חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1429 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת במדבר, כ"ג באייר ה'תשע"ד (23/05/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1429 - כל המדורים ברצף
אנחנו כאן כדי להישאר
חדש על המדף
שלמותו של היחיד בתוך המשפחה
מניין בני ישראל
חניה ונסיעה
מקום החתונה
אב ובנו בירושלים
ירושלים של העולם
להציל את קבר דוד המלך
זמן תפילת מנחה

מס' 1429, ערב שבת-קודש פרשת במדבר, כ"ג באייר ה'תשע"ד (23.05.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אנחנו כאן כדי להישאר

מאז מלחמת ששת הימים חלפו ארבעים ושבע שנים, ואנחנו מוסיפים לדבר על 'בעיית השטחים'. על מה בדיוק אנחנו צריכים להתנצל?

העיסוק הבלתי-פוסק במשא ומתן המדיני יוצר תחושה כי אך אתמול נפלו לידינו אותם 'שטחים' שעליהם מתנהל הדיון, וכי יש כאן בעיה כלשהי הזקוקה לפתרון. מבט חטוף בלוח השנה מבהיר עד כמה זו תחושה מוטעית ומופרכת. אנחנו מדברים על מציאות שמתקיימת כבר ארבעים ושבע שנים!

בימים האלה, לפני ארבעים ושבע שנים, פרצה מלחמת ששת הימים, שבה הוחזרו לידי עם ישראל חלקים יקרים מארץ ישראל, ובראשם ירושלים העתיקה. ארבעים ושבע שנים הן שני דורות. מי שנולדו באותם ימים כבר יכולים להיות סבים לנכדים. ואנחנו מוסיפים לדבר על 'בעיית השטחים'.

המלחמה הצודקת ביותר

גם תשע-עשרה שנים קודם לכן 'כבשנו' שטחים, אבל אז לא קראנו לזה כיבוש אלא שחרור, ולמלחמה מלחמת השחרור. בזכות אותה מלחמה יכולים יהודים להתגורר בבטחה באשדוד ובאשקלון, בעכו ובנהרייה, ברמלה ובלוד, בבית-שמש ובקריית-גת, בבאר-שבע ובנצרת-עילית.

אם מדברים על הכרה רשמית של העולם, הרי השטח שנועד למדינה היהודית הוא בגבולות ה'חלוקה'. הערבים מעולם לא הסכימו ל'התנחלות' ברמלה ובעכו. אבל לנו היה ברור שהשטחים הללו לא נועדו למסירה לאוייב, אלא זה שלב נוסף בדרך להשבתה של ארץ ישראל כולה לידי העם היהודי. לא ביקשנו את הסכמת הערבים ואת אישור העולם, ועשינו מה שטוב ליהודים.

מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה הצודקת ביותר. צִבאות ערב צרו עלינו ודיברו במפורש על שאיפתם להשמיד (היו לא תהיה) את המדינה היהודית. המבוגרים שבינינו זוכרים היטב את החרדה והדאגה שמילאו את ליבו של כל יהודי באותם ימים מתוחים. אבל הקב"ה עמד לימיננו וחולל את הנס האדיר של הניצחון על אויבינו בתוך שישה ימים. על מה בדיוק אנחנו צריכים להתנצל?

איך ייתכן שאיש אינו מעלה על דעתו למסור את אשקלון, עיר הפלשתים התנ"כית, לידי ערבים, ואילו על ירושלים, חברון, שילה וענתות, מתקיים משא ומתן?! מהיכן באה לנו אותה רפיסות עצמית להכריז מיד אחרי המלחמה שהשטחים המשוחררים אינם אלא 'פיקדון' שיוחזר כשיבוא השלום?!

ארבעים ושבע השנים שחלפו ממחישות עד כמה נוכחותנו ביהודה ובשומרון וברמת הגולן היא יד ה'. הלוא מלכתחילה לא חשבנו לכבוש את השטחים האלה. גם אחרי המלחמה הבענו את נכונותנו לוותר עליהם תמורת הסכם שלום. ובכל-זאת מתברר שוב ושוב כי לא ה'שטחים' הם ה'מכשול' לשלום, אלא עצם קיומנו בארץ ישראל.

