חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1462 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת שמות, י"ח בטבת ה'תשע"ה (09/01/15)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1462 - כל המדורים ברצף
האם שומרי המצוות יתאחדו?
יש חדש
משה והגדי: הסיפור האמיתי
שעבוד מצרים
למי מראים פגמים
אהבה לכל יהודי
סערה של תשובה
זיכוך אחרון
בדרכן של המיילדות
כיריים לבישול

מס' 1462, ערב שבת-קודש פרשת שמות, י"ח בטבת ה'תשע"ה (09.01.2015)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

האם שומרי המצוות יתאחדו?

קשה להעריך אם היוזמה להקמת חזית דתית משותפת יש לה סיכוי להתממש, או שהאינטרסים הכיתתיים יגברו על טובת כלל ישראל

בשבוע האחרון החלה להתגלגל יוזמה להביא לידי הקמת חזית משותפת של שומרי התורה והמצוות לקראת הבחירות הקרבות. קשה להעריך אם יש ליוזמה הזאת סיכוי להתממש, או שהאינטרסים הכיתתיים יגברו על טובת כלל ישראל. אולם זו בהחלט הזדמנות להיזכר במאמץ הגדול שהשקיע הרבי מליובאוויטש לפני חמישים שנה בשאיפה להקים חזית כזאת.

באיגרת ששיגר באותם ימים פירט בהרחבה את היתרונות הגלומים בחזית כזאת, השיב על טענות המתנגדים לה, ואף ציין את התכסיסים שבהם עלולים להשתמש מי שינסו להכשילה. כשקוראים היום את האיגרת נדמה שהיא נכתבה בדיוק למציאות ימינו.

יתרונות האחדות

תחילה הרבי מציין את היתרונות:

1) הגדלת מספר המנדטים. בהעדר חזית מאוחדת, כל מפלגה מרכזת את תעמולתה בציבור המצביעים של המפלגות הקרובות לה, ואילו כשתהיה חזית משותפת תתמקד התעמולה ברכישת קולות חדשים.

2) ניצול שאריות הקולות. כאשר כל מפלגה רצה עצמאית, הולכים לאיבוד הקולות העודפים על מנדטים שלמים, ואילו בריצה משותפת הקולות האלה נשארים בתוך החזית.

3) קירוב לבבות לענייני הדת. תעמולת הבחירות משאירה חותם גם לימים שאחרי הבחירות, וכאשר התעמולה תתמקד בציבור הרחב, היא תקרב את הלבבות לעולמה של היהדות.

4) מניעת השמצה הדדית. כאשר כל מפלגה מתמודדת בנפרד, מטבע הדברים יש התקפות של מפלגה דתית אחת כנגד חברתה. הדבר גם גורם חילול השם וריחוק מהדת בציבור הרחב.

5) שלילת נשק ממתנגדי הדת. כאן כדאי לצטט את הדברים כלשונם: "עובדה זו עצמה שאין מתדברים ביניהם להקים חזית דתית לבחירות, בה בשעה שכמה מפלגות שאינן דתיות נתדברו ביניהן לילך יחד לבחירות, בוודאי תשמש נשק בידי המפלגות הנלחמות במפלגות הדתיות, ובפרט כשיוכלו לצטט מתעמולת המפלגות הדתיות עצמן [את] חסרונות המפלגות הדתיות הפוסלות זו את זו".

בהמשך הרבי מציין עוד נימוק, הקשור לגידול באוכלוסיית המדינה, שבעקבותיו "גדל מספר הקולות הדרוש לבחירת ציר". במציאות ימינו זה בדיוק השיקול הנובע מהעלאת אחוז החסימה, העלול לגרום לאבדן כמה מנדטים של מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה.

חזית טכנית

הרבי מדגיש שאין הכוונה לבטל את זהותה הייחודית של כל מפלגה, אלא ליצור חזית טכנית בלבד, שתאפשר ריצה משותפת בבחירות, לנוכח יתרונותיה הגדולים של האחדות, למען חיזוק הזהות היהודית וענייני הדת במדינה.

