חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1477 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים, ה' באייר ה'תשע"ה (24/04/15)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1477 - כל המדורים ברצף
אהבת ישראל מול המקלדת
יש חדש
חושדים ובוכים
וחי בהם
תפילה שכזאת
אהבה לכל יהודי
תפילה לאורח
עבודה עצמית
החקלאי שאינו מודאג
להעיר אב או אם

מס' 1477, ערב שבת-קודש פרשת אחרי-קדושים, ה' באייר ה'תשע"ה (24.04.2015)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אהבת ישראל מול המקלדת

קל לדבר על אחדות כשאין מחלוקות וכשהכול עשויים מעור אחד. כוחה של האחדות בסבילת הפערים וההבדלים, כאשר הגרעין המאחד חזק דיו

התפתחותה של המדיה החדשה שחררה אותנו מעריצותם של האוחזים בשוק התקשורת, והיא מאפשרת כמעט לכל אחד ואחת להתבטא. קולות שהוחנקו והושתקו במרוצת שנים רבות החלו סוף-סוף להישמע. ערוצי התקשורת המסורתיים כבר אינם מחזיקים בברז המידע.

עם זה, המציאות החדשה העלתה אל פני השטח גם הרבה רפש. אם בעבר היו העורכים מסננים את שפת הביבים ואת הנאצות, ומשתדלים לשמור על תרבות דיבור מסויימת, הרי בימינו הוסר הרסן ונפרץ השער. רבים מרשים לעצמם לומר ולכתוב דברים בוטים ודוחים, ואיש אינו יכול לעצור בעדם.

אפשר לנהל דיון אם בסופו של דבר לא יצא שכרנו בהפסדנו, אבל זה דיון עקר. זו המציאות בימינו, והיא מחריפה והולכת עם השתכללות הטכנולוגיה. הדרך היחידה להתמודד איתה היא על-ידי חינוך וטיפוח ערכים, כדי שגם במרחב הווירטואלי בני-אדם ישמרו על צלם אנוש.

שעת המבחן

בתקופה הזאת של ימי ספירת העומר אנו אבלים על מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, על "שלא נהגו כבוד זה בזה". בימים האלה מדברים תמיד על הגברת אהבת ישראל ועל כבוד לכל אדם מישראל. אולי זה הזמן להדגיש שערכים אלה צריכים להתקיים גם כשהאצבעות מקישות על המקלדת.

האמת היא שדווקא מציאות מקוטבת, שבה יש חילוקי דעות חריפים, היא מבחנה של אהבת ישראל. קל לדבר על אחדות כשאין מחלוקות וכשהכול עשויים מעור אחד. כוחה של האחדות בסבילת הפערים וההבדלים, כאשר הגרעין המאחד חזק דיו לאפשר זאת.

הרעיון של אחדות ישראל משמעותו תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי, גם ליהודי תועה. זו הרגשה שכל יהודי הוא אח, חלק מהמשפחה – יהיו מעשיו אשר יהיו. אם הוא שוגה, הדבר מסב צער וכאב, אך לעולם לא שנאה ועוינות. כי הוא אחד משלנו.

מבט פנימה

חז"ל המשילו את מערכת היחסים בין יהודים ליחסים שבין איברי הגוף. יהודי שפוגע בחברו מפני שהלה פגע בו, דומה, לדבריהם, לאדם שהיה חותך בשר והסכין שבידו האחת פגע וחתך בבשר ידו השנייה. האם 'יעניש' את היד הפוגעת בחתכו בסכין גם בה?!

לא קל לאמץ גישה כזאת, מפני שהנטייה הטבעית של האדם היא להכליל ולפתח רגשות שליליים כלפי מי שדעתו שונה או שמעשיו שגויים. אולם כשלומדים להביט פנימה, אל הנשמה שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו, מבינים שהקליפה החיצונית אינה משקפת את מי שהננו באמת. בפנימיות לבבנו כולנו בני עם אחד, בנים אהובים של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

לכן מצוות אהבת ישראל היא "כל התורה כולה". היא המבחן למידת התקרבותנו לגרעין האמת של האחדות הנשמתית הפנימית שבתוכנו. וזה האתגר העומד לפתחנו במיוחד בימים האלה.


