חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1446 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"ד (19/09/14)

נושאים נוספים
שיחת השבוע 1446 - כל המדורים ברצף
מידת הסליחה האין-סופית
יש חדש
גאולה אפילו מקצה השמים
ניצבים
איפה צריך לעיין
הצדקה והבושת
תקיעת הניצחון
הבטיחה תורה
בן הקיבוץ שמעורר חקלאים
הכנות לחג ולשבת

 

מס' 1446, ערב שבת-קודש פרשת נצבים-וילך, כ"ד באלול ה'תשע"ד (19.09.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מידת הסליחה האין-סופית

הלוא לפני שנה ושנתיים ושלוש עמדנו באותו מקום, ביקשנו, הבטחנו, הצהרנו על דף חדש. והנה אנחנו שוב פה, עם אותן משובות, אותן נפילות

השבת הזאת נקראת 'שבת סליחות', כי במוצאי השבת יצטרפו גם קהילות אשכנז לאמירת הסליחות, לאחר שבקהילות ספרד כבר אומרים סליחות מראש חודש אלול. בחצות הלילה יתכנסו המונים בבתי הכנסת ויאמרו בלבבות רוטטים: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים... לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך... נא אל תשיבנו ריקם מלפניך".

המילים האלה מבטאות את תחושות ליבנו, בבואנו לבקש סליחה ומחילה מבורא העולם על מעשינו בשנה החולפת. עוד שנה עברה, האוּמנם עשינו בה מה שראוי היה לעשות? כל אחד ואחד יודע בתוך ליבו עד כמה גדול הפער בין מה שהיה צריך להיות ובין מה שקרה בפועל במהלך השנה החולפת.

סוד הסליחות

חז"ל מספרים שסוד הסליחות נתגלה לדוד המלך: "היה דוד המלך יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב... והיה דוד מצטער על ישראל, במה יתכפרו עוונותיהם. אמר לו הקב"ה... יעמדו לפניי באגודה אחת ויתוודו על עווֹנם, ויאמרו לפניי סדר סליחות, ואני אענה אותם".

עיקרן של הסליחות הוא אמירת י"ג מידות הרחמים: "ה' ה', א-ל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה". את י"ג מידות הרחמים לימד הקב"ה למשה רבנו לאחר שבני ישראל חטאו בעגל, כמו שהתורה מספרת: "ויעבור ה' על פניו ויקרא, ה' ה' א-ל רחום וחנון וגו'".

בתלמוד מובא מאמר מופלא של רבי יוחנן: "אלמלא מקרא כתוב, אי-אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאים, יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוחל להם".

זה סודה המיוחד של אמירת הסליחות, שבזכותה הקב"ה מוחל לנו על כל משובותינו ומעניק לנו שנה חדשה. על-כן אלה ימים מיוחדים של חסד ורחמים, וכדאי לנצל אותם להיטהרות ולהתקרבות יתרה אל אבינו שבשמים.

מוחל וסולח

כאן עלולה להתעורר תהייה. הלוא לפני שנה ושנתיים ושלוש עמדנו באותו מקום, ביקשנו, הבטחנו, הצהרנו על דף חדש. והנה אנחנו שוב פה, עם אותן משובות, אותן נפילות, אותו סיכום דל של שנה תמימה. וכי אין בנו בושה לבוא ולבקש שוב מחילה וסליחה?

אלא שבזה הקב"ה נבדל מבני האנוש: אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. ודאי שיִכְבד עליו לסלוח שלישית ורביעית. אבל הקב"ה אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית. הוא יכול לסלוח פעם ופעמיים ושלוש וארבע – עד אין-סוף. אם רק באים אליו בלב שלם, מתוך חרטה אמיתית ותשובה שלמה – יסלח וימחל.

