חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1437 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת מטות, כ' בתמוז ה'תשע"ד (18/07/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1437 - כל המדורים ברצף
הקושי הגדול להודות בטעות
יש חדש
השאיפה הכמוסה של שבט מנשה
נדרים
הגעלת הלב
חייבים גאולה
תהילים בכותל
המקדש וקיבוץ הגלויות
חיים של ניסים
מתנה בשבת

מס' 1437, ערב שבת-קודש פרשת מטות, כ' בתמוז ה'תשע"ד (18.07.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

הקושי הגדול להודות בטעות

כניסה לרצועת עזה משמעותה הודאה מהדהדת בכישלונה של קונצפציית ההתנתקות, ולזה אין ההנהגה המדינית והצבאית בשלה

בשעה ששורות אלה נכתבות עומדים חיילים על גבול רצועת עזה ומתחננים שכבר תינתן להם הפקודה להיכנס פנימה. איש מהם אינו שש אלי קרב. הם גם יודעים שזו תהיה מלחמה קשה, ושאולי לא כולם ישובו הביתה בריאים ושלמים.

אזרחים באזור הדרום, שהאזעקות והריצה למרחבים המוגנים משבשות את חייהם, מפצירים בקברניטים להיכנס לעזה ולהשלים את המלאכה. בעלי עסקים, שסופגים הפסדים כבדים, מצהירים שהם מוכנים לסבול כמה שצריך, ובלבד שהמערכה תסתיים בעקירת הטרור העזתי מן השורש.

האם ייתכן שמקבלי ההחלטות אינם מבינים את מה שמבין כל אזרח פשוט? גם לא נדרשת הבנה מעמיקה, שכן המציאות מדברת בעד עצמה. עינינו הרואות כי בהפוגה שבין עימות לעימות האוייב מפיק לקחים ומצטייד בנשק בעל טווחים ארוכים יותר, וברור לגמרי שהעימות הבא הוא רק שאלה של זמן.

למה המתינו?

למעשה, בדיוק באותו מקום עמדנו עם פרוץ גל הטרור אחרי קמפ-דייוויד ב, לפני כארבע-עשרה שנים. לנגד עינינו התברר כי השטחים שמהם יצאנו בעקבות הסכמי אוסלו נהפכו לקיני מחבלים, שמהם יוצאים מרצחים לפוצץ אוטובוסים ומרכזים הומי-אדם בערי ישראל. היה ברור שאין מנוס מלהיכנס מחדש לכל המקומות האלה ולעקור את הטרור מן השורש.

אבל רק אחרי שעברו שנתיים וחצי איומות ונוראות, שבהן נרצחו יותר מאלף יהודים, במאות פיגועי תופת מחרידים, הוחלט לצאת למבצע חומת מגן, ששם קץ לשפיכות הדמים. פתאום התברר כי אפשר להכריע את הטרור ולמחוץ את קיניו, אם רק ניתנת ההוראה המתאימה.

אז למה המתינו שנתיים וחצי? התשובה עצובה וכואבת: כי חזרה לערי יהודה ושומרון משמעותה הייתה הודאה מצלצלת בכישלונה של קונצפציית אוסלו. כל ההנהגה המדינית והצבאית הייתה שותפה למהלך האסוני הזה, והאנשים האלה לא היו מסוגלים להודות בטעותם, עד ששפיכות דמים נוראה לא הותירה להם ברירה.

הפתרון ברור

זה בדיוק הסיפור של רצועת עזה. כאשר היינו שם התמודדנו עם ירי מרגמות ורקטות פשוטות וקצרות טווח, שאותן ספגו בעיקר תושבי חבל עזה. שלטנו במעברים, נכנסנו לתוך השטח בעת הצורך, ולא אִפשרנו להבריח או לייצר טילים מסוכנים יותר. ואז נולד הרעיון ה'גאוני' של ההתנתקות, ובתוך זמן קצר קיבלנו בסיס טרור המאיים על הארץ כולה.