טיפוח ערכים של אהבת ישראל. הדגמה לקראת התהלוכות (צילום שניאור שיף)

  יש חדש

נערכים לתהלוכות

מאות מנהלי בתי חב"ד ברחבי הארץ השתתפו בשבוע שעבר ביום עיון מיוחד, שבו נחשפה המתכונת החדשנית של תהלוכות ל"ג בעומר השנה. התהלוכות יעמדו בסימן אהבת ישראל ואהבת התורה, לאור דמותם של רבי עקיבא ורבי שמעון בר-יוחאי. המרכז לעזרי שליחות מכין את כל הדרוש לתהלוכות, ובכלל זה ספרונים חדשים של סיפורי צדיקים, שיחולקו לילדים בתהלוכות.

סמינר שבועות

ארגון התקשרות עורך סמינר מיוחד בחג השבועות. שלושה ימים של שיעורים, הרצאות וסדנאות, עם מיטב המרצים, במלון ניר עציון שלרגלי הכרמל. טל' 039302030.

יריד 'עולם היהדות'

כמסורת השנים האחרונות מארגן שופר תקשורת את יריד 'עולם היהדות', באולמי קונקורד (כינרת-מצדה 2) בבני-ברק. התערוכה תהיה בט"ו-ט"ז באייר (4-5 במאי), בשעות 16:00-23:00, ויוצגו בה תשמישי קדושה, ארונות קודש, ציוד לבתי כנסת, לוחות דיגיטליים, חידושי טכנולוגיה ועוד. הכניסה לכול. טל' 039678555.

מעשה בשלישייה

הוצאת שחרית מגישה את הספר מעשה בשלישייה, מאת רבקה שחור, מסע בחרוזים בעקבות שנת השמיטה. איירה ענבל שריד. טל' 0509971882.

  שלחן שבת

חושדים ובוכים

בפרשת אחרי מות מתוארת עבודת הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. הרמב"ם מציג את הדרך שבה השביעו חכמי ישראל בימי הבית השני את הכוהן הגדול קודם יום הכיפורים, על רקע תופעת הצדוקים, שכפרו בתורה שבעל-פה, ופירשו את הפסוק "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" שיש להדליק את הקטורת בחוץ, ואז להכניסה לקודש הקודשים.

החכמים חששו שמא הכוהן הגדול נוטה לצדוקים, ועל כן נהגו להשביעו בערב יום הכיפורים ולומר לו: "אישי כוהן גדול... משביעין אנו עליך... שלא תשנה דבר שאמרנו לך". מוסיף הרמב"ם ומתאר: "והוא פורש ובוכה, על שחשדוהו במינות, והן פורשין ובוכין, לפי שחשדו למי שמעשיו סתומין, שמא אין בליבו כלום".

למה לבכות?

המעמד הזה מעורר תמיהה: מה הטעם להשביע את הכוהן הגדול ואחר-כך לבכות על כך? אם ההשבעה איננה דבר רצוי, מדוע להשביע אותו בשל חשד שאין לו בסיס? ולעומת זה, אם ההלכה מחייבת להשביע את הכוהן הגדול, מדוע בכו החכמים; הלוא הם מקיימים את ההלכה!

נוסף על כך יש להבין מדוע בכה הכוהן הגדול. אם צדיק הוא ואין בו שום נטייה לדעות הצדוקים, הלוא הוא יודע שאין בו רבב והחשד אינו אלא חשד שווא.

עבודה חשובה

הסיבה לבכיו של הכוהן הגדול היא שהחשד אינו נוצר בחלל ריק. הגמרא אומרת "אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא... ראה אחרים שעשו ושמח". כלומר, יש קשר כלשהו בין הנחשד למעשה. ואף-על-פי שהחשד כאן אינו אישי, אלא ההלכה מצווה להשביע כל כוהן גדול, עצם החובה הזאת נובעת מהכלל שהתורה מדברת על הרוב, ולכן גם הכוהן הגדול נחשד.

את הכוהן הגדול משביעים על עבודת הקטורת דווקא, מפני שעבודה זו בקודש הקודשים היא החשובה ביותר, בהיותה משפיעה על חיי עם ישראל כל השנה. זו עבודה יחידה מסוגה, שנעשית לפנַי ולפנים, אחת בשנה, במקום המיוחד ביותר ועל-ידי האדם המיוחד ביותר. כדי לוודא שעבודה קדושה זו נעשית כשורה – השביעו את הכוהנים הגדולים שלא יסטו בה מדברי חכמים.

