חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1475 - כל המדורים ברצף
ערב שביעי של פסח, כ' בניסן ה'תשע"ה (09.04.2015)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1475 - כל המדורים ברצף
לחשוב במושגים של גאולה
חדש על המדף
מחג משפחתי לנקודת האחדות
שביעי של פסח
גביע הזהב
חג הגאולה האחרונה
לחישה באוזן
שבעה נחלים
אז ישיר יהודה
'סעודת משיח' בערב שבת

מס' 1475, ערב שביעי של פסח, כ' בניסן ה'תשע"ה (09.04.2015)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לחשוב במושגים של גאולה

'סעודת משיח' היא הכנה לגילוי המשיח, שאף הוא יבוא כמציאות ממשית, שנוכל לראותה בעיניים ולמששה בידיים

מנהג מיוחד שהנהיג הבעש"ט היה לאכול בחג האחרון של פסח שלוש סעודות. הסעודה השלישית, שהייתה נערכת לפנות ערב, נקראה 'סעודת משיח'. הבעש"ט הסביר ש"ביום הזה מאיר גילוי הארת המשיח".

כעבור שבעה דורות הוסיף האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום-דובער מליובאוויטש, עוד פרט: הוא תיקן לשתות בסעודה הזאת ארבע כוסות, כשם שנהוג בליל הסדר.

הכנה רוחנית

המנהגים האלה משקפים תהליך גדול שמתחולל בעולם מימות הבעש"ט והלאה. ספרי החסידות מסבירים שהתגלותה של שיטת החסידות היא הכנה לימות המשיח. אדמו"רי החסידות נהגו לומר שהבעש"ט הוא "התנוצצות אורו של משיח".

ידועה האיגרת שכתב הבעש"ט, ובה הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו, ושבמהלכה הגיע עד היכלו של המשיח. שאל הבעש"ט את המשיח: "אימתי קאתי מר?" (=מתי יבוא מר?), וענהו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מכאן שהפצת מעיינות החסידות היא הכנה לביאת המשיח.

הופעת החסידות היא אפוא סוג של הכנה רוחנית לקראת הגאולה. העיסוק בפנימיות התורה הוא הכנה לתורתו של משיח. ההתלהבות והשמחה בעבודת ה' קשורות אף הן לאופייה של עבודת ה' שתהיה בימות המשיח. ואולי גם הדבֵקות בצדיק היא מעין הכנה לדבקות ולהתבטלות שנחוש כולנו כלפי המלך המשיח, שאף הוא יהיה שילוב של אישיות רוחנית, מלך ומנהיג.

גם מנהג 'סעודת משיח' נקשר לתפיסה זו. הרעיון שמאחורי הסעודה הוא, לקבל את הארת המשיח לא רק בכלים הרוחניים של הבנה ורגש, אלא בצורה של סעודה, שהאדם אוכל ומרגיש את טעמה, ואחר-כך היא מתעכלת בקרבו ונעשית חלק ממנו.

'סעודת משיח' היא התשובה לאחד הקשיים הגדולים שלנו – קשה לנו לאמץ עולם מושגים של גאולה. צריך אפוא להתחיל לחשוב במונחים של עולם מתוקן, עולם שבו האמת גלויה, עולם שבו הנבואות העתידיות עומדות להתחולל בפועל – כאן בארץ.

להתכונן ולהתאחד

זו המשמעות העמוקה שמאחורי תקנת הבעש"ט בדבר אכילת 'סעודת המשיח'. כשאנו יושבים בסעודה זו, בשעה שבה מאירה הארת המשיח, אנו מקבלים כוח לחשוב על ביאת המשיח לא במושגים מופשטים בלבד, אלא בדרך מוחשית ומציאותית.

סעודה זו היא הכנה לגילוי המשיח, שאף הוא לא ייוותר במישור הרוחני בלבד. המשיח יבוא כמציאות ממשית, שנוכל לראותה בעיניים ולמששה בידיים. מציאות מוחשית, כמו סעודה שאנו אוכלים, כמו יין שאנו שותים.

