חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1434 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת חוקת, כ"ט בסיוון ה'תשע"ד (27/06/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1434 - כל המדורים ברצף
עשרים שנה: חידה ופתרונה
יש חדש
מחילה בפה ומחילה בלב
פרה אדומה
רוחו של מי נוחה
באיזה מצב המשיח ימצא אותנו
עין הנס
על סף הגאולה
הספר על הרבי נכתב בכאב
כוהנים בקברי צדיקים

מס' 1434, ערב שבת-קודש פרשת בלק, כ"ט בסיוון ה'תשע"ד (27.06.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

עשרים שנה: חידה ופתרונה

ככל שהשנים חולפות גוברת ההכרה שהרבי מליובאוויטש הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים

חוקרים ומומחים עומדים משתאים לנוכח התופעה המתחוללת לנגד עינינו בעשרים השנים האחרונות. שלא ככל התחזיות, חסידות חב"ד גדֵלה ומתעצמת. מפעליו של הרבי מתפתחים לממדי ענק. מערך השליחות הוכפל פי חמישה. צמח דור צעיר, שהוא מסור ונאמן לרבי ולדרכו במידה המעוררת לפעמים קנאה בקרב הדור המבוגר יותר, זה שזכה לראות את הרבי ולפגוש אותו. איך זה קורה?

החוקרים מתקשים להסביר את התופעה, מפני שהם בוחנים דברים בכלים ארציים וחומריים, ובעולם המושגים שלהם יש כאן חידה גדולה – איך חסידות ענקית כזאת יכולה לשרוד ולהתפתח בהיעדרו של הרבי. אבל לחסידי חב"ד אין מלכתחילה שום שאלה – הרבי לא עזב, הוא נמצא כאן ועכשיו, בתוך ליבו ונפשו של כל אחד ואחת.

ההנהגה נמשכת

חיים של צדיק בכלל ושל רבי במיוחד אינם חיים גשמיים. הסתלקות של צדיק אין פירושה עזיבה, אלא עלייה, כשהוא מעלה איתו את כל הקשורים אליו. בזוהר נאמר שהשפעתו של צדיק אחרי הסתלקותו היא 'יתיר מבחיוהי' – יותר מבחייו. שכן קודם לכן היה מוגבל על-ידי מגבלות הגוף, הזמן והמקום, ואילו עכשיו אין המגבלות האלה קיימות עוד.

בתנ"ך נאמר ששמשון שפט את ישראל עשרים שנה אחרי הסתלקותו. איך ייתכן הדבר? מסבירים חז"ל: "שהיו הפלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו, כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו". כלומר, יש מצבים שנשיא ישראל מוסיף להנהיג את צאן מרעיתו אף לאחר הסתלקותו.

ככל שהשנים חולפות גוברת ההכרה שהרבי הוא תופעה פלאית, נדירה ומיוחדת במינה, יחידה לא רק בדורנו, אלא גם בין דורות רבים. מבחינות רבות הוא עיצב את דמות היהדות בדורנו. דרכו, שהייתה בתחילה נחלת מעטים, נעשתה במרוצת השנים נחלתו של עם ישראל כולו.

בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גוברת והולכת בתורתו ובמשנתו, שיש בהן שילוב יוצא מגדר הרגיל של עומק ובהירות, גאונות ופשטות. תורתו של הרבי כמו שופכת אלומת אור בלילה חשוך, ופתאום הדרך ברורה. כל עניין בתורה ובחיים בכלל מקבל בתורתו רעננות מחודשת ומתחיל לחיות ולהאיר.

מאות-אלפי יהודים פוקדים מדי שנה בשנה את ציונו, מבקשים לעורר רחמים בעבורם, שופכים את אשר על ליבם, ויוצאים מעודדים ומאוששים, ממש כפי שבעבר יצאו יהודים מחדרו ונהרה שפוכה על פניהם. כל מי שהיה שם מעיד כי הרגיש שהוא פשוט היה עם הרבי.