בסיום מכתבו הרבי כותב: "כל אלו המפלגות או הסיעות או האישים אשר ימנעו הקמת חזית דתית טכנית זו – מעמידים בזה את רווחי המפלגה, הסיעה וכו', מעל לרווחי המצב הדתי הכללי בארצנו הקדושה תיבנה ותיכונן, הנוגע לאלפים ורבבות".

זו ראייה של מנהיג ישראל אמיתי, שצורכי העם לנגד עיניו. הלוואי שהדברים ימצאו אוזן קשבת, ובמיוחד כשהכול מבינים עד כמה האחדות הזאת נחוצה לנו.


בשטח דווקא יש אחדות של שומרי תורה (צילום: מאיר אלפסי)

  יש חדש

הילולת בעל התניא

ביום חמישי הבא, כ"ד בטבת, יחול יום ההילולא של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך, שנסתלק בשנת תקע"ג (1812). במרכזי חב"ד בארץ יהיו התוועדויות חסידיות לרגל היום הגדול, ובהן ילמדו המשתתפים מתורתו של בעל ההילולא, ייתנו צדקה למפעלים ההולכים בדרכיו ויתחממו לאור תורתו ועבודתו. רבים יֵצאו להשתטח על ציונו בהאדיטש שבאוקראינה.

השלוחים מתכנסים

ביום שני הקרוב ייפתח אי"ה במלון באלי בטבריה הכינוס הארצי השנתי של כ-600 שלוחי הרבי, המפעילים את 322 בתי חב"ד הפזורים ברחבי הארץ. הכינוס יימשך שלושה ימים, ובמהלכו יעסקו השלוחים בנושאים מגוּונים בחיי השליחות ובאתגרים העומדים לפני העם בישראל בשעה זו.

מעמד מרכזי

מעמד מרכזי של סיום הרמב"ם היומי יהיה אי"ה ביום ראשון הקרוב, כ' בטבת, יום ההילולא של הרמב"ם, באודיטוריום העירוני, רח' ירושלים 1, בבני-ברק, במעמד גדולי התורה והחסידות, אדמו"רים, רבנים ואישי ציבור. ינעימו בשירה מוטי שטיינמץ, חיליק פרנק ובערל צוקר, בניהולו המוזיקלי של אלאור ולנר.

  שלחן שבת

משה והגדי: הסיפור האמיתי

המדרש מספר שהקב"ה בחר במשה רבנו להיות מנהיג ישראל בעקבות אירוע שהתרחש כאשר שימש רועה הצאן של יתרו חותנו. יום אחד ברח גדי מהעדר, ומשה הלך אחריו עד שהגדי הגיע לברֵכת מים ושתה ממנה. נשא משה את הגדי על כתפיו והשיבו לעדר. אמר הקב"ה: "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, חייךָ, אתה תרעה צאני ישראל".

הסיפור הזה מעורר תמיהה גדולה. הלוא הסיבה האמיתית לבחירה במשה נבעה ממעלת נשמתו הגדולה. מוסבר בתורת החסידות כי מעלתו של משה היא, שנשמתו היא נשמה מעולם האצילות, שאף בירידתה למטה נשארה במדרגתה העליונה. וכי המבחן לנשמה גבוהה כזאת הוא רחמנות על גדי שבורח מן העדר?

להשיב את הניצוץ

ההסבר הוא על-פי דברי השל"ה שהתורה מדברת בעולמות העליונים ורומזת בעולמות התחתונים. יש הסבורים שהתורה מדברת על דברים פשוטים, שקרו בעולם הזה התחתון, אלא שטמונים בהם גם רמזים לדברים עליונים. מלמדנו השל"ה שההפך הוא הנכון: התורה, במהותה, מדברת על דברים בעולמות העליונים, והעניינים משתלשלים משם גם לאירועים גשמיים בעולם הזה.