הדרך האחת והיחידה לתיקון המצב היא לגדוע את תשתית הטרור הזאת עד השורש. זה מחייב לחזור אל הרצועה, לחסל את כל ראשי המחבלים, לפוצץ את כל הבונקרים ולהשמיד את הטילים ובתי הייצור שלהם. אך בכך לא דיי. אי-אפשר להיכנס ולצאת, אלא חייבים לקיים שגרה של 'מכסחת דשא', כדי להבטיח שכל התארגנות טרוריסטית תוכרת בעודה באיבה.

מהלך כזה משמעותו הודאה מהדהדת בכישלונה של קונצפציית ההתנתקות, ולזה אין ההנהגה המדינית והצבאית בשלה. לכן מסתפקים במבצעים נקודתיים, שאינם פותרים את הבעיה, אלא מביאים עלינו עוד ועוד סבבים של אלימות, שכל אחד ואחד מהם חמור מקודמו. וה' הטוב ירחם.


עידוד רוחני לחיילים. לעם יש כוח (צילום: מאיר דהן)

  יש חדש

חמ"ל של אור

עם תחילת מבצע צוק איתן נפתח במרכז הארצי של צעירי חב"ד חמ"ל 'ליבנו איתכם'. החמ"ל קיים פעילות ענפה בקרב אזרחים בדרום, ילדים שנותרו בלי מסגרות חינוכיות וחיילים הפרושים בשטחי הכינוס. צוותים של צעירי חב"ד, עם שלוחי חב"ד בדרום, הניחו תפילין לחיילים ולאזרחים, הביאו עידוד רוחני, והעניקו חבילות שי שנארזו בידי מתנדבים. הפעילות נתקבלה בשמחה ובתודה וביטאה את הערבות ההדדית של עם ישראל.

לחיות את המקדש

צעירי חב"ד הוציאו לאור לקראת ימי בין המצרים חוברת מיוחדת של לימוד יומי בנושא בית-המקדש. החוברת נקראת 'לחיות את בית-המקדש', והיא בנויה במתכונת המחולקת לכל ימי בין המצרים. בכל יום מוצג נושא מסויים בתחום תודעת המקדש. אפשר להשיגה בבתי חב"ד או בטל' 1700704120. http://www.judaica-il.com/site. בתי חב"ד עורכים ערבי עיון בתורת המקדש ושלל פעילויות להעמקת התודעה בנושא חשוב זה.

נסיעה לציונים

לקראת ח"י באלול, יום הולדת הבעש"ט ובעל התניא, מתארגנת נסיעה לציוניהם באוקראינה. במהלך הנסיעה יפקדו גם את האוהלים של המגיד ממזריטש, אדמו"ר האמצעי, רבי מיכל מזלוטשוב, רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ועוד. בשבת פרשת תבוא ישבתו במז'יבוז', בסמיכות לאוהל הבעש"ט. טל' 025410100.

  שלחן שבת

השאיפה הכמוסה של שבט מנשה

שני שבטים וחצי ביקשו שלא להתנחל בארץ ישראל אלא בעבר הירדן: "וַיֹּאמְרוּ, אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ, יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה. אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן".

הבקשה עוררה עליהם תרעומת מצד משה והוא ענה להם במילים קשות: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם... תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים". בסופו של דבר התנדבו השבטים להיות החלוצים במלחמות על כיבוש הארץ, והניחו את דעתו של משה.

למה חצי מנשה?

מי היו השבטים האלה? גד וראובן, והם שבאו אל משה בבקשה החריגה להתיישב בעבר הירדן הפורה, שהתאים ל"מִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד, עָצוּם מְאֹד". אך בסוף הדברים, כאשר התורה מתארת את הסכמתו של משה, נוסף גם חצי שבט מנשה: "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה... אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן... וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג".

