חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1440 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ד (08/08/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1440 - כל המדורים ברצף
שיחת השבוע 1440 - כל המדורים ברצף
שיחת השבוע 1440 - כל המדורים ברצף
מה עבר להם בראש?
חדש על המדף
תחינתו של הרועה הנאמן
ענווה
כיבוד אם
אמת ולא גאווה
מבט לנשמה
כוחה של תפילה
בִטחו בהשם, בפקודה
הכנות לשמיטה

מס' 1440, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן / נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשע"ד (08.08.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מה עבר להם בראש?

אפילו מתנגדיה החריפים של ההתנתקות לא שיערו עד כמה יתאמתו תחזיותיהם. מי חלם אז על טילים שישוגרו מעזה לתל-אביב ולחיפה

תשע שנים חלפו מאז אותה טעות אומללה הקרויה תכנית ההתנתקות. למעלה משמונת-אלפים יהודים גורשו מבתיהם, יישובים פורחים הוחרבו, קברים הועתקו. אשפי התעמולה שטפו את המוחות כי יש כאן 'התנתקות' מרצועת עזה, וכי אנו משאירים אותה מאחורינו.

התכנית הזאת נראתה הזויה מלכתחילה, וכל אדם שניחן בשכל ישר הבין כי היא תמיט עלינו אסון. רוב הציבור התנגד לה, ורבים וטובים הצביעו על הסכנות החמורות הטמונות בה. אלא שמובילי התכנית קידמו אותה בדורסנות, והתקשורת נתנה לה תמיכה בלתי-מסוייגת.

ניסיונות הטעיה

עצוב לגלות כי אפילו מתנגדיה החריפים של התכנית לא שיערו עד כמה יתאמתו תחזיותיהם. מי חלם אז על טילים שישוגרו מרצועת עזה לירושלים, לתל-אביב ולאזור חיפה. מי העלה על דעתו שייחפרו מנהרות תופת בהיקפים אדירים כאלה. מי שיער שבעזה יאומנו יחידות של קומנדו לפשיטות מן הים על יישובים יהודיים.

אמרו לנו שאחרי ההתנתקות, אם ישוגרו רקטות לעבר יישובים ישראליים, תבוא תגובה קשה ומרתיעה. ספרו את זה לתושבי הדרום, שירי הפצצות והרקטות נהפך לשגרת חייהם. אמרו לנו שהנסיגה מן הרצועה תיתן לנו לגיטימציה בין-לאומית להשבת מלחמה שערה. מבט בתקשורת העולמית ממש מאשש את ההנחה הזאת.

רובו המוחלט של הציבור כבר התפכח מן האשליות האלה, וברור לו כי תכנית ההתנתקות הייתה שגיאה נוראה. אולם עדיין יש המסרבים בעיקשות להודות בטעותם, ומסתתרים מאחורי טיעונים שכביכול גם לפני ההתנתקות נורו רקטות מרצועת עזה.

האמירה הזאת מזכירה את טענותיהם של חסידי הסכם אוסלו, לנוכח גל הטרור שהתפרץ בעקבותיו, כי 'תמיד היה טרור'. זו הטעיה מכוּונת וניסיון לבלבל את דעת הציבור. אכן, תמיד היה טרור, אבל היו זמנים שנלחמנו בו ויכולנו לצמצמו למינימום. הסכם אוסלו כבל את ידינו, הוציא את צה"ל ממרכזי הערים ביהודה, שומרון וחבל עזה, ואז הטרור צמח לממדים מפלצתיים.

לפני אוסלו התמודדנו עם טרור של אבנים וסכינים. אמנם גם פגיעת אבן במכונית נוסעת עלולה להיות קטלנית, ובוודאי דקירות סכין, אבל הסכם אוסלו הביא עלינו גל של פיגועי תופת מחרידים באוטובוסים ובמרכזי הערים, שגרמו ליותר מאלף חללים הי"ד. זה בדיוק מה שההסכם הזה גרם – במקום להתמודד עם אבנים וסכינים נאלצנו להתמודד עם מחבלים מתאבדים נושאי חגורות נפץ.

