חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1422 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת מצורע, ד' בניסן ה'תשע"ד (04/04/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1422 - כל המדורים ברצף
אפשר להדביר את הווירוס
יש חדש
קרבן עשיר, קרבן עני
נגעי בתים
ענווה וגאווה
ביעור הרע
המכרז הזוכה
הפיכת ה'מצורע'
המנוע שמאחורי המקוואות
חלב בהמה שאכלה חמץ

מס' 1422, ערב שבת-קודש פרשת מצורע, ד' בניסן ה'תשע"ד (04.04.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

אפשר להדביר את הווירוס

מי שמעבירים את המידע הלאה פוטרים את עצמם מאחריות, בטענה שהם לא יצרו את המידע אלא העתיקו והדביקו בלבד

ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה מציבה לפנינו אתגרים חדשים במישור המוסרי והערכי. מדברים רבות על הצורך להתגונן מפני הדברים השליליים, שהטכנולוגיה הופכת אותם לזמינים ולנגישים, ועל הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות. אולם היבט חשוב לא פחות הוא השטף הבלתי-פוסק של רכילות ולשון הרע, שכמעט אי-אפשר לחמוק ממנו.

הטכנולוגיה דוהרת במהירות רבה כל-כך, עד שאיננו מספיקים לטפח מערכת ערכים ברורה, שתבהיר את גבולות המותר והאסור. אנחנו מחנכים את ילדינו מגיל רך שאסור לגעת ברכושו של הזולת, שצריך להימנע מלשקר, שיש לאמץ מידות טובות. באותה מידה יש לטפח כללים ברורים איך להתנהג בתחום הפצת המידע.

שמועות חובקות עולם

אחת התופעות שהתנחלו בתוכנו היא 'העתק-הדבק'. אנחנו מקבלים משהו, ובלי לחשוב פעמיים מעתיקים אותו ומעבירים הלאה. לא לשווא המידע המועבר בדרך זו מכונה 'ויראלי', כי הוא מתפשט כמו וירוס ממש ונהפך למגֵפה.

אם בעבר הייתה שמועה יכולה להתפשט ברדיוס מקומי מוגבל, כיום היא יכולה להגיע בתוך דקות לכל קצווי תבל. אדם יכול לבדות סיפור שאין לו שחר, ואם הוא עסיסי דיו, הסיפור ירוץ ברשת ויגיע למיליוני בני-אדם, בזכות אותו 'העתק-הדבק'.

כאן נדרש חינוך יסודי להבנת גודל האחריות המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו. מי שמעבירים את המידע הלאה פוטרים את עצמם מאחריות, בטענה שהם לא יצרו את המידע אלא העתיקו והדביקו בלבד. הם גם אינם חשים את משמעות המעשה שעשו, שכן העבירו אותו למספר מוגבל של בני-אדם. אבל הגיע הזמן להבין שמוטלת עליהם אחריות שאינה פחותה מעורכי עיתונים וערוצי תקשורת גדולים.

האתיקה העיתונאית מחייבת לבדוק ולאַמת מידע קודם שמפרסמים אותו. חובה גם לתת זכות תגובה למושמץ. עיתונאי אינו יכול להסתתר מאחורי הטענה 'פרסמתי מה שקיבלתי'. הוא נדרש לבדוק את הסיפור ולברר את הפרטים. אם לא יעשה כן, הוא חושף את עצמו לתביעת דיבה.

אולם בעוד החוק מכנה 'לשון הרע' פרסום דבר שקר בלבד, התורה כוללת באיסור זה גם דברי אמת, אם הם פוגעים בזולת. האיסור להפיץ שקרים מכונה 'הוצאת שם רע', ואילו 'לשון הרע' פירושו – כל דבר שמכפיש את הזולת. זה אחד האיסורים החמורים, ועונשו של המדבר לשון הרע הוא – "בדד יֵשֵב, מחוץ למחנה מושבו".