מכאן למדים שני דברים: א) דבריו הקשים של משה יועדו לבני גד וראובן בלבד, ולא לחצי שבט מנשה. ב) הסיבה שחצי מבני שבט מנשה ביקשו להתנחל בעבר הירדן לא נבעה ממקנה רב שהיה ברשותם, כמו במקרה של השבטים גד וראובן, שכן מסתבר שלא היה ברשותם מקנה רב כמו לשני השבטים האלה.

הבכור והמן

רמזים לכך שבני גד וראובן התברכו במקנה רב מצויים לאורך פרשיות התורה. ראובן היה בנו הבכור של יעקב אבינו, שהתברך בעצמו במקנה רב. והלוא הבכור יורש פי שניים, ולכן מסתבר שהללו החזיקו ברשותם מקנה רב.

גם לבני שבט גד היה מקנה רב, שכן הללו חיבבו מאוד את המן שירד מן השמים – דבר שמרומז בפסוק "והמן כזרע גד הוא". לכן נטו לאכול פחות בשר מצאנם ובקרם, לעומת שאר השבטים, ולכן היה ברשותם מקנה רב. זה מסביר מדוע שני השבטים האלה ביקשו להתיישב בנחלה המשופעת בשטחי מרעה. אך לבני שבט מנשה לא היה מקנה רב. מדוע אפוא ביקשו מחצית מבניו להתיישב שם?

לחוש גאולה

אלא שבני שבט מנשה הכירו את מפת הארץ באחרית הימים, בבוא הגאולה, כאשר בני ישראל יקבלו את ארצות כל עשר האומות, ובכלל זה הארצות שבעבר הירדן. מתוך הכמיהה לגאולה ביקשו בני מנשה להתיישב בעבר הירדן, כדי לחוש את אווירת הגאולה כבר עתה.

בכך התבטאה מעלתם של בני חצי שבט מנשה על בני גד וראובן. בעוד האחרונים תלו את רצונם להתיישב בעבר הירדן בנימוקים גשמיים, אף אם הם מוצדקים על-פי התורה, הרי שכל רצונם של בני שבט מנשה היה להרגיש טעימה מחוויית הגאולה העתידה.

(התוועדויות תשמ"ה כרך ג, עמ' 1644)

  מן המעיין

נדרים

שמירת הדיבור

"לא יחל דברו" (במדבר ל,ג). אפילו סתם דברים, אפילו שיחות חולין, אל תחלל.

(המגיד מקוזניץ)

הקב"ה מקיים

"לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל,ג). מי שעומד בדיבורו ואינו משנה מדבריו, זוכה ל"כל היוצא מפיו יעשה" – שהקב"ה יעשה כדבריו, בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".

(קדושת לוי)

יסוד התורה

התורה כולה תלויה בכלל הזה, שאדם לא יעבור על מה שקיבל עליו בנדר, בשבועה ובקבלת דברים; שאם לא-כן, אין יסוד לכל התורה שקיבלנו בברית, באלה ובשבועה.

(חתם סופר)

נדרים למי

במסכת אבות נאמר "נדרים סייג לפרישות", ואילו בירושלמי נאמר "דייך מה שאסרה לך תורה". אלא שהירושלמי מדבר באדם שהולך בדרך הישר, שחובתו לבוא במגע עם הדברים הגשמיים ולהעלותם לאלוקות, ולכן אינו רשאי לנדור; ואילו המשנה מדברת על מי שחושש כי התעסקותו עם הדברים הגשמיים תוריד אותו, ולכן הוא חייב לפרוש מהם.

(הרבי מליובאוויטש)

מותר ואסור

"נדרים סייג לפרישות" (אבות יג). יש האומרים: מה שמותר הרי הוא מותר, ומה שאסור – יש לחפש לזה היתר. ואילו אצל חסידים צריך להיות הפוך: מה שאסור הרי הוא אסור, ומה שמותר – לא צריכים...

(אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

בגלל העניות

מעשה באדם שנדר על בת אחותו, שלא יישאנה לאישה. הכניסה רבי ישמעאל לביתו וייפוה. אמר לו רבי ישמעאל: בני, מזו נדרת? אמר לו: לאו. והתירה רבי ישמעאל. באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן.

(נדרים סו)

הכנה הכרחית

"בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין" (ספרי). מה נשתנה עניין הנדרים משאר מצוות התורה, שהוא מתחיל כבר בגיל שתים-עשרה? אלא הנדר נועד להוסיף פרישות על מה שאסרה התורה, בבחינת 'משמרת למשמרת'. דבר זה הוא הכנה הכרחית לקיום התורה, כי בלעדיו אדם עלול להיות 'נבל ברשות התורה' חלילה.

(לקוטי שיחות)

כוחו של דיבור

בוא וראה עד היכן כוחו של דיבור – בכוחו להפוך את החול לקודש, להחיל קדושת קרבן על בהמה של חולין. מובן אפוא שאסור לזלזל בכוח זה, ויש להקפיד להשתמש בו אך ורק לדברים רצויים.

(שיחות קודש)

  אמרת השבוע

הגעלת הלב

האדמו"ר מסיגט, רבי יקותיאל-יהודה טייטלבוים, שלח כמה מחסידיו לביצוע משימה כלשהי, והם שבו אליו כדי לספר לו על הצלחתם. ראה הצדיק שדעתם זחוחה מעט עליהם ואמר:

"לאחר מלחמת מדיין מסר אלעזר הכוהן לחיילי ישראל את מצוות הגעלת כלים. יש כאן רמז שאין החיילים צריכים להתגאות בניצחונם בשדה הקרב, שכן עכשיו הם עומדים לקראת מלחמה קשה יותר – מלחמת היצר.

"עניין זה מרומז בהגעלת כלים – כשם שצריכים להוציא מן הכלי אפילו שמץ של איסור הבלוע בו, כך צריך לטהר את הלב מכל שמץ של התנשאות וגאווה".

  פתגם חסידי

חייבים גאולה

"אם היהודים מגיעים למצב שהם יכולים לשאת את הגלות ואינם הופכים עולמות כדי שתבוא מיד הגאולה – זה עצמו מחייב שהקב"ה יוציאם מהגלות" (רבי בונם מפשיסחה)

  מעשה שהיה

תהילים בכותל

רבי יהושע-לייב דיסקין עיין במכתב וארשת של דאגה עלתה על פניו. אנחה נמלטה מפיו, וביטאה את הצער העמוק שחש למקרא מצוקתו של בן הישיבה, תושב רוסיה, שנקרא להתגייס לצבא הרוסי.

הגיוס לצבא הרוסי היה צרה צרורה לכל בחור יהודי, על אחת כמה וכמה לתלמיד ישיבה, השומר על קלה כחמורה. כמעט בלתי-אפשרי היה לשמור על אורח חיים יהודי במסגרת צבאית נוקשה, בין גויים.

הרב דיסקין שימש כתובת לשאלות הלכתיות סבוכות. בעקבות מוצאו הרוסי הכיר היטב את סבלם של היהודים במדינה. רבים מהצעירים שאולצו להתגייס נטשו על כורחם את דרך ישראל סבא, ומקצתם אף איבדו כל זיקה לעולם התורה והמצוות.

עתה לפניו עוד מקרה מכאיב של בן ישיבה, שכל חפצו להתמסר ללימוד התורה ולעבודת השם, וכעת הוא ניצב לפני סכנה אמיתית. כאילו לא דיי בזה, מועד ההתייצבות בלשכת הגיוס נקבע ליום שבת-קודש.

ליבו של הרב דיסקין התמלא דאגה לנוכח מצוקתו של הבחור. כעבור כמה רגעים התעשת, וביקש לזמן אליו את תלמידו, הרב זבולון חרל"פ, ששימש דיין בבית דינו.

