חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1450 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ג בתשרי התשע"ה (17/10/2014)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1450 - כל המדורים ברצף
להשמיע את האמת מול השקר
חדש על המדף
אין דבר בעולם לבטלה
בריאת האדם
חושך ואור
והארץ – תוהו ובוהו
'תורה' אישית
ימי בראשית
תשובות לשאלות האמונה
ירקות בתחילת השמיטה

מס' 1450, ערב שבת-קודש פרשת בראשית, כ"ג בתשרי ה'תשע"ה (17.10.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להשמיע את האמת מול השקר

כאשר צד אחד מנופף בטיעון ערכי ודבק בזכותו על הארץ, ואילו הצד השני מתבצר מאחורי הנימוקים הביטחוניים, דינו של השני לנחול תבוסה

עולם הפוך אנחנו רואים: מי שעמדותיו מבוססות על שקר והונאה מכריז את השקר הזה בכל העוצמה ובכל הנחישות, ואילו מי שהאמת והצדק איתם מתחמקים מלהשתמש בהם או לכל היותר מביעים אותם בשפה רפה.

בעת האחרונה שמענו את הנאומים באו"ם ואת הצהרות שנלוו אליהם. הערבים חוזרים שוב ושוב על השקר הבוטה שהם תושבי הארץ זה כשלושת-אלפים שנה, בעוד היהודים הם זרים וכובשים. למה להם לשקר כל-כך? למה לא ידבקו בטענה שהם מייצגים אוכלוסייה המבקשת הגדרה עצמית?

כי הם מבינים שלצד טיעונים פרגמטיים צריך גם לבסס תחושת צדק. אם הארץ הזאת אינה שלהם, הטיעונים הפרגמטיים מאבדים ממשקלם. אדם אינו יכול לטעון כי חברו צריך למסור לו חלק מדירתו, בנימוק שהוא בעל משפחה גדולה בעוד השכן גר לבדו בבית גדול. אם הבית אינו שלו, הצרכים של כל אחד ואחד אינם מעניינים איש.

לחזור אל הזכות

לעומת זה, אנחנו נטשנו כמעט לגמרי את טענת הצדק והזכות ואנו מדברים שוב ושוב על צורכי ביטחון. אין ספק שביטחון הוא שיקול מכריע, שכן הבטחת החיים ומניעת פיקוח נפש אין חשובות מהן, אבל גם את העניין הביטחוני אי-אפשר לנתק מהצידוק המוסרי ומשאלות של צדק וזכות.

אם הטיעון הביטחוני נהפך למרכיב היחיד בחשיבה שלנו ובהסברת עמדתנו לעולם, הוא נדון לכישלון. כאשר צד אחד מנופף בטיעון ערכי ודבק בזכותו על הארץ, ואילו הצד השני מתבצר מאחורי הנימוקים הביטחוניים, דינו של השני לנחול תבוסה. יציעו לו פתרונות לשאלות הביטחוניות וישאפו לתת לצד השני את מה שנראֶה נכון וצודק. לכן חייבים לזכור את השורשים העקרוניים, המוסריים והערכיים לזכותנו על הארץ הזאת.

לא כובשים

השבת, כשנקרא בתורה את פרשת בראשית, כדאי שנציץ בדברי רש"י, בפירושו הראשון לתורה. רש"י מביא שאלה על עצם העובדה שהתורה נפתחת בסיפור הבריאה. שהרי דבר זה אינו מובן מאליו. הלוא התורה היא ספר החוקים של עם ישראל; ולכאורה היה עליה להיפתח במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. התשובה מדהימה: סיפור הבריאה נועד והובא כדי לבסס את זכותנו על ארץ ישראל!

וכך רש"י אומר בשם רבי יצחק: "שאם יאמרו אומות העולם לישראל – ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם – כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בְּרָאה וּנְתָנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נְתָנה להם, וברצונו – נְטָלה מהם וּנְתָנה לנו". כלומר, באמצעות סיפור הבריאה התורה מציידת אותנו בתשובה ניצחת לטענת הגויים על ה'כיבוש': "ליסטים אתם, שכבשתם".