לתקן את הטעות

גם עזה מעולם לא הייתה גן עדן, אבל קודם הסכם אוסלו הייתה לנו שליטה על גורמי הטרור שבה. אותו הסכם אומלל, שהחל בססמה 'עזה ויריחו תחילה', הוציא את צה"ל מערי הרצועה, ואז התחיל הטרור לשגשג. אבל כל עוד שלטנו במעברים ובציר פילדלפי היה הטרור מעזה מוגבל ומצומצם יחסית. ברגע שיצאנו מן הרצועה קיבלנו את תעשיית המוות המטורפת שנוצרה בה.

הציבור מבין עכשיו את העובדות הפשוטות האלה, על-אף הניסיונות לבלבל את המוחות בססמאות סרק. לכן הציבור דורש מן הממשלה לתקן את הטעות הקשה, לחזור לרצועת עזה ולעקור את הטרור מן השורש. הציבור יודע שזו פעולה שתגבה מחיר כבד, אבל הוא מבין שפשוט אין לנו ברירה, אם חפצי חיים אנחנו, וה' יהיה בעזרנו.


חיילים בוכים בהתנתקות. בכייה לדורות (צילום: ישראל ברדוגו)

  ספרים

חמדת ימים
מאת רבי שלום שבזי
בהוצאת קרן שבזי

חומש בראשית עם תורתו של המקובל רבי שלום שבזי. נערך על-פי כתבי-יד מקוריים. 806 עמ'. טל' 89266769.

באורו של חמה
מאת ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ
בהוצאת מכון ברכת יוסף

אמרות, פנינים ושיחות קודש של רבי חיים-מאיר מוויז'ניץ. נרשמו בידי תלמידו רבי אביגדור-שלמה גייגר ונערכו לדפוס בידי בנו. 706 עמ'. טל' 088649958.

מקווה כהלכה
מאת הרב יוסף-יצחק פייגלשטוק
בהוצאת מכון הדרת חן

הלכות מקוואות הלכה למעשה, בצירוף תרשימים וציורים. הדרכה מעשית לבניית מקווה כשר. 242 עמ'. טל' 028010012.

זכרון ירושלים
מאת רחמים מלמד-כהן
בהוצאת המחבר

הספר נכתב בידי חסיד חב"ד במאה ה-19, ובו הוא מספר על מסעותיו. הד"ר מלמד-כהן הוציא את הספר לאור במהדורה מפוארת. 160 עמ'. טל' 025664713.

  שלחן שבת

תחינתו של הרועה הנאמן

פרשת ואתחנן נפתחת בתחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן". הקב"ה לא נענה לבקשתו של משה, אך אִפשר לו להשקיף על ארץ ישראל: "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ, כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".

רש"י מסביר: "ביקשת ממני 'ואראה את הארץ הטובה'? אני מראה לך את כולה! שנאמר: וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ". מן הדברים עולה שבקשתו של משה להיכנס לארץ נדחתה, והוא הסתפק בצפייה עליה.

ראיית העתיד

אך בפרשת וזאת הברכה מתברר שראיית הארץ לא הייתה ראיית נופים. על הפסוק "וַיַּרְאֵהוּ... עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן" רש"י מפרש: "ארץ המערב בשלוותה וחורבנה. דבר אחר: אל תקרי הים האחרון, אלא היום האחרון; הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים".

רש"י מציין ביתר פירוט מה ראה משה: "הראהו את כל ארץ ישראל בשלוותה, והמציקים העתידים להיות מציקים לה; 'ואת כל נפתלי' – הראהו ארצו בשלוותה ובחורבנה... 'הכיכר' – הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש", ועוד.