בבואו הציג לפניו הרב דיסקין את המכתב. "שמע-נא", פנה אל תלמידו, לאחר שסיים לקרוא את המכתב. "יודע אני שנוהג אתה להתפלל תפילת ותיקין בכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, מדי שבת בשבתו". הרב חרל"פ הנהן, כמאשר את הדברים.

"אני מבקש ממך", המשיך הרב דיסקין, "שבשבת הקרובה תישא את תפילת 'מי שבירך' למען הבחור הרוסי, ולאחר התפילה תאסוף מניין מתפללים ותקראו יחד את כל ספר התהילים לזכות הבחור, כדי שיינצל מן הגיוס", אמר.

הרב חרל"פ הבטיח שכך ינהג. בבוקר יום השבת, אחרי התפילה, צירף אליו את בנו, הרב יעקב-משה חרל"פ, שהיה אז נער כבן חמש-עשרה, ועוד שמונה מתפללים, ויחדיו קראו את ספר התהילים בדבקות לרגלי שריד בית מקדשנו, בכוונם בליבם לפעול ישועה לבחור הישיבה מרוסיה.

בשובם מן הכותל המערבי החליט הרב חרל"פ להיכנס אל ביתו של הרב דיסקין, כדי לעדכנו על דבר ביצוע השליחות.

כששמע הרב דיסקין את הדברים ניתק לפתע מבטו ונתלה בנקודה סמויה בחלל החדר. גון פניו נשתנה באחת, והן החווירו והסמיקו חליפות. התחושה הייתה כאילו אין הוא נוכח כאן, בחדרו שבירושלים, אלא במקום אחר.

המחזה החריג נמשך כמה דקות. הרב חרל"פ ובנו עמדו נטועים ביראה במקומם, חשים כי הם שותפים למעמד שלמעלה מבינתם, והמתינו שהרב דיסקין יסיים את חזיונו ו'ישוב' אליהם.

"ובכן", ננער לפתע הרב דיסקין והישיר מבט אל תלמידו, "אני אומר שדחו את ההתייצבות של הבחור ליום רביעי. לכן אני מבקש שביום רביעי תלכו שוב אל הכותל המערבי, ותאמרו שנית את כל ספר התהילים במניין מתפללים לזכות הבחור מרוסיה".

יצאו הרב חרל"פ ובנו מבית הרב דיסקין אפופים התרגשות עזה. "דע, בני", אמר הרב חרל"פ לבנו בהתלהבות, "שאף שבמכתב היה כתוב במפורש שמועד ההתייצבות הוא בשבת-קודש, אין לי ספק שהרב רואה במבטו הרוחני את המתחולל אלפי קילומטרים מכאן, ואם הוא קבע שההזמנה נדחתה ליום רביעי – כך הדבר! אין לי כל ספק שכך יהיה!".

"אבא", שאל הבן, "מי הוא הבחור שלמענו הרב דיסקין הופך עולמות ויוצא מגדרו כדי להתפלל בעבורו? האם הוא תלמידו מימים עברו או אולי קרוב משפחה?".

הרב חרל"פ הניד בראשו לשלילה. "לא ולא", אמר, "לא זו בלבד שאין כל קִרבה משפחתית ביניהם, הרב אינו מכירו כלל! ובכל-זאת הוא כואב את מצוקתו של תלמיד הישיבה כאילו היה בנו-שלו".

ואכן, ביום רביעי בבוקר שוב קיבץ הרב חרל"פ מניין מתפללים בכותל המערבי, ויחדיו קראו את ספר התהילים לזכות בחור הישיבה הרוסי הנקרא להתגייס לצבא הרוסי – בדיוק כמצוות הרב דיסקין.

חלף זמן-מה מאז המכתב, התפילה והמחזה המופלא בבית הרב דיסקין. יום אחד קרא אליו הרב דיסקין את תלמידו הרב חרל"פ, ובפנים מאירות הראה לו מכתב חדש ששיגר אליו הבחור מרוסיה.