מכאן נובעת זכותנו המוסרית, הצודקת מאין כמותה, על ארץ ישראל. כשאנו מתיישבים בירושלים ובחברון, באלון מורה ובשילה, אנו עושים את המעשה הנכון והצודק ביותר – שובו של העם היהודי לביתו, לארצו ולנחלתו. אמת זו צריך להשמיע שוב ושוב, בנחישות ובביטחון, והיא תנצח.


ישיבת יהודים בארץ ישראל היא האמת והצדק (ציור: ברוך נחשון)

  ספרים

אמרות משה
מאת רבי משה מקוברין
בהוצאת המהדיר

הספר מכנס אמרות וסיפורים מרבי משה מקוברין. חלקו השני של הספר נקרא 'בית קוברין', והוא עוסק בממשיכי שושלתו. הספר נערך בידי הרב שלמה זלצמן. 310 עמ'. טל' 0527699205.

מעייני רש"י
מאת הרב יחזקאל סופר
בהוצאת חזק

שני כרכים המציגים סוגיות ומהלכים בפשוטו של מקרא, על-פי שיטתו של הרבי מליובאוויטש בהבנת פירוש רש"י על התורה. הספר מסודר על-פי פרשיות השבוע. 1101 עמ'. טל' 039606018.

פיקדון משמים
מאת הרב שמואל שטרן
בהוצאת לב

מבחר רעיונות ופתגמים בנושא חינוך הילדים, על-פי מקורות חז"ל ומשנתו של רבי נחמן מברסלב. 376 עמ'. טל' 026289761.

בפאתי העיירה
מאת יאיר בורוכוב
בהוצאת המחבר

עשרים ושמונה סיפורים בטעם של פעם על צדיקים ויהודים של צורה. את הסיפורים מלווים איורים של הרב נחמן שכטר. 293 עמ'. טל' 1700704120. http://www.judaica-il.com/site.

  שלחן שבת

אין דבר בעולם לבטלה

הגמרא במסכת שבת אומרת על בריאת העולם: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה". משמעות הדברים שאין יצור או בריאה, ואפילו מאורע או מקרה, שהם סתמיים, 'לבטלה', אלא לכולם תפקיד ייעודי בעולמו של הקב"ה, המשגיח עליהם בהשגחה פרטית.

בתורה יש כמה וכמה דוגמאות לעיקרון הזה. הוא חל גם על מעשים פעוטים לכאורה, כמו אדם שביקש להוציא מכיסו שלוש פרוטות אך הצליח לתפוס רק שתיים. הגמרא במסכת ערכין מכנה את הכישלון הזה "ייסורים של אהבה". גם זה אינו אקראי, אלא מחושב.

לשרת את התכלית

מדוע אכן כל הבריאה נועדה לשרת את הקב"ה? מפני שהסיבה לבריאת העולם היא, כדברי המדרש, ש'נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. התכלית היא שהאדם יאיר את העולם על-ידי התורה והמצוות, וכך יהיה העולם ראוי שהקב"ה ישכון בו.

על האדם לחשוף את אורו של הקב"ה בכל הבריאה, כדברי חז"ל: "כולם לא נבראו אלא לשמשני, ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני". הביטוי 'כל' מקיף את כל מעשיו של האדם, כל פרט בבריאה, כל מעשה ומאורע שהאדם נתקל בהם. כולם נועדו למטרה זו.

לקדש את ה'רשות'

כשמדובר במצוות, ברור שקיומן מאיר את העולם. גם כשאדם נתקל באיסור ונמנע מלעשותו – הוא מילא את רצון ה'. החידוש הוא שגם ענייני הרשות, שאינם מצוות או עבֵרות, אינם סתמיים. גם אותם יש לגייס למען הקדושה. כאשר אדם אוכל, עליו לכוון שאין הוא אוכל להנאתו אלא לשם שמים. כך הוא מקדש גם את ה'רשות'.