עצור בטרם תדביק

גם ביקורת על אישי ציבור אינה פטורה מאיסורי לשון הרע ורכילות. יש מקום לביקורת, אבל גם לה יש גדרים וסייגים. כיום נוצרה נורמה שדמם של אנשי ציבור נעשה הפקר, ואפשר לכתוב ולפרסם עליהם כל דבר. אבל גם הם בני-אדם, וגם להם ילדים ובני משפחה, והם צריכים להתמודד עם כמויות עצומות של רוע ושקרים.

הבסיס לכל המצוות שבין אדם לחברו הוא הציווי "ואהבת לרעך כמוך". כשאתה עומד לעשות מעשה הנוגע לזולת, עצור לרגע ושאל את עצמך אם היית רוצה שיעשו לך כך. קודם שאתה מעתיק ומדביק מידע שקיבלת, חשוֹב כיצד היית רוצה שינהגו אחרים בדברים הנוגעים לך ולמשפחתך. זו האחריות המוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו.


לטפח כללים ברורים איך להתנהג בתחום הפצת המידע

  יש חדש

סדרים ציבוריים בארץ

בתי-חב"ד ברחבי הארץ עורכים יותר ממאתיים סדרים ציבוריים, שבהם ישתתפו עשרות אלפי יהודים. הסדרים מיועדים לכל שִכבות הציבור, לכל המעוניין לחגוג את הסדר כהלכתו, באווירה חסידית שמחה ומאחדת. ההשתתפות מותנית ברישום ובאישור מראש. פרטים במוקד חב"ד 3770*.

עושים סדר בעולם

וגם ברחבי העולם שליחי חב"ד נערכים לארגון כשלושת-אלפים סדרים ציבוריים, שבהם ישתתפו כרבע מיליון יהודים. סדרים כאלה יהיו בנפאל, בסין, בתאילנד, ביוון, בקפריסין, בבוליוויה, בטורקייה, בקונגו, בניגריה, בקמבודיה וברחבי מדינות חבר-העמים. המטרה היא לאפשר לכל יהודי לחגוג את הסדר כהלכתו.

מדריך לפסח

צעירי-חב"ד הוציאו לאור לקראת פסח במהדורה חדשה את החוברת פסח, יוצאים לחירות – כל מה שצריך לדעת על חג הפסח. בחוברת, הצבעונית והמהודרת, מוגש הרקע ההיסטורי של החג, וכן סיפור יציאת מצרים, משמעות החג, הלכותיו, וכיצד מתכוננים לפסח ועורכים את הסדר כהלכתו. יש גם סיפור מרגש על פסח בכלא הסורי, תיאור מהלך אפיית מצה שמורה ועוד. החוברת כתובה בלשון בהירה ושווה לכל נפש, ונועדה להנחיל לציבור הרחב את תוכני החג. להשיג בבתי-חב"ד.

  שלחן שבת

קרבן עשיר, קרבן עני

מרכיב מרכזי בתהליך טהרתו של מצורע היא הקרבת קרבן. הגדרתו של קרבן מצורע היא 'קרבן עולה ויורד', והוא נקבע על-פי מצבו הכלכלי של המצורע. אם עשיר הוא, עליו להקריב שלושה כבשים וסולת, אך "אִם דַּל הוּא, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד... וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת... וּשְׁתֵּי תֹרִים".

הפערים בקרבן 'עולה ויורד' יכולים להיות מן הקצה אל הקצה; מקרבן בעל ערך כספי גבוה, ועד קרבן בשווי זעום, לפי הישג ידו של המקריב. הדבר מבטא את המובא במדרש: "איני מבקש אלא לפי כוחן". הקב"ה מציב ליהודי דרישות המותאמות ליכולותיו, ולא למעלה מהן.

אפשר להתחלף

אך יש אפשרות שיהודי אחר מתנדב להקריב במקום המצורע את קרבנו. האפשרות קיימת לא רק כשהמצורע אינו מסוגל להביא אפילו קרבן זול, אלא בכל מקרה יכול אדם אחר להחליף את החייב.