זה גם הטעם למנהג שתיית ארבע הכוסות. אחד הנימוקים לארבע הכוסות של פסח הוא, שהן מקבילות ל"ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות עולם, וכנגדן עתיד להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות" (כמאמר חז"ל). אםכן, כאשר אנו מתקרבים לימים האלה, אנו שותים עוד ארבע כוסות בסיום הפסח, כדי לעורר את גילוי ארבע הכוסות של ימות המשיח.

עכשיו הזמן להתאחד באהבת אחים לקראת הגאולה. ויהי רצון שכבר השנה נאכל את סעודת המשיח עם משיח-צדקנו.


אמונה מוחשית, כמו המצה שאנו אוכלים (צילום: מאיר דהן)

  ספרים

ופריו מתוק
מאת הרב יצחק זילברשטיין
בהוצאת העורך

פניני הלכה בנושאי אקטואליה, מדרשותיו של הרב זילברשטיין, משובצות בדברי הלכה ודרוש ובמעשים מגדולי ישראל. ערוך לפי פרשיות ספר ויקרא. 512 עמ'. טל' 0778150023.

מורשת ישראל
מאת מיכאל ברשינסקי הכוהן
בהוצאת המחבר

אסופת מאמרים על התורה, בעיות השעה, גדולי ישראל ועוד. מהדורה שנייה. 308 עמ'. טל' 048236008.

בין ירושלים לאילת
מאת נחמי זקלס
בהוצאת המחברת

סיפורם של בני זוג צעירים, שיוצאים לשליחות במושב מדן, על כביש 90, בין ירושלים לאילת. 170 עמ'. טל' 0522711532.

להתארגן לשבת ברוגע
מאת תמר כהן
בהוצאת המחברת

הספר חולק עם הקוראים את הסודות המאפשרים להתארגן נכון לשבת, כדי שלא להגיע לסעודה ממוטטים ועייפים. 130 עמ'. טל' 0777081426.

  שלחן שבת

מחג משפחתי לנקודת האחדות

שביעי של פסח שונה במהותו מהיום הראשון של החג. בחג הראשון מדגישים בעיקר את ליל הסדר. אנו אומרים בהגדה: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים; 'בעבור זה' לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך".

בליל הסדר אנו מקיימים את מצוות עשה של זכירת יציאת מצרים על-ידי 'והִגדת לבנך'. אי-אפשר לעשות זאת קודם לכן, אלא בשעה שהמצה והמרור מונחים על השולחן, בליל הסדר. לעומת זה, העניין המרכזי בשביעי של פסח הוא קריעת ים סוף, שאותה אנו מזכירים בקריאת התורה.

יחד ולחוד

אין אלה עניינים נבדלים בלבד, אלא במהותם הם הפוכים ממש. המוקד של ליל הסדר הוא קרבן הפסח, שנעשֶה בחוג המשפחתי. התורה ציוותה שלכל משפחה יהיה קרבן משלה, "שה לבית אבות שה לבית"; "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו". גם בפסח דורות נפסק שאין מוציאים את הפסח מחבורה לחבורה.

ואילו בקריעת ים סוף ניצבו כל בני ישראל יחד אל מול הסכנה, ונכנסו יחד אל הים. אמנם בהמשך נקרע הים "לגזרים", לשנים-עשר נתיבים, בעבור כל שבט, אך הכניסה לים והיציאה ממנו היו לכל העם יחדיו. גם בגאולה העתידה יגאל הקב"ה את כל בני ישראל יחד, ושוב יבלוט מוטיב האחדות.