וכך כתב הבחור: "התייצבתי בלשכת הגיוס בשבת-קודש, במועד שצוין בהזמנה שנשלחה אליי. אולם מפני כמה סיבות דחו את מועד התייצבותי ליום רביעי באותו שבוע. סרתי ללשכת הגיוס ביום רביעי, אולם אז ציפתה לי הפתעה גדולה – הם החליטו לשחרר אותי לגמרי מהצבא! אין לי ספק שהדבר קרה בזכות תפילתכם!", סיים הבחור את מכתבו.

ואילו הרב דיסקין עצמו אמר לתלמידו, הרב חרל"פ, ובת שחוק נסוכה על שפתיו: "ר' זבולון, אין זה נכון שהנס קרה בזכותי, כדברי הבחור, אלא בזכות תפילתכם בכותל המערבי! התפילה הזאת היא שהצילה את הבחור!".

בתוך הדברים מסר לרב חרל"פ את מכתבו של בחור הישיבה הרוסי. "הכול בזכות תפילתכם", אמר לתלמיד, "ולכן הרי לכם המכתב"...

(על-פי סיפורו של הרב הגאון ישראל גרוסמן בספר 'שירת הים')

  לומדים גאולה

המקדש וקיבוץ הגלויות

יש מחלוקת בשאלה אם בניין בית-המקדש השלישי יבוא קודם קיבוץ הגלויות או להפך. על-פי דעה אחת ייבנה תחילה בית-המקדש ורק אחר-כך יתקבצו כל ישראל לארץ ישראל, ואילו על-פי דעה שנייה יתקיים תחילה קיבוץ הגלויות, ורק כאשר יתקבצו כל ישראל לארץ, ייבנה בית-המקדש.

בספר הזוהר (ח"א קלד,א) נאמר: "יבנה בי-מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דירושלם, ולבתר יוקים לה מעפרה" (=יבנה בית-המקדש בראשונה ויתקין היכלו ויבנה את העיר ירושלים, ואחר-כך יקים אותה – את כנסת ישראל – מעפרה). הזוהר מסתמך על הפסוק (תהילים קמז,ב): "בונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס" – תחילה בניין ירושלים והמקדש, ואחר-כך קיבוץ הגלויות. כך נאמר גם במדרש הנעלם (תולדות קלט,א): "בית-המקדש קודם לקיבוץ גלויות".

כנגד זה נאמר במדרש (תנחומא נח,יא): "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות". כלומר, תחילה יתקבצו בני הגלויות ורק אחרי שהם כבר יהיו בארץ ישראל, תיבנה ירושלים וייבנה בית-המקדש. זה גם סדר הברכות בתפילת שמונה-עשרה – קודם "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו", ואחר-כך "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם".

אפשרויות תיווך

הרמב"ם מכריע בבירור כדעת הזוהר. בסדר הגאולה שהרמב"ם קובע מופיע תחילה המלך המשיח, מחזיר את ישראל – בעודם במקומות פזוריהם – לדרך התורה, אחר-כך בונה את בית-המקדש, ורק אז מקבץ את נידחי ישראל.

כמו-כן קיבוץ הגלויות הוא מפעולותיו של משיח-צדקנו – הוא המקבץ את נידחי ישראל. יתרה מזו, פעולה זו של קיבוץ הגלויות (אחרי הפעולות הקודמות, ובכללן בניית בית-המקדש) היא מהדברים שקובעים את מעמדו של המשיח כ"משיח בוודאי", ומזה ברור שקיבוץ הגלויות נעשֶה על-ידו.

יש כמה אפשרויות לתווך בין שתי הדעות (ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"). אחת מהן מבוססת על הידוע, שסדר הגאולה המפורט ברמב"ם אמור רק על מצב שהגאולה באה בדרך כאילו טבעית, בבחינת "לא זכו", אבל אם נזכה לגאולה ניסית ועל-טבעית בגלוי, ייתכן סדר אחר. במצב כזה ייתכן שקיבוץ הגלויות יהיה מיָדי ("עם ענני שמיא"), ובית-המקדש ייבנה כאשר כל בני ישראל כבר יתקבצו לארץ ישראל.