וכך הרמב"ם כותב: "עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עליי, והמצורע היה עני, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עליי, והיה המצורע עשיר, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר".

עומק הקשר

הדבר מעורר תמיהה: איך ייתכן לדרוש מאדם עני להביא קרבן יקר, שאין ידו משגת? והלוא אם הוא עצמו היה צריך להביא קרבן היה נדרש להביא קרבן עני, ואיך תובעים ממנו להביא קרבן במושגיו של העשיר?

כאן בא לידי ביטוי עומק הקשר שבין יהודי ליהודי. כאשר יהודי קושר את עצמו ביהודי שני ומתחייב להביא את קרבנו של העשיר – נותן לו הקב"ה כוח ויכולת להקריב 'קרבן עשיר', אף-על-פי שהוא עצמו עני. זו המשמעות העמוקה של אהבת ישראל, הנובעת מהקשר הפנימי בין יהודי ליהודי.

הכוחות ניתנים

מן הדברים עולה מסר נפלא בעניין העבודה הרוחנית של כל יהודי: כאשר אדם שרוי במעמד רוחני 'עני', הדרישות ממנו נמוכות – 'קרבן עני'. אך כאשר הוא מחליט להיטיב עם יהודי אחר במסירות נפש, למעלה מכוחותיו, נותן לו הקב"ה אפשרות לקיים את החלטתו על-אף משאביו הדלים, ולהביא 'קרבן עשיר'.

כבר אמרו חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפהּ למעשה". בתורת החסידות מוסבר שכאשר יהודי מתכנן לעשות דבר שבקדושה, מצרף הקב"ה בהשגחה פרטית את הנסיבות, כדי שכוונתו הטובה של היהודי תבוא לידי פועל, אף אם בשעת קבלת ההחלטה היה נדמה שהיא בלתי-אפשרית. אלה כוחות חדשים שניתנים מלמעלה, כדי שיהודי יוכל למלא את החלטתו במידה השלמה ביותר.

(תורת מנחם תשמ"ו, כרך א, עמוד 420)

  מן המעיין

נגעי בתים

בשורה היא

"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד,לד). בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל-ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.

(רש"י)

המטרה האמיתית

גם חורבן הבית והגלות מטרתם לגלות את ה'מטמוניות' שבנפש, את האוצרות הרוחניים הנפלאים שנתן בורא כל הנשמות בתוך כל נפש יהודית, וכן לגלות את ה'מטמוניות' שמסביב – ניצוצות הקדושה הטמונים בעולם. גילוי ה'מטמוניות' הרוחניות מביא לידי גילוי את ה'מטמוניות' הגשמיות, שפע רב של כסף וזהב גשמיים.

(לקוטי שיחות)

נראה כנגע

"והגיד לכוהן לאמור, כנגע נראה לי בבית" (ויקרא יד,לה). אינו אומר "נגע נראה לי בבית" אלא "כנגע", שזה רק נראֶה כמו נגע. כי לאמיתו של דבר בשורה היא לו, לגלות את ה'מטמוניות' הטמונות בבית.

(אמרי אש)

להוסיף טובה

גילוי ה'מטמוניות' בעקבות נגעי הבתים מלמדנו שכאשר קורה חלילה דבר מצער, אירוע שגורם ל'ניתוץ הבית' – העדר מנוחת הנפש, אין ספק שהדבר לא בא אלא כדי להוסיף טובה וברכה, לגלות את הטוב הטמון באדם.

(הרבי מליובאוויטש)

עושר יהודי

העושר היהודי אינו מתבטא בבתים ובממון. העושר הנצחי היהודי הוא כאשר אנו יהודים שומרי תורה ומצוות, מביאים לעולם בנים ונכדים הממשיכים גם הם לשמור את התורה ומצוותיה.

(היום יום)

סילוק הטומאה

הכנענים היו עובדי עבודה זרה, ובעקבות זאת שרתה בבתיהם רוח טומאה. על-ידי ניתוץ הבית הסתלקה רוח הטומאה ממנו, והוא נהפך להיות ראוי למגורי יהודי.