לבנות בלי לגמגם

למרבה הצער יש יהודים המפנים את תכונת העקשנות היהודית לניסיונות חוזרים ונשנים לתת לאויבינו את חבלי ארצנו. המציאות הוכיחה פעם אחר פעם כי כל ויתור כזה הרחיק את השלום. הסכם אוסלו שטף את רחובותינו בפיגועי טרור רצחניים. גירוש היהודים מרצועת עזה הקים עלינו את מדינת החמאס ואת איום הטילים על כל הדרום והמרכז. והללו בשלהם, כאילו עיניהם עצומות.

אחרי ארבעים ושבע שנים הגיע הזמן לשים קץ לכל ההזיות האלה. צריך להפנים שאנחנו כאן כדי להישאר. עלינו לבנות עוד מאות אלפי בתים בכל הערים והיישובים ביהודה ובשומרון וברמת הגולן, ולהודיע סופית, בלי לגמגם, שעם ישראל חזר לארצו ולנחלת אבותיו.


מנהרות הכותל . ניסי המלחמה החזירו לנו את ירושלים (צילום: מנדי הכטמן)

  ספרים

קידוש החודש
מאת הרב צבי כהן
בהוצאת המחבר

הספר מציג את יסודות מצוות קידוש החודש ועיבור השנה, ומסביר את מהלך הירח, השמש ותקופות השנה. 552 עמודים. טל' 036192882.

קריאה עם טעם
מאת יאיר פינצ'ובר
בהוצאת המחבר

כיצד טעמי המקרא משפיעים על משמעות הפסוקים? הספר עוסק בכל אלה, לצד דוגמאות והצגת שיבושים נפוצים. 366 עמודים. טל' 044980477.

ר' מאיר
מאת מנחם זיגלבוים
בהוצאת המשפחה

סיפור חייו של החסיד ר' מאיר פריימן, ששימש מנהל רשת 'אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש', ונפטר בדמי ימיו וניגון התעוררות על שפתיו. מופת של חסיד. 271 עמודים. טל' 039606635.

מילתא דבדיחותא
מאת המערכת
הפצה חיש

אוסף חידודים, פתגמים וסיפורים שנונים שמעלים חיוך על השפתיים ומעבירים מסר מתוך הומור. ליקטה – המערכת. 223 עמודים. טל' 039600770.

  שלחן שבת

שלמותו של היחיד בתוך המשפחה

פרשת במדבר נפתחת בציווי לפקוד את בני-ישראל: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם". מטרת הספירה הייתה, כפי שרש"י מביא:  "להודיע חיבתן" של ישראל. הספירה מבטאת חביבות מיוחדת, ולכן הקב"ה ציווה לפקוד את בני ישראל.

את הספירה אפשר לבצע בכמה וכמה דרכים. אפשר למנות בנפרד את בני כל שבט, ואז לחבר את מניין השבטים ולקבל את התוצאה הכללית; אפשר לספור את כל בני העם בלי שיוך שבטי. אך הקב"ה ציווה לקיים את המִפְקד "למשפחותם" – לספור כל משפחה בנפרד.

יסודות הבית

שיטה זו של המניין מדגישה את חשיבותה של המשפחה בעם ישראל. המשפחה נוצרת מהתאחדות שתי נפשות – גבר ואישה, בני-אדם הנבדלים זה מזה בתכונות נפשם ובשליחות הייעודים שניתנה להם. שיתוף הפעולה וההרמוניה שנוצרת ביניהם הם סוד כוחה של המשפחה. כאשר כל אחד ואחת משלימים את השני, מתוך התחשבות בו ובתפקידו, נוצרת משפחה בריאה ומאושרת.

כך היה גם בשעה שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל. הוא הורה למשה למסור את הדברים ל"בית יעקב", אלו הנשים, ובנפרד ל"בני ישראל", אלה הגברים. הנשים מכונות כאן 'בית יעקב', מפני שעליהן נשען בניין הבית היהודי, המשפחה.