הוא בחיים

הגמרא קובעת כלל: רוצה אתה לדעת אם הצדיק בחיים, הבט בזרעו – "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". אם רואים ש'זרעו' של הצדיק הולך בדרכו, לומד את תורתו, ממשיך את מפעליו – זו ההוכחה ש"אף הוא בחיים".

על-כן ברור שהרבי נמצא עמנו ובתוכנו, מוסיף להנהיג את כלל ישראל, מעתיר תחינה בעבורנו ומרעיף עלינו מברכותיו. ואין ספק כי בקרוב ממש נחזה כולנו בהתגשמות נבואתו הגדולה – "הנה זה משיח בא".


הרבי כאן. בתוך הלב והנפש (צילום: ישראל-זאב גולדשמיד)

  יש חדש

מנהגי ג' בתמוז

בשבת-קודש זו כל אחד ואחד משתדל לעלות לתורה. ביום שני קודם השקיעה מדליקים נר נשמה. ביום שלישי בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס': 0017187234444). או במייל: [email protected] .נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכמו-כן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך היממה עורכים התוועדות חסידית.

'בית הרבי' פתוח

בית הרבי, בית אגודת חסידי חב"ד בארץ, מזמין את הציבור לבוא בג' בתמוז ובימים הסמוכים לו להתפלל ב'חדרו' של הרבי ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 039606402.

סמינר קיץ

סמינר הקיץ של התקשרות יהיה אי"ה בימים רביעי-מוצ"ש, כ"ה-כ"ח בתמוז (23-26.7), במלון כינר קלאסיק. ארבעה ימים של העצמה זוגית ומשפחתית, עם מיטב המרצים. פרטים ורישום בטל' 039302030.

  שלחן שבת

מחילה בפה ומחילה בלב

במסעם של בני ישראל במדבר, כאשר "וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ", דיברו בני ישראל כנגד ה' ומשה רבנו: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּא-לֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". בתגובה שילח הקב"ה נחשים ושרפים ואלה המיתו רבים.

בני ישראל באו לבקש ממשה שיתפלל בעבורם, והוא נעתר להם מיד, ככתוב: "וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם". בהמשך הורה לו הקב"ה לעשות נחש נחושת כדי לרפא את החולים. מזה שמשה נעתר להתפלל עבור העם רש"י לומד: "מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול".

המחילה של אברהם

פירושו של רש"י מצריך הסבר. מדוע דווקא "מכאן" לומדים ש"לא יהא אכזרי מלמחול", והלוא גם קודם לכן אירע שבני ישראל פגעו במשה, ובכל-זאת התפלל בעבורם ודאג לכל צורכיהם?

השאלה מתעצמת לאחר עיון במקור פירושו של רש"י, מדרש תנחומא. המדרש כותב שם בפירוש שכך כבר נהג אברהם אבינו: "וכן הוא אומר 'ויתפלל אברהם... וירפא האלוקים את אבימלך ואת אשתו'". הרי שעניין המחילה מצוי כבר בסיפורו של אברהם אבינו, ומדוע רש"י מדגיש ש"מכאן" לומדים שצריך לעשות כן?

החצוצרות והנחש

להבנת הדברים יש להתמקד בציווי על עשיית נחש הנחושת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף". מה משמעות המילה "עֲשֵׂה לְךָ"? ההסבר ניתן על-ידי רש"י בפרשת בהעלותך, ששם נצטווה משה "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף". מסביר רש"י: "עשה לך – משלך", כלומר, מרכושו של משה. גם נחש הנחושת צריך היה להיעשות מרכושו של משה, ולא מכספי הציבור.

לכאורה היה טבעי יותר שנחש הנחושת ייעשה מרכוש הציבור, שכן הוא נועד לרפא את החולים, בעוד החצוצרות נועדו בעבור משה עצמו. אלא שבהוראה "עשה לך" עובר המסר שאותו לומד רש"י דווקא כאן, "שלא יהא אכזרי מלמחול".