את הסיפור על משה והגדי יש להבין במשמעות רוחנית. הגדי הבורח מייצג ניצוץ של קדושה ש'ברח' מעולם האצילות, נפרד ממקורו האלוקי, ועכשיו צריך להחזירו בחזרה לעולם האצילות. כאן היה מבחנו האמיתי של משה רבנו.

ירידה לצורך עלייה

לפני משה עמדה הברירה – להישאר במקומו ובמדרגתו הרוחנית בעולם האצילות ולהתעסק עם כל ה'עדר', ולא להשפיל את עצמו בעבור ניצוץ אחד ש'ברח'; או 'לרוץ' אחרי אותו ניצוץ ולהשיבו אל מקורו האלוקי.

משה רבנו, שבעצם מהותו טבועה מידת הרחמים, בחר בדאגה לאותו ניצוץ יחיד, והלך בעקבותיו. או-אז גילה שירידה זו של הניצוץ היא לצורך עלייה, כדי 'לשתות מים', שעל-ידי אותה ירידה ישיג דבר שלא היה לו קודם לכן. החלטה זו של משה רבנו הוכיחה שהוא ראוי להיות מנהיג ישראל.

רחמי הקב"ה

משמעות הדברים בשפה פשוטה: רחמנותו של צדיק אינה דומה לרחמנותו של אדם מן השורה. מכיוון שהצדיק דבק בקב"ה, גם מידת הרחמים שלו דומה למידת הרחמים של הבורא, שברא את העולם באופן של "ורחמיו על כל מעשיו". כשהוא רואה חיסרון כלשהו בעולמו של הקב"ה, הוא חש כאילו זה חיסרון שלו.

נמצא שבסיפור על מידת הרחמים של משה רבנו באה לידי ביטוי מידת הרחמים של הקב"ה, המרחם על כל ברואיו, וזה עניינו של רועה ישראל אמיתי.

(התוועדויות תשמ"ו כרך ג, עמ' 647)

  מן המעיין

שעבוד מצרים

פה רך

"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א,יג). "בפרך" – "בפה רך", בדברי נועם ובהבטחות.

(שמות רבה)

קל וחומר וגזֵרה שווה

"בפרך – חד אמר בקל וחומר, וחד אמר בגזֵרה שווה" (מדרש). אחד אמר שתחילה הטילו עליהם עבודה קלה, ואחר-כך הוסיפו עבודה חמורה ממנה; ואחד אמר "בגזֵרה שווה", גזֵרתם של המצרים הייתה עבודת פרך מלכתחילה.

(מנחת עני)

נתקצר הזמן

"וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א,יד). מפני קושי השעבוד נתקצר זמן גלות מצרים מארבע-מאות שנה למאתיים ועשר שנים. לכן הטעם על פסוק זה הוא 'קדמא ואזלא' – מאחר שמיררו את חייהם, קדמו ואזלו, יצאו משם קודם המועד.

(הגאון מווילנה)

חוק מפלה

"ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים" (שמות א,יז). העיקרון של 'דינא דמלכותא דינא' מחייב רק כאשר החוק חל על כל האזרחים במידה שווה, אבל לא כשהוא מכוּון כנגד היהודים בלבד.

(מאוצרנו הישן)

עבודת פרך

שני פירושים למילה 'פרך': א) שהיו נותנים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים, היינו שהיו מעבידים אותם בעבודה המנוגדת לטבע האדם ולרגילותו. ב) 'פה רך', שפרעה פיתה את העם תחילה בדברים רכים ובהבטחת שכר, עד שהכניסם למעגל השעבוד.

(סוטה יא)

עבודה רוחנית

שני הדברים האלו קיימים גם בעבודת הבורא. יש לעבוד את הקב"ה בעבודה שהיא בניגוד לטבע האדם ובהוספה על רגילותו. כמו-כן יש לבטל את המידות הרעות של כעס וקנאה וכיוצא בהן, על-ידי "מענה רך משיב חימה". על-ידי 'עבודת פרך' בעבודת ה' מבטלים את עבודת הפרך כפשוטה.