הבקשה הנוספת

נשאלת השאלה: מדוע באמת הראה הקב"ה למשה את כל האירועים שיתרחשו בארץ עד תחיית המתים, והלוא משה ביקש רק לראות את הארץ, ואת זה היה הקב"ה צריך לתת לו; לשם מה הראה לו את עתידה, בשעה שהוא עצמו לא ביקש זאת?

אלא שבהכרח לומר כי ראיית עתידה של ארץ ישראל, עד תחיית המתים, היא המענה לבקשתו של משה רבנו. בבקשה הזאת שלו, לראות את הארץ, התכוון משה לדעת גם מה יקרה בה עד תחיית המתים.

אחריות לבני דורו

משה רבנו היה 'הרועה הנאמן' של בני ישראל, ואהב אותם אהבה בלי גבול. כשביקש להיכנס לארץ לא התפלל על עצמו בלבד, אלא על כל אנשי דור המדבר, שמתו במדבר ולא זכו להיכנס לארץ. אנשי דורו יצאו עמו ממצרים, קיבלו עמו את התורה, ראו ניסים ועברו ניסיונות. משה לא רצה להיכנס לארץ לבדו, בלעדיהם.

תשובתו של הקב"ה, "אני מראה לך את כולה", לא סיפקה את משה, שכן אנשי דורו לא זכו לראות את הארץ כמותו. לכן הראה הקב"ה למשה גם את עתידה של הארץ עד תחיית המתים, וכך ראה משה רבנו שבבוא הגאולה גם בני דורו, שמתו במדבר, יקומו לתחייה וייכנסו לארץ. ידיעה זו, שבבוא היום יזכו גם בני דור המדבר להיכנס לארץ הקודש, הניחה את דעתו.

(התוועדויות תשמ"ט, כרך א, עמ' 176)

  מן המעיין

ענווה

גסות וכפירה

"ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך" (דברים ח,יד). אמר רבי יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו כפר בעיקר, שנאמר "ורם לבבך – ושכחת את ה' אלוקיך".

(סוטה ד,ב)

ענווה בגאווה

לא מצאנו את מצוות ענווה בתוך מניין המצוות, כי אילו היה כך, היו נמצאים מי שהיו מקיימים את מצוות ענווה בהידור רב, והיו מתנשאים בליבם על שנוספה מצווה זו לכל מעלותיהם ומידותיהם הטובות...

(הבעל-שם-טוב)

בור ששתית ממנו

רבי משה מקוברין היה אומר על למדנים בעלי גאווה, המתנשאים בתלמודם: "בורא דשתית מניה לא תשדי ביה קלא" (בבא קמא צד) –  בור שאתה שותה ממנו – בור התורה – "לא תשדי ביה קלא", אל תערב אותו ב'קלא', הוא פרק קלא בתהילים שבו נאמר: "ה' לא גבה ליבי ולא רמו עיניי, ולא הִלכתי בגדולות ובנפלאות ממני".

הלל ושבח לבורא

צריכים אנו להלל ולשבח את הבורא יתברך שאסר לנו את הגאווה, כי מה היינו עושים לו חלילה היה גוזר עלינו להפך – להתגאות; מי היה יכול לקיים מצווה זו...

(מגנזנו העתיק)

אי תפיסת מקום

ענווה אין משמעותה להתבטל לפני הקב"ה ולהיכנע אליו, שהרי מובן מאליו כי אדם, ברייה שפָלה ואפלה, קטן הוא לגבי בוראו ואין צורך כלל לדבר על כך. ענווה היא שאדם יחזיק את עצמו בבחינת אַיִן ממש כלפי הקב"ה, שלא יתפוס מקום כלל.

(לקוטי תורה)

שפלות אמיתית

אדם אינו מסוגל להגיע לשפלות אמיתית לפני חברו אלא כשהוא רואה כיצד חברו קרוב לקב"ה יותר ממנו.

(תורה אור)

ביטול הרע

כאשר בעל גאווה מבטל את גאוותו ומכניע את ישותו, העולם סבור שיש כאן 'ביטול היש'. האמת היא שאין כאן אלא ביטול הרע.