מעלת הפרטים

אחדות איננה המצב הרגיל של בני-אדם. הללו נבדלים זה מזה על-פי טבע העולם, שיש בו ריבוי וגיוון. על כך אנו משבחים את הקב"ה: "מה רבו מעשיך ה'". הפרטים הרבים והנבדלים שברא הקב"ה מעידים על גדולתו. גם במין האדם כך. אין שני בני-אדם זהים, וכל אדם הוא עולם מלא. את מקומו של הפרט אנו מדגישים בליל הסדר, כאשר כל משפחה חוגגת לעצמה.

אולם התורה הביאה סדר חדש. היא חידשה את האחדות שבין בני ישראל, את היותם ערֵבים ומעורבים זה בזה. הדבר בא לידי ביטוי בחובה המוטלת על כל יהודי ללמוד תורה, עני כעשיר, זקן כצעיר. לרגלי הר סיני הייתה אחדות שיא: "וייחן שם ישראל נגד ההר". וייחן, לא ויחנו; כאיש אחד.

קריאה לאחדות

האחדות הזאת החלה כבר בקריעת ים סוף, שאז החלה ההכנה למתן התורה. קודם לכן הייתה התורה למעלה מן העולם, שמטבעו לא היה ערוך לקבלהּ. בעת מעמד הר סיני חדרה התורה האלוקית לתוך המציאות הגשמית, עד שנעשתה "מורשה" לכל יהודי, כמו ירושה שהאדם זוכה בה בלי להתחשב בגילו, במעשיו או באופיו. וכך אפילו תינוק, מן הרגע שהוא מתחיל לדבר, אביו צריך ללמדו תורה.

בקריעת ים סוף ציווה הקב"ה על בני ישראל להתאחד: "דבר אל בני ישראל וייסעו"; שכולם יחד ייכנסו לים. המדרש מספר שהמים הקיפו את בני ישראל מכל העברים, וכך איחדה המעטפת הזו את כל העם, וממנה המשיכו למתן התורה בהר סיני.

(שיחות קודש תשל"ד, כרך ב, עמ' 37)

  מן המעיין

שביעי של פסח

גם אנו ראויים

רבי משה מקוברין נאנח בשביעי של פסח ואמר: האם גם דורנו, דור חוטא, היה זוכה לניסים כאלה? אחר-כך התעודד ואמר: אם פרעה נשאר בחיים כדי שיראה את ניסי ה', ראויים גם אנו שהקב"ה יראה לנו ניסים ונפלאות כימי צאתנו מארץ מצרים.

יציאה מן ההרגלים

יציאת מצרים בעבודת ה' מבטאת את היציאה מהרגליו של האדם. רק אחריה אפשר שתבוא קריעת ים סוף, המבטאת את הרגשת ה'עצמות'.

(ספר השיחות תש"ג)

עבודה של מסירות נפש

להשתחרר מהרגלים אין זה דבר קל. היציאה מן ההרגלים היא עבודה של מסירות נפש. לכל יהודי יש הכוח לעבודה זו, אך אין לאדם להסתפק בעצם הכוח שקיים בו. על כל אחד ואחד לשאוף שעבודת ה' שלו תהיה בפועל יותר מרגילותו.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

שירה אחרי סטירה

"ביקש נבוכדנאצר לומר שירה, בא מלאך וסטרו על פיו" (סנהדרין צד). אין הכוונה שלא רצו לשמוע את שירתו, אלא שהמלאך ביקש לומר לו: אתה מבקש לומר שירה כאשר הכתר על ראשך. כדאי לשמוע איך תאמר שירה אחרי סטירת לחי. הרי לך סטירה, ועכשיו אמור שירה!

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

מטרת המופתים

מטרת המופתים בעשר המכות הייתה בעיקרה לשבור את 'קליפת' מצרים. לעומת זה, בקריעת ים סוף מטרת המופתים הייתה הפוכה – הם נועדו בעיקר בעבור בני ישראל, להכינם לגילויים של מתן תורה.