לקח נצחי

ובכל-זאת בכו החכמים בבואם להשביע את הכוהן הגדול. עצם החשד ביהודי לא הניח להם, עד שפרצו בבכי. דמעות נוצרות כאשר המוח אינו מסוגל להכיל את עוצמת הרגש, והדבר מעיד על גודל הצער.

מכאן אפשר ללמוד כמה גדולה מצוות אהבת ישראל: ברגעים הנעלים ביותר בשנה, בערב יום הכיפורים, נאלצים זקני בית הדין להשביע את הכוהן הגדול, כדי להבטיח שעבודת הקטורת ביום הכיפורים תיעשה כהלכה. וכשעשו זאת, פרשו ובכו מפני שחשדו ביהודי, ובכי זה נעשה הלכה בדברי הרמב"ם! ומכיוון שענייני בית המקדש הרוחניים קיימים גם היום, ודאי שיש להפיק מסיפור זה את הלקח המתאים להתחזקות באהבת ישראל.

(התוועדויות תשמ"ה, כרך א, עמ' 447)

  מן המעיין

וחי בהם

קיום חי

"ושמרתם את חוקותי... אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה). אדם חייב לקיים את המצוות לא רק כשהוא מגיע לזקנה, כשכבר אין לו כוח לחטוא, אלא עליו לקיימן כשהוא עדיין 'חי', צעיר ובריא ומלא חיים.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

מה מבטיח חיים

רק על-ידי החוקים והמשפטים של התורה אתם יכולים להיות חיים וקיימים. רק הם יבטיחו את קיומכם כעם בכל הזמנים ובתנאים הקשים ביותר.

(מטה אהרן)

אמת נותנת חיים

'אתם' אותיות 'אמת'. מי שהופך את האמת ליסוד חייו, מודה על האמת, מדבר אמת בלבבו, והולך בדרכי אמת – זוכה ל"וחי בהם"; זו סגולה לאריכות ימים.

(דגל מחנה אפרים)

החיוּת היחידה

"וחי בהם", שיחיה בהם, שכל חיותו תהיה רק בתורה, שעליה נאמר "כי הם חיינו". שלא תהא לו חיוּת אחרת מלבד התורה והמצוות.

(חידושי הרי"ם)

זיכוך הגוף

"וחי בהם" – על האדם לזכך את גופו באמצעות התורה והמצוות עד שיהיה 'חי', כמו חנוך ואליהו, שגם גופם הגשמי עלה השמימה.

(הבעל שם טוב)

חיות בתורה

"וחי" – מתי החיים אמיתיים, חיים הראויים לשמם? "בהם" – כשהחיוּת וההתלהבות הן בתורה ובמצוותיה.

(הרבי מליובאוויטש)

מצוות חיות

כשאדם מקיים מצווה הוא מרעיף על המצווה חיוּת וקדושה עליונה. למשל, מצוות ציצית, קודם קיום המצווה היו חוטי הציצית חוטים סתם, ואילו בעת קיום המצווה שורה על החוטים האלה קדושה עליונה וחלות עליהם כל הלכות ציצית שבתורה.

(המגיד ממזריטש)

ציצית חיה

מסופר שאצל הבעל-שם-טוב התנועעו חוטי הציצית מעצמם, כמו דבר חי. אצל הבעל-שם-טוב התגלה ה"וחי בהם" – שעשיית המצווה ממשיכה בה חיוּת – בחוטי הציצית הגשמיים ממש.

(שיחות קודש)

  אמרת השבוע

תפילה שכזאת

ר' דוד, סבו של רבי משה פיינשטיין, התקבל לעבודה בבית מלאכה בבעלות גוי, והתנה עם מעבידו שייתן לו זמן בכל יום להתפלל. אולם כשראה בעל הבית כמה זמן אורכת תפילתו של ר' דוד, זעם מאוד.

פעם אחת, בשעה שר' דוד עמד ב'שמונה-עשרה', החליט בעל הבית ללמדו לקח. הוא התייצב מאחוריו ובידו רובה, וכאשר ר' דוד השתחווה, ירה כדור מעל לראשו. אך להפתעתו, היהודי לא זע והמשיך בתפילתו כאילו לא קרה דבר.