וכאשר אדם נקלע למצב מסויים, או רואה ושומע דבר מה, עליו לדעת שאין זה עניין של 'לבטלה'. עליו למצוא את הקשר לקדושה, שכן ברור שהמאורע לא נזדמן לו סתם כך. ייתכן שמסתתרת כאן מצווה, או דבר שיוביל לעשיית מצווה, או שלכל הפחות טמונה כאן הוראה בעבודת הבורא.

השליחות – בזולת

המסקנה העולה מן הדברים היא שאין בעולמו של אדם אלא הקב"ה, שכן כל מה שמסביבו, ברואים והתרחשויות, הם כלים בתפקידו "לשמש את קוני". ובאותה מידה גם בעולמו של חברו אין שום מציאות לבד מהקב"ה.

אלא שלעיתים ייעודו של האדם נמצא אצל זולתו דווקא. אם אדם שמע שחברו זקוק לעזרה רוחנית או גשמית, אל לו לומר: "אין זה ענייני, שכן אלה דברים שבין חברי ובין הקב"ה". אם הקב"ה זימן לך לשמוע על כך, סימן שיש מצוות הקשורות בו שעליך לבצע, כדוגמת לימוד תורה עם הזולת, מימוש הערבות ההדדית בין בני ישראל, מצוות צדקה וכדומה.

('רשימות' חוברת מד, עמ' 422)

  מן המעיין

בריאת האדם

סמל האחדות

"ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א,כא). האדם הוא סמל האחדות, שהיא יסוד היסודות והתנאי העיקרי לקיום האנושות. רק בחיי שלום ושיתוף יוכלו הבריות להתקיים.

(עוללות אפרים)

כל הבריאה משתתפת

בדיבור זה פנה הקב"ה אל כל הבריאה כולה: "נעשה אדם", יחד. בצוותא נעשה את האדם. כל אחד ואחד ייתן לו את חלקו. צניעות ילמד מן החתול, זהירות מגזל מן הנמלה, עזות מן הנמר, גבורה מן האריה, זריזות מן הנשר וכו'.

(הגאון מווילנה)

תלוי בבחירה

בבריאת האדם לא נאמר "כי טוב", מפני שכל היצורים האחרים היו שלמים בעת בריאתם, ותיכף ומיד היה אפשר לעמוד על טיבם. אבל לאדם ניתנה בחירה חופשית, ולכן אין לומר עליו מראש "כי טוב", אלא יש להמתין ולראות מה יוצא ממנו.

(כלי יקר)

גדולה ושפל

"נעשה אדם" (בראשית א,כו). אומרים חז"ל: "נמלך במלאכי השרת" (בראשית רבה). ביצירת החיות הטורפות לא נמלך הקב"ה עם המלאכים, כי האדם הוא יצור יוצא מן הכלל. יש לו האפשרות להגיע לרום השמים, ובה-בעת לשאול תחתית. אין גבול לגדולתו ואין קץ לשפלותו.

(עיטורי תורה)

האדם המתקן

"אשר ברא אלוקים לעשות" (בראשית ב,ג). מפרש רש"י: "לעשות – לתקן". הווי אומר שהקב"ה ברא את עולמו בצורה שהעולם זקוק לתיקון. התיקון הוא המשכת אור אלוקי לעולם. את האור מוריד האדם על-ידי קיום המצוות, ובזה הוא מתקן את הבריאה ומביא אותה לכלל שלמותה.