(זוהר)

מקור גסות הרוח

הנגעים באים על גסות הרוח, ולכן הם מופיעים גם בבתים ובבגדים, שהם הגורמים העיקריים לגאווה. רוב בני-האדם הגאים הם מי שיש להם בתים ובגדים מפוארים.

(רבי משה מקוברין)

חשיפת הגזל

"וציווה הכוהן ופינו את הבית" (ויקרא יד,לו). חז"ל אומרים ש"נגעי בתים באים על הגזל". לכן הכוהן מצוּוה לפנות את הבית ולהוציא  מתוכו את כל אשר בו, כדי שהכול יראו את חפצי הבית ויבדקו אם אין בתוכם חפץ גזול.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

  אמרת השבוע

ענווה וגאווה

בעל חידושי הרי"ם מגור אמר שטהרת המצורע מלמדת את היהודי שפעמים עליו להיות שפָל כאזוב ופעמים עליו להתנשא כארז:

פעמים באים אל האדם ומבקשים ממנו לפעול בעניין כלשהו, והוא משיב: 'מי אני ומה אני, מה בכוחי הדל לעשות'. או שהאדם נדרש לפעול בעוז רוח בעניין של כבוד שמים, והוא מצטנף לו בפינה וחושב: 'מי אני שאהיה מוכיח בשער'. עליו לדעת שזו ענווה פסולה, ויש מצבים שעליו להיות תקיף וזקוף כארז.

אולם כאשר האדם סבור שמישהו פגע בכבודו, והוא ממאן לסלוח לו – זה הזמן להיות שפָל כאזוב, למחול ולסלוח ולהימנע מרִגשות כעס ונקמה.

  פתגם חסידי

ביעור הרע

"כאשר גאוותן מכניע את גאוותו ומבטל את ישותו, העולם סבור שיש כאן 'ביטול היש'. האמת היא שאין זה אלא ביעור הרע בלבד" (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

המכרז הזוכה

השמועה הייתה מסעירה: בפעם הראשונה מסתמן איום ממשי על הזיכיון של משפחת מושקוביץ לרכז את עסקי מכירת יין-שרף בהונגריה.

אחת לשלוש שנים העמידה הממשלה את הזיכיון למכרז. משפחת מושקוביץ האמידה הייתה כל השנים המתמודדת היחידה במכרז, והגישה הצעת מחיר סבירה, שאִפשרה לה ליהנות מרווחים נאים. עתה החליטה קבוצת גויים ליטול את הזיכיון מידי היהודי ולהגיש הצעה גבוהה יותר.

ליבם של בני המשפחה התמלא חשש כבד. המתחרים הפגינו נחישות להפקיע את הזיכיון מידי יהודים, יהיה המחיר אשר יהיה.

בצר להם החליטו בני משפחת מושקוביץ לפנות אל הצדיק רבי מרדכי מנדבורנה. אך הם לא היו חסידים ולא נהגו לחסות בצל אדמו"רים. לכן העדיפו לשגר שליח אל הצדיק, כדי שיעביר את בקשתם.

החסיד ר' אברהמל'ה בירנבוים היה האיש. לפרנסתו החזיק בית-מרזח, ומשפחת מושקוביץ הייתה ספקית המשקאות החריפים שנמכרו בו. ברבות השנים הצטבר חוב למשפחת מושקוביץ, אך זו נהגה עמו במידת החסד ולא דחקה בו. עתה שמח שיש בידו להשיב למשפחה כגמולה ולייצגה לפני הרבי.

רבי מרדכי עיין זמן ממושך ב'קוויטל' (פתקת ברכה) ושאל: "היכן גרה משפחת מושקוביץ?".

"בעיר פוטיק", השיב ר' אברהמל'ה.

"פוטיק?", כיווץ הרבי את מצחו. "היכן היא פוטיק?". ר' אברהמל'ה השתומם. הלוא הרבי נוהג לערוך מדי שנה מסע גדול במדינה, ובוודאי הוא מכיר את הערים והכפרים באזור.