להתבייש צריך, לחוש כלימה על כישלונותינו – חייבים, אבל להתייאש אסור. גם מי שמעד שוב יכול לפתוח דף חדש, לתקן מעשים, לזכות לסליחה ולמחילה מאת הקב"ה, שהוא "רב לסלוח". כשניגש בלב טהור לאמירת הסליחות, ודאי נזכה לסליחה ולמחילה ולכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.


אמירת סליחות. אפשר לפתוח דף חדש (צילום: מגדל אור)

  יש חדש

לבקש שנה טובה

לקראת השנה החדשה נוהגים לכתוב 'פדיון נפש' ולבקש שנה טובה ומתוקה. ב'פדיון נפש' כותבים את השם הפרטי המלא ושם האם, ומציינים את המשאלות הדרושות. רצוי להחליט קודם לכן החלטה טובה של התחזקות בענייני תורה ומצוות. לאחר מכן נהוג להניח את המכתב באחד מספריו של הרבי מליובאוויטש, ולשגרו כדי להניחו על הציון הקדוש (מס' הפקס': 0017187234444).

בתי-הכנסת הפתוחים

לאחר ההצלחה הגדולה בשנים הקודמות, צעירי חב"ד מרחיבים את מפעל 'בית הכנסת הפתוח'. בתי חב"ד ברחבי הארץ הקימו יותר משלוש-מאות מנייני תפילה מיוחדים לראש השנה וליום הכיפורים, לציבור שאינו רגיל ללכת לבית הכנסת כל ימות השנה. התפילות נערכות במאהלים גדולים וממוזגים, באולמות ציבוריים ובבתי חב"ד, והבאים גם נהנים מהדרכה מסודרת במשך התפילה. פרטים ורשימת אתרי התפילה באתר www.kipur.org.

הפקות חגים

שלל הפקות חדשות לקראת חודש החגים, מבית צעירי חב"ד: מדריך תשרי מהודר, ובו כל מה שצריך לדעת על חגי תשרי. סדרת עלוני הסברה על ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות, תקיעת שופר והקפות. לוח שנה בשפה הרוסית. יהדות טיווי מגישה תקליטור הרצאות וניגונים על חודש תשרי. להשיג בבתי חב"ד או בטל' 0722770100.

  שלחן שבת

גאולה אפילו מקצה השמים

בפרשתנו התורה מבטיחה שהגאולה העתידה תתעלה על קודמותיה ותהיה גאולה שלמה ומוחלטת. הקב"ה יגאל את כל היהודים מכל העולם, שלא כגאולות מגלויות קודמות שבהן היו יהודים שנותרו בגלות. ובלשון הפסוק: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלוֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".

אך על-פי פשוטו של מקרא הפסוק הזה אינו מובן. מה הפירוש "אם יהיה נידחך בקצה השמים"? בני-אדם חיים על פני האדמה ולא בשמים. מובן שאפשר לפרש את הדברים במשמעות רוחנית ולומר שמדובר ב'שמים' רוחניים, אך הדבר אינו מתיישב עם פשוטו של מקרא.

ביטוי חריג

התמיהה גדֵלה לנוכח העובדה שמדובר בביטוי חריג גם בשפת התורה עצמה. בפרשה הקודמת נכתב על הגלות: "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". גם בפרשת ראה מופיע ביטוי דומה: "מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". שם אין התורה נוקטת את הלשון "קצה השמים".

היה מצופה מרש"י, שפירושו נועד להסביר את פשוטו של מקרא, לבאר את משמעות הביטוי הזה, אולם רש"י אינו מתייחס לכך כלל, ומכאן שהוא מניח שהלומד את הדברים כפשוטם לא יתמה לנוכח הביטוי "בקצה השמים".

לשון הבאי

המפתח להבנת הדברים נמצא בפרשת דברים, כאשר משה רבנו מזכיר לבני ישראל את דברי ההפחדה של המרגלים "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר... עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם". כיצד היו המרגלים יכולים לספר על ערים הבנויות בשמים, בשעה שהכול יודעים כי דבר כזה אינו אפשרי?