לא לשמור טינה

עצם חובת המחילה אינה חדשה, כאמור, אולם כאן רש"י רואה חידוש באופי המחילה, שתהיה בלי 'אכזריות'. יש אדם שנענֶה לבקשת המחילה, והוא אף מביע את המחילה בפה מלא, אולם בליבו נשארת טינה. ואילו החידוש כאן הוא ש"לא יהא אכזרי מלמחול" - גם כשהוא מוחל עליו להבטיח שמחילתו לא תהיה 'אכזרית'.

על כך בא ציווי הקב"ה למשה שעליו לעשות את נחש הנחושת משלו, כדי להראות שהמחילה שלו לבני ישראל איננה חיצונית, בפה בלבד, אלא גם ליבו נקי מכל שמץ של טינה עליהם. לא דיי שהוא מוחל כדי שבני ישראל לא ייענשו חלילה, אלא הוא "התפלל בעד העם" – מתוך מחילה גמורה, המוחקת את הפגיעה לחלוטין.

(לקוטי שיחות כרך כח, עמ' 138)

  מן המעיין

פרה אדומה

תבוא אימו

"ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט,ב). מפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? אמר רבי איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך, תבוא אימו ותקנח את הצואה. כך אמר הקב"ה, תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.

(במדבר רבה)

עקרת הבית

חינוך הילדים תלוי בעיקר באם, שבהיותה עקרת הבית, עיקר הבית, היא הקובעת והמנהיגה את האווירה בכל הבית, והיא מעצבת את דמותם של הילדים. לכן נאמר "תבוא אימו" דווקא ולא "יבוא אביו".

(שיחות קודש)

הטהרה – יסוד

"זאת חוקת התורה" (במדבר יט,ד). היה צריך לכתוב "זאת חוקת הפרה", שהרי מדובר כאן בדיני פרה אדומה. אלא רמז יש כאן, שענייני הטהרה הם עיקר התורה ויסוד כל המצוות.

(דעת חכמים)

דרושה התבטלות

"ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר יט,ד). מביא רש"י: "לעולם היא נקראת על שמך, פרה שמשה עשה במדבר". הפרה נעשתה בפועל על-ידי אלעזר, ובכל-זאת היא נקראת על שמו של משה, כי עשיית הפרה דורשת התבטלות והקרבה אישית – האדם חייב להיטמא כדי לטהר את הזולת מטומאתו. נקודת התבטלות זו בכל יהודי מתעוררת ומתגלה על-ידי משה, שהוא שיא הביטול, עניו מכל האדם.

(לקוטי שיחות)

זקוק ל'משמרת'

"והיתה לעדת בני ישראל למשמרת" (במדבר יט,ט). אדם שעוסק ב'עשיית הפרה', היינו בטהרת הזולת ובקירובו לאבינו שבשמים, זקוק ל'משמרת', המזכירה לו שאסור לו לשכוח את עצמו, שכן גם הוא עלול להיטמא חלילה ולהזדקק ל'אפר הפרה'.

(הרבי מליובאוויטש)

עזרה משמים

עשיית הפרה, שנועדה לטהר את הטמא מטומאתו, רומזת לעבודת התשובה. לכן נעשתה על-ידי "אלעזר" – 'א-ל עזר', שכן הכוח לעשות תשובה ניתן מן השמים, כמאמר חז"ל (שבת קד) "הבא לטהר מסייעין לו".

(אור התורה)

גוון מהותי

"פרה אדומה תמימה" (במדבר יט,ב). לכאורה הייתה התורה צריכה להקדים 'תמימה' לפני 'אדומה', כי 'תמימה' היא מעלה בעצם הפרה, ואילו 'אדומה' הוא הגוון החיצוני שלה בלבד. מכאן שגוון המקיף את כל הגוף, עד שאפילו שתי שערות שחורות פוסלות אותו, גוון כזה נבלע בעצם מהותו ונעשֶה חלק ממנו.