(ספר המאמרים תרצ"ז)

חיבור מופלא

"וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז). האפשרות שנשמת האדם, שהיא "חלק א-לוה ממעל ממש", תוכל להתלבש בגוף, שהוא "עפר מן האדמה" – היא רק באמצעות כוח האין-סוף שמפליא לעשות.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

יצור כללי

האדם אינו פרט בבריאה כשאר הנבראים, אלא הוא יצור כללי, הכולל בתוכו את כל הנבראים והנמצאים, הן העליונים הן התחתונים. זאת מפני שנשמתו באה מלמעלה, והיא כוללת את כל העליונים, וגופו נוצר מלמטה, שכולל את כל התחתונים.

(לקוטי לוי יצחק)

העולמות הזדעזעו

בזוהר נאמר שבשעה שנברא האדם נזדעזעו העליונים והתחתונים, מפני שפחדו שמא יחטא האדם, ועל-ידי זה יפגום בכולם, בעליונים ובתחתונים, כי הוא כולל את כולם.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

  אמרת השבוע

חושך ואור

חסיד אחד ירד פעם אחת עם חברו למרתף הבית. בחוץ זרחה השמש במלוא עוזה, ואילו המרתף היה חשוך ואפלולי. עמדו השניים על מקומם דקות אחדות עד שהחלו לראות דבר-מה בחדר.

נענה בעל-הבית ואמר לחברו: "זה טבע האדם, שכאשר הוא בא ממקום שמאיר בו אור חזק למקום חשוך ואפלולי – ברגע הראשון אין הוא רואה דבר, ולאחר מכן חוזר אור העיניים כבראשונה".

"טעות בידך", חייך אליו החסיד, "החושך – חושך הוא ולא אור, אלא שכאשר יושבים בחושך ומסתגלים אליו, מתחילים לדמות שחושך זה – אור הוא"...

  פתגם חסידי

והארץ – תוהו ובוהו

"אם בראשית היום נותן האדם אל ליבו שהאלוקים ברא את השמים ואת הארץ, הוא חש במשך היום שה'ארץ' אינה אלא תוהו ובוהו" (רבי חנוך מאלכסנדר)

  מעשה שהיה

'תורה' אישית

ר' מאיר פכטהולץ היה בנקאי, חסיד נדבורנה, שהתגורר שנים רבות בחיפה. הייתה לו משרה מכובדת באחד הבנקים בעיר וחייו התנהלו על מי מנוחות. אולם דבר אחד הכביד עליו מאוד –המרחק שבין חיפה לבני-ברק, שבה התגורר האדמו"ר רבי חיים-מרדכי מנדבורנה, ששרד בשואה, השתקע בירושלים, ולאחר מכן ביפו – עד שעבר לבני-ברק.

באותם ימים היו הדרכים מיושנות ומייגעות. כל נסיעה של ר' מאיר מחיפה לבני-ברק, כדי לבקר אצל רבו, הייתה כרוכה בטרחה ובמאמץ וחייבה היערכות מיוחדת.

כך מצא ר' מאיר את עצמו, לקראת אחד החגים, פונה אל מנהל הסניף שבו עבד בבקשה להיעדר מהעבודה מערב החג ועד אחרי אסרו-חג. ר' מאיר תלה תקוות בליבו שהמנהל, שהיה שומר מצוות, יבין את חשיבות בקשתו וימלא אותה.

המנהל הרים גבה: "שלושה ימים לחג אחד?!".

"אני נוסע לעשות את החג במחיצת הרבי שלי", אמר ר' מאיר בקול רועד מהתרגשות, "ואינני נפרד ממנו עד אסרו-חג בצהריים. אנא אפשר לי לקיים את הביקור אצל הרבי, החשוב לי עד מאוד".

כיווץ המנהל את גביני עיניו, הרהר כמה רגעים, ולבסוף נענה בחיוב. "אאשר לך את ההיעדרות", השיב לרווחתו של ר' מאיר, "אולם האישור מותנה במילוי בקשתי: אמור לרבך שאני הוא שאישרתי לך את החופשה הזאת, ואני מבקש שיואיל לשגר אליי – באמצעותך – דבר תורה מיוחד בעבורי"...