(תורה אור)

מקור השעבוד

המצרים ירדו תחילה לחייהם הרוחניים של ישראל, שהם הנקראים 'חיים', וערמו קשיים על שמירת התורה והמצוות. כשהעם נכנע ללחץ הרוחני, הביא הדבר אף שעבוד גשמי, "עבודה קשה". אילו לא היו נכנעים ללחץ הרוחני, לא היו משתעבדים בגשמיות. תופעה זו חוזרת ונשנית בגלויות האחרות של עמנו.

(הרבי מליובאוויטש)

שרי מיסים

"וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם" (שמות א,יא). אין לך מדינה בעולם שיכולה להתקיים בלי מיסים. אלא יותר משסבלו בני ישראל מהמיסים, סבלו מ'שרי המיסים' – גובי המס.

(מדרש רבה)

  אמרת השבוע

למי מראים פגמים

התורה מספרת שכאשר נוכח משה רבנו שדבר הריגת המצרי על-ידו נודע והתפרסם אמר: "אכן נודע הדבר". אומר המדרש: "נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו – מה חטאו ישראל... אבל רואה אני שהם ראויים לכך".

שאל רבי מנחם-מענדל מקוצק: ידוע שאין מראים מן השמים לצדיק את חסרונותיהם של ישראל, ולמה לגואלם של ישראל דווקא הראו את החסרונות והפגמים?

השיב על כך בעל ה'שפת אמת': אדרבה, לגואלם של ישראל דווקא מראים את החסרונות והפגמים, כדי שיתבונן בהם וידע כיצד לרפא אותם.

  פתגם חסידי

אהבה לכל יהודי

"מצוות אהבת-ישראל חלה אפילו על יהודי שמעולם לא ראית אותו, וכל-שכן לאיש מישראל אשר במקום מגוריך, שהוא בן-עדתך" (אדמו"ר הזקן בעל התניא)

  מעשה שהיה

סערה של תשובה

קול של התייפחויות ואנחות יגון לכד את אוזניו של רבי שניאור-זלמן, תלמידו של המגיד ממזריטש. הוא נדרך והִטה את אוזנו, וזיהה שהקולות באים מביתה של האלמנה שהתגוררה בסמוך לאכסנייתו.

הוא התקרב אל הבית, והמחזה שהתגלה לעיניו היה קורע לב. האלמנה ישבה על הארץ ומיררה בבכי. "מה קרה?", נזעק רבי שניאור-זלמן.

"בני יחידי, מחמד עיני...", האלמנה התקשתה לעצור את בכייה ולהוציא משפט רצוף מפיה, "הוא... החליט... להשתמד!". אך יצאו המילים מפיה ושטף דמעות פרץ מעיניה, כאילו זה עתה נתבשרה בבשורה האיומה.

כשנרגעה מעט סיפרה לרבי שניאור-זלמן כי בנה היחיד עזב את הבית והלך אל הכנסייה. בעוד כמה ימים ימיר את דתו, השם ישמרנו.

רחמיו של רבי שניאור-זלמן נכמרו על האישה האומללה. "אל תדאגי", דיבר אל ליבה, "בנך יישאר יהודי, בעזרת השם".

במוחו כבר נרקמה תכנית פעולה. באותם ימים קשה היה להיכנס אל מורו רבי דובער, המגיד ממזריטש. המשרת שעמד בפתח עמד על המשמר שאיש לא יתפרץ אל החדר בחטף.

ובכל-זאת מצא רבי שניאור-זלמן פתרון. "מחר", אמר לאלמנה, "ביום שישי, גשי אל בית הצדיק אחרי חצות היום, בשעה שהמשרת יוצא לבית המרחץ. אני אפתח בעבורך את דלת חדרו של הרבי, ואת תשטחי את הדברים לפני הצדיק".