(ספר המאמרים תרפ"א)

ים המחשבות

כשישב החסיד רבי הילל מפאריטש אצל ה'צמח צדק' הסביר הרבי את משמעותה של קריעת ים סוף בעבורנו, ואמר: על כל אחד ואחד לקרוע את ה'ים' האישי שלו, את 'ים' המחשבות, את כל המחשבות אשר לא לה' המה, וללכת בחרבה.

(ספר השיחות תרצ"ז)

כשאפסה התקווה

"קשים מזונותיו של אדם מקריעת ים סוף" (פסחים קיח). כשם שהנס בים סוף בא פתאום, כשנדמה היה שאפסה כל תקווה ואין כל מוצא מהמצב, כך הוא גם בפרנסתו של אדם.

(חידושי הרי"ם)

פרנסה קשה וקלה

הפרנסה שהקב"ה מזמן היא באמת קלה ונוחה, ולעומתה קשה ומרה הפרנסה הבאה מידי אדם. זו קשה כקריעת ים סוף ממש.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

גביע הזהב

פעם אחת בא בעל 'חסד לאברהם' מרדומסק אל שולחן הסדר של רבי חיים מצאנז, ולהפתעתו ראה שרבו משתמש בגביע זהב העומד על טס זהב.

הבחין רבי חיים בתמיהתו ואמר: "יהודי עשיר וערירי, ששכב על ערש דוויי, ביקש שיקנו לי את הגביע והטס כדי שאזכרנו בשעת הקידוש ואעשה לו טובה למעלה".

כעבור שנה בא הרבי מרדומסק שנית לחג הפסח וראה כי רבי חיים חזר להשתמש בכוס זכוכית פשוטה, כפי שנהג תמיד. הסביר רבי חיים: "את כלי הזהב כבר משכנתי מזמן בעבור צורכי הצדקה, ואף שנותן המתנה בא אליי בחלום וביקש שאחזור לקדש על כוסו, מה אעשה שאין  בידי כסף לפדות את המשכון, כי כל כסף שבא לידי אני מחלק לצדקה".

  פתגם חסידי

חג הגאולה האחרונה

"החג האחרון של פסח הוא חגה של הגאולה האחרונה, שהקב"ה יוציא אותנו מהגלות, על-ידי משיח צדקנו - 'גואל אחרון'" (כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק')

  מעשה שהיה

לחישה באוזן

המתפללים מיהרו להסיר את תפיליהם ולקפל את טליתותיהם. ערב פסח היום. בעוד זמן קצר יחול זמן איסור חמץ. היום קצר, וההכנות לסדר מרובות.

אל קדמת בית הכנסת בעיר סלונים פסע בצעדים מהירים ר' נחום, איש חסד ידוע בעיר. הוא ניגש אל רבי יהושע-אייזיק שפירא, רב העיר, שגם הוא סיים את תפילתו והתכונן ללכת לביתו. "רבי", קרא ר' נחום, "ימחל-נא לי על שאני טורדו בשעה דחוקה כל-כך, אבל זה עניין של פיקוח נפש ממש".

"פיקוח נפש אתה אומר?", נדרך הרב, שכונה בפי כול 'ר' אייז'ל חריף', בשל שכלו החריף ושנינותו הידועה. "במה העניין?".

ר' נחום הביט לצדדים, כדי לוודא שאיש אינו שותף לשיחתם, והנמיך את קולו: "ובכן, מדובר בר' נטע-הירש הגביר. הוא התרושש מכל נכסיו ונהפך לחסר כול ממש. נודע לי כי מצבו חמור כל-כך עד שאין לו אפילו מצות ויין לחג הפסח. אין לו ולבני משפחתו מה לאכול בפסח, והוא מתבייש לבקש עזרה".

"ועכשיו אתה מספר לי?!", נזף בו הרב. "הלוא בעוד שעות אחדות ייכנס החג!".

"מה אעשה ורק הלילה נודע לי הדבר", נאנח ר' נחום. "השאלה הגדולה היא איך אפשר לסייע לר' נטע-הירש ולמשפחתו, שאינם רוצים כי מצוקתם תיוודע ברבים. יאמר לי רבנו מה עושים".