מפרש שם רש"י: "דיברו הכתובים בלשון הבאי". רש"י אינו אומר "דיברו המרגלים בלשון הבאי", אלא מדגיש שה'כתובים' דיברו בלשון הבאי. שכן אילו זו לא הייתה דרכה של תורה, גם המרגלים לא היו יכולים להשתמש בשפה כזו, מתוך חשש שהשומעים יקבלו את הדברים כפשוטם וממילא לא יאמינו לכל דבריהם. אך מאחר שהתורה מדברת כך, יכלו גם המרגלים להשתמש בביטוי זה.

גאולה מספֵקות

לכן כאשר התורה מבקשת לבטא את גדולתה של הגאולה העתידה היא נוקטת 'לשון הבאי' ואומרת שגם אם יהודי יהיה נידח "בקצה השמים" – אף משם יגאל אותו הקב"ה. לעומת זה, בפרשת התוכחה, שבה הקב"ה מזהיר את עם ישראל שלא יחטא וייענש בגלות, אין עניין להעצים את העונש, ולכן התורה מסתפקת בביטוי "מקצה הארץ ועד קצה הארץ".

במובן הרוחני הגלות "בקצה השמים" רומזת ליהודי העוסק בתורה (שניתנה מן השמים), אלא שהוא נתקל בקושיות ובספֵקות הטורדים את מנוחתו. והתורה מבטיחה כי "משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם ייקחך". אם יתייגע בתורה, יזכה שהקב"ה יאיר את עיניו ויבהיר לו את הספקות, עד שיבוא אל הגאולה השלמה.

(שיחות קודש תשל"ז כרך ב, עמ' 604)

  מן המעיין

ניצבים

הקב"ה מברך

לעולם קוראים את פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה. בשבת זו אין אנו מברכים את החודש, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו מברכו, ובכוח זה אנו מברכים את שאר חודשי השנה. ברכתו של הקב"ה היא "אתם ניצבים היום" – קיימים ועומדים בדין בראש השנה.

(הבעל שם טוב)

חג מכוסה

בשבת האחרונה בחודש אלול אין מברכים את חודש תשרי, כדי לערבב את השטן שלא יֵדע מתי חל ראש השנה. רמז לדבר בפסוק "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" – שיהיה יום החג מכוסה ולא יפרסמוהו.

(מנהגים)

אגודה אחת

"אתם ניצבים היום כולכם" (דברים כט,ט). אימתי אתם ניצבים? כשתהיו אגודה אחת כולכם. בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת, שמא יכול הוא לשברם. ואילו אחד אחד, אפילו תינוק יכול לשברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת.

(ילקוט שמעוני)

אחדות של ברית

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (דברים כט,ט). לאחדות אמיתית אפשר להגיע רק כאשר עומדים "לפני ה' אלוקיכם", כדי להיכנס עמו בברית. אחדות זו אינה מוגבלת לזמן מסויים ולמטרה מסויימת, אלא היא מקיפה את האדם כולו, עם כל כוחותיו ובמשך כל ימי חייו.

(הרבי מליובאוויטש)

השלמה הדדית

כל הסוגים שבעם ישראל הם גוף גדול, שבו כל חלק משלים את חברו. כשם שהראש זקוק לרגל כדי להגיע למחוז חפצו, כך ראשי העם זקוקים לפשוטי העם. כל אחד ואחד יכול למצוא בעצמו חיסרון מסויים שאינו קיים בחברו, ובעניין זה חברו משלימו.

(לקוטי תורה)

ידידות נצחית

"לעברך בברית ה' אלוקיך" (דברים כט,יא). המטרה של כריתת ברית בין שני ידידים היא להבטיח שלא תיפסק ידידותם לעולם, גם אם ביום מן הימים יגיעו למצב שהשכל יצדד בביטול הידידות שביניהם. אף כאן, כריתת הברית בין הקב"ה ובין ישראל מורה על התקשרות והתחברות עצמותית, על-שכלית, שאינה בטלה לעולם.