כך היה. בצהריים, כשעזב המשרת את עמדתו, נכנסה האלמנה מרת הנפש אל המגיד כשהיא שרויה בסערת רגשות עזה. מרוב בכי לא הצליחה לפצות את פיה. המגיד פטר אותה לדרכה במחוות יד, והאישה עזבה את חדרו של הרבי בלי ששטחה את בקשתה ובלי שהשיב לה דבר.

כאשר חזר המשרת מבית המרחץ הורה לו המגיד לכנס מיד את התלמידים כדי לקבל את השבת. הלה התפלא. קבלת שבת בשעה מוקדמת כל-כך? התמיהה גברה כאשר אחרי התפילה ערך המגיד את סעודת השבת וניהל אותה במהירות. התלמידים יכלו להבחין שהוא שרוי בעולם רוחני עליון.

את ברכת המזון אמר המגיד בהתלהבות ובקול רם, ולאחר מכן נשא דברי תורה באוזני התלמידים, כשהוא מכריז כמה פעמים: "שמעו נא, אחיי, את מתיקות התורה!". התלמידים הביטו זה בזה בהשתאות, אולם רבי שניאור-זלמן ידע כי הדבר קשור למצוקתה של האלמנה.

פתאום האדימו פניו של המגיד ועיניו בערו כשני לפידים. באותו רגע השתנה מזג האוויר ורוח סערה החלה לשרוק מבעד חלונות הבית. כעבור שעה קלה נשמע קול חבטה ליד הדלת.

המגיד פנה אל משרתו והורה לו בבהילות: "קח מיד את הסוס והעגלה והבא אותו אל המלון הסמוך לעיר". סימני השאלה בקרב הנוכחים התרבו. את מי ציווה המגיד לקחת?

המשרת יצא מיד החוצה ומצא שם את בנה של האלמנה מוטל על הארץ, ממרר בבכי. מיד הבין שהוא האיש שאותו יש לקחת אל בית המלון, ועשה כפי שנצטווה. באותם רגעים נהרו פניו של המגיד, הוא סיים את דברי התורה ופנה לחדרו.

רבי שניאור-זלמן שם את פעמיו לעבר המלון, שהיה בתוך תחום העיר. כשנכנס לחדרו מצא את בן האלמנה בוכה בדמעות שליש. "ספר לי מה אירע לך", ביקש רבי שניאור-זלמן.

"זה היה היום אחרי הצהריים", פתח הצעיר וסיפר. "שכבתי על מיטתי בעליית הגג שבכנסייה. החדר היה נעול ולא הייתה לי דרך לצאת ממנו. באותה שעה מנוי וגמור היה עמי להמיר את דתי חס ושלום.

"אך פתאום תקפו אותי הרהורי תשובה עזים, שלא ידעתי מניין התעוררו בקרבי. גל של געגועים לאלוקי ישראל מילא אותי. פרצתי בבכי והחלטתי לברוח מן הכנסייה.

"פתחתי את החלון, אך כשהבטתי למטה צנח ליבי בקרבי. אם אקפוץ מגובה כזה אין סיכוי שאשאר בחיים, ואף לקבר ישראל לא אזכה לבוא. הדחף לברוח מן המקום היה חזק, אך הפחד הכריע אותי. כמה פעמים ניסיתי לקפוץ ונרתעתי.

"ולפתע הרגשתי כי כוח בלתי-נשלט מניע את גופי קדימה, אל החלון הפתוח – וקפצתי. חשתי זעזוע קל במגע עם האדמה, אולם במהרה עמדתי על רגליי, בריא ושלם.

"אך הסכנה לא חלפה. כלבי פרא שוטטו בחצר. אם אשרוד מנשיכותיהם, הרי שנביחותיהם יסגירוני. החלטתי בכל-זאת ללכת לעבר היציאה.