"אולי תדע לנקוב בעיר הסמוכה לפוטיק?", הציע הרבי.

"סֶרֶנץ'", השיב החסיד.

"מרדכי אינו יודע היכן היא סֶרֶנץ'", השיב רבי מרדכי.

"אולי קרסטיר שוכנת באזור?", הציע הרבי.

"אכן", שמח החסיד לומר.

באותו רגע אורו פניו של הרבי. "לכן לא ידעתי", אמר בשמחה, והסביר לחסיד שהוא יודע מה שעליו לדעת, וכהוכחה לכך תיאר את ביתו של החסיד על מבואותיו וכל פרטיו, אף שמימיו לא דרך בו. "אולם את העיר פוטיק איני מכיר, משום שהיא ב'בעלותו' של הצדיק רבי ישעיל'ה מקרסטיר", נימק.

הרבי הוציא את שעונו מכיסו, הביט בו ואמר לחסיד: "סע, עוד תספיק להגיע לרבי ישעיל'ה ולהיוושע בטרם יֵצא המכרז לדרכו".

ר' אברהמל'ה יצא מן הרבי נבוך למדיי. את הצדיק רבי ישעיל'ה הוא מכיר היטב. הוא ורבי ישעיל'ה שימשו בקודש את רבי הרשל'ה מליסקה. יתר על כן, הוא, ר' אברהמל'ה, היה המשמש הראשי, ורבי ישעיל'ה היה עוזרו... כעת חש מבוכה. כיצד יחלה את פניו כחסיד הבא אל רבו?

אלא שחזקה עליו הוראת הצדיק, ור' אברהמל'ה נסע אל רבי ישעי'לה. בהגיעו לשם נתקבל בשמחה גדולה. רבי ישעיל'ה אירחו בכבוד ודאג לכל צרכיו. כשירד הלילה, עלה ר' אברהמל'ה על יצועו בלי לומר דבר על סיבת בואו.

גם הצדיק ר' ישעיל'ה לא דחק באורחו והבין את מבוכתו. בבוקר כיבד אותו בכוס קפה ואיחל לו הצלחה בהמשך מסעו. ר' אברהמל'ה חש מצוקה. הוא מוכרח לבצע את השליחות, אך אין הוא מסוגל לעשות זאת.

בלב כבד עלה על העגלה, ורגע קודם שיצא לדרכו אמר לו הצדיק: "סעו לשלום ולבריאות, והכול יהיה בסדר עם משפחת מושקוביץ!".

כעת רווח לר' אברהמל'ה. הצדיק ראה ברוח קודשו את סיבת בואו, וברגישותו פנה אליו ביוזמתו והעניק את ברכתו בלי להביכו.

הגיע יום המכרז. מושקוביץ שקל כיצד לנהוג. הוא ידע כי הקבוצה המתחרה תגיש הצעות גבוהות משלו. בדרך הטבע לא היה לו סיכוי לזכות. בליבו אמר: "אם תועיל ברכת הצדיק, נזכה גם בסכום נמוך".

התייצב היהודי מול מושל המחוז, ונקב בסכום שהיה נמוך מכל הצעותיו בשנים הקודמות. המושל נדהם. הוא החליט שלא להכריז את הסכום בקול רם, מחשש שהמתחרים יפחיתו גם הם את סכומי הצעתם.

כעת הוזמן נציג הקבוצה המתחרה לנקוב בסכום. הלה ניגש בגו זקוף ובצעדים בוטחים, כחכח בגרונו, ואז... קולות משונים בקעו לפתע מגרונו. האיש המבוהל ניסה שוב ושוב להוציא מילים מפיו, אך הצליח להשמיע רק הברות קטועות חסרות פשר.

פניותיו של המושל אל האיש נענו בבליל של קולות משונים. הוא רתח מזעם. התנהגותו של הנציג התפרשה כזלזול בו. מיד ציווה להכריז כי משפחת מושקוביץ זכתה במכרז.