לאחר מכן אמר לו מעבידו: "אילו היית זז ממקומך, הייתי יורה בך. עכשיו ראיתי שאתה באמת עומד לפני אלוקיך, ולא אציק לך עוד".

  פתגם חסידי

אהבה לכל יהודי

"מצוות אהבת ישראל חלה אפילו על יהודי שמעולם לא ראית אותו, וכל שכן יהודי שבמקום מגוריך, שהוא בן עדתך" (בעל התניא)

  מעשה שהיה

תפילה לאורח

תכונה של בוקר ערב שבת-קודש עמדה בחלל השוק. יהודים התרוצצו בקדחתנות בין הדוכנים, משלימים את קניית מצרכי השבת, ממלאים את סליהם דגים, בשר, פירות וירקות.

בין הקונים הייתה גם אישה צדקת אחת, נכדתו של הגאון רבי יעקב עמדין. זו זכתה להינשא לתלמיד חכם מופלג, שגם ראה ברכה בעסקיו, וכך היו תורה וגדולה על שולחנם.

סמוך לדוכן הדגים עצרה האישה ובחנה את שללם של הדייגים, שהיה פרוש בתצוגת ראווה על השולחנות הארוכים: שורות-שורות של דגים טריים ומשובחים.

מאז ומעולם יקרה בעיניה סעודת השבת. דרכה שאין היא מסתפקת במאכלים רגילים, אלא מתאמצת לחפש מאכלים משובחים כדי להרבות את עונג השבת. ולפתע זיהו עיניה את שחיפשה: דג נדיר ובעל טעם מיוחד, יוצא דופן בגודלו. "זה דג שראוי לכבד בו את השבת", שמחה האישה.

היא ניגשה בזריזות אל הדוכן וביקשה לקנות את הדג. המוכר נקב בסכום גבוה, אבל האישה לא נרתעה מהמחיר היקר. שום דבר לא עמד בעיניה אל מול כבודה של השבת. נפרדה האישה מסכום הכסף וקיבלה לידיה את הדג המשובח.

בבואה לביתה עמלה האישה על ניקיון הדג, ולאחר מכן תיבלה אותו ושפתה קדרה על האש. כל אותה עת רחשו שפתיה תפילה לקב"ה: "אם זכיתי להשיג דג גדול ואיכותי כל-כך, אנא זמן לנו אורח חשוב ומכובד לשבת".

נוסף על מצוות עונג שבת הייתה עוד מצווה חביבה בעיניה – מצוות הכנסת אורחים. ביקשה אפוא האישה שכשם שזכתה להשיג דג מיוחד זה, לענג בו את סעודת השבת, כך יזכה אותה ה' באורח חשוב לכבוד שבת המלכה, שגם הוא יתענג מדג נדיר זה, בבחינת מצווה גוררת מצווה.

הזמן חלף. הכנות השבת הסתיימו, והשבת כבר כמעט פרשה את כנפיה על העיר. בליבה של האישה פיעמה התקווה שאולי בכל-זאת תזכה לקיים את מצוות הכנסת אורחים, שבה חשקה כל-כך, ואז תהיה שמחתה מושלמת.

לפתע נשמע קול עגלה עוצרת סמוך לביתה. הביטה האישה מבעד לחלון, ולהפתעתה ראתה יהודי זקן והדור פנים יורד ממנה ופונה לביתה. פניו הפיקו טוהר וקדושה, והאצילות ששיווה מראהו העידה כי מדובר באיש צדיק ומורם מעם.

חדווה גדולה מילאה את ליבה של האישה. בלב נרגש מיהרו היא ובני משפחתה לפתוח את ביתם לפני האורח החשוב, אף שלא ידעו את זהותו. האיש נמנע מלהציג לפני מארחיו את עצמו ואת פשר בואו, והללו נמנעו מלשאול שאלות. על-אף הסקרנות שאפפה אותם התייחסו לאורחם ביראת כבוד.

הם לא ידעו כי גם האורח, הלוא הוא רבי יצחק מדרוהוביץ', אביו של רבי מיכל מזלוצ'וב, אינו יודע כלל לשם מה בא לעיר הזאת ולבית הזה. מלכתחילה התכוון לעשות את השבת בביתו, עם בני משפחתו, ופתאום נצטווה מן השמים להיטלטל לכאן.