(לקוטי תורה)

התאחדות על-שכלית

כאשר כל ישראל הם בבחינת "כולכם", והם מתאחדים באחדות אמיתית על-אף ההבדלים שבין "ראשיכם" ל"שואב מימיך" – התאחדות על-שכלית זו מביאה לידי אחדות עצמותית ועל-שכלית בין הקב"ה ובין ישראל.

(לקוטי שיחות)

הכול שווים

"כולכם לפני ה' אלוקיכם". כולם שווים בעיניו. אין "ראשיכם", "זקניכם" ו"שוטריכם" חשובים ומיוחסים בעיניו יותר מ"חוטב עציך" ו"שואב מימיך".

(כלי יקר)

  אמרת השבוע

איפה צריך לעיין

חזן אחד בא בחודש אלול אל הצדיק רבי מרדכי מנדבורנה, ועשה במחיצתו את חודש התשובה. כמה ימים לפני ראש השנה בא להיפרד מרבו לפני שובו לביתו.

"למה אתה ממהר כל-כך לשוב?", שאלו הצדיק.

"שליח ציבור אני, ועליי לעיין היטב במחזור ולהסדיר את תפילתי", השיב החזן.

חייך הצדיק ואמר: "האמן לי, המחזור עומד בעינו בדיוק כדאשתקד. מוטב שתנצל ימים אלה כדי לעיין בתוך נפשך ולהסדיר את מעשיך"...

  פתגם חסידי

הצדקה והבושת

"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" – הצדקה האמיתית שנותן לנו הקב"ה, שתהיה לנו בושת פנים, שנחוש בושה על פחיתותנו (רבי משה מקוברין)

  מעשה שהיה

תקיעת הניצחון

פייביש קרמר היה בן עשר כאשר כאבי אוזניים עזים תקפו אותו. הכאבים גברו והלכו והרופאים לא מצאו להם מזור. הרופאים המליצו על תרופות חזקות יותר – ללא הועיל.

משפחתו של פייביש התגוררה בעיר שאץ שברומניה. אביו של פייביש החליט שזה הזמן לשלוח את הילד אל הרבי, ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ. למרבה השמחה באותה עת בא הרבי לבקר בעיירה הסמוכה, ופייביש נשלח לבדו, בעגלת נוסעים, אל הרבי.

זה היה בשנת תרצ"ב. פייביש בא מצוייד בפתקת בקשה מאביו, כדי לקבל את ברכת הצדיק. בליבו חשש כיצד יעמוד לבדו מול הרבי ומניין ישאב עוז לפצות את פיו. בלילה לן אצל קרובי משפחה, ולמחרת יצא לבית הכנסת להתפלל שחרית במחיצת הרבי.

בית הכנסת היה מלא מפה אל פה בחסידים ובאורחים. כולם רצו את קרבת הרבי, והצפיפות הגדולה הקשתה על פייביש לגשת אל הרבי. בסוף התפילה זיהה פתאום הזדמנות להסתנן אל חדרו של הרבי בשעה שהצדיק נכנס להחליף את תפילין של רש"י בתפילין של רבנו תם.

ליבו הלם בפראות. עכשיו עמד לבדו מול הרבי בחדרו. הצדיק פנה אל הילד בחיוך מרגיע. "למה אתה בוכה?", שאל ברוֹך.

פייביש הושיט ברעד את הפתקה והצליח ללחוש: "כואבות לי האוזניים".

הניח הרבי את שתי ידיו על אוזניו של פייביש ובירכו: "מעתה – לעולם לא תבכה!".

כעבור רגע הוסיף ושאל: "מה שמך, יקירי?".

"פייביש", ענה הילד.

"הקשב לי, פייביש", הרצינו פניו של הרבי, "שמי ישראל בן ציפורה הגר, ראשי התיבות של מילות הפסוק 'יענך ה' ביום צרה'. בכל פעם שתחוש כאב או תהיה בצרה – תאמר 'ישראל בן ציפורה הגר, יענך ה' ביום צרה' – והכול יסתדר".