(ספר המאמרים תרצ"ט)

רוחניות בגסות

אדם שהוא גס רוח בעצם מהותו, גם הרוחניות שלו היא בגסות. לכן 'גאוה' עולה בגימטרייה 15, לפי שהיא פוגמת באותיות י-ה של שם הוי'ה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

כיבוד אם

רבי דוד מללוב יצא פעם אחת למסע מביתו אל לובלין, להסתופף בצל רבו, ה'חוזה' מלובלין. בהיותו בדרך נודע לו שאימו הזקנה באה לביקור באחד היישובים הסמוכים. מיד עלה במחשבתו לעצור באותו יישוב, כדי לפגוש את אימו.

אולם אז אמר בליבו: הלוא כשיצאתי היום מביתי הייתה מחשבתי לנסוע אל רבי ומורי ולא כדי לכבד את אימי, ונמצא שאני מכבד את אימי כלאחר-יד.

מיד הורה הצדיק לעגלון לשוב לעירו, ולאחר שהעגלה עצרה בפתח ביתו הורה לעגלון: "עכשיו סע בבקשה אל מקום הימצאה של אימי, כדי שאוכל לכבדה כדת וכדין".

  פתגם חסידי

אמת ולא גאווה

"חביב עליי רשע היודע שהוא רשע מצדיק היודע שהוא צדיק. צדיק היודע שהוא צדיק ודאי שהוא לוקה במידת הגאווה, ואין הקב"ה יכול לשכון בקרבו" (החוזה מלובלין)

  מעשה שהיה

מבט לנשמה

בוקר קר וגשום בחודש אדר אשתקד. באולם ישיבת חב"ד בברלין שבגרמניה התכוננו התלמידים לתפילת שחרית של יום שגרתי, כשלפתע נפתחה הדלת ובפתח נראתה דמותו ההדורה של האדמו"ר רבי אליעזר-זאב רוזנבוים מנדבורנה. האדמו"ר, שהיה מלוּוה באחד מגבאיו, שהה בברלין ובא להתפלל עם תלמידי הישיבה.

התפילה כמעט החלה, כאשר הרב אורי גמסון, ראש הישיבה, הבחין באורח שנכנס אל האולם. זה היה גבר בגיל העמידה, והרב גמסון זיהה אותו מיד: סאשה, יהודי מקומי, שביקר בישיבה כמה וכמה פעמים, אם כי לא נהג להתפלל במקום בקביעות.

אחרי התפילה ניגש סאשה לרב גמסון. "אמור לי, בבקשה", הצביע לעבר האדמו"ר, שעדיין היה שקוע בתפילתו, "האם זה האדמו"ר מנדבורנה?".

הרב גמסון אישר, אך בליבו תמה מניין מכיר יהודי כמו סאשה את האדמו"ר, שמנהיג את חצר נדבורנה בבני-ברק זמן קצר, לאחר שאביו, האדמו"ר רבי יעקב-ישכר-בער רוזנבוים זצ"ל, נסתלק שנה קודם לכן, בז' באדר תשע"ב.

"מניין אתה מכיר את האדמו"ר מנדבורנה?", שאל הרב גמסון את סאשה, וזה השיב: "זיהיתי את הגבאי, שכן זה הגבאי של האדמו"ר הקודם, עמו נפגשתי".

סאשה שתק והרהר כמה רגעים. "היה לי מקרה מוזר מאוד עם האדמו"ר הקודם, ואני עדיין נושא בליבי סימני שאלה בהקשר זה", אמר לרב גמסון.

וסאשה פתח וסיפר את שאירע כארבע שנים קודם לכן, בעת ששהה בעיירת הנופש הינטרגלם שבאוסטרייה. בזמן שהייתו בעיירה נודע לו שכעת נמצא בה גם האדמו"ר מנדבורנה, שבא אף הוא לפוש בה, וסאשה חש סקרנות לגבי האורח ובא אל הבית שבו שהה הרבי.