"למרבה הפלא, הכלבים לא השמיעו קול ולא זזו ממקומם. הגעתי אל החומה החיצונית, שגובהה כשני מטרים והיא חלקה לגמרי. כאן כבר לא יכולתי לעשות מאומה. לא נותר לי אלא לשאת את עיניי למרום. 'אנא, ריבון העולמים', התפללתי, 'עשיתי כל שבכוחי כדי לשוב בתשובה שלמה, אולם כעת אין לאל ידי לעשות דבר'.

"עודני מדבר", סיים בן האלמנה את סיפורו, "והנה נשאה אותי רוח עזה ומצאתי עצמי מרחף עד שהוטחתי ליד דלת בית מדרשו של הצדיק".

  לומדים גאולה

זיכוך אחרון

חז"ל מלמדים אותנו שהדרך אל הגאולה יכולה להיות ישרה ומהירה – אם נזכה – והיא עלולה להיות קשה ומפותלת, מרובת עליות ומורדות – אם חלילה לא נזכה.

גם במצרים עברה הדרך אל הגאולה שלב של ירידה גדולה. דווקא אחרי שהקב"ה שלח את משה רבנו אל עם ישראל ובפיו בשורת הגאולה, קרה ההפך הגמור: פרעה הכביד את עול השעבוד, חדל מלתת תבן לעם והעלה את התביעות מבני ישראל. המשבר היה חמור, עד ששוטרי בני ישראל הטיחו במשה את כאבם, ומשה רבנו זעק אל ה': "למה הרעותה לעם הזה! למה זה שלחתני!". אך זה היה שלב שאחריו החלו לנחות המכות שהביאו בסופו של דבר את הגאולה.

הקור גובר

מקורות חז"ל מלאים תיאורים של מצבים כאלה ערב הגאולה ואף בתחילתה. ב'זוהר חדש' (בראשית ו,א) מתואר סדר הגאולה העתידה: "כך היא גאולתן של ישראל – בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבוא להם צרה אחר צרה ואפֵלה אחר אפֵלה, ובעוד הם שרויים בה – יאיר עליהם אור ה'".

בשם הרמ"ק (המקובל רבי משה קורדבירו) מובא בספר 'אור החמה' (בפירושו לזוהר דף ז,ב): "הנה תחילת הגאולה יהיה צרות גדולות לישראל, מפני שהוא צירוף בשתי דרכים – הא' לצרף כללות האומה מהרשעים שלא יוכלו לסבול... ויהפכו לאויבים למשיח; הב' לצדיקים הנשארים, כדי שיזכו לגאולה ויתכפר עוונם על-ידי סבל הצרות, והם ייסורים, וזהו פתח כניסת הגאולה".

הכלי יקר (בסוף פרשת שמות) אומר: "כך היא המידה, שבכל יום סמוך לעלות השחר, החושך מחשיך ביותר... וכן בימות החורף, סמוך לעלות השמש, הקור הולך וגובר ולבסוף הוא מנוצח מן השמש... כמו-כן, מה שהֵרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר, זה מופת חותך שקרב קצו וזמן הגאולה קרוב".

כשם שבכללות התקופות מקדימה את הגאולה תקופת 'עקבתא דמשיחא', שהיא תקופה ירודה וקשה שלא הייתה כמותה בדורות שעברו, כך גם התהליכים המביאים את הגאולה עצמה מורכבים מאירועים קשים ומכאיבים שמתרחשים דווקא כאשר מתקרבים ממש לזריחת אור הגאולה. זה החושך הגובר קודם בוא האור.

להתחזק באמונה

לירידות האלה, כמבואר בספרים, יש כמה מטרות: זיכוך אחרון לפני הגאולה; הסרת גורמים שליליים שעלולים לפגום בשלמות הגאולה; יצירת חלל וציפייה לקראת אור הגאולה, שיכינו את הקרקע לקראתה; כמו-כן יש בכך מעין ניסיון ומבחן לאמונתו של כל יהודי בגאולה הקרובה לבוא.