(רבי מנחם מנדל מקוצק)

אמונה מתקנת

"תבוא פרה ותכפר על העגל" (רש"י). חטא העגל נבע מחוסר אמונה. כ'תשובת המשקל' ניתנה להם מצוות פרה אדומה, שהיא חוקה, מצווה בלי טעם, והקיום שלה הוא רק מתוקף האמונה.

(רבי יצחק מוורקה)

  אמרת השבוע

רוחו של מי נוחה

סיפר המגיד הירושלמי הנודע הרב שבתי יודלביץ', שפעם אחת, בהיותו ב'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש, דיברו על התייחסותם של אנשי היישוב הישן בירושלים לסבו של הרב שבתי, רבי אריה לוין, 'רב האסירים'.

הרב יודלביץ' הזכיר את הרדיפות שסבל סבו מהחוגים הקנאים בירושלים, על שקירב כל יהודי, גם את מי שאינם שומרי תורה ומצוות.

נענה הרבי: "חז"ל אמרו 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו' – וזאת יש לרבי אריה. חז"ל לא אמרו שצריך שגם רוח הקנאים תהיה נוחה ממנו"...

  פתגם חסידי

באיזה מצב המשיח ימצא אותנו

"מקווים אנו, בתוך כלל בני ישראל, ומצפים בכל יום שיבוא משיח צדקנו. יתבונן כל אחד: באיזה מקום ימצא המשיח אותו, ובאילו הכנות הוא עוסק!" (הרבי מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

עין הנס

אותו יום החל כיום שגרתי לגמרי, אך התפתח באורח לא-צפוי. חיה-רבקה גרוסמן, אז נערה בת שש-עשרה, בתו הבכורה של הרב יצחק-דוד גרוסמן, רבה של מגדל-העמק, שבה לביתה מבית-הספר ואחת מעיניה נפוחה מאוד.

במבט שטחי לא הייתה נראית סיבה לדאגה. ההורים חשבו שזו דלקת חולפת. אלא שהעין הוסיפה להתנפח, ואף החלה לדמם ולפתח מוגלה. ההורים המודאגים מיהרו אל רופאי עיניים מקומיים, אך אלה לא ידעו לאבחן את הבעיה, והפנו אותם לרופאים בחיפה. משם נשלחו לתל-אביב ולמרכז הרפואי הדסה עין-כרם בירושלים, אך מרופא לרופא התעלומה הרפואית נותרה בעינה.

איש מן המומחים לא ידע לפענח את הבעיה. רופא אחד שיער שמקור הבעיה בעין. השני טען שזו בעיית עור. השלישי העריך שזו אלרגייה. במשך שבעה חודשים סבלה הנערה מכאבים עזים, ומצב העין הידרדר.

יום אחד טס הרב גרוסמן לארצות-הברית, ושם חלק את צרתו עם אחד מידידיו. הלה המליץ לפניו לפנות אל פרופ' אלברט אורנבלט, יהודי שומר מצוות, מומחה לרפואת עיניים בעל שם עולמי.

"אינני יכול לסייע בלי לראות את העין הפגועה", השיב הפרופסור כששמע את המקרה. הרב גרוסמן הזמין מיד כרטיס טיסה בעבור בתו, וכבר למחרת בבוקר הגיעה הנערה לארצות-הברית. בקשתה הראשונה מאביה הייתה: "אני רוצה לראות את הרבי מליובאוויטש".

הרב גרוסמן כבר כתב לרבי בעבר בקשת ברכה בעניינה, וכך הגיעו האב ובתו לבית-מדרשו של הרבי, '770', בברוקלין שבניו-יורק, לקראת תפילת שחרית.

רבים שביקשו לראות את הרבי היו ממתינים לבואו משני צידי שביל הכניסה לבניין. גם הרב גרוסמן ובתו עמדו שם, כאשר הרבי יצא מן המכונית והחל לצעוד לעבר הבניין.