המשפחה הראשונה

גם ראשית הווייתו של עם ישראל מתחילה מהחיבור הזה בין שני יחידים שנהפכו למשפחה – אברהם ושרה. לא אברהם לבדו עסק בהנחלת האמונה בא-ל אחד, אלא גם שרה הייתה שותפה מלאה, כדברי התורה: "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן". אברהם הנחיל את האמונה לגברים ושרה לימדה את הנשים, ושניהם יחד בנו את המשפחה שממנה נוצר עם ישראל כולו.

גם בבריאת האדם בולט השילוב הזה. התורה מספרת: "זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם". הקב"ה בירך אותם וקרא להם 'אדם' רק כאשר התחברו למשפחה, ואילו קודם לכן כל אחד מהם מוגדר 'חצי אדם'.

המשפחה המושלמת

מזה יש ללמוד הוראה לחיים: אנו חיים בתקופה המדגישה את האדם עצמו, את השאיפה להגשים את עצמו, לעשות מה שטוב לו, ולבחון כל דבר על-פי התועלת שהוא מפיק ממנה. מלמדת התורה שהראייה הנכונה היא של משפחה שלמה ולא של היחיד. אמנם האיש והאישה נבראו שונים, אבל השלמות היא כשהם מתחברים יחד ופועלים יחד מתוך שיתוף פעולה והשלמה הדדית.

מניין בני ישראל על-פי המשפחות מלמד שעל-ידי המשפחה נבנֶה העם היהודי כולו. כאשר כל משפחה בישראל ממלאת את תפקידה, יכול עם ישראל כולו להגשים את ייעודו – להאיר את העולם ולהחדיר בו את האמת ש"ה' הוא האלוקים" וש"אין עוד מלבדו".

(לקוטי שיחות כרך ח, עמ' 209)

  מן המעיין

מניין בני ישראל

דבר שבמניין

"שאו את ראש כל עדת בני ישראל" (במדבר א,ב). התורה ציוותה למנות את בני ישראל, כדי שגם במצב של פיזור ופירוד בין העמים לא יתבטלו בתוכם, שכן "דבר שבמניין אפילו באלף לא בטל".

(חידושי הרי"ם)

גביית כסף כהלכה

"תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרון" (במדבר א,ג). משה ואהרון פקדו את העם, שכן בשעת המפקד נטלו מכל אחד ואחד מחצית השקל, ובנטילת כסף חייבים להיות שניים, על-פי הדין ש"צדקה נגבית בשניים".

(רבי יהונתן אייבשיץ)

מעלת ישראל

בנוהג שבעולם ספירת אזרחי המדינה נעשית על-ידי פקידים מן השורה, וכאן נעשה מניין בני ישראל על-ידי משה ואהרון, ואיתם נשיאי המטות. ללמדנו כמה גדולה מעלתם של ישראל לפני המקום, שכאשר צריכים למנותם חייב הדבר להיעשות על-ידי הנכבדים שבעם.

(הרבי מליובאוויטש)

טעמי המניין

על-פי שלושה טעמים נפקדו ישראל בשלב זה דווקא: א) להודיע את חסדי ה', שבשבעים נפש ירדו למצרים ועתה הם כחול הים לרוב; ב) לדעת מי מהם ראוי לצאת למלחמה; ג) כדי שיתייצבו לפני משה ואהרון והם יבקשו עליהם רחמים מאת ה'.

(רמב"ן)

גילוי עצם הנשמה

מניין בני ישראל גרם להתעוררות ולהתגלות עצם הנשמה. במניין כל המנויים שווים, וזה רומז לעצם הנשמה, שבה אין הבדל בין יהודי אחד למשנהו. ההבדלים בין גדול לקטן קיימים בכוחות הגלויים בלבד, ואילו בעצם הנפש כל ישראל שווים.