פייביש הנהן בראשו בהתרגשות ומיהר להיפרד מן הרבי. הוא שב לביתו וכאב האוזניים חלף כלא היה.

חלפו השנים. עבים שחורים התקדרו מעל שמי אירופה. השואה האיומה התנהלה במלוא עוצמתה. פייביש נלקח למחנה כפייה סמוך לעיר מוגילב.

ייסורים רבים עברו עליו בגיהינום הנאצי, אך תמיד הייתה סגולתו של הרבי לנגד עיניו והגנה עליו. לא אחת היה שרוי בסכנת חיים מידית וניצל בדרך נס.

יום אחד התרחש אחד הניסים הבולטים שחווה. אחד ממפקדי המחנה היה קצין ושמו קרייטשמר. משום מה 'זכה' פייביש להתחבב על חיית האדם זו, ומדי פעם בפעם היה מטיל עליו משימות אישיות.

באותו יום הורה לו קרייטשמר לזמֵן אליו יהודי פלוני, כדי שהלה יטפל בניקוז בור הביוב העמוק של המחנה. היהודי נדרש לרדת לתחתית הבור, שהיה מלא רפש טובעני, ולנקז את תכולתו לבור סמוך.

קרייטשמר עצמו פיקח על המלאכה. היהודי ירד לעומק הבור באמצעות סולם נייד, ואחז בו לבל ישקע. כשהחל במלאכתו, הורה הנאצי לפייביש בחיוך שטני: "משוך את הסולם".

פייביש נחרד. משמעות הדבר הייתה מוות ודאי של היהודי האומלל בבור הביוב. באין ברירה משך את הסולם. היהודי החל לשקוע לאִטו.

לפתע באו שליחים מן המפקדה וזימנו בבהילות את קרייטשמר. פייביש ניצל את ההזדמנות ומיהר להחזיר את הסולם. היהודי, שכבר היה באפיסת כוחות, ניצל.

כעבור זמן ראה קרייטשמר את היהודי מתהלך במחנה, והבין מיד כיצד נחלץ מבור המוות. בו-במקום ירה ביהודי, וכעת התפנה לטפל בפייביש.

בפיק ברכיים הובל פייביש אל הנאצי, וזה הביט בו בעיניים מזרות אימה. "כרע על ברכיך", פקד ושלף שוב את אקדחו. פייביש הבין שבא קיצו. הוא כרע על ברכיו אך העמיד לנגד עיניו את דמותו של ה'אהבת ישראל', המברכו ומבטיחו שלעולם לא יבכה עוד.

הנאצי החליט להתעלל בטרפו ולשחק עמו ברולטה רוסית. הוא טען את אקדחו בכדור יחיד, גלגל את התוף באקראי, וסחט את ההדק בכוונו את הקנה לעבר ראשו של פייביש.

לחיצה ראשונה – לא-כלום. לחיצה שנייה – כקודמתה. גם בפעם השלישית ובפעם הרביעית לא נפלט כדור.

"פייביש!", קרא הנאצי המשועשע, "אלוקים אוהב אותך! אתה משוחרר".

פייביש ידע עוד תלאות רבות, אולם יד ההשגחה הצילה אותו. הוא נמלט מן המחנה, זכה לעלות ארצה והקים דור ישרים. "מאז ברכתו של הרבי", גילה לבני משפחתו, "מעולם לא פחדתי!".

עשרות שנים שימש תוקע בחודש אלול ובמוצאי יום הכיפורים בבית הכנסת 'ישורון' בירושלים. לפני שלוש שנים כבר הגיע לגיל שיבה ונחלש מאוד. בנו ניסה להניאו מכוונתו לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים.

פייביש ציווה על בנו לתמוך בו בדרכו לבימה. בקושי רב טיפס במדרגות, הצמיד את השופר לשפתיו, ותקע בו במלוא כוחו. קול התקיעה נישא ברמה. זו הייתה תקיעה ממושכת, רמה ואיתנה. פייביש תקע עד שאזל האוויר בריאותיו.