מעלתם של ישראל

עוד אפשרות תיווך היא, שאכן קיבוץ הגלויות האמיתי והכולל יהיה רק לאחר בניין בית-המקדש (ובכוחו של בית-המקדש), אולם הכנה ו'טעימה' כלשהי מקיבוץ הגלויות הגדול תהיה גם קודם לכן, וכפי שאנו רואים בימינו. אלא שזו הכנה ו'טעימה' בלבד, ורק לאחר בניין בית-המקדש יקבץ משיח-צדקנו את כל נידחי ישראל.

הרבי מליובאוויטש מעיר, שאם קיבוץ הגלויות בא קודם לבניין בית-המקדש, הדבר מבטא את מעלתו ושלמותו של המקדש, שנבנָה לאחר ש"כל יושביה עליה". אולם כאשר בניין המקדש קודם לקיבוץ הגלויות, זה ביטוי למעלתם של ישראל, שכדי שקיבוצם יהיה בתכלית השלמות הקב"ה מוותר על שלמות המקדש, ובונה אותו תחילה, כדי שקיבוץ הגלויות ייעשה לאורו של המקדש (רמז לכך אפשר למצוא בפסוק [ישעיה כז,יג] "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר-הקודש בירושלים" – האובדים והנידחים יבואו בכוחו ולאורו של המקדש שכבר יהיה בנוי).

  חיים יהודיים

חיים של ניסים

קרוב לשלושים שנה משמש ניסים קינן כתב 'קול ישראל' בדרום. הוא מלווה את כל האירועים, רואה את ההתרחשויות מקרוב ומעביר את הקולות מהשטח. בימים האלה הוא מתרוצץ במוקדי נפילות הרקטות בדרום ואין לו הגדרה למתרחש אלא נס: "אני לא מתבייש להגיד – כל מה שקורה במבצע הזה הוא נס אחד גדול. אין מקרה, יש נס".

קינן מוסיף ואומר: "מי שאינו מאמין בניסים, מוזמן לבוא לדרום. רק לפני יממה נחת טיל על קרווילה בבאר-שבע. הוא פירק את כל הבית ופיזר אלף כדוריות מוות מסביב. בפנים שהתה קשישה בת 86, והיא חולצה מתוך ההריסות במצב קל. בשניות שקדמו לפיצוץ היא אמרה תהילים. זה בלתי-נתפס".

שדרן וחזן

קינן מוערך מאוד בעולם התקשורת, ואף זכה לפרסי הוקרה: פרס רשות השידור ופרס ירושלים. קולו נהפך לפסקול של הדרום. הוא מתגורר בבאר-שבע, אב לשלושה ילדים. בעודנו מדברים איתו שטף העדכונים זורם למכשיר הסלולרי שלו. עוד עדכון על נפילה, יירוט, פגיעה ברכבים, או שרֵפה שפרצה.

העבודה האינטנסיבית שלו נגדעת בבת אחת, בערב שבת. "אני שומר על השבת כהלכתה", אומר קינן. קולו לא נשמע ברדיו במהלך השבת, אבל הוא נשמע במקום אחר: "במשך שנים אני עובר לפני העמוד בבית-הכנסת שאני מתפלל בו, 'רינת מרים' בבאר-שבע, וגם קורא בתורה". ואיך מקבלים זאת ברדיו? שאלנו. "זה תמיד היה ככה", הוא משיב. "הם מכבדים את הקפדתי על שמירת השבת".

לסיים את המלאכה

קינן מדבר בנחרצות: "פעם אחת ולתמיד צריך לסיים את הסאגה הזאת. שרון עשה טעות ראשונה כשניתק את היהודים מרצועת עזה, אלא שהוא לא התנתק ממש. אחרי שאחרון היהודים יצא היה צריך להפסיק את החשמל לרצועת עזה. לא כצעד מעניש, אלא לבצע פשוט התנתקות מלאה. גם לא לספק מים.