(לקוטי שיחות)

המשפחה והעם

המפרשים כתבו שכדי לדעת את מספר הנפשות שבכל שבט היו מונים תחילה את כל המשפחות שבאותו שבט, ואחר-כך היו מצרפים את מספר הנפשות שבכל משפחה. ללמדנו שעם ישראל מבוסס על המשפחה. מצב העם תלוי בהתנהלות של כל משפחה ומשפחה.

(לקוטי שיחות)

נשמות כלליות

"ויהיו כל הפקודים שש-מאות אלף" (במדבר א,מו). מדוע חשוב לדעת את מספר בני ישראל אז, והלוא במרוצת הדורות ניתוספו הרבה על מספר זה? אלא שמספר נשמות ישראל למעלה הוא שש-מאות אלף, שהן נשמות כלליות, ומהן הסתעפו במשך הזמן נשמות פרטיות רבות.

(ספר המאמרים תרע"ח)

שלוש הבטחות

שלושת המניינים שעליהם מספרת פרשתנו - מניין בני ישראל, מניין בני לוי, מניין בני קהת - מקבילים לשלוש ההבטחות שהובטחו לפני מתן תורה: "והייתם לי סגולה מכל העמים" – מניין בני ישראל; "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים" – מניין בני לוי; "וגוי קדוש" – מניין בני קהת, שעליהם נאמר "זאת עבודת בני קהת... קודש הקודשים".

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

חניה ונסיעה

חסיד צעיר וקרוב משפחתו של האדמו"ר בעל 'אמרי אמת' מגור נהג להרבות בנסיעות אליו, והדבר היה למורת רוחה של רעייתו, שנשארה לבדה בבית. אביה תמך בה והתרעם על חתנו, שנוטש את אשתו לבדה.

כתב החסיד לרבי על ההתנגדות של משפחתו לנסיעות אליו, אך ציין שלדעתו תוספת יראת-השמים שהוא מקבל אצל הרבי מכריעה את הפגיעה בשלום הבית שנוצרת על-ידי הנסיעות.

השיב לו האדמו"ר במכתב כי לא ייסע בלי רשות רעייתו ולא יריב עם בני משפחתו. ובאשר לטענתו כי הוא מקבל יראת שמים אצל הרבי – על כך ציטט הרבי את הפסוק "כאשר יחנו כן ייסעו" – אפשר להתחזק ביראת שמים במקום החנייה כבמקום הנסיעה.

  פתגם חסידי

מקום החתונה

בהזמנה לחתונת נכדו כתב רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב: "החתונה תהיה אי"ה למזל טוב בירושלים עיר-הקודש, ואם חלילה לא יבוא משיח-צדקנו, תהיה החתונה בברדיצ'ב".

  מעשה שהיה

אב ובנו בירושלים

בחורף תש"ח הייתה ירושלים לאחד ממוקדי הקרבות המדממים ביותר. הירדנים הפגיזו ללא רחם את השכונות היהודיות, שיבשו את האספקה לעיר והפכו את תושביה היהודים לנצורים. הללו סבלו מהיעדר מוצרי מזון בסיסיים ומאבֵדות רבות.

ר' שמעון בן-ציון אייזנבך, תושב שכונת בית-ישראל, היה באותה עת בן 37 שנים בלבד. עם זה, כבר היה מפורסם בירושלים כיהודי משכמו ומעלה. הוא שימש השוחט האישי של האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, והממונה השכונתי על תרומות ומעשרות. את התפקידים האלה ביצע במסירות עילאית, מתוך יראת-שמים אמיתית ורצינית.

בערב יום הכיפורים של אותה שנה חלה ולא היה יכול להתייצב לשחוט את תרנגול הכפרות של האדמו"ר. רבי אהרון לא הסכים ששוחט אחר ימלא את מקומו ושיגר לו מונית להביאו ממיטת חוליו, ובבואו חיבקו בחום והפגין כלפיו קִרבה מיוחדת. הוא גם התפרסם כבעל-תפילה מיוחד, בזכות קולו הערב והשתפכות הנפש שבה התאפיינה תפילתו.

לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל עלתה על פניו עננה כבדה. הוא ישב בביתו דאוג ומוטרד. "ריבונו של עולם", געה בבכי, בעודו קורא פרקי תהילים, "הלוואי שאזכה להגיע לקבר ישראל".

בני משפחתו מיהרו כמובן למחות על האמירות הקשות האלה, אך הוא בשלו, כאילו ידיעה מסתורית לא נתנה לו מנוח. בערב חג הפסח איחל לאביו את האיחול המסורתי: "שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים", ופרץ בבכי נסער והוסיף: "בפסח שני".

כשהחלו הפגזות הירדנים על בתי השכונה נאלץ ר' שמעון בן-ציון להתפנות עם משפחתו מדירתם, שהייתה בסיכון גבוה לפגיעה, בשל מיקומה בקומה העליונה בבניין המגורים. הם עברו אל ביתו של קרוב משפחה, שהתגורר בשכונת בתי ורשה.

זה היה בי"ד באייר, פסח שני, תש"ח. המחסור המציק במזון אילץ את ר' שמעון בן-ציון ורעייתו להסתכן ולצאת אל ביתם הנטוש. שם היה להם מלאי של קמח, והם ביקשו להכין לחם בעבור שמונת ילדיהם.

האישה מיהרה להכין בצק, לשה אותו, ומסרה אותו לידי בעלה, כדי שיאפה את העיסה במאפייה סמוכה. זו הייתה המאפייה היחידה שהייתה מחוברת לחשמל בשל קרבתה לשכונה ערבית.

הדרך הייתה מסוכנת מאוד. המסלול עבר בקטעים חשופים ליריות הצלפים הירדנים. ר' שמעון בן-ציון פסע בזריזות. בדרך חלף ליד בית הוריו, והחליט להיכנס אליהם. אולם שם התייצב אביו בפתח ולא הסכים שבנו יֵלך למאפייה.

"אני אלך במקומך", אמר האב, והוסיף: "לא זכינו לילדים רבים. לכן קראנו את שמך שמעון – על-שם רבי שמעון בר-יוחאי, ובן-ציון – סגולה לאריכות ימים. אני לא מסכים שתסכן את חייך".

בתוך הדברים נטל האב את העיסה מידיו, ויצא אל המאפייה, מותיר את בנו בביתו.

לפתע החריד פיצוץ עז את הבית. פגז התפוצץ סמוך לבית, וזעזע את השכונה כולה. כעבור כמה רגעים נשמעו עוד קולות נפץ. הרעשה כבדה החלה. הירדנים המטירו מטח של פגזים על השכונות היהודיות.

בהלה פרצה. קולות זעקה ושבר נשמעו מכל עבר. היו נפגעים רבים, ובהם הרוגים רבים, ה' ייקום דמם.

עם שוך ההתקפה ושקיעת האבק, מיהרו התושבים אל בית משפחת אייזנבך. בסלון מצאו את ר' שמעון בן-ציון מוטל על הארץ ודם רב ניגר מצווארו. מתברר שרסיס פגז חדר לבית ופגע בו. ר' שמעון בן-ציון איבד דם רב. כעבור כמה שעות החזיר את נשמתו ליוצרו.

חלפו הימים.יום אחד פגש בנו, הרב צבי אייזנבך, את ראש מתנדבי 'משמר העם', גולני שמו. "הייתי עם אביך ברגעיו האחרונים", גילה גולני לבן, ואז הדהים אותו במשפט הזה: "ברגעיו האחרונים ביקש אביך למסור מסר לילדיו".

האיש הציג לפני הבן הנרגש יומן אישי שכתב במהלך הקרבות ותיעד את מהלכם. הוא דפדף בו, וכשהגיע לדף המבוקש הגיש לו לקרוא. אלה היו שורות שגולני כתב מיד אחרי אותה הפגזה ואחרי שביקר בבית משפחת אייזנבך.

ביומנו ציטט את דברי הפצוע ברגעיו האחרונים: "אנא מסור לילדיי שכל חיי לא פגעתי באיש, ושיֵלכו בדרכי זו". המפקד סיפר כי כמה רגעים לאחר מכן הלך ר' שמעון בן-ציון לעולמו.