רבי אייז'ל חריף הרהר לרגע ואמר: "גש אל נטע-הירש ואמור לו שהערב, אחרי תפילת ערבית, בשעה שהקהל כולו ניגש אליי לברכני בברכת החג, יברכני הוא בלחישה, על אוזני, בלי שאיש ישמע מה הוא אומר".

עיניו של ר' נחום נפערו בתימהון, אולם רבי אייז'ל המשיך: "אם יעשה כדבריי, מבטיחך אני נאמנה שמאומה לא יחסר משולחנו של נטע-הירש, להפך, הוא יתברך בשפע וביד רחבה!".

"במחילה מרבנו...", העז ר' נחום לשאול, "וכי הלחישה תביא לו מצות, יין, דגים ובשר?".

"לא עת להקשות קושיות", גער בו הרב, "הזמן דחוק והמלאכה מרובה. גש מהר אל נטע-הירש ומסור לו את דבריי, והערב תיווכח בעצמך".

נפרד ר' נחום מהרב ומיהר אל ביתו של הגביר לשעבר. ליבו נצבט כשהביט בבית המפואר, שהסתיר היטב את המחסור השורר בין כתליו. הוא מסר לנטע-הירש את דבריו של רבי אייז'ל, והוסיף ואמר בכנות שאינו מבין את פשר ההוראה.

"ומה הרב מבקש להשיג בברכה הסודית שאלחש באוזנו?", תהה הגביר.

השיב ר' נחום: "אינך מכיר את רבנו? הלוא חריף ושנון הוא. עשה כדבריו ותראה בעצמך".

שקל הגביר את הדברים, ואף שלא הצליח לרדת לסוף דעתו של הרב, ניאות לשתף פעולה עם התכנית המסתורית.

הערב ירד וליל הפסח התקדש. בבית הכנסת הסתיימה התפילה, והמתפללים ניגשו לעבר מקומו של רבי אייז'ל חריף כדי לאחל לו חג שמח, כנהוג. איש לא הבחין בפניו העגומות של נטע-הירש הגביר ובמצב רוחו הקודר. הן בביתו אין דבר כדי לחגוג את חג הפסח. עני ואביון הוא, אך עדיין הכול רואים בו את עשיר העיירה.

עם זה, חזקה עליו בקשתו של רבי אייז'ל, והוא התייצב בתור העובר לפני הרב. כשהגיע סמוך אליו עמד כמהסס. רבי אייז'ל הבחין 'פתאום' בגביר העומד לידו וארשת נבוכה על פניו, וביקש מהקהל שהתגודד סביבו: "סלחו לי רגע, אני רואה שר' נטע-הירש מבקש לשאול אותי שאלה בפרטיות. אנא, התרחקו קמעה". המתפללים נסוגו מעט לאחור, ונטע-הירש ניגש אל הרבי, לחץ את ידו, וכמסוכם רכן אל אוזנו ואיחל לו בלחש: "מברך אני את רבנו בחג פסח כשר ושמח".

רבי אייז'ל חריף הזדקף באחת, ועטה על פניו ארשת חמורת סבר. "אוי!", קרא בקול גדול, שהגיע לאוזני כל המתפללים. "הכול חמץ! חמץ גמור! אסור לאכול שום דבר ממה שיש בבית!".

עוד בטרם הספיק נטע-הירש לעכל את ההכרזה הפתאומית, המשיך רבי אייז'ל וקרא בקול רם: "אל תדאג, ר' נטע-הירש, אין דבר, הרי אינך יהודי בודד בעיירה נידחת. ברוך השם אתה שרוי בין אחינו בני ישראל, שבוודאי ישמחו להטות שכם ולסייע לך בצורכי החג במקום אלו שנפסלו, ותוכלו לחגוג את ליל הסדר ביד רחבה...".