"שוחחתי אז עם הגבאי", סיפר לרב גמסון, "והוא הציע לי להיכנס אל חדרו של האדמו"ר ולהתברך מפיו. שמחתי מאוד על ההצעה, ואכן האדמו"ר קיבל אותי בסבר פנים יפות ושאל למבוקשי. השבתי לו כי אני מבקש ברכה בעבור בתי, אדל, בת העשרים וארבע, שתמצא במהרה את זיווגה.

"האדמו"ר שמע את דבריי, הרהר לרגע ואז השיב: 'שמע, יש משפחה בפרנקפורט' – והאדמו"ר נקב בשם המשפחה – 'שיש לה שני בנים. צור עמם קשר, ואמור להם שהפניתי אותך כדי להתעניין על הבן הגדול מבין השניים, דוד שמו, לזיווג בעבור בתך, ושתהיה ברכה והצלחה'.

"שמחתי מאוד למשמע הדברים. לא זו בלבד שהרבי בירך אותי, הוא אף הנחה אותי היישר אל המועמד המתאים!

"מיד בשובי לברלין איתרתי את מספר הטלפון של המשפחה מפרנקפורט, וסיפרתי לאב המשפחה את דברי האדמו"ר. תגובתו הפתיעה אותי מאוד. הוא השיב: 'משהו כאן מוזר מאוד. בני הגדול עומד להינשא בעוד שבועיים!'.

"באתי במבוכה. זה היה רגע מאוד לא-נעים. גמגמתי כמה מילות התנצלות, האיש שתק לרגע ואז הוסיף: 'אתה אומר שהאדמו"ר שלח אותך? מוזר, הלוא הרבי מכיר אותנו, והוא אמור לדעת על החתונה הצפויה'. התנצלתי שוב על ה'טעות', נפרדתי ממנו בברכת מזל טוב, והקשר ניתק.

"מאז יש בליבי תמיהה על המאורע הבלתי-פתור הזה", סיים סאשה. "מה הייתה כוונתו של הרבי? אגב, בתי טרם נישאה"...

סאשה סיים, והרב גמסון התקשה למצוא הסבר מניח את הדעת לסיפורו. "אני מציע לך", אמר לסאשה, "שתפנה אל הגבאי של הרבי ותשתף אותו בסיפור. אולי הוא יוכל להאיר את עיניך".

סאשה קיבל את ההצעה ופנה לשוחח עם הגבאי. ממקום מושבו הבחין הרב גמסון בשיחה הערה המתנהלת בין השניים, אלא שזו התארכה והתארכה, ונמשכה כחצי שעה. בסיומה נפרד סאשה מהגבאי ופנה בחזרה אל הרב גמסון. פניו היו חיוורים כסיד.

"אינני מאמין", פלט בהתרגשות. "הגבאי זכר את המקרה, והוא אמר לי שאכן, הבחור נישא, אך התגרש כעבור חודשיים. פתח של תקווה נפתח בליבי, אלא שהגבאי אמר מיד שיש בעיה: הבחור עלה לארץ, ולכן העניין כנראה אינו מעשי. למשמע הדברים החסיר ליבי פעימה: גם בתי, אדל, עלתה לארץ והיא נמצאת כעת בישראל!

"ההשגחה הפרטית הזו הלהיבה את הגבאי, והוא הודיע לי מיד כי הוא מקבל עליו את הטיפול בהצעה, עד לגמר הטוב".

הרב גמסון איחל לסאשה הצלחה והם נפרדו. לא חלפו הימים עד שסאשה בא לבשר לרב גמסון כי ההצעה קורמת עור וגידים וכי השניים החליטו להינשא. אחרי ל"ג בעומר אשתקד באו דוד ואדל  בקשרי השידוכים, ובחודש אלול כבר עמדו תחת החופה והקימו בית נאמן בישראל. בעת האחרונה אף בישר סאשה לרב גמסון כי הזוג מצפה לילדם הראשון...