בשל הקרבות העזים לא היה אפשר להביא את החללים הרבים מאותה הפגזה לקבר ישראל, וגם בית העלמין הקבוע של יהודי ירושלים, בהר הזיתים, היה בשליטת הירדנים. התושבים הדומעים והשבורים קברו את כולם יחד בקבר אחים זמני, בכפר הערבי המשוחרר שיח באדר (כיום גבעת רם).

כעבור כמה שנים הוקם בית העלמין בהר המנוחות, ואנשי החברא קדישא החלו לפנות את הנקברים בשיח באדר למנוחת עולמים. בין הקדושים מצאו את ר' שמעון בן-ציון אייזנבך הי"ד. אנשי החברא קדישא נרתעו למראהו: גופו היה שלם, כביום פטירתו ממש.

(סופר מפי בנו, הרב צבי אייזנבך, ירושלים)

  לומדים גאולה

ירושלים של העולם

בין ייעודי הגאולה העתידה שמור מקום נכבד לתמורות העצומות שיחולו בעיר הקודש ירושלים. הנביאים וחז"ל מתארים בביטויים מופלאים את עתידה הזוהר של העיר, את עושרה הרב, את התפשטותה הגדולה, ובעיקר – את הקדושה שתשרה בה. כי ירושלים, העיר שבה ייכון בית-המקדש השלישי ובה ישכון המלך המשיח – לא תהיה עיר הבירה של ארץ ישראל בלבד, אלא של העולם כולו – "משוש תבל".

וכך אומרים חז"ל (שמות רבה פרשה כג,יא): "עתידה ירושלים להיעשות מטרופולין לכל הארצות". כל בני-האדם יכירו כי העוצמה האמיתית מרוכזת בירושלים, מקום משכנה של השכינה, וממילא יראו בה את בירת העולם כולו. וכפי שחז"ל אומרים (פסיקתא רבתי פרשת קומי אורי): "עתידה ירושלים להיעשות קסילפנס (אור גדול) לכל אומות העולם".

על הקדושה שתשרה בירושלים נאמר בנביא (ירמיה ג,יז): "בעת ההיא יקראו לירושלים כיסא ה' ונקוו אליה כל הגויים". מוסבר בתורת החסידות, כי עד כה נקראה ירושלים "עיר אלוקינו", כלי לשם אלוקים, הרומז לאור מצומצם ומוגבל, אבל לעתיד לבוא תיקרא "כיסא ה'" – מקום משכנו של שם הוי'ה, הקב"ה בכבודו ובעצמו.

טהרת העיר

על העושר האגדי של ירושלים העתידית אפשר ללמוד ממאמרי חז"ל: "עתיד הקב"ה לייסד את ירושלים בעשרה מיני אבנים טובות: אודם, פטדה וברקת". "עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות" (פסיקתא דרב כהנא קלז). מקורו של העושר נרמז כנראה במאמר אחר של חז"ל: "עתיד הקב"ה לכנוס כל אומות העולם ולהעלותם לירושלים, ולחלק שללם לישראל". העושר העולמי יתרכז בירושלים, ואין פלא שהיא תהיה מלאה אבנים טובות ומרגליות.

חז"ל גם נתנו דעתם לעובדה שעמים זרים ודתות זרות קידשו להם את ירושלים והקימו בה בתי-תיפלה וכדומה. וכך נאמר בזוהר (שמות יז,א): "עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולזכך אותה מטינופי העמים". האם הדבר ייעשה על-ידי מלחמות או שהגויים עצמם יגיעו להכרה שאין בירושלים מקום לכל פסליהם? מדברי הזוהר משמע שהקב"ה עצמו יעשה מלאכה זו, ודרכים רבות למקום.