שמע הקהל את דברי הרב ומיהר להתגייס לעזרה. "אני אביא יין!", הכריז מאן דהו, ואחר קרא אחריו: "אני אשלח דגים!". שלישי הודיע כי יביא בשר, ורביעי הציע בנדיבות מצות. החמישי הבטיח לשלוח את סימני הסדר, והשישי הצהיר כי יש בביתו מרק בשפע.

בתוך זמן קצר הגיעו לביתו הריק של נטע-הירש שליחים נושאי סירים ומצרכים. שולחן הסדר הריק התמלא לפתע בכל טוב, והגביר נטע-הירש עמד לו משתאה בפתח הבית, ולא ידע את נפשו מתדהמה. תוגת משפחתו נהפכה לשמחה, והכול בזכות פיקחותו המיוחדת של רבי אייז'ל חריף.

  לומדים גאולה

שבעה נחלים

על הגאולה העתידה נאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". לשון הפסוק הוא "כימי" (לשון רבים), שכן גאולת מצרים מורכבת משני שלבים – היציאה מהגלות בט"ו בניסן, והשגת החירות השלמה, בקריעת ים סוף. שני השלבים האלה יהיו גם בגאולה העתידה – תחילה קץ הגלות ואחר-כך הגאולה עצמה, עם כל גילוייהָ הנפלאים.

שיאה של גאולת מצרים היה בבקיעת הים, שבה התרחשה התגלות עצומה של הקב"ה. אף בגאולה העתידה תהיה שלמות הגילוי האלוקי בבקיעה של מים, כפי שנאמר (ישעיה יא,טו): "והחרים ה' את לשון ים מצרים, והניף ידו על הנהר... והִכהו לשבעה נחלים". והנביא מסיים: "כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים".

הפיכת אומות העולם

אלא שיש הבדל בולט בין שתי ההתרחשויות הללו: בקריעת ים סוף היה "גוזר ים סוף לגזרים", וחז"ל אומרים, שהיו שנים-עשר גזרים, כנגד י"ב השבטים, וכל שבט הלך במסילה המיוחדת לו; ואילו לעתיד לבוא יהיה "והִכהו לשבעה נחלים" – לא שנים-עשר אלא שבעה.

מה שני המספרים הללו מסמלים? 'שנים-עשר' – כנגד שנים-עשר שבטי ישראל; 'שבעה' – כנגד שבעת המקומות שאליהם גלו בני ישראל. הנביא (ישעיה יא,יא) מפרט מהיכן ייגאלו בני ישראל: "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר יישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים". המפרשים מציינים, שאלה שבעת המקומות שאליהם יגלה עם ישראל.

גאולת מצרים הייתה קשורה במיוחד בגילוי הקדושה בעם ישראל, ולכן ההתגלות של קריעת ים סוף באה בצורת שנים-עשר גזרים, כנגד שנים-עשר שבטי ישראל. אבל ההתגלות האלוקית בגאולה העתידה תבטא את האחדות האלוקית הכוללת, כאשר גם הגויים ומקומות הגלות נכללים בתוך האמת האלוקית, ולכן ה'בקיעה' האלוקית לעתיד לבוא קשורה ב"שבעה נחלים".

הסכר נשטף

הגלות נמשלה לסכר אבנים העומד בדרכם של מים. במרוצת הזמן, כאשר לחץ המים גובר, הם ישטפו בעוצמה חזקה לאין-ערוך. דווקא המכשול מביא לידי הגברת הזרימה. אך יש מצב שלחץ המים גובר ומתעצם, עד שהוא סוחף איתו אפילו את הסכר עצמו. ואז זו זרימה אדירה, שבה שוצפים לא רק הררי מים אלא גם אבנים וסלעים, משברי הסכר שנשטף.