באותו רגע החליט הרב גרוסמן לנסות לשוחח עם הרבי ולבקש את ברכתו. הוא יצא מהשורה והתייצב באמצע הדרך. והנה הרבי קרב ובא, ונעצר מולו.

"רבי", קרא הרב גרוסמן בהתרגשות והחווה על בתו שעמדה לידו: "זו בתי, יש לה בעיה בעין, והיא זקוקה לברכת הרבי לרפואה שלמה".

הרבי הביט לשבריר שנייה בעין הפגועה ואמר מיד לרב גרוסמן: "לבדוק מיד את המזוזה, ותהיה לה מיד רפואה שלמה. ושתזכה לגדלהּ לתורה, לחופה ולמעשים טובים".

הרב גרוסמן היה אחוז התרגשות. באותו רגע מיהר לטלפון ציבורי וחייג אל ביתו. "בִּדקו מיד את המזוזות בבית!", ביקש מבני ביתו. סופר סת"ם מומחה הובהל והמזוזות נמסרו לבדיקה מדוקדקת.

לא היה צורך במאמץ רב כדי לתפוס את התגלית המרעישה. באחת המזוזות המילה 'עיניך', שבפסוק "והיו לטוטפות בין עיניך", הייתה מחוקה לגמרי.

בו-במקום נקבעה מזוזה אחרת, כשרה ומהודרת. בזמן הזה התפלל הרב גרוסמן תפילת שחרית במניין של הרבי. כשסיים להתפלל פגש את בתו והבחין בהתרגשותה הרבה. "אבא, מה עם העין שלי?", שאלה אותו.

"מה קרה?", תמה הרב גרוסמן.

"אני מרגישה שמשהו קורה", מלמלה הנערה.

הרב גרוסמן לא הבחין בשינוי כלשהו, ומשם פנתה הנערה לנוח מעט מהטיסה הממושכת. כשהתעוררה משנתה גילתה כי הנפיחות ירדה מאוד.

הרב גרוסמן לא ידע את נפשו מהתרגשות. הפלא מתחולל לנגד עיניו! בתוך כך הגיעה השעה ללכת אל הפרופ' אורנבלט. "נלך לרופא", אמר לבתו.

הרב גרוסמן הציג לרופא את התיק הרפואי של בתו, ובו כל הצילומים והבדיקות שנעשו לה. הפרופסור הביט בצילומים ובעין, והביע את השתוממותו. הממצאים שראה עכשיו לנגד עיניו לא תאמו את התיק הגדוש. הרב גרוסמן שיתף אותו בקורות השעות האחרונות. "זה נס", הגיב הפרופסור.

שבועיים חלפו. העין השתפרה מיום ליום. ערב אחד השתתף הרב גרוסמן בהתוועדות הגדולה שקיים הרבי בבית-מדרשו. במהלך הפסקה בין דברי התורה, כאשר הקהל שר בדבקות ניגוני נשמה, ניגש הרב גרוסמן אל הרבי. "שמי יצחק-דוד בן איטא-פערל", אמר וביקש את ברכת הרבי, "שאצליח".

"אמן", השיב הרבי, ובלי שהיות שאל: "עם הבת הכול בסדר?".

"הרבה יותר טוב!", השיב האב המאושר, והזכיר את שמהּ ושם אימהּ, לברכה.

"שיהיה עוד יותר טוב!", איחל הרבי. מיותר לציין שהברכה התממשה עד תום.

שמונה-עשרה שנים חלפו. יום אחד הוזמן הרב גרוסמן לניו-ג'רזי שבארצות-הברית, כאורח הקהילה היהודית. בשבת, כשנכנס לבית-הכנסת, הבחין בו אחד המתפללים, ניתק ממקומו ורץ לעברו, מנשקו בהתרגשות ומעיניו זולגות דמעות.

הרב גרוסמן התבונן באיש ולא הצליח לזהותו. "אני פרופסור אורנבלט", אמר היהודי הנרגש, "אני הוא שראיתי במו עיניי את הנס שחוללה ברכת הרבי מליובאוויטש לבתך. ראיתי במוחש שיש אלוֹקוּת!".

