאום החל גרונו לשיר את פיוטי ל"ג בעומר הנהוגים במירון, והצדיק משינאווה מעודדו וסוחף את כל החסידים. דקות ארוכות נמשך המחזה. השד"ר נראה תלוש מן העולם, בוער בשמחה האופפת את כל ישותו.

כששככה סערת נפשו אמר לחסידים שהקיפו אותו: "כשהרבי הניח בידי את תבשיל הגזר, הנקרא ביידיש 'מערן', עיוות במעט את הניקוד ואמר: 'הרי לך מֶרון'. באותו רגע התלקחה בי האש של מירון".

  לומדים גאולה

זעקה של יהודים

יש התוהים על כל המאמצים והתפילות שנועדו להחיש את ביאת המשיח. נראֶה להם שהגאולה ומועדה נקבעו מראש, ואין לאנשים קטנים כמונו אפשרות להתערב בדבר ולהשפיע על מועד הגאולה. טענה זו מנוגדת לנאמר במקורות שהגאולה תלויה בנו ובמעשינו, ושבידנו להחישהּ ולהקל מ'חבלי המשיח'.

מי שרוצה להיווכח מה גדול כוחם של יהודים, ימצא זאת בעניין פסח שני. כאן רואים כי 'התעקשות' של יהודים יכולה לשנות אפילו את סדרי התורה.

בתורה יש דברים התלויים בתנאי זמן ומקום: יש זמנים לקריאת שמע, לתפילות, לקיום מצוות מסויימות וכדומה. מי שלא קיים מצווה במועדה – הפסיד אותה. התורה גם קבעה זמן מיוחד להקרבת קרבן הפסח – י"ד בניסן – וגם הגבילה את אפשרות ההקרבה לטהורים בלבד. והנה, היו אנשים שבערב פסח לא היו טהורים ולא יכלו להקריב את הפסח, ובאו אל משה רבנו בתביעה: "למה ניגרע!". בעקבות זאת נתן הקב"ה את 'פסח שני', המאפשר להקריב את הפסח גם חודש אחרי-כן – בי"ד באייר.

הקב"ה מתערב

הדבר דורש ביאור: אם הדבר היה קיים בתורה במקורה, למה הקב"ה לא הודיע על כך למשה מלכתחילה; ואם לא היה בתורה דבר כזה – איך ייתכן שבני-אדם, בטענותיהם ובתביעותיהם, יגרמו לתורה להשתנות?! וכפי שה'אור החיים' שואל: "ומה רצו, ליתן להם תורה חדשה?!".

תורת החסידות מסבירה סוגיה זו על-פי מאמר חז"ל על הפסוק "טוב וישר ה', על-כן יורה חטאים בדרך": "שאלו לחכמה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: חטאים תרדוף רעה. שאלו לנבואה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה: חוטא מהו עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו לקב"ה: חוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו". כאן רואים שעניין התשובה אינו קיים מצד החכמה ומצד הנבואה, ואף לא מצד התורה, אלא רק מצד הקב"ה בכבודו ובעצמו.

התורה מייצגת את הדרך הישרה והמסודרת שבה האדם צריך לצעוד. היא קובעת מה עליו לעשות, מתי ואיך – וכך צריך יהודי לחיות ולהתנהג. ברגע שיהודי סוטה מהדרך הסלולה שהתורה פורשת לפניו, הוא יוצא מתחומה; אין לתורה עוד מה לומר לו. לכן אין בתורה, מצד עצמה, עניין כמו 'פסח שני': היא קובעת כי יש להקריב את הפסח ב'פסח ראשון' דווקא, ואין אפשרות אחרת.

טענה מועילה

אלא שכאן נפל דבר. יהודים לא יכלו לשאת את המחשבה שמצווה גדולה כקרבן פסח תחסר להם. תביעתם לא הייתה מחאה, אלא זעקה פנימית שנבעה מכאב עמוק. הם אכן רצו שתינתן להם 'תורה חדשה' – שהקב"ה יסדר להם דרך של תשובה ותיקון.

כאן נתגלה כוחה העצום של התשובה, שמגיעה אל הקב"ה עצמו, למעלה מהסדר הקבוע של התורה. אמנם על-פי התורה "עבר זמנו, בטל קרבנו", אך מצד הקב"ה ניתנת הדרך של התשובה, שמאפשרת לתקן את הפגמים. זו דרך שאינה על-פי הסדר הרגיל, ולכן לא נכתבה בתורה מלכתחילה. מגיעים אליה על-ידי עבודה שאף היא אינה על-פי הסדר – עבודת התשובה. הזעקה הפנימית של היהודי, הפורצת מעצם נשמתו, עולה אל הקב"ה עצמו ופותחת צינורות חדשים של שפע אלוקי שמאפשרים לתקן את כל הפגמים – ובשעה אחת.

לכן יש בכוחה של התשובה לדלג גם על הקיצים והחשבונות של הגאולה, וכפסק הרמב"ם: "ישראל עושים תשובה – ומיד הם נגאלים", מיד ממש, ברגע אחד. כי על-ידי התשובה מגיעים אל הקב"ה עצמו ומשנים את כל הסדרים.

  חיים יהודיים

מזמור לדויד

כל השנה מחכה האקורדיוניסט דויד-צבי ויינקרנץ (68) מזיכרון יעקב לרגע הזה. בשעות הבוקר של יום רביעי, ל"ב בעומר, יארוז – זו השנה הארבעים ברציפות – את תיק האקורדיון שלו ויעלה למירון.