סכר המים הוא משל לגלות. אף היא כמו מכשול שמפריע ליהודי לחיות חיי תורה ומצוות כראוי. אבל המטרה הפנימית של הגלות היא לעורר כוחות נעלמים. דווקא בשל לחץ הגלות היהודי מתעורר להתחזק בתורה ובמצוות. וכאן יש שתי אפשרויות: ייתכן שהגלות רק תעורר את הכוחות הפנימיים הנעלמים שביהודי, והוא יהדוף מפניו את קשיי הגלות; אך ייתכן שבעקבות הגלות יתעצם כל-כך אור הקדושה, עד שיסחוף איתו גם את הגלות עצמה.

הדרך הראשונה היא גאולת מצרים. כשבאה ההתגלות בקריעת ים סוף – ראו בני ישראל את אור הקדושה שהושג על-ידי הגלות, ושהתבטא בשנים-עשר גילויים, כנגד י"ב השבטים. אך הגאולה הקרובה היא בעלת משמעות עמוקה יותר – מטרתה לסחוף גם את הגלות עצמה, את אומות העולם עצמן, שאף הן ייכללו בתוך האמת האלוקית של הגאולה. לכן כשתבוא הגאולה האמיתית והשלמה – ייבקע הנהר ל"שבעה נחלים", כנגד מקומות הגלות שיתבררו וייתַקנו.

  חיים יהודיים

אז ישיר יהודה

אווירת הקיטוב שנוצרה בתקופת הבחירות, בחסותם של כלי התקשורת, והאמירות המתלהמות שהוסיפו עצים למדורה הבוערת, הטרידו את יהודה לויכטר (36), מוזיקאי פורה. הוא החליט שאין זו העת לשבת בבית ולהיאנח על המצב.

גייס אפוא כמה מחבריו, אף הם אנשי מוזיקה, ויחדיו יצאו למשימה מאתגרת: הופעות רחוב עם שירי יהדות מקוריים. "חשבתי שדרך המוזיקה אפשר לקרב בין בני-אדם, בלי המחיצה של במה ואולם", אומר לויכטר.

לנגן ברחוב

ההצלחה הייתה מרשימה. "סיימנו שבועיים של מסע רחב היקף", הוא מספר. "היינו בנתיבות, במעלה אדומים, בחברון, בראשון-לציון, בבית שאן, בבני-ברק, בתל-אביב – וזו רשימה חלקית בלבד. חרשנו את הארץ לאורכה ולרוחבה ושימחנו יהודים ברחוב. על-פי התגובות, עמדנו באתגר בהצלחה".

וכך זה התנהל: "כל יום התמקמנו עם החברים בנקודה אחרת. לפעמים הבאנו גם אמן מפורסם. התחברנו לנקודות החשמל של חנות הפלאפל המקומית והתחלנו לנגן ולשמח יהודים. בעיניי זה היה הערוץ הטוב ביותר לחבר אנשים ולהפיג את המתח. רבים ניגשו אלינו והודו לנו על היוזמה". אין זו הפעם הראשונה שלויכטר יוצא עם חבריו למסע מוזיקלי בחוצות: "גם במהלך מבצע צוק איתן יצאנו לשמח יהודים ברחוב".

פסטיבל אחרית הימים

לויכטר, שבעת האחרונה השיק אלבום בכורה, בא ממשפחה מוזיקלית ענֵפה במיוחד. אביו היה חלק מ'ילדי הפרחים' בארה"ב. לימים עלה לארץ והיה מחלוצי המוזיקה היהודית בירושלים. "כילד הייתי הולך עם אבי להופעות, וכלי הנגינה היו חלק בלתי-נפרד מהבית", מספר לויכטר. "טבעי היה שאלמד לנגן כמעט על כל כלי אפשרי. לא אשכח את אבי יוצא לנגן בבתי כלא, לשמח אסירים נדכאים, או בבסיסי צבא, שבהם שימח חיילים. רוח ההתנדבות הזאת חדרה לתוכי ונעשתה חלק ממני".