כשסיים, הסב את פניו לעבר בנו. עיניו ברקו באור חדש. "זה הניצחון שלי על הגרמנים!", אמר בהתרגשות. כעבור חודשיים השיב את נשמתו לבוראו, זקן ושבע ימים.

(תודה לבנו, ר' אריק קרמר)

  לומדים גאולה

הבטיחה תורה

כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". כלומר, הגאולה תלויה בתשובה. הקשר בין השתיים אינו רק על ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", וממילא כאשר נשוב בתשובה על חטאינו תתבטל הגלות. יש קשר מהותי ופנימי בין התשובה לבין הגאולה.

תורת החסידות מסבירה את מהות התשובה על-ידי המשלת הקשר שבין יהודי לקב"ה – לאש. את הפסוק: "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", מפרשת החסידות: הקשר שלך עם הקב"ה, כמוהו כאש. כשם שאש זקוקה לתנאים בסיסיים כדי לבעור ולדלוק, כך הקשר שלך עם הקב"ה זקוק לתנאים מתאימים שיאפשרו את קיומו.

תנאי האש

התנאים הבסיסיים הדרושים לקיומה של להבה הם שניים: א) חומרי בעֵרה מתאימים, שבהם תוכל הלהבה להיאחז; ב) שלא יפגעו בה חומרי כיבוי, דוגמת מים ועפר. אש שלא ניתנים לה חומרי דלק מספקים או שנשפכים עליה חומרי כיבוי, דועכת וכבה.

גם ה'להבה' שבין היהודי להקב"ה זקוקה לשני התנאים הללו: א) 'חומרי דלק' שיזינו וילבו אותה, שהם לימוד התורה וקיום מצוות עשה, שהם מעין 'חומרי בערה' בעבור 'אש' האהבה לקב"ה; ב) היא צריכה להישמר מפגיעת 'חומרי כיבוי', שהם כל הדברים שאסרה התורה, אשר פוגעים ב'אש' האהבה לקב"ה ועלולים לגרום לדעיכתה.

כשיהודי לומד תורה, מקיים את מצוות עשה ונזהר מלעבור על איסורי התורה, הוא מזין ושומר בהתמדה את הקשר שלו עם הקב"ה. לעומת זה, אם לא למד תורה, אם לא קיים כיאות את המצוות, אם עבר על מצוות לא-תעשה – פגע ב'להבת' הקשר עם הקב"ה. הוא גרם להקטנתה, לעמעומה ואף לדעיכתה, השם ישמרנו.

חשיפת האמת

זה המצב שבו שרוי יהודי שחטא, ושעכשיו זקוק לתשובה. הוא עומד לפני בעיה ממשית: איך לחזור ולהבעיר את ה'להבה' שנפגעה? איך לתקן את כל מה שהיה חסר ל'אש' ואת כל הדברים השליליים ש'נשפכו' עליה ושהפריעו לה לבעור?

כאן מקומה של התשובה. היא מביאה 'אש' ממקור אחר, ממקום שבו החטא והעוון אינו יכול לפגוע. יש לנו דוגמה ל'אש' כזאת, שאינה זקוקה לחומרי בערה ושאינה נפגעת על-ידי מים ועפר: ה'אש' הטמונה בצור החלמיש. אפשר להשקיע את האבן הזאת שנים רבות במים, אך ברגע שנוציאה מהמים ונכה בה, יפרוץ הניצוץ.

'אש' מעין זו קיימת גם ביהודי. זה הקשר העמוק והפנימי בין נשמתו האלוקית ובין הקב"ה. קשר זה קיים לנצח ואינו נפגע לעולם. ל'אש' זו רמז הקב"ה למשה רבנו, לאחר חטא העגל, באומרו: "ושמתיך בנקרת הצור". בכך רמז ל'אש' הפנימית, דוגמת ה'אש' שבצור החלמיש, שקיימת בלב היהודי גם לאחר שחטא.