זו הייתה בקשה חריגה מאוד. בליבו תמה החסיד כיצד יהין לבקש מהרבי דבר תורה אישי בעבור המעסיק שלו. ובכל-זאת חָזַק עליו רצונו לבקר בחצר הקודש. "מקובל!", השיב בעיניים נוצצות, ונפרד מן המנהל לשלום.

ימים של התעלות עברו על ר' מאיר במחיצת רבו. באסרו-חג התקבל אצל הרבי כדי להיפרד ממנו לשלום, וכך הגיע הרגע שבו נדרש למלא את התנאי שעליו סוכם. בדחילו ורחימו שטח את בקשתו של הבנקאי – שהרבי יאמר דבר תורה במיוחד בעבורו.

הרבי שמע את הבקשה ונענה מיד. הוא ציטט את הפסוק בפרק א בתהילים "כי יודע ה' דרך צדיקים, ודרך רשעים תאבד". הרבי הסביר: "דרכם של הצדיקים, שכל דבר שקורה להם הם רואים בו אירוע מכוּון מלמעלה, ואומרים 'כי יודע ה''... הם מאמינים שהקב"ה מסובב את הדברים, מנהיג את העולם וכל מעשיו לטובה. לעומתם, דרכם של הרשעים לומר: 'תאבֵד' –  בשעה שהם נקלעים לצרה הם מאבדים מיד את ביטחונם ובטוחים שעולמם חרב עליהם"...

סיים הרבי את דבריו ונפרד מן החסיד לשלום. במוחו של האחרון הדהד דבר התורה של הרבי. כשבא למחרת לסניף הבנק מיהר אליו המנהל ודרש לשמוע את ה'תורה', כמסוכם. ר' מאיר חזר באוזניו על הרעיון שהשמיע הרבי.

כשסיים, קם לפתע המנהל מכיסאו ונראה אחוז התרגשות. בלי לומר מילה קם ויצא מן הבנק. כעבור זמן חזר, ניגש אל ר' מאיר ולחש באוזנו: "דע לך שהרבי שלך הציל את חייו של בני!". לבד מזה לא הוסיף מאומה...

חלפו ימים. במהלכם כבש ר' מאיר את סקרנותו, אך הסיפור לא הִרפה ממנו. למה התכוון המנהל? מדוע היו חייו של בנו בסכנה? מפני מה התרגש כל-כך?

יום אחד החליט המנהל לחלוק עם ר' מאיר את פשר האמירה הסתומה שלו על תורתו של הרבי ועל בנו.

"אספר לך מה אירע", אמר מנהל הסניף. "בני שימש קצין בצבא. יום אחד אירע מקרה חמור, ובני הואשם שנהג ברשלנות פושעת. הוא נעצר ושוחרר בערבות כספית גבוהה עד המשפט. ההאשמות היו חמורות ביותר, ומצב רוחו של בני היה מדוכדך מאוד. הוא חשש שיורשע ויישלח למאסר".

ככל שקרב מועד המשפט הידרדר מצב רוחו. הוא שקע בדיכאון, ואף ניסה לשלוח יד בנפשו, חלילה. האב לא ידע כיצד לעודד את בנו ולחלצו מהמצב הביש שאליו נקלע.

"כשהשמעת את דבר התורה של הרבי", אמר מנהל הסניף, "ידעתי מיד למי מכוּונים הדברים... רצתי מיד אל בני והשמעתי באוזניו את דברי הרבי; שדרך הצדיקים לבטוח בקב"ה ולא לאבד תקווה. למרבה הפתעתי, הדברים התקבלו על ליבו, והניאו אותו ממחשבתו הרעה לפגוע בעצמו, לפחות עד מועד המשפט... מצב רוחו השתפר פלאים, והוא התמלא ביטחון ותקווה. דבר התורה של הרבי נסך בו כוחות חדשים"...