מסיים הרב גמסון: "זה סיפור שהתרחש מול עיניי, והוא ממחיש כי הראייה של צדיקים היא בספירות אחרות לגמרי מראייה אנושית רגילה".

(תודה לרב אורי גמסון. השמות המלאים של המעורבים בסיפור שמורים במערכת)

  לומדים גאולה

כוחה של תפילה

עד כמה צריך להתפלל ולבקש את הגאולה? האדמו"ר ממונקאטש (בספרו 'חיים ושלום', תחילת פרשת ואתחנן) לומד מתפילתו של משה רבנו שיש להתפלל בלי גבול: "נודע במדרש ובספרים כי משה רבנו ע"ה התפלל תקט"ו תפילות, כמניין 'ואתחנן', ואם היה מתפלל עוד תפילה אחת היה נענֶה ליכנס לארץ, אלא שהקב"ה אמר לו 'רב לך'. ומזה מוסר השכל נגד האווילים הטועים בזמננו שלא להרבות בתפילה על הגאולה השלמה (גם ברוב צרותינו חבלי משיח האלו), באמרם כי מה ייתן ומה יוסיף תפילתנו על התפילות בשמונה-עשרה על ככה, ועדיין לא נושענו. ומזה ראיה, כי אם משה רבנו ע"ה היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענֶה.

"וכיוון שאלינו לא נאמר (חלילה) 'רב לך', מלהתפלל עוד, ומי יודע כמה אלפי אלפים תפילות יצטרכו לגאולה שלמה במהרה בימינו, כמו שכתוב 'כי ביתי בית תפלה יקָרא וגו'', שיהיה נבנֶה מתפילות ישראל... על-כן בוודאי כעת מצווה רבה להתפלל ולשפוך נפשו רק על ככה... וגם ברוּבי התפילות אולי ימצאו פעם אחת בעת רצון שהוא מסוגל להיענות בגאולה שלמה במהרה בימינו. והמבין יבין לעשות בכל האופנים".

"ממך למדתי"

בתורת החסידות מבואר כי משה רבנו התפלל לא רק בעד עצמו, אלא מפני שידע כי אם הוא יכניס את בני ישראל לארץ, תבוא הגאולה מיד. כך מבאר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק (אור התורה ואתחנן עמ' סה): "הנה עניין בקשת משה שיכנוס הוא לארץ וייכנסו בני ישראל על-ידו דייקא, הוא שאז אם משה היה מכניסן ובונה הבית-המקדש, לא היה נחרב בית-המקדש לעולם, והיה לו קיום נצחי כמו שיהיה לעתיד לבוא".

הרבי מליובאוויטש (התוועדויות תנש"א כרך ד, עמ' 91) מפיק את ההוראה הנצחית מתפילתו של משה רבנו: "משה התחיל תפילתו באומרו 'אתה החילות להראות את עבדך – פתח להיות עומד ומתפלל', זאת אומרת ש'אף-על-פי שנגזרה גזֵרה [שמשה לא ייכנס לארץ ישראל] אמר לו, ממך למדתי שאמרת לי ועתה הניחה לי. וכי תופס הייתי בך? אלא לפתוח פתח, שבי היה תלוי להתפלל עליהם, כמו-כן הייתי סבור לעשות עכשיו'.

"שכן, היות שמדובר על הכניסה לארץ ישראל והבאת הגאולה השלמה לכל בני ישראל – הנה הגם שידע על הגזֵרה, המשיך משה לעשות כל התלוי בו להתפלל, ועוד הפעם ועוד הפעם, עד – להתפלל תקט"ו תפילות – שמא זה יפעל שהקב"ה יבטל גזֵרתו וייתן לו להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

"יתרה מזו: אפילו לאחר שאמר לו הקב"ה 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' – הרי ספק גדול אם משה קיבל זאת כביכול, שכן הכלל הוא ש'כל מה שיאמר לך בעל-הבית עשה חוץ מצא', הנה אפילו כשבעל-הבית האמיתי (הקב"ה) מצווה על משה 'צא', 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' – מסתבר לומר, שמשה מסר את נפשו והמשיך לבקש ולהתפלל להיכנס לארץ-ישראל.