כאשר היהודי מתחרט מעומק הלב על ריחוקו מהקב"ה ועל האהבה לה' שנפגעה ואולי כבתה, הוא מגיע אל אותה 'אש' פנימית הקיימת לעולם. הוא חושף את הקשר העצמותי, הבלתי-תלוי, בינו לבין בוראו. וכאשר 'אש' זו מתגלית בנפשו, היא דומה ללהבה ענקית שמבעירה מחדש את ה'אש' שנפגעה. על-כן אין דבר העומד בפני התשובה, ולכן היא עומדת מעל כל המצוות.

זה גם הקשר בין התשובה לגאולה: אף הגאולה באה לגלות את עומק המציאות של הבריאה. אף היא נועדה לגלות את אמיתותו של העולם הקיים – את העובדה שהאמת האלוקית היא האמת היחידה של המציאות. התשובה, החושפת את פנימיות היהודי, מביאה את הגאולה שתחשוף את פנימיותה של הבריאה.

  חיים יהודיים

בן הקיבוץ שמעורר חקלאים

הטלפון של ר' אברהם מיסוק (40), חסיד ברסלב, תפוס רוב שעות היום. חקלאים נועצים בו לקראת שנת השמיטה המתקרבת, בין השאר באפשרות של 'זריעה מוקדמת' בתנאים מסויימים. הוא עונה לכולם באדיבות ומדריך אותם שלב אחר שלב.

מיסוק פעיל מטעם 'קרן השביעית', המסייעת לחקלאים שומרי השביעית. זה יותר מחצי שנה הוא עסוק בדבר אחד בלבד: איתור חקלאים המוכנים לשמור שמיטה. "מטרתי להגיע לחקלאים רבים ככל האפשר ולעודד אותם בקיום המצווה המיוחדת", הוא מסביר.

הבטחה שמתממשת

מיסוק נולד בקיבוץ ובצעירותו חזר בתשובה. "גדלתי בסביבה חקלאית, והרקע הזה מסייע כיום לעבודתי", הוא מספר. "לפני כמה חודשים פנה אליי חבר והציע לי להצטרף לפעילות לקראת השמיטה. כל חקלאי הוא עולם לעצמו. יש הצריכים רק חיזוק, ויש מי שמבולבלים לגמרי וצריכים הסברים ברורים על המצווה".

מדוע חקלאי שאינו שומר מצוות יסכים לשבות שנה שלמה ממלאכתו? מיסוק משיב: "כשמעוררים נכון את החקלאי – הוא מביע נכונות לקיום המצווה. צריך רק 'להדליק' אותו. לשומרי השביעית יש, כידוע, ברכה לשפע מהקב"ה, הבטחה שמתממשת פעם אחר פעם. וגם קרן השביעית תומכת כספית בחקלאים".

זכות גדולה

מיסוק מתאר מפגש שקיים השבוע עם חקלאי: "אני אומר לו: 'שלום עליכם יהודי, הגעתי מטעם קרן שעוסקת בענייני שמיטה'. החקלאי שואל: 'מה זה?', ואני משיב: 'יש מצווה בתורה, מצוות שמיטה, הנהוגה אחת לשבע שנים והנוגעת לקיומו של עם ישראל. יש רבים שרוצים לקיימה ואינם יכולים, כי אין להם קרקע ואין הם חקלאים. אתה, צדיק, יש לך זכות גדולה לקיים את המצווה'.

"החקלאי מתבונן בי ותוהה: 'צדיק? מי אני בכלל?'. בתגובה, אני מצטט לו את דברי שמואל לשאול המלך: 'הלוא אם קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה', ומרחיב לו על דבר המצווה ומעלתה. הדברים נגעו לליבו, והוא החליט להיענות". מיסוק מספר על חקלאי ממושב שדה עוזיהו, שרעייתו הצטרפה למסע השכנוע, כשאמרה לו: 'אתה גם חשמלאי, שמור על השמיטה ונתפרנס מעבודות חשמל שנה אחת'. האיש התרצה".