ומנהל הסניף הוסיף וסיפר לר' מאיר: "תקופת ההמתנה למשפט הייתה מורטת עצבים. יותר משחששתי מתוצאות המשפט, דאגתי למצבו הנפשי של בני. והנה, הגיע יום המשפט, ובסופו – לא להאמין – יצא בני זכאי ונקי מכל אשמה!"...

מאותו יום זכה ר' מאיר ליחס של כבוד מן המנהל. בכל עת היה מזכיר לו בהתרגשות: "בזכותך – ניצלו חייו של בני!".

(סופר על-ידי הרב מרדכי גרליץ, 'המודיע')

  לומדים גאולה

ימי בראשית

העולם הנוכחי שונה מהעולם הבראשיתי. מתיאור התורה ועל-פי דברי חז"ל עולה כי במתכונתו הראשונית זה היה עולם נעלה ביותר, שבו גם הגשמיות עמדה ברמה רוחנית עליונה. גם כל מיני קשיים שיש בעולמנו לא היו אז. העולם ירד ממדרגתו העילאית בעקבות חטא עץ הדעת. הקללה שקילל הקב"ה את האדמה גרמה לעולם נפילה עצומה.

ימות המשיח הם, מבחינה מסויימת, חזרה למצבו הבראשיתי של העולם. ידוע שכל תכלית העבודה בזמן הזה היא להביא תיקון מלא לחטא עץ הדעת. כשתושלם העבודה הזאת, יחזור העולם למצבו הטבעי, זה שלפני החטא ולפני הנפילה שעברה עליו.

עולם כמנהגו

רבי יצחק אברבנאל (משמיע ישועה, המבשר השלישי, נבואה ב), בפרשו את כוונת המאמר "עולם כמנהגו נוהג", אומר כי כוונתו היא שלא יתחדשו אז דברים על-טבעיים, שמחוץ למסגרת העולם הטבעי, אולם חזרתו של העולם למצבו הבראשיתי הנעלה, כפי שהיה בעת הבריאה, קודם שירד ממדרגתו על-ידי חטא עץ הדעת – עודנה בגדר "עולם כמנהגו נוהג".

כך יש להסביר כמה מאמרי חז"ל, שמהם משתמע כי בימות המשיח ישתנו סדרי העולם. למשל, נאמר (בסוף כתובות): "עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שייטענו פירות". "עתידה חיטה שתיתמר כדקל ועולה בראש ההרים". "עתידה חיטה שתהיה כשתי כליות של שור הגדול". כל אלה, ועוד תיאורים מופלאים במאמרי חז"ל, אינם נס ואינם שידוד הטבע, אלא חזרתו של העולם למתכונתו הטבעית הראשונית.

התורה עצמה מבטיחה, שאם עם ישראל יֵלך בדרך התורה, יזכה לברכה ולשפע מופלאים. אחת ההבטחות הללו היא (ויקרא כו,ד): "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו". אומרים על כך חז"ל (תורת כוהנים שם): "לא כדרך שהיא עושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ביום שנזרעה – בו-ביום עשתה פירות... עץ פרי... בו-ביום שהוא נטוע – בו-ביום עושה פירות". יתרה מזו נאמר, שהעץ עצמו היה נאכל ולא רק פירותיו. ברור אפוא שבימות המשיח, כשהעולם יחזור למצבו הראשוני, יתגשמו כל ההבטחות הללו.

תקופה חדשה

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 191) שגם הרמב"ם, שלדבריו הייעודים הללו אינם אלא משלים, לא בא לשלול חלילה את האפשרות שיתגשמו בפועל ממש. הלוא הוא עצמו כותב (איגרת תחיית המתים פרק ו): "הייעודים... אשר נאמר כי הם משל – אין דברנו זה החלטי, שהרי לא באתנו מהשם נבואה שהודיעתנו שהוא משל, ולא מצאנו קבלה לחכמים מהנביאים שיבארו בה... שהם משל".