מיד אחרי תפילת ערבית בליל ל"ג בעומר, כשההמונים ידליקו את המדורה ברחבת ציונו של רבי שמעון בר-יוחאי ויינתן האות לפתיחת החגיגות בהר, יפצח דויד במרתון של מוזיקה עילאית, לכבוד התנא האלוקי, בעל ההילולא, שיימשך יממה שלמה. "התחלתי לנגן במירון בשנת תשל"ה והשנה אני סוגר ארבעים שנה, כך שהשמחה השנה תהיה מיוחדת", אומר דויד בקול נרגש.

שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ

ויינקרנץ, יליד פולין, בא ממשפחת רבנים. "סבי, מצאצאי השל"ה הקדוש, היה עורך את ההילולא של הרמ"א בקרקוב בל"ג בעומר, ואני זכיתי לנגן אצל רבי שמעון", הוא אומר. הכול התחיל כשקיבל הצעה מהכליזמר הוותיק מוסה ברלין להצטרף אליו בז' באדר במירון. "בעקבות זאת החליט מוסא להזמין אותי גם להילולא בל"ג בעומר", הוא משחזר. "מאז אני שם. ההשתתפות בהילולא היא קודש קודשים בעבורי".

את החגיגות במירון מתחילה להקת הכליזמרים בניגון "בר-יוחאי נמשחת אשריך". "אי-אפשר לתאר את המראה המרהיב של רבבות הרוקדים לנגד עיניך לכבודו של רבי שמעון", הוא מתלהב. "זו תחושה עילאית של אחדות, בלי הבדלי מעמדות. שמעתי פעם בשמו של מקובל שמי שבא להילולא, סימן שרשב"י מזמין אותו".

אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה

לקראת השעה שתיים בלילה נוהגים הכליזמרים לעלות לציונו של התנא רבי יוחנן הסנדלר, ושם הם מנגנים ניגוני נשמה, ערגה וכיסופים, עד עלות השחר. "אחרי שינה קלה מתעוררים בעלות השחר לתפילת שחרית ומיד אחריה ממשיכים לנגן ברצף עד מוצאי ל"ג בעומר, בסביבות עשר בלילה", מתאר דוד.

במהלך היום נהנֶה דויד לנגן בטקסי תספורת של ילדים בני שלוש: "כל שנה באים אליי בחורים ואברכים ומראים לי תמונות שבהן אני נראֶה מנגן בתספורת שלהם במירון. אלה רגעי סיפוק עצומים".

אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶיךָ

רגעי התעלות רבים נצרבו בזיכרונו במרוצת השנים: "לפני שבע שנים, בחצות הלילה של ל"ג בעומר, בא לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל. ירדתי מהבמה והצטרפתי עם האקורדיון למעגל הריקודים שנוצר סביבו. הרב בירכני שאזכה לקבל עם האקורדיון שלי בקרוב ממש את פני משיח. כל הציבור אמר 'אמן' בקול רם".

במשך השנה דויד משמח באירועים רבים ומגוּונים ברחבי העולם. נפלה בחלקו הזכות להלחין את השיר 'יברכך השם מציון', המושר בפי המונים בעולם היהודי זה שנים רבות. החיבור שלו לבעל ההילולא אינו בל"ג בעומר בלבד. "אין יום בשנה שאיני לומד בזוהר הקדוש", הוא אומר. "כבר למחרת ל"ג בעומר אני מתחיל להתגעגע לנגינה בשנה הבאה. זה פשוט ממלא מצברים לשנה שלמה".


אחדות עילאית. ויינקרנץ במירון

  פינת ההלכה ומנהג

שחרור מאושפזים בשבת

שאלה: מה יעשו חולה או יולדת שהודיעו להם במרכז הרפואי כי הוחלט לשחררם באמצע השבת או החג?

תשובה: קודם כול יש לדעת ולפרסם את ההוראה החוקית שיצאה מטעם המדינה למרכזים הרפואיים בנושא זה: "אין לחייב יולדות או מאושפזים להשתחרר בשבת או בחג". דוגמאות לנדון: חוזרי מנכ"ל משרד הבריאות 97/1  ו-99/43.

עם זה, בשל מצוקת האשפוז החמורה, רבים פונים ושואלים בנדון.

ובכן, כל מי שנדרש להשתחרר באמצע השבת או החג, לא יחתום על כך, ועליו להזכיר לרופא את ההוראה האוסרת זאת. אם הרופא או הנהלת המרכז הרפואי מתעקשים לעבור על ההוראה, על המאושפז לפנות בתלונה אל מנכ"ל משרד הבריאות, כדי שלא יישנו הדברים.

לעניין נסיעה הביתה: יולדת (לפני הלידה, או) בתוך שבוע ימים מהלידה, דינה כחולה ש"חלה כל גופו", ואם הם מצטערים להישאר במרכז הרפואי, או שנחוץ להם לשכב בבית, ואינם יכולים להגיע ברגל למקום מתאים, ובפרט אם נחוץ הדבר לתינוק, מותר להם לנסוע הביתה עם נהג גוי (אלא שעליהם לבקש מהנהג גם לפתוח ולסגור את דלתות הרכב, כי על-ידי הפתיחה והסגירה נדלקות ונכבות נורות חשמל). כל עוד אין חשש סכנה, אסור לנסוע עם נהג יהודי.

מקורות: שו"ע או"ח סי' שכח סי"ז. שו"ע אדמו"ר הזקן ס"ג. ש"ש כהלכתה פל"ו ס"י ופ"מ סנ"ד (במהדורה הישנה סמ"ג). נשמת אברהם או"ח סי' של ס"ק ח וסי' שמ ס"ק ו, ואנציקלופדיה הלכתית-רפואית ח"ז עמ' 410, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)