בזכות השבת

לדבריו, מבצע 'צוק איתן' גרם לחקלאים רבים מהדרום להחליט לשמור שמיטה. "אנשים מחפשים רוחניות", מסביר מיסוק ומספר כי לא אחת הוא בא לחזק ונמצא מחוזק: "יש חקלאי ממושב ורד יריחו, אברהם זילברשטיין שמו, שקיבל עליו לשמור שבת, בעקבות בקשה אישית של חמיו. האיש סיפר לי כי בשבתות הראשונות התמודד עם לא-מעט ניסיונות, אבל התמיד בשמירת השבת.

"שבת אחת ירדו בתוך זמן קצר חמישים מילימטר של גשמים באזור. החקלאים רצו במהירות לשדות כדי לכסות בניילון את הבצלים שגידלו, חוץ מזילברשטיין. לאחר השבת התברר שכל הבצלים שכוסו נרקבו בשל הלחות הגבוהה, ואילו בשדה של זילברשטיין התייבשו הבצלים במהירות ולא נפגעו. בעקבות המופת המדהים קיבלה עליה המשפחה גם לשמור בהידור את מצוות השמיטה".


עידוד לשמיטה. מיסוק בשדה, השבוע

  פינת ההלכה ומנהג

הכנות לחג ולשבת

שאלה: איך עושים 'עירוב תבשילין' בערב ראש השנה הקרוב?

תשובה: השנה חל ראש השנה בימים חמישי ושישי. כדי שיהיה מותר לבשל ולעשות מלאכות בחג השני לצורך השבת תיקנו חז"ל לעשות בערב החג 'עירוב תבשילין' (ה'עירוב' מתיר עשיית מלאכות רק בחג השני לצורך השבת, אבל לא בחג הראשון לצורך החג השני או לצורך השבת).

מכינים תבשיל חשוב (נתח בשר, דג, ביצה מבושלת או קופסת טונה או סרדינים) בשיעור 'כזית' (27 סמ"ק לפחות), וכמו-כן לחמנייה או פיתה בשיעור 'כביצה' (54 סמ"ק לפחות), ומניחים אותם למשמרת. בזמן שמייחדים אותם למטרה זו מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב", ומוסיפים: "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת".

את הלחם והתבשיל יש לשמור (כמובן במקרר) לפחות עד שמסיימים לעשות בחג את כל ההכנות לשבת. ומצווה מן המובחר לברך על הלחם 'המוציא' (אם הוא כיכר שלמה) בסעודת שבת, ויש הנוהגים לברך עליו בסעודה שלישית.

את הבישולים וההכנות ביום השני יש לעשות בעוד היום גדול, כדי שיהיה אפשר ליהנות מהתוצאות בחג עצמו.

מי ששכח לעשות עירוב תבשילין, או שעשה ונאכל העירוב בטרם הספיק להכין לשבת, ישאל רב מוסמך כיצד עליו לנהוג.

הדלקת הנרות: בערב ראש השנה מדליקים את הנרות בזמן הקבוע בלוחות. מי שלא הספיקה, תדליק מאש קיימת לפני הקידוש. את הנרות של היום השני של ראש השנה מדליקים מאש קיימת בליל החג השני, אחרי צאת הכוכבים (כפי המופיע בלוחות), כדי שלא להכין מהחג הראשון לשני. בחג השני, ערב שבת, מדליקים מאש קיימת לפני כניסת השבת (בזמן הקבוע בלוחות).

בחו"ל נוהגים בכל האמור (עירוב תבשילין והדלקת הנרות) גם בערב חג הסוכות ובערב שמיני עצרת (החג האחרון), החלים גם כן בימי חמישי ושישי.

מקורות: טושו"ע ושו"ע אדמו"ר הזקן סי' תקיד וסי' תקכז.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)