הרמב"ם נצמד להגדרת ימות המשיח במונחים הלכתיים מצומצמים. מבחינה זו, ימות המשיח הם מצב של שלמות בחיי התורה והמצוות, ואין הכרח שיתרחשו כל הדברים החורגים ממסגרת העולם המוּכר. כדי שתושג שלמות בחיי התורה והמצוות, צריך רק שיתבטל שעבוד המלכויות, שהגויים לא יפריעו לעם ישראל, שייבנה בית המקדש ושכל בני ישראל יתקבצו לארץ ישראל ויקיימו את התורה בשלמותה.

אולם גם לדעת הרמב"ם עתידה לבוא תקופה שנייה, שבה אכן יתקיימו דברי הנביאים כפשוטם – העולם יחזור למצבו הבראשיתי הנעלה, ואז גם יהיו חידושים במעשה בראשית ויחיו המתים. אולם זו אינה תקופה הקשורה בביאת המשיח, אלא מהות נפרדת העומדת בפני עצמה.

צריך גם לזכור, שמהלכי הגאולה תלויים במידת זכויותיהם של ישראל. אם נזכה, יראה לנו הקב"ה כבר בתחילת הגאולה את ניסיו ונפלאותיו, וגם התקופה הראשונה תהיה גדושה ברכות על-טבעיות מופלאות.

  חיים יהודיים

תשובות לשאלות האמונה

כבר 44 שנים, הרב שלמה טייכטל, חסיד חב"ד, משכונת קראון-הייטס שבניו-יורק, עושה את הדרך מביתו לעבר ה'ישיבה יוניברסיטי' שבמנהטן. הרב טייכטל מלמד שם יהדות, ואלפי תלמידים כבר למדו אצלו. "הדור השלישי כבר בדרך", הוא מעיר בחיוך.

כשהוצעה לו המשרה במוסד האקדמי נכנס אל הרבי ליובאוויטש ל'יחידות' ושאל אם לקבלה. הוא מספר: "הרבי השיב שתפקידי להורות, להדריך ולהשפיע, ואיחל: 'תגדלו את הילדים לתורה לחופה ולמעשים טובים, הילדים שלכם וגם התלמידים – "לבניך" אלו התלמידים'. ב'יחידות' נוספת אמר הרבי: 'יקויים אצלכם מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע-מאות'".

החסידות מתמודדת

בשיעוריו הוא משלב גם רעיונות מתורת החסידות. "החסידות נותנת תשובות לשאלות באמונה, ובפרט אצל צעירים", מסביר הרב טייכטל. "השאלות אינן נדחפות אל מתחת לשטיח, אלא מקבלות תשובות ברורות ועמוקות. החסידות מספקת תשובות לשלל השאלות שנחשבות 'קשות' ומטרידות". ואיך מפשיטים את הרעיונות העמוקים של החסידות למי שלא למדו תורה זו? – "על-ידי המחשות קטנות וממוקדות".

כמעט בכל שבוע הוא פוגש בוגרים שלימד. "בשיחות איתם אני רואה עד כמה שיעורי היהדות השפיעו עליהם ועיצבו את חייהם", הוא אומר. "ברכתו של הרבי מתממשת לנגד עיניי בכל פעם שאני משוחח עם הבוגרים".

הפתעה בהרצאה

לפני כשלוש שנים, נסע לבקר את בנו, שליח חב"ד באוניברסיטת אילינוי שבארה"ב, לרגל הולדת נכדתו. במהלך הביקור השתתף בכינוס מיוחד שארגן בנו, ובו השתתפו מנהלי האוניברסיטה ומאות סטודנטים יהודים. במפתיע, הצטרפו לאירוע גם עשרות פרופסורים המשתייכים לתנועה הרפורמית.