(על-פי עדותו של הרב גרוסמן בתכנית 'מבעד למסך', JEM)

  לומדים גאולה

על סף הגאולה

מוסכם על כל גדולי ישראל בדורות האחרונים כי ימינו אלה הם ימי 'עקבתא דמשיחא' המתוארים בדברי חז"ל. כלומר, אנו חיים בתקופה שבה כבר נשמעים פעמי המשיח, והאירועים הסוערים שמתחוללים בתקופה זו הם סימני הגאולה.

ואכן, קל להבחין בהבדל הבולט שבין התבטאויות צדיקי הדורות האחרונים על הגאולה הקרובה לדברי גדולי ישראל בדורות שעברו. בכל דור ודור היו צדיקים שעוררו את העם על הציפייה לגאולה, ואף היו שמסרו את נפשם להחשת הגאולה. אך באותם ימים דובר בפירוש על זירוז הגאולה ועל קיצור חבלי המשיח. לעומת זה, בדורות האחרונים אומרים לנו צדיקי ישראל, שהגאולה כבר נמצאת על סף דלתנו ממש.

בכך משמשים גדולי ישראל, כפי שהם נקראים בתורה – "עיני העדה". הם כמו צופה שניצב על ראש ההר ורואה דברים שהעם הנמצא במישור עדיין אינו רואה. כך רואים הצדיקים בעיניהם הטהורות את משיח-צדקנו מתקרב ובא, והם מעוררים את ליבנו להתכונן ולהיערך למציאות ממשית שתתגלה בעוד רגע קט.

"הגאולה מחכה"

כך יש לראות את ההתבטאויות הברורות של הרבי מליובאוויטש בנושא הזה. כל מעיין בשיחותיו ובאיגרותיו יראה בבירור כי הרבי אינו מסתפק בהגברת הציפייה לגאולה ובזירוז העם להתחזק בתורה ובמצוות כדי להביא את המשיח, אלא הוא מודיע ממש כי הגאולה כבר הולכת ובאה לקראתנו, ובכל רגע היא צפויה להתגלות לעין כול.

וכך הוא אומר (בשבת פרשת שמות תנש"א): "לפי כל הסימנים שבדברי חז"ל עומדים אנו בסוף זמן הגלות, לאחר שכבר 'כלו כל הקיצין', וכבר עשו תשובה, ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח-צדקנו". ובשיחה עם רבי מרדכי אליהו (בו' במרחשוון תשנ"ב) הרבי מוסיף: "לא זו בלבד שסוף הגאולה לבוא, אלא הגאולה כבר עומדת על סף הפתח ומחכה לכל אחד ואחת מישראל שיפתח את הדלת ו'יסחוב' את הגאולה לתוך החדר!".

יתרה מזו, מדברי הרבי עולה, שזמן הגאולה כבר הגיע, ועתה אנו עומדים במצב שבו הגאולה, שכבר הייתה צריכה לבוא, מתעכבת משום-מה: "כבר 'כלו כל הקצין' וסיימו הכול, והגאולה הייתה צריכה לבוא כבר מזמן, ומפני טעמים שאינם מובנים כלל וכלל עדיין לא באה. מזה מובן, שעל-כל-פנים כעת, צריכה הגאולה לבוא תיכף ומיד ממש (...). עיניהם הרוחניות של בני ישראל כבר רואות את הגאולה; כעת צריך רק לפתוח את העיניים הגשמיות, שגם הן יראו את הגאולה" (שבת פרשת בא תשנ"ב).

"המשיח מוכן לבוא"

יש סבורים שאלה ביטויים של 'בית המדרש' שנאמרים בספירות רוחניות כלשהן. מי שקורא את דברי הרבי אינו יכול לטעון כך. הרבי חוזר ואומר שיש לפרסם את הדברים, כדי שיגיעו לכל יהודי. הוא מבקש להודיע בכל העולם שמשיח-צדקנו עומד לבוא בכל רגע, ולעשות זאת בפרסום ובלי מורא.