פרזות תשב

ירושלים עתידה להתרחב בזמן הגאולה במידה בלתי-נתפסת. קשה לדעת כיצד עלינו לפרש מאמרי חז"ל המדברים על כך ש"שערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק" (ספרי דברים א). על-כל-פנים, ברור שירושלים עתידה להתרחב בממדים עצומים. בגמרא נאמר למשל: "עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים אלף טפף גינואות" (בבא בתרא עה,ב), וכן: "עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד שהסוס רץ ומציל" (פסחים נ,א).

דברים אלו מרומזים בדברי זכריה הנביא (ב,ח): "פרזות תשב ירושלים", וכפי שמשמע מהקשר הדברים, הכוונה היא שלא יהיה לה גבול ומידה. בתורת החסידות הדברים מקבלים מימד נוסף, ולפיו 'פרזות' רומז ל"אור שאינו מתיישב בכלי". יש אור אלוקי מוגבל ומוגדר, שמתלבש בכלים כלשהם, על-פי הגבלתו והגדרתו. אולם הקב"ה עצמו אין-סופי, בלתי-מוגבל ובלי שום הגדרה, וממילא אין שום כלי יכול להכילו. כאשר מתגלה אור זה, אין הוא מתלבש בכלים, אלא בא לידי ביטוי בלי גבול ומידה. זו הכוונה הפנימית בייעוד "פרזות תשב ירושלים" – יאיר בה הגילוי האלוקי המוחלט, בלי שום הגבלות. זה יהיה השיא שאליו תגיע ירושלים בגאולה העתידה לבוא בקרוב ממש.

  חיים יהודיים

להציל את קבר דוד המלך

"מה עושה יהודי כשהוא בצרה? פותח ספר תהילים ומתפלל. עכשיו דוד המלך צריך את כולנו, להתגייסות למערכה להצלת קברו בהר ציון". זאת אומר בכאב הרב אלדד שמואלי (50), ממארגני סעודת מלווה מלכה השבועית מדי מוצאי-שבת במתחם הקבר. הרב שמואלי רוצה להאמין שהכול שמועות, אבל חושש שמתחת לפני השטח נרקחת מזימה להעברת חלק ממתחם הקבר לידי הנוצרים.

אין דבר שמעסיק אותו יותר מקברו של דוד המלך. הוא חי ונושם את המקום. "נהגתי להשתתף בקביעות בסעודת מלווה מלכה בבית ישראל בירושלים", מספר הרב שמואלי כיצד הכול התחיל. "לפני כשנתיים הציעו חברים להעביר את הסעודה לקבר דוד המלך, כדי לחזק את המקום. הרעיון תפס תאוצה. התחלנו עם מאה משתתפים, וכיום אנחנו עומדים על ממוצע של יותר מאלף משתתפים".

כנסייה מעל הקבר?!

הסעודה ההמונית היא חלק מפעילות רוחנית ענֵפה המתקיימת במתחם הקבר. יש בו כולל אברכים, מנייני תפילה, שיעורי תורה וכמובן מניין 'אמירת תהילים', שייסד בזמנו הרבי הריי"צ מליובאוויטש, שאף ביקר במקום במהלך ביקורו בארץ הקודש.

ופתאום עלתה עננה מטרידה: "ערב הגאולה, כשכולנו מבקשים את גאולת בית דוד, פתאום צץ רעיון למסור את הקבר לנוצרים", הוא אומר בצער. "אומרים שלא ייתנו את כל הקבר, אלא את הקומה השנייה. ומה הנוצרים יעשו בה? כנסייה לכל דבר! גם אם ישכירו להם את המקום, בתוך שנה הוא יהיה נכס שלהם ולא נוכל להחזיר את הגלגל לאחור. חכם רואה את הנולד ומונע יצירת תסבוכת שתהיה בכייה לדורות".

המצאה חדשה

הרב שמואלי מספר כי בידיו קטעי עיתונות מחו"ל, שעל-פיהם האפיפיור אומר שהקומה השנייה במתחם קבר דוד היא המקום המקודש ביותר ושיש בו 'ישועות'. "הם המציאו טענות משונות שכביכול כאן אכל מייסד דתם את הסעודה האחרונה", מסביר הרב שמואלי.