כל השבת טרחו המארחים ככל שביכולתם להנעים את שהייתו של האורח במחיצתם. הוא מצידו גמל להם בדברי תורה משובבי נפש, שהשמיע במהלך סעודות השבת. התנהגותו הקדושה הביאה אור מיוחד לכל בני הבית, והללו הביטו בהשתאות בצדיק האלמוני שהשתכן בביתם למשך השבת.

לאחר הסעודה השלישית ערך רבי יצחק שאלת חלום, וביקש לדעת לשם מה נשלח לביתה של משפחה זו. האם מוטל עליו למלא משימה רוחנית כלשהי?

התשובה שקיבל הפתיעה אותו. דע לך, אמרו לו, שהגעת לכאן רק כדי לשמח את בעלת הבית, בת קדושים וצדקת גדולה כשהיא לעצמה, שבערב שבת טרחה וקנתה דג מובחר לפאר בו את שולחן השבת, ולאחר מכן הרבתה להתפלל ולבקש מה' שישלח לה אורח חשוב, שיאכל מן הדג. לכן נשלחת לשבות כאן, במענה לתפילתה ולבקשתה של האישה הזאת.

נפעם רבי יצחק מדרוהוביץ' למשמע הדברים. בשמחה התפלל ערבית וערך הבדלה. לאחר מכן הזמינו אותו בעלי הבית לסעודת 'מלווה מלכה', והוא נעתר בשמחה.

כשסיים את סעודת 'מלווה מלכה', ליוו המארחים את רבי יצחק למרכבה שהמתינה לו כדי לצאת בחזרה לביתו, וביקשו להיפרד ממנו לשלום. הם היו נרגשים על הזכות לארחו, ולא חדלו מלהודות לו על ששבת במחיצתם. עם זה, סימן שאלה ברור ריחף על פניהם: מיהו האורח ומדוע בחר לשבות בביתם?

הבחין רבי יצחק בתמיהתם של בני המשפחה, ופנה אל האישה ואמר: "אני מודה לך מאוד על הסעודות המשובחות ועל כל טרחתך למעני, אך אנא, מבקשך אני שתחדלי מלהתפלל בערב שבת שיזמן לך הקב"ה אורחים מיוחדים, שכן בגלל תפילתך נצטוויתי לצאת מביתי כדי להיות לכם לאורח ולעשות עמכם את השבת"...

  לומדים גאולה

עבודה עצמית

ימי ספירת העומר הם שלב ביניים בין חג הפסח לחג השבועות, ומבחינה מסויימת הם דומים לימי הגלות, שאף היא שלב מעבר בין ימי הבית לזמן הגאולה.

בחג הפסח הייתה יציאת מצרים. הקב"ה נגלה על בני ישראל והוציא אותם ממצרים, בשעה שעדיין לא היו בשלים להתגלות כזאת. הם היו שקועים בטומאת מצרים, ולכן היציאה משם הייתה בדרך של "כי ברח העם" – בריחה מפני הרע. בשפת תורת החסידות נקרא הדבר 'אתערותא דלעילא' (=התעוררות והתגלות שבאות מלמעלה, לא מן האדם עצמו). יתרונה של התגלות כזאת, שהיא גבוהה מאוד ומרימה את האדם בבת אחת לדרגות עליונות ביותר; אולם התעלות זו אינה באה מהאדם עצמו אלא בכוחו של הקב"ה.

לכן מיד אחרי ה'אתערותא דלעילא' דרושה עבודה עצמית, שנקראת 'אתערותא דלתתא' (=התעוררות שבאה מן האדם עצמו). זו מהותם של ימי ספירת העומר, שבהם היהודי מתעלה בכוחות עצמו, דרגה אחר דרגה. הדבר רמוז גם בפסוק "משכני אחריך נרוצה". "משכני" – זה חג הפסח, שבו הקב"ה בא מלמעלה ו'משך' אליו את בני ישראל; אבל מיד לאחר מכן בא שלב "אחריך נרוצה" – העבודה (ה'ריצה') העצמית של האדם.