התפילה מתקיימת

"ומכאן ישנו גם הלימוד לדורות... שמבלי הבט על התפילות ובקשות שהיו עד עתה, צריכים עוד פעם ושוב להתפלל ולבקש מהקב"ה: 'עד מתי'...

"והדבר בטוח שהתפילה והבקשה מתקיימות, ותיכף ומיד ממש – ובאופן ד'מתנת חינם' ('ואתחנן', 'אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם'), שלא בערך לעבודה – באה הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, 'גואל ראשון הוא גואל אחרון', וכל בני ישראל הולכים לארץ ישראל בגאולה הנצחית, ויורד למטה בית-המקדש השלישי שעומד מוכן ובנוי למעלה".

  חיים יהודיים

בִטחו בהשם, בפקודה

ככל שחולפות הדקות בשיחה עם הרב יוסף לייבוביץ מחברון, נחשפות תעצומות הנפש שלו. הוא מדבר ברוגע ובשלווה, כאילו אין לו חמישה בנים שמשרתים עכשיו, שניים מהם לוחמים בתוככי רצועת עזה. "סיימתי עכשיו שיעור בנושא בית-המקדש לעילוי נשמת בני, אלעזר, שנרצח בידי מחבל לפני שתים-עשרה שנה, ואני בדרכי להלוויית רס"ן בניה שראל הי"ד שנהרג ביום שישי. נוכל לדבר אחר-כך?", שאל כשיצרנו קשר במוצאי השבת האחרונה. ואז הוסיף: "שראל ייטמן ליד בני".

משפטי אמונה בבורא העולם מלווים את דבריו של הרב לייבוביץ, בשעה שהוא מדבר על הדאגה לבניו. "מה יועיל לי לדאוג?", הוא שואל-אומר. "קמים בבוקר, מתפללים, אומרים תהילים ועוד תהילים, ובוטחים בקב"ה שהכול יהיה בסדר. זה הדבר שמועיל יותר מכול, מניסיון".

להיטהר מהדאגות

בתחילת מבצע 'צוק איתן', כשנפרד מבניו, חזר לפניהם מסר, שאותו הוא מחדיר להם מקטנות. "כשעשיתי את דרכי לחציית התעלה במלחמת יום הכיפורים, פגש אותי קצין דת והזכיר לי את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים: 'ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, יישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה ויֵדע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה'.

"תהיתי רבות על המילים 'יישען על מקווה ישראל'. לעניות דעתי הלא-קובעת נראֶה לי, שכשם שמקווה מטהר אדם מכל טומאה, כך אם אדם שם את מבטחו בבורא העולם – הוא יתנקה מכל מחשבה ודאגה וגם ינצח! את המסר הזה שיננתי לבניי, בטרם נפרדנו, ואני בטוח שהדברים מלווים אותם".

ההורים מקרינים

הוא מייעץ למשפחות החיילים לאמץ את המסר הזה: "אני חושב שההלכה הזו מכוּונת לא רק לאדם היוצא למלחמה, אלא גם להורים ולבני המשפחה. גם אנחנו צריכים להיות שרויים בביטחון מוחלט בקב"ה. אם ההורים חוששים ופוחדים – זה מקרין חולשה על הבנים הלוחמים, אבל אם יש ביטחון בקב"ה - זה מקרין גם על החיילים, והתוצאות בהתאם".

השיחה עם הרב לייבוביץ מתקיימת זמן קצר אחרי הדיווחים על ההיערכות מחדש של כוחות צה"ל ברצועת עזה, והוא מביע את כאבו: "בתחילת המבצע הייתה לנו הרגשה מצויינת, אבל כעת, כשרואים שהממשלה מהססת, פוחדת וחוששת – זה מאכזב. כל עם ישראל רואה את ההתנהלות ההססנית הזאת, קל וחומר מי שיש לו בנים שלוחמים בעזה".