הנציג חזר אל חבריו חיוור ומבוהל. "אני לא יודע מה קרה לי", מלמל. "יהודי צנום, בעל זקן לבן, הופיע מולי, אחזני בגרוני, ובכל פעם שניסיתי לפתוח את פי – עמד וחנק אותי. לא הצלחתי להוציא מפי אפילו מילה אחת!".

את הסיפור סיפר רבי ישעיל'ה מקרסטיר עצמו לחסיד ר' שלמה ענגל וסיים: "הייתי חייב לעזור למשפחת מושקוביץ, שכן בני המשפחה קנו לי את זוג המגפיים הראשון שהיה לי בהיותי ילד, והם שילמו בעבורי את שכר הלימוד למלמד".

(על-פי 'רשומים בשמך' מאת רבי יצחק-שלמה אונגר)

  לומדים גאולה

הפיכת ה'מצורע'

בדורות קדומים נהגו לכנות את פרשת השבוע 'זאת תהיה' ולא 'מצורע', אולם בדורות המאוחרים התקבע השם 'מצורע'. הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 70) שהדבר קשור בַקִרבה אל הגאולה. וכך הוא אומר:

"בדורות הראשונים, שהיו מרוחקים מזמן הגאולה, הגאולה הורגשה באופן של 'זאת תהיה' – עניין שיהיה בעתיד, בנפרד; וממילא העבודה לא הייתה חדורה עד כדי כך עם ההרגשה שקיום התורה והמצוות עצמו מגיע מיד לשלמותו גם בעולם.

"אך בדורות האחרונים, שנקראים 'עקבתא דמשיחא', מורגש אצל יהודים הרבה יותר העניין של משיח, ולכן נקראת הפרשה בדורות אלו בשם 'מצורע' – יהודים מבינים ומרגישים... בעבודה שלהם שהנה-הנה בא משיח, וממילא – המעשה הוא העיקר – מוכרחים עוד יותר להוסיף בתורה ומצוות, שהעולם יגיע לשלמותו במהירות הגדולה ביותר, וקיום המצוות יהיה 'כמצוות רצונך', בביאת משיח צדקנו בבית המקדש השלישי".

נשאר הסוף

הרבי מוסיף ומבאר: "על-פי הנ"ל יש להמתיק עוד יותר, מה שדווקא בדורות האחרונים נקראת הפרשה 'מצורע': כשם שהדבר הוא באדם פרטי, שדווקא עניין הנגעים ('מצורע') מורה על האדם השלם 'שמוכשרין מעשיו ותיקן כל הדברים והבחינות שלמעלה', זהו רק 'שהבחינה התחתונה שבו לא נתברר הרע והפסולת ממנו', ולכן נולדו סימנים גשמיים רק בעורו, לרמז, שרק 'בסוף לבושיו' נשארה פסולת שעדיין לא נתבררה – על דרך זה בנוגע לכללות עם ישראל: כיוון שבדורות האחרונים של עקבתא דמשיחא נמצאים קרוב מאוד לביאת המשיח, לכן מרגישים עתה את התוכן הנעלה של בחינת 'מצורע', שהפנימיות של כלל ישראל כבר נתבררה (על-ידי עבודתם של יהודים במשך כל הדורות), ונשאר רק לברר את הפסולת והחיצוניות של 'סוף לבושיו'".

במקום אחר (לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 103) הרבי מקשה שלכאורה 'מצורע' הוא שם בלתי רצוי, והוא מבאר:

"על-פי כל הנ"ל יובן גם העניין שבדורות הראשונים הייתה נקראת הפרשה 'זאת תהיה' ובדורות האחרונים נקראת היא 'מצורע': אמיתית העניין של 'אתהפכא חשוכא לנהורא', שהחושך עצמו יתהפך לאור, יהיה רק לעתיד לבוא. כי אז יהיה גילוי העצמות, שרק מצידו (שכן לגביו אור וחושך שווים) ייתכן אופן זה שב'אתהפכא'.