כשיודעים כל זאת מגיעים להכרה, שחלילה לנו מליפול ברוחנו או לפקפק באמונת הגאולה. להפך, דווקא לנוכח הירידה הגדולה, הבלתי-מובנת כלל וכלל, צריכים אנו להתחזק באמונה על הגאולה שתבוא גם היא באורח מפתיע ובלתי-מובן – כפי שאמרו חז"ל שהיא תבוא 'בהיסח הדעת'. כאשר מגיעים לשפל המדרגה דווקא, או-אז מבינים שמכאן אפשר רק לעלות, ולא סתם עלייה – אלא עד לפסגה העליונה ביותר.

עם זה, יהודי גם צריך לדעת שאין אלה דברים סגורים וחתומים מראש, אלא הרבה תלוי במעשינו ובפעולותינו. תוספת של מצוות ומעשים טובים ותוספת של תפילה לקב"ה שיקצר את הסבל ויביא את משיח-צדקנו – בהחלט יכולות ליצור 'קפיצת הדרך' ולחסוך מאיתנו הרבה סבל ותלאות.

  חיים יהודיים

בדרכן של המיילדות

נהג המשאית החנה אותה ברחבת מחסן הסיוע של אגודת 'אפרת', בקריית משה בירושלים, והחל להעמיס את הסחורה. "כבוד הרב", קרא פתאום לעבר הרב גדעון לוי, מנהל מחסן הסיוע.

"אני חייב לספר לך משהו", פתח האיש בן השלושים. "לפני כמה שבועות סיפרתי לאימי שאני עובד גם עם 'אפרת'. היא הביטה בי ואמרה: 'לא סיפרתי לך, אבל דע שאתה חי בזכותם'... הבטתי בה ולא הבנתי. והיא המשיכה: 'מצבנו הכלכלי היה קשה. חשבנו שלא נוכל לגדל עוד ילד. ב"אפרת" שמעו על כך, שוחחו איתנו ועזרו לנו רבות. אתה חי אפוא בזכותם'". עיני הנהג דמעו. הוא חיבק את הרב לוי  ארוכות. "אני מספר לך את זה עכשיו, ועדיין מתרגש", אומר הרב לוי.

בזכות ההרצאה

הרב לוי (33) רואה ב'אפרת' את שליחות חייו. הוא מתגורר בבית וגן בירושלים, מוסר שיעורי תורה בשעות הערב ואף מפרסם עלון שבועי. "לפני כמה שנים נחשפתי להרצאה של מנהל האגודה, הד"ר אלי שוסהיים. באותו רגע הבנתי שאקדיש את חיי לאגודה זו".

תחילה התנדב בסיוע לארגון ובהמשך נתמנה למנהל מחסן הציוד. "יש נשים שהושפעו ממתנדבות האגודה, אך מתקשות בהתמודדות הכלכלית הכרוכה בגידול הילד. הן מקבלות סיוע, החל מערכה מיוחדת לגידול התינוק, שבה מיטה, עגלה, אמבטיה, סט מצעים, בגדים ועוד. בהמשך מלווים אותן בערכה חודשית במשך שנתיים, ובה מוצרי יסוד לתינוק לצד מוצרי מזון למשפחה".

מסטודנטים ועד פנסיונרים

בכל חודש נארזות במחסן 3800 ערכות סיוע, עבור משפחות שנבחרו על-ידי ועדה מיוחדת. "לצד מתנדבות שעומדות בקשר עם הנשים, יש לנו במחסן מערך מתנדבים גדול", מסביר הרב לוי. "בכל חודש באים מתנדבים מבתי ספר, סטודנטים מאוניברסיטאות וגמלאים, ומסייעים בהכנת הערכות".