מוח לתוך הרגש

ימי ספירת העומר הם מ"ט (49). מספר זה מורכב משבע כפול שבע, והדבר מציין את השלמות של עבודת האדם. כידוע, יש שבע מידות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות), המרכיבות את האישיות הרגשית שלנו. אדם שיש לו נטייה לאהבה ולנתינה הוא אדם שמידת ה'חסד' שולטת בו. מי שנוטה לקפדנות נשלט בעיקר על-ידי מידת ה'גבורה'. אך לאמיתו של דבר הדברים מורכבים יותר, שכן כל מידה כוללת את האחרות (גבורה שבחסד, חסד שבגבורה וכדומה), ובסיכומו של דבר יש לנו ארבעים ותשעה פרטים במידות.

בתחום זה צריכה להתבצע העבודה הרוחנית-נפשית של האדם. עבודה זו נקראת 'המשכת המוחין למידות'. כלומר, בימים האלה עלינו לבדוק ביסודיות כל אחת ואחת מן המידות הללו בנפשנו ולוודא שהמידות נשלטות על-ידי השכל ואינן פועלות פעולה עצמאית.

בקרה שכלית

הצורך בהתאמת המידות לשכל נחוץ לא רק לתיקון המידות השליליות. ברור בתכלית שמידה שלילית (תאוותנות, כעס, התפארות וכדומה) טעונה תיקון, אבל בכך אין דיי. שומה עלינו להביא גם את המידות החיוביות למצב שיהיו נשלטות על-ידי השכל, משום שאפילו מידה חיובית כשהיא עצמאית עלולה להיות שלילית.

לדוגמה, מידת החסד היא מידה טובה מאוד – לאהוב את הזולת, לתת לאחרים וכו', אבל כשהמידה הזאת עצמאית ואינה נתונה לבקרת השכל, היא עלולה להיות שלילית. יש מצבים שבהם אסור להיות טוב, אסור לתת. במצבים כאלה חייבים לומר 'לא'. אבל אדם שמידת החסד שלו אינה נשלטת על-ידי השכל, לא יוכל לומר 'לא', והוא יוסיף לתת ויקלקל.

זו משמעותה של 'המשכת המוחין למידות'. כל יום ויום מימי הספירה מציין מידה פרטית, וביום הזה יש לעסוק בבירורה, בעידונה ובבניינה הנכון של המידה הזאת. על-ידי העבודה הרוחנית של ימי ספירת העומר, כאשר האדם מזכך ומתקן את אישיותו ונפשו, אנו באים לחג השבועות ויכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות שניתנות בו.

גם בתקופת הגלות אנו נדרשים להתעלות בכוחות עצמנו, בלי אור הקדושה שהאיר בבית המקדש הראשון והשני, ודווקא על-ידי כך אנו זוכים לאור הגאולה האמיתית והשלמה.

  חיים יהודיים

החקלאי שאינו מודאג

הגשמים העזים שירדו בתום חג הפסח גררו דיבורים על נזקים לחקלאים. אולם יש חקלאים שרואים את הגשם ומחייכים. אחד מהם הוא דורון טוויג (43), ממושב עזריה, שאינו חושש לפגיעה ביבולים ושמח דווקא על השבחת הקרקע מגשמי הברכה.

זה סיפורו של חקלאי שהחליט לעצור הכול, ברגע האחרון, ולשמור שמיטה כהלכתה. דורון, אב לארבעה ילדים, דור שלישי של חקלאים, מגדל חצילים, בצל, כרוב, קישואים ופלפלים. הוא חתום על חוזים עם החברות הגדולות במשק. בשנות השמיטה הקודמות חתם על היתר מכירה, אלא שהשנה השתנה דבר-מה. "אשתי שאלה אותי: אתה עובד כבר עשרים שנה ברציפות, אולי תעשה הפסקה ותוכל גם ללמוד?", הוא מספר.

אחרי אלפיים שנה

דורון הופתע והשיב: "אחשוב על זה". חודש לפני ראש השנה, חתם, כדרכו, על 'היתר מכירה'. התפנית התרחשה כעבור כמה ימים, כשפגש בחורים חרדים שליקטו ענבים בכרמים כדי להכין יין מ'יבול שישית'. הבחורים התעניינו אם הוא מתכוון לשמור שמיטה, ודורון השיב שהוא "חושב על זה". אחד הבחורים אמר לו: "אלפיים שנים יהודים ייחלו לחזור לארץ ישראל כדי שיוכלו לשמור על המצוות התלויות בארץ. אתה חקלאי ומצוות השמיטה תחת ידך, ואתה מחמיץ אותה?!".