חרכים בכותל

"לכן בדורות הראשונים, כאשר עדיין היו רחוקים מהגילוי שלעתיד, ועוד לא האיר ה'ויצא הכהן אל מחוץ למחנה' – שטהרת המצורע תבוא מצד המצורע עצמו – ובגלוי היה אז רק ה'והובא אל הכהן', עדיין לא קראו פרשה בתורה בשם 'מצורע', כי בשעה שטהרת המצורע באה מצד גילוי אור מלמעלה ולא מצד עניינו עצמו, הרי מצורע זה – מצד עניינו הוא – לא נהפך לתורה אור. אלא שהואיל וידעו כי לעתיד לבוא כך יהיה, שהחושך עצמו ייהפך לאור, קראו את הפרשה 'זאת תהיה', שלעתיד לבוא תהיה 'תורת המצורע' – המצורע ייהפך ל'תורה'...

"אך בדורות האחרונים (שנקראים עקבתא דמשיחא) מורגש אצל יהודים העניין של משיח. יהודים שומעים ומרגישים שמשיח 'הנה זה עומד אחר כתלנו', ויותר מכך, לכותל יש כבר חלונות וחרכים; עוד יותר, הוא – משיח – 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים', הוא מסתכל ומשגיח עלינו (רק שאותו לא רואים, וזה רק בגלל שכותלנו – הכותל שלנו – מסתיר), ולכן עושים יהודים גם מ'מצורע' – פרשה בתורה, כי כבר מאיר בתורה הגילוי שלעתיד, של 'ולילה כיום יאיר'".

  חיים יהודיים

המנוע שמאחורי המקוואות

כאשר הרב יחזקאל מוצפי התייצב בבסיס חיל האוויר בבקעת עובדה שבדרום והעלה את הצעתו לבנות מקווה טהרה, המפקדים צחקו. "זה בדיוק כמו להקים בסיס צבאי בישיבה חרדית", השווה אחד מהם. הרב מוצפי לא אמר נואש, ולבסוף הושג האישור.

"הרבה קשיים עברנו אך כעבור כמה חודשים המקווה עמד על תילו", מספר הרב מוצפי. "לקראת חנוכת המקווה באו אנשי העדה החרדית לבדוק את כשרותו ולא הסתירו את התפעלותם מההדר החיצוני וההידור הרוחני. הרגשנו שמקווה הטהרה מצליח לאחד את עם ישראל ולחבר בין כולם".

מחסור במקוואות

לפני כעשר שנים, במסגרת לימוד הלכה למעשה בעניין כשרות מקוואות, סייר הרב מוצפי, המשמש ראש כולל בשכונת גאולה בירושלים, בכמה מקוואות. "לצד מקוואות מהודרים נתקלתי גם במקוואות סגורים, בהעדר מפעיל. ראיתי מקוואות פסולים. ראיתי שכונות גדולות בלי מקווה".

באותו רגע החליט הרב מוצפי לעשות מעשה. "נדהמתי מהמחסור הגדול במקוואות טהרה, שהם הבסיס לטהרת המשפחה", הוא אומר ויורה רשימת יישובים בכל הארץ שבהם ביקר. הוא מוסיף ומציין כי סגירת המשרד לענייני דת, לפני כעשור, פגעה קשות בתקציבי בניית מקוואות.

השקעה בעיצוב

לאחר שרכש ידע והתייעץ עם אביו, הגאון רבי בן-ציון מוצפי, החליט להקים את ארגון 'טהרת הבית'. "בשלב ראשון החלטנו לעסוק בשיפוץ מקוואות מוזנחים, או בהבאה לידי סיום של בניית מקוואות ש'נתקעו' מחוסר תקציב", הוא אומר.

השלב הבא היה בניית מקוואות חדשים. "במסגרת העבודה נפגשנו פעמים רבות עם שלוחי חב"ד וסייענו להם בבניית המקווה באזורם. המיוחד במקוואות, בשונה מבתי-כנסת, שכאן אין 'שבטיות'. כל עם ישראל יכול להשתמש במקווה אחד. החלטנו להשקיע רבות בעיצוב, כדי לגרום לבאים תחושה נעימה וטובה".