"הם האויבים שלנו. גם היום, בשעת מלחמה, אנחנו ממשיכים לספק להם משאיות של מוצרים אין-ספור. זה אבסורד. הכול הולך לחמאס. אנחנו אשמים בכל הסבבים הללו. היה צריך להפסיק את זה מזמן".

קולות גם בעזה

פעמים רבות הביע קינן בשידור את צערו על שלא סיימו את המבצעים הקודמים. במהלך אחד השידורים ב'עמוד ענן', כמו כדי להמחיש את דבריו, שיגר חמאס עשר רקטות לבאר-שבע. "לפתע שמעתי פיצוץ אדיר", הוא משחזר. "ראיתי פטריית עשן מול עיניי. הבנתי שהטיל נחת אצל השכנים. עזבתי מיד את המיקרופון ורצתי כדי לנסות ולהציל חיים. לתדהמתי ולמרבה הנס, הטיל נפל על הממ"ד שאותו סיימו לבנות שעתיים קודם לכן! חייה של המשפחה – ניצלו".

על אף כל הקושי, קינן טוען כי כל התושבים דורשים שהממשלה תסיים את המלאכה. "למרות הסבל, כולם מוכנים להמשיך ולתת גב למבצע – אבל שהסיפור הזה ייגמר אחת ולתמיד. אני שומע קולות גם מקרב תושבי עזה שמתבטאים בחריפות על החורבן שחמאס המיט עליהם. אחד מהם אמר: 'המזון שלנו מגיע מישראל, ואנחנו משיבים להם ברקטות'".


טיל ליד הבית. קינן בשידור

  פינת ההלכה ומנהג

מתנה בשבת

שאלה: האם מותר לתת מתנה לבר-מצווה בשבת?

תשובה: בספר נחמיה נאמר שכבר אז אסרו חכמים מיקח וממכר בשבת וביום-טוב. בהמשך לזה אסרו חז"ל לתת מתנה בשבת וביום-טוב, מפני שפעולה זו דומה למיקח וממכר.

איסור זה חל הן על הנותן הן על המקבל, אלא אם כן האדם נותן חפצים שהם לצורך היום, או לצורך מצוות היום, כגון הנותן לחברו אתרוג או לולב ביום-טוב ראשון של סוכות, כדי לקיים בו את המצווה, או מי ששכח למכור את החמץ שלו ונותנו לגוי בשבת ערב פסח. כך פסקו אדמו"ר הזקן וה'משנה ברורה' גם בנוגע לחתן ובר-מצווה. עם זה, יש מקילים וסוברים שגם עצם הנתינה כדי לשמח חתן או בר-מצווה היא בבחינת 'צורך מצווה' המותר בשבת.

למעשה, מי שמבקש לתת חפץ במתנה בשבת וביום-טוב לחתן או לבר-מצווה, אם לא מדובר במאכל ומשקה, כלים, בגדים או ספרים הראויים לשימושו בו ביום, ייתן את החפץ תחילה מבעוד יום לאדם שלישי, וזה יגביהו ויזכה בו בעבור החתן (גם ב'ילקוט יוסף' הנוטה להקל, פסק לנהוג כך לכתחילה). אם לא עשה כן, לדעת האוסרים יכוון החתן בשעת קבלת החפץ שלא לזכות בו אלא אחרי צאת השבת.

מקורות: נחמיה י,לב.יג,טו. שו"ע אדה"ז סי' שו, טו. שכג,א.ח. תמד,ט ובקו"א ב. תמח,טז. וראה סי' תקטז,ב. תקכד,א. תקכז,כח (והנסמן במהדורה החדשה במקומות אלה). ש"ש כהלכתה כט,לא (במהדורה הישנה סכ"ט), וש"נ. ילקוט יוסף סי' שו סכ"ז, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)