בהיותו בן ארבע-עשרה נפטר אביו פתאום, והניח מורשת מוזיקלית שבעקבותיה ייסדו יהודה ואחיו את 'פסטיבל אחרית הימים'. "בכל שנה התאספנו לשיר לזכרו של אבא וזה התפתח והלך", הוא אומר. "במרוצת השנים אירחנו את גדולי הזמרים. בהמשך הקמנו את להקת 'אחרית הימים', שהספיקה להופיע בפסטיבלים רבים, לצד הופעות וחתונות ברחבי הארץ והעולם. פעמים רבות מזמינים אותנו מרחבי העולם כדי לייצג את המוזיקה היהודית. זה מרגש אותנו בכל פעם מחדש, ואנו משתדלים לקדש שם שמים".

הפתעה באוניברסיטה

לא מעט סיפורים התרחשו ללויכטר בהופעותיו מסביב לעולם: "לפני ארבע שנים הופעתי באוניברסיטה בלוס-אנג'לס, שבה לומדים סטודנטים יהודים רבים. זמן קצר אחר שהתחלנו לשיר החלו כמה סטודנטים להפגין בקולניות נגד ישראל.

"בתוך המפגינים הבחנתי בצעיר בעל קוקו ארוך שפניו היו מוכרות לי. ופתאום נזכרתי: הוא למד איתי בתיכון לפני עשרים שנה! ניגשתי אליו. 'אחי, זיהיתי אותך', אמרתי לו. הוא היה מופתע. התחבקנו. בתוך פחות מדקה ההפגנה התקפלה"...


שמחה שמביאה קירוב. יהודה לויכטר

  פינת ההלכה ומנהג

'סעודת משיח' בערב שבת

שאלה: כיצד עורכים השנה את 'סעודת משיח', כשהחג חל בערב שבת?

תשובה: הבעש"ט תיקן לערוך סעודה שלישית ביום האחרון של פסח, הנקראת 'סעודת משיח'. בחו"ל עורכים את הסעודה בחג האחרון, ביום השמיני של פסח, החל השנה בשבת-קודש. בארץ עורכים אותה בשביעי של פסח, היינו ביום שישי.

בתחילת חג הפסח אנו עוסקים ביציאה ממצרים, ואילו בימים האחרונים של החג, כשנשלמה יציאת מצרים בקריעת ים סוף, אנו מתכוננים לגאולה השלמה שתבוא במהרה בימינו, ובה הקב"ה משקה את ישראל בארבע כוסות של נחמה. לכן נוהגים לאכול מצה בסעודה זו ולשתות ארבע כוסות יין (או מיץ ענבים טבעי), ולחזק את האמונה והציפייה לגאולה השלמה, ואת השמחה לקראתה.

מכיוון שהשנה שביעי של פסח חל ביום שישי, ערב שבת-קודש, וסעודה זו אינה 'סעודת מצווה' אלא מנהג, רצוי להקדים את תפילת מנחה, ולהתחיל את הסעודה לפני השעה 5 אחר הצהריים. יש לסיים אותה לפני שקיעת השמש, בשעה 19:06 בערך (ונשים יסיימו אותה לפני זמן הדלקת הנרות, בת"א – 18:44), כי משעה זו ואילך אסור לאכול בלי קידוש של שבת.

כהשלמה לסעודה זו, ובפרט מפני המגבלות בקביעות שנה זו, הציע הרבי מליובאוויטש לחגוג גם למחרת, ביום השבת, בסעודה השלישית, ולהמשיך ולהוסיף אז באופן של "כפליים לתושייה" את השמחה והעניינים של 'סעודת משיח' (כפי שהרבי נהג להשלים התוועדויות של חגים וימי שמחה בשבת שלאחריהם).

מקורות: שו"ע אדמו"ר הזקן סי' רמט ס"ה-ז. סה"ש תנש"א ח"א עמ' 444. לקוטי שיחות חכ"ב עמ' 218. התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 76. וראה ב'לוח השבוע' בגיליון 'התקשרות' לשבת זו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)