לדבריו, "כל ארכאולוג יאמר לך שקומה זו נבנתה לפני חמש-מאות או שש-מאות שנה. הם המציאו את השמועה הזו כדי לקבל את המקום. פתאום החלו לבוא למקום בכל שבוע מאות אוטובוסים עם תיירים נוצרים, והללו נכנסים לקבר, לפעמים מתוך הפרעה למתפללים. ככל שהפעילות הרוחנית-יהודית גוברת כאן, גוברת הפעילות שלהם".

לבוא לאתר

לדבריו, רבים שואלים מה אפשר לעשות. תשובתו: "ראשית, לבוא ולפקוד את המקום בתדירות. זו תרומה חשובה מאין כמותה, בשיטת 'מעט אור דוחה הרבה מן החושך'. שנית, לסייע – כל אחד בדרכו, בביצור הפעילות התורנית. אנחנו מתכננים לפתוח במערכה משפטית על הניסיון לפגוע בסטטוס-קוו. הלוא אילו היו מדברים על מיזם שעלול לפגוע ברגשות מאמיני כל דת בעולם – הכול היו קופצים וזועקים. וכאן שותקים".

לפני כשבוע נערכה בקבר דוד עצרת מחאה המונית, בהשתתפות רבנים ומקובלים, כדי למחות על עצם הדיבורים בעניין מסירת מתחם הקבר או חלקים ממנו לנוצרים. "זו רק סנונית ראשונה במאבק שלנו, והכול צריכים להצטרף אליו", אומר הרב שמואלי.


"סנונית ראשונה במאבק". הרב שמואלי

  פינת ההלכה ומנהג

זמן תפילת מנחה

שאלה: מתי מתחיל זמן תפילת המנחה?

תשובה: את תפילת מנחה תיקנו חז"ל כנגד קרבן עולת התמיד (השני), שהיו מקריבים בבית המקדש בכל יום "בין הערביים".

זמן תפילת מנחה נחלק לשני חלקים: החלק הראשון נקרא 'מנחה גדולה', והוא נמשך שלוש שעות, מכחצי שעה אחרי חצות היום ועד שעתיים וחצי לפני סוף היום. החלק השני נקרא 'מנחה קטנה', והוא נמשך מסוף זמן 'מנחה גדולה' ואילך. לכתחילה יש להתפלל מנחה בזמן 'מנחה קטנה', אך כשיש סיבה, אפשר להתפלל 'מנחה גדולה' (ובשבת וביום-טוב יש מקילים בזה אף לכתחילה).

השעות הנזכרות כאן הן 'שעות זמניות'. כלומר, כל שעה היא 1/12 מאורך היום (על-פי כמה פוסקים, ומהם בעל התניא בסידורו, יום נחשב מהזריחה ועד תחילת השקיעה. לדעות אחרות – מעלות השחר עד צאת כל הכוכבים). בארץ ישראל היום מתקצר בחורף עד 10 שעות, ובקיץ הוא מתארך עד 14 שעות. את מחצית השעה שאחרי חצות מחשיבים לחומרא, הן לפי שעות זמניות הן לפי שעות רגילות.

מי שהתפלל מנחה בחצי השעה שאחרי חצות, נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובתו. על כן יחזור ויתפלל בזמן, ויעשה תנאי, שאם הוא חייב להתפלל - זו תהיה 'תפילת חובה', ואם פטור – זו תהיה 'תפילת נדבה'. אם נזכר אחרי שעבר זמן מנחה, יתפלל אחרי תפילת שמונה-עשרה של ערבית 'תפילת תשלומין' למנחה, ויַתנֶה, שאם יצא ידי חובת מנחה – זו תהיה תפילת נדבה. תנאי זה (ותפילה זו) אי-אפשר לעשות בשבת וביום-טוב, שבהם אין מתפללים תפילת נדבה.

מקורות: ברכות כו,ב. רמב"ם פ"ג מהל' תפילה ה"ד. טושו"ע או"ח סי' רלג. הלכה ברורה שם, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)