האמונה מחזקת

גם הדברים הכואבים של בני משפחת החייל הדר גולדין הי"ד מוסיפים על התחושות הקשות. "העם חזק ואמונתו איתנה", אומר הרב לייבוביץ, "אבל הממשלה מתנהלת בדרך בעייתית מאוד. בשעה כזאת אין לנו אלא להתחזק באמונה בה', והיא מחזקת ומסייעת".

כשאנו שואלים את הרב לייבוביץ איזה מסר הוא מבקש להעביר לציבור, הוא משיב: "קודם כול אני יהודי פשוט ולא בעמדה של העברת מסרים. לעצמי יש לי מסר אחד: לשים את מבטחנו בה' ולהתחזק באמונה. מי שעושה זאת, לא נשבר והוא יודע שבוודאי יהיה ה' אלוקינו עמנו".


מי שמאמין אינו דואג. הרב לייבוביץ (באדיבות 'בקהילה')

  פינת ההלכה ומנהג

הכנות לשמיטה

שאלה: מה רצוי לעשות עתה בגן הנוי כדי להתכונן לקראת שנת השמיטה תשע"ה?

תשובה: יש לנקוט עתה כל האמצעים כדי למעט את המלאכות שיידרשו בשנת השמיטה.

יש לדשן בסוגי דשנים שימנעו צורך בדישון נוסף בשנת השמיטה. לעדור היטב את כל הצריך עידור. להשמיד עשבייה, ובמקומות מתאימים אפשר לרסס בחומרים מונעי נביטה. וחשוב מכול – לגזום ככל האפשר את כל הצמחים הדורשים גיזום.

בעצי פרי חשוב  לבצע את הגיזום עוד הקיץ, לאחר הקטיף. הדבר נבדק מקצועית, והתברר שאין שום נזק בביצוע הגיזום בקיץ (במקום בחודש ינואר הבא, כרגיל).

שתילים חדשים צריכים להיקלט היטב בקרקע עד תום השנה, כדי שלא יזדקקו להשקיה לצורך קליטתם בשמיטה – פעולה האסורה בוודאות. כאן יש התחלקות על-פי המינים:

עצי פרי: זריעה או נטיעה של שתילים חשופי-שורש מותרת עד ט"ו באב (השנה: 11 באוגוסט) סמוך לשקיעה. שתיל שגדל בעציץ מנותק מהקרקע, בעל נקב צר מ-2 ס"מ, או שהעציץ לא עמד על הקרקע ממש אלא על רצפה, על שולחן או על יריעות פלסטיק וכדומה – אפשר להעבירו עם עפרו עד כ"ט באב (ולהיזהר שגוש העפר לא יתפורר). שתיל שהיה שתול באדמה ממש או בעציץ בעל נקב רחב מ-2 ס"מ – מותר להעבירו עם עפרו עד ראש השנה, ויש להשקותו מיד אחרי השתילה (ולהיזהר כנ"ל).

שיחים ועצי סרק: מועד הנטיעה האחרון לשתילים חשופי-שורש הוא ט"ו באלול. העברת שתילים עם גוש הקרקע שבו גדלו מותרת עד ראש השנה (ולהיזהר כנ"ל).

פרחים עונתיים: זריעה ושתילה מותרות עד כ"ו באלול (לפני השקיעה).

דשא: יש להקדים את שתילתו לימים האלה, כדי שיספיק לכסות את כל השטח. אם לא יגיע לכיסוי מלא עד ראש השנה, יהיה אסור להשקותו ולכסחו לעידוד הצמיחה אלא למניעת נזק בלבד. מי שלא שתל בעונה זו, יכול לשתול עד א' באלול דשא מזן 'זוֹן' (רייגראס).

מקורות: ראה 'קטיף שביעית' ספ"ב ופ"ז, 'משפטי ארץ - שביעית' פ"א, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)