והרבי לא רק נאה דורש, אלא גם נאה מקיים. כאשר בא אליו כתב הסי-אן-אן (בי"ב במרחשוון תשנ"ב) ושואל: "רבי, אמור לנו את המסר שיש לך לעולם בעניין המשיח", הרבי משיב: "כבר פרסמתי והדבר נדפס בעיתונות בכל המדינות, ואם רצונך לחזור על כך – חזור ואמור שהמשיח מוכן לבוא עכשיו, ומה שנותר לנו לעשות, הוא להרבות יותר בשטח של טוב וחסד". וכעבור כמה חודשים (בב' באדר-א תשנ"ב) הרבי עונה לכתב של עיתון אמריקני: "המשיח עומד לבוא וצריך לעשות את ההכנות האחרונות".

  חיים יהודיים

הספר על הרבי נכתב בכאב

ימים לא-קלים עוברים על הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), נשיא ישיבת 'מקור חיים' ומייסדה, שבה לומדים שניים משלושת הנערים החטופים. "אני בוכה לפעמים. אינני איש של דמעות, אבל כואב לי הלב. הנערים הללו נתקלו ברוע בלתי-נתפס", אומר הרב.

את השיחה עמו ביקשנו לקיים לרגל הוצאת ספרו החדש 'הרבי שלי' – ביוגרפיה של הרבי מליובאוויטש, בהוצאת 'מגיד'. הספר נכתב אנגלית. "כתבתי את הספר בעקבות בקשות שבאו מדוברי אנגלית", מסביר הרב. "הספר נכתב עם הרבה כאב. זה ניסיון להעביר לאחרים נקודות של ממשות, כדי להכיר את הרבי. עד כמה הצלחתי, אינני יודע".

ההיקף של האישיות

ספרים רבים כתב הרב אבן-ישראל, אבל כתיבת הספר הזה ארכה כחצי יובל. "בספרים האחרים שלי אני כותב מה שעולה בדעתי, ויש בהם גם מימד של מרחק", הוא מסביר. "כאן היה גם קשר רגשי, שעשה את הכתיבה קשה ומסובכת הרבה יותר. כל עמוד היה כרוך בכאב".

לדבריו, "הדמות העולה מן הספר היא גם גדולה וגם מורכבת. אין זה ספר של מופתים, וגם לא מסופר בו איך הרבי היה מדקדק בנטילת ידיים. הספר מנסה להעביר את ההיקף של אישיותו. קשה מאוד להעביר דברים כאלה, אבל זה מה שניסיתי לעשות".

משהו מסוג אחר

המפגש הראשון שלו עם הרבי היה בשנת תש"ל: "זו הייתה בשבילי הפגישה עם האישיות, ולא יהיה נכון להגדיר זאת כהפתעה, אלא כמשהו מסוג אחר לגמרי. בדרך כלל הפגישות שלי עם הרבי היו ארוכות, ועסקנו בהן בנושאים רבים. חלק מהם היו, בדרך הטבע, בעניינים אישיים שלי. אבל היו גם הרבה שיחות על עניינים כלליים".

כשהוא מתבקש להגדיר במשפט אחד את ייחודו של הרבי הוא אומר: "יש רבנים גדולים, חכמים גדולים, צדיקים גדולים, מלומדים גדולים, פוליטיקאים גדולים, אך אצל כולם הגדוּלה היא רק צד מסויים שלהם. ואילו אצל הרבי הגדלות הייתה עניין של המכלול. דבר נוסף, שגם אותו כתבתי בספר, הוא האופן שבו הוא היה רבי – הוא היה רבי באופן טוטלי, כמעט לא הייתה שום פינה מחוץ לזה בתוך כל ימי השבוע שלו".