דורון: "השאלה העבירה בי צמרמורת. המפגש הזה, ועוד כמה 'סימנים' בדרך, חיזקו אצלי יותר ויותר את הרצון לשמור שמיטה בשלמות".

סימנים משמים

דווקא בשלב הזה צצו קשיים. "כשהתחלתי לרדת לפסים המעשיים, הבנתי שזה לא כל-כך פשוט", הוא משחזר. "אני עובד עם צוות עובדים, בשטח המשתרע על פני 300-400 דונם. בניתי לא מכבר שתי חממות חדשות, וכבר שתלתי אלפי שתילי חצילים. יש לי התחייבויות לספקים".

בעיצומם של הלבטים ביקרו אצלו נציגי 'קרן השביעית', המסייעת לחקלאים שומרי שביעית. "הם היו אצלי זמן קצר לפני ראש השנה והסבירו לי את חשיבות קיום השמיטה ואת הזכות שנפלה בחלקי. בעודם מדברים עמי, רעייתי – שגדלה בבית דתי בארה"ב – הזכירה לי שאחרי פטירת אביה, שנה קודם לכן, חילקו בין בני המשפחה את המשניות, ואנו קיבלנו את מסכת שביעית. 'הנה עוד סימן', העירה. החלטתי לקבל עליי את קיום המצווה".

מהמעטים שזכו

כך, ימים אחדים לפני השנה החדשה, נכנס דורון לשנת השמיטה כשהוא מפקיר את שדותיו. את החצילים שכבר גדלו בחממות תרם לציבור. "נכנסתי לשמיטה לא מוכן כלל", אומר דורון ומחייך. "מאז באים לכאן, לחממות, בכל יום רבנים מהארץ ומחו"ל, מעודדים אותי ומבקשים לשמוע שוב ושוב את סיפורי. השבוע היה אצלי הרב הראשי, הרב דוד לאו.

"בהתחלה לא הבנתי כל-כך את סיבת ההתפעלות", הוא מצטנע, "אבל בהמשך, כשחשבתי על הנתון הבא, הבנתי שנפלה בחלקי זכות: שני אחוזים בלבד מאזרחי המדינה הם חקלאים, המשווקים את כל התצרוכת החקלאית. רק מעטים יכולים לשמור על המצווה, ואני זכיתי להימנות עמהם".


החיים השתנו. טוויג (צילום: אבי ברודי)

  פינת ההלכה ומנהג

להעיר אב או אם

שאלה: אם מבקשים בטלפון את אחד ההורים וההורה ישן, האם מותר לבן או לבת להקיצו משנתו?

תשובה: בתלמוד נאמר: "שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: צאו וראו, מה עשה גוי אחד באשקלון ודמא בן-נתינה שמו, שביקשו חכמים לקנות ממנו אבנים טובות לאפוד [של הכוהן הגדול] בשישים ריבוא שכר [=ברווח של שש-מאות אלף דינרי זהב], והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו, ולא ציערו".

הראשונים הקשו שהלוא חובת כיבוד אב ואם היא "מִשֶׁל אב" [=על חשבון האב], ולמה היה הבן חייב להפסיד את העסקה? והשיבו: א) מכיוון שאין כאן הפסד ממון שכבר שלו, אלא רק מניעת רווח (חילוק זה הובא להלכה בהגהת הרמ"א בשולחן-ערוך). ב) כיבוד חיובי (כאכילה וביגוד)  הוא "משל אב", אבל כדי למנוע צער מאביו חייב הבן לתת כל ממון שבעולם.

אמנם בספר חסידים כתב שאם ידוע לבן שהאב יצטער מן ההפסד יותר מההפרעה בשינה, או למשל כשמקיצו להתפלל במניין ואביו שמח על זה – מצווה עליו להקיץ את האב. וכך גם בענייננו, אם ידוע לבן שהאב או האם יצטערו יותר מאי קבלת שיחת הטלפון, יעירם.

עם זה, יש אומרים שעדיף להקיץ את ההורה על-ידי אדם אחר, ורק אם אין אחר שיעשה זאת, יקיצנו הבן בעצמו.

מקורות: קידושין לא,ב. ס"ח סי' שלז. רמ"א סי' רמ ס"ח. ערוה"ש ס"מ. אוצר כבוד אב ואם שם ס"ק שט, שיב, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)