סיפורי ניסים

שבעים ושישה מקוואות חדשים בנה הארגון עד היום. "בעבר היינו יכולים לבקר מדי פעם במקוואות שבנינו, כיום כבר אין זמן לזה. המבט קדימה, לבניית עוד מקווה", הוא מצהיר. מניין התורמים? "מעולם לא נסעתי לחו"ל", הוא משיב. "התורמים ברוך השם באים אלינו. כולם רוצים להיות שותפים, להרגיש חלק. כל מקווה והסיפור המיוחד שלו. יש אין-ספור סיפורים שגורמים לנו להתפעל בכל פעם מחדש". הרב מוצפי אומר כי הוא שואב כוח מהתגובות של הציבור: "אנשים מספרים שהמקווה שינה להם את החיים, פתח להם צוהר לטהרת המשפחה. יש סיפורי ניסים רבים על זוגות שנפקדו".

לצד הקושי הכספי נתקל הרב מוצפי לפעמים בהתנגדויות: "יש מקומות שבהם התעוררה התנגדות עזה. עברנו תמיד את כל המכשולים, בזכות הסייעתא דשמיא הגדולה". הוא רואה לנגד עיניו יעד אחד: "שמקוואות הטהרה יהיו נגישים לכל עם ישראל, שלא יהיה בית אחד בעם בלי טהרה".


המקווה משנה חיים. הרב יחזקאל מוצפי

  פינת ההלכה ומנהג

חלב בהמה שאכלה חמץ

שאלה: האם חלב שנחלב מבהמה האוכלת חמץ בתוך הפסח – כשר לפסח?

תשובה: יש אוסרים חלב זה, וכמו-כן אוסרים לאכול בפסח בשר בהמה או עוף שאכלו חמץ בתוך הפסח. ויש מתירים אם הבהמה אוכלת גם מזון שאינו חמץ, שאז "זה וזה גורם", אף שבכך אנו נהנים מחמץ האסור בהנאה. ובבהמת נכרי מקילים יותר.

האוסרים כתבו שיש להכין קודם פסח בשר ועופות [ומוצרי חלב] בכמות הדרושה לכל ימי הפסח, או לקנות ממקום שבו משגיחים שאין מאכילים את בעלי-החיים חמץ בפסח.

לעומת זה, ב'אגרות משה' כתב, שעל-פי הראשונים יוצא, שמצד הדין גם בהמה האוכלת רק חמץ בפסח אין מקום לאסור את בשרה ואת חלבה באכילה, אף לא למדקדקים, ואף בהמת יהודי האוכלת חמץ אין לאסור את אכילתה מצד הדין. אך בזה יש מקום לבעל נפש להחמיר על עצמו.

אמנם למעשה נתקבל המנהג להחמיר שלא לאכול בשר (ועוף) ולא לשתות חלב מבהמה שאכלה חמץ בפסח, לפחות בתוך עשרים וארבע שעות מאכילת החמץ, משום שאפילו לשיטת המתירים ראוי לבעל נפש לפרוש מזה. ועוד, שמשום חומרת חמץ בפסח שומעים אנו למחמירים.

ויש מושבים בארץ הנוהגים זהירות יתרה אף קודם פסח, וחדלים מהאכלת חמץ לבהמות יממה לפני חליבת החלב המשוּוק בפסח.

מקורות: ע"ז מט,א. יומא פב,ב. שו"ת: אגרות משה או"ח ח"א סי' קמז. מהר"ם שיק סי' ריב. ערוגת הבושם סי' קלח. שו"ע סי' תמח ס"ז, שע"ת ס"ק ז [בשו"ע השלם: יז], משנ"ב ס"ק לג, ופסקי תשובות ס"ק לג, וש"נ. שערים מצויינים בהלכה על קיצושו"ע סי' קיז ס"ק יז. נטעי גבריאל הל' פסח ח"א פנ"ז ס"י-יג.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)