הקסם והתביעה המתמדת

הרב אבן-ישראל מדבר גם על מה שהתחולל בעשרים השנים האחרונות. "אף שכל ה'מבינים' חשבו ששום דבר ממפעליו של הרבי לא ישרוד, הרי כולם קיימים ואף גדלים ומתעצמים. גם תורתו של הרבי מגיעה כל הזמן למקומות חדשים. אם מחפשים מופת של הרבי, לא צריך לחפש אותו בסיפורים שמספרים עליו, אלא זה המופת הגדול ביותר".

הרב אבן-ישראל מבקש לציין עוד דבר: "נוסף על הכול היה לרבי קסם בלתי-רגיל, שלא היה אדם שלא נשבה בו. זה תמיד היה שם, מעבר לכל הדברים האחרים. וכמובן, הוא מעולם לא הניח לאנשים לשבת ולנוח, לצאת לחופשה או לגמלאות, אלא תמיד תבע והמריץ. וגם אצלו עצמו לא היה כלל מושג של מנוחה. הנקודה הזאת היא, לדעתי, חלק מהעניין של הליכה לקראת משיח. לשם כך כל אחד ואחד צריך להטות שכם, ותמיד להמשיך הלאה בכל התוקף".


הרבי שלי. שער הספר החדש על הרבי

  פינת ההלכה ומנהג

כוהנים בקברי צדיקים

שאלה: האם מותר לכוהנים להתפלל על קברי צדיקים?

תשובה: על-פי הקבלה "צדיקים אינן מטמאין", כי גם גופם טהור והקשר שלהם עם הנשמה נצחי. אך להלכה ולמעשה אוסרים רוב הפוסקים על הכוהנים להיטמא לקברי צדיקים. עם זה, כשיש עוד נימוקים להיתר, רבים מהם מצרפים אותם כדי להתיר השתטחות על קברי צדיקים, "שהיא מצווה גדולה ומעלה רבה".

כשעוברים בבית עלמין חובה על כוהן לשמור מרחק של ארבע אמות (כ-2 מ') מכל קבר, ולא להיכנס תחת עץ או גג המאהיל עליו.

בשאלה בעניין קברים מסויימים, אם הם בנויים באופן שמתיר לכוהנים להיכנס למבנה שעליהם (כשהאולם אינו על הקבר עצמו אלא על המערה שעליו, שיש לה פתח מן הצד) - יש לברר מסורות נאמנות על כל קבר בנפרד. כאן נעסוק בשניים: קבר רחל וציון רשב"י במירון (על מערת המכפלה 'אולם יצחק' יש דיון נפרד).

הפוסקים הליטאים וכן האדמו"רים ממונקאטש וסאטמר – אוסרים. לעומת זה, בידי משפחות כוהנים רבות בירושלים (מכל העדות) וכן בספרים רבים מצויות מסורות להתיר. המקובל הירושלמי רבי שאול הכוהן דוויק זצ"ל נהג להיכנס לבניינים שמעל הקברים האלה, ובעקבותיו נהגו רבים. וכן נהגו רוב האדמו"רים, חסידים ואנשי מעשה.

מקורות: זוהר ח"א קכה,א. קסח,א. רמב"ן ר"פ חוקת. ספר החינוך, רסג. שדי-חמד אסיפת-דינים מע' א"י, אבילות, ר"ה. שו"ת שארית יהודה, הוספות, סי' יד. לה. שערי הלכה ומנהג יו"ד סי' קנ. לקוטי שיחות חי"ח עמ' 234, וש"נ. מסורות בספרים: אהבת השם להר"י אלפייה עמ' קכח. ביכורי יעקב להר"י חי זריהן יו"ד סי' כ. ארץ חיים להר"ח סתהון יו"ד סי' שעב ס"א (מהדורת תש"נ עמ' 450). נטעי גבריאל, אבילות, ס"פ צא. האוסרים: שו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' סד. ציץ אליעזר ח"י סי' א (אות ט סוס"ק מד), וש"נ. טעמי המנהגים עמ' רס. ילקוט יוסף ח"ז עמ' רפא.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)