במהלך האירוע התבקש הרב טייכטל לשאת דברים. במשך קרוב לשעה ריתק את מאות המשתתפים בדברים על משמעותו של יום הולדת על-פי תורת החסידות. "הרפורמים יצאו מתפעלים מההרצאה", הוא מספר. "אחרי האירוע ניגשו אליי וסיפרו שהתרגשו מהדברים. מי יודע מה הדברים יכולים לפעול בהמשך".

דאגה לכל יהודי

לפני ראש השנה בילו הרב טייכטל ורעייתו, הגב' שיינדיל, המשמשת מנהלת המוסד לבנות 'בית רבקה' בניו-יורק, כמה שעות ליד הטלפון, כדי לאחל שנה טובה לתשעת ילדיהם הפזורים על פני כדור הארץ בשליחות הרבי. ילדיהם פועלים בגרמניה, בפלורידה, באריזונה, בטנסי, בשיקגו, בקנזס, באינדיאנה ובניו-ג'רזי. מקצתם פועלים בקרב צעירים באוניברסיטאות נחשבות בארה"ב.

לסיום, כשביקשנו לשמוע מהם סיפורי שליחות על ילדיהם, דחו את ההצעה: "יש לכם מקום במדור לכתוב סיפור על כל אחד ואחד מילדינו?", שאלו רטורית. משפט מסכם אחד הסכימו לומר: "אנחנו מרגישים בכל פעם מחדש את אהבתו הגדולה של הרבי לכל יהודי באשר הוא, שעמדה מאחורי מפעל השליחות העצום שהקים. בכל פעם אנחנו רואים יהודים שאף אחד לא היה חושב עליהם, ובזכות השלוחים הם מתחברים ליהדותם".


הברכה התממשה. הרב שלמה טייכטל  

  פינת ההלכה ומנהג

ירקות בתחילת השמיטה

שאלה: בקניית ירקות בשוק איך צריך להיזהר מאיסור 'סחורה בפירות שביעית'?

תשובה: כל ירק שנקטף בשדה של יהודי לאחר ראש השנה של שנת השמיטה קדוש בקדושת שביעית. אסור למוכרו בדרך הרגילה, משום שנאמר (ויקרא כה,ו): "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה", ודרשו חז"ל "לאוכלה – ולא לסחורה". על-כן אין לקנות ירקות אלה במשקל או במניין, אלא באומד בלבד.

הבעיה השנייה היא למנוע החלת קדושת שביעית על התשלום תמורת הירקות הללו. יש לזה שני פתרונות: א) הקפה – לא לשלם מיד אלא לרשום את הסכום כחוב, ולשלם אותו לאחר מכן. תשלום בצ'ק או בכרטיס אשראי נחשב קנייה בהקפה. ב) הבלעה – לקנות נוסף על הירקות האלה גם פירות או כל מוצר אחר שאין בו קדושת שביעית, ולשלם בעבור הקנייה כולה.

מובן שיש לנהוג בירקות האלה את כל ההלכות הקשורות לקדושת שביעית, וחשוב ללומדן היטב.

כל הירקות שנבטו בשמיטה ייאסרו בחודשים הבאים באיסור ספיחין. למשל: חסה, לפת – תחילת תשרי. קישוא – אמצע תשרי. פטרוזיליה עלים, צנונית – סוף תשרי. מלפפון, צנון, שמיר – אמצע מרחשוון. סלק עלים, פול ושעועית בתרמילים, תפו"א, תרד – סוף מרחשוון. קולרבי – אמצע כסלו. עגבנייה – סוף כסלו.

בבוא התאריך מותר לקנות ירקות אלה אך ורק ב'חנות שמיטה' בפיקוח טוב, המוודא שאכן אלה ירקות בלי איסור, כגון מגידולי השנה השישית, או משטחים שלא נתקדשו, כמו הערבה, חו"ל, או מיבול נכרים.

מקורות: 'פירות שביעית' פ"א ס"ד; פ"ה, וש"נ. לוחות 'מכון התורה והארץ'.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)