העבודה טכנית לכאורה, אבל מספקת אין-ספור רגעים מרגשים. "הייתה מתנדבת שעבדה במסירות בלתי רגילה", מספר הרב לוי. "יום אחד סיפרה כי בעבר עשתה טעות גדולה, שהותירה אותה עם רגשות אשם כבדים, עד שהחליטה לעשות תיקון ולהתנדב באגודה. אותו מעשה גרם לה קושי להביא ילדים לעולם, אך זמן קצר אחרי שהתחילה להתנדב באגודה זכתה להיפקד בשעה טובה".

מלידה לחתונה

הרב לוי מספר על תגובות שגורמות לו התרגשות: "לפני חצי שנה אזלו לנו משטחי העץ, המשמשים להעמסת ערכות הסיוע. התקשרתי לחברה שמוכרת משטחים, וכאשר הבעלים שמע את המטרה, אמר מיד שהוא תורם את המשטחים עם ההובלה. נדהמתי. הוא עצמו הביא אלינו את המשטחים ואמר: 'מגיע לכם, אתם צדיקים'. התפלאתי. ואז אמר: 'הצלתם את אחייניתי. זכות היא לי לעזור לכם'".

עד היום ניצלו בזכות 'אפרת' מעל שישים אלף תינוקות. "הקשר שלנו עם המשפחות נמשך גם אחרי השנתיים של הסיוע. כל הזמן מתקבלים באגודה מכתבי תודה, תמונות של הילדים גדלים, הזמנות לבר-מצווה ואפילו לחתונות. זכיתי להיות בכמה חתונות של צעירים שניצלו על-ידינו", מסכם הרב לוי. אכן, "וַתְּחַיֶּיןָ את הילדים", כנאמר בפרשת השבוע.


לא מוותרים על הילדים. הרב גדעון לוי

  פינת ההלכה ומנהג

כיריים לבישול

שאלה: האם אפשר לבשל באותן כיריים (של גז או חשמל) הן מאכלים חלביים הן מאכלים בשריים?

תשובה: בכיריים יש שלושה חלקים ודינם שונה זה מזה: א) המבערים עצמם, שגם אם נשפך עליהם תבשיל, הוא נשרף ואינו אוסר. ב) המסגרות ('חצובות') שעליהן מניחים את הסירים. אם נשפך עליהן תבשיל שלא נשרף, ובתוך 24 שעות נשפך עליהן תבשיל מהמין הנגדי, הן נאסרות, והכשרתן היא בליבון (לפי אדמו"ר הזקן – ליבון חמור, לפי המשנה ברורה – ליבון קל, ולפי ילקוט יוסף – עירוי רותחים). ג) המשטח התחתון (שאינו בא במגע עם הסירים), שאם נשפכו עליו תבשילים חלביים ובשריים בתוך 24 שעות, הכשרתו בעירוי רותחים.

הטוב ביותר הוא לקבוע את השימוש בכיריים לסוג מאכלים אחד בלבד – חלבי או בשרי, ולסוג הנגדי להשתמש באמצעי בישול אחר, ובמיוחד אם מבשלים או מחממים עליהן תבשילים בשריים ותבשילים חלביים העלולים לגלוש, כמו חלב או דייסה.

כיריים המשמשות לכל הסוגים, יש להתייחס אליהן כאל כלים לא-כשרים. קודם שמבשלים תבשיל העלול לגלוש, או קודם שצולים עליהן כבד או חציל, יש לצפות היטב את המסגרות ואת המשטח שתחתיהן ברדיד כסף עבה.

בשעה שמבשלים סוג אחד, יש להרחיק מהסיר כל כלי מהסוג הנגדי. באין ברירה, כשמבשלים משני הסוגים בו בזמן, יש להרחיק את הסירים זה מזה, ולהיזהר במיוחד כשמעבירים מכסה או מצקת חלביים מעל כלים בשריים ולהפך.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' תנא סכ"ד. משנ"ב ס"ק לד. ילקוט יוסף ח"ה (מועדים) עמ' 364. 'הכשרות' (להרב יצחק פוקס) פ"א ס"כ, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)